פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
כ״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ט באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ח באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ו באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ד באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ח׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ז׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ו׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ג׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ב׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
א׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ל׳ בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ט בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ח בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ז בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ו בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ה בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ד בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ג בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים מַתָּנוֹת נִתְּנוּ לַכֹּהֲנִים, וְכֻלָּן מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה, וְעַל כֻּלָּן נִכְרְתָה בְּרִית לְאַהֲרֹן. וְכָל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּהֶן – אֵין לוֹ חֵלֶק בַּכְּהֻנָּה, וְאֵין נוֹתְנִין לוֹ מַתָּנָה מֵהֶן.
א. שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּהֶן. שאינו מאמין שהבורא ציווה עליהן (רש"י חולין קלב,ב). אֵין לוֹ חֵלֶק בַּכְּהֻנָּה. דיני הכהונה אינם חלים עליו.
ב. וְכָל הָאוֹכֵל מַתָּנָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קְדֻשָּׁה מֵהֶן – מְבָרֵךְ: 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לֶאֱכֹל כָּךְ וְכָךְ'.
ב. מַתָּנָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קְדֻשָּׁה מֵהֶן. מתנה ממתנות אלו שאסורה לזרים, והכהנים מצווים לאכלה (כגון תרומה) ולמעט מתנות חולין שהכהן רשאי לתת אותן לישראל.
ג. שְׁמוֹנֶה מַתָּנוֹת מֵהֶן אֵין הַכֹּהֲנִים אוֹכְלִין אוֹתָן אֶלָּא בַּמִּקְדָּשׁ לִפְנִים מֵחוֹמַת הָעֲזָרָה, וְחָמֵשׁ מַתָּנוֹת אֵין אוֹכְלִין אוֹתָן אֶלָּא בִּירוּשָׁלַיִם לִפְנִים מֵחוֹמַת הָעִיר, וְחָמֵשׁ מַתָּנוֹת אֵין זוֹכִין בָּהֶן מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד, וְחָמֵשׁ מַתָּנוֹת זוֹכִין בָּהֶן בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וּמַתָּנָה אַחַת זוֹכִין בָּהּ מִן הַמִּקְדָּשׁ.
ג. לִפְנִים מֵחוֹמַת הָעֲזָרָה. בתוך השטח המקודש של הר הבית שכולל את עזרת ישראל ועזרת כהנים ואת המבנה של המקדש. וּמַתָּנָה אַחַת זוֹכִין בָּהּ מִן הַמִּקְדָּשׁ. מקום זכייתה במקדש (ראה לקמן ה"ח).
ד. מָה הֵן הַשְּׁמוֹנֶה שֶׁאֵין נֶאֱכָלִין אֶלָּא בַּמִּקְדָּשׁ? בְּשַׂר הַחַטָּאת, אֶחָד חַטַּאת הָעוֹף וְאֶחָד חַטַּאת הַבְּהֵמָה, וּבְשַׂר הָאָשָׁם, בֵּין תָּלוּי בֵּין וַדַּאי, וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר, וּמוֹתַר הָעֹמֶר, וּשְׁיָרֵי מִנְחוֹת יִשְׂרָאֵל, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וְלֶחֶם הַפָּנִים, וְלֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצֹרָע – אֵלּוּ אֵין נֶאֱכָלִין אֶלָּא בַּמִּקְדָּשׁ.
ד. וּבְשַׂר הָאָשָׁם בֵּין תָּלוּי בֵּין וַדַּאי. קרבן אשם שבא על עברות מסוימות נקרא אשם ודאי (הלכות שגגות ט,א), ואילו אדם שמסתפק אם עבר על איסור שחייבים עליו קרבן חטאת מביא קרבן אשם תלוי (שם ח,א). וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר. שני כבשים שהציבור מביא לקרבן שלמים בחג השבועות (הלכות מעשה הקרבנות א,ד). וּמוֹתַר הָעֹמֶר. מנחה שהציבור מביא ביום שישה עשר בניסן, שקומץ ממנה מוקטר על המזבח והשאר נאכל לכהנים (הלכות תמידין ומוספין ז,יב). וּשְׁיָרֵי מִנְחוֹת יִשְׂרָאֵל. מנחות יחיד של ישראל, שמקטירים מהן קומץ והשאר נאכל לכהנים (הלכות מעשה הקרבנות יב,ט; אך מנחות יחיד של כהן מוקטרות כליל על המזבח – שם). וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם. מנחה שהציבור מביא בחג השבועות, ונאכלת כולה לכהנים (הלכות תמידין ומוספין ח,יא). וְלֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצֹרָע. שהמצורע מביא בגמר טהרתו, ומה שנשאר מהשמן לאחר ההזאות נאכל לכהנים (הלכות מחוסרי כפרה ד,ב).
ה. וּמָה הֵן הֶחָמֵשׁ שֶׁאֵין נֶאֱכָלִין אֶלָּא בִּירוּשָׁלַיִם? חָזֶה וָשׁוֹק שֶׁל שְׁלָמִים, וְהַמּוּרָם מִן הַתּוֹדָה, וְהַמּוּרָם מֵאֵיל נָזִיר, וּבְכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה, וְהַבִּכּוּרִים – אֵלּוּ אֵין נֶאֱכָלִין אֶלָּא בִּירוּשָׁלַיִם.
ה. וְהַמּוּרָם מִן הַתּוֹדָה. קרבן תודה הוא קרבן שלמים של יחיד הבא יחד עם לחם, והמורם ממנו הוא חזה ושוק של הבהמה (כמו בקרבן שלמים), ובנוסף לכך חלה אחת מכל אחד מסוגי הלחמים שמובאים עם התודה (הלכות מעשה הקרבנות ט,יב). וְהַמּוּרָם מֵאֵיל נָזִיר. חזה ושוק של האיל וחלה אחת משני סוגי הלחמים שבאים אתו, בתוספת זרוע מבושלת מן האיל (שם).
ו. וּמָה הֵן הֶחָמֵשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? הַתְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וְהַחַלָּה, וּשְׁלָשְׁתָּן קֹדֶשׁ; וְרֵאשִׁית הַגֵּז, וּשְׂדֵה אֲחֻזָּה, וּשְׁנֵיהֶן חֻלִּין – אֵלּוּ אֵין זוֹכִין בָּהֶן מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאֵין אוֹכְלִין תְּרוּמוֹת וְחַלּוֹת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
ו. וְרֵאשִׁית הַגֵּז. אחוז מסוים מהצמר שניתן לכהן בזמן שאדם גוזז את צאנו (כמפורט לקמן פרק י). וּשְׂדֵה אֲחֻזָּה. אדם שהקדיש נחלת אבותיו, ואדם אחר גאל אותה מיד ההקדש, בשנת היובל ניתנת לכהנים (הלכות ערכין וחרמין ד,כ). אֵלּוּ אֵין זוֹכִין בָּהֶן מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שבחוץ לארץ אין חובה מן התורה להפריש תרומות וחלה ולתת ראשית הגז, וכן דין שדה אחוזה אינו נוהג בשדות שבחוץ לארץ (ראה הלכות תרומות א,א, לקמן ה,ה, לקמן י,א, הלכות ערכין וחרמין ח,יא). וְאֵין אוֹכְלִין תְּרוּמוֹת וְחַלּוֹת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. ראה הלכות תרומות ב,יז.
ז. וּמָה הֵן הֶחָמֵשׁ שֶׁזּוֹכִין בָּהֶן הַכֹּהֲנִים בְּכָל מָקוֹם? הַמַּתָּנוֹת, וּפִדְיוֹן הַבֵּן, וּפֶטֶר חֲמוֹר, וְגֶזֶל הַגֵּר, וְהַחֲרָמִים, וַחֲמִשְׁתָּן חֻלִּין לְכָל דָּבָר.
ז. הַמַּתָּנוֹת. זרוע, לחיים וקיבה מבהמה שנשחטת (לקמן ט,א). וּפֶטֶר חֲמוֹר. חמור בכור לאמו, שפודים אותו בשה הניתן לכהן (לקמן יב,א-ב). וְגֶזֶל הַגֵּר. גר שנגזל ומת ללא יורשים, הגזלן משלם לכהנים (הלכות גזלה ח,ד-ו). וְהַחֲרָמִים. אדם שאמר על דבר מנכסיו 'הרי זה חרם' ולא פירש שכוונתו לשמים או לבדק הבית הרי הוא ניתן לכהנים (הלכות ערכין וחרמין ו,א).
ח. וְהַמַּתָּנָה שֶׁזּוֹכִין בָּהּ מִן הַמִּקְדָּשׁ הִיא עוֹרוֹת הָעוֹלוֹת, וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר עוֹרוֹת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים – כֻּלָּן לַכֹּהֲנִים.
ח. וְהַמַּתָּנָה שֶׁזּוֹכִין בָּהּ מִן הַמִּקְדָּשׁ וכו'. זוהי המתנה היחידה שמקום זכייתה במקדש אך מותר להוציאה לכל מקום (רדב"ז). וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר עוֹרוֹת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים כֻּלָּן לַכֹּהֲנִים. אך העורות של קדשים קלים שייכים לבעלי הקרבן (הלכות מעשה הקרבנות ה,יט).
ט. הַשְּׁמוֹנֶה מַתָּנוֹת שֶׁאֵין נֶאֱכָלִין אֶלָּא בַּמִּקְדָּשׁ – כֻּלָּן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים הֵן, וְאֵין נֶאֱכָלִין אֶלָּא לְזִכְרֵי כְּהֻנָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ, וּבָהֶם נֶאֱמַר: "כָּל זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ" (במדבר יח,י).
ט. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הלכות מעשה הקרבנות י,ג ועוד.
י. הֶחָמֵשׁ שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם – קָדָשִׁים קַלִּים הֵן, וְנֶאֱכָלִין לִזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וּבָהֶן נֶאֱמַר: "לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם" (במדבר יח,יא). וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין נִתָּנִין אֶלָּא לְזִכְרֵי כְּהֻנָּה, שֶׁהֲרֵי לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר הֵן, וְהַבְּכוֹר – מַקְרִיבִין חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ, וְאֵין מַקְרִיב אֶלָּא אִישׁ.
וְכֵן עוֹרוֹת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, וּשְׂדֵה אֲחֻזָּה, וְהַחֲרָמִים, וְגֶזֶל הַגֵּר – אֵין זוֹכִין בָּהֶן אֶלָּא אַנְשֵׁי מִשְׁמָר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְכֵן פִּדְיוֹן הַבֵּן לְזִכְרֵי כְּהֻנָּה, שֶׁכֵּן נֶאֱמַר בּוֹ: "וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו" (במדבר ג,מח), וּפֶטֶר חֲמוֹר לְזִכְרֵי כְּהֻנָּה, שֶׁדִּין הַבְּכוֹרוֹת כֻּלָּן שָׁוֶה: לַזְּכָרִים, לֹא לַנְּקֵבוֹת.
י. שֶׁהֲרֵי לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר הֵן. חלקי הקרבנות שניתנים לכהנים היו מתחלקים בין הכהנים העובדים במקדש באותו השבוע (ראה הלכות מעשה הקרבנות י,יד), וכן הביכורים (לקמן ג,א). וְהַבְּכוֹר וכו'. אף שבכור ניתן לכל כהן ולאו דווקא לאנשי משמר (הלכות בכורות א,טו), יש ליתנו רק לכהן זכר, כיוון שהכהן המקבלו צריך להקריבו.
כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הלכות מעשה הקרבנות ה,כ (עורות הקדשים), הלכות ערכין וחרמין ד,כד (שדה אחוזה), שם ו,ה (חרמים), הלכות גזלה ח,ה (גזל הגר).
יא. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁהַמַּתָּנוֹת שֶׁנִּתָּנִין לַנְּקֵבוֹת כַּזְּכָרִים – חָמֵשׁ מַתָּנוֹת: תְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וְחַלָּה, וּמַתְּנוֹת בְּהֵמָה, וְרֵאשִׁית הַגֵּז. וּמִנַּיִן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁרֵאשִׁית הַגֵּז נִתֶּנֶת לְכֹהֶנֶת? שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר: "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ" (דברים יח,ד) – מָה רֵאשִׁית דָּגָן נִתֶּנֶת לַנְּקֵבוֹת כַּזְּכָרִים, אַף רֵאשִׁית הַגֵּז נִתֶּנֶת לַנְּקֵבוֹת כַּזְּכָרִים.
יב. מָנוּ חֲכָמִים מַתָּנוֹת אֵלּוּ עַל דֶּרֶךְ אַחֶרֶת, וְאָמְרוּ: עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה נִתְּנוּ לְאַהֲרֹן, וְאֵלּוּ הֵן: עֶשֶׂר בַּמִּקְדָּשׁ, וְאַרְבַּע בִּירוּשָׁלַיִם, וְעֶשֶׂר בַּגְּבוּלִין.
יב. מָנוּ חֲכָמִים מַתָּנוֹת אֵלּוּ עַל דֶּרֶךְ אַחֶרֶת. פירוט המתנות וסיווגן נעשה על ידי חז"ל באופן אחר, כמפורט בסמוך (ראה תוספתא חלה ב,ז-ט, בבלי חולין קלג,ב ועוד; וראה ספרי קרח פסקה קיט ששם המתנות מסווגות בדרך נוספת אך פירוט המתנות דומה לפירוט של הרמב"ם כאן).
יג. עֶשֶׂר בַּמִּקְדָּשׁ: חַטָּאת, וְחַטַּאת הָעוֹף, אָשָׁם, וְאָשָׁם תָּלוּי, זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר, וְלֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצֹרָע, שְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וְלֶחֶם הַפָּנִים, שְׁיָירֵי מְנָחוֹת, וּמוֹתַר הָעֹמֶר.
יד. אַרְבַּע בִּירוּשָׁלַיִם: הַבְּכוֹר, וְהַבִּכּוּרִים, וּמוּרָם מִתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר, וְעוֹרוֹת הַקֳּדָשִׁים.
יד. אַרְבַּע בִּירוּשָׁלַיִם… וְעוֹרוֹת הַקֳּדָשִׁים. שהעורות ניתנים לאנשי משמר, שמקומם העיקרי בירושלים (אך אין איסור להשתמש בעורות מחוץ לירושלים – ראה ד"א).
טו. עֶשֶׂר בַּגְּבוּלִין: תְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וְחַלָּה, וְרֵאשִׁית הַגֵּז, וְהַמַּתָּנוֹת, וּפִדְיוֹן הַבֵּן, וּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר, שְׂדֵה חֲרָמִין, וּשְׂדֵה אֲחֻזָּה, וְגֶזֶל הַגֵּר.
וּלְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה, חָשַׁב כָּל הַמּוּרָם מִקָּדָשִׁים קַלִּים מַתָּנָה אַחַת, וְהֵן חָזֶה וָשׁוֹק הַמּוּרָם מִכָּל זֶבַח שְׁלָמִים, עִם הַלֶּחֶם הַמּוּרָם עִמָּהֶן אִם הָיָה תּוֹדָה, עִם הַזְּרוֹעַ הַמּוּרֶמֶת מֵאֵיל הַנָּזִיר עִם הַלֶּחֶם הַמּוּרָם עִמָּהּ עִם חָזֶה וָשׁוֹק; הוֹאִיל וּשְׁלָשְׁתָּן שְׁלָמִים הֵן – חָשַׁב הַמּוּרָם מֵהֶן מַתָּנָה אַחַת.
טו. חָשַׁב כָּל הַמּוּרָם מִקָּדָשִׁים קַלִּים מַתָּנָה אַחַת וכו'. פירוט מתנות אלו נזכר לעיל ה"ה בביאור. על פי דרך המניין של חכמים, נמנים כל אלו כמתנה אחת. וּשְׁלָשְׁתָּן. קרבן שלמים רגיל, קרבן תודה, איל נזיר.
טז. כָּל הַמַּתָּנוֹת שֶׁהֵן תְּלוּיוֹת בַּקָּרְבָּנוֹת – תִּתְבָּאֵר כָּל אַחַת וְאַחַת מֵהֶן בִּמְקוֹמָהּ מֵהִלְכוֹת הַקָּרְבָּנוֹת. וְכֵן גֶּזֶל הַגֵּר יִתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת גְּזֵלָה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ דִּין שְׂדֵה אֲחֻזָּה וְדִין הַחֲרָמִים בְּהִלְכוֹת עֲרָכִים, וְדִין תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר בְּהִלְכוֹת תְּרוּמוֹת.
וּבַהֲלָכוֹת אֵלּוּ אֲבָאֵר מִשְׁפְּטֵי שְׁאָר הַמַּתָּנוֹת שֶׁאֵינָן תְּלוּיִין בַּקָּרְבָּנוֹת, וְהֵן: הַבִּכּוּרִים, וְהַחַלָּה, וְהַמַּתָּנוֹת, וְרֵאשִׁית הַגֵּז, וּפִדְיוֹן הַבֵּן, וּפֶטֶר חֲמוֹר.

טז. תִּתְבָּאֵר כָּל אַחַת וְאַחַת מֵהֶן בִּמְקוֹמָהּ מֵהִלְכוֹת הַקָּרְבָּנוֹת. בהלכות מעשה הקרבנות, ובמקומות נוספים בספרי עבודה וקרבנות.

תקציר הפרק 

פרק א הלכות *ביכורים ומתנות כהונה*
פרק ראשון בנושא זה🎉🎉

*24 מתנות כהונה*

עשרים וארבע מתנות ניתנות לכהנים:

*מתנות הנאכלים לכהנים בתוך בית המקדש:*
1.חלקים מסוימים מקרבן חטאת שעיקרו מוקרב על המזבח.
2.חלקים מסוימים מקרבן אשם שעיקרו מוקרב על המזבח.
3.קרבן שלמים של ציבור.
4.הנשאר מקרבן העומר המובא בתחילת ספירת העומר.
5.שיירי קרבן מנחה של אדם מישראל שאיננו כהן שכן מנחה של כהן אינה נאכלת אלא כולה כליל -נשרפת.
6.קרבן שתי הלחם של חג השבועות.
7.לחם הפנים המוחלף מדי שבת על השולחן שבתוך ההיכל במקדש.
8.לוג שמן שהמצורע מביא עם הקורבנות שלו.
9.חטאת העוף.
10.אשם תלוי.

*מתנות שנאכלות רק בירושלים:*
1.בכור של בהמה טהורה.
2.ביכורים של פירות משבעת המינים.
3."עורות קדשים" -עור בהמות קדשי קדשים שנקרבו על המזבח
4.המורם מתודה ואיל נזיר (חזה ושוק של קורבן תודה וחזה ושוק של קורבן האיל שמקריב הנזיר בסיום ימי נזירותו)

*מתנות הניתנות בכל הארץ:*
1.תרומה גדולה
2.תרומת מעשר
3.חלה
4.ראשית הגז – חלק מכובד מצמר גזיזת כבשים.
5.שדה אחוזה – שדה שאדם מקדיש ואינו פודה אותו לפני היובל.
6.זרוע לחיים וקיבה של כל בהמת חולין שאיננה קודש. נקראות גם סתם "מתנות".
7.פדיון הבן
8.פדיון פטר חמור – כבש הניתן לכהן תמורת חמור שהוא בכור לאמו האתון.
9.חרמי כהן – דברים שאדם מחרים ניתנים לכהן
10.גזל הגר – דבר שאדם גזל ומוחזר עתה לאחר שהנגזל מת ואין לו יורשים. הגזילה מועברת לכהן.

בסוף הפרק מבאר הרמב"ם היכן התבארו דיניה של כל מתנה. בשבוע וחצי הקרובים נלמד רק את המתנות שאינן תלויות בקרבנות:
הביכורים, והחלה, והמתנות, וראשית הגז, ופדיון הבן, ופטר חמור

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מתנות כהונה נחלקות לפי מקומות אכילתם?

2.על אכילת חלה מברכים אשר קדשנו וכו' לאכול מתנות כהונה?

3.כהן טמא זכאי – לקבל מתנות כהונה?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן