האדמו"ר רבי אשר השני מסטולין, כך מספרים חסידי קרלין, שאל פעם אברך אחד שהיה מן המקושרים אליו בייחוד: האם אתה ירא ממני קצת? שתק האברך. שאל האדמו"ר שנית – ושוב שתיקה. האברכים המקושרים אל האדמו"ר ר' אשר, אהבו אותו אהבת נפש ומרוב אהבה לא יכול אותו אברך לומר כי הוא ירא. כשחזר האדמו"ר בתמיהה רבה על שאלתו בפעם השלישית: וכי אינך ירא ממני כלום?! ענה האברך: אני ירא שלא תתקלקל האהבה. נתן לו האדמו"ר לטיפת לחי ואמר לו: 'שייגעץ, הלא זוהי היראה האמיתית'.
היראה היא הגדר שבתוכה יכולה לצמוח אהבה באופן בטוח. היראה היא האחריות של האוהב לשמר את אהבתו ולא לתת לה לזלוג ולא לאפשר לתחושת הקרבה להיהפך לזלזול. כלשונו של המהר"ל מפראג:
"עיקר היראה שהיא באה מכוח האהבה כי מי שהוא אוהב את אחד הוא מכוון לעשות רצונו בכל אשר אפשר שלא יהיה פירוד לזאת האהבה ובשביל זה הוא ירא לעבור רצונו."
נתיבות עולם, נתיב יראת ה' פרק א.
