פרק א', הלכות גניבה, ספר נזיקין
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַגּוֹנֵב מָמוֹן מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה וָמַעְלָה – עָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִּגְנֹבוּ" (ויקרא יט,יא). וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה, שֶׁהֲרֵי נִתַּן לְתַשְׁלוּמִין, שֶׁהַגַּנָּב חִיְּבָה אוֹתוֹ תּוֹרָה לְשַׁלֵּם. וְאֶחָד הַגּוֹנֵב מָמוֹן יִשְׂרָאֵל אוֹ הַגּוֹנֵב מָמוֹן גּוֹי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְאֶחָד הַגּוֹנֵב אֶת הַגָּדוֹל אוֹ אֶת הַקָּטָן.
א. שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִּגְנֹבוּ. ואיסור 'לא תגנוב' שבעשרת הדברות נאמר על גנבת אדם ולא על גנבת ממון (לקמן ט,א). שֶׁהֲרֵי נִתַּן לְתַשְׁלוּמִין. ואין לוקים על איסור לאו שיש בו חובת תשלום (הלכות סנהדרין יח,ב וראה גם הלכות גזלה א,א). שֶׁהַגַּנָּב חִיְּבָה אוֹתוֹ תּוֹרָה לְשַׁלֵּם. כמבואר בפרשת משפטים (שמות כא,לז-כב,ג). אוֹ הַגּוֹנֵב מָמוֹן גּוֹי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. ראה גם לקמן ז,ח, הלכות גזלה א,ב.
ב. אָסוּר לִגְנֹב כָּל שֶׁהוּא דִּין תּוֹרָה. וְאָסוּר לִגְנֹב דֶּרֶךְ שְׂחוֹק, אוֹ לִגְנֹב עַל מְנָת לְהַחֲזִיר, אוֹ לִגְנֹב עַל מְנָת לְשַׁלֵּם – הַכֹּל אָסוּר, שֶׁלֹּא יַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּכָךְ.
ב. כָּל שֶׁהוּא. גם אם שווה פחות מפרוטה מכל מקום אסור לגנבו מהתורה.
ג. אֵי זֶה הוּא גַּנָּב? זֶה הַלּוֹקֵחַ מָמוֹן הָאָדָם בַּסֵּתֶר וְאֵין הַבְּעָלִים יוֹדְעִין, כְּגוֹן הַפּוֹשֵׁט יָדוֹ לְתוֹךְ כִּיס חֲבֵרוֹ וְלָקַח מְעוֹתָיו וְאֵין הַבְּעָלִים רוֹאִין, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל אִם לָקַח בְּגָלוּי וּבְפַרְהֶסְיָא וּבְחֹזֶק יָד – אֵין זֶה גַּנָּב אֶלָּא גַּזְלָן. לְפִיכָךְ לִסְטֵיס מְזֻיָּן שֶׁגָּנַב – אֵינוֹ גַּזְלָן אֶלָּא גַּנָּב, אַף עַל פִּי שֶׁהַבְּעָלִים יוֹדְעִין בְּשָׁעָה שֶׁגָּנַב.
ג. לְפִיכָךְ לִסְטֵיס מְזֻיָּן שֶׁגָּנַב אֵינוֹ גַּזְלָן אֶלָּא גַּנָּב. לסטים מזוין הוא שודד חמוש. ואף על פי שכאשר הוא לוקח בכוח הוא נחשב גזלן, כאשר הוא גונב בסתר הוא נחשב גנב (לח"מ, ולפני הראב"ד הייתה גרסה אחרת ברמב"ם ולפיכך השיג עליו). אַף עַל פִּי שֶׁהַבְּעָלִים יוֹדְעִין בְּשָׁעָה שֶׁגָּנַב. אף אם הבעלים ראו אותו גונב ולא התערבו מפני שחששו ממנו, מכיוון שהגנב מצד עצמו עשה זאת בדרך גנבה הריהו נחשב גנב (יד"פ).
ד. גַּנָּב שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו עֵדִים כְּשֵׁרִים שֶׁגָּנַב – חַיָּב לְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְבַעַל הַגְּנֵבָה: אִם גָּנַב דִּינָר – מְשַׁלֵּם שְׁנַיִם; גָּנַב כְּסוּת אוֹ חֲמוֹר אוֹ גָּמָל – מְשַׁלֵּם שְׁנַיִם בְּדָמֶיהָ; נִמְצָא מַפְסִיד כַּשִּׁעוּר שֶׁבִּקֵּשׁ לְחַסֵּר אֶת חֲבֵרוֹ.
ד. כְּסוּת. בגד. שְׁנַיִם בְּדָמֶיהָ. כפול משווייה, והתשלום הנוסף הוא קנס על הגנב.
ה. הַגַּנָּב שֶׁהוֹדָה מֵעַצְמוֹ שֶׁגָּנַב – מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וּפָטוּר מִן הַכֶּפֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ" (שמות כב,ח) – לֹא הַמַּרְשִׁיעַ אֶת עַצְמוֹ יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם. וְהוּא הַדִּין לְכָל הַקְּנָסוֹת, שֶׁהַמּוֹדֶה בָּהֶן פָּטוּר.
ה. אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ. 'אלהים' הוא כינוי לדיינים, ומכאן שתשלום הקנס הוא רק כאשר בית הדין מחייב את האדם ומי שהתחייב מעצמו אינו משלם פי שניים. וְהוּא הַדִּין לְכָל הַקְּנָסוֹת שֶׁהַמּוֹדֶה בָּהֶן פָּטוּר. ראה לקמן ג,ז, הלכות נזקי ממון ט,ו, הלכות עבדים ה,יז.
ו. תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל נוֹהֲגִין בַּכֹּל חוּץ מִשֶּׂה וְשׁוֹר, שֶׁהַגּוֹנֵב אֶת הַשֶּׂה אוֹ אֶת הַשּׁוֹר וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ – מְשַׁלֵּם עַל הַשֶּׂה תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וְעַל הַשּׁוֹר תַּשְׁלוּמֵי חֲמִשָּׁה.
ו. חוּץ מִשֶּׂה וְשׁוֹר. שבהם משלם לפעמים יותר מכפול. וּטְבָחוֹ. שחט אותו (ראה לקמן ב,ח).
ז. אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה שֶׁגָּנְבוּ – חַיָּבִין לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. הָיְתָה אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁאֵין לָהּ לְשַׁלֵּם – הֲרֵי הַכֶּפֶל עָלֶיהָ חוֹב עַד שֶׁתִּתְגָּרֵשׁ אוֹ יָמוּת בַּעְלָהּ, וּבֵית דִּין נִפְרָעִין מִמֶּנָּה.
ז. הָיְתָה אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁאֵין לָהּ לְשַׁלֵּם. שבאופן בסיסי נכסי האישה שייכים לבעלה. הֲרֵי הַכֶּפֶל עָלֶיהָ חוֹב וכו'. את הגנבה עצמה מחזירה לבעלים, אך הכפל דינו כחוב שזמן פירעונו יגיע כשיהיה לה ממון שעומד לרשותה, כגון שתתגרש או תתאלמן (השווה הלכות חובל ד,כא).
ח. וְקָטָן שֶׁגָּנַב – פָּטוּר מִן הַכֶּפֶל, וּמַחֲזִירִין דָּבָר הַגָּנוּב מִמֶּנּוּ. וְאִם אִבְּדוֹ – אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם אַף הַקֶּרֶן, וַאֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁהִגְדִּיל.
ח. וְקָטָן שֶׁגָּנַב וכו'. קטן פטור מעונש ואחריות על מעשיו ולכן פטור מלשלם גם כשיגדל, אבל אם הגנבה קיימת מחזירים אותה לבעלים (השווה הלכות חובל ד,כ).
ט. הָעֶבֶד שֶׁגָּנַב – פָּטוּר מִן הַכֶּפֶל; וּבְעָלָיו פְּטוּרִין, שֶׁאֵין אָדָם חַיָּב עַל נִזְקֵי עֲבָדָיו אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מָמוֹנוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דַּעַת וְאֵינוֹ יָכוֹל לְשָׁמְרָן, שֶׁאִם יַכְעִיסֶנּוּ רַבּוֹ, יֵלֵךְ וְיַדְלִיק גָּדִישׁ בְּאֶלֶף דִּינָר, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מִשְּׁאָר נְזָקִים. נִשְׁתַּחְרֵר הָעֶבֶד – חַיָּב לְשַׁלֵּם אֶת הַכֶּפֶל.
ט. הָעֶבֶד. עבד כנעני שכל ממונו שייך לרבו. פָּטוּר מִן הַכֶּפֶל. אינו משלם את הכפל מפני שאין לו ממון משלו. שֶׁאֵין אָדָם חַיָּב עַל נִזְקֵי עֲבָדָיו אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מָמוֹנוֹ וכו'. שלא כבהמתו שהיא ממונו וחייב על נזקיה מפני שיש לו אפשרות לשמרה, על נזקי עבדיו אינו חייב מפני שיש להם דעת והם יכולים להתחמק משמירתו וללכת ולהזיק. רַבּוֹ. אדונו. יֵלֵךְ וְיַדְלִיק גָּדִישׁ בְּאֶלֶף דִּינָר. כדי לגרום לאדונו לשלם על כך. נִשְׁתַּחְרֵר הָעֶבֶד חַיָּב לְשַׁלֵּם אֶת הַכֶּפֶל. מכיוון שיש לו אחריות על מעשיו, ולכן כשיש לו ממון משלו חייב לשלם (השווה הלכות חובל ד,כא).
י. רָאוּי לְבֵית דִּין לְהַכּוֹת אֶת הַקְּטַנִּים עַל הַגְּנֵבָה כְּפִי כֹּחַ הַקָּטָן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְגִילִין בָּהּ, וְכֵן אִם הִזִּיקוּ שְׁאָר נְזָקִים. וְכֵן מַכִּין אֶת הָעֲבָדִים שֶׁגָּנְבוּ אוֹ הִזִּיקוּ מַכָּה רַבָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִשְׁלַחַת לְהֶזֵּק.
י. כְּפִי כֹּחַ הַקָּטָן. כפי שהוא מסוגל לסבול. מִשְׁלַחַת לְהֶזֵּק. כוח שמועד להזיק.
יא. הָיְתָה הַגְּנֵבָה בְּיַד הַגַּנָּב וְהִשְׁבִּיחָה מֵאֵילֶיהָ, כְּגוֹן כִּבְשָׂה שֶׁיָּלְדָה וּגְזָזָהּ – מְשַׁלֵּם אוֹתָהּ וְאֶת גִּזּוֹתֶיהָ וְאֶת וַלְדוֹתֶיהָ; וְאִם אַחַר יֵאוּשׁ יָלְדָה וּגְזָזָהּ – מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּנֵבָה. הוֹצִיא עָלֶיהָ הוֹצָאוֹת וְהִשְׁבִּיחָה, כְּגוֹן שֶׁפִּטֵּם אוֹתָהּ – הֲרֵי הַשֶּׁבַח שֶׁל גַּנָּב אֲפִלּוּ לִפְנֵי יֵאוּשׁ, וּכְשֶׁמַּחֲזִיר הַגְּנֵבָה עִם הַכֶּפֶל נוֹטֵל הַשֶּׁבַח מִן הַבְּעָלִים, אוֹ מְחַשְּׁבִין לוֹ מִן הַכֶּפֶל.
יא. וְהִשְׁבִּיחָה מֵאֵילֶיהָ. ללא הוצאה כספית של הגנב. שֶׁיָּלְדָה וּגְזָזָהּ. המליטה ולד אצל הגנב או שהגנב גזז את צמרה. וְאִם אַחַר יֵאוּשׁ יָלְדָה וּגְזָזָהּ מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּנֵבָה. מעיקר הדין השבח שייך לנגנב מכיוון שהבהמה שלו, אך חכמים תיקנו שאם הבעלים התייאשו מהחפץ שנגנב, כל שבח הבא לאחר מכן יישאר ביד הגנב. וזאת משום 'תקנת השבים' – שחששו חכמים שגנבים יימנעו מלעשות תשובה אם יידרשו להשיב את השבח שנוצר ברשותם (הלכות גזלה ב,ב). הוֹצִיא עָלֶיהָ הוֹצָאוֹת וְהִשְׁבִּיחָה… הַשֶּׁבַח שֶׁל גַּנָּב אֲפִלּוּ לִפְנֵי יֵאוּשׁ. יש שהסבירו שגם דין זה מפני תקנת השבים, שבשבח שהוציא עליו ממון תיקנו שיזכה בו אפילו לפני ייאוש (או"ש ועוד, וראה אבן האזל נזקי ממון ז,יב שביאר באופן אחר; והשווה הלכות גזלה ב,ט). אוֹ מְחַשְּׁבִין לוֹ מִן הַכֶּפֶל. מנכים את שווי השבח מתשלום הכפל.
יב. הַגְּנֵבָה עַצְמָהּ שֶׁהִיא בְּיַד הַגַּנָּב וְלֹא נִשְׁתַּנֵּית – חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ, בֵּין לִפְנֵי יֵאוּשׁ בֵּין לְאַחַר יֵאוּשׁ, אֶלָּא שֶׁאַחַר יֵאוּשׁ הַשֶּׁבַח לַגַּנָּב, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. נִשְׁתַּנָּת הַגְּנֵבָה בְּיַד הַגַּנָּב – קְנָיָהּ וְקָנָה שִׁבְחָהּ, וַאֲפִלּוּ לִפְנֵי יֵאוּשׁ, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא דָּמִים.
יב. חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ בֵּין לִפְנֵי יֵאוּשׁ בֵּין לְאַחַר יֵאוּשׁ וכו'. שייאוש לבדו אינו קונה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הי"א. נִשְׁתַּנָּת הַגְּנֵבָה בְּיַד הַגַּנָּב קְנָיָהּ. מכיוון שהשתנתה קנה אותה וחייב לשלם רק את שווייה (פרטי דיני קניית חפץ גנוב על ידי שינוי מופיעים בהלכות גזלה פ"ב). וְקָנָה שִׁבְחָהּ. מה שהשביחה לאחר השינוי מכיוון שהיא שלו. וַאֲפִלּוּ לִפְנֵי יֵאוּשׁ. ששינוי קונה גם ללא ייאוש. וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא דָּמִים. לפי שווייה בשעת הגנבה (ראה הלכות גזלה ב,א).
יג. גָּנַב כְּחוּשָׁה וְהִשְׁמִינָה, אוֹ שְׁמֵנָה וְהִכְחִישָׁה – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל אוֹ תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה כִּשְׁעַת הַגְּנֵבָה. גָּנַב טָלֶה וְנַעֲשָׂה אַיִל, עֵגֶל וְנַעֲשָׂה שׁוֹר – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל כִּשְׁעַת הַגְּנֵבָה. טְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ אַחַר שֶׁהִגְדִּיל – נַעֲשָׂה שִׁנּוּי בְּיָדוֹ וְקָנָהוּ, וְשֶׁלּוֹ הוּא טוֹבֵחַ וְשֶׁלּוֹ הוּא מוֹכֵר, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.
יג. כְּחוּשָׁה. בהמה רזה. כִּשְׁעַת הַגְּנֵבָה. לפי שוויה בשעת הגנבה. אוֹ תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. אם טבח או מכר אותה. גָּנַב טָלֶה וְנַעֲשָׂה אַיִל. גזל כבש סמוך ללידתו ושהה אצלו עד שבגר ונעשה איל. נַעֲשָׂה שִׁנּוּי בְּיָדוֹ וְקָנָהוּ וכו'. המעבר מטלה לאיל ומעגל לשור נחשב שינוי, הלכך הגנב זוכה בבהמה ואם טבח או מכרה אין הוא צריך לשלם תשלומי ארבעה וחמישה.
יד. גָּנַב בְּהֵמָה אוֹ כְּלִי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וּבִשְׁעַת הַגְּנֵבָה הָיָה שָׁוֶה אַרְבָּעָה, וְעַכְשָׁו בִּשְׁעַת עֲמִידָה בַּדִּין שָׁוֶה שְׁנַיִם – מְשַׁלֵּם קֶרֶן כִּשְׁעַת הַגְּנֵבָה, וְתַשְׁלוּמֵי כֶּפֶל אוֹ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה כִּשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין. הָיָה שָׁוֶה בִּשְׁעַת הַגְּנֵבָה שְׁנַיִם וּבִשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין אַרְבָּעָה: אִם שָׁחַט אוֹ מָכַר אוֹ שִׁבֵּר הַכְּלִי אוֹ אִבְּדוֹ – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל אוֹ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה כִּשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין; וְאִם מֵתָה הַבְּהֵמָה אוֹ אָבַד הַכְּלִי מֵאֵילָיו – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל כִּשְׁעַת הַגְּנֵבָה.
יד. מְשַׁלֵּם קֶרֶן כִּשְׁעַת הַגְּנֵבָה וְתַשְׁלוּמֵי כֶּפֶל אוֹ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה כִּשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין. הכללי הבסיסי הוא שאם הגנבה אינה קיימת משלם קרן לפי שווייה בשעת הגנבה, ותשלומי קנס לפי שעת העמדה בדין (בבלי בבא קמא סה,א). אך לכלל זה יש חריגים כמבואר כאן. אִם שָׁחַט… מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל אוֹ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה כִּשְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין. ובמקרה זה גם את הקרן משלם לפי שעת העמדה בדין מפני שאיבד את הבהמה בידיו (מ"מ ע"פ הרי"ף). וְאִם מֵתָה הַבְּהֵמָה אוֹ אָבַד הַכְּלִי מֵאֵילָיו מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל כִּשְׁעַת הַגְּנֵבָה. ובמקרה זה אינו משלם כשעת העמדה בדין מפני שהבהמה התייקרה והוא לא איבדה בידיו.
טו. מִי שֶׁגָּנַב כְּלִי וּשְׁבָרוֹ אוֹ פְּחָתוֹ, אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִפְחַת מֵאֵילָיו – אֵין שָׁמִין לוֹ הַפְּחָת, אֶלָּא רוֹאִין כַּמָּה הָיָה שָׁוֶה הַכְּלִי וּמְשַׁלֵּם לַבְּעָלִים שְׁנַיִם בְּדָמָיו, וְהַכְּלִי הַשָּׁבוּר יִהְיֶה לַגַּנָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאִם רָצוּ הַבְּעָלִים לִטֹּל הַכְּלִי הַשָּׁבוּר וִישַׁלֵּם לָהֶן הַפְּחָת וְהַכֶּפֶל – שׁוֹמְעִין לָהֶן.
טו. פְּחָתוֹ. שניזוק, אך לא נשבר. אֵין שָׁמִין לוֹ הַפְּחָת. אינו יכול להחזיר את הכלי השבור ולשלם את ירידת הערך של הכלי ותוספת של הכפל. וְאִם רָצוּ הַבְּעָלִים לִטֹּל הַכְּלִי הַשָּׁבוּר וִישַׁלֵּם לָהֶן הַפְּחָת וְהַכֶּפֶל שׁוֹמְעִין לָהֶן. ולא קנה הגנב את הכלי כשנפחת או נשבר (ומפרשי הרמב"ם התקשו מדוע שבירה אינה נחשבת לשינוי שעל ידו יקנה הגנב את הכלי – ראה גר"א חו"מ שנד ס"ק יג וקצוה"ח שם ס"ק ג, וביד"פ כתב ע"פ הלכות גזלה ב,טו שזו תקנה שעשו לבעלים שבמקרה זה הגנב לא יקנה את החפץ אף על פי שנעשה בו שינוי).
טז. הַגּוֹנֵב וְטָבַח אוֹ מָכַר לִפְנֵי יֵאוּשׁ בְּעָלִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָנָה לוֹקֵחַ וַהֲרֵי הַגְּנֵבָה חוֹזֶרֶת בְּעַצְמָהּ מִיַּד הַלּוֹקֵחַ – הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם טָבַח אוֹ מָכַר לְאַחַר יֵאוּשׁ שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, שֶׁהֲרֵי הוֹעִיל בְּמַעֲשָׂיו וְקָנָה הַלּוֹקֵחַ.
טז. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָנָה לוֹקֵחַ… הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. אף על פי שמעשה המכירה לא הועיל והבהמה חוזרת בעצמה לבעלים מכל מקום משלם ארבעה וחמישה (הדברים מוסבים רק על המקרה שגנב ומכר, ולא על גנב וטבח שאז קונה הגנב את הבהמה בשינוי מעשה כמבואר לקמן הי"ח). וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם טָבַח אוֹ מָכַר לְאַחַר יֵאוּשׁ… שֶׁהֲרֵי הוֹעִיל בְּמַעֲשָׂיו וְקָנָה הַלּוֹקֵחַ. כאשר מכר את הבהמה לאחר ייאוש קנה אותה הקונה, שגנבה נקנית על ידי ייאוש ושינוי הבעלים ('שינוי רשות'; לקמן ה,ג, הלכות גזלה ב,ג). ואם במכירה ללא ייאוש שהבהמה חוזרת לבעלים משלם ארבעה וחמישה, כל שכן אם היה ייאוש ואינה חוזרת לבעלים שמשלם ארבעה וחמישה.
יז. הַגּוֹנֵב מֵאַחַר הַגַּנָּב, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל, וְאִם טָבַח וּמָכַר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה: לַגַּנָּב הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מְשַׁלֵּם, שֶׁהֲרֵי דִּין הַבְּהֵמָה הַזֹּאת לַחֲזֹר בְּעֵינֶיהָ לַבְּעָלִים, וְלֹא קְנָיָהּ הַגַּנָּב; וְלֹא לַבְּעָלִים אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם הַכֶּפֶל אוֹ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא גָּנַב מֵרְשׁוּתָן.
יז. מֵאַחַר הַגַּנָּב. מהגנב עצמו. וְאִם טָבַח וּמָכַר. הגנב השני. שֶׁהֲרֵי דִּין הַבְּהֵמָה הַזֹּאת לַחֲזֹר בְּעֵינֶיהָ לַבְּעָלִים וְלֹא קְנָיָהּ הַגַּנָּב. הגנב הראשון לא קנאה מכיוון שייאוש בלבד אינו קונה ואילו הייתה אצלו הייתה חוזרת לבעלים, ומכיוון שאינה שלו מי שגונב ממנו פטור מלשלם לו. וְלֹא לַבְּעָלִים אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם. גם לבעלים המקוריים אינו חייב לשלם. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא גָּנַב מֵרְשׁוּתָן. ותשלום כפל נאמר בתורה רק לגבי הגונב מרשות הבעלים (ראה בבלי בבא קמא סט,ב).
יח. גָּנַב וְטָבַח, וּבָא גַּנָּב אַחֵר וְגָנַב הַטֶּבַח – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל לַגַּנָּב הָרִאשׁוֹן, שֶׁהֲרֵי קָנָה בְּשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה, וְגַנָּב הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.
גָּנַב וּמָכַר, וּבָא אַחֵר וְגָנַב מִן הַלּוֹקֵחַ: אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים – הֲרֵי הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, וְהַגַּנָּב הַשֵּׁנִי מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל; וְאִם לֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים – אֵין הָאַחֲרוֹן מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן בִּלְבַד.
יח. וּבָא גַּנָּב אַחֵר וְגָנַב הַטֶּבַח. את הבהמה שטבח הגנב הראשון. שֶׁהֲרֵי קָנָה בְּשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה. שהייתה בהמה וכעת יש כאן בשר. בְּשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה. שינוי שנעשה בגוף הגזלה. וְגַנָּב הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לבעלים, מכיוון שהתחייב לשלם בשעת הטביחה.
הֲרֵי הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לבעלים המקוריים, ככל גנב שגנב ומכר. וְהַגַּנָּב הַשֵּׁנִי מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל. לקונה מהגנב, מכיוון שקנה אותו בייאוש ושינוי רשות. וְאִם לֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים. שאז הגנבה נשארה בבעלותם גם לאחר המכירה ולא קנאה הקונה. אֵין הָאַחֲרוֹן מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן בִּלְבַד. שמכיוון שלא גנב מבית הבעלים פטור מתשלומי קנס (כדלעיל הי"ז).

תקציר הפרק 

הלכות ​גנבה​ 👹
פרק א'​, נושא חדש!

*​הקדמה קצרה לנושא:*
​כל הגונב ממון חברו משוה פרוטה ולמעלה עובר בלא תעשה.
​אסור לגנוב אפילו דרך שחוק, ואפילו על מנת להחזיר, או על מנת לשלם. זאת משום שהאיסור נעשה בעצם הפעולה ולא רק בתוצאותיה.
​לדעת הרמב"ם גניבה שונה מגזלה. זאת לעומת חלק מהראשונים הסוברים שהלאו של לא תגזול כולל גם איסור גנבה.
​דין ייחודי נוסף בגנב הוא הבא במחתרת. גנב המנסה לחדור לרשות פרטית, מותר לבעל הבית במקרים מסוימים אף להורגו. דין זה מלמד אותנו שוב, עד כמה קרובה הגניבה לדיני נפשות​…😱

*תמצית הפרק:*

*גניבה ותשלומיה*
א) הגדרת האיסור – לגנוב בסתר בשום צורה
ב) התשלום – בכללות משלם כפל, ואם הודה מעצמו משלם רק קרן, ואם טבח ומכר משלם ארבעה וחמשה.
ג) בעלות על הגניבה – הגניבה שייכת לבעליה, עד לאחר ייאוש ושינוי החפץ.​

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הגונב מגנב פטור לגמרי?

2.גנב שהודה-פטור מהכפל?

3.קטן שגנב-בית דין עונשים אותו?

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן