תרי"ג מצוות
מקובל שמצוות התורה עולות למניין 613 – תרי"ג מצוות.
אלא שמניין זה, כסכום החלטי וכולל של כל המצוות, אינו מופיע בתורה כלל.
המקום הראשון בתלמוד שעוסק במניין המצוות מופיע במסכת מכות.
מכות כ"ג: – כד
דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלוש עשרה מצות נאמרו לו למשה, שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם.
אמר רב המנונא: מאי קרא? תורה צוה לנו משה מורשה, תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום.
בא דוד והעמידן על אחת עשרה: דכתיב מזמור לדוד ה' מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד נשבע להרע ולא ימיר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם.
בא ישעיהו והעמידן על שש: דכתיב הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע.
בא מיכה והעמידן על שלש: דכתיב הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך.
חזר ישעיהו והעמידן על שתים: שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה.
בא עמוס והעמידן על אחת: שנאמר כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו.
מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אימא דרשוני בכל התורה כולה? אלא בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה.
רש"י מסכת מכות דף כד עמוד א
והעמידן על אחת עשרה – שבתחלה היו צדיקים והיו יכולים לקבל עול מצות הרבה אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך ואם באו לשמור כולן אין לך אדם שזוכה ובא דוד והעמידן כו' כדי שיזכו אם יקיימו י"א מצות הללו וכן כל שעה דורות של מטה הולכין וממעטין אותו.
שאלות
1. מה משמעות דרשתו של רבי שמלאי? האם היא הלכתית או רעיונית?
2. במידה ומדובר בדרשה רעיונית, מה הרעיון שמובע בה?
3. האם יש הבדל מהותי בין דרשתו של רבי שמלאי לדרשתו של רב המנונא?
4. עיינו ברש"י וענו – מדוע ממשיכה הגמרא לתאר תהליך של מיעוט עיקרי המצוות?
ספר המצוות לרמב"ם הקדמה
אחר שאקדים שכל המצוות שיכללם ספר התורה אשר נתן לנו האל יתעלה הם שש מאות ושלש עשרה מצוות. מהן מצוות עשה מאתים ושמונה וארבעים מספר אברי גוף האדם ומהן מצוות לא תעשה שלש מאות וחמש וששים והן מספר ימי השנה השמשית. וזה המספר נזכר בתלמוד בסוף גמר מכות. אמרו שש מאות ושלש עשרה מצוות נאמרו לו למשה בסיני שלש מאות וששים וחמש כנגד ימות החמה רמ"ח כנגד אבריו של אדם. ואמרו גם כן (תנחומ' תצא ב) על דרך הדרש כי היות מצוות עשה מספר האברים כלומר כל אבר ואבר אומר לו עשה בי מצוה. והיות מצוות לא תעשה מספר ימי השנה כלומר כל יום ויום אומר לו לאדם אל תעשה בי עברה. וזה מה שלא יסכל אותו אחד מכל מי שמנה המצוות רוצה לומר שזהו מספרם. ואמנם נשתבשו שבוש גדול בזכרון הדברים המנויין…
מדרש תנחומא פרשת כי תצא סימן ב:
אמר רב אדא רמ"ח מצות עשה יש בתורה כמנין איברין שבאדם ובכל יום ויום צועקים על האדם עשה אותנו שתחיה בזכותינו ותאריך ימים, ושס"ה מצות לא תעשה כמנין ימות החמה ובכל יום ויום שהחמה זורחת עד שהיא שוקעת צווחת ואומרת לאדם גוזרני עליך במי שהגיע ימיך ליום הזה אל תעבור בי את העבירה הזאת ואל תכריע אותך ואת העולם כלו לכף חובה, הרי תרי"ג מצות.
שאלות
1. מה דעת הרמב"ם לגבי מניין המצוות? מה מקורו? האם יש עליו מחלוקת?
2. עיינו במדרש שהביא הרמב"ם בספר המצוות – מה משמעותו של מניין המצוות?
האם משמעות זו עולה בקנה אחד עם התפיסה שמניין המצוות הוא הלכתי ולא רעיוני?
האם לדעת הרמב"ם קיימת סתירה בין הדרשה הרעיונית למניין ההלכתי?
3. עיינו במקורות לקמן ובדקו – האמנם לא נחלק איש על מניין תרי"ג?
הרלב"ג – התועלת השישית לפרשת בא
וכאשר חקרנו אנחנו בזה, ומצאנו כמה ספקות עצומות במניין המצוות שזכר הרב (= הרמב"ם)… הנה התבאר לנו… היות באלו המספרים שזכר ר' שמלאי קצת קירוב (=מספר לא מדויק), לא חשש בו ר' שמלאי בזה הדרש… וזה, כי כמו שיוציאו בדרש פסוק אחד מכוונתו, להוציא ממנו מוסר טוב… כן הקל מעט זה החכם בזה המספר, להוציא ממנו אלו המוּסרים הנפלאים שיצאו מאלו המספרים, כאילו כל אבר ואבר מאברי האדם יאמר: עשה בי מצווה, וכל יום ויום מימות השנה השמשית אומר: אל תעבור בי עבירה. ובהיות העניין כן, הוא מבואר שאם היה מספר המצוות מסכים לזה המספר בקירוב – די בו להוציא ממנו זה המוסר, ולא יצטרך להסכים לו בלי פחת ובלי יתר.
ואולם הרב רבנו משה ז"ל נלחץ לחץ רב במניין המצוות, כדי שיעלה בידו בכיוון החשבון שזכר ר' שמלאי בסוף מכות במצוות עשה ובמצוות לא תעשה, שהם תרי"ג, ובהם רמ"ח מצוות עשה כמניין אבריו של אדם, ושס"ה מצוות לא תעשה כמניין ימות החמה.
שאלות
1. מה ביקורתו של הרלב"ג על שיטת הרמב"ם?
2. האם לדעתו ראוי למנות את המצוות?
ספר יסוד מורא לראב"ע שער ב
בכל חכמות ובכל אומנות אין אדם מבקש לדעת הפרטים כי אין כח באדם לדעת תכליתם וכמה מספרם כי לא יעמדו רגע אחד על מתכונת אחד לעולם כי יאבדו תמיד והכללים עומדים לעולם.
וצורך גדול היה לי להזכיר דבר הכלל קודם שאדבר על המצות בעבור שראיתי כמה חכמים סופרים שש מאות ושלש עשרה מצות על דרכים רבים. יש מהם שספר בשול גדי פעם אחת ויש שספרו בג' מצות כנגד שנכתב ג' פעמים וחכמינו דרשוה ורבות ככה. ויש מי שיספור הכללים והפרטים. ויש שסופרים פעם הכללים לבדם ופעם הפרטים לבדם. ויש שסופרים מצוה אחת שבאה בשתי לשונות והטעם אחד. ועל דרך מחקר האמת אין קץ למספר המצות כאמרו המשורר לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד. ואם נספר העיקרים והכללים ומצוה שהיא עומדת לעד אין המצות עשירית משש מאות ושלש עשרה…
והנה בעלי האזהרות דומים לאדם שסופר כמה הוא מספר העשבים הכתובים בספר רפואות והוא לא יכיר מה תועלת בכל אחד מהם ומה יועילו לו שמותם: ויש מהם נזכרים בספר בשני שמות והוא חושב כי שנים הם כמו זכור אל תשכח. וככה מצות רבות כתובות בתורה ואין איש שם על לב.
שאלות
1. נסו להבחין בדבריו של רבי אברהם אבן עזרא לפחות בשתי נקודות ביקורת על מוני המצוות
2. מה דעתו על מניין פרטי המצוות עצמו? האם הוא אפשרי?
3. האם לדעתכם ניתן לשלב את דעתו של ראב"ע, בדבר אין סופיות המצוות, עם מניינן הקבוע?
השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שורש א
א) ואני בעניי עם כל זה עלה בלבי ספק על זו המימרא אם היא דברי הכל או יש בה מחלוקת. וספק אחר אם היא הלכה למשה מסיני. כלומר שנאמר למשה מפי הגבורה כך וכך מצות אני מוסר לך לצוותם בישראל מורשה, או שהוא אסמכתא בעלמא מן הגמטרייה הזאת, שזה החכם ר' שמלאי הדורש זה מצא המצות כן לפי המנין שמנה בהם ונתן בהם סימנין ובא רב המנונא אחריו וסמך המנין הזה לגמטריה הזו. ומה שהביא אותי לידי ספק מפני שמצינו מחלוקת בגמרא בפסוקים רבים אם הם מצוה או רשות. מהם מה שאמרו במסכת סוטה (ג א) וקנא את אשתו דברי ר' ישמעאל רשות ר' עקיבא אומר חובה, לעולם בהם תעבודו ר' עקיבא אומר חובה ר' ישמעאל אומר רשות, לה יטמא רשות ר' עקיבא אומר חובה. הנה לדעת ר' ישמעאל יחסרון כאן שלש מצות מן רמ"ח. וכן המחלוקת של הבדלת סימן אחד בחטאת העוף דלרבנן לא יבדיל הוא לאו ולר' אלעזר בר' שמעון מאי לא יבדיל אין צריך להבדיל כמו שאמור בגמר זבחים (סה ב). וכן חמץ בפסח לאחר זמנו לדברי ר' שמעון הוא מותר מן התורה ולר' יהודה הוא לאו בפני עצמו וראוי להביאו בחשבון וכו',
אלו וכיוצא בהן לדברי האומר חובה הן מן המניין של תרי"ג מצות ולדברי האומר רשות אינן נחשבין וצריך הוא להביא במניין זה של תרי"ג מצות אחרות כמספרם וישלים עשה במקום עשה ולא תעשה במקום לאו וצריך שיהיו הדברים ההם שיביא הוא במנין הזה אינן מצות לדברי האומר באלו חובה. ואין לנו בתורה עניינים כאלו. ועוד כי היה להם כפי דרכם הנהוג בתלמוד להקשות ולומר ולמאן דמני הנך נפישי להו מצות. אי נמי למאן דמפיק הנך במאי משלים להו. וכן ראיתי עוד שנאמרו בזה מדרשים רבים ואסמכתות הם תימה בעיני שדורשים בציצית וזכרתם את כל מצות י"י שמניין של ציצית בגימטריא שש מאות ויש בציצית שמונה חוטין וחמשה קשרים הרי תרי"ג. וזה כתבו רש"י בפירושי התורה (ס"פ שלח). ואיני יודע אם אגדה היא. ומכל מקום אינה מן התורה שהרי ב"ה אומרים בחוטין שאינן אלא שלש (התכלת מא) ויחסרון להם שתים מן הסימן הזה. והקשרים חמשה היאך ימנו בתורה שאין חיובו מן התורה אלא בשני קשרים כדאמרינן בפרק התכלת (לט א)
ואולי נאמר שזו המימרא של רבי שמלאי אינה דברי הכל ויש בה מחלוקת אלא ר' שמלאי מנה המצות לפי דעתו וסברתו בהן ומצאן כמספר הזה ויסד בהן הדרשא הזו ועל כן לא הקשו ממנה לר' ישמעאל בחסרון שלש מצות עשה ולר' שמעון בחסרון שתי מצות לא תעשה אבל אם יחסרו להם לא יודו באסמכתא הזו ובמניין הזה.
ב) אבל אף על פי שנביא אותה במחלוקת נודה שהיא הלכה לפי שהסוגיות בתלמוד כן כדאמרינן בשבועות (כט א) ונדרים (כה א) ולימא להו קיימו עבודה זרה וכל התורה כולה אי נמי שש מאות ושלש עשרה מצות שנאמרו. ואנו למדין מזה שזה להם מנינם שלמצות… ובגמר שבת בפרק א"ר עקיבא (פז א) אמרו שבר את הלוחות מאי דרש אמר ומה פסח שהיא אחת מתרי"ג מצות אמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו כל התורה כולה כאן וישראל משומדים על אחת כמה וכמה. ובגמר יבמות (מז א) אמרו בנעמי דאמרה לרות מפקדינן שש מאות ושלש עשרה מצות. ועוד נתפשט המנין הזה מאד בהגדות כמו שאמרו בבראשית רבה (פכ"ד ה) אמר ר' יודן בר' סימון ראוי היה אדם הראשון שתנתן תורה על ידו ומה טעם זה ספר תולדות אדם אמר הקדוש ברוך הוא יציר כפי ואיני נותן לו חזר ואמר שש מצות נתתי לו ולא יכול לעמוד באחת מהן והיאך אני נותן לו מאתים וארבעים ושמונה מצות עשה ושלש מאות וששים וחמש מצות לא תעשה. וכן במדרש רבי תנחומא (ס"פ קרח תצא ב וילך ב) ובמדרשי אגדה אחרים הורגלו להזכיר הסכום הזה.
ומפני התפשטות החשבון הזה שם ובכל מקום נאמר שהוא מסור בידם מפי משה רבינו מסיני ועם כל זה אינם נמנעים ממחלקותיהם במצוה מן המצות שזה יאמר רשות וזה יאמר חובה כי יודע האומר רשות שיש מצוה ממלאת החשבון ולא יקפידו בגמרא לשאול עליה ולמנותה מפני עומק העניין וריחוקו שיבארו כל התורה וימנו מצותיה… אבל מן הסתם יסמכו על זה המנין כי הוא המקובל בידם.
שאלות
עיינו בפסקה א'
1. מה ביקורתו של הרמב"ן על מניין המצוות?
2. אילו ראיות הוא מביא לשלול את ההנחה שיש מניין מוחלט למצוות?
3. מה ההסברים שמציע הרמב"ן להבנת דרשתו של רבי שמלאי?
עיינו בפסקה ב'
4. מדוע לדעתכם חוזר בו הרמב"ן מקושיותיו?
5. מה מקורו של המניין ומדוע יש לסמוך עליו?
6. האם תשובתכם זהה לשתי השאלות הכלולות בסעיף 5?
7. כיצד יש ליישב את קושיותיו של הרמב"ן בפסקה א' עם דבריו בפסקה ב'?
לסיכום
סכמו לעצמכם את עיקרי הדברים
1. מקור המניין תרי"ג
דרשת רב שמלאי או מסורת קדומה?
רוב בניין של רבותינו הראשונים ראו במניין תרי"ג מסורת הלכתית מחייבת.
אכן, המסורת לא ביארה אילו מצוות כלולות במניין זה.
2. עצם מניין המצוות
ראב"ע ראה בכך עניין לא חיובי. אמנם ניתן להבין את שתיקתה של המסורת מלבאר לנו את תוכנו של מניין זה, כהזמנה למלא מניין זה. הזמנה אותה קיבל הרמב"ם וחלק על קודמיו, הזמנה אותה קיבל הרמב"ן וחלק על הרמב"ם. כלומר בכל דור ישנם פרטים שונים הממלאים את המסגרת של תרי"ג המצוות.
3. האם המספר מחייב?
האם מדובר בדרשה רעיונית ובשל כך אין לה ערך הלכתי מחייב,
או שמא מדובר בדרשה הלכתית? שימו לב לדעת הרמב"ם שמביא את שני הצדדים וממילא לא רואה בהם סתירה.
4. משמעות המניין
א. העמדת אין סופיות המצוות על מספר מוגדר ויציב, מאפשרת להרחיב את כלל שומרי המצוות, גם בירידת הדורות.
ב. חלוקת התרי"ג למצוות עשה ומצוות לא תעשה כנגד כנגד רמ"ח איברים ומנין ימי החמה – מגלה לנו את משמעותם הפנימית – המצוות מקבילות ומקשרות בין הממד המופשט של מעגל הזמן, לבין האדם הפרטי וגופו. בין ימי חיינו לחיינו.