פרק א', הלכות גזילה ואבידה, ספר נזיקין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה — עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא תִגְזֹל“ (ויקרא יט,יג, ושם: וְלֹא). וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה, שֶׁהֲרֵי הַכָּתוּב נִתְּקוֹ לַעֲשֵׂה, שֶׁאִם גָּזַל חַיָּב לְהַחֲזִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל“ (שם ה,כג) — זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה. וַאֲפִלּוּ שָׂרַף הַגְּזֵלָה אֵינוֹ לוֹקֶה, שֶׁהֲרֵי הוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם דָּמֶיהָ, וְכָל לָאו שֶׁנִּתַּן לְתַשְׁלוּמִין אֵין לוֹקִין עָלָיו. ב וְאָסוּר לִגְזֹל כָּל שֶׁהוּא דִּין תּוֹרָה. אֲפִלּוּ גּוֹי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה — אָסוּר לְגָזְלוֹ אוֹ לְעָשְׁקוֹ, וְאִם גְּזָלוֹ אוֹ עֲשָׁקוֹ — יַחֲזִיר.
א. שֶׁהֲרֵי הַכָּתוּב נִתְּקוֹ לַעֲשֵׂה שֶׁאִם גָּזַל חַיָּב לְהַחֲזִיר. איסור לא תעשה ('ולא תגזל') נעתק להיות מצוות עשה ('והשיב את הגזלה') ואין לוקים על לאו כזה (הלכות סנהדרין יח,ב). וַאֲפִלּוּ שָׂרַף הַגְּזֵלָה אֵינוֹ לוֹקֶה וכו'. אף שבלאו הניתק לעשה אם לא קיים את העשה שבו לוקה עליו, והיה אמור ללקות מכיוון שלא השיב את הגזלה, בכל זאת הוא פטור ממלקות מסיבה אחרת: היות שהוא חייב לשלם את שווי הגזלה, וכל לאו שיש בו חיוב תשלומים אין לוקים עליו (שם, וראה גם הלכות גנבה א,א).
ב. וְאָסוּר לִגְזֹל כָּל שֶׁהוּא דִּין תּוֹרָה. מהתורה אסור לגזול גם פחות משווה פרוטה (אלא שאין חיוב השבה בכך כדלקמן ה"ו). אֲפִלּוּ גּוֹי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אָסוּר לְגָזְלוֹ. ראה גם הלכות גנבה א,א.
ג. אֵי זֶה הוּא גּוֹזֵל? זֶה הַלּוֹקֵחַ מָמוֹן הָאָדָם בְּחָזְקָה, כְּגוֹן שֶׁחָטַף מִטַּלְטְלִין מִיָּדוֹ, אוֹ שֶׁנִּכְנַס לִרְשׁוּתוֹ שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן הַבְּעָלִים וְנָטַל כֵּלִים מִשָּׁם, אוֹ שֶׁתָּקַף בַּעֲבָדָיו וּבְהֶמְתּוֹ וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, אוֹ שֶׁיָּרַד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאָכַל פֵּרוֹתֶיהָ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה הוּא הַגּוֹזֵל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי“ (שמואל ב כג,כא; דברי הימים א יא,כג).
ג. כְּגוֹן שֶׁחָטַף מִטַּלְטְלִין מִיָּדוֹ. וגם בגזלת קרקע עובר על לאו (הלכות גנבה ז,יא). אוֹ שֶׁתָּקַף בַּעֲבָדָיו וּבְהֶמְתּוֹ. החזיק בהם בכוח. וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. ראה לקמן ג,ו-ז. אוֹ שֶׁיָּרַד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאָכַל פֵּרוֹתֶיהָ. ראה לקמן ט,ה.
ד. אֵי זֶה הוּא עוֹשֵׁק? זֶה שֶׁבָּא מָמוֹן חֲבֵרוֹ לְתוֹךְ יָדוֹ בִּרְצוֹן הַבְּעָלִים, וְכֵיוָן שֶׁתְּבָעוּהוּ כָּבַשׁ הַמָּמוֹן אֶצְלוֹ בְּחָזְקָה וְלֹא הֶחֱזִירוֹ; כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ בְּיַד חֲבֵרוֹ הַלְוָאָה אוֹ פִּקָּדוֹן אוֹ שְׂכִירוּת, וְהוּא תּוֹבְעוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא אַלָּם וְקָשֶׁה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: “לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ“ (ויקרא יט,יג).
ד. בִּרְצוֹן הַבְּעָלִים. בניגוד לגזלה שהדבר בא לידו שלא מרצון הבעלים. כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ בְּיַד חֲבֵרוֹ הַלְוָאָה אוֹ פִּקָּדוֹן. שהלווה לחברו או הפקיד אצלו. אוֹ שְׂכִירוּת. נראה שהכוונה שחברו עבד אצלו כשכיר והוא מחזיק בידו את שכר עבודתו ואינו נותן לו. ואף על פי שבמקרה זה החבר לא נתן לו ממון הריהו בכלל איסור עושק (ראה סה"מ לא תעשה רמז, הלכות שכירות יא,ב). אַלָּם וְקָשֶׁה. אדם אלים שקשה לעשות עמו דין.
ה. כָּל הַגּוֹזֵל חַיָּב לְהַחֲזִיר אֶת הַגְּזֵלָה עַצְמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל“ (ויקרא ה,כג). וְאִם אָבְדָה אוֹ נִשְׁתַּנָּת — מְשַׁלֵּם דָּמֶיהָ. בֵּין שֶׁהוֹדָה מִפִּי עַצְמוֹ בֵּין שֶׁבָּאוּ עָלָיו עֵדִים שֶׁגָּזַל — הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם הַקֶּרֶן בִּלְבַד. אֲפִלּוּ גָּזַל קוֹרָה וּבָנָה אוֹתָהּ בַּבִּירָה, הוֹאִיל וְלֹא נִשְׁתַּנֵּית — דִּין תּוֹרָה הוּא שֶׁיַּהֲרֹס אֶת כָּל הַבִּנְיָן וְיַחֲזִיר קוֹרָה לִבְעָלֶיהָ, אֲבָל תִּקְנוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים שֶׁיִּהְיֶה נוֹתֵן אֶת דָּמֶיהָ וְלֹא יַפְסִיד הַבִּנְיָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
אֲפִלּוּ גָּזַל קוֹרָה וְעָשָׂה אוֹתָהּ בְּסֻכַּת הֶחָג, וּבָא בַּעַל הַקּוֹרָה לִתְבֹּעַ בְּתוֹךְ יְמֵי הֶחָג — נוֹתֵן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ. אֲבָל לְאַחַר הֶחָג, הוֹאִיל וְלֹא נִשְׁתַּנָּת וְלֹא בְּנָיָהּ בְּטִיט — מַחֲזִיר אֶת הַקּוֹרָה עַצְמָהּ.
ה. נִשְׁתַּנָּת מְשַׁלֵּם דָּמֶיהָ. כמבואר לקמן פרק ב. חַיָּב לְשַׁלֵּם הַקֶּרֶן בִּלְבַד. בניגוד לגנב שמשלם תשלומי קנס אם יש עדים שגנב (הלכות גנבה א,ד-ו). ואם נשבע לשקר והודה משלם קרן וחומש ומביא קרבן אשם (לקמן ז,א-ב). וּבָנָה אוֹתָהּ בַּבִּירָה. עשה אותה חלק מהבירה, שהיא מבנה גדול. הוֹאִיל וְלֹא נִשְׁתַּנֵּית. אף על פי שעתה היא חלק מהמבנה, מכל מקום היא כשלעצמה נותרה בעינה. תִּקְנוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים שֶׁיִּהְיֶה נוֹתֵן אֶת דָּמֶיהָ וְלֹא יַפְסִיד הַבִּנְיָן. תיקנו תקנה כדי להקל על הגזלנים שחפצים לשוב בתשובה, שכן אם השבת הגזלה עצמה תגרום להפסד, הדבר יקשה על גזלנים בחזרתם למוטב (וראה לקמן הי"ג ולקמן ב,ב תקנות נוספות להקל על השבים).
וְעָשָׂה אוֹתָהּ בְּסֻכַּת הֶחָג. בנה אותה בסוכה של חג הסוכות (ראה גם הלכות סוכה ה,כה). נוֹתֵן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ. מכיוון שמקיים בה מצווה היא נחשבת לבניין קבוע שעשו בו בחג תקנת השבים, אף על פי שכשלעצמה אינה מבנה קבע (רש"י ומאירי סוכה לא,א). אֲבָל לְאַחַר הֶחָג. אם תבע אותו לאחר סוכות. וְלֹא בְּנָיָהּ בְּטִיט. שאם חיבר אותה בטיט נדונה כמבנה קבע ודינה כקורה שבנה בבירה
(רש"י שם).
ו. הַגּוֹזֵל פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר — אֵינוֹ בְּתוֹרַת הָשֵׁב גְּזֵלָה. גָּזַל שָׁלֹשׁ אֲגֻדּוֹת שָׁווֹת שָׁלֹשׁ פְּרוּטוֹת, וְהוּזְלוּ וַהֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן שָׁווֹת שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת, וְהֶחֱזִיר לוֹ שְׁתַּיִם — חַיָּב לְהַחֲזִיר הַשְּׁלִישִׁית, הוֹאִיל וּבַתְּחִלָּה הָיְתָה שָׁוָה פְּרוּטָה. גָּזַל שְׁתַּיִם שָׁווֹת פְּרוּטָה וְהֶחֱזִיר אַחַת — גְּזֵלָה יֵשׁ כָּאן, מִצְוַת הָשֵׁב גְּזֵלָה אֵין כָּאן.
ו. אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר. על איסור גזל מהתורה. אֵינוֹ בְּתוֹרַת הָשֵׁב גְּזֵלָה. אין בו מצוות השבת הגזלה. אֲגֻדּוֹת. של ירק וכדומה. וַהֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן שָׁווֹת שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת וְהֶחֱזִיר לוֹ שְׁתַּיִם. ונמצא שכעת יש בידו אגודה ששווה פחות מפרוטה.
גְּזֵלָה יֵשׁ כָּאן מִצְוַת הָשֵׁב גְּזֵלָה אֵין כָּאן. אמנם גזל שווה פרוטה והתחייב בהשבה, אך מכיוון שנשאר בידו פחות מפרוטה ממה שגזל אינו חייב במצוות השבה (לפנינו בבבלי בבא קמא קה,א הגרסה: "גזלה אין כאן מצות השב גזלה אין כאן" והראשונים הביאו שם כמה הסברים לעניין, וראה במפרשים שדנו ביחס בין דברי הרמב"ם כאן לגרסה זו).
ז. הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ בַּיִּשּׁוּב וְהֶחֱזִיר לוֹ גְּזֵלָתוֹ בַּמִּדְבָּר — הָרְשׁוּת בְּיַד הַנִּגְזָל: אִם רָצָה — נוֹטֵל, וְאִם לָאו — אוֹמֵר לוֹ: ‘אֵינִי נוֹטֵל אֶלָּא בַּיִּשּׁוּב, שֶׁמָּא תֵּאָנֵס מִמֶּנִּי כָּאן‘, וַהֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הַגַּזְלָן וּבְאַחֲרָיוּתוֹ עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנָּה לוֹ בַּיִּשּׁוּב. וְכֵן בִּדְמֵי הַגְּזֵלָה.
ז. בַּיִּשּׁוּב. מקום מיושב. שֶׁמָּא תֵּאָנֵס מִמֶּנִּי כָּאן. שמדבר הוא מקום סכנה והגזלה אינה בטוחה אצלו. וְכֵן בִּדְמֵי הַגְּזֵלָה. במקרה שמשלם את שווייה, הבחירה ביד הנגזל שלא לקבל את התשלום במדבר (ראה גם הלכות מלווה ולווה יג,ח, הלכות שאלה ופיקדון ז,יא).
ח. הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ וְהִבְלִיעַ לוֹ בַּחֶשְׁבּוֹן — יָצָא. וְאִם הֶחֱזִיר לְכִיסוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מָעוֹת — יָצָא, שֶׁאָדָם עָשׂוּי לְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ בְּכָל שָׁעָה, וַהֲרֵי מָנָה הַמָּעוֹת שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ בִּכְלַל מְעוֹתָיו, וּמִנְיָן שֶׁלֹּא מִדַּעַת פּוֹטֵר. וְאִם הֶחֱזִיר לְכִיס שֶׁאֵין בּוֹ כְּלוּם — לֹא יָצָא, וְחַיָּב בְּאַחֲרָיוּת הַגְּזֵלָה עַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ שֶׁהֶחֱזִיר לְכִיס פְּלוֹנִי.
ח. וְהִבְלִיעַ לוֹ בַּחֶשְׁבּוֹן. כשעשה עם הנגזל חשבון על עניין אחר הוסיף את דמי הגזלה לחשבון ללא ידיעתו. שֶׁאָדָם עָשׂוּי לְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ בְּכָל שָׁעָה וכו'. אדם רגיל לבדוק לעתים קרובות כמה כסף יש לו בארנק, וניתן להניח שכבר ספר את המטבעות שחזרו אליו יחד עם שאר המטבעות שהיו לו בארנק. וּמִנְיָן שֶׁלֹּא מִדַּעַת פּוֹטֵר. אף על פי שהגזלן לא הודיע לבעלים שהחזיר את המעות לארנקו, מכיוון שהבעלים יודע כעת שיש לו את כל מעותיו נפטר הגזלן מאחריות (השווה הלכות גנבה ד,י-יא). וְאִם הֶחֱזִיר לְכִיס שֶׁאֵין בּוֹ כְּלוּם לֹא יָצָא. שאינו עשוי למשמש בו בכל שעה, ומכיוון שאינו יודע שיש בו כעת מעות לא ייזהר לשמרם.
ט. כָּל הַחוֹמֵד עַבְדּוֹ אוֹ אֲמָתוֹ אוֹ בֵּיתוֹ וְכֵלָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ, אוֹ כָּל דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיִּקְנֵהוּ מִמֶּנּוּ, וְהִכְבִּיד עָלָיו בְּרֵעִים וְהִפְצִיר בּוֹ עַד שֶׁלְּקָחוֹ מִמֶּנּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ דָּמִים רַבִּים — הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא תַחְמֹד“ (שמות כ,יג; דברים ה,יז). וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה, שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. וְאֵינוֹ עוֹבֵר עַל לָאו זֶה עַד שֶׁיִּקַּח הַחֵפֶץ שֶׁחָמַד, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ“ (דברים ז,כה) — חִמּוּד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה.
ט. וְהִכְבִּיד עָלָיו בְּרֵעִים וְהִפְצִיר בּוֹ עַד שֶׁלְּקָחוֹ מִמֶּנּוּ. שלח את רעיו כדי שישכנעו אותו למכרו לו עד שלבסוף הסכים לכך. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. מכיוון שהאיסור הוא ההפצרה בחברו ודיבור אינו מעשה (ראה הלכות סנהדרין יח,א). וְאֵינוֹ עוֹבֵר עַל לָאו זֶה עַד שֶׁיִּקַּח הַחֵפֶץ שֶׁחָמַד. שאף שעיקרו של איסור החימוד הוא ההפצרה, מכל מקום אין עוברים על האיסור אם החימוד לא הגיע לכלל מעשה של קניית החפץ בפועל.
י. כָּל הַמִּתְאַוֶּה בֵּיתוֹ אוֹ אִשְׁתּוֹ וְכֵלָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶם מִשְּׁאָר דְּבָרִים שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לִקְנוֹתָם מִמֶּנּוּ, כֵּיוָן שֶׁחִשֵּׁב בְּלִבּוֹ הֵיאַךְ יִקְנֶה מִמֶּנּוּ דָּבָר זֶה וְנִפְתָּה לִבּוֹ בַּדָּבָר — עָבַר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא תִתְאַוֶּה“ (דברים ה,יח, ושם: וְלֹא), וְאֵין תַּאֲוָה אֶלָּא בַּלֵּב בִּלְבַד.
י. כֵּיוָן שֶׁחִשֵּׁב בְּלִבּוֹ הֵיאַךְ יִקְנֶה מִמֶּנּוּ דָּבָר זֶה וְנִפְתָּה לִבּוֹ בַּדָּבָר עָבַר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. מדובר כאן שחשב כיצד להשיג את תאוותו, אך עצם התאווה בלבד אינה בכלל הלאו (ראה שמונה פרקים לרמב"ם פרק ו). וְאֵין תַּאֲוָה אֶלָּא בַּלֵּב בִּלְבַד. תאווה כשלעצמה היא פעולה נפשית ולא מעשית.
יא. הַתַּאֲוָה מְבִיאָה לִידֵי חִמּוּד, וְהַחִמּוּד מֵבִיא לִידֵי גָּזֵל, שֶׁאִם לֹא רָצוּ הַבְּעָלִים לִמְכֹּר אַף עַל פִּי שֶׁהִרְבָּה לָהֶם בְּדָמִים וְהִפְצִיר בְּרֵעִים, יָבֹא לִידֵי גָּזֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְחָמְדוּ בָּתִּים וְגָזָלוּ“ (מיכה ב,ב, ושם: וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ). וְאִם עָמְדוּ הַבְּעָלִים בְּפָנָיו לְהַצִּיל מָמוֹנָם אוֹ מְנָעוּהוּ לִגְזֹל, יָבֹא לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים. צֵא וּלְמַד מִמַּעֲשֵׂה אַחְאָב וְנָבוֹת.
יא. אַף עַל פִּי שֶׁהִרְבָּה לָהֶם בְּדָמִים. שהציע להם תשלום גבוה. מִמַּעֲשֵׂה אַחְאָב וְנָבוֹת. אחאב מלך ישראל התאווה לכרם נבות היזרעאלי, וכאשר נבות לא הסכים למכור לו דאגו אחאב ואיזבל להרגו כדי שאחאב יקבל לידו את הכרם (מלכים א פרק כא).
יב. הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַמִּתְאַוֶּה עוֹבֵר בְּלָאו אֶחָד, וְהַקּוֹנֶה דָּבָר שֶׁהִתְאַוָּה בְּהֶפְצֵר שֶׁהִפְצִיר בַּבְּעָלִים אוֹ בְּבַקָּשָׁה מֵהֶן עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין, לְכָךְ נֶאֱמַר: “לֹא תַחְמֹד“ (שמות כ,יג; דברים ה,יז), וְ“לֹא תִתְאַוֶּה“ (דברים ה,יז); וְאִם גָּזַל — עוֹבֵר בִּשְׁלֹשָׁה לָאוִין.
יג. כָּל הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה — כְּאִלּוּ נוֹטֵל נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח“ (משלי א,יט). וְאַף עַל פִּי כֵן, אִם
לֹא הָיְתָה הַגְּזֵלָה קַיֶּמֶת וְרָצָה הַגַּזְלָן לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וּבָא מֵאֵילָיו וְהֶחֱזִיר דְּמֵי הַגְּזֵלָה — תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא שֶׁאֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ, אֶלָּא עוֹזְרִין אוֹתוֹ וּמוֹחֲלִין לוֹ, כְּדֵי לְקָרֵב הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה עַל הַשָּׁבִין. וְכָל הַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ דְּמֵי הַגְּזֵלָה, אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.
יג. כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח. כל מי שגוזל מחברו נוטל את נפשו, ואפילו רק שווה פרוטה.
תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא שֶׁאֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ. אין לקחת ממנו את דמי הגזלה. כְּדֵי לְקָרֵב הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה עַל הַשָּׁבִין. כדי להקל על מי שרוצה לשוב לדרך הישר (ראה גם הלכות מלווה ולווה ד,ה).

תקציר הפרק 

הלכות ​גזלה ואבדה
נושא חדש ! ​
​פרק א *גזל, עושק, תאווה וחמדה*

א. אסור לגזול בשום צורה, וחייב להחזיר את הגזלה עצמה, או את ערכה במקרים
​שמפורטים ​בפרק.
ב. אסור לעשוק, כלומר לעכב ממון או רכוש המגיע בזכות לאדם אחר. כגון להלין שכר.
ג. אסור להתאוות להשיג דבר השייך לאדם אחר, ולא לחמדו ולפתותו עד שימכור לו.
ד. חומרת הגזל ודינו של גזלן​ ​קשה בגלל שמעשים אלו גוררים את האדם לעשות עבירות חמורות יותר החל מהתאווה ועד שפיכות דמים.
ה. תקנת החזרה בתשובה.
מעניין
יסוד חשוב מופיע היום הוא *תקנת השבים*.
תקנה זו הינה תקנה חשובה המאפשרת חזרה בתשובה לגוזל. חכמי החסידות השתמשו בתקנה זו על מנת ללמד מוסר על דרכי החזרה בתשובה.
לפירוט התקנה עיינו:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A7%D7%A0%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%9D​​

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.דבר שאינו שווה פרוטה-מותר לקחת בלא רשות?

2.מותר ללחוץ על חבירו עד שימכור לו את רכבו?

3.גזל ואכל ביסלי, האם נכון שיחזיר את שוויו לנגזל?

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן