הליצנים המפחידים

ברמב״ם היומי מזהירים: הליצנים המפחידים עוברים על איסור חמור ודינם בידי שמיים!

בארגון הרמבם היומי יוצאים בקריאה ״ונשמרתם מאוד לנפשותיכם״ ולא להתקרב לאותם ליצנים, לא להתחקות אחריהם ולא לעודד את התופעה הבזויה.

ברמב״ם נכתב: "הַמַּבְעִית אֶת חֲבֵרוֹ–אַף עַל פִּי שֶׁחָלָה מִן הַפַּחַד, הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם; וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם:  וְהוּא שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ, אֵלָא כְּגוֹן שֶׁצָּעַק מֵאֲחוֹרָיו אוֹ נִתְרָאָה לוֹ בָּאֲפֵלָה וְכַיּוֹצֶא בְּזֶה.  וְכֵן אִם צָעַק בְּאָזְנוֹ, וְחֵרְשׁוֹ–פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם; וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם.  אֲחָזוֹ, וְתָקַע בְּאָזְנוֹ וְחֵרְשׁוֹ, אוֹ שֶׁנָּגַע בּוֹ, וּדְחָפוֹ בְּעֵת שֶׁהִבְעִיתוּ, אוֹ שֶׁאָחַז בִּבְגָדָיו וְכַיּוֹצֶא בִּדְבָרִים אֵלּוּ–חַיָּב בְּתַשְׁלוּמִין."

משנה תורה, הלכות חוֹבֵל וּמַזִּיק פֵּרֶק ב הלכה ז.

משמע 2 מסקנות:

1. גרם לנזק על ידי מגע –חייב בתשלומי הנזק לפי דיני התורה.
2. גרם לנזק שלא על ידי מגע –עונשו מהשמיים. (אלא אם כן יבקש סליחה והניזק ימחל)

כמובן שהרמב"ם לא פסל את השמחה.

באמירה אקטואלית לגבי שמחת בית השואבה כותב הרמב"ם:

"השמחה שישמח אדם בעשיית המצוות ובאהבת האל שציווה בהן, עבודה גדולה היא; וכל המונע עצמו משמחה זו, ראוי להיפרע ממנו, שנאמר "תחת, אשר לא עבדת את ה' אלוהיך, בשמחה, ובטוב לבב".וכל המגיס דעתו, וחולק כבוד לעצמו, ומתכבד בעיניו במקומות אלו–חוטא, ושוטה.וכל המשפיל עצמו, ומקל גופו במקומות אלו–הוא הגדול המכובד, העובד מאהבה… ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה', שנאמר "והמלך דויד מפזז ומכרכר לפני ה'"

משנה תורה, הלכות לולב פרק ח.

זיו הדזל, מנכ"ל הרמב"ם היומי מציין כי בעוד כשבוע וחצי ילמדו לפי סדר הלימוד את הלכות דעות לרמב"ם.

מעניין שבהלכות דעות הרמב"ם מביא תחת מצוות " וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו"את ההלכות שמטילות על האדם להיות "נורמלי", בדרך ישרה=דרך האמצע. אל לו לאדם להציק לחברו אלא לעשות טוב.

כמו שהרמב"ם כותב שם:

וְכֵן לֹא יִתְאַוֶּה אֵלָא לִדְבָרִים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶם וְאֵי אִפְשָׁר לִחְיוֹת בְּזוּלָתָן… וְלֹא יְהֶא מְהוֹלֵל וְשׂוֹחֵק, וְלֹא עָצֵב וְאוֹנֵן, אֵלָא שָׂמֵחַ כָּל יָמָיו בְּנַחַת, בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.  וְכֵן שְׁאָר דֵּעוֹתָיו.  וְדֶרֶךְ זוֹ, הִיא דֶּרֶךְ הַחֲכָמִים.

וּמְצֻוִּין אָנוּ לָלֶכֶת בִּדְרָכִים אֵלּוּ הַבֵּינוֹנִיִּים, וְהֶם הַדְּרָכִים הַטּוֹבִים וְהַיְּשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמָר "וְהָלַכְתָּ, בִּדְרָכָיו"  כָּךְ לִמְּדוּ בְּפֵרוּשׁ מִצְוָה זוֹ:  מַה הוּא נִקְרָא חַנּוּן, אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן; מַה הוּא נִקְרָא רַחוּם, אַף אַתָּה הֱיֵה רַחוּם; מַה הוּא נִקְרָא קָדוֹשׁ, אַף אַתָּה הֱיֵה קָדוֹשׁ…"