פרק א', הלכות חגיגה, ספר קרבנות
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שָׁלֹשׁ מִצְווֹת עֲשֵׂה נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל רֶגֶל מִשְּׁלֹשָׁה רְגָלִים, וְאֵלּוּ הֵן: הָרְאִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ" (שמות כג,יז; לד,כג; דברים טז,טז), וְהַחֲגִיגָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "תָּחֹג לַיי אֱלֹהֶיךָ" (דברים טז,טו), וְהַשִּׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (שם טז,יד).
הָרְאִיָּה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הוּא שֶׁיַּרְאֶה פָּנָיו בָּעֲזָרָה בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג, וְיָבִיא עִמּוֹ קָרְבַּן עוֹלָה, בֵּין מִן הָעוֹף בֵּין מִן הַבְּהֵמָה. וּמִי שֶׁבָּא לָעֲזָרָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְלֹא הֵבִיא עוֹלָה – לֹא דַּיּוֹ שֶׁלֹּא עָשָׂה מִצְוַת עֲשֵׂה, אֶלָּא שֶׁעָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם" (שמות כג,טו). וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַל לָאו זֶה, שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה.
הַחֲגִיגָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הוּא שֶׁיַּקְרִיב שְׁלָמִים בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג כְּשֶׁיָּבֹא לְהֵרָאוֹת. וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַשְּׁלָמִים בָּאִין אֶלָּא מִן הַבְּהֵמָה. וּשְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלּוּ, שֶׁהֵן הָרְאִיָּה וְהַחֲגִיגָה – אֵין הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בָּהֶן.
הַשִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה בָּרְגָלִים הוּא שֶׁיַּקְרִיב שְׁלָמִים יָתֵר עַל שַׁלְמֵי חֲגִיגָה, וְאֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִין שַׁלְמֵי שִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יי אֱלֹהֶיךָ" (דברים כז,ז). וְנָשִׁים חַיָּבוֹת בְּמִצְוָה זוֹ.
א. וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַל לָאו זֶה שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. ואין לוקים על עברה אלא אם יש בה מעשה (הלכות סנהדרין יח,א-ב).
הַשִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה בָּרְגָלִים וכו'. ראה הלכות יום טוב ו,יז, שבכלל שמחה זו שישמח עם בני משפחתו כל אחד באופן שראוי לו. שֶׁיַּקְרִיב שְׁלָמִים יָתֵר עַל שַׁלְמֵי חֲגִיגָה. וישמח באכילת בשרם (ראה לקמן ב,י). וחיוב זה נוהג במשך כל ימי החג (הלכות יום טוב שם, וראה לקמן ה"ד). וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ. ומכאן ששמחה מתקיימת באכילת בשר שלמים.
ב. הָרְאִיָּה וְהַחֲגִיגָה – אֵין לָהּ שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת יי" וכו' (דברים טז,יז), אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁלֹּא יְהִי קָרְבַּן עוֹלָה לָרְאִיָּה פָּחוֹת מִשָּׁוֶה מָעָה כֶּסֶף, וְלֹא שַׁלְמֵי חֲגִיגָה פָּחוֹת מִשָּׁוֶה שְׁתֵּי כֶּסֶף. וּמִצְוָה לְהָבִיא כְּפִי עָשְׁרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ" וכו'.
ב. אֵין לָהּ שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה. אין מחיר קצוב לקרבן שצריך להביא, ויכול להביא באיזה מחיר שירצה. מָעָה כֶּסֶף. כסף במשקל שש עשרה גרגרי שעורה (הלכות עירובין א,יב). וּמִצְוָה לְהָבִיא כְּפִי עָשְׁרוֹ. להוסיף על מחיר העולה והשלמים לפי יכולתו.
ג. שַׁלְמֵי שִׂמְחָה – לֹא נָתְנוּ חֲכָמִים בָּהֶן שִׁעוּר.
בְּעֵת שֶׁיַּעֲלֶה אָדָם לִירוּשָׁלַיִם לָחֹג, אִם הָיוּ בְּיָדוֹ קָרְבְּנוֹת הָרְאִיָּה, אוֹ יַעֲלֶה עִמּוֹ כֶּסֶף לִקְנוֹת בּוֹ הַקָּרְבָּן. וְאִם אֵין בְּיָדוֹ כֶּסֶף – לֹא יָבִיא שְׁוֵהוּ. אֲפִלּוּ הָיָה בְּיָדוֹ שָׁוֶה כַּמָּה זְהוּבִים – אָסוּר לוֹ לַעֲלוֹת רֵיקָם בְּלֹא כֶּסֶף וְלֹא קָרְבָּן. וְלָמָּה אָסְרוּ שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ שָׁוֶה כֶּסֶף? גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא לִמְכֹּר, אוֹ שֶׁמָּא יִמָּצְאוּ הַמָּעוֹת סִיגִים.
ג. אִם הָיוּ בְּיָדוֹ קָרְבְּנוֹת הָרְאִיָּה וכו'. יעלה לצורך הקרבת עולת ראייה את הבהמות בעצמן או מטבעות כסף לקנותן בו. לֹא יָבִיא שְׁוֵהוּ. חפצים בשווי הקרבן. גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא לִמְכֹּר. את שווה הכסף ולא יוכל לקנות את הקרבנות. אוֹ שֶׁמָּא יִמָּצְאוּ הַמָּעוֹת סִיגִים. המעות שיתנו לו יהיו גרועות, ולא יוכל לקנות בהן בהמה ראויה.
ד. מִי שֶׁלֹּא הִקְרִיב בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן עוֹלַת רְאִיָּתוֹ וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָתוֹ – הֲרֵי זֶה מַקְרִיבָן בִּשְׁאָר יְמוֹת הָרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיי" (דברים טז,טו) – מְלַמֵּד שֶׁכֻּלָּן רְאוּיִין לַחֲגִיגָה, וְכֻלָּן תַּשְׁלוּמֵי רִאשׁוֹן הֵן.
ד. מִי שֶׁלֹּא הִקְרִיב בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן עוֹלַת רְאִיָּתוֹ וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָתוֹ וכו'. קרבנות אלו יש להקריב לכתחלה ביום הראשון (לעיל ה"א, לקמן ה"ה) ושאר הימים הם תשלומי הראשון, ואילו בשלמי שמחה יש חיוב בכל ימי הרגל (ריק"ו, וראה לקמן ב,ה).
ה. וּמִצְוָה לְהַקְדִּים וּלְהַקְרִיב בָּרִאשׁוֹן. לֹא הִקְרִיב בָּרִאשׁוֹן, בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד – יַקְרִיב בַּשֵּׁנִי. וְכָל הַמְאַחֵר – הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה, וְעָלָיו נֶאֱמַר: "נוּגֵי מִמּוֹעֵד אָסַפְתִּי" (צפניה ג,יח).
ה. וְעָלָיו נֶאֱמַר נוּגֵי מִמּוֹעֵד אָסַפְתִּי. יגון ושבר יבוא על המאחרים במועדות (על פי בבלי ברכות כח,א).
ו. עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חַג – אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ, וְעַל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר: "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן" (קהלת א,טו).
ו. עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חַג. לא הקריב את הקרבנות. אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. אינו חייב להקריבו לאחר הרגל (ראה הלכות מעשה הקרבנות א,ז). מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן. שמה שעבר ולא הביא הוא עברה שאין לה תיקון.
ז. מִי שֶׁלֹּא חַג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת – חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא שְׁמִינִי, וְאַף הַשְּׁמִינִי תַּשְׁלוּמֵי רִאשׁוֹן הוּא. וְכֵן מִי שֶׁלֹּא חַג בְּיוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת – חוֹגֵג כָּל שִׁבְעָה, וְיֵשׁ לוֹ תַּשְׁלוּמִין כָּל שֵׁשֶׁת הַיָּמִים שֶׁלְּאַחַר חַג הַשָּׁבוּעוֹת. וְדָבָר זֶה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה נֶאֱמַר, שֶׁחַג הַשָּׁבוּעוֹת כְּחַג הַמַּצּוֹת לְתַשְׁלוּמִין.
ז. וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא שְׁמִינִי. שמיני עצרת. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים בביאור המקראות. שֶׁחַג הַשָּׁבוּעוֹת כְּחַג הַמַּצּוֹת לְתַשְׁלוּמִין. כשם שבפסח מקריבים בשבעת ימי החג, כך גם בשבועות מקריבים ביום הראשון ובששת הימים שאחריו (אף שהם ימי חול).
ח. עוֹלַת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה אֵינָן דּוֹחִין לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת הַטֻּמְאָה, לְפִי שֶׁאֵין לָהֶן זְמַן קָבוּעַ כְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר, שֶׁאִם אֵינוֹ חוֹגֵג הַיּוֹם חוֹגֵג לְמָחָר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל דּוֹחִין אֶת יוֹם טוֹב; וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין בְּיוֹם טוֹב נְדָרִים וּנְדָבוֹת – מַקְרִיבִין עוֹלַת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה וְשַׁלְמֵי שִׂמְחָה, שֶׁאֵין אֵלּוּ נְדָרִים וּנְדָבוֹת אֶלָּא חוֹבוֹת.
ח. אֵינָן דּוֹחִין לֹא אֶת הַשַּׁבָּת. כשחל יום טוב ראשון בשבת (או מי שלא הקריבם בתחילת הרגל ורוצה להקריבם בשבת) מקריבים אותם לאחר השבת. וְלֹא אֶת הַטֻּמְאָה. אין להקריבם בטומאה גם כשרוב הקהל או הכהנים טמאים. לְפִי שֶׁאֵין לָהֶן זְמַן קָבוּעַ כְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר. קרבנות הציבור כיוון שזמנם קבוע דוחים את השבת ואת הטומאה (הלכות ביאת מקדש ד,ט). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שיכול להשלים את ההקרבה בשאר הימים (לעיל ה"ד). נְדָרִים וּנְדָבוֹת. קרבנות יחיד שאדם מביא בנדר או בנדבה.
ט. כְּשֶׁמַּקְרִיב הַמַּקְרִיב עוֹלַת רְאִיָּתוֹ וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָתוֹ וְשִׂמְחָתוֹ בְּיוֹם טוֹב – סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן בְּכָל כֹּחוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בִּשְׁאָר הַיָּמִים. אַף עַל פִּי שֶׁסְּמִיכָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת – לֹא גָּזְרוּ עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁבוּת.
ט. סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן. בקרבנות היחיד על הבעלים לסמוך על ראש הקרבן לפני שחיטתו (הלכות מעשה הקרבנות ג,ו). כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בִּשְׁאָר הַיָּמִים. שם הי"ג. אַף עַל פִּי שֶׁסְּמִיכָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת. שם הי"ב. לֹא גָּזְרוּ עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁבוּת. מדברי חכמים אסור להישען על בהמה (הלכות שבת כא,ט). אמנם לצורך הקרבת הקרבן לא אסרו חכמים את הסמיכה.
י. הַמַּפְרִישׁ עוֹלַת רְאִיָּתוֹ וּמֵת – יוֹרְשִׁים חַיָּבִין לַהֲבִיאָהּ.
מֻתָּר לְהַקְרִיב בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד נְדָרִים וּנְדָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיי בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם" (במדבר כט,לט) – מִכְּלָל שֶׁקְּרֵבִין בָּרֶגֶל; "לְעֹלֹתֵיכֶם" (שם) – כְּגוֹן עוֹלַת מְצֹרָע וְעוֹלַת יוֹלֶדֶת; "וּלְמִנְחֹתֵיכֶם" (שם) – לְהָבִיא מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת; "וּלְשַׁלְמֵיכֶם" (שם) – לְרַבּוֹת שַׁלְמֵי נָזִיר; הַכֹּל קְרֵבִין בַּמּוֹעֵד וְאֵין קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב.
י. יוֹרְשִׁים חַיָּבִין לַהֲבִיאָהּ. היורשים מביאים את קרבנות מורישם (ראה גם הלכות מחוסרי כפרה א,יג).
יא. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ אוֹכְלִין מְרֻבִּים וּנְכָסִים מְעוּטִין – מֵבִיא שַׁלְמֵי חֲגִיגָה מְרֻבִּין וְעוֹלוֹת רְאִיָּה מוּעָטִין. הָיוּ לוֹ אוֹכְלִין מוּעָטִין וּנְכָסִים מְרֻבִּין – מֵבִיא עוֹלוֹת רְאִיָּה מְרֻבּוֹת וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה מוּעָטוֹת. הָיָה זֶה וָזֶה מוּעָט – עַל זֶה אָמְרוּ: לֹא יִפְחֹת מִמָּעָה לְעוֹלָה וּשְׁתֵּי כֶּסֶף לִשְׁלָמִים. זֶה וָזֶה מְרֻבֶּה – עַל זֶה נֶאֱמַר: "כְּבִרְכַּת יי אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים טז,יז).
יא. אוֹכְלִין מְרֻבִּים. בני בית רבים האוכלים אצלו. שַׁלְמֵי חֲגִיגָה מְרֻבִּין וְעוֹלוֹת רְאִיָּה מוּעָטִין. שיכול להביא כמה עולות לראייתו וכמה שלמים לחגיגתו (ראה לקמן ב,ו-ז).

תקציר הפרק 

פרק א' הלכות חגיגה
פרק ראשון בנושא זה🎉🎉

קרבן ראיה,חגיגה ושמחה

מצווה לעלות לירושלים בכל אחד משלושת הרגלים ולהיראות בחצר המקדש.

על העולה לרגל להביא עמו קרבן עולה, הנקרא "עולת ראייה", וכן קרבן שלמים, הנקרא "שלמי חגיגה".
ראוי להקריב את עולת הראייה ושלמי החגיגה ביום טוב הראשון של הרגל, אך אם לא הקריב בו, יכול אדם להקריב גם בשאר ימי החג, ובחג השבועות ניתן להקריב בששת הימים שאחר החג.
יש לעלות לרגל עם כסף או בהמות לעולת ראיה, שלמי חגיגה ושלמי שמחה ולא לצאת "בידיים ריקות". העשיר ירבה כפי עושרו.

עולת ראייה ושלמי חגיגה, אינן דוחים לא את השבת ולא את הטומאה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם נתחייבו הנשים במצוות שמחה ברגל?

2.לא הספיק להביא קרבן בחג-האם עבר זמנו?

3.לדוד משפחה בת 21 נפשות-האם הוא יכול להוסיף בקרבן חגיגה?

תשובות
1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן