פרק א', הלכות דעות, ספר המדע
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. דֵּעוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי אָדָם, וְזוֹ מְשֻׁנָּה מִזּוֹ וּרְחוֹקָה מִמֶּנָּה בְּיוֹתֵר: יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא בַּעַל חֵמָה כּוֹעֵס תָּמִיד; וְיֵשׁ אָדָם שֶׁדַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו וְאֵינוֹ כּוֹעֵס כְּלָל, וְאִם כָּעַס, יִכְעֹס כַּעַס מְעַט בְּכַמָּה שָׁנִים. וְיֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא גְּבַהּ לֵב בְּיוֹתֵר, וְיֵשׁ שֶׁהוּא שְׁפַל רוּחַ עַד מְאֹד. וְיֵשׁ שֶׁהוּא בַּעַל תַּאֲוָה, לֹא תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ מֵהֲלוֹךְ בְּתַאֲוָתָהּ; וְיֵשׁ שֶׁהוּא טְהוֹר גּוּף בְּיוֹתֵר, לֹא יִתְאַוֶּה אֲפִלּוּ לִדְבָרִים מְעַטִּים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶם. וְיֵשׁ בַּעַל נֶפֶשׁ רְחָבָה, שֶׁלֹּא תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ מִכָּל מָמוֹן הָעוֹלָם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף" (קהלת ה,ט); וְיֵשׁ מְקַצֵּר, שֶׁדַּיּוֹ אֲפִלּוּ דָּבָר מְעַט שֶׁלֹּא יְסַפֵּק לוֹ, וְלֹא יִרְדֹּף לְהַשִּׂיג כָּל צָרְכּוֹ.
וְיֵשׁ שֶׁהוּא מְסַגֵּף עַצְמוֹ בָּרָעָב, וְקוֹבֵץ עַל יָדוֹ, וְאֵינוֹ אוֹכֵל פְּרוּטָה מִשֶּׁלּוֹ אֶלָּא בְּצַעַר גָּדוֹל; וְיֵשׁ שֶׁהוּא מְאַבֵּד כָּל מָמוֹנוֹ בְּיָדוֹ לְדַעְתּוֹ. וְעַל דְּרָכִים אֵלּוּ שְׁאָר כָּל הַדֵּעוֹת, כְּגוֹן מְהוֹלֵל וְאוֹנֵן, וְכִילַי וְשׁוֹעַ, וְאַכְזָרִי וְרַחֲמָן, וְרַךְ לֵבָב וְאַמִּיץ לֵב, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
א. דֵּעוֹת הַרְבֵּה. מידות ותכונות אופי שונות. וְזוֹ מְשֻׁנָּה מִזּוֹ וּרְחוֹקָה מִמֶּנָּה בְּיוֹתֵר. ייתכנו הבדלים קיצוניים בין דעותיהם של בני אדם, כפי המודגם בהמשך. בְּכַמָּה שָׁנִים. פעם בכמה שנים, לעתים רחוקות. גְּבַהּ לֵב. גאוותן. שְׁפַל רוּחַ. עניו. טְהוֹר גּוּף. נקי מתאוות הגוף. נֶפֶשׁ רְחָבָה. רודף ממון. מְקַצֵּר. שאינו מתאווה כלל לרכוש.
מְסַגֵּף עַצְמוֹ בָּרָעָב וְקוֹבֵץ עַל יָדוֹ וכו'. מתענה ברעב מרוב קמצנות וחיסכון. מְאַבֵּד כָּל מָמוֹנוֹ בְּיָדוֹ לְדַעְתּוֹ. מבזבז את כספו בכוונה. מְהוֹלֵל וְאוֹנֵן. מתהולל או אבֵל באופן תמידי. וְכִילַי וְשׁוֹעַ. קמצן או נדיב כלפי אחרים.
ב. וְיֵשׁ בֵּין כָּל דֵּעָה וְדֵעָה הָרְחוֹקָה מִמֶּנָּה בַּקָּצֶה הָאַחֵר דֵּעוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת, זוֹ רְחוֹקָה מִזּוֹ. וְכָל הַדֵּעוֹת – יֵשׁ מֵהֶן דֵּעוֹת שֶׁהֵן לָאָדָם מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ לְפִי טֶבַע גּוּפוֹ, וְיֵשׁ מֵהֶן דֵּעוֹת שֶׁטִּבְעוֹ שֶׁל אָדָם זֶה מְכֻוָּן וְעָתִיד לְקַבֵּל אוֹתָם בִּמְהֵרָה יָתֵר מִשְּׁאֵר הַדֵּעוֹת, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁאֵינָן לָאָדָם מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ, אֶלָּא לָמַד אוֹתָם מֵאֲחֵרִים, אוֹ שֶׁנִּפְנָה לָהֶן מֵעַצְמוֹ לְפִי מַחֲשָׁבָה שֶׁעָלְתָה בְּלִבּוֹ, אוֹ שֶׁשָּׁמַע שֶׁזּוֹ הַדֵּעָה טוֹבָה לוֹ וּבָהּ רָאוּי לֵילֵךְ, וְהִנְהִיג עַצְמוֹ בָּהּ עַד שֶׁנִּקְבְּעָה.
ב. דֵּעוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת. ממוצעות. זוֹ רְחוֹקָה מִזּוֹ. שיש אפשרויות רבות למידות ביניים. וְהִנְהִיג עַצְמוֹ בָּהּ עַד שֶׁנִּקְבְּעָה. שיש תכונות שאין נטייה מולדת אליהן, או כישרון טבעי להשיגן, אלא נרכשות בעקבות התנהגות קבועה של אדם לפי החלטתו.
ג. שְׁנֵי קְצָווֹת הָרְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ שֶׁבְּכָל דֵּעָה וְדֵעָה אֵינָן דֶּרֶךְ טוֹבָה, וְאֵין רָאוּי לוֹ לָאָדָם לָלֶכֶת בָּהֶן וְלֹא לְלַמְּדָן לְעַצְמוֹ. וְאִם מָצָא טִבְעוֹ נוֹטֶה לְאַחַת מֵהֶן אוֹ מוּכָן לְאַחַת מֵהֶן, אוֹ שֶׁכְּבָר לֻמַּד אַחַת מֵהֶן וְנָהַג בָּהּ – יַחֲזִיר עַצְמוֹ לְמוּטָב וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבִים, וְהִיא הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה.
ג. וְהִיא הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה. כך נקראת הדרך הממוצעת.
ד. הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה הִיא מִדָּה בֵּינוֹנִית שֶׁבְּכָל דֵּעָה וְדֵעָה מִכָּל דֵּעוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם, וְהִיא הַדֵּעָה שֶׁהִיא רְחוֹקָה מִשְּׁנֵי הַקְּצָווֹת רִחוּק שָׁוֶה, וְאֵינָהּ קְרוֹבָה לֹא לָזוֹ וְלֹא לָזוֹ. וּלְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיְּהֵא אָדָם שָׁם דֵּעוֹתָיו תָּמִיד וּמְשַׁעֵר אוֹתָם וּמְכַוֵּן אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִית, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא שָׁלֵם.
כֵּיצַד? לֹא יִהְיֶה בַּעַל חֵמָה נוֹחַ לִכְעֹס, וְלֹא כַּמֵּת שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ, אֶלָּא בֵּינוֹנִי: לֹא יִכְעֹס אֶלָּא עַל דָּבָר גָּדוֹל שֶׁרָאוּי לִכְעֹס עָלָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה כַּיּוֹצֵא בּוֹ פַּעַם אַחֶרֶת.
וְכֵן לֹא יִתְאַוֶּה אֶלָּא לִדְבָרִים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶם וְאִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת בְּזוּלָתָן, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ" (משלי יג,כה). וְכֵן לֹא יִהְיֶה עָמֵל בְּעִסְקוֹ אֶלָּא לְהַשִּׂיג דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לְחַיֵּי שָׁעָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק" (תהלים לז,טז). וְלֹא יִקְבֹּץ יָדוֹ בְּיוֹתֵר, וְלֹא יְפַזֵּר כָּל מָמוֹנוֹ, אֶלָּא נוֹתֵן צְדָקָה כְּפִי מִסַּת יָדוֹ, וּמַלְוֶה כָּרָאוּי לְמִי שֶׁצָּרִיךְ. וְלֹא יְהֵא מְהוֹלֵל וְשׂוֹחֵק, וְלֹא עָצֵב וְאוֹנֵן, אֶלָּא שָׂמֵחַ כָּל יָמָיו בְּנַחַת, בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. וְכֵן שְׁאָר דֵּעוֹתָיו. וְדֶרֶךְ זוֹ הִיא דֶּרֶךְ הַחֲכָמִים.
כָּל אָדָם שֶׁדֵּעוֹתָיו כֻּלָּם דֵּעוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת מְמֻצָּעוֹת – נִקְרָא חָכָם.
ד. שֶׁהִיא רְחוֹקָה מִשְּׁנֵי הַקְּצָווֹת רִחוּק שָׁוֶה. כלומר בדיוק באמצע. שָׁם דֵּעוֹתָיו. אומד ומודד אותן. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא שָׁלֵם. מתוקן במידותיו.
בַּעַל חֵמָה נוֹחַ לִכְעֹס. מתרגז בקלות. כַּמֵּת שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ. שאינו מגיב כלל לדברים הנעשים בניגוד לרצונו. אֶלָּא עַל דָּבָר גָּדוֹל וכו'. רק אם הכעס מוצדק, ויש בו תועלת לעתיד (וראה לקמן ב,ג).
בְּזוּלָתָן. בלעדיהן. צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ. למלא את צורך חיי הנפש. לְהַשִּׂיג דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לְחַיֵּי שָׁעָה. מה שנצרך לפרנסתו, ולא כדי להתעשר. וְלֹא יִקְבֹּץ יָדוֹ. לא יסגור את ידו מלתת את כספו. כְּפִי מִסַּת יָדוֹ. כפי יכולתו. לְמִי שֶׁצָּרִיךְ. למי שנצרך לכסף.
ה. וּמִי שֶׁהוּא מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר וְיִתְרַחֵק מִדֵּעָה בֵּינוֹנִית מְעַט לְצַד זֶה אוֹ לְצַד זֶה – נִקְרָא חָסִיד.
כֵּיצַד? מִי שֶׁיִּתְרַחֵק מִגֹּבַהּ הַלֵּב עַד הַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן וְיִהְיֶה שְׁפַל רוּחַ בְּיוֹתֵר – נִקְרָא חָסִיד, וְזוֹ הִיא מִדַּת חֲסִידוּת. וְאִם נִתְרַחֵק עַד הָאֶמְצַע בִּלְבַד, וְיִהְיֶה עָנָו – נִקְרָא חָכָם, וְזוֹ הִיא מִדַּת חָכְמָה. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ שְׁאָר כָּל הַדֵּעוֹת. וַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מַטִּין דֵּעוֹת שֶׁלָּהֶם מִדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִית כְּנֶגֶד שְׁתֵּי הַקְּצָווֹת: יֵשׁ דֵּעָה שֶׁמַּטִּין אוֹתָהּ כְּנֶגֶד הַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן, וְיֵשׁ דֵּעָה שֶׁמַּטִּין אוֹתָהּ כְּנֶגֶד הַקָּצֶה הָרִאשׁוֹן, וְזֶה הוּא לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.
וּמְצֻוִּים אָנוּ לָלֶכֶת בִּדְרָכִים אֵלּוּ הַבֵּינוֹנִיִּים, וְהֵם הַדְּרָכִים הַטּוֹבִים וְהַיְשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח,ט).
ה. מְעַט לְצַד זֶה אוֹ לְצַד זֶה. לאחד מן הצדדים שיש בו צד של יתרון.
וַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מַטִּין דֵּעוֹת שֶׁלָּהֶם מִדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִית וכו'. שכך היו נוהגים בכל מידה בצורה מועטת, כדרך סייג להתנהגותם (ראה שמונה פרקים, פרק ד). לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. מעבר לנצרך על פי הדין.וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו. בדרכיו של ה'.

ו. כָּךְ לָמְדוּ בְּפֵרוּשׁ מִצְוָה זוֹ: מַה הוּא נִקְרָא חַנּוּן – אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן, מַה הוּא נִקְרָא רַחוּם – אַף אַתָּה הֱיֵה רַחוּם, מַה הוּא נִקְרָא קָדוֹשׁ – אַף אַתָּה הֱיֵה קָדוֹשׁ.
וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ קָרְאוּ הַנְּבִיאִים לָאֵל בְּכָל אוֹתָן הַכִּנּוּיִים: אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב חֶסֶד, צַדִּיק, וְיָשָׁר, תָּמִים, גִּבּוֹר, וְחָזָק, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, לְהוֹדִיעַ שֶׁאֵלּוּ דְּרָכִים טוֹבִים וִישָׁרִים הֵם, וְחַיָּב אָדָם לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בָּהֶן וּלְהִדַּמּוֹת כְּפִי כֹּחוֹ.
ו. לְהוֹדִיעַ שֶׁאֵלּוּ דְּרָכִים טוֹבִים וִישָׁרִים הֵם וכו'. הנביאים בחרו בכינויים אלה, משום שהם מאפיינים את ההתנהגות הראויה.
ז. וְכֵיצַד יַרְגִּיל אָדָם עַצְמוֹ בְּדֵעוֹת אֵלּוּ עַד שֶׁיִּקָּבְעוּ בּוֹ? יַעֲשֶׂה וְיִשְׁנֶה וִישַׁלֵּשׁ בַּמַּעֲשִׂים שֶׁעוֹשֶׂה עַל פִּי הַדֵּעוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת, וְיַחֲזֹר בָּהֶן תָּמִיד, עַד שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשֵׂיהֶן קַלִּים עָלָיו וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶם טֹרַח, וְיִקָּבְעוּ הַדֵּעוֹת בְּנַפְשׁוֹ.
וּלְפִי שֶׁהַשֵּׁמוֹת הָאֵלּוּ שֶׁנִּקְרָא בָּהֶן הַיּוֹצֵר הֵן הַדֶּרֶךְ הַבֵּינוֹנִית שֶׁאָנוּ חַיָּיבִין לָלֶכֶת בָּהּ, נִקְרֵאת דֶּרֶךְ זוֹ דֶּרֶךְ יי, וְהִיא שֶׁלִּמְּדָהּ אַבְרָהָם אָבִינוּ לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יי לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח,יט).
וְהַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ מֵבִיא טוֹבָה וּבְרָכָה לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַעַן הָבִיא יי עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" (שם).
ז. עַד שֶׁיִּקָּבְעוּ בּוֹ. שיורגל באותן המידות הטובות, שייהפכו להיות מטבעו. יַעֲשֶׂה וְיִשְׁנֶה וִישַׁלֵּשׁ. יחזור פעם שנייה ושלישית.
שֶׁהַשֵּׁמוֹת הָאֵלּוּ שֶׁנִּקְרָא בָּהֶן הַיּוֹצֵר. ארך אפים ורב חסד וכל הכינויים שנזכרו לעיל ה"ו.
לְמַעַן הָבִיא יי עַל אַבְרָהָם וכו'. זה סיומו של הפסוק.

תקציר הפרק 

הלכות דעות‼

הלכות דעות מעידות על רחבות דעתו של הרמב"ם שהשכיל לקבץ ולנסח הלכות גם בנושאי המידות שלכאורה אינן הלכתיות ומוגדרות, אף על פי כן מנה הרמב"ם בהלכות אלו מצוות שונות.
בשבוע הקרוב (בדיוק) נלמד איך ראוי לאדם להתנהג עם מאכליו, עצמו, סביבתו וקהילתו.
מרתק

פרק א הלכות דעות
הדרך הישרה בהתנהגות –דרך ה'🛤

לכל דעה (=תכונה) יש שתי קצוות: גאוותנות ושפלות רוח, פזרנות וקמצנות וכו'.
הדרך הישרה, שהיא דרך ה', היא הדרך הבינונית, האמצעית. מי שכל דעותיו ממוצעות נקרא "חכם". כדי להשיג דרך זו יש להתרגל במעשים על פי הדעה האמצעית עד שתקבל דעה זו בנפשו.
ישנה מדרגה נוספת של "חסיד" והוא המטה מעט מדרך האמצע לצד זה או לצד זה -שהחסיד נוטה מדרך האמצע לכיוון שפחות נמשך אליו בטבעו, כדי שלבסוף יגיע לדרך האמצע.
הליכה בדרך הבינונית נלמדת מהפסוק: " וְהָלַכְתָּ, בִּדְרָכָיו" דברים כח,ט

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר המדע ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. מי נקרא "חכם", ומי נקרא "חסיד"?

א. חכם – בעל ידע תורני רחב; חסיד – המקפיד על המצוות.
ב. חכם – מי שדעותיו בינוניות-ממוצעות; חסיד – המדקדק ביותר ומתרחק מדעה בינונית לצד זה או לצד זה.
ג. חכם – מתמיד בתורה ושוקד על לימודו; חסיד – פורש מן החומריות ומתאוות העולם.
ד. חכם – הרואה את הנולד; חסיד – המקפיד על מצוות שבין אדם לחבירו, ומרבה בגמילות חסדים.

[פרק א', הלכה ד-ה]

2. איזו מצות עשה מקיים מי שהולך בדרך הבינונית?

א. "והלכת בדרכיו".
ב. "ונקדשתי בתוך בני ישראל".
ג. "והלכת בדרכי ועשית הישר בעיני".
ד. "ועשית הישר והטוב בעיני ה'".

[פרק א', הלכה ה']

3. כיצד נקראת הדרך הבינונית, ומי לימדה את בני ביתו?

א. דרך המצוות; משה רבינו.
ב. דרך הישר. דוד המלך.
ג. דרך האמצע. אהרן הכהן.
ד. דרך ה'. אברהם אבינו.

[פרק א', הלכה ז']

תשובות
1-ב 2-א 3-ד

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן