מחפש עיר מקלט
לכאורה העניין ברור וידוע. רוצח בשגגה, הוא סוג של רוצח 'לייט'. לכן הוא אינו נענש בחומרה, כפי שנענש רוצח במזיד, דיו לגלות לכלאו הזמני בעיר המקלט, עד למותו של הכהן הגדול. זהו עונשו וזו כפרתו.
אלא שהרמב"ם, "הופך" את הפשט הזה לחלוטין.
"אבל מה שרוצח בשגגה גולה, הוא להשקיט נפש גואל הדם, כדי שלא יראה את זה שאירעה המכשלה הזו על ידו. ונתלתה חזרתו במות האיש שהוא הגדול בבני אדם והיותר אהוב על כל ישראל, כי בכך תשקוט נפש הנפגע אשר נהרג קרובו.
כי דבר זה בטבע האדם, כל מי שאירעו מפגע, אם נפגע זולתו בכמותה או יותר חמורה ממנה, מוצא בכך נחמה על פגעו, ואין בפגעי מות בני אדם אצלנו קשה יותר ממות כהן גדול" (מו"נ ג.מ).
טעמה של הגלות לעיר מקלט, הוא צערם של בני משפחת הנרצח. החיים יחד עם האדם שנטל את חיי היקר להם ומתהלך חופשי כאחד האדם, הם דבר קשה מנשוא. כצעד של רחמנות וחמלה כלפיהם, מחייבת התורה את הרוצח "להסתלק" להם מהעיניים. לפיכך לדעת הרמב"ם, גלות הרוצח אינה מתוקף חוקי העונשין. היא מבוססת על המוסר.
אמנם לא רק מוסר כלפי המשפחה יש כאן. אלא חקיקה מונעת. קיומו של מצב כזה שתואר לעיל, עלול להביא לאיבוד שליטה מצד משפחת הנרצח, ודי ומידי לנו בנרצח אחד.
כאשר נפטר הכהן הגדול, זו טראומה כלל ישראלית, וצרות גדולות משכיחות צרות קטנות כידוע.
עד כאן מבואר יפה. אבל מדוע המוקד הוא על משפחת הנרצח? מה דעת הרמב"ם על הרוצח בשגגה? האם הרמב"ם מתעלם מחטאו? האם באמת ובתמים הוא פטור מכל וכל?
כאן אנו נוגעים בסוד מסודות ההשגחה. ננסה להטעים אותו בקצרה ובבהירות גם יחד.
כאשר נעשה מעשה כלשהוא בשגגה, יש מקום נרחב לדיון, מי בעצם עשה אותו?
האם האדם התרשל? או שמא מדובר בקב"ה שרק פעל דרך האדם? כמובן כאשר ברור שמדובר ברשלנות פושעת, ספק אם לפנינו רצח בשגגה. אבל השאלה מה באמת קרה? נתונה לפרשנות רחבה, והכרעת המצב שמבוססת עליה בעקבותיו לרוב נותרת בערפל.
אם אכן רוצח בשגגה הוא כ"רוצח לייט", אזי אנו אומרים כדברי רש"י: "מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב" (דברים כב. ח עפ"י מס' שמחות ח). כלומר למרות שיד ה' בדבר, חלק מהאחריות נופל גם בחלקו של השליח. הקצה השני, בו מחזיק הרמב"ם, מגדיר שגגה גמורה, כפעולה מושגחת לחלוטין. מדוע רש"י מחזיק בטענה שלכל פעולה, אפילו כזו שהיא בהשגחה, יש גורם אנושי המעורב בה ועליו לתת את הדין, ומדוע הרמב"ם לא סובר כך, את זה נשאיר בבחינת "טעם של עוד"…
דקה לפסיקה
אמנם הבטחנו לעסוק בשאלת הפקעת קרקעות מגוי על פי דין המדינה, מתוך ההקשר לשאלות אקטואליות בנושא, אך לצערנו ומחובתנו לשוב לעסוק ולהזהיר על עניינים שבנפש – ופיקוח נפש דוחה הכל.
האם תאונה עם נפגעים היא רצח בשגגה?
הרב יהודה זולדן
אחת הסכנות היותר גדולות בדורנו היא תאונות דרכים. חלק מתאונות אלו הם למעשה רצח בשגגה וחלקם רצח באונס. אולם יש שנידונות כשוגג הקרוב למזיד. כלשון הרמב"ם (רוצח ושמירת נפש ו.א- ד): "שלשה הם ההורגים בלא כוונה". נלמד את דיני הרוצח בשגגה בהשוואה למציאות בדרכים בימינו.
ראשית יש לשאול: מה רמת האחריות של הנהג הפוגע? נדגים את המצבים ע"פ התאונות השכיחות:
- שוגג הקרוב לאונס: "ויש הורג בשגגה ותהיה השגגה קרובה לאונס והוא שיארע במיתת זה מאורע פלא שאינו מצוי ברוב מאורעות בני אדם, ודינו שהוא פטור מן הגלות ואם הרגו גואל הדם נהרג עליו" (ב).
אדם נהג במכוניתו ודרס הולך רגל. התאונה היתה באופן מפתיע לחלוטין, באופן כזה שלא היה ניתן לצפות מראש את שיקרה. גם בזמן שהיו ערי מקלט, הפוגע איננו גולה לשם, ולגואל הדם גם אין רשות לפגוע בפוגע. שנאמר: "ומצא את רעהו" – "פרט לממציא עצמו" (ט).
דוגמא: אדם נוהג במכוניתו בכביש עירוני במהירות המותרת. הולך רגל- ילד, קופץ לכביש לפתע ונדרס; נהג מכונית סוטה ממסלולו ומתנגש במשאית הנוסעת בנתיבה. למשאית אין להיכן "לברוח", אין לו מספיק זמן לבלום, ונהג המכונית נהרג.
- שוגג גמור: " יש הורג בשגגה והעלמה גמורה – ודינו שיגלה לערי מקלט וינצל" (א).
תאונה שבשלב מסוים היתה צפויה אך בלתי נמנעת. בזמן שהיו ערי מקלט הפוגע היה גולה לשם, ולגואל הדם רשות לפגוע בו מחוץ לעיר המקלט. דוגמא: אדם נהג במכוניתו ובשלב מסוים לא התרכז בנהיגה, חשב על משהו אחר, ולא שם לב שהולך רגל החל לחצות את הכביש במעבר חציה. כשהוא שם לב היה מאוחר והוא פגע בהולך הרגל והרגו. לו הוא היה מרוכז בנסיעה הוא היה בודאי שם לב לכך, והיה יכול לעצור בזמן; נהג עוקף מכונית אחרת, במקום בו מותר לעקוף, בהנחה שהוא יצליח לסיים את העקיפה ולא לפגוע במכונית הבאה ממול. מסתבר שהיה זה שיקול דעת לא נכון, ועל מנת לא לפגוע במכונית ממול, הוא מנסה לחזור חזרה לנתיב שלו, אך הוא פוגע בנהג המכונית אותו הוא ניסה לעקוף.
- שוגג הקרוב למזיד: "ויש הורג בשגגה ותהיה השגגה קרובה לזדון והוא שיהיה בדבר כמו פשיעה או שהיה לו להיזהר ולא נזהר, ודינו שאינו גולה מפני שעונו חמור. אין גלות מכפרת לו ואין ערי מקלט קולטות אותו, שאינן קולטות אלא המחויב גלות בלבד. לפיכך אם מצאו גואל הדם בכל מקום והרגו פטור" (ג). לפוגע לא היתה כונה פלילית לרצוח אך הכל היה צפוי ויתכן, והיה עליו לנהוג במשנה זהירות כדי לא לפגוע באחרים. גם פוגע זה איננו גולה לעיר מקלט, אבל מסיבה הפוכה. עיר המקלט קולטת רק מי שרצח בשגגה, ולא מי שמעשיו קרובים יותר לרצח במזיד. כל חייו הוא יחיה בפחד וחשש מפני גואל הדם שיכול לפגוע בו בכל מקום. לדוגמא: ילד קפץ לכביש ונדרס. בחקירה התברר שהנהג נהג במהירות גבוהה מעל למותר בשטח עירוני. לו היה נוהג במהירות המותרת היה יכול להספיק לבלום; מכונית סוטה מסלולה ומתנגשת במשאית. בחקירה הסתבר שנהג המשאית נהג במהירות גבוהה מעל למותר בחוק. לו הוא היה נוהג במהירות המותרת, ישנה סבירות רבה שהיה מצליח לבלום והתאונה היתה נמנעת.
למותר לציין, שמי שעובר על חוקי התנועה במזיד, או ברשלנות מתנשאת, הוא עבריין גמור, שהרי שם דמים בביתו, כלומר ברכבו, ועומד על דם רעהו. יותר חמור דינו ממי שחילל שבת במזיד שהרי שבת נדחית מפני סכנת נפשות, וחמירא סכנתא מאיסורא.
וידוע המעשה מהאדמו"ר ר' אהרון מבעלז, לנהג אחד שבקש סגולה שלא יארע לו שום תקלה ותאונה, וציוהו שישמור כל חוקי התנועה כחומרת י' הדברות, וגם כן כשרואה אנשים הולכים יקחם ברכבו שלו, ובזכות החסד שעושה על הדרך ינצל מכל פגע רע (הרב שמאי גרוס, שו"ת שבט הקהתי, ה.רמא).
ויהי רצון שנזכה לימים שבהם לא ישמע עוד שוד ושבר בארצנו ונזכה לגאולה שלימה בקרוב אמן.
