פעם אחת נסע הבעל שם טוב עם אחד מתלמידיו עד שהגיע למדבר, מקום שאין מים. התלמיד שהיה עייף מן הדרך צמא מאד למים. הוא פנה לבעל שם טוב ואמר: רבי, אני צמא.
אולם הבעל שם טוב לא ענה.
כשראה התלמיד שהוא בסכנת מות, פנה שוב לבעל שם טוב ואמר: רבי, אני צמא מאד.
ענה לו הבעל שם טוב: האם מאמין אתה שכבר בזמן שברא השם את העולם, ראה את הצרה שלך והכין לך מים לשתות?
התלמיד לא מהר לענות, לאחר רגע של מחשבה השיב: כן, אני מאמין באמונה שלמה.
השיב לו הבעל שם טוב: המתן רגע.
לאחר זמן קצר פגשו הרבי ותלמידו גוי שנושא על כתפיו שני דליים מלאים מים. שלמו לו פרוטה תמורת שתי כוסות מים, ורוו את צמאונם.
אולם הבעל שם טוב לא הניח לגוי למהר לדרכו, הוא עצר אותו ושאל: מה ראית לשאת מים כאן במדבר?
ענה לו הגוי: הפריץ שלי השתגע. הוא שלח אותי להביא לו מים ממעין אחד רחוק מאד מביתו. ואני נושא את המים כבר שעה ארכה, ורץ מרחק של שלוש עשרה קילומטרים, ואינני מבין מדוע הפריץ עושה לי את זה.
פנה הבעל שם טוב לתלמידו ואמר: רואה אתה, בני היקר, מהי דרכה של ההשגחה העליונה. השם יתברך, ברוך הוא וברוך שמו, קורא הדורות מראש הצופה ומביט למרחוק, ברא בשבילך פריץ משגע, כדי לתת לך מים, כי את כל זה הוא ראה ברגע שברא את העולם.
הקב"ה משגיח על כל הנבראים למגדול ועד קטן. וכבר מששת ימי בראשית הכין לכל נברא את כל צרכיו. וברחמיו המרבים על כל מעשיו עומד לימין האדם בכל עת ובמיחד בעת צרה ומצוקה. צריך רק להאמין ולבטח בו ואז העזרה באה מאליה.
