לימוד חג השבועות – מניין מצוות

סדר תרי״ג מצוות המבואר

א) מִצְוַת פִּרְיָה וְרִבְיָה (להוליד ילדים).
ב) מִצְוַת (ברית) מִילָה.
ג) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל גִּיד הַנָּשֶׁה (הגיד היוצא מעמוד השדרה לירך הבהמה).
ד) מִצְוַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ (להכריז בבית הדין על ראש החודש).
ה) מִצְוַת שְׁחִיטַת (קרבן) הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן.
ו) מִצְוַת אֲכִילַת בְּשַׂר (קרבן) הַפֶּסַח בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ (בניסן).
ז) מִצְוַת הַשְׁבָּתַת (ביעור) חָמֵץ.
ח) מִצְוַת אֲכִילַת מַצָּה (בפסח).
ט) מִצְוַת קִדּוּשׁ (הפרשת) בְּכוֹרוֹת (בכור אדם ובכור בהמה) בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
י) מִצְוַת סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם (בליל הסדר).
יא) מִצְוַת פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר (לפדות את הוולד הראשון שנולד לאתון תמורת שה, ולתת אותו לכהן).
יב) מִצְוַת עֲרִיפַת פֶּטֶר חֲמוֹר (להמית מהעורף את פטר החמור, אם אינו רוצה לפדותו).
יג) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל (את קרבן) הַפֶּסַח נָא (צלוי באופן חלקי) וּמְבֻשָּׁל (במים; אלא לאוכלו כשהוא צלוי באש).
יד) שֶׁלּאֹ לְהוֹתִיר (להשאיר) בְּשַׂר הַפֶּסַח עַד בֹּקֶר (שלאחר ליל הסדר).
טו) שֶׁלּאֹ יִמָּצֵא חָמֵץ בִּרְשׁוּתֵנוּ (בבית או בחצר) בַּפֶּסַח.
טז) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל מִכָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָמֵץ (אפילו תערובת חמץ).
יז) שֶׁלּאֹ לְהַאֲכִיל מִן הַפֶּסַח לְיִשְׂרָאֵל מוּמָר (ליהודי שהמיר את דתו).
יח) שֶׁלּאֹ לְהַאֲכִיל מִן הַפֶּסַח לְגֵר תּוֹשָׁב (לגוי שקיבל עליו שבע מצוות בני נח, שמותר לו לשבת בארץ ישראל).
יט) שֶׁלּאֹ לְהוֹצִיא מִבְּשַׂר הַפֶּסַח חוּצָה (מבית לבית, מחדר לחדר או מחבורה לחבורה).
כ) שֶׁלּאֹ לִשְׁבּוֹר עֶצֶם מִן הַפֶּסַח.
כא) שֶׁלּאֹ יאֹכַל עָרֵל מִן הַפֶּסַח (יהודי שלא נימול).
כב) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל חָמֵץ בַּפֶּסַח.
כג) שֶׁלּאֹ יֵרָאֶה לָנוּ (ברשותנו) חָמֵץ בַּפֶּסַח.
כד) שֶׁלּאֹ לָצֵאת בְּשַׁבָּת חוּץ לַתְּחוּם (מרחק של אלפיים אמה מחוץ לעיר).
כה) מִצְוַת הַאֲמָנָה בִּמְצִיאוּת הַשֵּׁם (להאמין שה' יתברך המציא את העולם, ומציאותו לא תיבטל לעולם).
כו) מִצְוַת קִדּוּשׁ שַׁבָּת בִּדְבָרִים (בדיבור; בקידוש והבדלה).
כז) מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם.
כח) שֶׁלּאֹ נַאֲמִין בֶּאֱלוֹהַּ בִּלְתִּי (מלבד) הַשֵּׁם לְבַדּוֹ.
כט) שֶׁלּאֹ לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל.
ל) שֶׁלּאֹ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה.
לא) שֶׁלּאֹ לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה בְּמַה שֶּׁדַּרְכָּהּ לְהֵעָבֵד (כגון לזרוק אבנים על עבודה זרה שכך הוא דרך עבודתה).
לב) שֶׁלּאֹ לִשָּׁבַע (בשם ה') לַשָּׁוְא (ללא צורך).
לג) שֶׁלּאֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת.
לד) שֶׁלּאֹ לַהֲרוֹג נָקִי (אדם שהוא חף מפשע).
לה) שֶׁלּאֹ לְגַלּוֹת עֶרְוַת אֵשֶׁת אִישׁ.
לו) שֶׁלּאֹ לִגְנוֹב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל.
לז) שֶׁלּאֹ לְהָעִיד שֶׁקֶר.
לח) שֶׁלּאֹ לַחֲמוֹד (לרצות ממון של אחרים ולעשות תחבולות כדי להעבירם לרשותו).
לט) שֶׁלּאֹ לַעֲשׂוֹת צוּרַת אָדָם (בולטת ושלימה) אֲפִלּוּ לְנוֹי.
מ) שֶׁלּאֹ לִבְנוֹת אַבְנֵי גָזִית (אבנים פגומות; חתוכות) בַּמִּזְבֵּחַ.
מא) שֶׁלּאֹ לִפְסוֹעַ (פסיעות גסות וגדולות) עַל הַמִּזְבֵּחַ (אלא ללכת עליו עקב בצד אגודל).
מב) מִצְוַת דִּין עֶבֶד עִבְרִי (יהודי שמכר עצמו לעבד או שנמכר לאחר שנתפס בגניבתו ולא היה ביכולתו לשלם).
מג) מִצְוַת יִעוּד (נישואי) שֶׁל אָמָה הָעִבְרִיָּה (שפחה יהודייה; מצווה על האדון או על בנו לשאת את השפחה לאישה).
מַד) מִצְוַת פִּדְיוֹן אָמָה עִבְרִיָּה (מצווה על האב לפדות את בתו מעבדותה, אם יש יכולת בידו).
מָה) מִצְוַת בֵּית דִּין לַהֲרוֹג בְּחֶנֶק הַמְחֻיָּב (הבא על אשת איש; החובל באביו או באמו; הגונב נפש מישראל; זקן ממרא; נביא שקר; המתנבא בשם עבודה זרה).
מו) מִצְוַת דִּינֵי קְנָסוֹת (לדון את החובל בגופו או בממונו של חבירו).
מז) מִצְוַת בֵּית דִּין לַהֲרוֹג בְּסַיִף הַמְחֻיָּב (רוצח; אנשי עיר הנידחת לעבודה זרה).
מח) מִצְוַת בֵּית דִּין לָדוּן דִּין בְּהֵמָה שֶׁהִזִּיקָה שֶׁלּאֹ כְדַרְכָּהּ (כגון שנגחה בקרניה).
מט) מִצְוַת בֵּית דִּין לָדוּן בְּנִזְקֵי הַבּוֹר (תקלה ומכשול שהונחו ברשות הרבים והזיקו).
נ) מִצְוַת בֵּית דִּין לָדוּן גַּנָּב בְּתַשְׁלוּמִים (תשלומי כפל או ארבעה וחמישה) אוֹ בְּמִיתָה (בזמן שהוא בא במחתרת ומסכן את בני הבית).
נא) מִצְוַת בֵּית דִּין לָדוּן בְּנִזְקֵי מַבְעֶה (בהמה שהזיקה בשן וברגל, שנכנסה לשדה של אחרים ואכלה או דרסה את התבואה).
נב) מִצְוַת בֵּית דִּין לָדוּן בְּנִזְקֵי הָאֵשׁ.
נג) מִצְוַת בֵּית דִּין לָדוּן בְּדִין שׁוֹמֵר חִנָּם (שהוא חייב על התרשלות בשמירה, ופטור מגניבה ואבידה ומאונס).
נד) מִצְוַת בֵּית דִּין לָדוּן בְּדִין טוֹעֵן וְנִטְעָן (וויכוח ממוני בין שני אנשים).
נה) מִצְוַת בֵּית דִּין לָדוּן בְּדִין נוֹשֵׂא (שומר המקבל) שָׂכָר וְשׂוֹכֵר (שהם חייבים על גניבה ואבידה, ופטורים מאונס).
נו) מִצְוַת בֵּית דִּין לָדוּן בְּדִין הַשּׁוֹאֵל (שהוא חייב גם על אונס).
נז) מִצְוַת בֵּית דִּין לָדוּן בְּדִין הַמְפֻתָּה (המפתה נערה בתולה לזנות עמו).
נח) שֶׁלּאֹ לִמְכּוֹר אָמָה הָעִבְרִיָּה (שפחה יהודייה) הַקּוֹנֶה אוֹתָהּ מִיַּד הָאָב (שאם קנה אמה עברייה, אסור למכור אותה לאחרים).
נט) שֶׁלּאֹ לִגְרוֹעַ (שלא יחסיר האיש מאשתו) שְׁאֵר (מזון) כְּסוּת (ביגוד) וְעוֹנָה (התייחדות עמה בביאה).
ס) שֶׁלּאֹ לְהַכּוֹת אָב וָאֵם.
סא) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל שׁוֹר הַנִּסְקָל (שור או שאר בעלי חיים שהמיתו אדם, ודינם להיסקל).
סב) שֶׁלּאֹ לְחַיּוֹת מְכַשֵּׁף.
סג) שֶׁלּאֹ לְהוֹנוֹת (לצער) הַגֵּר בִּדְבָרִים.
סד) שֶׁלּאֹ לְהוֹנוֹת (לצער) הַגֵּר בְּמָמוֹן.
סה) שֶׁלּאֹ לְעַנּוֹת יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת.
סו) מִצְוַת הַלְוָאָה לֶעָנִי.
סז) מִצְוַת הַטָּיָה אַחֲרֵי רַבִּים (שהדיינים יכריעו את הדין על פי הרוב).
סח) מִצְוַת פֵּרוּק מַשָּׂא (לעזור לחבירו לפרוק משאו מעל החמור).
סט) מִצְוַת שְׁמִטַּת קַרְקָעוֹת (להפקיר את התבואה בשנת השמיטה).
ע) מִצְוַת שְׁבִיתָה (ממלאכה) בְּשַׁבָּת.
עא) מִצְוַת (קרבן) חֲגִיגָה בָּרְגָלִים.
עב) מִצְוַת הֲבָאַת בִּכּוּרִים (להביא את הפרי הראשון משבעת המינים לכהנים בבית המקדש).
עג) שֶׁלּאֹ יִתְבַּע (ידרוש) חוֹב מֵעָנִי שֶׁאֵין לוֹ מַה לִּפְרוֹעַ (לשלם את חובו).
עד) שֶׁלּאֹ יָשִׁית יָד (יסייע) בֵּין לֹוֶָה לַמַּלְוֶה בְּרִבִּית (כגון, שלא יכתוב את שטר ההלוואה בריבית או יהיה עד עליה).
עה) שֶׁלּאֹ לְקַלֵּל (את) הַדַּיָּן (השופט).
עו) לָאו דְּבִרְכַּת הַשֵּׁם (לא לקלל את שם ה').
עז) שֶׁלּאֹ לְקַלֵּל הַנָּשִׂיא (המלך).
עח) שֶׁלּאֹ לְהַקְדִּים חֻקֵּי הַתְּבוּאוֹת (לא לשנות את סדר הפרשת התרומות והמעשרות, כגון שלא יפריש מעשר ראשון לפני תרומה גדולה).
עט) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל טְרֵפָה (בעל חיים שנפל בו מום המקרב את מיתתו).
פ) שֶׁלּאֹ לִשְׁמוֹעַ טַעֲנַת בַּעַל דִּין (התובע) שֶׁלּאֹ בִּפְנֵי בַּעַל דִּינוֹ (הנתבע).
פא) שֶׁלּאֹ יָעִיד בַּעַל עֲבֵרָה (כגון גזלן).
פב) שֶׁלּאֹ לִנְטוֹת אַחֲרֵי רַבִּים בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת בִּשְׁבִיל אֶחָד (אלא להכריע דיני נפשות ברוב של שני דיינים לפחות).
פג) שֶׁלּאֹ יְלַמֵּד חוֹבָה מִי שֶׁלִּמֵּד זְכוּת תְּחִלָּה בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת (כלומר, דיין שפטר את הנידון לחיים, לא יחזור בו לחייבו מיתה).
פד) שֶׁלּאֹ לְרַחֵם עַל עָנִי בַּדִּין.
פה) שֶׁלּאֹ לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט חוֹטֵא מִפְּנֵי רִשְׁעוֹ (לא להניח שאם הוא חוטא בדבר אחד, אז כנראה הוא משקר בדין זה).
פו) שֶׁלּאֹ לַחְתּוֹךְ הַדִּין בְּאֹמֶד הַדַּעַת (לא לפסוק דין על סמך השערות, אלא על פי עדויות וראיות).
פז) שֶׁלּאֹ לִקַּח שֹׁחַד (בין שוחד ממון ובין שוחד דברים).
פח) שֶׁלּאֹ לִשָּׁבַע בַּעֲבוֹדָה זָרָה (כלומר, בשם עבודה זרה).
פט) שֶׁלּאֹ לְהַדִּיחַ (לפתות ולהסית) בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה.
צ) שֶׁלּאֹ יִשָּׁחֵט שֶׂה (כבש) הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן בְּעוֹד שֶׁהֶחָמֵץ בִּרְשׁוּתֵנוּ (אלא רק לאחר שנבער את החמץ).
צא) שֶׁלּאֹ יַנִּיחַ אֵימוּרֵי (חלבי) הַפֶּסַח לִפָּסֵל בְּלִינָה (שיש לסיים את הקטרתם בלילה ולא להשאיר אותם עד הבוקר).
צב) שֶׁלּאֹ לְבַשֵּׁל בָּשָׂר בֶּחָלָב.
צג) שֶׁלּאֹ לִכְרוֹת בְּרִית (הסכם שלום) לְשִׁבְעַת עֲמָמִים (שבעת עמי כנען: הַחִתִּי, הָאֱמֹרִי, הַכְּנַעֲנִי, הַפְּרִזִּי, הַחִוִּי, הַיְבוּסִי והַגִּרְגָּשִׁי), וְכֵן לְכָל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה.
צד) שֶׁלּאֹ לְהוֹשִׁיב עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּאַרְצֵנוּ.
צה) מִצְוַת בִּנְיַן בֵּית הַבְּחִירָה (בית המקדש).
צו) מִצְוַת סִדּוּר לֶחֶם הַפָּנִים וּלְבוֹנָה זַכָּה (מין בושם) לִפְנֵי יְיָ (על שולחן הזהב שבהיכל) בְּכָל שַׁבָּת.
צז) שֶׁלּאֹ לְהוֹצִיא בַּדֵּי (מוטות הנשיאה) הָאָרוֹן (ארון הברית) מִמֶּנּוּ.
צח) מִצְוַת עֲרִיכַת (סידור והדלקת) נֵרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ.
צט) מִצְוַת לְבִישַׁת בִּגְדֵי כֹהֲנִים.
ק) מִצְוַת אֲכִילַת בְּשַׂר חַטָּאת וְאָשָׁם (קורבנות הבאים על חטאים מסוימים, כגון אכילת דם או חילול שבת).
קא) מִצְוַת הַקְטָרַת קְטֹרֶת (מיני בשמים; על מזבח הזהב שבהיכל).
קב) שֶׁלּאֹ יִזַּח (יסור; יזוז) הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד (שניים מבגדי הכהן הגדול; החושן מונח על האפוד ואסור להסירו ממנו).
קג) שֶׁלּאֹ לִקְרוֹעַ הַמְּעִיל שֶׁל כֹּהֲנִים.
קד) שֶׁלּאֹ יאֹכַל זָר (מי שאינו כהן זכר) בְּשַׂר קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים.
קה) שֶׁלּאֹ לְהַקְטִיר וּלְהַקְרִיב עַל מִזְבַּח הַזָּהָב (שבהיכל) (חוּץ מִן הַקְּטֹרֶת).
קו) מִצְוַת נְתִינַת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה (לצורך עבודת המקדש).
קז) מִצְוַת קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם (רחיצתם בכיור הנחושת) לִפְנֵי עֲבוֹדָה (במקדש).
קח) מִצְוַת מְשִׁיחַת (סיכת; מריחת) כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וּמְלָכִים בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה (שמן המיוחד לסוך בו כהנים ומלכים).
קט) מִצְוַת שְׁבִיתַת הָאָרֶץ (ממלאכה) בִּשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה.
קי) שֶׁלּאֹ יָסוּךְ זָר (מי שאינו כהן גדול או מלך) בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.
קיא) שֶׁלּאֹ לַעֲשׂוֹת (שמן) בְּמַתְכֹּנֶת (מאותם רכיבים ובאותן כמויות של) שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.
קיב) שֶׁלּאֹ לַעֲשׂוֹת (מרקחת בשמים) בְּמַתְכֹּנֶת (מאותם רכיבים ובאותן כמויות של) הַקְּטֹרֶת.
קיג) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת תִּקְרֹבֶת (דברים שהוקרבו ל)עֲבוֹדָה זָרָה.
קיד) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל בָּשָׂר בֶּחָלָב.
קטו) שֶׁלּאֹ יַעֲשׂוּ (יבצעו) בֵּית דִּין מִשְׁפַּט מָוֶת בְּשַׁבָּת.
קטז) מִצְוַת מַעֲשֵׂה (קרבן) הָעוֹלָה.
קיז) מִצְוַת קָרְבַּן מִנְחָה.
קיח) מִצְוַת מְלִיחַת הַקָּרְבָּן (שיש למלוח כל קרבן במלח לפני הקרבתו).
קיט) מִצְוַת קָרְבַּן בֵּית דִּין שֶׁטָּעוּ בְּהוֹרָאָה (סנהדרין שהורו בטעות לעבור על איסור שיש בו כרת – מביאים פר לחטאת).
קכ) מִצְוַת קָרְבַּן חַטָּאת לְיָחִיד שֶׁשָּׁגַג (עבר בטעות) בְּמִצְוַת לאֹ תַעֲשֶׂה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת (כגון חילול שבת או איסורי עריות).
קכא) מִצְוַת עֵדוּת (להעיד בבית דין).
קכב) מִצְוַת קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד (קרבן המשתנה לפי מצבו הכלכלי של האדם; החייבים בקרבן זה: מצורע שנטהר, יולדת שנטהרה, היודע עדות לחבירו ונשבע שאינו יודע, הנשבע שבועת שקר בשגגה, הטמא שאכל קדשים או שנכנס למקום המקדש בשגגה).
קכג) מִצְוַת תּוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ (לשלם לכהן את הקרן בתוספת חמישית) לְאוֹכֵל מִן הַתְּרוּמָה אוֹ מוֹעֵל (נהנה) בָּהּ.
קכד) מִצְוַת קָרְבַּן אָשָׁם תָּלוּי (קרבן שמביא מי שיש לו ספק אם עבר עבירה שחייבים עליה כרת).
קכה) מִצְוַת קָרְבַּן אָשָׁם וַדַּאי (החייבים בקרבן זה: הבא על אישה שחציה שפחה וחציה בת חורין; מי שהיה ברשותו ממון של אדם אחר, וכפר בו ונשבע לשקר; הנהנה בשוגג מן ההקדש; נזיר שנטמא בזמן נזירותו; מצורע שנטהר מצרעתו).
קכו) מִצְוַת הֲשָׁבַת הַגָּזֵל (החזרת הגזל לבעליו).
קכז) שֶׁלּאֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן שְׂאוֹר אוֹ דְּבַשׁ.
קכח) שֶׁלּאֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן בְּלאֹ מֶלַח.
קכט) שֶׁלּאֹ לְהַבְדִּיל (להפריד את הראש מן הגוף) בְּחַטַּאת הָעוֹף.
קל) שֶׁלּאֹ לִתֵּן שֶׁמֶן זַיִת בְּמִנְחַת חוֹטֵא.
קלא) שֶׁלּאֹ לִתֵּן לְבוֹנָה (מין בושם) בְּמִנְחַת חוֹטֵא.
קלב) מִצְוַת הֲרָמַת הַדֶּשֶׁן (להוציא בכל יום מעט מאפר המזבח).
קלג) מִצְוַת הַדְלָקַת אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּכָל יוֹם.
קלד) מִצְוַת אֲכִילַת שְׁיָרֵי מְנָחוֹת.
קלה) מִצְוַת קָרְבַּן מִנְחָה שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּכָל יוֹם.
קלו) מִצְוַת מַעֲשֵׂה הַחַטָּאת.
קלז) מִצְוַת מַעֲשֵׂה הָאָשָׁם.
קלח) מִצְוַת מַעֲשֵׂה זֶבַח (קרבן) הַשְּׁלָמִים.
קלט) מִצְוַת שְׂרֵפַת נוֹתַר הַקֳּדָשִׁים (מה שנותר מהקורבנות לאחר זמן הקרבתם).
קמ) מִצְוַת שְׂרֵפַת בְּשַׂר קֹדֶשׁ (הקורבנות) שֶׁנִּטְמָא.
קמא) שֶׁלּאֹ לְכַבּוֹת אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ.
קמב) שֶׁלּאֹ לַעֲשׂוֹת שְׁיָרֵי מְנָחוֹת (מה שנשאר מן המנחה לאחר הקטרת הקומץ על המזבח) חָמֵץ.
קמג) שֶׁלּאֹ תֵאָכֵל מִנְחַת כֹּהֵן (אלא תוקטר כולה על המזבח).
קמד) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל מִבְּשַׂר חַטָּאת הַנַּעֲשֵׂית בִּפְנִים (שדמה נזרק בהיכל; כגון פר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה).
קמה) שֶׁלּאֹ לְהוֹתִיר (להשאיר) מִבְּשַׂר קָרְבַּן הַתּוֹדָה (וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר קָדָשִׁים).
קמו) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל פִּגּוּל (קרבן שנשחט או נזרק דמו לאחר זמנו).
קמז) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל בְּשַׂר קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמָא.
קמח) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל חֵלֶב (חלק מסוים בשומן הבהמה).
קמט) שֶׁלּאֹ נאֹכַל דַּם בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף.
קנ) מִצְוַת בְּדִיקַת סִימָנֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה (מפרסת פרסה ושוסעת שסע ומעלת גרה).
קנא) מִצְוַת בְּדִיקַת סִימָנֵי דָגִים (סְנַפִּיר וקַשְׂקֶשֶׂת).
קנב) מִצְוַת בְּדִיקַת סִימָנֵי חֲגָבִים (ארבע רגליים, ארבע כנפיים המכסות את רוב הגוף ושתי רגליים ארוכות לניתור).
קנג) מִצְוַת טֻמְאַת שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים (חֹלֶד, עַכְבָּר, צָּב, אֲנָקָה, כֹּחַ, לְטָאָה, חֹמֶט ותִּנְשֶׁמֶת).
קנד) מִצְוַת עִנְיַן טֻמְאַת אֳכָלִים (מאכל שנרטב באחד משבעה משקים – יין, דבש, שמן זית, חלב, טל, דם, מים – ואחר כך נגע בדבר טמא, נטמא).
קנה) מִצְוַת עִנְיַן טֻמְאַת נְבֵלָה (בעל חיים שמת בלא שחיטה).
קנו) שֶׁלּאֹ יִכָּנְסוּ הַכֹּהֲנִים לַמִּקְדָּשׁ מְגֻדְּלֵי שֵׂעָר (שלא גילחו ראשם שלושים יום).
קנז) שֶׁלּאֹ יִכָּנְסוּ הַכֹּהֲנִים לַמִּקְדָּשׁ קְרוּעֵי בְגָדִים.
קנח) שֶׁלּאֹ יֵצְאוּ הַכֹּהֲנִים מִן הַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה.
קנט) שֶׁלּאֹ לְהִכָּנֵס שְׁתוּיֵי יַיִן בַּמִּקְדָּשׁ, וְכֵן שֶׁלּאֹ יוֹרֶה שָׁתוּי (שיכור לא יורה הלכה).
קס) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל בְּהֵמָה וְחַיָּה טְמֵאָה.
קסא) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל דָּג טָמֵא.
קסב) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל עוֹף טָמֵא.
קסג) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל שֶׁרֶץ הָאָרֶץ (כגון: עכבר, נחש, עקרב).
קסד) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל מִינֵי שְׁרָצִים דַּקִּים הַנּוֹלָדִים בַּזְּרָעִים וּבַפֵּרוֹת (לאחר שפרשו מן הפרי).
קסה) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל מִשֶּׁרֶץ הַמַּיִם (כגון: עלוקות שבמים, צפרדע, דולפין).
קסו) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל מִן הַשְּׁרָצִים הַמִּתְהַוִּים מִן הָעִפּוּשׁ (הנוצרים מן הזוהמה; כגון באשפה ובגוף הנבלות).
קסז) מִצְוַת עִנְיַן טֻמְאַת יוֹלֶדֶת.
קסח) מִצְוַת קָרְבַּן יוֹלֶדֶת (עשירה מביאה: כבש לעולה ותור או בן יונה לחטאת; ענייה מביאה: שתי תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת).
קסט) מִצְוַת עִנְיַן טֻמְאַת מְצֹרָע.
קע) מִצְוַת הַנְהָגַת מְצֹרָע בִּקְרִיעָה וּפְרִימָה (של בגדיו), וְכָל מְטַמְּאֵי אָדָם צְרִיכִין לְהוֹדִיעַ שֶׁהֵן טְמֵאִין (כדי שיפרשו מהם בני אדם טהורים).
קעא) מִצְוַת עִנְיַן נִגְעֵי בְגָדִים (טומאת בגד צמר או פשתים שנראתה בהם צרעת).
קעב) שֶׁלּאֹ יאֹכַל טָמֵא מִן הַקֳּדָשִׁים.
קעג) שֶׁלּאֹ לְגַלֵּחַ שְׂעַר הַנֶּתֶק (קבוצת שיער שנשרה מן הראש או הזקן – אסור לגלח את השערות הסמוכות לה).
קעד) מִצְוַת הַטָּהֳרָה מִן הַצָּרַעַת שֶׁתִּהְיֶה בְּמִינִים יְדוּעִים (שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת, וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב).
קעה) מִצְוַת תִּגְלַחַת מְצֹרָע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי (המצורע מגלח את כל שערו בתער).
קעו) מִצְוַת טְבִילָה לַטְּמֵאִים (במקווה טהרה).
קעז) מִצְוַת קָרְבַּן מְצֹרָע כְּשֶׁיִּתְרַפֵּא מִצָּרַעְתּוֹ (עשיר מביא: שני כבשים, אחד לעולָה ואחד לאשם, וכבשה אחת לחטאת; עני מביא: שתי תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת, וכבש אחד לאשם).
קעח) מִצְוַת עִנְיַן טֻמְאַת בַּיִת שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ נֶגַע (צרעת הבית).
קעט) מִצְוַת עִנְיַן טֻמְאַת זָב (מי שהופרשה ממקום ערוותו הפרשה חולנית הדומה לשכבת זרע) לִהְיוֹת טָמֵא וּמְטַמֵּא.
קפ) מִצְוַת קָרְבַּן זָב כְּשֶׁיִּטְהַר מִזּוֹבוֹ (שתי תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת).
קפא) מִצְוַת עִנְיַן טֻמְאַת שִׁכְבַת זֶרַע (הפרשה היוצאת מאיבר הרבייה של הזכר) שֶׁהוּא טָמֵא וּמְטַמֵּא.
קפב) מִצְוַת עִנְיַן טֻמְאַת נִדָּה (אישה שהופרש דם מרחמה בימי ווסתה) שֶׁטְּמֵאָה וּמְטַמְּאָה.
קפג) מִצְוַת עִנְיַן טֻמְאַת זָבָה (אישה שהופרש דם מרחמה שלא בימי ווסתה) שֶׁטְּמֵאָה וּמְטַמְּאָה.
קפד) מִצְוַת קָרְבַּן זָבָה כְּשֶׁתִּטְהַר מזובָהּ (שתי תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת).
קפה) מִצְוַת עֲבוֹדַת (כהן גדול ב)יוֹם הַכִּפּוּרִים.
קפו) מִצְוַת כִּסּוּי הַדָּם (לאחר שחיטת חיה או עוף טהורים).
קפז) שֶׁלּאֹ יִכָּנְסוּ הַכֹּהֲנִים בְּכָל עֵת בַּמִּקְדָּשׁ (אלא לצורך עבודה), וְכָל שֶׁכֵּן זָרִים (שאינם כהנים).
קפח) שֶׁלּאֹ לִשְׁחוֹט קָדָשִׁים (קורבנות) חוּץ לָעֲזָרָה.
קפט) שֶׁלּאֹ לְהִתְקָרֵב (לנהוג בקרבה יתירה, כגון נגיעה של חיבה) לְאַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת (אֲפִלּוּ בְּלאֹ בִיאָה).
קצ) שֶׁלּאֹ לְגַלּוֹת עֶרְוַת אָב.
קצא) שֶׁלּאֹ לְגַלּוֹת עֶרְוַת אֵם.
קצב) שֶׁלּאֹ לְגַלּוֹת עֶרְוַת אֵשֶׁת אָב, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ אִמּוֹ (כגון שנשא אביו אישה שנייה).
קצג) שֶׁלּאֹ לְגַלּוֹת עֶרְוַת אֲחוֹתוֹ בְּכָל צַד שֶׁהִיא אֲחוֹתוֹ (בין שהיא אחותו מאביו בלבד או מאמו בלבד, וכל שכן כשהיא אחותו מאביו ואמו).
קצד) שֶׁלּאֹ לְגַלּוֹת עֶרְוַת בַּת הַבֵּן.
קצה) שֶׁלּאֹ לְגַלּוֹת עֶרְוַת בַּת הַבַּת.
קצו) שֶׁלּאֹ לְגַלּוֹת עֶרְוַת הַבַּת.
קצז) שֶׁלּאֹ לְגַלּוֹת עֶרְוַת אֲחוֹתוֹ מִן הָאָב וְהִיא בַּת אֵשֶׁת אָבִיו (כלומר שהיא אחותו רק מצד אביו, ולא מצד אמו).
קצח) שֶׁלּאֹ לְגַלּוֹת עֶרְוַת אֲחוֹת אָב.
קצט) שֶׁלּאֹ לְגַלּוֹת עֶרְוַת אֲחוֹת אֵם.
ר) שֶׁלּאֹ לָבוֹא עַל עֶרְוַת אֲחִי הָאָב.
רא) שֶׁלּאֹ לָבוֹא עַל אֵשֶׁת אֲחִי הָאָב.
רב) שֶׁלּאֹ לָבוֹא עַל אֵשֶׁת הַבֵּן.
רג) שֶׁלּאֹ לָבוֹא עַל אֵשֶׁת אָח.
רד) שֶׁלּאֹ לָבוֹא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ.
רה) שֶׁלּאֹ לְגַלּוֹת עֶרְוַת אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ.
רו) שֶׁלּאֹ לְגַלּוֹת עֶרְוַת אִשָּׁה וּבַת בִּתָּהּ.
רז) שֶׁלּאֹ לָבוֹא עַל שְׁתֵּי אֲחָיוֹת מֵחַיִּים (אבל אם אחת מהן נפטרה, מותר לשאת את אחותה).
רח) שֶׁלּאֹ לָבוֹא עַל אִשָּׁה נִדָּה.
רט) שֶׁלּאֹ לִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ (שם של עבודה זרה, שהיו מדליקים אש גדולה ומעבירים את בניהם בתוך האש).
רי) שֶׁלּאֹ לִשְׁכַּב (הזכר) עִם הַזְּכָרִים.
ריא) שֶׁלּאֹ לִשְׁכַּב (הזכר) עִם בְּהֵמָה.
ריב) שֶׁלּאֹ תִשְׁכַּבְנָה הַנָּשִׁים עִם הַבְּהֵמוֹת.
ריג) מִצְוַת יִרְאַת אָב וָאֵם.
ריד) מִצְוַת פֵּאָה (להניח מעט תבואה לעניים בקצה השדה, בזמן הקציר).
רטו) מִצְוַת לֶקֶט (להשאיר לעניים את השיבולים הנופלות בזמן הקציר).
רטז) מִצְוַת הַנָּחַת עוֹלְלוֹת הַכֶּרֶם (להניח לעניים את אשכולות הענבים הקטנים, בשעת הבציר).
ריז) מִצְוַת הַנָּחַת פֶּרֶט הַכֶּרֶם (להשאיר לעניים את הענבים שנפלו בשעת הבציר).
ריח) מִצְוַת שׁוֹפֵט שֶׁיִּשְׁפּוֹט בְּצֶדֶק.
ריט) מִצְוַת תּוֹכֵחָה (גערה, החזרה למוטב) לְיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג כַּשּׁוּרָה (שעובר על אחת המצוות).
רכ) מִצְוַת אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל.
רכא) מִצְוַת נֶטַע רְבָעִי (להעלות ולאכול בירושלים את פירות האילן בשנתו הרביעית).
רכב) מִצְוַת לְיִרְאָה מִן הַמִּקְדָּשׁ.
רכג) מִצְוַת כְּבוֹד חֲכָמִים.
רכד) מִצְוַת צִדּוּק (כיוון; דיוק) הַמּאֹזְנַיִם וְהַמִּשְׁקָלִים וְהַמִּדּוֹת (כלי המדידה).
רכה) מִצְוַת שֶׁיִּשְׂרְפוּ מִי שֶׁיִּתְחַיֵּב שְׂרֵפָה (בת כהן שזנתה כשהיא נשואה; הבא על בתו; על בת בתו; על בת בנו; על בת אשתו; על בת בתה; על בת בנה; על חמותו; על אם חמותו; ועל אם חמיו – בזמן שאשתו עדיין בחיים).
רכו) שֶׁלּאֹ לִפְנוֹת אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה בְּמַחֲשָׁבָה (להרהר בה) וְלאֹ בְדִּבּוּר (לא לדבר בענייניה) וְלאֹ אֲפִלּוּ בְּהַבָּטָה (לא להביט ולהסתכל עליה).
רכז) שֶׁלּאֹ לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה זָרָה לאֹ לְעַצְמוֹ וְלאֹ לְזוּלָתוֹ.
רכח) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל נוֹתָר (קרבן שנשאר לאחר זמן הקרבתו).
רכט) שֶׁלּאֹ לְכַלּוֹת הַפֵּאָה בַּשָּׂדֶה (לא לקחת את התבואה שהושארה לעניים בקצה השדה).
רל) שֶׁלּאֹ לָקַחַת שִׁבֳּלִים הַנּוֹפְלִים בִּשְׁעַת הַקָּצִיר.
רלא) שֶׁלּאֹ לְכַלּוֹת עוֹלְלוֹת הַכֶּרֶם (לא לקחת את אשכולות הענבים הקטנים שהושארו לעניים).
רלב) שֶׁלּאֹ לִלְקוֹט פֶּרֶט הַכֶּרֶם (לא לקחת את הענבים שנפלו בשעת הבציר).
רלג) שֶׁלּאֹ לִגְנוֹב שׁוּם חֵפֶץ אוֹ מָמוֹן.
רלד) שֶׁלּאֹ יְכַחֵשׁ (ישקר) עַל מָמוֹן שֶׁיֵּשׁ מֵאַחֵר בְּיָדוֹ (ויאמר שאינו ברשותו).
רלה) שֶׁלּאֹ לִשָּׁבַע עַל כְּפִירַת מָמוֹן (לא להישבע שהממון אינו ברשותו, בזמן שהוא ברשותו).
רלו) שֶׁלּאֹ לִשָּׁבַע לַשֶּׁקֶר.
רלז) שֶׁלּאֹ לַעֲשׁוֹק (לא לעכב ממון חבירו ברשותו ולא להחזירו לו).
רלח) שֶׁלּאֹ לִגְזוֹל.
רלט) שֶׁלּאֹ לְאַחֵר שְׂכַר שָׂכִיר (לא לעכב את משכורתו של העובד).
רמ) שֶׁלּאֹ לְקַלֵּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה.
רמא) שֶׁלּאֹ לְהַכְשִׁיל תָּם בַּדֶּרֶךְ (לא להטעות בני אדם בעצה שאינה טובה להם).
רמב) שֶׁלּאֹ לְעַוֵּת (לקלקל; לשבש) הַמִּשְׁפָּט.
רמג) שֶׁלּאֹ לְכַבֵּד גָּדוֹל (אדם חשוב) בַּדִּין (אלא להתייחס לשני בעלי הדין במידה שווה).
רמד) שֶׁלּאֹ לְרַגֵּל (לא לרכל ולדבר לשון הרע).
רמה) שֶׁלּאֹ לַעֲמוֹד עַל דַּם רֵעִים (לא להימנע מלהציל יהודי הנמצא בסכנת נפשות).
רמו) שֶׁלּאֹ לִשְׂנוֹא אָח (יהודי).
רמז) שֶׁלּאֹ לְהַלְבִּין פְּנֵי (לבייש) אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל.
רמח) שֶׁלּאֹ לִנְקוֹם (לעשות רעה לחבר כפי שעשה לו).
רמט) שֶׁלּאֹ לִנְטוֹר (לשמור בלב ולזכור את הרעה שהחבר עשה לו, ולהזכיר לו את מעשיו).
רנ) שֶׁלּאֹ לְהַרְבִּיעַ (לזווג) בְּהֵמָה מִין עִם שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ.
רנא) שֶׁלּאֹ לִזְרוֹעַ כִּלְאֵי זְרָעִים (מינים שונים של זרעים זה עם זה), וְלאֹ לְהַרְכִּיב אִילָן (לחבר ענף של אילן לאילן מסוג אחר) בְּשׁוּם מָקוֹם (בין בארץ ישראל ובין בחוץ לארץ).
רנב) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל עָרְלָה (פירות האילן בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו).
רנג) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת כְּדֶרֶךְ זוֹלֵל (אוכל כמויות גדולות של בשר) וְסוֹבֵא (שותה כמויות גדולות של יין).
רנד) שֶׁלּאֹ לְנַחֵשׁ (לא לקבל החלטות מעשיות על פי סימני מקריים).
רנה) שֶׁלּאֹ לְעוֹנֵן (לא לכוון מעשיו על פי מצב הכוכבים והמזלות).
רנו) שֶׁלּאֹ לְהַקִּיף פְּאַת הָראֹשׁ (לא לגלח את קווצת השיער שבצדדי הראש).
רנז) שֶׁלּאֹ לְהַשְׁחִית (לגלח בתער) פְּאַת זָקָן.
רנח) שֶׁלּאֹ לִכְתּוֹב בִּבְשָׂרוֹ כְּתֹבֶת קַעֲקַע (באופן ששורט את בשרו וממלא את מקום השריטה בצבע המשאיר רישום על הבשר).
רנט) שֶׁלּאֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה אוֹב (אופן מסוים של עבודה זרה, הגורם להשמיע קולות כאילו כוח עליון מדבר אליו).
רס) שֶׁלּאֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה יִדְּעוֹנִי (אופן מסוים של עבודה זרה, שמניחים עצם בפיו של עוף הנקרא: 'ידוע', ומנבאים את העתידות).
רסא) שֶׁלּאֹ לְהוֹנוֹת (לרמות) בַּמִּדּוֹת (בכלי המדידה), וְכָל הַמִּדּוֹת בִּכְלָל (כגון מידות אורך, משקל ושטח).
רסב) שֶׁלּאֹ לְקַלֵּל אָב וָאֵם.
רסג) שֶׁלּאֹ לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת הַגּוֹיִם (לא להידמות להם במלבוש, במראה ובמעשים).
רסד) מִצְוַת עִנְיַן טֻמְאַת הַכֹּהֲנִים לִקְרוֹבֵיהֶם (שמותר לכהנים להיטמא כדי לטפל וללוות את קרוביהם שנפטרו), וּבִכְלָלָהּ שֶׁיִּתְאַבְּלוּ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עַל שִׁשָּׁה מִקְּרוֹבֵיהֶם הַיְדוּעִים (אב ואם, אח אחות מצד אביו, בן ובת).
רסה) מִצְוַת קִדּוּשׁ זֶרַע אַהֲרֹן (לכבד את הכהנים ולהקדים אותם לדברי קדושה).
רסו) מִצְוַת כֹּהֵן גָּדוֹל לִשָּׂא נַעֲרָה בְתוּלָה.
רסז) מִצְוַת הַקָּרְבָּן לִהְיוֹת תָּמִים (ללא מום).
רסח) מִצְוַת הַקָּרְבָּן שֶׁיִּהְיֶה מִשְּׁמוֹנָה יָמִים וּלְמַעְלָה (לא להקריבו לפני שימלאו לו שמונה ימים).
רסט) מִצְוַת קִדּוּשׁ הַשֵּׁם (למסור את הנפש על קיום המצוות).
רע) מִצְוַת שְׁבִיתָה (ממלאכה) בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח.
רעא) מִצְוַת קָרְבַּן מוּסָף כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח.
רעב) מִצְוַת שְׁבִיתָה (ממלאכה) בַּשְּׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח.
רעג) מִצְוַת קָרְבַּן הָעֹמֶר שֶׁל שְׂעוֹרִים (מנחה מהשעורים הראשונות שלאחר הקציר) בְּיוֹם שֵׁנִי שֶׁל פֶּסַח (ט"ז בניסן).
רעד) מִצְוַת סְפִירַת הָעֹמֶר.
רעה) מִצְוַת קָרְבַּן מִנְחָה חֲדָשָׁה מִן הַחִטִּים (הקרבת 'שתי הלחם' מן החיטים החדשות) בְּיוֹם עֲצֶרֶת (חג השבועות).
רעו) מִצְוַת שְׁבִיתָה מִמְּלָאכָה בְּיוֹם עֲצֶרֶת (חג השבועות).
רעז) מִצְוַת שְׁבִיתָה (ממלאכה) בְּיוֹם ראֹשׁ הַשָּׁנָה.
רעח) מִצְוַת קָרְבַּן מוּסָף בְּיוֹם ראֹשׁ הַשָּׁנָה (פר אחד, איל אחד, ושבעה כבשים – לעולה, ושעיר עיזים אחד – לחטאת).
רעט) מִצְוַת תַּעֲנִית בְּיוֹם עֲשִׂירִי בְּתִשְׁרֵי, הוּא יוֹם הַכִּפּוּרִים.
רפ) מִצְוַת שְׁבִיתָה מִמְּלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
רפא) מִצְוַת קָרְבַּן מוּסָף בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים (פר אחד, איל אחד, ושבעה כבשים – לעולה, ושעיר עיזים אחד – לחטאת).
רפב) מִצְוַת שְׁבִיתָה מִמְּלָאכָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת.
רפג) מִצְוַת קָרְבַּן מוּסָף בְּכָל יוֹם מִשִּׁבְעַת יְמֵי חַג הַסֻּכּוֹת (ביום הראשון מביא: שלושה עשר פרים, שני אילים, וארבעה עשר כבשים – לעולה, ושעיר אחד לחטאת. ובכל יום מפחיתים פר אחד).
רַפָּד) מִצְוַת שְׁבִיתָה מִמְּלָאכָה בְּיוֹם שְׁמִינִי שֶׁל סֻכּוֹת, שֶׁהוּא נִקְרָא שְׁמִינִי עֲצֶרֶת.
רָפֶה) מִצְוַת קָרְבַּן מוּסָף בְּיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת (פר אחד, איל אחד, ושבעה כבשים – לעולה, ושעיר עיזים אחד – לחטאת).
רפו) מִצְוַת נְטִילַת לוּלָב (ארבעת המינים; בסוכות).
רפז) מִצְוַת יְשִׁיבַת סֻכָּה.
רפח) שֶׁלּאֹ יִטַּמָּא כֹּהֵן הֶדְיוֹט (כהן פשוט, שאינו כהן גדול) בְּמֵת, זוּלָתִי בַּקְּרוֹבִים הַמְּבֹאָרִים בַּכָּתוּב (אביו ואמו, אחיו ואחותו מאביו, בנו ובתו).
רפט) שֶׁלּאֹ יְשַׁמֵּשׁ (יעבוד במקדש) כֹּהֵן טְבוּל יוֹם (כהן שהיה טמא, וטבל באותו יום לטהרתו) עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ (עד שקיעת החמה וצאת הכוכבים).
רצ) שֶׁלּאֹ יִשָּׂא כֹּהֵן אִשָּׁה זוֹנָה (בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להינשא לו; ובכלל זה: כל שאינה בת ישראל, אף על פי שהיא גיורת).
רצא) שֶׁלּאֹ יִשָּׂא כֹּהֵן אִשָּׁה חֲלָלָה (שנולדה מאישה שנישאה לכהן באיסור, או שהיא עצמה אסורה לכהן ונבעלה לו באיסור).
רצב) שֶׁלּאֹ יִשָּׂא כֹּהֵן גְּרוּשָׁה.
רצג) שֶׁלּאֹ יִכָּנֵס כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאֹהֶל הַמֵּת (לבית שיש בו מת), אֲפִלּוּ לִקְרוֹבָיו.
רצד) שֶׁלּאֹ יִטַּמָּא כֹּהֵן גָּדוֹל בְּשׁוּם טֻמְאָה בַּמֵּת (כגון טומאת מגע או משא).
רצה) שֶׁלּאֹ יִשָּׂא כֹּהֵן גָּדוֹל אַלְמָנָה.
רצו) שֶׁלּאֹ יִבְעוֹל כֹּהֵן גָּדוֹל אַלְמָנָה, וַאֲפִלּוּ בְּלאֹ קִדּוּשִׁין.
רצז) שֶׁלּאֹ יַעֲבוֹד כֹּהֵן בַּעַל מוּם קָבוּעַ בַּעֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ.
רצח) שֶׁלּאֹ יַעֲבוֹד כֹּהֵן בַּעַל מוּם עוֹבֵר (מום זמני).
רצט) שֶׁלּאֹ יִכָּנֵס בַּעַל מוּם בַּהֵיכָל כֻּלּוֹ (וכן מן המזבח ולפנים).
ש) שֶׁלּאֹ יַעֲבוֹד כֹּהֵן טָמֵא.
שא) שֶׁלּאֹ יאֹכַל כֹּהֵן טָמֵא תְּרוּמָה (בין תרומה גדולה, ובין תרומת מעשר; וכן חלה וביכורים).
שב) שֶׁלּאֹ יאֹכַל שׁוּם זָר (מי שאינו כהן) תְּרוּמָה.
שג) שֶׁלּאֹ יאֹכַל תּוֹשַׁב כֹּהֵן (פועל שנשכר לכהן לעולם) וְשָׂכִיר (פועל שנשכר לכהן למספר שנים) תְּרוּמָה.
שד) שֶׁלּאֹ יאֹכַל עָרֵל (כהן שאינו מהול) תְּרוּמָה.
שה) שֶׁלּאֹ תאֹכַל חֲלָלָה (שנולדה מאישה שנישאה לכהן באיסור, או שהיא עצמה אסורה לכהן ונבעלה לו באיסור) מִן הַקֹּדֶשׁ (ובכלל זה: מן התרומה).
שו) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל טֶבֶל (תבואה שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות), אֲפִלּוּ כֹּהֵן.
שז) שֶׁלּאֹ נַקְדִּישׁ (בעלי חיים) בַּעֲלֵי מוּמִין (בין מום קבוע, בין מום עובר) לְהַקְרִיבָן לַמִּזְבֵּחַ.
שח) שֶׁלּאֹ יִתֵּן מוּם בַּקֳּדָשִׁים.
שט) שֶׁלּאֹ יִשָּׁחֲטוּ בַּעֲלֵי מוּמִין לְשֵׁם קָרְבָּן.
שי) שֶׁלּאֹ יַקְטִיר (יעלה על המזבח) אֵימוּרֵי (חלבי) בַּעֲלֵי מוּמִין.
שיא) שֶׁלּאֹ יִזְרוֹק (על המזבח) דַּם בַּעַל מוּם עַל הַמִּזְבֵּחַ.
שיב) שֶׁלּאֹ לְסָרֵס (לעקר; לפצוע את איברי הרבייה) זָכָר אֶחָד מִכָּל הַמִּינִים (בין אדם, בין בעלי חיים).
שיג) שֶׁלּאֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן בַּעַל מוּם מִיַּד הַנָּכְרִי.
שיד) שֶׁלּאֹ נִשְׁחוֹט בְּהֵמָה וּבְנָהּ בְּיוֹם אֶחָד.
שטו) שֶׁלּאֹ לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁיִּתְחַלֵּל בּוֹ שֵׁם שָׁמַיִם בֵּין בְּנֵי אָדָם.
שטז) שֶׁלּאֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח.
שיז) שֶׁלּאֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּיוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח.
שיח) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל מִתְּבוּאָה חֲדָשָׁה (שהושרשה באדמה לאחר הקרבת העומר בשנה שעברה) קֹדֶם כְּלוֹת שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן.
שיט) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל קָלִי (תבואה קלויה באש) מִתְּבוּאָה חֲדָשָׁה עַד הַיּוֹם הַהוּא (ט"ז בניסן).
שכ) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל כַּרְמֶל (גרגרי תבואה רכים) מִתְּבוּאָה חֲדָשָׁה עַד הַיּוֹם הַהוּא (ט"ז בניסן).
שכא) שֶׁלּאֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּיוֹם חַג שָׁבוּעוֹת.
שכב) שֶׁלּאֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל תִּשְׁרֵי (ראש השנה).
שכג) שֶׁלּאֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בַּעֲשָׂרָה בְּתִשְׁרֵי (יום הכיפורים).
שכד) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
שכה) שֶׁלּאֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת.
שכו) שֶׁלּאֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת.
שכז) מִצְוַת סְפִירַת שֶׁבַע שַׁבְּתוֹת שָׁנִים (למנות את שנות היובל בבית הדין הגדול).
שכח) מִצְוַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר בַּיּוֹבֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
שכט) מִצְוַת קִדּוּשׁ שְׁנַת הַיּוֹבֵל (להכריז בבית הדין הגדול על קדושת שנת היובל).
של) מִצְוַת עֲשִֹיַּת דִּין לוֹקֵחַ וּמוֹכֵר (לקיים דיני מקח וממכר, ולא לבטל את המקח לאחר שהתקיימו תנאיו).
שלא) מִצְוַת הֲשָׁבַת קַרְקַע לְבַעֲלֵיהֶן בַּיּוֹבֵל (בחינם).
שלב) מִצְוַת פִּדְיוֹן הַנְּחָלוֹת שֶׁהֵן תּוֹךְ עִיר חוֹמָה (עיר שהייתה מוקפת חומה בימות יהושע בן נון) עַד הַשְׁלָמַת שָׁנָה (המוכר שדה לחבירו רשאי לפדות אותה בחזרה במשך השנה הראשונה שלאחר המכירה. בתום שנה זו אין לו אפשרות לפדות, והשדה נשארת לצמיתות ביד הלוקח).
שלג) מִצְוַת עֲבוֹדָה בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי (עבד שהוא גוי) לְעוֹלָם (אין לשחררו מעבדות אלא לצורך מצווה).
שלד) שֶׁלּאֹ נַעֲבוֹד הָאֲדָמָה (בזריעה וקצירה) בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית (שנת השמיטה).
שלה) שֶׁלּאֹ נַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה גַּם בְּאִילָנוֹת (בזמירה ובצירה).
שלו) שֶׁלּאֹ נִקְצוֹר סְפִיחִים (פירות וירקות שגדלו מאליהם) בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית.
שלז) שֶׁלּאֹ נֶאֱסוֹף פֵּרוֹת הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹסְפִין אוֹתָן בְּכָל שָׁנָה (אלא בשינוי: בכמויות קטנות, ובכלים שאין דרך לבצור בהם).
שלח) שֶׁלּאֹ נַעֲבוֹד בָּאָרֶץ (בזריעה, זמירה, קצירה ובצירה) בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל.
שלט) שֶׁלּאֹ לִקְצוֹר סְפִיחֵי תְבוּאוֹת (פירות וירקות שגדלו מאליהם) שֶׁל שְׁנַת הַיּוֹבֵל.
שמ) שֶׁלּאֹ לֶאֱסוֹף פֵּרוֹת הָאִילָנוֹת בַּיּוֹבֵל כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹסְפִין אוֹתָן בִּשְׁאָר שָׁנִים (אלא בשינוי: בכמויות קטנות, ובכלים שאין דרך לבצור בהם).
שמא) שֶׁלּאֹ לְהוֹנוֹת (לרמות) בְּמִקָּח וּמִמְכָּר.
שמב) שֶׁלּאֹ לְהוֹנוֹת (לצער) אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בִּדְבָרִים (בדיבור).
שמג) שֶׁלּאֹ תִמָּכֵר שָׂדֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִצְמִיתוּת (במכירה עולמית).
שמד) שֶׁלּאֹ לְשַׁנּוֹת מִגְרְשֵׁי עָרֵי הַלְוִיִּם וּשְׂדוֹתֵיהֶן (מסביב לערי הלויים יש להשאיר אלף אמה למרעה ולנוי ['מגרשים'], ועוד אלף אמה לשדות וכרמים ['שדות']; ואין להחליף את המיקום בין השדות למגרשים).
שמה) שֶׁלּאֹ לְהַלְווֹת בְּרִבִּית (תשלום עבור דחיית החזרת החוב) לְיִשְׂרָאֵל.
שמו) שֶׁלּאֹ נַעֲבוֹד בְּעֶבֶד עִבְרִי (עבד יהודי) עֲבוֹדָה בְּזוּיָה (כגון: לחלוץ מנעליו) כְּמוֹ עֲבוֹדַת כְּנַעֲנִי (עבד גוי).
שמז) שֶׁלּאֹ יִמָּכֵר עֶבֶד עִבְרִי עַל אֶבֶן הַמִּקָּח (בשוק העבדים ובמכירה פומבית, אלא בהצנע ובדרך נאה).
שמח) שֶׁלּאֹ נַעֲבוֹד בְּעֶבֶד עִבְרִי בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ (עבודה שאין לה סוף או שאין בה צורך).
שמט) שֶׁלּאֹ לְהַנִּיחַ (לאפשר) לְגוֹי לַעֲבוֹד בְּעֶבֶד עִבְרִי הַנִּמְכָּר לוֹ בְּפֶרֶךְ.
שנ) שֶׁלּאֹ יִשְׁתַּחֲוֶה (מחוץ לבית המקדש) עַל אֶבֶן מַשְׂכִּית (אבן נאה; רצפת אבנים) אֲפִלּוּ לַשֵּׁם (אפילו לצורך עבודת ה').
שנא) מִצְוַת מַעֲרִיךְ אָדָם (האומר: "ערך אדם זה עלי") שֶׁיִּתֵּן דָּמָיו הַקְּצוּבִים בַּתּוֹרָה (ויקרא כז).
שנב) מִצְוַת הַמֵּמִיר בֶּהֱמַת קָרְבָּן בִּבְהֵמָה אַחֶרֶת (המחליף ומעביר את קדושת הקרבן לבהמת חולין), שֶׁתִּהְיֶינָה שְׁתֵּיהֶן קֹדֶשׁ.
שנג) מִצְוַת מַעֲרִיךְ בְּהֵמָה (המקדיש בהמה טמאה) שֶׁיִּתֵּן כְּפִי שֶׁיַּעֲרִיכֶנָּה הַכֹּהֵן (נותן את שוויה לצורכי המקדש כפי שיקבע הכהן).
שנד) מִצְוַת מַעֲרִיךְ בָּתִּים (המקדיש את ביתו) שֶׁיִּתֵּן הָעֵרֶךְ שֶׁיַּעֲרִיכֶנָּה הַכֹּהֵן וְתוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ (אם רוצה לפדות את ביתו מן ההקדש, משלם את שוויו כפי שקובע הכהן ומוסיף חמישית).
שנה) מִצְוַת מַעֲרִיךְ שָׂדֶה (המקדיש את שדהו) שֶׁיִּתֵּן כְּעֵרֶךְ הַקָּצוּב בַּפָּרָשָׁה (ויקרא כז; שדה שהגיעה לידו בירושה – מעריך אותה לפי מספר השנים שנותרו עד היובל; שדה שקנה אותה מאחרים – פודה אותה בשוויה).
שנו) מִצְוַת דִּין מַחֲרִים מִנְּכָסָיו (האומר: 'דבר זה יהיה חֵרֶם'), שֶׁהוּא לַכֹּהֲנִים (נותנו לכוהנים).
שנז) מִצְוַת מַעֲשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בְּכָל שָׁנָה (להפריש עשירית מן הבקר והצאן שיוולדו בעדרו בכל שנה, להקריבם על המזבח, ולאכול את בשרם בירושלים).
שנח) שֶׁלּאֹ נָמִיר (נחליף; נשנה) הַקֳּדָשִׁים (להעביר את הקדושה לבהמת חולין).
שנט) שֶׁלּאֹ לְשַׁנּוֹת הַקֳּדָשִׁים מִקָּרְבָּן לַקָּרְבָּן (כגון להחליף בין חטאת לאשם או לשלמים).
שס) שֶׁלּאֹ תִמָּכֵר קַרְקַע שֶׁהֶחֱרִימוּ אוֹתָהּ בְּעָלֶיהָ (שאמרו עליה שהיא חרם), אֶלָּא תִּנָּתֵן לַכֹּהֲנִים.
שסא) שֶׁלּאֹ תִגָּאֵל (תיפדה או תימכר) שְׂדֵה הַחֵרֶם.
שסב) שֶׁלּאֹ לִגְאוֹל (לפדות או למכור) מַעֲשַׂר בְּהֵמָה אֶלָּא יֵאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם.
שסג) מִצְוַת שִׁלּוּחַ טְמֵאִים (שנטמאו מאב הטומאה, כגון טמא מת או טמא שרץ) חוּץ לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה (מן העזרה ולפנים).
שסד) מִצְוַת וִדּוּי עַל הַחֵטְא.
שסה) מִצְוַת סוֹטָה (אישה שהתייחדה עם איש זר) שֶׁיְּבִיאֶהָ הַבַּעַל אֶל הַכֹּהֵן וְיַעֲשֶׂה לָהּ כַּמִּשְׁפָּט הַכָּתוּב (במדבר ה; משקים אותה מים מרים ומשביעים אותה שלא זינתה, ומביאה מנחה).
שסו) מִצְוַת גִּדּוּל שְׂעַר נָזִיר.
שסז) מִצְוַת גִּלּוּחַ הַנָּזִיר (בתום נזירותו) וַהֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו (כבש – לעולה, כבשה – לחטאת, איל – לשלמים).
שסח) מִצְוַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בְּכָל יוֹם.
שסט) מִצְוַת מַשָּׂא הָאָרוֹן (ארון הברית) בַּכָּתֵף (כשיש צורך להעבירו ממקום למקום).
שע) שֶׁלּאֹ יִכָּנֵס טָמֵא (שנטמאו מאב הטומאה) בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ (מן העזרה ולפנים).
שעא) שֶׁלּאֹ לִתֵּן שֶׁמֶן בְּקָרְבַּן סוֹטָה.
שעב) שֶׁלּאֹ לְהָשִׂים לְבוֹנָה (מין בושם שמוסיפים בכל המנחות) בְּקָרְבַּן סוֹטָה.
שעג) שֶׁלּאֹ יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יַיִן אוֹ כָּל מִינִי שֵׁכָר (דברים הגורמים לשכרות).
שעד) שֶׁלּאֹ יאֹכַל הַנָּזִיר עֲנָבִים לַחִים.
שעה) שֶׁלּאֹ יאֹכַל הַנָּזִיר צִמּוּקִים (ענבים יבשים).
שעו) שֶׁלּאֹ יאֹכַל הַנָּזִיר זֶרַע הָעֲנָבִים (חרצנים).
שעז) שֶׁלּאֹ יאֹכַל הַנָּזִיר קְלִפַּת הָעֲנָבִים.
שעח) שֶׁלּאֹ יְגַלֵּחַ הַנָּזִיר שְׁעָרוֹ כָּל יְמֵי נִזְרוֹ.
שעט) שֶׁלּאֹ יִכָּנֵס הַנָּזִיר לְאֹהֶל הַמֵּת (לבית שיש בו מת).
שפ) שֶׁלּאֹ יִטַּמָּא הַנָּזִיר בַּמֵּת (במגע או במשא).
שפא) מִצְוַת שְׁחִיטַת פֶּסַח שֵׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּאִיָּר לְמִי שֶׁהָיָה טָמֵא אוֹ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה (ולא היה יכול להקריב את קרבן הפסח בי"ד בניסן).
שפב) מִצְוַת פֶּסַח שֵׁנִי שֶׁיֵּאָכֵל עַל (יחד עם) מַצּוֹת וּמְרוֹרִים בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאִיָּר.
שפג) מִצְוַת תְּקִיעַת חֲצוֹצְרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ (בשעת הקרבת הקורבנות במועדים ובראשי חודשים) וּבַמִּלְחָמָה (ובכל צרה שלא תבוא על הציבור).
שפד) שֶׁלּאֹ לְהוֹתִיר (להשאיר) מִבְּשַׂר פָּסַח שֵׁנִי לְמָחֳרָתוֹ.
שפה) שֶׁלּאֹ לִשְׁבּוֹר עֶצֶם מֵעַצְמוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.
שפו) מִצְוַת חַלָּה (להפריש מעט מן העיסה ולתת לכהנים).
שפז) מִצְוַת צִיצִית.
שפח) שֶׁלּאֹ לָתוֹר (ללכת; להימשך) אַחַר מַחֲשֶׁבֶת הַלֵּב (אחרי מחשבות כפירה) וּרְאִיַּת הָעֵינַיִם (הסתכלות של זנות).
שפט) מִצְוַת שְׁמִירַת הַמִּקְדָּשׁ (להעמיד משמר כבוד של כהנים ולויים במקדש).
שצ) מִצְוַת פִּדְיוֹן בְּכוֹר אָדָם (שלושים יום אחר לידתו; ולתת את דמי הפדיון לכהן).
שצא) מִצְוַת עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם בַּמִּקְדָּשׁ (שלושה תפקידים ללויים: שומרים, שוערים [פותחים וסוגרים את שערי המקדש] ומשוררים [שרים ומנגנים בשעת הקרבת הקורבנות]).
שצב) מִצְוַת מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן (נתינת עשירית מהתבואה ללוויים).
שצג) מִצְוַת הַלְוִיִּם לָתֵת מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר (לתת עשירית מן המעשר לכהנים; תרומת מעשר).
שצד) שֶׁלּאֹ לְבַטֵּל שְׁמִירַת הַמִּקְדָּשׁ.
שצה) שֶׁלּאֹ יִתְעַסְּקוּ הַכֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדַת לְוִיִּם וּלְוִיִּם בַּעֲבוֹדַת כֹּהֲנִים.
שצו) שֶׁלּאֹ לַעֲבוֹד זָר (שאינו כהן או לוי) בַּמִּקְדָּשׁ.
שצז) שֶׁלּאֹ לִפְדּוֹת (ולהוציא לחולין) בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה (אלא להקריבו על המזבח).
שצח) מִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה.
שצט) מִצְוַת טֻמְאָה שֶׁל מֵת (המטמא במגע, במשא ובאוהל).
ת) מִצְוַת מִי נִדָּה (מים המיועדים ליידוי והזאה) שֶׁמְּטַמְּאִין אָדָם טָהוֹר, וּמְטַהֲרִין אָדָם טָמֵא מִטֻּמְאַת מֵת בִּלְבַד.
תא) מִצְוַת דִּינֵי נְחָלוֹת (לדון בסדרי הירושה כפי שקבעה התורה, ובכלל זה שהבכור יקבל פי שניים).
תב) מִצְוַת הַקְרָבַת תְּמִידִין בְּכָל יוֹם (כבש אחד בבוקר וכבש שני בין הערביים, לעולה).
תג) מִצְוַת קָרְבַּן מוּסַף שַׁבָּת (שני כבשים לעולה).
תד) מִצְוַת קָרְבַּן מוּסָף בְּכָל ראֹשׁ חֹדֶשׁ (שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים – לעולה, ושעיר עזים אחד – לחטאת).
תה) מִצְוַת קָרְבַּן מוּסָף בְּיוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת (שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים – לעולה, ושעיר עזים אחד – לחטאת).
תו) מִצְוַת לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר בְּראֹשׁ הַשָּׁנָה.
תז) מִצְוַת הֲפָרַת נְדָרִים (האב מפר לבתו, הבעל מפר לאשתו, והחכם מפר לכל אדם).
תח) שֶׁלּאֹ יַחֵל דְּבָרָיו בַּנְּדָרִים (לא יעשה דיבורו חולין, כלומר לא יעבור על נדרו).
תט) מִצְוַת לָתֵת עָרִים לַלְוִיִּם לָשֶׁבֶת בָּהֶן, וְהֵן קוֹלְטוֹת (את הרוצחים בשגגה).
תי) מִצְוַת בֵּית דִּין לְהַגְלוֹת מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה (רוצח בשוגג) מֵעִירוֹ לְעָרֵי מִקְלָט (שתגן עליו מנקמת קרובי ההרוג), וְעַל הָרוֹצֵחַ בְּעַצְמוֹ לָלֶכֶת שָׁם.
תיא) שֶׁלּאֹ לַהֲרוֹג הָרוֹצֵחַ קֹדֶם שֶׁיַּעֲמֹד בַּדִּין.
תיב) שֶׁלּאֹ יוֹרֶה (יפסוק) הָעֵד בַּדִּין שֶׁהֵעִיד בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת (כלומר, שמי שהעיד בדיני נפשות לא יהיה גם הדיין באותו דין).
תיג) שֶׁלּאֹ לִקַּח כֹּפֶר (כסף) לְהַצִּיל מִמָּוֶת הָרוֹצֵחַ (כדי לפטור אותו מן המיתה).
תיד) שֶׁלּאֹ לִקַּח כֹּפֶר מִמְּחֻיָּב גָּלוּת לְפָטְרוֹ מִן הַגָּלוּת.
תטו) שֶׁלּאֹ לְמַנּוֹת בְּדַיָּנִין אָדָם שֶׁאֵינוֹ חָכָם בְּדִינֵי תוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חָכָם בְּחָכְמוֹת אֲחֵרוֹת.
תטז) שֶׁלּאֹ יִירָא הַדַּיָּן בַּדִּין מֵאָדָם רָע.
תיז) מִצְוַת אַחְדּוּת הַשֵּׁם (להאמין שאין עוד אלו-ה מלבד ה' יתברך).
תיח) מִצְוַת אַהֲבַת הַשֵּׁם.
תיט) מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה.
תכ) מִצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע עַרְבִית וְשַׁחֲרִית.
תכא) מִצְוַת תְּפִלִּין שֶׁל יָד.
תכב) מִצְוַת תְּפִלִּין שֶׁל ראֹשׁ.
תכג) מִצְוַת מְזוּזָה.
תכד) מִצְוַת הֲרִיגַת שִׁבְעָה עֲמָמִים (שבעת עמי כנען: הַחִתִּי, הָאֱמֹרִי, הַכְּנַעֲנִי, הַפְּרִזִּי, הַחִוִּי, הַיְבוּסִי והַגִּרְגָּשִׁי).
תכה) שֶׁלּאֹ לְהִתְאַוּוֹת (לחשוק) מַה שֶּׁבְּיַד אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ולחשוב מחשבות כיצד להעבירו ברשותו).
תכו) שֶׁלּאֹ לְנַסּוֹת נְבִיא אֱמֶת יוֹתֵר מִדַּי.
תכז) שֶׁלּאֹ לָחוּס (לרחם) עַל עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.
תכח) שֶׁלּאֹ לְהִתְחַתֵּן בְּעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה.
תכט) מִצְוַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.
תל) מִצְוַת אַהֲבַת הַגָּרִים.
תלא) מִצְוַת יִרְאַת הַשֵּׁם.
תלב) מִצְוַת תְּפִלָּה.
תלג) מִצְוַת הַחֶבְרָה וְהַדְבָּקָה (להתחבר ולהידבק) עִם חַכְמֵי הַתּוֹרָה.
תלד) מִצְוַת עַל הַצָּרִיךְ לִשָּׁבַע (בבית הדין) שֶׁיִּשָּׁבַע בֶּאֱמֶת בְּשֵׁם יְיָ.
תלה) שֶׁלּאֹ לֵהָנוֹת מִצִּפּוּי (מתכשיטי ונויי) עֲבוֹדָה זָרָה.
תלו) שֶׁלּאֹ לְהַדְבִּיק שׁוּם דָּבָר מֵעֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ (דברים המשמשים לה) בְּמָמוֹנֵנוּ וּבִרְשׁוּתֵנוּ לֵהָנוֹת בָּהּ.
תלז) מִצְוָה לְאַבֵּד (להרוס ולהשמיד) עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ (דברים המשמשים לה).
תלח) מִצְוָה לְהַקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁיֵּשׁ עַל הָאָדָם בְּחוֹבָה (כגון חטאת או אשם) אוֹ בִּנְדָבָה בָּרֶגֶל הָרִאשׁוֹן שֶׁפּוֹגֵעַ בּוֹ (מיד כשמגיע הרגל הראשון: פסח, שבועות או סוכות).
תלט) מִצְוָה לְהַקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּבֵית הַבְּחִירָה (בבית המקדש), וְלאֹ בַּחוּץ.
תמ) מִצְוַת פְּדִיַּת קָדָשִׁים שֶׁנָּפַל בָּהֶם מוּם (ולהוציאם לחולין), וְ(רק) אַחַר כָּךְ מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה.
תמא) מִצְוַת שְׁחִיטָה.
תמב) מִצְוָה לְהִטָּפֵל (להתעסק) בַּהֲבָאַת הַקָּרְבָּן מִחוּץ לָאָרֶץ לְבֵית הַבְּחִירָה (כלומר, מי שהתחייב קרבן בחוץ לארץ, חייב להביאו לארץ ולהקריבו בבית המקדש).
תמג) מִצְוַת חֲקִירַת עֵדִים הֵיטֵב.
תמד) מִצְוַת שְׂרֵפַת עִיר הַנִּדַּחַת (עיר שרוב תושביה הוסתו לעבוד עבודה זרה) וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ.
תמה) מִצְוַת בְּדִיקַת סִימָנֵי הָעוֹף (סימני העוף הטהור: שאינו דורס [מניח רגלו על האוכל] ואוכל, ויש לו אצבע יתירה [אצבע אחורית גבוהה או אצבע אמצעית ארוכה], או זֶפֶק [כעין שק לאגירת מזון מתחת לגרון], או שהיה קורקבנו נקלף ביד).
תמו) מִצְוַת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי (לאחר הפרשת תרומה גדולה ומעשר ראשון, מפרישים עוד עשירית מהתבואה שנשארה, ואוכלים אותה לירושלים).
תמז) מִצְוַת מַעֲשַׂר עָנִי תַּחַת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית וְשִׁשִּׁית (בשנה השלישית והשישית לחשבון השמיטה אין מפרישים מעשר שני אלא מעשר עני, ונותנים אותו לעניים).
תמח) מִצְוָה לִנְגּוֹשׂ אֶת הַנָּכְרִי (ללחוץ עליו ולדרוש ממנו להחזיר חובותיו).
תמט) מִצְוַת הַשְׁמָטַת כְּסָפִים (ביטול החובות) בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית (בסוף שנת השמיטה).
תנ) מִצְוַת צְדָקָה.
תנא) מִצְוַת הַעֲנָקַת עֶבֶד עִבְרִי (לתת מתנות לעבד העברי בזמן שחרורו).
תנב) מִצְוָה לְהֵרָאוֹת בָּרְגָלִים בַּמִּקְדָּשׁ (ולהקריב קרבן עולה).
תנג) מִצְוָה לִשְׂמוֹחַ בָּרְגָלִים.
תנד) שֶׁלּאֹ לִמְחוֹק סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ וְשֵׁמוֹת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַכְּתוּבִים שָׁם, וְכֵן בָּתֵּי עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ (ההיכל והעזרה).
תנה) שֶׁלּאֹ לְהַעֲלוֹת (להקריב) קָדָשִׁים בַּחוּץ (מחוץ לבית המקדש).
תנו) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דָּגָן (תבואה מחמשת מיני דגן) חוּץ לִירוּשָׁלַיִם.
תנז) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל תִּירוֹשׁ (ענבים ויין) חוּץ לִירוּשָׁלַיִם.
תנח) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל יִצְהָר (זיתים ושמן) חוּץ לִירוּשָׁלַיִם.
תנט) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל בְּכוֹר (בהמה טהורה) תָּמִים (שאין בו מום) חוּץ לִירוּשָׁלַיִם.
תס) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל בְּשַׂר חַטָּאת וְאָשָׁם חוּץ לַקְּלָעִים (מחוץ לכותלי העזרה), וַאֲפִלּוּ הַכֹּהֲנִים.
תסא) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל בְּשַׂר הָעוֹלָה.
תסב) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל בְּשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים (כגון קרבן שלמים) קֹדֶם זְרִיקַת דָּמִים (לפני שנזרק דמם על המזבח).
תסג) שֶׁלּאֹ יאֹכְלוּ כֹּהֲנִים בִּכּוּרִים קֹדֶם הַנָּחָתָם בָּעֲזָרָה (ליד המזבח).
תסד) שֶׁלּאֹ לַעֲזוֹב הַלְוִיִּם מִלָּתֵת לָהֶם מַתְּנוֹתֵיהֶם (כגון אוכל ובגדים) וּמִלְּשַׂמְּחָם בָּרְגָלִים.
תסה) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל אֵבֶר (של בעלי חיים) מִן הַחַי (לפני שחיטתם).
תסו) שֶׁלּאֹ לְהוֹסִיף עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה (כגון ליטול חמישה מינים בסוכות).
תסז) שֶׁלּאֹ לִגְרוֹעַ מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה (כגון ליטול שלושה מינים בסוכות).
תסח) שֶׁלּאֹ לִשְׁמוֹעַ מֵהַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה (האומר: 'כך וכך אמרה לי עבודה זרה פלונית').
תסט) שֶׁלּאֹ לֶאֱהוֹב אֶת הַמֵּסִית (לעבוד עבודה זרה).
תע) שֶׁלּאֹ לַעֲזוֹב הַשִּׂנְאָה מִן הַמֵּסִית.
תעא) שֶׁלּאֹ לְהַצִּיל אֶת הַמֵּסִית (כשהוא נמצא בשעת צרה).
תעב) שֶׁלּאֹ יְלַמֵּד הַנִּסָּת (מי שניסו להסית אותו) זְכוֹת עַל הַמֵּסִית.
תעג) שֶׁלּאֹ יִשְׁתּוֹק (יימנע) הַנִּסָּת מִלְּלַמֵּד חוֹבָה עַל הַמֵּסִית.
תעד) שֶׁלּאֹ לְהָסִית אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה.
תעה) שֶׁלּאֹ לִבְנוֹת עִיר הַנִּדַּחַת (עיר שרוב תושביה הוסתו לעבוד עבודה זרה, והוחרבה) לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה.
תעו) שֶׁלּאֹ לֵהָנוֹת בְּמָמוֹן עִיר הַנִּדַּחַת.
תעז) שֶׁלּאֹ לְהִתְגּוֹדֵד (לשרוט או לחבול את בשרו מחמת אבלות) כְּמוֹ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה.
תעח) שֶׁלּאֹ לַעֲשׂוֹת קָרְחָה (להשאיר קרחת בראשו מחמת אבלות) עַל מֵת.
תעט) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין (קורבנות שנפסלו).
תפ) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל חָגָב טָמֵא, וְכֵן כָּל שֶׁרֶץ הָעוֹף (כגון זבוב, יתוש, צרעה).
תפא) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל מִבְּשַׂר בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף שֶׁמֵּתוּ מֵאֲלֵיהֶן (בלי שחיטה; נְבֵלָה).
תפב) שֶׁלּאֹ לִתְבּוֹעַ הַהַלְוָאָה שֶׁעָבַר עָלֶיהָ זְמַן שְׁבִיעִית.
תפג) שֶׁלּאֹ לִמְנוֹעַ (להימנע) מִלְּהַחֲיוֹת הֶעָנִי מִלִּתֵּן לוֹ מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ.
תפד) שֶׁלּאֹ יִמָּנַע מִלְּהַלְווֹת לֶעָנִי מִפְּנֵי הַשְּׁמִטָּה (אף על פי שהוא יודע שיצטרך לשמוט ולמחול על החוב).
תפה) שֶׁלּאֹ לִשְׁלוֹחַ עֶבֶד עִבְרִי רֵיקָם (בלי מתנות) כְּשֶׁיֵּצֵא חָפְשִׁי.
תפו) שֶׁלּאֹ לַעֲבוֹד בַּקֳּדָשִׁים (בבהמות שהוקדשו).
תפז) שֶׁלּאֹ לִגְזֹז אֶת (צמר) הַקֳּדָשִׁים.
תפח) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל חָמֵץ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן אַחַר חֲצוֹת (היום).
תפט) שֶׁלּאֹ לְהוֹתִיר (להשאיר) מִבְּשַׂר קָרְבַּן הַחֲגִיגָה שֶׁנִּקְרַב בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי (מותר לאכול ממנו שני ימים ולילה אחד, ולא להשאירו ליום השלישי).
(שֶׁלּאֹ לְהַקְרִיב קָרְבַּן פֶּסַח בְּבָמַת יָחִיד (אלא במזבח).)
תצ) שֶׁלּאֹ לַעֲלוֹת לְרֶגֶל בְּלאֹ קָרְבָּן (עולה) שֶׁיִּהְיֶה עִמָּנוּ כְּשֶׁנַּקְרִיב שָׁם.
תצא) מִצְוַת מִנּוּי שׁוֹפְטִים (דיינים) וְשׁוֹטְרִים (שלוחי בית הדין, המוציאים לפועל את הוראות הדיינים) בְּכָל קָהָל מִיִּשְׂרָאֵל.
תצב) מִצְוַת לִשְׁמוֹעַ מִכָּל בֵּית דִּין הַגָּדוֹל (סנהדרין) שֶׁיַּעַמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל זְמַן.
תצג) מִצְוַת מִנּוּי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עָלֵינוּ.
תצד) מִצְוַת לִכְתּוֹב הַמֶּלֶךְ סֵפֶר תּוֹרָה אַחַת יְתֵרָה עַל שְׁאָר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (וספר תורה זה הולך עמו לכל מקום).
תצה) מִצְוַת מַתְּנוֹת זְרוֹעַ (רגל קדמית-ימנית של הבהמה הנשחטת), לְחָיַיִם (הלסת התחתונה) וְהַקֵּבָה לַכֹּהֵן.
תצו) מִצְוַת הַפְרָשַׁת תְּרוּמָה גְדוֹלָה וְלִתַּן לַכֹּהֵן.
תצז) מִצְוַת רֵאשִׁית הַגֵּז (הצמר הראשון שנגזז) שֶׁיִּתֵּן לַכֹּהֵן.
תצח) מִצְוַת לִהְיוֹת הַכֹּהֲנִים עוֹבְדִים בַּמִּקְדָּשׁ מִשְׁמָרוֹת מִשְׁמָרוֹת (בתורנות), וּבְמוֹעֲדִים עוֹלִים כְּאֶחָד (בזמן הרגלים – כל הכהנים שווים, וכולם רשאים לעבוד).
תצט) מִצְוַת לִשְׁמוֹעַ מִכָּל נָבִיא שֶׁיִּהְיֶה בְּכָל דּוֹר וְדוֹר, אִם לאֹ יוֹסִיף וְלאֹ יִגְרַע בְּמִצְווֹת הַתּוֹרָה.
תק) מִצְוָה לְהָכִין שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט (בֶּצֶר – בנחלת ראובן; רָאמֹת – בנחלת גד; גּוֹלָן – בנחלת חצי המנשה; קֶדֶשׁ – בנחלת נפתלי; שְׁכֶם – בנחלת אפרים; חֶבְרוֹן – בנחלת יהודה).
תקא) מִצְוָה לַעֲשׂוֹת לְעֵדִים זוֿמְמִין (עדים שהעידו שקר וזממו להפליל את בעל הדין) כְּמוֹ שֶׁדִּמּוּ לַעֲשׂוֹת (נותנים להם את העונש שרצו לגרום למי שהעידו עליו).
תקב) מִצְוַת לִמְשׁוֹחַ כֹּהֵן לַמִּלְחָמָה (שיעמוד לפני העם ויחזק אותם בשעת היציאה למלחמה).
תקג) מִצְוַת לַעֲשׂוֹת בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת (מלחמה שאינה נגד שבעת עמי כנען או עמלק, ואינה לשם הצלת עם ישראל מפני האויב) כַּמִּשְׁפָּט הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה (תחילה קוראים לשלום, ואם לא מסכימים הורגים את הזכרים, ובוזזים את השלל, ושובים את הנשים והטף).
תקד) מִצְוַת עֲרִיפַת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל (כאשר נמצא הרוג שאין ידוע מי הרגו).
תקה) שֶׁלּאֹ לָטַעַת אִילָן בַּמִּקְדָּשׁ (ובכל העזרה).
תקו) שֶׁלּאֹ לְהָקִים מַצֵּבָה (עמוד של בניין המוצב במרכז, ומתקבצים סביבו לכבדו, כדרך שעושים עובדי עבודה זרה).
תקז) שֶׁלּאֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן בַּעַל מוּם עוֹבֵר (מום זמני; שעתיד להירפא).
תקח) שֶׁלּאֹ לְהַמְרוֹת אֶת פִּי (לעבור על הוראת) בֵּית דִּין הַגָּדוֹל (סנהדרין) שֶׁיַּעַמְדוּ לְיִשְׂרָאֵל.
תקט) שֶׁלּאֹ לְמַנּוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל כִּי אִם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
תקי) שֶׁלּאֹ יַרְבֶּה לוֹ הַמֶּלֶךְ סוּסִים (אלא כמה שהוא צריך למרכבתו).
תקיא) שֶׁלּאֹ לִשְׁכּוֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעוֹלָם.
תקיב) שֶׁלּאֹ יַרְבֶּה לוֹ הַמֶּלֶךְ נָשִׁים.
תקיג) שֶׁלּאֹ יִהְיֶה לְשֵׁבֶט לֵוִי נַחֲלָה בָּאָרֶץ.
תקיד) שֶׁלּאֹ יִטּוֹל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק בַּבִּזָּה (בשלל) בִּשְׁעַת כִּבּוּשׁ הָאָרֶץ.
תקטו) שֶׁלּאֹ יַרְבֶּה הַמֶּלֶךְ כֶּסֶף וְזָהָב (להניח באוצרותיו), לְבַד מַה שֶּׁצָּרִיךְ לוֹ (בשביל לשלם שכר לחייליו ולמשרתיו ולכל ענייני הממלכה).
תקטז) שֶׁלּאֹ לִקְסוֹם (לעשות מעשים ולומר מה יהיה בעתיד).
תקיז) שֶׁלּאֹ לְכַשֵּׁף (לעשות מעשי כשפים).
תקיח) שֶׁלּאֹ לַחֲבֹר חָבֶר (ללחוש לחשים במחשבה שיועילו לו לדבר מה).
תקיט) שֶׁלּאֹ לִשְׁאוֹל בְּאוֹב (אופן מסוים של עבודה זרה, הגורם להשמיע קולות כאילו כוח עליון מדבר אליו).
תקכ) שֶׁלּאֹ לִשְׁאוֹל בְּיִדְּעוֹנִי (אופן מסוים של עבודה זרה, שמניחים עצם בפיו של עוף הנקרא: 'ידוע', ומנבאים את העתידות).
תקכא) שֶׁלּאֹ לִדְרוֹשׁ אֶל הַמֵּתִים (העושה מעשה כדי שיבוא אליו המת ויודיעו דבר).
תקכב) שֶׁלּאֹ לְהִתְנַבְּאוֹת שֶׁקֶר בְּשֵׁם יְיָ (לומר בשקר: 'כך וכך אמר לי ה').
תקכג) שֶׁלּאֹ לְהִתְנַבְּאוֹת בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה (לומר בשקר: 'כך וכך אמרה לי עבודה זרה פלונית').
תקכד) שֶׁלּאֹ יִמָּנַע מֵהֲרִיגַת נְבִיא הַשֶּׁקֶר, וְלאֹ יָגוּר (יפחד) מִמֶּנּוּ.
תקכה) שֶׁלּאֹ לְהַסִּיג גְּבוּל (להזיז את הגבול שבין רשותו לרשות חבירו כדי להרחיב את שטחו).
תקכו) שֶׁלּאֹ לַחְתּוֹךְ (לפסוק; להכריע) הַדִּין עַל פִּי עֵד אֶחָד.
תקכז) שֶׁלּאֹ לְרַחֵם עַל הַמַּזִּיק בְּדִינֵי קְנָסוֹת.
תקכח) שֶׁלּאֹ לַעֲרוֹץ (לפחד) מִפְּנֵי הָאוֹיֵב בַּמִּלְחָמָה.
תקכט) שֶׁלּאֹ לְהַחֲיוֹת כָּל נְשָׁמָה מִשִּׁבְעָה עֲמָמִים (שבעת עמי כנען: הַחִתִּי, הָאֱמֹרִי, הַכְּנַעֲנִי, הַפְּרִזִּי, הַחִוִּי, הַיְבוּסִי והַגִּרְגָּשִׁי).
תקל) שֶׁלּאֹ לְהַשְׁחִית (להרוס; לקצוץ) אִילָנֵי מַאֲכָל בַּמָּצוֹר (כשצרים על עיר להילחם עליה), וְכֵן כָּל הַשְׁחָתָה בִּכְלַל הַלָּאו (כגון: שבירת כלים, קריעת בגדים וכדומה).
תקלא) שֶׁלּאֹ לַעֲבוֹד וְלִזְרוֹעַ בְּנַחַל אֵיתָן (שערפו בו 'עגלה ערופה').
תקלב) מִצְוַת דִּין יְפַת תֹּאַר (אישה גויה שנלקחה בשבי בזמן מלחמה; שמותר לבוא עליה פעם אחת לפני שתתגייר).
תקלג) מִצְוַת דִּין תְּלִיָּה (על עץ) לְמִי שֶׁיִּתְחַיֵּב לִתָּלוֹת (המגדף [מקלל את שם ה'] והעובד עבודה זרה, לאחר שנסקלו).
תקלד) מִצְוַת קְבוּרָה לַנֶּהֱרָג עַל פִּי בֵּית דִּין, וְכֵן לְכָל מֵת.
תקלה) מִצְוַת הֲשָׁבַת אֲבֵדָה.
תקלו) מִצְוַת הֲקָמַת מַשָּׂא לְיִשְׂרָאֵל (לסייע לו להעמיס את המשא על חמורו).
תקלז) מִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן (הרואה עוף עם גוזלים או ביצים ורוצה לקחתם, משלח תחילה את האם).
תקלח) מִצְוַת מַעֲקֶה (לעשות מעקה לגגו).
תקלט) מִצְוַת קִדּוּשִׁין בָּאִשָּׁה (לשאת אישה רק באמצעות קידושין).
תקמ) מִצְוַת שֶׁתֵּשֵׁב אֵשֶׁת הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע תַּחְתָּיו לְעוֹלָם (מי שהוציא שם רע על אשתו שהיא זינתה תחתיו, והתברר ששיקר, חייב להשאירה כל ימיו לאישה, אם היא חפצה בכך).
תקמא) מִצְוָה עַל בֵּית דִּין לִסְקוֹל בָּאֲבָנִים מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב סְקִילָה (הבא על אמו או על אשת אביו או על כלתו או על נערה מאורסה או על הזכר או על הבהמה; האישה השוכבת עם בהמה; המגדף את שם ה'; העובד עבודה זרה; הנותן מזרעו למולך; בעל אוב או בעל ידעוני; המסית אדם או המדיח ציבור לעבודה זרה; מכשף; המחלל את השבת; המקלל את אביו או אמו; בן סורר ומורה).
תקמב) מִצְוָה עַל הַמְאַנֵּס שֶׁיִּשָּׂא אֲנוּסָתוֹ לְאִשָּׁה (אם היא חפצה בכך).
תקמג) מִצְוָה לְהַתְקִין יָד בַּמַּחֲנֶה (להכין במחנה היוצא למלחמה מקום לעשיית צרכים).
תקמד) מִצְוָה לְהַתְקִין יָתֵד בַּמַּחֲנֶה (לקחת בין כלי המלחמה יתד שניתן לחפור עמה בור לעשיית צרכים בצנעה).
תקמה) מִצְוַת הַלְוָאָה לַנָּכְרִי בְּרִבִּית, אִם מִצְטָרֵךְ לִלְווֹת. מַה שֶּׁאֵינוֹ כֵּן בְּיִשְׂרָאֵל (שאסור להלוות לישראל בריבית).
תקמו) מִצְוַת קִיּוּם מוֹצָא שְׂפָתַיִם (לקיים שבועות ונדרים).
תקמז) מִצְוָה לַעֲזוֹב הַשָּׂכִיר (לאפשר לפועל) לֶאֱכוֹל בִּזְמַן שְׂכִירוּתוֹ מִדְּבָרִים יְדוּעִים (העובד בדברים שאינם מחוברים לאדמה – אוכל מן הפירות כל זמן שלא סיים מלאכתו; העובד בדברים המחוברים לאדמה – אוכל מהם רק לאחר שסיים את מלאכתו).
תקמח) מִצְוַת הָרוֹצֶה לְגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ שֶׁיְּגָרְשֶׁנָּה בִּשְׁטָר (גט).
תקמט) מִצְוָה שֶׁיִּשְׂמַח חָתָן עִם אִשְׁתּוֹ בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה (להישאר בביתו, ולא לצאת למלחמה או לצורך אחר לתקופה ממושכת).
תקנ) מִצְוַת הֲשָׁבַת הַמַּשְׁכּוֹן (ערבון) לִבְעָלָיו בְּעֵת שֶׁהוּא צָרִיךְ לוֹ (דברים שמשתמשים בהם ביום – מחזיר אותם למשך היום, ודברים שמשתמשים בהם בלילה – מחזיר אותם למשך הלילה).
תקנא) מִצְוַת נְתִינַת שְׂכַר שָׂכִיר (פועל) בְּיוֹמוֹ (ביום שסיים את עבודתו).
תקנב) מִצְוַת הַנָּחַת עֹמֶר הַשִּׁכְחָה (להניח לעניים את אלומות התבואה ששכח בשדה בזמן הקציר).
תקנג) מִצְוַת מַלְקוּת לָרְשָׁעִים.
תקנד) מִצְוַת יִבּוּם (לשאת לאישה את אשת אחיו שמת בלא בנים).
תקנה) מִצְוַת חֲלִיצָה (לקיים טקס-הלכתי הכולל חליצת הנעל, במקרה שאינו רוצה לייבם את אשת אחיו המת).
תקנו) מִצְוָה לְהַצִּיל הַנִּרְדָּף (מיד מי שרודף אחריו להורגו).
תקנז) מִצְוָה לִזְכּוֹר מַה שֶּׁעָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם (שנלחם בהם כשהיו חלשים ועייפים).
תקנח) מִצְוָה לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק.
תקנט) שֶׁלּאֹ לִמְכּוֹר אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר (אישה גויה שנלקחה בשבי בזמן מלחמה).
תקס) שֶׁלּאֹ לְהִתְעַמֵּר (להשתמש כשפחה) בְּאֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר אַחַר שֶׁבָּא עָלֶיהָ.
תקסא) שֶׁלּאֹ יָלִין (ישאיר ללילה) הַצָּלוּב (ההרוג) עַל הָעֵץ, וְכֵן (לא להלין) הַמֵּת בְּבֵיתוֹ אֶלָּא (אם עושה זאת) לִכְבוֹדוֹ.
תקסב) שֶׁלּאֹ לְהִתְעַלֵּם מִן הָאֲבֵדָה.
תקסג) שֶׁלּאֹ לְהַנִּיחַ בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ רוֹבֶצֶת (קורסת) תַּחַת מַשָּׂאָהּ (אלא לסייע לו לפרוק את המשא ולהקים את הבהמה).
תקסד) שֶׁלּאֹ תַעֲדֶה (תתקשט; תלבש) אִשָּׁה עֲדִי (תכשיט; בגד) אִישׁ.
תקסד) שֶׁלּאֹ יַעֲדֶה (יתקשט; ילבש) הָאִישׁ עֲדִי (תכשיט; בגד) אִשָּׁה.
תקסו) שֶׁלּאֹ לִקַּח הָאֵם (ציפור הרובצת בקן) עַל הַבָּנִים (בפני הגוזלים או הביצים).
תקסז) שֶׁלּאֹ לְהַנִּיחַ הַמִּכְשׁוֹל (תקלה).
תקסח) שֶׁלּאֹ לִזְרוֹעַ כִּלְאַיִם (תבואה או ירק) בְּכֶרֶם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דְּאוֹרַיְתָא.
תקסט) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל וְלֵהָנוֹת מִכִּלְאִי הַכֶּרֶם.
תקע) שֶׁלּאֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בִּשְׁנֵי מִינֵי בְהֵמָה (ביחד).
תקעא) שֶׁלּאֹ לִלְבּוֹשׁ שַׁעַטְנֵז (בגד העשוי מצמר ופשתים).
תקעב) שֶׁלּאֹ יְגָרֵשׁ מוֹצִיא שֵׁם רָע (בעל שהוציא על אשתו שם רע שאינה בתולה אלא זנתה תחתיו) אֶת אִשְׁתּוֹ.
תקעג) שֶׁלּאֹ לַעֲנוֹשׁ הָאֲנוּסָה (נערה שנאנסה; וכן כל העובר עבירה באונס).
תקעד) שֶׁלּאֹ יְגָרֵשׁ הָאוֹנֵס אֶת אֲנוּסָתוֹ.
תקעה) שֶׁלּאֹ יִקַּח (יישא; יתחתן) מַמְזֵר (מי שנולד מאיסורי עריות שחייבים עליהם מיתה או כרת) בַּת יִשְׂרָאֵל.
תקעו) שֶׁלּאֹ יִקַּח (יישא; יתחתן) סָרִיס (מי שנפגעו איברי הרבייה שלו, ואינו ראוי להוליד) בַּת יִשְׂרָאֵל.
תקעז) שֶׁלּאֹ יִשָּׂא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי (מצאצאי עמון או מואב) בַּת יִשְׂרָאֵל.
תקעח) שֶׁלּאֹ לִדְרוֹשׁ שָׁלוֹם (לקרוא לשלום בעת מלחמה) לְעַמּוֹן וּמוֹאָב.
תקעט) שֶׁלּאֹ לְהַרְחִיק זֶרַע אֱדוֹם (מצאצאי עשו) מֵהִתְחַתֵּן עִם קְהַל יִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת.
תקפ) שֶׁלּאֹ לְהַרְחִיק מִצְרִי כְּמוֹ כֵן אֶלָּא עַד דּוֹר שְׁלִישִׁי, וְלאֹ שְׁלִישִׁי בִּכְלָל (כלומר, שאסור להתחתן עם בני הדור הראשון והשני, ואסור להרחיק את בני הדור השלישי).
תקפא) שֶׁלּאֹ יִכָּנֵס טָמֵא (מי שטומאה יוצאת מגופו: זב, זבה, נידה ויולדת) לְמַחֲנֵה לְוִיִּם (להר הבית).
תקפב) שֶׁלּאֹ לְהַחֲזִיר עֶבֶד שֶׁבָּרַח מֵאֲדוֹנָיו שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
תקפג) שֶׁלּאֹ לְהוֹנוֹת (לצער) עֶבֶד זֶה שֶׁבָּרַח מֵאֲדוֹנָיו מִחוּצָה לָאָרֶץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
תקפד) שֶׁלּאֹ תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל (לא להתייחד בביאה עם אישה לשם זנות ובלא קידושין).
תקפה) שֶׁלּאֹ לְהַקְרִיב אֶתְנַן זוֹנָה (בהמה שניתנה לזונה כשכר על מעשה הזנות) וּמְחִיר כֶּלֶב (בהמה שהוחלפה תמורת כלב).
תקפו) שֶׁלּאֹ לִלְווֹת בְּרִבִּית מִיִּשְׂרָאֵל.
תקפז) שֶׁלּאֹ לְאַחֵר הַנְּדָרִים וְהַנְּדָבוֹת (קורבנות שהתחייב להביאם).
תקפח) שֶׁלּאֹ יִקַּח הַשָּׂכִיר (הפועל) יוֹתֵר עַל אֲכִילָתוֹ (שלא יכניס לכיס או לתיק וייקח לביתו).
תקפט) שֶׁלּאֹ יאֹכַל הַשָּׂכִיר (פועל העובד בדברים המחוברים לקרקע) בִּשְׁעַת מְלָאכָה (אלא לאחר שיסיים את עבודתו).
תקצ) שֶׁלּאֹ יַחֲזִיר (יישא שוב) הַמְגָרֵשׁ (את) גְּרוּשָׁתוֹ אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת (לאדם אחר).
תקצא) שֶׁלּאֹ לְהוֹצִיא חָתָן מִבֵּיתוֹ כָּל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה לַצָּבָא, וְלאֹ לְשׁוּם דָּבָר מִצָּרְכֵי צִבּוּר.
תקצב) שֶׁלּאֹ לַחֲבוֹל (ליטול לצורך משכון) כֵּלִים שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ (כלים המיועדים להכנת אוכל).
תקצג) שֶׁלּאֹ לִתְלוֹשׁ סִימָנִי (נגעי) צָרַעַת.
תקצד) שֶׁלּאֹ לְמַשְׁכֵּן בַּעַל חוֹב בִּזְרוֹעַ (ליטול משכון בכוח; אלא ברשות בית דין).
תקצה) שֶׁלּאֹ לִמְנוֹעַ עֲבוֹט (משכון) מִבְּעָלָיו בְּעֵת שֶׁצָּרִיךְ לוֹ (אלא להחזיר לו את המשכון לתקופה שהוא זקוק לו).
תקצו) שֶׁלּאֹ יָעִיד קָרוֹב (בן משפחה).
תקצז) שֶׁלּאֹ לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט גֵּר אוֹ יָתוֹם.
תקצח) שֶׁלּאֹ לְמַשְׁכֵּן (ליטול משכון מ)אַלְמָנָה.
תקצט) שֶׁלּאֹ לִקַּח עֹמֶר הַשִּׁכְחָה (אלומות התבואה ששכח בשדה בזמן הקציר) מִתְּבוּאָה אוֹ מֵאִילָנוֹת.
תר) שֶׁלּאֹ לְהוֹסִיף בְּמַלְקוּת הַמְּחֻיָּב מַלְקוּת (לא לתת לו יותר מלקות ממה שקבעו לו בבית הדין), וּבִכְלָלָהּ שֶׁלּאֹ נַכֶּה יִשְׂרָאֵל.
תרא) שֶׁלּאֹ לַחֲסוֹם (לעכב; למנוע) בְּהֵמָה (מלאכול את התבואה) בִּשְׁעַת מְלָאכָה.
תרב) שֶׁלּאֹ תִנָּשֵׂא הַיְבָמָה (אישה שמת בעלה בלא בנים) לְאַחֵר חוּץ מִן הַיָּבָם (גיס; אח של בעלה).
תרג) שֶׁלּאֹ לָחוּס (לרחם) עַל הָרוֹדֵף (אחרי אדם אחר להורגו).
תרד) שֶׁלּאֹ נַשְׁהֶה (נשאיר) מִדּוֹת (כלי מדידה) וּמִשְׁקָלִים חֲסֵרִים עִמָּנוּ (ברשותנו), וְאַף עַל פִּי שֶׁלּאֹ נִשָּׂא וְנִתֵּן בָּהֶם (אפילו שאין אנו משתמשים בהם למכירה).
תרה) שֶׁלּאֹ נִשְׁכַּח מַעֲשֵׂה עֲמָלֵק שֶׁעָשָׂה עִם אֲבוֹתֵינוּ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם.
תרו) מִצְוַת קְרִיאָה עַל הַבִּכּוּרִים (להודות לה' בזמן הבאת הביכורים למקדש).
תרז) מִצְוַת וִדּוּי מַעֲשֵׂר (להכריז – לאחר קיום כל מתנות תבואת הארץ [לקט שכחה ופאה, תרומות ומעשרות, ביכורים, חלה ונטע רבעי] – שעשינו את כל המוטל עלינו וקיימנו את כל מצוות ה' כראוי).
תרח) מִצְוַת לְהִדַּמּוֹת בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם הַטּוֹבִים וְהַיְשָׁרִים שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לַעֲשׂוֹת כָּל מַעֲשֵׂינוּ בְּדֶרֶךְ הַיֹּשֶׁר וְהַטּוֹב (להיות גומלי חסדים ובעלי מידות טובות).
תרט) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַּאֲנִינוּת (ביום מיתת אחד משבעת הקרובים שמתאבלים עליהם).
תרי) שֶׁלּאֹ לֶאֱכוֹל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּטֻמְאָה.
תריא) שֶׁלּאֹ לְהוֹצִיא דְּמֵי (כספי) מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁאֵינָן מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.
תריב) מִצְוַת הַקְהֵל בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית (לעלות כל ישראל לירושלים בחג הסוכות שלאחר שנת השמיטה, ולשמוע את קריאת התורה מפי המלך).
תריג) מִצְוָה לִכְתּוֹב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא, יט): "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם