תמצית וביאור הלימוד מבית הרמב"ם היומי
הﬥכות חובל ומזיק
חטיבת הלכות זו עוסקת בנזק ישיר, בממונו או בגופו של אדם שנגרם על ידי אדם אחר-המזיק.
כשמדובר בנזק של אדם – בעל בחירה, מידת האחריות לתוצאות, היא גדולה מאוד. לכן הענישה על נזק שכזה כוללת מערך תשלומים המקיף, עד כמה שניתן, את כל ההשלכות על הנפגע כתוצאה מנזק זה.
פרק א'- ג – 5 תשלומי החובל בחברו ודרך חישובם
המזיק את חברו חייב לשלם לו 5 תשלומים או חלקם לפי העניין:
- נזק– בכל מקרה שהנזק בלתי הפיך – ההפסד הממוני שספג הניזוק. לכן היכהו על ידו ונפגעה אבל סופה לחזור כשהייתה וכיוצא בזה, אין כאן תשלומי נזק מאחר שסופו לחזור כשהיה.
- ריפוי – כל ההוצאות הרפואיות הדרושות להבראתו השלימה של הניזוק.
- צער– בית הדין שמים כמה מוכן אדם לשלם כדי למנוע ממנו צער מסוים כזה.
- שבת– אם הוא היה האשם – ההפסד שנגרם לניזוק בזמן שבו גופו נפגע ולא יכול היה לעבוד. אם כי, מכיוון שתחת תשלומי "נזק" כבר שילם המזיק את הנזק שנגרם בעקבות הפגיעה ביד עצמה, בתשלומי ה"שבת" חייב המזיק לשלם את הנזק שנגרם בעבודה מינימלית שיכול אדם לעבוד גם בעזרת יד אחת – למשל שמירה.
- בושת– אם הזיק בכוונה – מתחייב על הבושה שנגרמה בשעת הנזק עצמו, בעקבות צפייה של הרואים גם לאחריו, או שם רע שיצא בעקבות מעשה הנזק, למשל בעקבות מעשה אונס. מכאן שדמי הבושת משתנים לפי המבייש, המתבייש, סוג הבושה ומקומה, וכיוצא בזה. וחכמים קצבו למכות מסוימות קנסות בשיעורים קצובים
פרק ד' – תשלומים באנשים שונים
בפרק זה פירוט דינים מיוחדים שאינם נגזרים ישירות מהעקרונות לעיל:
א. הנוגף אשה הרה ויצאו ילדיה ומתו – חייב לשלם דמי-ולדות ושבח ולדות לבעלה, חייב אף בנזק ובצער לאשה, וכן בריפוי ושבת ובושת. וכל הנזק שלה.
ב. חובל שאף חייב מיתה – הכלל שפטור מתשלום.
ג. התחייב מלקות – למרות שבכל התורה לוקה ואינו משלם, בחובל יש דין מיוחד, לכן לוקה ומשלם.
ד. החובל בעבד – משלם לאדון, לפי ההקשר של הבעלות.
ה. החובל בני ביתו – משלם להם תשלום מלא.
פרק ה' – איסור חבלה
למרות שהעונש על איסור חבלה הוא בתשלומים, אין מהותו של האיסור עבירה שבממון. לכן בשונה מנזק ממוני, אסור בשום צורה לחבול באיש, אפילו בהסכמתו המלאה.
בנוסף יש לבקש מחילה ולפייס את הנחבל, גם לאחר ששילם לו דמי הנזק.
כמו כן, השלכה נוספת לכך שאין חבלה איסור שבממון, הם מצבים בהם לוקה וגם משלם כגון שהיכהו מכה שאין בה שווה פרוטה וכל שכן שלוקה בחבלה שאין בה תשלומים.
המודה בחבלה, אם הודה מעצמו-בלי שראוהו עדים, פטור מנזק וצער, משום שתשלומים אלו איננם פיצוי לנחבל אלא קנס לחובל – והמודה בקנס פטור.
וחכמים קנסו אנשים אלימים שהנחבל נאמן להעיד שהם חבלו בו, אם יש עדים שראוהו נכנס למקום ויש הסתברות סבירה שהפציעה יכולה להיגרם כפי שטוען הנחבל.
פרק ו' – אחריותו של המזיק ממון
אחריותו של אדם על מעשיו גדולה עד מאוד. לכן אדם נחשב כמועד לעולם, וחייב לשלם נזק שלם, בין שהוא שוגג ובין מזיד, בין ער ובין ישן, בין באונס ובין ברצון. לכן המזיק חייב תמיד לשלם נזק שלם כמזיד.
שלא כבנזקי ממון, אדם המזיק חייב גם אם נכנס הניזק לרשות המזיק שלא ברשות, והזיקו שם. אמנם יש חילוק, אם הנזק נעשה ברשות המזיק, חייב רק אם הזיק בכוונה. אבל פטור על נזקי שוגג ואונס.
להרחבת תחום האחריות של המזיק יש השלכה גם על נזקים שאינם ישירים הנעשים על ידי כוחו של אדם, כגון שרקק והזיק בעת שהרוק הלך מכוחו, או שזרק אבן או פתח מים על הכלים והזיק, כל אלו ועוד, נחשבים כנזק ישיר הנגרם על ידי גופו של המזיק, מלבד נזקי בור שאין להם ייחוס ישיר למזיק.
לבסוף הרמב"ם דן בנזק הנעשה בשותפות – על ידי מספר גורמים. כאן הדין הוא שמחלקים את הנזק ביניהם לפי מידת הנזק הנגרמת על ידי כל אחד מהשותפים. אם לא ידועה מידת הנזק היחסי, משלמים בשווה.
פרק ז' – היזקים מיוחדים / שאינם מובהקים
א. נזק שאינו ניכר
כגון מי שמטמא פירות טהורים (ועל דרך זו-נזק וירטואלי): פטור מדין תורה אך חייב מדברי חכמים משום תיקון החברה – שלא יהיה פתח לרשעים להזיק ללא ענישה. משום כך חייב בערך הנזק, רק אם הנזק נעשה בכוונה תחילה, וכן רק המזיק עצמו משלם ולא יורשיו שלא חטאו.
ב. גרם נזק
למרות שלא מדובר בנזק ישיר, ואף אם מדובר בגורם הראשוני, כגון שזרק כלים על כרים וברור שלא ישברו, אם אדם אחר הזיז את הכרים, חייבים שניהם כשותפים בערך הנזק, משום שהנזק בא כתוצאה ממעשי שניהם (הזורק-הגורם הראשון והמסיר-שני).
ג. הפסיד לחברו מצוה
מעיקר הדין נקנס לפי החלטת בית הדין על יסוד טורח המצווה חביבותה ועוד.
למעשה, לפי תקנת הגאונים, נקנס בעשרה זהובים.
ד. הערכת נזק לא ידועה
אם המזיק לא יודע מה הזיק, מתקנת חכמים הניזק נשבע ונוטל כל דבר שהמזיק אמוד לעשות – כלומר שמסתבר שהזיק אותם. כגון שזרק ארנק לים, הניזק יכול להשבע – מה היה בתכולת הארנק ואם מודבר בתכולה סבירה, ישילם המזיק כפי שנשבע הניזק.
פרק ח' – נזק שלא על ידי מעשה
נזק יכול להיגרם גם על ידי דיבור כגון הלשנה, מסירת מידע עסקי וכדומה. מי שמסר מעצמו ממון חברו לאנס, או שהעבירו בידו לאנס – משלם נזק שלם.
יתרה מזאת, מעבר לכך שאסור למסור, עבירה זו כה חמורה עד שבמקרים מסוימים מותר אף להרוג מוסר ורודף ועל כך בחטיבה הבאה.
