פרק א', הלכות גירושין, ספר נשים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵין הָאִשָּׁה מִתְגָּרֶשֶׁת אֶלָּא בִּכְתָב שֶׁיַּגִּיעַ לָהּ, וּכְתָב זֶה הוּא הַנִּקְרָא גֵּט. וַעֲשָׂרָה דְּבָרִים הֵן עִקְּרֵי הַגֵּרוּשִׁין מִן הַתּוֹרָה, וְאֵלּוּ הֵן: שֶׁלֹּא יְגָרֵשׁ הָאִישׁ אֶלָּא בִּרְצוֹנוֹ; וְשֶׁיְּגָרֵשׁ בִּכְתָב, לֹא בְּדָבָר אַחֵר; וְשֶׁיִּהְיֶה עִנְיַן הַכְּתָב שֶׁגֵּרְשָׁהּ וֶהֱסִירָהּ מִקִּנְיָנוֹ; וְשֶׁיִּהְיֶה עִנְיָנוֹ דָּבָר הַכּוֹרֵת בֵּינוֹ לְבֵינָהּ; וְשֶׁיִּהְיֶה נִכְתָּב לִשְׁמָהּ; וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה מְחֻסָּר מַעֲשֶׂה אַחַר כְּתִיבָתוֹ אֶלָּא נְתִינָתוֹ לָהּ; וְשֶׁיִּתְּנֶנּוּ לָהּ; וְשֶׁיִּתְּנֶנּוּ לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים; וְשֶׁיִּתְּנֶנּוּ לָהּ בְּתוֹרַת גֵּרוּשִׁין; וְשֶׁיִּהְיֶה הַבַּעַל אוֹ שְׁלוּחוֹ הוּא שֶׁנּוֹתְנוֹ לָהּ. וּשְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁבַּגֵּט, כְּגוֹן הַזְּמַן וַחֲתִימַת הָעֵדִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הַכֹּל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
א. אֶלָּא בִּכְתָב שֶׁיַּגִּיעַ לָהּ. במסמך כתוב שיינתן לה. וְשֶׁיִּהְיֶה עִנְיַן הַכְּתָב שֶׁגֵּרְשָׁהּ וֶהֱסִירָהּ מִקִּנְיָנוֹ. שתוכן השטר יהיה שהבעל משלח את האישה ושאינה קניינו, ולא ששילח את עצמו ממנה (ראה לקמן הל' ג-ד). וְשֶׁיִּהְיֶה עִנְיָנוֹ דָּבָר הַכּוֹרֵת בֵּינוֹ לְבֵינָהּ. שהגט יינתן באופן המנתק את הקשר שביניהם לחלוטין. וְשֶׁיִּהְיֶה נִכְתָּב לִשְׁמָהּ. שכתיבת הגט נעשית לשם גרושי אישה מסויימת (ראה לקמן ה"ג). וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה מְחֻסָּר מַעֲשֶׂה אַחַר כְּתִיבָתוֹ אֶלָּא נְתִינָתוֹ לָהּ. שלא יהיה צורך בעשיית מעשה נוסף לפני נתינתו, כגון קציצתו מן המחובר (לקמן ה"ו). וְשֶׁיִּתְּנֶנּוּ לָהּ בְּתוֹרַת גֵּרוּשִׁין. ולא לשם דבר אחר (לקמן ה"ט). הַזְּמַן. כתיבת התאריך בתוך הגט. מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. מתקנת חכמים.
ב. וּמִנַּיִן שֶׁעֲשָׂרָה דְּבָרִים אֵלּוּ מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו… וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ" (דברים כד,א): "אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו" – מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ מְגָרֵשׁ אֶלָּא בִּרְצוֹנוֹ, וְאִם נִתְגָּרְשָׁה שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנוֹ – אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת. אֲבָל הָאִשָּׁה מִתְגָּרֶשֶׁת לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ.
ב. שֶׁאֵינוֹ מְגָרֵשׁ אֶלָּא בִּרְצוֹנוֹ. שאין גירושין בלא שהבעל יסכים לכך (וראה לקמן ב,כ). אֲבָל הָאִשָּׁה מִתְגָּרֶשֶׁת לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ. יש לגירושין תוקף בין אם נעשו בהסכמת האישה ובין אם לא.
ג. "וְכָתַב" – מְלַמֵּד שֶׁאֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת אֶלָּא בִּכְתָב. "לָהּ" – לִשְׁמָהּ. "סֵפֶר כְּרִיתֻת" – דָּבָר הַכּוֹרֵת בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לוֹ עָלֶיהָ רְשׁוּת. וְאִם עֲדַיִן לֹא נִכְרַת בֵּינוֹ לְבֵינָהּ – אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
"וְנָתַן בְּיָדָהּ" – מְלַמֵּד שֶׁאֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת עַד שֶׁיִּנָּתֵן הַגֵּט לְיָדָהּ, אוֹ לְיַד שְׁלוּחָהּ שֶׁהוּא כְּיָדָהּ, אוֹ לַחֲצֵרָהּ, שֶׁהַכֹּל כְּיָדָהּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. "וְשִׁלְּחָהּ" – שֶׁיִּהְיֶה עִנְיַן הַגֵּט שֶׁהוּא הַמְשַׁלֵּחַ אוֹתָהּ, לֹא שֶׁיְּשַׁלֵּחַ עַצְמוֹ מִמֶּנָּה.
ג. דָּבָר הַכּוֹרֵת… שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לוֹ עָלֶיהָ רְשׁוּת. הגט מבדיל לגמרי ביניהם, מבלי שיישאר דבר המטיל עליה הגבלות בעניין כלשהו מכוח הנישואין לבעלה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן ח,ה-יד.
שֶׁיִּנָּתֵן הַגֵּט לְיָדָהּ… כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן ה,א. שֶׁהוּא הַמְשַׁלֵּחַ אוֹתָהּ. שהבעל מגרש את האישה, כפי שיתבאר.
ד. כֵּיצַד? כָּתַב לָהּ: 'הֲרֵי אַתְּ מְשֻׁלַּחַת', 'הֲרֵי אַתְּ מְגֹרֶשֶׁת', 'הֲרֵי אַתְּ לְעַצְמִיךְ', 'הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם', וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּזֶה הָעִנְיָן – הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת. וְגוּפוֹ שֶׁל גֵּט – 'הֲרֵי אֶת מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם'. אֲבָל אִם כָּתַב לָהּ: 'אֵינִי בַּעְלִיךְ', 'אֵינִי אֲרוּסִיךְ', 'אֵינִי אִישִׁיךְ' – אֵין זֶה גֵּט, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשִׁלְּחָהּ", לֹא שֶׁיְּשַׁלֵּחַ עַצְמוֹ. וְכֵן הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ: 'הֲרֵי אַתְּ בַּת חוֹרִין' – אֵינוֹ גֵּט.
ד. הֲרֵי אַתְּ מְשֻׁלַּחַת וכו'. שלשונות אלו מבטאים את רצונו לגרשה ולהסירה מקניינו. וְגוּפוֹ שֶׁל גֵּט. עיקרו של הגט (לנוסח הגט ראה לקמן ד,יב). הֲרֵי אַתְּ בַּת חוֹרִין אֵינוֹ גֵּט. זהו נוסח שחרור עבדים, ואינו מתאים לגירושי אשה (ראה הלכות עבדים ה,ג).
ה. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ" (דברים כד,א) – אֵין עִנְיָנוֹ שֶׁלֹּא יִגָּמְרוּ גֵּרוּשֶׁיהָ עַד שֶׁתֵּצֵא מִבֵּיתוֹ; אֶלָּא מִשֶּׁיַּגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ – גָּמְרוּ גֵּרוּשֶׁיהָ, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הִיא בְּבֵיתוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לֹא נֶאֱמַר "וְשִׁלְּחָהּ", אֶלָּא שֶׁאִם גֵּרֵשׁ וְלֹא הוֹצִיאָהּ מִבֵּיתוֹ – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁגֵּרֵשׁ וְהֶחֱזִיר גְּרוּשָׁתוֹ, לְפִיכָךְ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט שֵׁנִי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
ה. אֵין עִנְיָנוֹ שֶׁלֹּא יִגָּמְרוּ גֵּרוּשֶׁיהָ עַד שֶׁתֵּצֵא מִבֵּיתוֹ. שהרי אין הגירושין תלויים בכך כלל. וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הִיא בְּבֵיתוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן ה,ח. אֶלָּא שֶׁאִם גֵּרֵשׁ וְלֹא הוֹצִיאָהּ מִבֵּיתוֹ… צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט שֵׁנִי. שאם התייחדו בפני עדים אחרי הגירושין, חוששים שבא עליה לשם קידושין. צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט שֵׁנִי כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן י,יז-יח.
ו. וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְחֻסָּר מַעֲשֶׂה אַחַר כְּתִיבָתוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָתַב… וְנָתַן" – מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא כְּתִיבָה וּנְתִינָה הוּא הַגֵּט הַכָּשֵׁר, יָצָא דָּבָר שֶׁמְּחֻסָּר קְצִיצָה אַחַר הַכְּתִיבָה. לְפִיכָךְ, אִם כָּתַב הַגֵּט עַל קֶרֶן הַפָּרָה – נוֹתֵן לָהּ אֶת הַפָּרָה; וְאִם חָתַךְ הַקֶּרֶן אַחַר שֶׁכְּתָבוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ – אֵינוֹ גֵּט. וְכֵן אִם כָּתַב בִּמְחֻבָּר, אַף עַל פִּי שֶׁחָתְמוּ בּוֹ הָעֵדִים אַחַר שֶׁתְּלָשׁוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ – אֵינוֹ גֵּט.
ו. שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא כְּתִיבָה וּנְתִינָה. שניתן לתת אותו מיד אחרי כתיבתו. יָצָא דָּבָר שֶׁמְּחֻסָּר קְצִיצָה. דבר הטעון ניתוק ממקום גידולו, שהוא מעשה חשוב. בִּמְחֻבָּר. לקרקע, כגון שכתב על עלה המחובר לעץ.
ז. אֵין כּוֹתְבִין בִּמְחֻבָּר אֲפִלּוּ טֹפֶס הַגֵּט. כָּתַב הַטֹּפֶס בִּמְחֻבָּר וּתְלָשׁוֹ, וְאַחַר כָּךְ כָּתַב שֵׁם הָאִישׁ וְשֵׁם הָאִשָּׁה וְהַזְּמַן וַ'הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם', וְחָתְמוּ וּנְתָנוֹ לָהּ – כָּשֵׁר.
ז. טֹפֶס. נוסחו הקבוע של השטר. שֵׁם הָאִישׁ וְשֵׁם הָאִשָּׁה וְהַזְּמַן וַהֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם. החלק העיקרי של הגט, הנקרא 'תורף' (לקמן ג,יז), ובו נכתבים הפרטים המשתנים מגט לגט. וְחָתְמוּ. עליו העדים. ואולי יש לנקד 'וַחֲתָמוֹ', שהבעל החתים את העדים על הגט.
ח. כָּתַב כָּל הַגֵּט עַל עָלֶה הַזָּרוּעַ בְּעָצִיץ נָקוּב, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לָהּ הֶעָצִיץ כֻּלּוֹ – הַגֵּט פָּסוּל, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִקְטֹם. אֲבָל כּוֹתֵב הוּא עַל חַרְשׂוֹ שֶׁל עָצִיץ וְנוֹתְנוֹ לָהּ.
ח. בְּעָצִיץ נָקוּב. כלי עשוי חרס ומנוקב בתחתיתו, שהגידולים שבו נחשבים כמחוברים בקרקע (הלכות תרומות ה,טו). אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לָהּ הֶעָצִיץ כֻּלּוֹ… גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִקְטֹם. שמא יקצוץ את העלה אחרי הכתיבה, ומשום שנחשב הצמח כמחובר גזרו בו אף אם יכול לתת אותו מבלי לנתקו. אֲבָל כּוֹתֵב הוּא עַל חַרְשׂוֹ שֶׁל עָצִיץ וְנוֹתְנוֹ לָהּ. ניתן לכתוב על הכלי עצמו, שנידון כתלוש אף שהגדל בו נחשב למחובר (ראה הלכות מכירה ג,טו-טז).
ט. וּמִנַּיִן שֶׁאֵינוֹ נוֹתְנוֹ לָהּ אֶלָּא בְּתוֹרַת גֵּרוּשִׁין? שֶׁנֶּאֱמַר: "סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ" (דברים כד,א; כד,ג) – שֶׁיִּתֵּן אוֹתוֹ בְּתוֹרַת סֵפֶר כְּרִיתוּת. אֲבָל אִם נְתָנוֹ לָהּ בְּתוֹרַת שֶׁהוּא שְׁטַר חוֹב אוֹ מְזוּזָה, אוֹ שֶׁנְּתָנוֹ בְּיָדָהּ וְהִיא יְשֵׁנָה, וְנֵעוֹרָה וַהֲרֵי הוּא בְּיָדָהּ – אֵינוֹ גֵּט. וְאִם אָמַר לָהּ אַחַר כָּךְ: 'הֲרֵי הוּא גִּטִּיךְ' – הֲרֵי זֶה גֵּט.
ט. בְּתוֹרַת שֶׁהוּא שְׁטַר חוֹב. שאמר לה שנותן לה שטר חוב. שֶׁנְּתָנוֹ בְּיָדָהּ וְהִיא יְשֵׁנָה. שלא קיבלה אותו מתוך ידיעה. וְאִם אָמַר לָהּ אַחַר כָּךְ. אחרי שנתנו לה בתורת שטר אחר או כשהיא ישנה, ואמירתו לבסוף מצטרפת לנתינתו (רד"ע).
י. אָמַר לָעֵדִים: 'רְאוּ גֵּט שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָהּ', וְחָזַר וְאָמַר לָהּ: 'כִּנְסִי שְׁטַר חוֹב זֶה' – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר, שֶׁהֲרֵי הוֹדִיעַ אֶת הָעֵדִים שֶׁנְּתָנוֹ בְּתוֹרַת גֵּרוּשִׁין, וְזֶה שֶׁאָמַר לָהּ: 'שְׁטַר חוֹב' – מִפְּנֵי שֶׁנִּכְלַם מִמֶּנָּה.
י. אָמַר לָעֵדִים רְאוּ גֵּט וכו'. אף בלא ידיעת האישה, שהרי ניתן לגרשה אף שלא בהסכמתה (לעיל ה"ב). כִּנְסִי. קבלי. שֶׁנִּכְלַם. שהתבייש, אבל לא חזר בו מהגדרת הנתינה לשם גט.
יא. הַמְגָרֵשׁ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לָהּ כְּשֶׁיִּתֵּן לָהּ הַגֵּט: 'הֲרֵי זֶה גִּטִּיךְ' אוֹ 'הוּא גִּטִּיךְ', וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאִם נָתַן בְּיָדָהּ וְלֹא אָמַר לָהּ כְּלוּם – הֲרֵי זֶה פָּסוּל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא הָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ עַל עִסְקֵי גִּטָּהּ. אֲבָל אִם הָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ עַל עִסְקֵי גִּטָּהּ, וְנָטַל הַגֵּט וְנָתַן בְּיָדָהּ וְלֹא אָמַר כְּלוּם – הֲרֵי זֶה גֵּט כָּשֵׁר.
יא. אֲבָל אִם הָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ עַל עִסְקֵי גִּטָּהּ. אם דיברו מקודם על ענייני הגירושין שביניהם, מן ההקשר ניתן להבין שנתינת הגט הייתה לשם גירושין (לדין דומה בקידושין ראה הלכות אישות ג,ח).
יב. גֵּט שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל הָאָרֶץ וְאָמַר לָהּ: 'טְלִי גִּטִּיךְ מֵעַל גַּבֵּי קַרְקַע' וּנְטָלַתּוּ, אוֹ שֶׁהָיָה קָשׁוּר עַל יָדוֹ אוֹ עַל יְרֵכוֹ וּשְׁלָפַתּוּ מִמֶּנּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לָהּ אַחַר שֶׁבָּא לְיָדָהּ: 'הֲרֵי הוּא גִּטִּיךְ' – אֵינוֹ גֵּט, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַן בְּיָדָהּ" – לֹא שֶׁתִּקַּח הִיא מֵעַצְמָהּ, וַהֲרֵי לֹא נָתַן לֹא הוּא וְלֹא שְׁלוּחוֹ. אֲבָל אִם הִרְכִּין לָהּ בְּגוּפוֹ, אוֹ הִטָּה יָדוֹ עַד שֶׁשָּׁלְפָה הַגֵּט מֵעָלָיו, וְאָמַר לָהּ: 'הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ' – הֲרֵי זֶה גֵּט.
יב. אֲבָל אִם הִרְכִּין לָהּ בְּגוּפוֹ אוֹ הִטָּה יָדוֹ. שבהטיית גופו כלפיה קירב אליה את הגט הקשור אליו.
יג. וּמִנַּיִן שֶׁיִּתְּנוֹ לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים? הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים וכו' יָקוּם דָּבָר" (דברים יט,טו, ושם: שְׁנֵי עֵדִים), וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה זוֹ הַיּוֹם עֶרְוָה וְהַבָּא עָלֶיהָ בְּמִיתַת בֵּית דִּין וּלְמָחָר תְּהִי מֻתֶּרֶת, בְּלֹא עֵדִים. לְפִיכָךְ, אִם נָתַן לָהּ הַגֵּט בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, וַאֲפִלּוּ בְּעֵד אֶחָד – אֵינוֹ גֵּט.
יג. יָקוּם דָּבָר. יתקיים הדבר ויינתן לו תוקף. וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה זוֹ הַיּוֹם עֶרְוָה וכו'. לא ייתכן שיהיה שינוי כה משמעותי במצבה של האישה מבלי שיהיו עדים על הדבר. שלפני גירושיה היא אשת איש, ומאיסורי עריות החמורים (הלכות איסורי ביאה א,ו), ואחרי הגירושין מותרת לכל אדם.
יד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁהָיָה הַגֵּט בִּכְתַב יְדֵי סוֹפֵר. אֲבָל אִם כָּתַב הַבַּעַל הַגֵּט בִּכְתַב יָדוֹ, וְחָתַם עָלָיו עֵד אֶחָד, וּנְתָנוֹ לָהּ – הֲרֵי זֶה גֵּט פָּסוּל.
יד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שאין לגט תוקף כלל. אִם כָּתַב הַבַּעַל… הֲרֵי זֶה גֵּט פָּסוּל. שמן התורה כתב ידו של הבעל נחשב כעדות (תוספות גיטין ג,ב), אלא שפסלוהו חכמים (ראה לקמן ב,ז, י,א-ב).
טו. תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא שֶׁיִּהְיוּ הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַגֵּט, שֶׁמָּא יִתֵּן לָהּ הַגֵּט בִּפְנֵי שְׁנַיִם, וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא הַגֵּט שֶׁבְּיָדָהּ כְּחֶרֶשׂ מֵחַרְשֵׂי הָאֲדָמָה, שֶׁהֲרֵי אֵין בּוֹ עֵדִים, לְפִיכָךְ תִּקְּנוּ שֶׁיָּעִידוּ מִתּוֹכוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעֵדִים בְּתוֹכוֹ – נוֹתְנוֹ לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם, בֵּין אוֹתָם הַחֲתוּמִים עָלָיו, בֵּין בִּפְנֵי שְׁנַיִם אֲחֵרִים, שֶׁעִקַּר הַגֵּרוּשִׁין בְּעֵדֵי מְסִירָה.
טו. וְנִמְצָא הַגֵּט שֶׁבְּיָדָהּ כְּחֶרֶשׂ מֵחַרְשֵׂי הָאֲדָמָה. הגט משול כחרס וחסר ערך, באין מי שמעיד על אמיתתו. בְּעֵדֵי מְסִירָה. שמעידים על מסירת הגט לאישה.
טז. חָתְמוּ בּוֹ שְׁנַיִם, וְעָבַר וּנְתָנוֹ לָהּ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ עֵדֵי מְסִירָה פְּסוּלִין – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר, הוֹאִיל וְעֵדִים שֶׁבּוֹ כְּשֵׁרִים, וַהֲרֵי הַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ. וְיֵשׁ מִן הַגְּאוֹנִים שֶׁהוֹרָה שֶׁהוּא פָּסוּל.
טז. בֵּינוֹ לְבֵינָהּ. בלא נוכחות עדים. שֶׁנִּמְצְאוּ עֵדֵי מְסִירָה פְּסוּלִין. שהתברר שהיו באותו הזמן פסולים לעדות, כגון עבריינים או קרובי משפחה (ראה הלכות עדות י,א-ב, שם פרק יג). הוֹאִיל וְעֵדִים שֶׁבּוֹ כְּשֵׁרִים וַהֲרֵי הַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ. שבמקרה זה אין לערער על נכונות הגט, ואם הוא נמצא ברשותה אנו כעדים על שנמסר לה (יד"פ על פי הר"ן).
יז. הֵעִידוּ מִתּוֹכוֹ פְּסוּלִים, אֲפִלּוּ אֶחָד פָּסוּל וְאֶחָד כָּשֵׁר, וּנְתָנוֹ לָהּ בִּפְנֵי שֵׁנִי עֵדִים כְּשֵׁרִים – הֲרֵי זֶה פָּסוּל, שֶׁנִּמְצָא כִּמְזֻיָּף מִתּוֹכוֹ.
יז. הֵעִידוּ מִתּוֹכוֹ פְּסוּלִים. שני העדים הפסולים חתמו על הגט. שֶׁנִּמְצָא כִּמְזֻיָּף מִתּוֹכוֹ. העדים הפסולים החתומים בגט פוגמים במהימנותו של הגט (ראה לקמן ג,ח).
יח. הִרְחִיק אֶת הָעֵדִים מִן הַכְּתָב מְלֹא שְׁתֵּי שִׁיטִים – פָּסוּל. וְכַמָּה יַרְחִיק אֶת הָעֵדִים מִן הַכְּתָב? פָּחוֹת מִכְּדֵי שְׁתֵּי שִׁיטִין, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִקְרָאִים עִמּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה הַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ וְלֹא הָיוּ שָׁם עֵדֵי מְסִירָה. אֲבָל אִם מְסָרוֹ לָהּ בְּעֵדִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְרֻחָקִין הַרְבֵּה וְאֵין נִקְרָאִין עִמּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין חוֹתֵם עָלָיו עֵד כְּלָל – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר, שֶׁעִקַּר הַגֵּרוּשִׁין בְּעֵדֵי מְסִירָה.
יח. הִרְחִיק אֶת הָעֵדִים מִן הַכְּתָב מְלֹא שְׁתֵּי שִׁיטִים. שיש רווח של שתי שורות בין סוף הגט ובין חתימת העדים, והדבר מאפשר זיוף השטר (ראה הלכות מלווה ולווה כז,ד). בְּשֶׁהָיָה הַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ וכו'. שבמקרה כזה הגט נסמך על העדים החתומים בו.
יט. הָעֵדִים שֶׁנּוֹתְנִין הַגֵּט בִּפְנֵיהֶם צְרִיכִין לִקְרוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ יִתְּנֶנּוּ לָהּ, וְאִם נְתָנוֹ לָהּ בִּפְנֵיהֶם תְּחִלָּה – חוֹזְרִין וְקוֹרִין אוֹתוֹ אַחַר שֶׁנָּתַן לָהּ. קְרָאוּהוּ וְהוּא בְּיַד הַבַּעַל אוֹ בְּיַד שְׁלוּחוֹ וְהֶחֱזִירוּהוּ לוֹ, וְחָזַר הוּא וְהִכְנִיסוֹ לְתוֹךְ יָדוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ – חוֹזְרִין וְקוֹרְאִין אוֹתוֹ.
יט. צְרִיכִין לִקְרוֹתו. כדי לדעת שזהו אכן הגט שלה. וְאִם נְתָנוֹ לָהּ בִּפְנֵיהֶם תְּחִלָּה חוֹזְרִין וכו'. במקרה שבו נתן מבלי שקראו אותו לפני כן, קוראים אותו אחרי הנתינה. קְרָאוּהוּ וְהוּא בְּיַד הַבַּעַל וכו'. לפני שנמסר לידי האישה. חוֹזְרִין וְקוֹרִין אוֹתוֹ. שמא החליף אותו בשטר אחר כשהכניסו לתוך ידו.
כ. לֹא קְרָאוּהוּ, אֶלָּא נְטָלַתּוּ וּזְרָקַתּוּ לַיָּם אוֹ לָאֵשׁ – הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת; הוֹאִיל וּקְרָאוּהוּ תְּחִלָּה – אֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ שֶׁהֶחֱלִיפוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ אָמַר הַבַּעַל: 'שְׁטָר אַחֵר הָיָה וְלֹא הָיָה הַגֵּט שֶׁקְּרָאתֶם' – אֵינוֹ נֶאֱמָן, וַהֲרֵי זו מְגֹרֶשֶׁת.
כ. אֶלָּא נְטָלַתּוּ וּזְרָקַתּוּ לַיָּם אוֹ לָאֵשׁ. והגט הושמד, וכבר לא ניתן לברר אם הבעל החליף את הגט כשהכניסו לתוך ידו.
כא. הֲרֵי שֶׁלֹּא קָרְאוּ הַגֵּט בַּתְּחִלָּה, וְנָתַן לָהּ גֵּט בִּפְנֵיהֶם, וּזְרָקַתּוּ לָאוּר אוֹ לַיָּם, אַף עַל פִּי שֶׁהַבַּעַל אוֹמֵר: 'גֵּט כָּשֵׁר הָיָה' – הֲרֵי זוֹ סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת.
כא. וְנָתַן לָהּ גֵּט וכו'. שאמר לעדים שהוא גט, אך הם לא וידאו זאת (ר"י קאפח).
כב. זָרַק לָהּ הַגֵּט לַחֲצֵרָהּ לְבֵין הֶחָבִיּוֹת בִּפְנֵי עֵדִים, וּבִקְשׁוּ וּמָצְאוּ מְזוּזָה אוֹ שְׁטָר אַחֵר – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ; שֶׁזֶּה הַנִּמְצָא הוּא שֶׁזָּרַק. נִמְצְאוּ שָׁם שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ מְזוּזוֹת אוֹ שְׁטָרוֹת – חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא גֵּט שֶׁזָּרַק גְּרָרוּהוּ עַכְבָּרִים, וַהֲרֵי זוֹ סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת.
כב. וּבִקְשׁוּ וּמָצְאוּ מְזוּזָה אוֹ שְׁטָר אַחֵר. שחיפשו אחר הגט בין החביות, אך מצאו רק קלף של מזוזה או שטר אחר, ולא גט. אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ. אין חוששים לגירושין, ואינה מגורשת מכיוון שיש להניח שהתכוון להטעותה וזרק לה מזוזה או שטר במקום גט. שֶׁזֶּה הַנִּמְצָא הוּא שֶׁזָּרַק. שהרי מזוזות ושטרות אינם מצויים בדרך כלל בין החביות, ויש להניח שזרק לה את מה שנמצא, ולא גט. נִמְצְאוּ שָׁם שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ מְזוּזוֹת וכו'. במקרה זה הוכח שהיו מזוזות מצויות בין החביות, ובטלה ההנחה הקודמת שזרק לה מזוזה, וייתכן שזרק לה גט אף שלא נמצא שם.
כג. הָעֵדִים שֶׁחוֹתְמִין עַל הַגֵּט צְרִיכִין לִהְיוֹתָן יוֹדְעִין לִקְרוֹת וְלַחְתֹּם. אִם אֵינָן יוֹדְעִין לִקְרוֹת – קוֹרִין לִפְנֵיהֶן וְהֵן חוֹתְמִין, וְהוּא שֶׁיַּכִּירוּ לְשׁוֹן הַגֵּט. וְאִם אֵינָן יוֹדְעִין לַחְתֹּם – רוֹשְׁמִין לָהֶן הַנְּיָר בְּרֹק וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִדָּבָר שֶׁאֵין רִשּׁוּמוֹ מִתְקַיֵּם, וְהֵן כּוֹתְבִין עַל הָרֹשֶׁם. וְאֵין עוֹשִׂין כֵּן בִּשְׁאָר שְׁטָרוֹת, קֹל הוּא שֶׁהֵקֵלּוּ בְּגִטֵּי נָשִׁים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עֲגוּנוֹת, הוֹאִיל וַחֲתִימַת הָעֵדִים בְּגֵט מִדִּבְרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
כג. וְהוּא שֶׁיַּכִּירוּ לְשׁוֹן הַגֵּט. בתנאי שיבינו מה כתוב בו. רוֹשְׁמִין לָהֶן וכו'. מסמנים את אותיות שמותם על הגט בכתיבה שאינה קבועה, והעדים חותמים על גבי הסימון. וְאֵין עוֹשִׂין כֵּן בִּשְׁאָר שְׁטָרוֹת. שבהם אין מחתימים עדים שאינם יודעים לכתוב, בעזרת חתימה על הרושם (הלכות מלווה ולווה כד,ו). קֹל הוּא שֶׁהֵקֵלּוּ בְּגִטֵּי נָשִׁים שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עֲגוּנוֹת. שיש הקלה מיוחדת בגיטין להשתמש בעדים כאלה, כדי שלא תהיינה נשים מחוסרות היתר להינשא לאחרים, אם ידקדקו בגיטין כחומרות שטרות אחרים. הוֹאִיל וַחֲתִימַת הָעֵדִים בְּגֵט מִדִּבְרֵיהֶם. מתקנת חכמים, והם עצמם הקלו בתקנתם במקרים מסויימים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הט"ו.
כד. אַף עַל פִּי שֶׁחֲתִימַת הָעֵדִים בַּגֵּט מִדִּבְרֵיהֶם, הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ הָעֵדִים מְפָרְשִׁין שְׁמוֹתֵיהֶן בַּגֵּט. וְכֵן הִתְקִינוּ בְּעֵדֵי הַגֵּט שֶׁאֵין חוֹתְמִין אֶלָּא זֶה בִּפְנֵי זֶה; וְאִם חָתְמוּ זֶה שֶׁלֹּא בִּפְנֵי זֶה – הֲרֵי זֶה גֵּט פָּסוּל. וְכֵן תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁיִּכְתֹּב זְמַן בַּגֵּט וּמְקוֹם כְּתִיבָתוֹ כִּשְׁאָר הַשְּׁטָרוֹת, שֶׁמָּא תִּהְיֶה אִשְׁתּוֹ קְרוֹבָתוֹ וְתִזְנֶה כְּשֶׁהִיא תַּחְתָּיו, וְיִכְתֹּב לָהּ גֵּט אַחַר הַזְּנוּת וְיִתֵּן לָהּ, וְאִם לֹא יִהְיֶה בּוֹ זְמַן יְכוֹלָה לוֹמַר: 'קֹדֶם הַזְּנוּת נִתְגָּרַשְׁתִּי'. לְפִיכָךְ תִּקְּנוּ זְמַן בַּגִּטִּים.
כד. מְפָרְשִׁין שְׁמוֹתֵיהֶן בַּגֵּט. כותבים את שמם במפורש. שֶׁאֵין חוֹתְמִין אֶלָּא זֶה בִּפְנֵי זֶה. האחד בנוכחות השני (טעם התקנה והפסול מבואר לקמן ט,כט). שֶׁיִּכְתֹּב זְמַן בַּגֵּט וכו'. שבכל גט ייכתב התאריך, כבשאר שטרות. שֶׁמָּא תִּהְיֶה אִשְׁתּוֹ קְרוֹבָתוֹ וְתִזְנֶה וכו'. שאם היא קרובת משפחתו ירצה לחפות על כך שזינתה, וייתן לה גט כדי שתוכל לטעון שהגט ניתן לפני הזנות, ולא הייתה נשואה באותו הזמן. ותיקנו לכתוב את זמן הכתיבה בגט, כדי למנוע תרמית מסוג זה.
כה. גֵּט שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמַן, אוֹ שֶׁהָיָה מֻקְדָּם אוֹ מְאֻחָר, אוֹ שֶׁנִּכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה שֶׁלְּאַחֲרָיו, אַף עַל פִּי שֶׁעוֹסְקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן; כָּתַב אֶת הַגֵּט בִּירוּשָׁלַיִם וְטָעָה וְכָתַב 'בְּלוֹד' – כָּל אֵלּוּ פְּסוּלִין, עַד שֶׁיַּחְתְּמוּ בּוֹ בִּזְמַן כְּתִיבָתוֹ וּבִמְקוֹם כְּתִיבָתוֹ.
כה. מֻקְדָּם אוֹ מְאֻחָר. התאריך הכתוב בו מוקדם או מאוחר מן התאריך שנכתב בו הגט בפועל, ואף ששטר חוב שזמנו מאוחר כשר (הלכות מלווה ולווה כג,א-ב). בַּלַּיְלָה שֶׁלְּאַחֲרָיו. שכבר התחלף היום. אַף עַל פִּי שֶׁעוֹסְקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן. עסקו בכתיבת הגט מהיום ועד הלילה, שבמקרה כזה שטרות אחרים כשרים (שם ה"ג). וכל השינויים שכאן פוסלים את הגט משום שנמצא שכתובה בו עדות שקר (פה"מ גיטין ב,ב).
כו. חָתַךְ מִמֶּנּוּ הַזְּמַן וּנְתָנוֹ לָהּ, אוֹ שֶׁלֹּא כָּתַב שֵׁם הַיּוֹם אֶלָּא 'בְּשַׁבָּת רִאשׁוֹנָה' אוֹ 'שְׁנִיָּה' 'מֵחֹדֶשׁ פְּלוֹנִי', אוֹ 'בְּחֹדֶשׁ פְּלוֹנִי', אוֹ 'בְּשָׁנָה פְּלוֹנִית' וְלֹא הִזְכִּיר הַחֹדֶשׁ, אֲפִלּוּ כָּתַב 'בְּשָׁבוּעַ פְּלוֹנִי' – כָּשֵׁר. וְכֵן אִם כָּתוּב בּוֹ: 'הַיּוֹם גֵּרַשְׁתִּיהָ' – כָּשֵׁר, שֶׁמַּשְׁמָעוֹ: הַיּוֹם הַזֶּה שֶׁיָּצָא בּוֹ הַגֵּט.
כו. חָתַךְ מִמֶּנּוּ הַזְּמַן. חתך מן הגט את החלק שבו התאריך. אוֹ שֶׁלֹּא כָּתַב שֵׁם הַיּוֹם. את התאריך המדויק. בְּשַׁבָּת רִאשׁוֹנָה אוֹ שְׁנִיָּה מֵחֹדֶשׁ פְּלוֹנִי. בשבוע הראשון או השני של חודש מסוים. בְּשָׁבוּעַ פְּלוֹנִי. מחזור שמיטה מסוים (יחידה של שבע שנים) בתוך שבעת המחזורים שבכל יובל. כָּשֵׁר. אם חתך את הזמן כשר, שהרי הדבר ניכר ולא ניתן לרמות בו. ואם הזמן שנכתב בגט אינו מובהק, עדיין יש בו תועלת בכך שלא יוכל לחפות על קרובתו עד אותו הזמן. הַיּוֹם הַזֶּה שֶׁיָּצָא בּוֹ הַגֵּט. היום שבו נמסר ליד האישה.
כז. וְכֵן תִּקְּנוּ שֶׁיִּהְיוּ מוֹנִין בַּגִּטִּין לְמַלְכוּת אוֹתוֹ הַזְּמַן מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת. כָּתַב לְמַלְכוּת שֶׁאֵינָהּ מַלְכוּת אוֹתָהּ הַמְּדִינָה, אוֹ לְבִנְיַן הַבַּיִת אוֹ לְחֻרְבַּן הַבַּיִת: אִם דֶּרֶךְ אַנְשֵׁי אוֹתוֹ מָקוֹם לִמְנוֹת בּוֹ – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר; וְאִם אֵין דַּרְכָּן לִמְנוֹת בּוֹ – הֲרֵי זֶה פָּסוּל. וּכְבָר נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִמְנוֹת בַּגִּטִּים אוֹ לַיְצִירָה אוֹ לְמַלְכוּת אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מָקְדוֹן, שֶׁהוּא מִנְיַן שְׁטָרוֹת. וְאִם כָּתַב לְשֵׁם מַלְכוּת אוֹתוֹ זְמַן בִּמְדִינָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רְשׁוּת אוֹתָהּ מַלְכוּת – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.
כז. לְמַלְכוּת אוֹתוֹ הַזְּמַן. לפי השלטון באותו הזמן. מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת. שהייתה המלכות מקפידה על כך. לַיְצִירָה. לבריאת העולם. לְמַלְכוּת אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מָקְדוֹן שֶׁהוּא מִנְיַן שְׁטָרוֹת. מניין שהיה נהוג בימי חז"ל והגאונים. תחילתו בשנת ג' ת"נ לבריאת העולם, 311 לפנה"ס (ראה הלכות שמיטה ויובל י,ד). [הערה: בחלק מכה"י הגרסה: "אלכסנדרוס מקרון", וראה הערתו של הר"י קאפח במהדורתו.] וְאִם כָּתַב לְשֵׁם מַלְכוּת אוֹתוֹ זְמַן וכו'. אחרי שנהגו לכתוב לזמן היצירה או לשטרות. רְשׁוּת. שלטון.
כח. הָאוֹמֵר לִשְׁנַיִם: 'כִּתְבוּ וְחִתְמוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי', וְנִתְאַחֵר הַדָּבָר יָמִים אוֹ שָׁנִים, אוֹ שֶׁנִּמְצָא הַגֵּט בָּטֵל וְהֻצְרְכוּ לִכְתֹּב לָהּ גֵּט אַחֵר כָּשֵׁר אַחַר כַּמָּה שָׁנִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר – הֲרֵי אֵלּוּ כּוֹתְבִין זְמַן הַכְּתִיבָה וּמְקוֹם הַכְּתִיבָה, לֹא הַזְּמַן שֶׁאָמַר לָהֶן הַבַּעַל בּוֹ 'כִּתְבוּ' וְלֹא אוֹתוֹ הַמָּקוֹם. כֵּיצַד? הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם כְּשֶׁאָמַר לָהֶם וְהָיוּ עוֹמְדִין בְּתִשְׁרֵי, וְנִתְאַחֲרוּ עַד נִיסָן וַהֲרֵי הֵן בְּלוֹד – כּוֹתְבִין זְמַן הַגֵּט מִנִּיסָן וּבְלוֹד, שֶׁשָּׁם נִכְתַּב הַגֵּט, כִּשְׁאָר שְׁטָרוֹת.
כח. שֶׁנִּמְצָא הַגֵּט בָּטֵל. כגון שטעו בשמות האיש והאישה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן ב,ח. כִּשְׁאָר שְׁטָרוֹת. כגון בשטר חוב (הלכות מלווה ולווה כג,ו).

תקציר הפרק 

פרק א הלכות גירושין💔
נושא חדש🎉

*עיקרי הגירושין*

אין האישה מתגרשת אלא בכתב שיגיע לה, וכתב זה הוא הנקרא *גט*, ועשרה דברים הן עיקר הגירושין מן התורה:

1⃣שלא יגרש האיש אלא ברצונו.
2⃣שיגרש בכתב📝 לא בדבר אחר.
3⃣שיהיה עניין הכתב שגירשה והסירה מקניינו (שהבעל משלח האשה ולא שישלח הבעל עצמו ממנה).
4⃣שיהיה עניינו של הגט דבר הכורת בינו לבינה(ניתוק הקשר).
5⃣שיהיה נכתב לשם אשתו המסוימת ולא באופן כללי.
6⃣שלא יהיה מחוסר מעשה אחר כתיבתו אלא נתינתו לה (שלא יהיה צורך בעשיית מעשה נוסף לפני נתינתו לאשה).
7⃣ שיתן הגבר לאשה.
8⃣ שיתן הגבר לאשה בפני עדים (2).
9⃣ שייתן הגבר לאשה בתורת גירושין (ולא לשם דבר אחר).
🔟 שהבעל או שלוחו הוא שנותנו לה.

🔹🔹 שאר הדברים שבגט כגון הזמן, וחתימת העדים, וכיוצא בהן -הכול מדברי סופרים.

דברים המעכבים בגט:

📜נוסח ברור שהגבר מתיר את האשה.
📜לא ייכתב במחובר לקרקע.
📜תקנו חכמים שיהיו עדי חתימה בנוסף לעדי מסירה.
📜2 העדים חייבים להיות כשרים ואם אחד מהם פסול הגט נפסל.
📜חתימת העדים צריכה להיות בסוף הגט במרחק של 'פחות מכדי 2 שיטין' (אם הגט נמסר ללא עדי מסירה)
📜בגט צריך שיהיה מצוין כתיבת זמן ומקום.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אחר שהגט בידיה אמר: הרי זה גיטך – האם מועיל?

2.הסיבה שעד חתימה יכול לפסול גט היא משום שדומה לשטר מזוייף?

3.קוראים את הגט שמא אינה מבינה את תוכנו?

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן