פרק א', הלכות זכייה ומתנה, ספר קניין
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַהֶפְקֵר – כָּל הַמַּחֲזִיק בּוֹ, זָכָה. וְכֵן הַמִּדְבָּרוֹת וְהַנְּהָרִים הַגְּדוֹלִים – כָּל שֶׁבָּהֶן הֶפְקֵר, וְכָל הַקּוֹדֵם בּוֹ זָכָה, כְּגוֹן הָעֲשָׂבִים וְהָעֵצִים וְהַפֵּרוֹת שֶׁל פֵּרוֹת אִילָנוֹת שֶׁל יַעַר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
א. הַהֶפְקֵר כָּל הַמַּחֲזִיק בּוֹ זָכָה. פרק זה והפרק הבא עוסקים בדיני זכייה בדברים שאדם הפקיר מנכסיו. ובהלכות נדרים ב,יד-יח התבארו הדינים העוסקים בהפקרה עצמה (כיצד מפקירים ועוד). כָּל שֶׁבָּהֶן הֶפְקֵר. מאליו.
ב. הַצָּד דָּגִים מִן הַיָּמִים וְהַנְּהָרוֹת, אוֹ שֶׁצָּד עוֹפוֹת אוֹ מִינֵי חַיָּה, הוֹאִיל וְאֵין לָהֶם בְּעָלִים – זָכָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָצוּד בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ; וְאִם צָד שָׁם – קָנָה. וְאִם הָיוּ הַדָּגִים בַּבֵּיבָר שֶׁל בְּעָלִים, וְכֵן חַיָּה וָעוֹף שֶׁבַּבֵּיבָרִין, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בֵּיבָר גָּדוֹל וְהוּא מְחֻסַּר צִידָה – הֲרֵי הֵן שֶׁל בַּעַל הַבֵּיבָרִין, וְהַצָּד מִשָּׁם הֲרֵי זֶה גַּזְלָן.
ב. שֶׁלֹּא יָצוּד בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ. כאשר החיה נכנסה לשם. שאף שאין בעל השדה קונה את החיה, מכל מקום לכתחילה אסור לחברו לצוד שם (ראה ערוה"ש חו"מ רעג,טז). ויש מפרשים שהטעם הוא מפני שאין לו רשות להיכנס לשדה חברו (מ"מ). וְאִם צָד שָׁם קָנָה. אם בכל זאת צד חיה שנכנסה לשדה חברו, קנה אותה (וראה לקמן ה"ד שיש אופן שבעל השדה זוכה בחיה). בַּבֵּיבָר. מתחם שבו מגדלים בעלי חיים. בֵּיבָר גָּדוֹל וְהוּא מְחֻסַּר צִידָה. שבעל הביבר לא יכול לתפסם שם בקלות (ראה הלכות יום טוב ב,ז). הֲרֵי הֵן שֶׁל בַּעַל הַבֵּיבָרִין. מפני שנשמרים שם.
ג. אֲבָל הַלּוֹקֵחַ דָּגִים מִתּוֹךְ מְצוּדָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ כְּשֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַיָּם, אוֹ שֶׁלָּקַח חַיָּה מִמְּצוּדָתוֹ כְּשֶׁהִיא פְּרוּסָה בַּמִּדְבָּר – הֲרֵי זֶה אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְאִם הָיְתָה הַמְּצוּדָה כְּלִי וְלָקַח מִתּוֹךְ הַמְּצוּדָה – הֲרֵי זֶה גַּזְלָן.
ג. מְצוּדָתוֹ. מלכודת לצידת בעלי חיים. אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. מפני דרכי שלום (משנה גיטין ה,ח; וראה גם הלכות גזלה ו,יב). וְאִם הָיְתָה הַמְּצוּדָה כְּלִי. כשיש לה בית קיבול, מה שניצוד בתוכה שייך לבעל המלכודת מן התורה.
ד. הַפּוֹרֵס מְצוּדָה בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ וְצָד בָּהּ חַיָּה אוֹ עוֹף, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה – קָנָה. וְאִם הָיָה בַּעַל הַשָּׂדֶה עוֹמֵד בְּצַד שָׂדֵהוּ, וְאָמַר: 'זָכָת לִי שָׂדִי' – קָנָה בַּעַל הַשָּׂדֶה, וְאֵין לְבַעַל הַמְּצוּדָה כְּלוּם.
ד. חַיָּה אוֹ עוֹף. של הפקר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה קָנָה. כדלעיל ה"ב. הָיָה בַּעַל הַשָּׂדֶה עוֹמֵד בְּצַד שָׂדֵהוּ וְאָמַר זָכָת לִי שָׂדִי קָנָה בַּעַל הַשָּׂדֶה. ששדהו של אדם נחשבת כחצר שאינה משתמרת (שהדברים הנמצאים בתוכה אינם נשמרים לבעליה) והיא קונה לאדם את מה שבתוכה כאשר הוא עומד בצדה ואומר 'זכת לי שדי' (ראה לקמן ד,ח-ט; הלכות גזלה ואבדה יז,ח). אמנם אם השדה משתמרת, קנה בעל השדה אף שלא עמד בצדה ולא אמר כלום, שחצר משתמרת קונה לאדם אפילו שלא מדעתו (שם).
ה. דָּגִים שֶׁקָּפְצוּ לְתוֹךְ הַסְּפִינָה – קָנָה בַּעַל הַסְּפִינָה, שֶׁזּוֹ כְּחָצֵר הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת הִיא, וְאֵינָהּ חָצֵר הַמְהַלֶּכֶת, שֶׁהַמַּיִם הֵם שֶׁמּוֹלִיכִין אוֹתָהּ, וְאֵינָהּ הוֹלֶכֶת מֵחֲמַת עַצְמָהּ.
ה. שֶׁזּוֹ כְּחָצֵר הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת הִיא. שהדברים הנמצאים בה נשמרים לבעליה, ולכן קונה מה שיש בתוכה (ראה לקמן ד,ט). וְאֵינָהּ חָצֵר הַמְהַלֶּכֶת. ניידת, וחצר המהלכת אינה קונה לבעליה את מה שבתוכה (ראה הלכות מכירה ג,יג).
ו. גֵּר שֶׁמֵּת וְלֹא הוֹלִיד בָּנִים בְּיִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר – אֵין לוֹ יוֹרְשִׁים, אֶלָּא כָּל הַקּוֹדֵם וְהֶחֱזִיק בִּנְכָסָיו, זָכָה בָּהֶן, וְאֵין בַּעַל הַמֶּצֶר יָכוֹל לְסַלְּקוֹ בְּדָמִים, שֶׁזּוֹ כְּמַתָּנָה הִיא.
ו. וְלֹא הוֹלִיד בָּנִים בְּיִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר אֵין לוֹ יוֹרְשִׁים. שאם נולדו לו בנים קודם שהתגייר אינם יורשים אותו אף אם גם הם התגיירו (לקמן ט,ז, הלכות נחלות ו,י), מכיוון שלאחר הגיור בטל ייחוסו המשפחתי (הלכות איסורי ביאה יד,יא). וְהֶחֱזִיק בִּנְכָסָיו. עשה מעשה שמוכיח בעלות ומקנה לו את הנכס (כמפורט לקמן פרק ב). וְאֵין בַּעַל הַמֶּצֶר יָכוֹל לְסַלְּקוֹ בְּדָמִים שֶׁזּוֹ כְּמַתָּנָה הִיא. בדרך כלל לבעל השדה הסמוכה ('בעל המצר'), יש קדימות בקניית השדה, ולכן אם בעל הקרקע מוכר אותה לאדם אחר יכול בעל המצר לשלם דמים ולסלק את מי שקנה אותה (ראה הלכות שכנים יב,ה). אמנם אם אדם נותן את הקרקע במתנה לאדם אחר, בעל המצר אינו יכול להכריחו למכור לו את השדה (שם יג,א), והוא הדין במחזיק בשדה הגר שמת.
ז. שְׁתֵּי שָׂדוֹת בְּנִכְסֵי הַגֵּר וּמֶצֶר אֶחָד בֵּינֵיהֶן: הֶחֱזִיק בְּאַחַת מֵהֶן לִקְנוֹתָהּ – קְנָיָהּ; הֶחֱזִיק בָּהּ לִקְנוֹת אוֹתָהּ וְאֶת חֲבֶרְתָּהּ – זוֹ שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ קָנָה, אֲבָל חֲבֶרְתָּהּ לֹא קָנָה; הֶחֱזִיק בָּהּ כְּדֵי לִקְנוֹת אֶת חֲבֶרְתָּהּ – לֹא קָנָה אַחַת מֵהֶן: חֲבֶרְתָּהּ – מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶחֱזִיק בָּהּ, וְזוֹ – מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶחֱזִיק בָּהּ כְּדֵי לִקְנוֹתָהּ.
הֶחֱזִיק בָּהּ לִקְנוֹתָהּ וְלִקְנוֹת אֶת חֲבֶרְתָּהּ וְאֶת הַמֶּצֶר שֶׁבֵּינֵיהֶן, אוֹ שֶׁהֶחֱזִיק בַּמֶּצֶר לִקְנוֹת אֶת שְׁתֵּיהֶן – הֲרֵי זֶה סָפֵק, וְאִם בָּא אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ לִקְנוֹתָהּ – זָכָה הָאַחֲרוֹן.
ז. וּמֶצֶר אֶחָד בֵּינֵיהֶן. שיש גבול שמפריד בין השדות. זוֹ שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ קָנָה אֲבָל חֲבֶרְתָּהּ לֹא קָנָה. שלא כדין מתנה, שאם החזיק בשדה אחת כדי לקנות עמה שדה נוספת, קנה את שתיהן, כיוון שבמתנה יש אדם אחר שמקנה לו את השדות (מ"מ, וראה הלכות מכירה א,יט-כ).
ח. וְכֵן שְׁנֵי בָּתִּים זֶה לִפְנִים מִזֶּה שֶׁהֶחֱזִיק בְּאֶחָד מֵהֶן לִקְנוֹתוֹ וְלִקְנוֹת אֶת הַשֵּׁנִי – לֹא קָנָה אֶלָּא זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בּוֹ בִּלְבַד. הֶחֱזִיק בְּאֶחָד מֵהֶן כְּדֵי לִקְנוֹת אֶת הַשֵּׁנִי – אַף זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בּוֹ לֹא קָנָה.
ח. זֶה לִפְנִים מִזֶּה. אחד פנימי ואחד חיצוני.
ט. הַמַּחֲזִיק בִּשְׁטָר מִנִּכְסֵי הַגֵּר כְּדֵי לִקְנוֹת הַקַּרְקַע הַכְּתוּבָה בְּאוֹתוֹ הַשְּׁטָר – לֹא קָנָה אֶלָּא הַשְּׁטָר בִּלְבַד, לָצוּר אוֹתוֹ עַל פִּי צְלוֹחִיתוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהּ.
ט. הַמַּחֲזִיק בִּשְׁטָר וכו'. שטר שמעיד על כך שהקרקע נמכרה או ניתנה במתנה לגר (מ"מ). לָצוּר אוֹתוֹ. לכסות בו.
י. שָׂדֶה הַמְסֻיֶּמֶת בִּמְצָרֶיהָ, כֵּיוָן שֶׁהִכִּישׁ בָּהּ מַכּוֹשׁ אֶחָד – קָנָה אֶת כֻּלָּהּ. וְאִם אֵינָהּ מְסֻיֶּמֶת בִּמְצָרֶיהָ – קוֹנֶה מִמֶּנָּה בְּאוֹתוֹ מַכּוֹשׁ כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ הַצֶּמֶד בִּשְׁעַת חֲרִישָׁה וְיַחֲזֹר. וְהַמֶּצֶר וְהֶחָצָב שֶׁמְּתַחֲמִין בּוֹ הַתְּחוּמִין – מַפְסִיקִין בְּנִכְסֵי הַגֵּר, וְכָל הַמַּחֲזִיק בַּשָּׂדֶה לֹא קָנָה אֶלָּא עַד הַמֶּצֶר אוֹ עַד הֶחָצָב.
י. הַמְסֻיֶּמֶת בִּמְצָרֶיהָ. שמוגדרת בגבולות. שֶׁהִכִּישׁ בָּהּ מַכּוֹשׁ אֶחָד. חפר בה מעט במעדר או עשה בה תיקון אחר שבאופן זה קונה את השדה בקניין חזקה (ראה הלכות מכירה א,ח, א,טז). כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ הַצֶּמֶד בִּשְׁעַת חֲרִישָׁה וְיַחֲזֹר. כשיעור קרקע שזוג שוורים שמושכים מחרשה ('צמד') חורשים בהליכה אחת, שדרך עובדי אדמה לחרוש את השדה חלקים חלקים (מ"מ; ולגבי ההגדרה המדויקת של שיעור זה ראה שיטות שונות בראשונים על בבא בתרא נד,ב). וְהֶחָצָב. צמח ששרשיו יורדים בארץ ביושר ואינם נוטים לצדדים, שהיו שותלים כדי לסמן את גבולות השדה.
יא. כָּל הַמַּפְסִיק לַפֵּאָה – מַפְסִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁהָיָה שָׁם נַחַל אוֹ אַמַּת הַמַּיִם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – לֹא קָנָה אֶלָּא עַד הַנַּחַל אוֹ עַד הָאַמָּה. וְכָל הַמַּפְסִיק רְשֻׁיּוֹת שַׁבָּת – מַפְסִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר, כְּגוֹן שֶׁהָיָה בֵּין שְׁתֵּי הַשָּׂדוֹת רְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ כַּרְמְלִית, אֲפִלּוּ הָיָה בֵּינֵיהֶן רְשׁוּת שֶׁחוֹלֶקֶת לְגִטִּין.
יא. הַמַּפְסִיק לַפֵּאָה. שטח בשדה שמחלק את השדה לשתי שדות לעניין חיוב הנחת פאה לעניים (ראה הלכות מתנות עניים פרק ג). וְכָל הַמַּפְסִיק רְשֻׁיּוֹת שַׁבָּת. שטח שמוגדר בפני עצמו לעניין דיני הוצאה בשבת (ראה הלכות שבת יד,ד). אֲפִלּוּ הָיָה בֵּינֵיהֶן רְשׁוּת שֶׁחוֹלֶקֶת לְגִטִּין. שטח שנחשב כרשות בפני עצמה לעניין קניית גט לאישה, ואף שבדיני שבת נחשב לרשות אחת עם השטח שסביבו (ראה הלכות גירושין ה,ט).
יב. כָּל דָּבָר הַמַּפְסִיק לַטֻּמְאָה – מַפְסִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁנִּכְנַס אָדָם לְבִקְעָה זוֹ וְטֻמְאָה בְּבִקְעָה אַחֶרֶת בְּצִדָּהּ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הִגִּיעַ לִמְקוֹם הַטֻּמְאָה אִם לָאו – כָּל מָקוֹם שֶׁמַּחֲזִיקִין אוֹתוֹ לְטֻמְאָה, הֲרֵי הוּא כְּמָקוֹם אֶחָד מֻחְלָק בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
יב. לְבִקְעָה. מישור שיש בו כמה שדות. כָּל מָקוֹם שֶׁמַּחֲזִיקִין אוֹתוֹ לְטֻמְאָה. כגון שהטומאה נמצאת בצד מסוים של הבקעה, וכל אותו צד מוחזק כמקום טמא מחמת הספק, אך בצד אחר של הבקעה נכנסים טהורים ללא חשש. וכך גם לעניין נכסי הגר, שהמחזיק בצד אחד לא קנה את הצד השני (או"ש).
יג. בִּקְעָה גְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שָׂדוֹת רַבּוֹת וְכֻלָּן שֶׁל גֵּר אֶחָד, וְלֹא הָיָה בֵּינֵיהֶן לֹא מֶצֶר וְלֹא חָצָב וְלֹא דָּבָר מִדְּבָרִים הַמַּפְסִיקִין, וּבָא אֶחָד וְהֶחֱזִיק בְּמִקְצָת הַבִּקְעָה לִקְנוֹת אֶת כֻּלָּהּ – כָּל הַנִּקְרָא עַל שֵׁם אוֹתוֹ הַגֵּר, קוֹנֶה אוֹתוֹ.
יג. דָּבָר מִדְּבָרִים הַמַּפְסִיקִין. שנזכרו לעיל הל' יא-יב. כָּל הַנִּקְרָא עַל שֵׁם אוֹתוֹ הַגֵּר קוֹנֶה אוֹתוֹ. זוכה בכל השטח שהיה נקרא שדהו של פלוני (ולעיל ה"י שקונה רק שיעור חרישה מדובר בשדה שאינה נקראת על שם הגר – קרית מלך רב, סמ"ע חו"מ רעה ס"ק ט; וראה מ"מ כס"מ ואבן האזל שהציעו תירוצים אחרים).
יד. גּוֹי שֶׁמָּכַר מִטַּלְטְלִין לְיִשְׂרָאֵל אוֹ קָנָה מִטַּלְטְלִין מִיִּשְׂרָאֵל – קוֹנֶה בִּמְשִׁיכָה וּמַקְנֶה בִּמְשִׁיכָה, אוֹ בְּדָמִים. אֲבָל הַקַּרְקַע – אֵינוֹ קוֹנֶה אוֹתָהּ מִיִּשְׂרָאֵל אֶלָּא בִּשְׁטָר, וְאֵינוֹ מַקְנֶה אוֹתָהּ לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא בִּשְׁטָר, שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ סוֹמֶכֶת אֶלָּא עַל הַשְּׁטָר.
לְפִיכָךְ, יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּקַח שָׂדֶה מִן הַגּוֹי וְנָתַן הַדָּמִים, וְקֹדֶם שֶׁיַּחֲזִיק בָּהּ בָּא יִשְׂרָאֵל אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּחֲזִיקִין בְּנִכְסֵי הַגֵּר – זָכָה הָאַחֲרוֹן, וְנוֹתֵן לָרִאשׁוֹן אֶת הַדָּמִים, מִפְּנֵי שֶׁהַגּוֹי מֵעֵת שֶׁלָּקַח הַדָּמִים סִלֵּק רְשׁוּתוֹ, וְיִשְׂרָאֵל לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַשְּׁטָר לְיָדוֹ, וְנִמְצְאוּ נְכָסִים אֵלּוּ כְּנִכְסֵי מִדְבָּר – כָּל הַמַּחֲזִיק בָּהֶן זָכָה.
יד. בִּמְשִׁיכָה. הקניין שתיקנו חכמים למיטלטלין (ראה הלכות מכירה ג,א). אוֹ בְּדָמִים. יכול גם לקנות ולהקנות בדמים. שאף שחכמים תיקנו שלישראל אין קניין באופן זה, בגוי יש קניין (מ"מ על פי הלכות בכורות ד,ה). אֶלָּא בִּשְׁטָר. יחד עם נתינת הכסף (הלכות מכירה א,יז; שלא כישראל הקונה קרקע מישראל שמספיק לשם כך שטר לבד או כסף לבד או חזקה – שם ה"ג). שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ סוֹמֶכֶת אֶלָּא עַל הַשְּׁטָר. הישראל חושש שהגוי יחזור בו, ואין דעתו של הישראל סומכת אלא על קניין הנעשה בכתיבת שטר יחד עם התשלום.
וְנָתַן הַדָּמִים. אך טרם כתבו שטר. וְקֹדֶם שֶׁיַּחֲזִיק בָּהּ וכו'. אבל אם כבר החזיק בה, זכה בה כדין המחזיק בנכסי הפקר, וישראל אחר אינו יכול לזכות בה (מ"מ). וְהֶחֱזִיק בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּחֲזִיקִין בְּנִכְסֵי הַגֵּר. באחד מאופני החזקה שבהם זוכים בשדה הפקר (ראה לקמן פרק ב). וְנוֹתֵן לָרִאשׁוֹן אֶת הַדָּמִים. שהרי בזכות הכסף של הראשון הסתלק הגוי מן השדה וזכה בה הישראל האחרון (מ"מ).
טו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ מִשְׁפָּט יָדוּעַ לַמֶּלֶךְ. אֲבָל אִם דִּין אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ וּמִשְׁפָּטוֹ שֶׁלֹּא יִזְכֶּה בַּקַּרְקַע אֶלָּא מִי שֶׁכּוֹתֵב שְׁטָר אוֹ הַנּוֹתֵן דָּמִים וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ – עוֹשִׂין כְּפִי מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, שֶׁכָּל דִּינֵי הַמֶּלֶךְ בְּמָמוֹן – עַל פִּיהֶם דָּנִין.

טו. מִשְׁפָּט יָדוּעַ לַמֶּלֶךְ. חוק שחוקק המלך. עַל פִּיהֶם דָּנִין. לתנאי תחולתו והיקפו של דין המלך, ראה הלכות גזלה ה,יא-יח.

תקציר הפרק 

🤔 למי שייכים הדגים שבים?
בים יש דגים רבים. כמה? מדענים מעריכים את מספרם במיליון מיליארד, ובמילים אחרות "יש הרבה דגים בים". למי כל הדגים האלו שייכים? ההלכה קובעת ש"הצד דגים מן הימים ומן הנהרות… הואיל ואין להם בעלים – זכה" (הלכה ב). דגים, כמו שאר חיות הפרא בעולם, לא שייכים לאף אחד ולכן הם שייכים לכל מי שמצליח לשים עליהם את ידו (חכתו או רשתו, תכל'ס). אם אדם אחר כבר לכד אותם, הם שלו, ולכן "הלוקח דגים מתוך מצודתו של חברו כשהיא בתוך הים… הרי זה אסור", אמנם רק מדברי סופרים, כל עוד המלכודת אינה בעלת צורת כלי; אם יש לה צורה של כלי – הם שייכים לבעלי המלכודת מן התורה, והלוקח אותם "הרי זה גזלן" (הלכה ג). 🐠

🤷‍ החצב שעומד על המשמרת
ויכוחים על הנקודה שבה עובר קו הגבול בין עמים הם לא המצאה מודרנית. כבר בימי קדם התווכחו בני האדם על השאלה למי שייכת האדמה, סכסוכים שלעיתים הגיעו לכדי מלחמה. ומה שנכון לעמים, נכון גם לאנשים פרטיים. אחת הדרכים לסמן גבולות בצורה קבועה הייתה שתילת חצבים: "מאי חצובא? אמר רב יהודה אמר רב: שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ". בשל כך, חצב הממוקם בנקודה מסוימת בשטח מסמן את גבול החלקה, ולכן "כל המחזיק בשדה – לא קנה אלא… עד החצב" (הלכה י), והדבר נכון במקרה שמדובר בשדה הפקר, כגון שדה הגר שנפטר ללא יורשים, שכל הקודם והחזיק בנכסיו – זכה בהן" (הלכה ו). הפרחים – לחצב! 💐

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם מותר לצוד בשדה חבירו?

2.קרקע הגוי נקנית בשטר משום שזו גזירת המלך?

3.גר שמת בלא יורש – נכסיו נידונים כהפקר?

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן