פרק א', הלכות ברכות, ספר אהבה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְבָרֵךְ אַחַר אֲכִילַת מָזוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ" (דברים ח,י). וְאֵינוֹ חַיָּב מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא אִם שָׂבַע, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ". וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁאֲפִלּוּ אָכַל כַּזַּיִת — מְבָרֵךְ אַחֲרָיו.
א. לְבָרֵךְ אַחַר אֲכִילַת מָזוֹן. ברכת המזון שנאמרת אחר אכילת לחם. וייתכן שנכללת במצווה זו ברכת מעין שלוש שאחר מאכל העשוי מחמשת מיני דגן (ראה לקמן ג,יא). וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. תקנת חכמים. כַּזַּיִת. שהוא שיעור אכילה לדינים רבים.
ב. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְבָרֵךְ עַל כָּל מַאֲכָל תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ. וְכֵן אִם הֵרִיחַ רֵיחַ טוֹב — יְבָרֵךְ וְאַחַר כָּךְ יֵהָנֶה בּוֹ. וַאֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת כָּל שֶׁהוּא — מְבָרֵךְ וְאַחַר כָּךְ נֶהֱנֶה. וְכָל הַנֶּהֱנֶה בְּלֹא בְּרָכָה — מָעַל. וְכֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְבָרֵךְ אַחַר כָּל שֶׁיֹּאכַל וְכָל שֶׁיִּשְׁתֶּה, וְהוּא שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית, וְהוּא שֶׁיֹּאכַל כַּזַּיִת. וּמִטְעֶמֶת אֵינָהּ צְרִיכָה בְּרָכָה, לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ, עַד רְבִיעִית.
ב. לְבָרֵךְ עַל כָּל מַאֲכָל תְּחִלָּה. לפני האכילה. וְכֵן אִם הֵרִיחַ רֵיחַ טוֹב. לברכות הריח ראה לקמן פרק ט. כָּל שֶׁהוּא. שיעור מזערי. וְכָל הַנֶּהֱנֶה בְּלֹא בְּרָכָה מָעַל. כאילו נהנה באיסור מחפץ השייך לה' (הֶקדש), מכיוון שהארץ ומלואה שייכים לה'. מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְבָרֵךְ אַחַר כָּל שֶׁיֹּאכַל. אף אם אינו 'מזון'. רְבִיעִית. היא שיעור שתייה בכל מקום.
וּמִטְעֶמֶת. אכילה שנועדה לבדיקת הטעם בלבד (וראה הלכות תעניות א,יד). עַד רְבִיעִית. ומעבר לשיעור זה אין זו טעימה אלא אכילה.
ג. וּכְשֵׁם שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַהֲנָיָה, כָּךְ מְבָרְכִין עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ. וּבְרָכוֹת רַבּוֹת תִּקְּנוּ חֲכָמִים דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה וְדֶרֶךְ בַּקָּשָׁה, כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת הַבּוֹרֵא תָּמִיד, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶהֱנָה וְלֹא עָשָׂה מִצְוָה.  ד נִמְצְאוּ כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן שְׁלֹשָׁה מִינִין: בִּרְכוֹת הַהֲנָיָה, וּבִרְכוֹת הַמִּצְווֹת, וּבִרְכוֹת הוֹדָאָה, שֶׁהֵן דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה וּבַקָּשָׁה, כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת הַבּוֹרֵא תָּמִיד וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ.
ג. עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה. ואף זו היא תקנת חכמים, כדי שיכוון לבו לבורא בעת עשיית המצווה (ונפרטו הרבה מהן לקמן פרק יא). וּבְרָכוֹת רַבּוֹת תִּקְּנוּ חֲכָמִים. שייאמרו בהזדמנויות שונות הראויות לציון (ראה לקמן פרק י).
ד. כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת הַבּוֹרֵא תָּמִיד וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ. באשר חוזרים ומזכירים כי הכל בא מכוחו ומהשגחתו התמידית עלינו.
ה. וְנֹסַח כָּל הַבְּרָכוֹת — עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּם, וְאֵין רָאוּי לְשַׁנּוֹתָן וְלֹא לְהוֹסִיף עַל אַחַת מֵהֶן וְלֹא לִגְרֹעַ מִמֶּנָּה. וְכָל הַמְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בַּבְּרָכוֹת — אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה. וְכָל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם וּמַלְכוּת — אֵינָהּ בְּרָכָה, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה סְמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ.
ה. עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּם. בתחילת ימי הבית השני. וְאֵין רָאוּי לְשַׁנּוֹתָן וכו'. בנוסח הברכה ובצורתה. וְכָל הַמְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים. המברך שלא לפי התבנית שקבעו חכמים לאותה הברכה (ראה גם הלכות קריאת שמע א,ז). הַזְכָּרַת הַשֵּׁם וּמַלְכוּת. שמו של ה' והיותו מלך העולם. ועל פי זה נקבע הנוסח לפתיחת הברכה: 'ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם'. סְמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ. צמודה לברכה אחרת שבה נזכרו שם ומלכות.
ו. כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן נֶאֱמָרִין בְּכָל לָשׁוֹן, וְהוּא שֶׁיֹּאמַר כָּעִנְיָן שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים. וְאִם שִׁנָּה אֶת הַמַּטְבֵּעַ, הוֹאִיל וְהִזְכִּיר אַזְכָּרָה וּמַלְכוּת וְעִנְיַן הַבְּרָכָה, וַאֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן חֹל — יָצָא.
ו. בְּכָל לָשׁוֹן. בכל שפה. וְאִם שִׁנָּה אֶת הַמַּטְבֵּעַ וכו'. שלא אמר כתבנית שתקנו חכמים, אך שמר על נושא הברכה ועל הזכרת שם ומלכות. וַאֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן חֹל. בשפה זרה, שאינה לשון הקודש.
ז. כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן — צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר. וְאִם לֹא הִשְׁמִיעַ — יָצָא, בֵּין שֶׁהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו בֵּין שֶׁבֵּרֵךְ בְּלִבּוֹ.
ז. צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ. שיקרא בקול עד שישמע את דבריו (ראה גם הלכות קריאת שמע ב,ח). בֵּין שֶׁהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו. בלחש. בֵּין שֶׁבֵּרֵךְ בְּלִבּוֹ. במחשבתו.
ח. כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן — לֹא יַפְסִיק בֵּין הַבְּרָכָה וּבֵין דָּבָר שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בִּדְבָרִים אֲחֵרִים. וְאִם הִפְסִיק — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ שְׁנִיָּה; וְאִם הִפְסִיק בִּדְבָרִים שֶׁהֵן מֵעִנְיַן דָּבָר שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו — אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ שְׁנִיָּה. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁבֵּרֵךְ עַל הַפַּת, וְקֹדֶם שֶׁאָכַל אָמַר: 'הָבִיאוּ מֶלַח', 'הָבִיאוּ תַּבְשִׁיל', 'תְּנוּ לִפְלוֹנִי לֶאֱכֹל', 'תְּנוּ מַאֲכָל לַבְּהֵמָה', וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ — אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ח. וּבֵין דָּבָר שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו. דבר ההנאה או המצווה. שְׁנִיָּה. פעם נוספת. הָבִיאוּ מֶלַח וכו'. שכל הדברים הללו הן מצורך הסעודה ומעניין הדבר שמברכים עליו (ראה לקמן ז,ג). תְּנוּ מַאֲכָל לַבְּהֵמָה. כי מן הראוי להקדים האכלת הבהמות לסעודה (הלכות עבדים ט,ח), ולפיכך נחשב הדבר מצורך הסעודה.
ט. כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן — מֻתָּר לַטָּמֵא לְבָרֵךְ אוֹתָן, בֵּין הָיָה טָמֵא טֻמְאָה שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲלוֹת מִמֶּנָּה בּוֹ בַּיּוֹם, בֵּין טֻמְאָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת מִמֶּנָּה בּוֹ בַּיּוֹם. וְאָסוּר לַמְבָרֵךְ לְבָרֵךְ כְּשֶׁהוּא עָרֹם, עַד שֶׁיְּכַסֶּה עֶרְוָתוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּאִישׁ. אֲבָל אִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וּפָנֶיהָ טוּחוֹת בַּקַּרְקַע, וּמְבָרֶכֶת.
ט. מֻתָּר לַטָּמֵא לְבָרֵךְ אוֹתָן וכו'. שאין הטומאה פוגמת באפשרות לברך כלל, אף אם קיימת האפשרות להיטהר ממנה ולברך בטהרה (ראה גם הלכות תפילה ד,ד-ה). וְאָסוּר לַמְבָרֵךְ לְבָרֵךְ כְּשֶׁהוּא עָרֹם. ולמדוהו מן הפסוק "ולא יִראה בך ערות דבר" (דברים כג,טו), שלא להזכיר את השם כנגד הערווה (ראה הלכות קריאת שמע ג,טז-יז). יוֹשֶׁבֶת וּפָנֶיהָ טוּחוֹת בַּקַּרְקַע. באופן שערוותה מכוסה לגמרי (ראה גם הלכות ביכורים ה,יא).
י. כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן, אַף עַל פִּי שֶׁבֵּרֵךְ וְיָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ — מֻתָּר לוֹ לְבָרֵךְ לַאֲחֵרִים שֶׁלֹּא יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן כְּדֵי לְהוֹצִיאָן, חוּץ מִבִּרְכַּת הַהֲנָיָה שֶׁאֵין בָּהּ מִצְוָה, שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ לַאֲחֵרִים אֶלָּא אִם כֵּן נֶהֱנָה עִמָּהֶן. אֲבָל בִּרְכַּת הֲנָיָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִצְוָה, כְּגוֹן אֲכִילַת מַצָּה בְּלֵילֵי הַפֶּסַח וְקִדּוּשׁ הַיּוֹם — הֲרֵי זֶה מְבָרֵךְ לַאֲחֵרִים וְאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עִמָּהֶן.
י. מֻתָּר לוֹ לְבָרֵךְ לַאֲחֵרִים וכו'. שהברכה מתייחסת למצווה עצמה. חוּץ מִבִּרְכַּת הַהֲנָיָה שֶׁאֵין בָּהּ מִצְוָה. שהברכה נוגעת להנאת הגוף, ולפיכך אדם שלא נהנה אינו מוציא אחרים ידי חובה.
בִּרְכַּת הֲנָיָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִצְוָה. ברכה שהיא על אכילה שיש בה מצווה, אף שהיא ברכה על הנאה דינה כברכת המצווה (ראה שו"ת הרמב"ם סי' רנג).
יא. כָּל הַשּׁוֹמֵעַ בְּרָכָה מִן הַבְּרָכוֹת מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ וְנִתְכַּוֵּן לָצֵאת בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ — יָצָא, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָנָה אָמֵן. וְכָל הָעוֹנֶה אָמֵן אַחַר הַמְבָרֵךְ — הֲרֵי הוּא כַּמְבָרֵךְ, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַמְבָרֵךְ חַיָּב בְּאוֹתָהּ הַבְּרָכָה. הָיָה הַמְבָרֵךְ חַיָּב מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהָעוֹנֶה חַיָּב מִן הַתּוֹרָה — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, עַד שֶׁיַּעֲנֶה אוֹ יִשְׁמַע מִמִּי שֶׁהוּא חַיָּב בָּהּ מִן הַתּוֹרָה כְּמוֹתוֹ.
יא. וְנִתְכַּוֵּן לָצֵאת בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. שהוא מחויב באותה הברכה, ורוצה להיפטר בברכת חברו. וְכָל הָעוֹנֶה אָמֵן… הֲרֵי הוּא כַּמְבָרֵךְ. כאילו ברך בעצמו ממש (ראה הלכות שבועות ב,א). וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַמְבָרֵךְ חַיָּב בְּאוֹתָהּ הַבְּרָכָה. שאם אינו מחויב, הברכה לבטלה ואין יוצאים בה ידי חובה אף אם עונים אמן (לקמן הט"ו). הַמְבָרֵךְ חַיָּב מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהָעוֹנֶה חַיָּב מִן הַתּוֹרָה. כגון שהמברך אכל לחם ולא שבע והשומע אכל ושבע (לעיל ה"א; וראה לקמן ה,טז).
יב. רַבִּים שֶׁנִּתְוָעֲדוּ לֶאֱכֹל פַּת אוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן, וּבֵרֵךְ אֶחָד מֵהֶן וְעָנוּ כֻּלָּן אָמֵן — הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. אֲבָל אִם לֹא נִתְכַּוְּנוּ לֶאֱכֹל כְּאֶחָד, אֶלָּא זֶה בָּא מֵעַצְמוֹ וְזֶה בָּא מֵעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אוֹכְלִין מִכִּכָּר אֶחָד — כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּפַת וְיַיִן בִּלְבַד. אֲבָל שְׁאָר אֳכָלִין וּמַשְׁקִין אֵינָן צְרִיכִין הֲסִבָּה, אֶלָּא אִם בֵּרֵךְ אֶחָד וְעָנוּ כֻּלָּם — הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוְּנוּ לְהָסֵב כְּאֶחָד.
יב. שֶׁנִּתְוָעֲדוּ. קבעו לשבת יחד. הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. שיצאו ידי חובה בברכתו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּפַת וְיַיִן בִּלְבַד. שמשום חשיבותם, אחד מברך לכולם רק אם הסבו יחד. אֵינָן צְרִיכִין הֲסִבָּה. ואחד מוציא את השאר ידי חובתם בברכתו (וראה לעיל ה"י).
יג. כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מְבָרֵךְ בְּרָכָה מִכָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע הַבְּרָכָה כֻּלָּהּ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּאוֹתָהּ הַבְּרָכָה — חַיָּב לַעֲנוֹת אָמֵן. וְאִם הָיָה הַמְבָרֵךְ גּוֹי אוֹ מִין אוֹ כּוּתִי אוֹ תִּינוֹק הַמִּתְלַמֵּד אוֹ שֶׁהָיָה גָּדוֹל וְשִׁנָּה מַטְבֵּעַ הַבְּרָכָה — אֵין עוֹנִין אַחֲרֵיהֶן אָמֵן.
יג. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע הַבְּרָכָה כֻּלָּהּ. ואינו חושש שמא שינה את הברכה. חַיָּב לַעֲנוֹת אָמֵן. משום שיש בכך הבעת הסכמה בשבח שניתן לה' בברכה. גּוֹי אוֹ מִין אוֹ כּוּתִי. שאין לדעת אם כוונתם לברך את ה' או לעניין אחר. תִּינוֹק הַמִּתְלַמֵּד. ילד הלומד לברך (לקמן הט"ו). וְשִׁנָּה מַטְבֵּעַ הַבְּרָכָה. ששינה מהנוסח והתבנית שתיקנו חכמים (ראה לעיל ה"ו).
יד. כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן — לֹא יַעֲנֶה לֹא אָמֵן חֲטוּפָה וְלֹא אָמֵן קְטוּפָה, וְלֹא אָמֵן קְצָרָה וְלֹא אָמֵן אֲרֻכָּה, אֶלָּא בֵּינוֹנִית. וְלֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יָתֵר מִן הַמְבָרֵךְ. וְכָל מִי שֶׁלֹּא שָׁמַע הַבְּרָכָה שֶׁהוּא חַיָּב בָּהּ — לֹא יַעֲנֶה אָמֵן בִּכְלַל הָעוֹנִים.
יד. אָמֵן חֲטוּפָה. שנאמרה לפני שסיים המברך את הברכה. אָמֵן קְטוּפָה. חתוכה, שמשמיט אחת מאותיותיה. אָמֵן קְצָרָה. שאומרה במהירות רבה. בֵּינוֹנִית. באורך ממוצע. בִּכְלַל הָעוֹנִים. יחד עם אחרים ששמעו את הברכה ועונים כהוגן, שהרי הוא אינו יוצא בה ידי חובתו משום שלא שמע.
טו. כָּל הַמְבָרֵךְ בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה — הֲרֵי זֶה נוֹשֵׂא שֵׁם לַשָּׁוְא, וַהֲרֵי הוּא כְּנִשְׁבָּע לַשָּׁוְא, וְאָסוּר לַעֲנוֹת אַחֲרָיו אָמֵן. הַתִּינוֹקוֹת — מְלַמְּדִין אוֹתָן הַבְּרָכוֹת כְּתִקְנָן, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְבָרְכִין לְבַטָּלָה בִּשְׁעַת לְמִידָה, הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאֵין עוֹנִין אַחֲרֵיהֶן. וְהָעוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן אָמֵן — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.
טו. בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה. שאינו מחויב בה. נוֹשֵׂא שֵׁם לַשָּׁוְא. שבברכה יש הזכרת שם ה', והזכירו בלא צורך. וַהֲרֵי הוּא כְּנִשְׁבָּע לַשָּׁוְא. דומה הוא לנשבע לשקר שגם כן מזכיר את שם ה' לשוא, ויש לנדות את העובר על כך (הלכות שבועות יב,ט). וְאָסוּר לַעֲנוֹת אַחֲרָיו אָמֵן. שעניית אמן היא כהסכמה (לעיל הי"א). הַתִּינוֹקוֹת. ילדים. מְלַמְּדִין אוֹתָן הַבְּרָכוֹת כְּתִקְנָן. כפי שהן נאמרות, בהזכרת שם ה', שזהו לצורך לימוד. וְאֵין עוֹנִין אַחֲרֵיהֶן וכו'. בשעת לימודם, שאין זו ברכה (לעיל הי"ג).
טז. כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן אַחַר בִּרְכוֹתָיו — הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. וְהָעוֹנֶה אַחַר בְּרָכָה שֶׁהִיא סוֹף בְּרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת — הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח, כְּגוֹן אַחַר 'בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם' בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וְאַחַר בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל קְרִיַּת שְׁמַע עַרְבִית. וְכֵן בְּסוֹף כָּל בְּרָכָה שֶׁהִיא סוֹף בְּרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת — עוֹנֶה בָּהּ אָמֵן אַחַר עַצְמוֹ.
טז. אַחַר בִּרְכוֹתָיו. הברכות שבירך הוא עצמו. הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. שנראה כמי שלא נתכוון לדברים שאמר מתחילה. סוֹף בְּרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת. סיומה של סדרת ברכות שבאות בסיום של עניין (ראה לקמן הי"ז). הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. ששם ראוי לענות אמן "להודיע שכבר השלים כל ברכותיו" (לקמן הי"ח). אַחַר בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. סוף הברכה השלישית (ראה בהלכה הבאה). וְאַחַר בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל קְרִיַּת שְׁמַע עַרְבִית. אבל לא של שחרית מכיוון שהיא רק ברכה אחת (ראה לקמן הי"ח).
יז. וְלָמָּה יַעֲנֶה אָמֵן בְּ'בוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם', וַהֲרֵי אַחֲרֶיהָ בִּרְכַּת 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'? מִפְּנֵי שֶׁבְּרָכָה זוֹ בִּימֵי חַכְמֵי מִשְׁנָה תִּקְּנוּהָ וּכְאִלּוּ הִיא תּוֹסֶפֶת, אֲבָל סוֹף עִקַּר הַבְּרָכוֹת שֶׁל מָזוֹן הִיא 'בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם'. וְלָמָּה לֹא יַעֲנֶה אָמֵן אַחַר 'אַהֲבַת עוֹלָם'? מִפְּנֵי שֶׁהִיא סוֹף בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהּ מִבְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרְכִין אוֹתָן תְּחִלָּה לְדָבָר, כְּגוֹן בְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרְכִין לִפְנֵי קְרִיאַת מְגִלָּה וְהַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה — לֹא יַפְסִיק בְּאָמֵן בֵּין בְּרָכָה וּבֵין דָּבָר שֶׁבֵּרֵךְ עָלָיו.
יז. וַהֲרֵי אַחֲרֶיהָ בִּרְכַּת הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. שהיא הברכה הרביעית של ברכת המזון, ואין בונה ירושלים 'סוף ברכות אחרונות'. בִּימֵי חַכְמֵי מִשְׁנָה תִּקְּנוּהָ. בדור יבנה, ואילו שלוש הברכות הראשונות נתקנו בזמן קדום יותר (ראה לקמן ב,א). אַחַר אַהֲבַת עוֹלָם. הברכה השנייה של ברכות קריאת שמע, לפניה (הלכות קריאת שמע א,ו). סוֹף בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת. שלפני קריאת שמע ואין להפסיק בינן לבין קריאת שמע. בְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרְכִין לִפְנֵי קְרִיאַת מְגִלָּה וְהַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה. שהן שתיים או שלוש ברכות (ראה הלכות מגילה וחנוכה א,ג; ג,ד).
יח. וְלָמָּה לֹא יַעֲנֶה אַחַר בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהּ? מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְּרָכָה אַחַת, וְאֵין עוֹנֶה אָמֵן אֶלָּא אַחַר בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁקָּדְמָה אוֹתָהּ בְּרָכָה אַחֶרֶת אוֹ בְּרָכוֹת, כְּגוֹן בִּרְכוֹת מֶלֶךְ וּבִרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, לְהוֹדִיעַ שֶׁכְּבָר הִשְׁלִים כָּל בִּרְכוֹתָיו, וּלְפִיכָךְ עָנָה אָמֵן.
יח. אַחַר בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת. בברכה שלאחר אכילתם. בִּרְכוֹת מֶלֶךְ וּבִרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל. המלך במעמד 'הקהל' והכהן הגדול ביום הכיפורים, קוראים בתורה בציבור במקדש ולאחר מכן מברכים סדרה של ברכות (ראה הלכות חגיגה ג,ד, הלכות עבודת יום הכפורים ג,יא).
יט. כָּל הָאוֹכֵל דָּבָר הָאָסוּר, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה — אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁאָכַל טֶבֶל, וַאֲפִלּוּ טֶבֶל דְּדִבְרֵיהֶם, אוֹ שֶׁאָכַל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלוּ כָּל תְּרוּמוֹתָיו אוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ כְּהִלְכָתָן — אֵינוֹ מְבָרֵךְ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת אוֹ שָׁתָה יֵין נֶסֶךְ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
יט. אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף. שבברכה על אכילת דבר האסור יש גידוף כלפי שמים, ולא ברכה. טֶבֶל. פירות שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות (ראה הלכות מאכלות אסורות י,יט). טֶבֶל דְּדִבְרֵיהֶם. פירות שחיוב הפרשת תרומות ומעשרות מהם הוא מדברי חכמים. מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלוּ כָּל תְּרוּמוֹתָיו. תרומת מעשר, ולעתים גם תרומה גדולה (ראה הלכות תרומות ג,יג). מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ כְּהִלְכָתָן. לאופן הפדיון כהלכה ראה הלכות מעשר שני פרק ד, הלכות ערכים וחרמים פרק ז. נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וכו'. שבאלה אין כל דרך לתקן את האיסור.
כ. אֲבָל אִם אָכַל דְּמַאי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי אֶלָּא לַעֲנִיִּים, אוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִטַּל מִמֶּנּוּ חֶשְׁבּוֹן תְּרוּמָה גְּדוֹלָה שֶׁבּוֹ, וְהוּא שֶׁהִקְדִּימוֹ בַּשִּׁבֳּלִים, אוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶת הַחֹמֶשׁ — הֲרֵי זֶה מְבָרֵךְ תְּחִלָּה וָסוֹף. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
כ. דְּמַאי. פירות של עמי הארץ שלא ידוע אם הם מעושרים, ותיקנו חכמים להפריש מהם מספק (הלכות מעשר ט,א). אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי אֶלָּא לַעֲנִיִּים. אף שחכמים התירו אכילת דמאי רק לעניים (או לאורחים — ראה הלכות מעשר י,יא), מכל מקום אינו נחשב כאוכל שיש בו איסור. רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ… וְהוּא שֶׁהִקְדִּימוֹ בַּשִּׁבֳּלִים. שהקדים והפריש מעשר ראשון כשהתבואה הייתה עדיין שבלים, ואז פטור הלוי מהפרשת תרומה גדולה ממנו, וחייב בתרומת מעשר בלבד (הלכות תרומות ג,יג), והמעשר מותר באכילה. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶת הַחֹמֶשׁ. שמן הדין הפודה מעשר שני והקדש שלו מוסיף חומש על דמי הפדיון. אך הקדושה נתחללה גם אם לא הוסיף, ואף שלכתחילה לא יאכל או יהנה עד שיתן את החומש, נחשב כאוכל שאין בו איסור (הלכות מעשר שני ה,יב, הלכות ערכין ז,ג).

תקציר הפרק 

פרק א הלכות ברכות
נושא חדש🎉

בתוך שבוע וחצי הקרובים נסיים ללמוד את הלכות ברכות.
מעשי ומעניין משולב בהלכה ואגדה. תהנו ‼

כללי הברכות וענית אמן

מהתורה יש לברך אחרי ששבע מאכילת מזון (לחם). חכמים תקנו לברך גם לפני האכילה, על כל סוגי המזון, ואחרי אכילה של אפילו כזית. עוד תקנו לברך גם לפני ריח. ברכות אלו נקראות ברכות הנהנין. בנוסף תקנו חכמים לברך ברכות המצוות לפני עשיית מצווה וברכות שבח והודיה. חכמים תקנו גם את נוסח הברכות, ואם שינה מהנוסח הוא טועה אבל יצא ידי חובה. ניתן לברך בכל שפה אך שיהיה תרגום נכון.
⛔ אין להפסיק לאחר הברכה ואם הפסיק מעניין הברכה לא חוזר.
בכל הברכות למרות שיצא ידי חובה ניתן לברך בשנית ולהוציא אחרים למעט מברכות הנהנין. ברכות הנהנין שיש בהם מצווה כקידוש ואכילת מצה יכול להוציא ידי חובה. בשביל לצאת ידי חובה יש לשמוע את כל הברכה מתחילתה ועד סופה גם אם לא ענה אמן. אלא שיש לענות אמן על כל ברכה ששומעים.

"המברך ברכה שאינה צריכה נושא שם שמים לבטלה והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן" (הלכה טו) הכוונה ברכה שבירך לשווא.

👨🏼‍🎓לצורך לימוד ילדים קטנים מותר ללמדם לברך אפילו בשם ה'.
⛔אין לברך על אכילת איסור.

🗯🗯
הסבר למה עונים אמן על ברכת 'בונה ירושלים' וכד' נמצא מהלכה טז-יח

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. מה הן שלושת מיני הברכות?

א- ברכות המזון, ברכות הפירות, ברכות הריח.
ב- ברכות ההנאה, ברכות המצוות, ברכות הודאה.
ג- ברכות השבח, ברכות הבקשה, ברכות ההודאה.

[פרק א', הלכה ד']

2. מה דין המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכה?

א- אם הזכיר שם ה' – יצא.
ב- אם הזכיר שם ה' ומלכות – יצא.
ג- אם הזכיר שם ה', מלכות ועניין הברכה – יצא.

[פרק א', הלכה ה-ו]

3. באיזה מקרה אין לענות אמן אחר ברכותיו?

א- אחר ברכת בונה ירושלים.
ב- אחר ברכה אחרונה של קריאת שמע בערבית.
ג- אחר ברכות הדלקת נר חנוכה.

[פרק א', הלכה טז-יח]

תשובות
1-ב 2-ג 3-ג

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן