[א] כָּל כֹּהֵן הַכָּשֵׁר לָעֲבוֹדָה, אִם שָׁתָה יַיִן – אָסוּר לוֹ לְהִכָּנֵס מִן הַמִּזְבֵּחַ וְלִפְנִים, וְאִם נִכְנַס וְעָבַד – עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה, וְחַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תָמֻתוּ" (ויקרא י,ט). וְהוּא שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית יַיִן חַי בְּבַת אַחַת מִיַּיִן שֶׁעָבְרוּ עָלָיו אַרְבָּעִים יוֹם. אֲבָל אִם שָׁתָה פָּחוֹת מֵרְבִיעִית יַיִן, אוֹ שֶׁשָּׁתָה רְבִיעִית יַיִן וְהִפְסִיק בָּהּ, אוֹ מְזָגָהּ בְּמַיִם, אוֹ שֶׁשָּׁתָה יַיִן מִגִּתּוֹ בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים יוֹם אֲפִלּוּ יָתֵר מֵרְבִיעִית – פָּטוּר, וְאֵינוֹ מְחַלֵּל עֲבוֹדָה.
שָׁתָה יָתֵר מֵרְבִיעִית מִן הַיַּיִן, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה מָזוּג וְאַף עַל פִּי שֶׁהִפְסִיק וְשָׁתָה מְעַט מְעַט – חַיָּב מִיתָה וּפוֹסֵל הָעֲבוֹדָה.

א. מִן הַמִּזְבֵּחַ וְלִפְנִים. כלפי ההיכל. רְבִיעִית. רבע לוג (כ-75 סמ"ק). יַיִן חַי. יין שאינו מעורב במים. שֶׁעָבְרוּ עָלָיו אַרְבָּעִים יוֹם. מסחיטתו. וְהִפְסִיק בָּהּ. לא שתה ברצף. יַיִן מִגִּתּוֹ בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים יוֹם. מיץ ענבים מיד לאחר סחיטתו בגת או יין שלא סיים את תהליך תסיסתו. וְאֵינוֹ מְחַלֵּל עֲבוֹדָה. עבודתו אינה פסולה.

[ב] הָיָה שִׁכּוֹר מִשְּׁאָר הַמַּשְׁכִּירִין – אָסוּר לְהִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ. וְאִם נִכְנַס וְעָבַד וְהוּא שִׁכּוֹר מִשְּׁאָר הַמְשַׁכְּרִין, אֲפִלּוּ מִן הֶחָלָב אוֹ מִן הַדְּבֵלָה – הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, וַעֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה, שֶׁאֵין חַיָּבִין מִיתָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה, וְאֵין מְחַלֵּל עֲבוֹדָה אֶלָּא שִׁכּוֹר מִן הַיַּיִן.

ב. מִשְּׁאָר הַמַּשְׁכִּירִין. מאכלים ומשקאות המשכרים. אֲפִלּוּ מִן הֶחָלָב אוֹ מִן הַדְּבֵלָה. שצריכת יתר שלהם עלולה להביא לתחושת טשטוש (ראה פה"מ בכורות ז,ו).

[ג] וּכְשֵׁם שֶׁאָסוּר לַכֹּהֵן לְהִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַשִּׁכְרוּת, כָּךְ אָסוּר לְכָל אָדָם, בֵּין כֹּהֵן בֵּין יִשְׂרָאֵל, לְהוֹרוֹת כְּשֶׁהוּא שָׁתוּי. אֲפִלּוּ אָכַל תְּמָרִים אוֹ שָׁתָה חָלָב וְנִשְׁתַּבְּשָׁה דַּעְתּוֹ מְעַט – אַל יוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא י,יא). וְאִם הוֹרָה בְּדָבָר שֶׁהוּא מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה עַד שֶׁיֵּדָעוּהוּ הַצְּדוֹקִין – מֻתָּר, כְּגוֹן שֶׁהוֹרָה שֶׁהַשֶּׁרֶץ טָמֵא וְהַצְּפַרְדֵּעַ טָהוֹר וְהַדָּם אָסוּר, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.

ג. לְהוֹרוֹת. לפסוק הלכה. אָכַל תְּמָרִים אוֹ שָׁתָה חָלָב וְנִשְׁתַּבְּשָׁה דַּעְתּוֹ מְעַט. נעשה מטושטש מחמת ריבוי הסוכר. שֶׁנֶּאֱמַר וּלְהוֹרֹת וכו'. פסוק זה נאמר בסיום הפרשה העוסקת באיסור שתיית יין ושכר במקדש, וממנו נלמד שאף אסור להורות בשעת שכרות. בְּדָבָר שֶׁהוּא מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה עַד שֶׁיֵּדָעוּהוּ הַצְּדוֹקִין. דין שמפורש בתורה שבכתב, שאפילו הצדוקים שלא קיבלו את התורה שבעל פה יודעים אותו.

[ד] וּמֻתָּר לְשִׁכּוֹר לְלַמֵּד תּוֹרָה, וַאֲפִלּוּ הֲלָכוֹת וּמִדְרָשׁוֹת, וְהוּא שֶׁלֹּא יוֹרֶה. וְאִם הָיָה חָכָם קָבוּעַ לְהוֹרָיָה – לֹא יְלַמֵּד, שֶׁלִּמּוּדוֹ הוֹרָיָה הִיא.

ד. וַאֲפִלּוּ הֲלָכוֹת וּמִדְרָשׁוֹת. לימוד הלכה למשה מסיני ומדרש ההלכה של הפסוקים. וְהוּא שֶׁלֹּא יוֹרֶה. כשמלמד תורה אפילו כשמלמד לימוד שיש בו הוראת הלכות, מותר אם הלימוד נושא אופי לימודי שאינו הלכתי והוא אינו מורה בו הלכה למעשה.

[ה] שָׁתָה כְּדֵי רְבִיעִית בִּלְבַד וְהָיָה בָּהּ מַיִם כָּל שֶׁהוּא, אוֹ יָשַׁן מְעַט, אוֹ הָלַךְ כְּדֵי מִיל – כְּבָר עָבַר הַיַּיִן, וּמֻתָּר לַעֲבֹד. אֲבָל אִם שָׁתָה יָתֵר מֵרְבִיעִית, אֲפִלּוּ מָזוּג – שֵׁינַת מְעַט אוֹ הַדֶּרֶךְ מוֹסִיפִין בְּשִׁכְרוּתוֹ, אֶלָּא יִשְׁהֶה לְפִי הַשִּׁכְרוּת עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מִשִּׁכְרוּתוֹ שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם.

ה. שָׁתָה כְּדֵי רְבִיעִית בִּלְבַד וְהָיָה בָּהּ מַיִם כָּל שֶׁהוּא. כך שבסך הכל שתה פחות מרביעית יין (כס"מ). הָלַךְ כְּדֵי מִיל. הלך מרחק מיל (כ-900 מטר).

[ו] אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מֻתָּרִין לִשְׁתּוֹת יַיִן בַּלֵּילוֹת, אֲבָל לֹא בִּימֵי שַׁבַּתָּן, וַאֲפִלּוּ שְׁאָר בָּתֵּי אָבוֹת שֶׁל מִשְׁמָר שֶׁאֵין עֲבוֹדָתָן הַיּוֹם, שֶׁמָּא תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עַל אַנְשֵׁי בֵּית אָב שֶׁל יוֹם וְיִצְרְכוּ לַאֲחֵרִים מֵאַנְשֵׁי מִשְׁמָרָן לְסַיְּעָם. וְאַנְשֵׁי בֵּית אָב שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם אֲסוּרִין לִשְׁתּוֹת בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה, שֶׁמָּא יִשְׁתֶּה בַּלַּיְלָה וְיַשְׁכִּים לַעֲבוֹדָתוֹ וַעֲדַיִן לֹא סָר יֵינוֹ מֵעָלָיו.

ו. אַנְשֵׁי מִשְׁמָר. כהנים העובדים בשבוע זה במקדש (הלכות כלי המקדש ד,ג). אֲבָל לֹא בִּימֵי שַׁבַּתָּן. במשך היום בכל אותו השבוע. שְׁאָר בָּתֵּי אָבוֹת שֶׁל מִשְׁמָר שֶׁאֵין עֲבוֹדָתָן הַיּוֹם. המשמר היה מחולק לבתי אבות וכל אחד מהם עבד ביום אחד מימי השבוע (שם ד,יא). בֵּית אָב שֶׁל יוֹם. העובדים באותו יום.

[ז] כָּל כֹּהֵן שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֵי זֶה מִשְׁמָר הוּא וּמֵאֵי זֶה בֵּית אָב הוּא, וְיוֹדֵעַ שֶׁבָּתֵּי אֲבוֹתָיו קְבוּעִין הֵן בַּעֲבוֹדָה הַיּוֹם – אָסוּר לוֹ לִשְׁתּוֹת כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. הָיָה יוֹדֵעַ מֵאֵי זֶה מִשְׁמָר הוּא וְאֵינוֹ מַכִּיר בֵּית אָב שֶׁלּוֹ – אָסוּר לִשְׁתּוֹת כָּל אוֹתָהּ שַׁבָּת שֶׁמִּשְׁמַרְתּוֹ עוֹבְדִין בָּהּ.
לֹא הָיָה מַכִּיר מִשְׁמַרְתּוֹ וְלֹא בָּתֵּי אֲבוֹתָיו – הַדִּין נוֹתֵן שֶׁאָסוּר לִשְׁתּוֹת לְעוֹלָם, אֲבָל תַּקָּנָתוֹ קַלְקָלָתוֹ וַהֲרֵי הוּא מֻתָּר לִשְׁתּוֹת תָּמִיד, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבוֹד עַד שֶׁיִּקָּבַע בְּבֵית אָב שֶׁלּוֹ וּבְמִשְׁמַרְתּוֹ.

ז. וְיוֹדֵעַ שֶׁבָּתֵּי אֲבוֹתָיו קְבוּעִין הֵן בַּעֲבוֹדָה הַיּוֹם אָסוּר לוֹ לִשְׁתּוֹת כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. ומדובר גם בזמן החורבן, כדי שכשייבנה המקדש הוא יהיה מוכן לעבודה.
לֹא הָיָה מַכִּיר מִשְׁמַרְתּוֹ וְלֹא בָּתֵּי אֲבוֹתָיו. וכל יום הוא מסופק שמא היום הוא יום בית אבותיו. אֲבָל תַּקָּנָתוֹ קַלְקָלָתוֹ. תקנתו (ההיתר שלו לשתות) נובעת מקלקלתו (חוסר הידיעה שלו מאיזה בית אב הוא), שהרי אינו יכול לעבוד עד שיתברר מאיזה משמר ובית אב הוא, ועד אז כבר יסור יינו.

[ח] כֹּהֵן שֶׁגִּדֵּל שְׂעָרוֹ – אָסוּר לוֹ לְהִכָּנֵס מִן הַמִּזְבֵּחַ וְלִפְנִים. וְאִם נִכְנַס וְעָבַד – חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם כְּשִׁכּוֹר שֶׁעָבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיַיִן לֹא יִשְׁתּוּ כָּל כֹּהֵן" וכו' (יחזקאל מד,כא), "וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ" (שם מד,כ) – מַה שְּׁתוּי יַיִן בְּמִיתָה, אַף מְגַדְּלֵי פֶּרַע בְּמִיתָה. [ט] וְאֵין פְּרוּעֵי הָרֹאשׁ מְחַלְּלִין עֲבוֹדָה; אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּמִיתָה – עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה.

ח. כֹּהֵן שֶׁגִּדֵּל שְׂעָרוֹ. לא הסתפר שלושים יום (לקמן הי"א). וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ. זהו איסור נפרד שלא לגלח את כל שערות הראש (ראה הלכות עבודה זרה פרק יב). וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ. לא יגדלו שער ראשם יותר מדי.

[י] כְּשֵׁם שֶׁאֵין הַכֹּהֲנִים מֻזְהָרִין עַל הַיַּיִן אֶלָּא בִּשְׁעַת בִּיאָה לַמִּקְדָּשׁ, כָּךְ אֵין אֲסוּרִין לְגַדֵּל פֶּרַע אֶלָּא בִּשְׁעַת בִּיאָה לַמִּקְדָּשׁ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט. אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל – אָסוּר לְגַדֵּל פֶּרַע וְלִקְרֹעַ בְּגָדָיו לְעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי תָּמִיד הוּא בַּמִּקְדָּשׁ, וּלְכָךְ נֶאֱמַר בּוֹ: "אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע" (ויקרא כא,י).

י. שֶׁאֵין הַכֹּהֲנִים מֻזְהָרִין עַל הַיַּיִן אֶלָּא בִּשְׁעַת בִּיאָה לַמִּקְדָּשׁ. לעיל ה"א ולקמן הי"ז. אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל אָסוּר לְגַדֵּל פֶּרַע. אלא הוא מסתפר כל ערב שבת (הלכות כלי המקדש ה,ו). וְלִקְרֹעַ בְּגָדָיו לְעוֹלָם. ואינו קורע את בגדיו אפילו כשנפטר לו קרוב (שם). שֶׁהֲרֵי תָּמִיד הוּא בַּמִּקְדָּשׁ. שם ה,ז.

[יא] כַּמָּה הוּא גִּדּוּל הַפֶּרַע? שְׁלוֹשִׁים יוֹם, כַּנָּזִיר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "גַּדֵּל פֶּרַע" (במדבר ו,ה), וְאֵין נְזִירוּת פְּחוּתָה מִשְּׁלוֹשִׁים יוֹם. לְפִיכָךְ, כֹּהֵן הֶדְיוֹט הָעוֹבֵד – מְגַלֵּחַ מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. [יב] וְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר אֲסוּרִין לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס בְּשַׁבַּתָּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ לְמִשְׁמָרָן כְּשֶׁהֵן מְנֻוָּלִין, אֶלָּא מְגַלְּחִין וְרוֹחֲצִין וּמְכַבְּסִין קֹדֶם שֶׁיַּעֲלוּ.

יא. וְאֵין נְזִירוּת פְּחוּתָה מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם. ראה גם הלכות נזירות ג,ב.
יב. וְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר. ראה לעיל ה"ו. כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ לְמִשְׁמָרָן כְּשֶׁהֵן מְנֻוָּלִין. ובדומה לכך אסור לאנשי המעמד להסתפר ולכבס בשבוע של מעמדם (הלכות כלי המקדש ו,יא).

[יג] מִי שֶׁשָּׁלְמָה מִשְׁמַרְתּוֹ בְּתוֹךְ הָרֶגֶל – מֻתָּר לְגַלֵּחַ בָּרֶגֶל. אֲבָל אִם שָׁלְמָה בְּעֶרֶב הָרֶגֶל – אֵינוֹ מְגַלֵּחַ אֶלָּא בְּעֶרֶב הָרֶגֶל.

יג. מִי שֶׁשָּׁלְמָה מִשְׁמַרְתּוֹ בְּתוֹךְ הָרֶגֶל. כהן שסיים את שבוע העבודה שלו באמצע החג. מֻתָּר לְגַלֵּחַ בָּרֶגֶל. אף שחכמים אסרו להסתפר ולכבס ברגל כדי שלא ייכנסו בני אדם לרגל כשהם מנוולים, לכהני משמר התירו להסתפר ולכבס כיוון שהיה אסור להם לספר ולכבס לפני הרגל (וכן התירו לשאר אנשים שלא היה להם אפשרות לספר ולכבס לפני הרגל, ראה הלכות יום טוב ז,יז-יט).

[יד] דִּין קְרוּעֵי בְּגָדִים וְדִין פְּרוּעֵי רֹאשׁ אֶחָד הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ" (ויקרא י,ו), הָא אִם עָבַד וְהוּא קְרוּעַ בְּגָדִים – חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁעֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה וְלֹא חִלְּלָהּ.

[טו] יֵרָאֶה לִי שֶׁכָּל כֹּהֵן הַכָּשֵׁר לָעֲבוֹדָה, אִם נִכְנַס מִן הַמִּזְבֵּחַ וְלִפְנִים וְהוּא שְׁתוּי יַיִן אוֹ שִׁכּוֹר מִשְּׁאָר הַמַּשְׁכִּירִין אוֹ פְּרוּעַ רֹאשׁ אוֹ קְרוּעַ בְּגָדִים כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹרְעִין עַל הַמֵּתִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָבַד עֲבוֹדָה – הֲרֵי זֶה לוֹקֶה; הוֹאִיל וְהוּא רָאוּי לָעֲבוֹדָה וְנִכְנַס בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה מְנֻוָּל כָּכָה, וַהֲרֵי הוּא מֻזְהָר שֶׁלֹּא יִכָּנֵס – לוֹקֶה.

טו. כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹרְעִין עַל הַמֵּתִים. קרע באורך טפח (הלכות אבל ח,ב).

[טז] וְדִין הַנִּכְנָס כָּכָה מִן הַמִּזְבֵּחַ וְלִפְנִים וְדִין הַיּוֹצֵא מִשָּׁם אֶחָד הוּא. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁשָּׁתָה רְבִיעִית יַיִן בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ אוֹ קָרַע בְּגָדָיו שָׁם וְיָצָא – לוֹקֶה. וְכֵן אִם עָבַד בִּיצִיאָתוֹ – חַיָּב מִיתָה.

טז. וְדִין הַנִּכְנָס כָּכָה מִן הַמִּזְבֵּחַ וְלִפְנִים וְדִין הַיּוֹצֵא מִשָּׁם אֶחָד הוּא. איסור זה אינו דווקא כאשר נכנס שתוי או פרוע ראש או קרוע בגדים, אלא גם אם שתה בתוך המקדש לפני שיצא.

[יז] וְכֵן אָסוּר לְכָל אָדָם, בֵּין כֹּהֵן בֵּין יִשְׂרָאֵל, לְהִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ כֻּלּוֹ, מִתְּחִלַּת עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וְלִפְנִים, כְּשֶׁהוּא שְׁתוּי יַיִן אוֹ שִׁכּוֹר אוֹ פְּרוּעַ רֹאשׁ דֶּרֶךְ נִוּוּל אוֹ קְרוּעַ בְּגָדִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בְּאַזְהָרָה, שֶׁאֵין זֶה כָּבוֹד וּמוֹרָא לַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁיִּכָּנֵס לוֹ מְנֻוָּל. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁגִּדֵּל שְׂעָרוֹ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה מַחֲלֶפֶת וְלֹא הָיָה דֶּרֶךְ נִוּוּל – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִכָּנֵס לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל.

יז. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בְּאַזְהָרָה. אינו באיסור לאו. שֶׁאֵין זֶה כָּבוֹד וּמוֹרָא לַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ. והדבר אסור מדין מורא וכבוד מקדש (ראה הלכות בית הבחירה ז,א). יִשְׂרָאֵל שֶׁגִּדֵּל שְׂעָרוֹ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה מַחֲלֶפֶת. שיער קלוע בצורה מסודרת.