מי צריך נבואה אם יש שכל?
אברהם הוא ראשון המאמינים, פורץ הדרך ומייסד את אמונת ישראל.
כיצד קרה הדבר? כיצד בתוך כל אפלת האליליות שהקיפה אותו, הגיע אברהם אבינו לאמונה בה' אמת?
כפי שנראה, שאלה זו אינה היסטורית-פרשנית בעלמא, היא נוגעת בגרעין היסוד של האמונה.
אם כן נחזור ונשאל: כיצד הכיר אברהם את בוראו?
לשאלה זו עונה הרמב"ם בהלכות ע"ז: "כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, ולחשוב ביום ובלילה, והיה תמיה: היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד, ולא יהיה לו מנהיג? … ולא היה לו לא מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי עבודה זרה הטיפשים… ולבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת, והבין קו הצדק, מדעתו הנכונה; וידע שיש שם אלוה אחד, והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכול, ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו… ובן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו".
מדברי הרמב"ם עולה שאברהם אבינו, הכיר את ה' אלהי האמת – מדעתו ובשכלו. אברהם לא נזקק להתגלות או לנבואה כדי להבין ולהכיר בבורא העולם. השכל והמחשבה הנכונה הן אלו שהובילו אותו אל האמת.
מתוך כך גם מכריע הרמב"ם מחלוקת ידועה במדרש: מתי הכיר אברהם את בוראו? האם בן ג' שנים או שמא בן מח'?
מדבי רבינו עולה שאפשר לקיים את שתי השיטות: "בן שלוש שנים היה כשהתחיל לחשוב ולשוטט במחשבתו, אבל כשהיה בן ארבעים השלים להכירו" (הגהות הרמ"ך על הרמב"ם). בוודאי שילד בן שלוש, ענק ככל שיהיה, אינו במדרגת הדעת של אדם בן ארבעים ושמונה.
בניסוח חריף יותר משתמש הרס"ג (הקדמה ו'). הוא שואל שם: מדוע בכלל היה צורך במתן תורה? הרי ניתן היה להגיע לאמת ולאמונה ואף לרוב מצוות התורה, על ידי חקירה שכלית, כפי שעשה זאת אברהם אבינו?
לא נביא את תשובתו של רס"ג, אלא דווקא את תשובתו של הרמב"ם.
לדעת הרמב"ם (מו"נ ב.לג בתרגום הרב קאפח) אף מתן תורה בעצמו היה למעשה השגה שכלית!
"אמרם אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום. כוונתם שהם הגיעו אליהם כמו שהגיעו למשה רבנו ולא היה משה רבנו המביאם להם, והוא ששני היסודות הללו כלומר: מציאות ה' והיותו אחד, אינו נישג אלא בעיון האנושי וכל דבר הנודע בהוכחה הרי דין הנביא בו כדין כל מי שידעו ללא הבדל, ולא נודעו שני היסודות הללו מצד הנבואה בלבד, אמרה תורה אתה הראת לדעת".
שיטתו זו של רבינו סותרת לכאורה את דברי המדרש (בראשית רבה ל"ט, א'): "אמר ר' יצחק" משל לאחד שהי עובד ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת. אמר: תאמר שבירה זו בלא מנהיג?, הציץ עליו בעל הבירה אמר לו: אני הוא בעל הבירה! כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקב"ה ואמר לו: "אני הוא בעל העולם".
כלומר, אברהם רק שאל, הקב"ה ענה. האדם יכול לתמוה: שמא יש מנהיג לבירה? אבל הוא לא יכול להכריע בשכלו שאכן יש מנהיג לבירה. בשביל זה דרושה התגלות עליונה.
יש כאן מקום לשאלה: מדוע קולו, הנעים או הרועם, של הקב"ה מופנם, משכנע והחלטי יותר מאשר ההכרה השכלית המוחלטת שיש לאדם?
עומק השאלה מגלה, שלדעת הרמב"ם, השכל אינו נחות מהנבואה. אדרבא, השכל שנתן הקב"ה לאדם, נמצא עמו תמיד וקרוב אליו. לדעת רבינו, יסוד אמונתו של אברהם ואמונתנו שלנו מופיעה מתוך פסגת ההשגה השכלית והיא גופא – הנבואה.
דקה לפסיקה
ויקרא שמו בישראל ישראל בן פטימה
האם מותר למול גוי?
שלום כבוד הרב
אני ערבייה ובעלי יהודי. חשוב לשנינו לעשות לילד ברית. מה שאני שואלת אם זה מותר אצל היהודים שרב יעשה ברית לילד שלנו?
תשובה:
שלום
אהיה כנה איתך ואומר לך שמכאיב ומצער אותי לשמוע על המקרה. לכל עם אמונות, מסורת ותרבות משלו. אדם כמוך שמגיע מחברה מסורתית, ודאי יכול להבין את הנזק שנגרם לכל המשפחה כתוצאה מעזיבה של התרבות והמסורת שלך. חישבי על הזהות המבולבלת של הילדים, בפרט במצב שבו העמים נמצאים זה ביחס לזה. הרי היהודים יתייחסו אליו כערבי, והערבים יתייחסו אליו כאל יהודי, הרגשה של שייכות וזהות ברורה לא תצא לו מזה והוא עלול להיות אדם זר ומנוכר בכל חברה…
מכל מקום, אענה על שאלתך.
עליך לדעת, שלפי ההלכה היהודית, בשונה מזו הערבית, המשפחה נקבעת לפי האמא. לכן בנכם אינו מוגדר כיהודי. אמנם מותר למול אותו באופן שונה שכשר לערבים ואינו כשר ליהודים.
עור הערלה מורכב מהערלה עצמה ומעור דק נוסף המכונה עור הפריעה, לרב המוהל אסור למול את עור הפריעה אבל מותר לו להסיר את הערלה עצמה.
מקווה שתמצאו שניכם את הדרך הנכונה להמשיך במסורת אבותיכם
…
לטובת הקוראים נרחיב מעט.
הגמרא בעבודה זרה (כו, ב) כותבת שמותר למול גוי רק לשם גירות אך לא לשם רפואה. הגמרא אינה מתייחסת למקרה שלישי – מילת גוי שרוצה לקיים את מצות המילה אך אינו מעוניין להתגייר. הרמב"ם בהלכות מילה (ג, ז) כותב שאם הגוי מתכווין במעשה המילה לשם מצוה מותר למולו. לאיזו מצוה הגוי מתכוון, הרי אין הגוי מצווה במילה?
עקב שאלה זו הציע הכסף משנה פירוש שעוקר את פשט דברי הרמב"ם: הגוי רוצה להתגייר, והשאלה האם מותר למול אותו למרות שיש לו גם בעיה רפואית שתיפטר על ידי המילה. כך גם הוא פסק בשולחן ערוך: ניתן למול גוי רק כחלק מתהליך גיור (יו"ד רסח.ט).
כך גם פסק הרמ"א (יו"ד ס"ס רסג): "אסור למול גוי שלא לשם גרות אפילו בחול".
אמנם בהלכות מלכים (י.יג) כתב הרמב"ם: "בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר, אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה…". הרמב"ם לא מחלק בין מילה לשאר מצוות.
לכן נראה שלרמב"ם מותר למול גוי גם ללא הליך גיור.
טעמם של האוסרים הוא משום שמעבר למצווה, המילה היא ברית בין עם ישראל לקב"ה. כך כתב הלבוש (עטרת זהב יו"ד רסג, ה): "ואסור למול גוי שלא לשם גרות אפילו בחול, כיון שאין כוונתו לגייר למה נסיר חרפתו ממנו ולהחתימו בחותם ברית קודש".
יתכן מאוד שגם הרמב"ם המתיר למול גוי אינו חולק על הרעיון שעומד בבסיס מצות מילה – ברית מיוחדת בין עם ישראל והקב"ה. יתכן שהגוי יכול לקיים את המילה בתור מצוה, אך אין זה חלק מכריתת ברית. סברא זו נמצאת גם בתשובה של הרב עוזיאל (משפטי עוזיאל יו"ד תניינא ח"ב סימן מה אות ד):"כי המילה היא אמנם אות ברית לישראל, אבל מילת גוי אפילו אם היא ביום השמיני ואפילו אם הוא עושה זאת לקיום מצות דתו אינה אות ברית אצלו. שאם אין ברית – אות ברית מאן דכר שמיה".
יתר על כן, יש המבינים בדעת רבינו כי הערבים אף מחויבים בכך כיון שהם מבני הגר אם ישמעאל בן אברהם שצאצאיה חויבו בכך.
כך הבין המהר”ם שיק (יו”ד סי’ קמד) את דברי הרמב”ם (שם י):" אמרו חכמים שבני קטורה, שהם זרעו של אברהם שבאו אחר ישמעאל ויצחק–חייבין במילה. והואיל ונתערבו היום בני ישמעאל בבני קטורה, יתחייבו הכול במילה בשמיני; ואין נהרגין עליה".
מכאן שאם הערבים הם בני קטורה, הרי שהתחייבו במילה לדורות עולם. אמנם מדובר במילה ללא פריעה.
כך גם הוכיח הש”ך (שם ס”ק ח) מדברי הרמב”ם בכמה מקומות וכ"כ בשו"ת נודע ביהודה (תניינא אהע"ז סי' מב) שלדעת הרמב"ם מותר ומצוה למולן.
לכן למעשה, כשהמילה נעשית בשכר והמוהל מכוין במפורש שלא לשם מילה אלא לצורך רפואה המקובלת כיום על ידי רופאים רבים – אין בכך איסור.
