לב הלימוד ספר טהרה הלכות שאר אבות הטומאה פרקים טז'-כ'

לב הלימוד ספר טהרה הלכות שאר אבות הטומאה פרקים טז'-כ'

תמצית וביאור הלימוד, כתב וערך: הרב רוני פרינץ

ספק טומאה ברשות היחיד והרבים
היחס בין דיני טהרה וטומאה לבין מיקומם ברשות היחיד והרבים, מקורו בדיני סוטה.
סוטה היא אשת איש שהתייחדה עם גבר אחר, לאחר שבעלה הזהיר אותה שלא להתייחד עם
אדם זה. הסוטה מוחזקת לטמאה ונאסרת על בעלה עולמית, למרות שאין ראיה ברורה
שזינתה.
מדיני סוטה למדו לדיני טומאה. כשם שספק טומאתה של הסוטה, שחל ברשות הפרט –
רשות היחיד, מוגדר כוודאי טמא, כך כל ספק טומאה ברשות היחיד דינו כטמא וודאי.
בנוסף, כשם שטומאת הסוטה, נעשית על ידי אדם בר דעת שניתן לברר אצלו את פרטי
המקרה, כך גם בשאר דיני טומאה. לדוגמה: אם טמא הכניס את ידו לקופסא ולא ברור האם
נגע בחפץ זה או אחר, כל החפצים טמאים מספק. לעומת זאת אם היה זה שרץ שאינו בר
דעת, לא מתקיים הכלל "ספק טומאה ברשות היחיד טמא" ואנו דנים לפי כללי חזקות וספקות
השייכים לכל דיני ספקות התורה.
הכלל שדנים ספק טומאה ברשות היחיד כוודאי, חל גם כנגד חזקה שקדמה לו. ("חזקה
דמעיקרא" – כלומר הנחה שספק לא מוציא ממצב וודאי מסוים ואנו מניחים שהסטטוס שלו
נשמר למרות הספק) גם עקרון זה נלמד מסוטה שכאמור שאלת טומאתה נתונה בספק
ולמרות זאת קובעת התורה כי היא טמאה בוודאי, מכאן שהכלל ספק טומאה ברשות היחיד
אינו מתחשב בכללי החזקה.
ומרשות היחיד לרשות הרבים. אישה שהתייחדה עם גבר זר, במקום ציבורי דהיינו ברשות
הרבים, אינה מוגדרת כסוטה ולא נאסרת על בעלה. מכאן למדו חז"ל שכל ספק טומאה
ברשות הרבים – טהור. כך גם לגבי כללי החזקה. כשם שאשת איש זו טהורה למרות
שהתייחדה והורעה חזקת כשרותה הבסיסית, כך גם כל ספק טומאה ברשות הרבים טהור גם
כאשר לא קיימת חזקת כשרות.
יש לשים לב שכללים אלו חלים אף במקום חזקה ראשונית. אמנם במקום שיש חזקה –
הסתברות הלכתית, שהיה מגע בטומאה באירוע זה, כללים אלו אינם חלים.
הטעם שספק טומאה ברשות הרבים טהור, שהרי במצבים מסוימים, כגון שכל העם טמאים,
אפילו טומאה ודאית דחויה בציבור ומקריבין קרבן פסח בטומאה, כל שכן ספק טומאה. כלומר,
חכמים הבינו שאין מציאות של טומאה בציבור. הטומאה קשורה לפרט אבל
הציבור – תמיד טהור.

[טז] תנאי הכלל ספק טומאה ברשות היחיד
ספק טומאה ברשות היחיד טמא דווקא אם האדם יש בו דעת ויכול להישאל ולהשיב על מה
שאירע. אם מודבר בתינוק או שוטה וכד', ספקו טהור.
כל זאת דווקא במקום שאין חזקה שנטמא. לדוגמה תינוק שנמצא ליד עיסת בצק ובידו חתיכה
מהבצק, אין זה ספק וממילא לא חל הכלל לגבי רשות יחיד או רבים. אלא אנו מחזיקים –
מניחים שוודאי נגע והעיסה טמאה.אמנם למרות ההנחה הוודאית, לא שורפים טהרות על טומאה שחלותה מכח חזקה.

[יז] החזקת טומאה ממקום למקום – טומאה שעברה מרשות לרשות
כלל בידינו שכל הטומאות נידונות כשעת מציאתן. כלומר מניחים שבמקום שבו מצאנו את
הטומאה, שם הייתה מונחת אך קודם לכן. הפרק מבאר ספקות בהם יש חריגה מכלל זה.
בכדי להכריע בדין הספקות, בודקים מהי ההסתברות של חלות הטומאה, כגון אם יש מקום
נסתר בכלי והאדם לא הבחין בשרץ וכיוצא בזה.
במקרים אלו אנו מחילים טומאה גם על דברים שלא נמצאים בסביבת המגע הקרובה של
הטומאה. מכל מקום הכלל של ספק טומאה ברשות הרבים נשמר ובמקרים שהטומאה
נמצאה ברשות הרבים, לעולם דנים את הטומאה כשעת מציאתה.

בסוף הפרק מבוארים ספקות נוספים לגבי טומאה שנמצאת במקום אחד ואנו רוצים לברר
את מקורה, ודרכים נוספות להכרעה בשאלה זו.

[יח] ספק ספיקא ברשות היחיד והרבים, טומאה למפרע וספקות נוספים
הפרק מבאר מה הדין כאשר חל ספק נוסף על הספק שכבר מצוי. באופן כללי, גם כאשר
מצטרפים ספקות על גבי הספק הראשוני, אין זה משנה את הכלל של ספק טומאה ברשות
הרבים – טהור וברשות היחיד – טמא. ומכל מקום לא שורפים טהרות על כך.
יוצא מן הכלל הוא מקום שקיימת חזקה שאכן האדם נגע בטומאה. כגון מת שהיה מונח
לרוחבה של הדרך. במקרים אלו, הדין שוודאי טמא, אף ברשות הרבים.
הפרק מפרט מצבי ספק שונים כגון כלים שאבדו, נשכחו, או הושארו ללא שמירה,
ברשויות השונות ואת דינם. כאשר נמצא טומאה ברשות היחיד, הרי שכל
הדברים טמאים למפרע, עד לבדיקה האחרונה שנערכה במקום.

[יט] ספקות התלויים זה בזה ודין תליה
ישנם מצבים מיוחדים בהם ניתן ללמוד מספק אחד על ספק אחר.
הכלל הוא שההכרעה תלויה בחלות הספקות כלומר, כיצד דנים על הספקות במצב הנתון.
אם דנין על ספק טומאה אחד בכל פעם – לדוגמה היו שני שבילים אחד טמא ואחד טהור ולא
ידוע באיזה מהם הלך – טהור גם אם אחר כך נכנס לשביל השני, הכלל נשמר: ספק טומאה
ברשות הרבים טהור. זאת למרות שיתכן והדבר יוצר סתירה (פרדוקס).
אם שני הספקות חלו ביחד; כגון: שהלך בשביל אחד ואחר כך בשביל שני ועשה טהרות – הרי
שדנים על שני הספקות ביחד והוא טמא.
הוא הדין גם כאשר הסתירה מועצמת כגון ששני אנשים הלכו כל אחד בשביל אחד. אם
שניהם באים יחד לשאול מה דינם, שניהם טמאים. אבל אם באו בזה אחר זה, דנים כל ספק
לגופו ושניהם טהורים.
עקרון משלים לדין הספקות האמור, הוא דין התליה. כלומר במקרה שיש אפשרות לומר
שהטהור נגע בטהור והטמא בטמא, תולים לומר כך.

[כ] הגדרת הרשויות
ההגדרה רשות היחיד ורשות הרבים, שונה במקצת מכפי שהיא בדיני שבת – כאן קובע האם
בפועל עוברים במקום אנשים רבים, או שלא. ולא קיומן של מחיצות.

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן