פרשת ראה

שקרים וניסים
אחד העניינים המרכזיים בפרשת ראה הוא ההבחנה בין נבואת אמת לנבואת שקר.

קודם שנקבל דבריו של מאן דהו, עלינו להיות משוכנעים מעבר לכל ספק שאכן מדובר בנביא.

לדעת הרמב"ם התנאי הבסיסי הוא שהאדם ראוי מצד אישיותו ומידותיו: "קיום עדות הנביא יהיה כפי שאגיד, כשיתייחס אדם לנבואה כמו שבארנו, ויהיה הגון לה, כגון שיהיה מאנשי החכמה והאמונה והנזירות והשכל ונועם המידות, כאשר העיקר אצלנו שאין הנבואה שורה אלא על חכם, גבור ועשיר". 

 התנאי השני הוא המופת, כלומר חיזוי מדויק של מאורע עתידי : "נאמר לו הבטיחנו ביעודים והגד לנו דברים מאשר לימדך הקב"ה. ויגיד ויבטיח. ואם יתקיימו ייעודיו כולם, אז נדע שכל נבואתו אמת, ואם ישקר בה, או נפל אחד מדבריו ואפילו דבר קטן, נדע שהוא נביא שקר. וזה כתוב בתורה בעניין הבחינה הזאת, 'וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה', אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא'. וכשיצדק לנו בהבטחה אחת או בשתיים, אין לנו להאמין בו ולומר שנבואתו אמת, אבל יהיה עניינו תלוי עד ירבו מופתיו האמתיים ככל אשר ידבר בשם ה', פעם אחר פעם. ועל כן אמר בעניין שמואל כשנתפרסם כי כל מה שידבר בא יבא, כמו שנאמר 'וידע כל ישראל וגו' כי נאמן שמואל לנביא לה' " (הקדמה למשנה).

לא מדובר באדם ש"הצליח בהימור" אחד או שניים, אלא אדם כזה שדבריו מתקיימים אחד לאחד, פעם אחר פעם. 

אנו נוטים להתפעל ולהתרגש, לצרף עובדות נקודתיות לכדי מופת גדול ולהאמין, גם אם לא ראינו בעינינו, גם אם לא הוכח הדבר מעל כל ספק. חשיבה ביקורתית יכולה להציל אותנו מהפיתוי להאמין ולברוא מופת. התורה מלמדת אותנו, שלא ראוי "לקפוץ ולהאמין", עד שהראיות יהיו כל כך מוצקות, מדויקות וברורות בקרב רבים ולאורך זמן. 

אלא שלא די בכך. מעבר לשאלת ביסוס המופת, התורה מעוררת בעיה נוספת, חמורה עוד יותר שעלולה להופיע יחד עם נביא השק: אבל מה נעשה כאשר נביא השקר באמת עומד בכל הקריטריונים? כיצד נתייחס לנביא שקר, שלא די שהוא חכם וצדיק ועניו, אלא שכל דבריו, הבטחותיו ומופתיו, מתקיימים לפי אמת המידה המחמירה ביותר!

כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת: וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם: לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:

התורה מדגישה שקיימת מציאות, בה הקריטריון היחיד להבדיל בין האמת לשקר אינו המופת או המידות והצדקות, אלא… האמת עצמה. תוכן דבריו של הנביא.

למרות שנביא יכול לסתור אחת ממצוות התורה כהוראת שעה, כשמדובר בעבודה זרה, נשללת ממנו סמכות זו. שלילת סמכות זו אינה גזרת הכתוב ותו לא, היא השכל הישר בעצמו:" השכל, המכזיב עדותו, יותר נאמן מעין שהוא רואה אותותיו. שכבר נתבאר במופת אצל בעלי השכל, שאין לכבד ולעבוד זולתי האחד, הממציא כל הנמצאים, והמתאחד בכלל השלמות" (הקדמה למשנה).

שלמות ההכרה, לא זקוקה לאות ומופת ואף אינה מתבלבלת כשהיא נתקלת בתוכן שקרי, אפילו אם הוא נתמך בנס מדהים.

דקה לפסיקה

ייחוד עם שמרטפית

שלום. כשאני ובעלי יוצאים יחד, אנו נוהגים להזמין שמרטפית לילדים. לאחרונה שמענו שאולי הדבר אסור. יש לי בן בגיל 9 , בת בגיל 7, ועוד בת ובן קטנים בגילאי 4 ו- שנה וחצי. האם מותר להזמין שמרטפית ואם לא, מה אפשר לעשות?

תשובה:

בפרשתנו נאמר (יג, ז) "כי יסיתך אחיך בן אימך או בנך או בתך או אשת חיקך או ריעך אשר כנפשך בסתר לאמר נלכה ונעבדה אלוהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך". 

מפסוק זה למדו חז"ל (קידושין פ:) רמז לאיסור ייחוד מן התורה: "אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: רמז ליחוד מן התורה מנין? שנאמר: כי יסיתך אחיך בן אמך. וכי בן אם מסית, בן אב אינו מסית? אלא, לומר לך: בן מתייחד עם אמו, ואסור להתייחד עם כל עריות שבתורה".

לדעת הרמב"ם (מאיסורי ביאה כב.ב) איסור יחוד עם הערווה – כגון עם אשת איש, "הוא מדברי קבלה". לדעת רוב הפוסקים כוונתו לאיסור דאורייתא (מגיד משנה שם, שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקפז, פת"ש שם). לכן, במקרה שלנו שמדובר בשמרטפית פנויה, האיסור הוא מדרבנן, כדברי הגמרא (ע"ז לו:) : "דאורייתא, דאשת איש, ואתא דוד וגזר אפילו אייחוד דפנויה".

טעם האיסור הוא, שמא יבוא לידי עבירה וכדברי הרמב"ם (שם א): "אסור להתייחד עם ערוה מן העריות בין זקנה בין ילדה שדבר זה גורם לגלות ערוה, חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתו".

כלומר, מלבד הורים וילדיהם, כל הראוי לביאה אסור בייחוד.
לשון הרמב"ם (איסורי ביאה כב.י) : "תינוקת מבת שלש ולמטה ותינוק בן תשע ולמטה מותר להתייחד עמהן, שלא גזרו אלא על ייחוד אשה הראויה לביאה ואיש הראוי לביאה".

בשעת הדחק יש המקילים עד גיל בת מצווה (שו"ת אגרות משה אה"ע ח"ד, סימן סה, אות טו).

לא קיים איסור ייחוד כאשר יש בחדר, בנוסף לצמד האסורים בייחוד, אדם נוסף המוגדר כשומר. אמנם לדעת הרמב"ם (שם ח): "לא תתייחד אשה אחת אפילו עם אנשים הרבה עד שתהיה אשתו של אחד מהם שם וכן לא יתייחד איש אחד אפילו עם נשים הרבה ". לכן השמרטפית אסורה להתייחד עם שני בנים או יותר.

אבל הרא"ש חולק על הרמב"ם וסובר שמותר לאישה להתייחד עם שני גברים ובלבד שלא יהיו פרוצים. כל זה ביום, אבל בלילה לא די בשומר אחד אלא צריך שישארו בחדר שני שומרים.

לכן, במקרה ויש בבית יותר מילד אחד מעל גיל 9 או בנות מעל גיל 3 שאינם ישנים, כמו במקרה שלך, ניתן להחשיב את שתי הבנות לשומרות, כך שאין ייחוד בין השמרטפית לבין הבן הגדול.

במקרה ויש רק בת אחת, נדרש להביא שומר אחר, כגון שכנה שתכנס פעם אחת ללא ידיעה מוקדמת של אלו האסורים ביחוד [השמרטפית והבן] או פתרון אחר של פתח הפתוח לרשות הרבים. מכיוון שאין פירוט של מבנה הבית, לא נכנס לאפשרות זו. 

כל טוב סלה
שנזכה להרבות קדושה וטהרה.