[א] מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת בַּיִת לַיי מוּכָן לִהְיוֹת מַקְרִיבִים עָלָיו הַקָּרְבָּנוֹת וְחוֹגְגִין אֵלָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" (שמות כה,ח). וּכְבָר נִתְפָּרֵשׁ בַּתּוֹרָה מִשְׁכָּן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וְהָיָה לְפִי שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה" וכו' (דברים יב,ט).

א. וְחוֹגְגִין אֵלָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה. באים לבית זה בשלושת הרגלים ומקריבים שם קרבנות (ראה הלכות חגיגה א,א). וּכְבָר נִתְפָּרֵשׁ בַּתּוֹרָה מִשְׁכָּן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. בחומש שמות החל מפרשת תרומה ועד סוף הספר. וְהָיָה לְפִי שָׁעָה. שימש כמקדש רק באופן זמני. כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה. המשכו של הפסוק: "אל המנוחה ואל הנחלה". ולאחר שינחלו את הארץ וינוחו מאויביהם יבנו מקדש ב"מקום אשר יבחר ה'" ולשם יביאו את קרבנותיהם (דברים פרק יב; וראה הלכות מלכים א,א–ב).

[ב] כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ הֶעֱמִידוּ הַמִּשְׁכָּן בַּגִּלְגָּל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁכָּבְשׁוּ וְשֶׁחִלְּקוּ. וּמִשָּׁם בָּאוּ לְשִׁילֹה וּבָנוּ שָׁם בַּיִת שֶׁל אֲבָנִים וּפָרְשׂוּ יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן עָלָיו, וְלֹא הָיְתָה שָׁם תִּקְרָה. וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וָתֵשַׁע וְשִׁשִּׁים שָׁנָה עָמַד מִקְדַּשׁ שִׁילוֹ. וּכְשֶׁמֵּת עֵלִי חָרַב, וּבָאוּ לְנֹב וּבָנוּ שָׁם מִקְדָּשׁ. וּכְשֶׁמֵּת שְׁמוּאֵל חָרַב, וּבָאוּ לְגִבְעוֹן וּבָנוּ שָׁם מִקְדָּשׁ. וּמִגִּבְעוֹן בָּאוּ לְבֵית הָעוֹלָמִים. וִימֵי נֹב וְגִבְעוֹן שֶׁבַע וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה.

ב. וּבָאוּ לְנֹב וּבָנוּ שָׁם מִקְדָּשׁ… וּבָאוּ לְגִבְעוֹן וּבָנוּ שָׁם מִקְדָּשׁ. ובמקומות אלו הקימו את אוהל מועד שנעשה במדבר (פה"מ זבחים יד,ז, ערוה"ש א,יז). לְבֵית הָעוֹלָמִים. לבית המקדש בירושלים.

[ג] כֵּיוָן שֶׁנִּבְנָה הַמִּקְדָּשׁ בִּירוּשָׁלַיִם, נֶאֶסְרוּ כָּל הַמְּקוֹמוֹת כֻּלָּן לִבְנוֹת בָּהֶן בַּיִת לַיי וּלְהַקְרִיב בָּהֶן קָרְבָּן, וְאֵין שָׁם בַּיִת לְדוֹר הַדּוֹרוֹת אֶלָּא בִּירוּשָׁלַיִם בִּלְבַד וּבְהַר הַמּוֹרִיָּה שֶׁבָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר דָּוִיד זֶה הוּא בֵּית יי אֱלֹהִים" (דברי הימים א כב,א, ושם: הָאֱלֹהִים), וְאוֹמֵר: "זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד" (תהלים קלב,יד).

ג. נֶאֶסְרוּ כָּל הַמְּקוֹמוֹת כֻּלָּן לִבְנוֹת בָּהֶן בַּיִת לַיי וּלְהַקְרִיב בָּהֶן קָרְבָּן. ובזמן שהיה המשכן בגלגל ובימי נוב וגבעון היה מותר לבנות במות בכל מקום, ולהקריב עליהן קרבנות (משנה זבחים יד,ד–ח). וְאֵין שָׁם בַּיִת לְדוֹר הַדּוֹרוֹת וכו'. אין לבנות בית לעולם אלא בירושלים. וּבְהַר הַמּוֹרִיָּה שֶׁבָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּאמֶר דָּוִיד זֶה הוּא בֵּית יי אֱלֹהִים. לאחר שבנה מזבח בגורן ארנן ונראה אליו ה' באש. ומקום זה היה בהר המוריה (דברי הימים ב ג,א; וראה לקמן ב,א–ב). עֲדֵי עַד. לעולם, ובפסוק שלפניו נאמר: "כי בחר ה' בציון אוה למושב לו".

[ד] בִּנְיָן שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה כְּבָר מְפֹרָשׁ בִּמְלָכִים. וְהַבִּנְיָן הֶעָתִיד לִבָּנוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל, אֵינוֹ מְפֹרָשׁ וּמְבֹאָר. וְאַנְשֵׁי בַּיִת שֵׁנִי, כְּשֶׁבָּנוּ בִּימֵי עֶזְרָא, בָּנוּהוּ כְּבִנְיַן שְׁלֹמֹה וּמֵעֵין דְּבָרִים הַמְפֹרָשִׁין בִּיחֶזְקֵאל.

ד. מְפֹרָשׁ בִּמְלָכִים. א פרקים ו-ז. כָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל. פרקים מ-מד. כְּשֶׁבָּנוּ בִּימֵי עֶזְרָא. כמתואר בספר עזרא.

[ה] וְאֵלּוּ הֵן דְּבָרִים שֶׁהֵן עִקָּר בְּבִנְיַן הַבַּיִת: עוֹשִׂין בּוֹ קֹדֶשׁ וְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְיִהְיֶה לִפְנֵי הַקֹּדֶשׁ מָקוֹם אֶחָד וְהוּא הַנִּקְרָא אוּלָם, וּשְׁלָשְׁתָּן נִקְרָאִין הֵיכָל. וְעוֹשִׂין מְחִצָּה אַחֶרֶת סָבִיב לַהֵיכָל רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ, כְּגוֹן קַלְעֵי הֶחָצֵר שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר, וְכָל הַמֻּקָּף בִּמְחִצָּה זוֹ, שֶׁהוּא כְּעֵין חֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד – הוּא הַנִּקְרָא עֲזָרָה. וְהַכֹּל נִקְרָא מִקְדָּשׁ.

ה. דְּבָרִים שֶׁהֵן עִקָּר. דברים המעכבים. וּשְׁלָשְׁתָּן נִקְרָאִין הֵיכָל. לפעמים כינוי זה מתייחס רק לקודש ולקודש הקדשים, או לקודש בלבד (כגון לקמן ג,יז, ז,כא). כְּגוֹן קַלְעֵי הֶחָצֵר שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר. מחיצה זו מקבילה למחיצת חצר המשכן.

[ו] וְעוֹשִׂין בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה כֵּלִים: מִזְבֵּחַ לָעוֹלָה וְלִשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת, וְכֶבֶשׁ שֶׁעוֹלִין בּוֹ לַמִּזְבֵּחַ, וּמְקוֹמוֹ לִפְנֵי הָאוּלָם מָשׁוּךְ לַדָּרוֹם, וְכִיּוֹר וְכַנּוֹ לְקַדֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַכֹּהֲנִים יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם לַעֲבוֹדָה, וּמְקוֹמוֹ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ מָשׁוּךְ לַדָּרוֹם, שֶׁהוּא שְׂמֹאל הַנִּכְנָס לַמִּקְדָּשׁ.
וּמִזְבֵּחַ לַקְּטֹרֶת, וּמְנוֹרָה, וְשֻׁלְחָן, וּשְׁלָשְׁתָּן בְּתוֹךְ הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים: [ז] הַמְּנוֹרָה בַּדָּרוֹם מִשְּׂמֹאל הַנִּכְנָס, וְשֻׁלְחָן מִיָּמִין, שֶׁעָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים, וּשְׁנֵיהֶן בְּצַד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מִבַּחוּץ, וּמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת מָשׁוּךְ מִבֵּין שְׁנֵיהֶן לַחוּץ. וְעוֹשִׂין בְּתוֹךְ הָעֲזָרָה גְּבוּלִין: עַד כָּאן לְיִשְׂרָאֵל, עַד כָּאן לַכֹּהֲנִים. וּבוֹנִים בָּהּ בָּתִּים לִשְׁאָר צָרְכֵי הַמִּקְדָּשׁ, כָּל בַּיִת מֵהֶם נִקְרָא לִשְׁכָּה.

ו. מִזְבֵּחַ לָעוֹלָה. כך מכונה לעתים מזבח זה בתורה (שמות ל,כח ועוד). וְכֶבֶשׁ שֶׁעוֹלִין בּוֹ לַמִּזְבֵּחַ. עלייה משופעת שממנה עלו לגג המזבח. וּמְקוֹמוֹ לִפְנֵי הָאוּלָם מָשׁוּךְ לַדָּרוֹם. המזבח והכבש עמדו בעזרה ממזרח לאולם בצד הדרומי שלה (עיין לקמן ה,יד-טז). וְכַנּוֹ. בסיס לכיור. לְקַדֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַכֹּהֲנִים יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם לַעֲבוֹדָה. לרחוץ במים את ידיהם ורגליהם לפני תחילת העבודה (ראה הלכות ביאת מקדש ה,א). שֶׁהוּא שְׂמֹאל הַנִּכְנָס לַמִּקְדָּשׁ. שהנכנס למקדש נכנס ממזרח למערב.
ז. מָשׁוּךְ מִבֵּין שְׁנֵיהֶן לַחוּץ. לכיוון מזרח. וְעוֹשִׂין בְּתוֹךְ הָעֲזָרָה גְּבוּלִין וכו'. העזרה הייתה מחולקת לאזורים שונים, וכל אזור הוגדר לפי האנשים המורשים להיכנס אליו (לקמן ה,יב). וּבוֹנִים בָּהּ בָּתִּים לִשְׁאָר צָרְכֵי הַמִּקְדָּשׁ. פירוט מקומן וייעודן של הלשכות לקמן ה,ז-י ושם הי"ז.

[ח] כְּשֶׁבּוֹנִין הַהֵיכָל וְהָעֲזָרָה בּוֹנִין בַּאֲבָנִים גְּדוֹלוֹת. וְאִם לֹא מָצְאוּ אֲבָנִים – בּוֹנִין בִּלְבֵנִים. וְאֵין מְפַצְּלִין אֶת אַבְנֵי הַבִּנְיָן בְּהַר הַבַּיִת, אֶלָּא מְפַצְּלִין אוֹתָן וּמְסַתְּתִין אוֹתָן מִבַּחוּץ, וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אוֹתָן לַבִּנְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת" וכו' (מלכים א ה,לא), וְאוֹמֵר: "וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ" (שם ו,ז).

ח. לְבֵנִים. אבני בנייה שנעשו מטיט. מְפַצְּלִין אֶת אַבְנֵי הַבִּנְיָן. מחלקים אבן גדולה לשתי אבנים. שֶׁנֶּאֱמַר אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וכו'. "ויצו המלך ויסִעו אבנים גדלות… ליסד הבית אבני גזית", ומכאן שסיתתו את האבנים בחוץ, ולאחר מכן הסיעו אותן להר הבית.

[ט] וְאֵין בּוֹנִין בּוֹ עֵץ בּוֹלֵט כְּלָל, אֶלָּא אוֹ בַּאֲבָנִים אוֹ בִּלְבֵנִים וְסִיד. וְאֵין עוֹשִׂין אַכְסַדְרָיוֹת שֶׁל עֵץ בְּכָל הָעֲזָרָה, אֶלָּא שֶׁל אֲבָנִים אוֹ לְבֵנִים. [י] וּמְרַצְּפִין כָּל הָעֲזָרָה בַּאֲבָנִים יְקָרוֹת. וְאִם נֶעֶקְרָה אֶבֶן, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹמָהּ, הוֹאִיל וְנִתְקַלְקְלָה – פְּסוּלָה, וְאָסוּר לַכֹּהֵן הָעוֹבֵד לַעֲמֹד עָלֶיהָ בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה עַד שֶׁתִּקָּבַע בָּאָרֶץ.

ט. וְאֵין בּוֹנִין בּוֹ עֵץ בּוֹלֵט כְּלָל. דין זה נובע מהאיסור לנטוע עץ אצל המזבח ובעזרה (ראה הלכות עבודה זרה ו,ט–י). אַכְסַדְרָיוֹת. מבנה מקורה העשוי מעץ.
י. וְאָסוּר לַכֹּהֵן הָעוֹבֵד לַעֲמֹד עָלֶיהָ בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה וכו'. שבשעת העבודה הוא צריך לעמוד על רצפת העזרה (ראה הלכות ביאת מקדש ה,יז-יט).

[יא] וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְחַזֵּק אֶת הַבִּנְיָן וּלְהַגְבִּיהוֹ כְּפִי כֹּחַ הַצִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ" (עזרא ט,ט). וּמְפָאֲרִין אוֹתוֹ וּמְיַפִּין כְּפִי כֹּחָן. אִם יְכוֹלִין לָטוּחַ אוֹתוֹ כֻּלּוֹ בְּזָהָב וּלְהַגְדִּיל בְּמַעֲשָׂיו – הֲרֵי זוֹ מִצְוָה.

[יב] אֵין בּוֹנִין אֶת הַמִּקְדָּשׁ בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן" (במדבר ט,טו) – בַּיּוֹם מְקִימִין וְלֹא בַּלַּיְלָה. וְעוֹסְקִין בַּבִּנְיָן מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים. וְהַכֹּל חַיָּבִין לִבְנוֹת וּלְסַעֵד בְּעַצְמָן וּבְמָמוֹנָם, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, כְּמִקְדַּשׁ הַמִּדְבָּר. וְאֵין מְבַטְּלִין תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן לַבִּנְיָן, וְאֵין בִּנְיַן מִקְדָּשׁ דּוֹחֶה יוֹם טוֹב.

יב. וּלְסַעֵד. לסייע. כְּמִקְדַּשׁ הַמִּדְבָּר. כפי שהיה בבניית המשכן (ראה שמות לה,ד-לו,ח). וְאֵין מְבַטְּלִין תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. מלימודם (ראה גם הלכות תלמוד תורה ב,ב).

[יג] הַמִּזְבֵּחַ – אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ אֶלָּא בִּנְיַן אֲבָנִים. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי" (שמות כ,כ) – שֶׁיִּהְיֶה מְחֻבָּר בָּאֲדָמָה, שֶׁלֹּא יִבְנוּהוּ לֹא עַל גַּבֵּי כֵּיפִין וְלֹא עַל גַּבֵּי מְחִלּוֹת. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים" (שם כ,כא) – מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵינוֹ רְשׁוּת אֶלָּא חוֹבָה.

יג. כֵּיפִין. מבנה של קשתות היוצר חלל בין הקרקע למה שעל גביו (והשווה לקמן ה,א). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חז"ל. שֶׁאֵינוֹ רְשׁוּת אֶלָּא חוֹבָה. לשון 'אם' בפסוק "ואם מזבח אבנים תעשה לי" מתפרשת במובן שחובה לבנות מזבח קבוע (שלא כמו במשכן) ושיהיה עשוי מאבנים.

[יד] כָּל אֶבֶן שֶׁנִּפְגְּמָה כְּדֵי שֶׁתַּחְגֹּר בָּהּ הַצִּפֹּרֶן, כְּסַכִּין שֶׁל שְׁחִיטָה – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה לַכֶּבֶשׁ וְלַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יי אֱלֹהֶיךָ" (דברים כז,ו). וּמֵהֵיכָן הָיוּ מְבִיאִין אַבְנֵי מִזְבֵּחַ? מִן בְּתוּלַת הַקַּרְקַע: חוֹפְרִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְמָקוֹם הַנִּכָּר שֶׁאֵינוֹ מְקוֹם עֲבוֹדָה וּבִנְיָן, וּמוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ הָאֲבָנִים, אוֹ מִן הַיָּם הַגָּדוֹל, וּבוֹנִין בָּהֶן. וְכֵן אַבְנֵי הַהֵיכָל וְהָעֲזָרוֹת – שְׁלֵמוֹת הָיוּ. [טו] וְאַבְנֵי הֵיכָל וְהָעֲזָרוֹת שֶׁנִּפְגְּמוּ אוֹ שֶׁנִּגְמְמוּ – פְּסוּלוֹת, וְאֵין לָהֶן פִּדְיוֹן אֶלָּא נִגְנָזִין.
כָּל אֶבֶן שֶׁנָּגַע בָּהּ הַבַּרְזֶל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִפְגְּמָה – פְּסוּלָה לְבִנְיַן הַמִּזְבֵּחַ וּבִנְיַן הַכֶּבֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ" (שמות כ,כא). וְהַבּוֹנֶה אֶבֶן שֶׁנָּגַע בָּהּ בַּרְזֶל בַּמִּזְבֵּחַ אוֹ בַּכֶּבֶשׁ – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית" (שם). וְהַבּוֹנֶה אֶבֶן פָּגוּם – עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה.

יד. שֶׁנִּפְגְּמָה כְּדֵי שֶׁתַּחְגֹּר בָּהּ הַצִּפֹּרֶן. שאם יוליך את הציפורן על גבה תיתקל בפגימה. כְּסַכִּין שֶׁל שְׁחִיטָה. בדומה לשיעור הפגימה הפוסל סכין שחיטה (ראה הלכות שחיטה א הל' יד, כג). וּמֵהֵיכָן הָיוּ מְבִיאִין אַבְנֵי מִזְבֵּחַ. שלא נפגמו ושלא נגע בהן ברזל מעולם (כמבואר לקמן הט"ו, לאופן בניית המזבח מאבנים אלו ראה לקמן ב,טז). מִן בְּתוּלַת הַקַּרְקַע. קרקע שלא נעבדה מעולם. וְכֵן אַבְנֵי הַהֵיכָל וְהָעֲזָרוֹת שְׁלֵמוֹת הָיוּ. חלקות ללא פגימה (אך אפשר לפצלן ולסתתן כלעיל ה"ח).
טו. שֶׁנִּגְמְמוּ. נשברו ונחתכו. וְאֵין לָהֶן פִּדְיוֹן אֶלָּא נִגְנָזִין. אי אפשר לחללן ולעשותן חולין ולהשתמש בהם, לכן הן נגנזות.
כָּל אֶבֶן שֶׁנָּגַע בָּהּ הַבַּרְזֶל… פְּסוּלָה לְבִנְיַן הַמִּזְבֵּחַ. כיוון שהברזל נברא לקצר ימיו של האדם, והמזבח נברא להאריך ימיו של האדם (משנה מידות ג,ד). ולכן אין מסתתים את אבני המזבח. וְהַבּוֹנֶה אֶבֶן פָּגוּם עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. נלמד מן הכתוב "אבנים שלמות תבנה" (כס"מ, וראה רדב"ז ומל"מ שדנו בטיבו של איסור זה).

[טז] אֶבֶן שֶׁנִּפְגְּמָה אוֹ שֶׁנָּגַע בָּהּ בַּרְזֶל אַחַר שֶׁנִּבְנֵית בַּמִּזְבֵּחַ – אוֹתָהּ הָאֶבֶן פְּסוּלָה, וְהַשְּׁאָר כְּשֵׁרוֹת.
וּמְלַבְּנִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעֲמַיִם בַּשָּׁנָה, בַּפֶּסַח וּבֶחָג. וּכְשֶׁמְּלַבְּנִין אוֹתוֹ, מְלַבְּנִין בְּמַפָּה, אֲבָל לֹא בְּכָפִיס שֶׁל בַּרְזֶל, שֶׁמָּא יִגַּע בָּאֶבֶן וְיִפְסֹל.

[יז] אֵין עוֹשִׂין מַדְרֵגוֹת לַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי" (שמות כ,כב), אֶלָּא בּוֹנִין כְּמוֹ תֵּל בִּדְרוֹמוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, מִתְמַעֵט וְיוֹרֵד מֵרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ עַד הָאָרֶץ, וְהוּא הַנִּקְרָא כֶּבֶשׁ. וְהָעוֹלֶה בְּמַעֲלוֹת עַל הַמִּזְבֵּחַ – לוֹקֶה.
וְכֵן הַנּוֹתֵץ אֶבֶן אַחַת מִן הַמִּזְבֵּחַ אוֹ מִכָּל הַהֵיכָל אוֹ מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וכו' לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיי אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יב,ג-ד).

יז. הַנּוֹתֵץ. השובר. דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה. אבל מותר לנתוץ על מנת לתקן. וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וכו' לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיי אֱלֹהֵיכֶם. הפסוק מורה שיש לשבור את מזבחות העבודה זרה, ואוסר לעשות כך לה' (ראה גם הלכות יסודי התורה ו,ז).

[יח] הַמְּנוֹרָה וְכֵלֶיהָ וְהַשֻּׁלְחָן וְכֵלָיו וּמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת וְכָל כְּלֵי הַשָּׁרֵת – אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן אֶלָּא מִן הַמַּתֶּכֶת בִּלְבַד. וְאִם עָשׂוּ אוֹתָן שֶׁל עֵץ אוֹ עֶצֶם אוֹ אֶבֶן אוֹ שֶׁל זְכוּכִית – פְּסוּלִים. [יט] הָיוּ הַקָּהָל עֲנִיִּים – עוֹשִׂין אוֹתָן אֲפִלּוּ שֶׁל בְּדִיל, וְאִם הֶעֱשִׁירוּ – עוֹשִׂין אוֹתָן שֶׁל זָהָב. אֲפִלּוּ הַמִּזְרָקוֹת, וְהַשִּׁפּוּדִין וְהַמַּגְרֵפוֹת שֶׁל מִזְבַּח הָעוֹלָה, וְהַמִּדּוֹת – אִם יֵשׁ כֹּחַ בַּצִּבּוּר, עוֹשִׂין אוֹתָן שֶׁל זָהָב. אֲפִלּוּ שַׁעֲרֵי הָעֲזָרָה מְחַפִּים אוֹתָן זָהָב אִם מָצְאָה יָדָם.

יח. כְּלֵי הַשָּׁרֵת. כלים המשמשים לעבודת הקודש במקדש (ראה גם הלכות כלי המקדש א,יג).
יט. הַמִּזְרָקוֹת. שבהם מקבלים את הדם שנזרק על המזבח. וְהַשִּׁפּוּדִין וְהַמַּגְרֵפוֹת שֶׁל מִזְבַּח הָעוֹלָה. צינורות ברזל ויעים שבעזרתם היו מנקים את המזבח. וְהַמִּדּוֹת. כלי המדידה (הלכות כלי המקדש א,טז-יז).

[כ] אֵין עוֹשִׂין כָּל הַכֵּלִים מִתְּחִלָּתָן אֶלָּא לְשֵׁם הֶקְדֵּשׁ, וְאִם נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן לְהֶדְיוֹט – אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לַגָּבֹהַּ. וּכְלֵי גָּבֹהַּ: עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן גָּבֹהַּ – רַשַּׁאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט; וּמִשֶּׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן גָּבֹהַּ – אֲסוּרִין לְהֶדְיוֹט. אֲבָנִים וְקוֹרוֹת שֶׁחֲצָבָן מִתְּחִלָּה לְבֵית הַכְּנֶסֶת – אֵין בּוֹנִין אוֹתָן לְהַר הַבַּיִת.

כ. וּכְלֵי גָּבֹהַּ. כלים שנעשו לשם גבוה, לשם קדושת השם. אֲבָנִים וְקוֹרוֹת שֶׁחֲצָבָן מִתְּחִלָּה לְבֵית הַכְּנֶסֶת וכו'. למרות שנחצבו לשם קודש, לא נחצבו לשם קדושת הר הבית.