א. שָׁלֹשׁ מִצְווֹת עֲשֵׂה נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל רֶגֶל מִשְּׁלֹשָׁה רְגָלִים, וְאֵלּוּ הֵן: הָרְאִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ" (שמות כג,יז; לד,כג; דברים טז,טז), וְהַחֲגִיגָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "תָּחֹג לַיי אֱלֹהֶיךָ" (דברים טז,טו), וְהַשִּׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (שם טז,יד).
הָרְאִיָּה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הוּא שֶׁיַּרְאֶה פָּנָיו בָּעֲזָרָה בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג, וְיָבִיא עִמּוֹ קָרְבַּן עוֹלָה, בֵּין מִן הָעוֹף בֵּין מִן הַבְּהֵמָה. וּמִי שֶׁבָּא לָעֲזָרָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְלֹא הֵבִיא עוֹלָה – לֹא דַּיּוֹ שֶׁלֹּא עָשָׂה מִצְוַת עֲשֵׂה, אֶלָּא שֶׁעָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם" (שמות כג,טו). וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַל לָאו זֶה, שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה.
הַחֲגִיגָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הוּא שֶׁיַּקְרִיב שְׁלָמִים בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג כְּשֶׁיָּבֹא לְהֵרָאוֹת. וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַשְּׁלָמִים בָּאִין אֶלָּא מִן הַבְּהֵמָה. וּשְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלּוּ, שֶׁהֵן הָרְאִיָּה וְהַחֲגִיגָה – אֵין הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בָּהֶן.
הַשִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה בָּרְגָלִים הוּא שֶׁיַּקְרִיב שְׁלָמִים יָתֵר עַל שַׁלְמֵי חֲגִיגָה, וְאֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִין שַׁלְמֵי שִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יי אֱלֹהֶיךָ" (דברים כז,ז). וְנָשִׁים חַיָּבוֹת בְּמִצְוָה זוֹ.
ב. הָרְאִיָּה וְהַחֲגִיגָה – אֵין לָהּ שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת יי" וכו' (דברים טז,יז), אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁלֹּא יְהִי קָרְבַּן עוֹלָה לָרְאִיָּה פָּחוֹת מִשָּׁוֶה מָעָה כֶּסֶף, וְלֹא שַׁלְמֵי חֲגִיגָה פָּחוֹת מִשָּׁוֶה שְׁתֵּי כֶּסֶף. וּמִצְוָה לְהָבִיא כְּפִי עָשְׁרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ" וכו'.
ג. שַׁלְמֵי שִׂמְחָה – לֹא נָתְנוּ חֲכָמִים בָּהֶן שִׁעוּר.
בְּעֵת שֶׁיַּעֲלֶה אָדָם לִירוּשָׁלַיִם לָחֹג, אִם הָיוּ בְּיָדוֹ קָרְבְּנוֹת הָרְאִיָּה, אוֹ יַעֲלֶה עִמּוֹ כֶּסֶף לִקְנוֹת בּוֹ הַקָּרְבָּן. וְאִם אֵין בְּיָדוֹ כֶּסֶף – לֹא יָבִיא שְׁוֵהוּ. אֲפִלּוּ הָיָה בְּיָדוֹ שָׁוֶה כַּמָּה זְהוּבִים – אָסוּר לוֹ לַעֲלוֹת רֵיקָם בְּלֹא כֶּסֶף וְלֹא קָרְבָּן. וְלָמָּה אָסְרוּ שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ שָׁוֶה כֶּסֶף? גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא לִמְכֹּר, אוֹ שֶׁמָּא יִמָּצְאוּ הַמָּעוֹת סִיגִים.
ד. מִי שֶׁלֹּא הִקְרִיב בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן עוֹלַת רְאִיָּתוֹ וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָתוֹ – הֲרֵי זֶה מַקְרִיבָן בִּשְׁאָר יְמוֹת הָרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיי" (דברים טז,טו) – מְלַמֵּד שֶׁכֻּלָּן רְאוּיִין לַחֲגִיגָה, וְכֻלָּן תַּשְׁלוּמֵי רִאשׁוֹן הֵן.
ה. וּמִצְוָה לְהַקְדִּים וּלְהַקְרִיב בָּרִאשׁוֹן. לֹא הִקְרִיב בָּרִאשׁוֹן, בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד – יַקְרִיב בַּשֵּׁנִי. וְכָל הַמְאַחֵר – הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה, וְעָלָיו נֶאֱמַר: "נוּגֵי מִמּוֹעֵד אָסַפְתִּי" (צפניה ג,יח).
ו. עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חַג – אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ, וְעַל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר: "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן" (קהלת א,טו).
ז. מִי שֶׁלֹּא חַג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת – חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא שְׁמִינִי, וְאַף הַשְּׁמִינִי תַּשְׁלוּמֵי רִאשׁוֹן הוּא. וְכֵן מִי שֶׁלֹּא חַג בְּיוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת – חוֹגֵג כָּל שִׁבְעָה, וְיֵשׁ לוֹ תַּשְׁלוּמִין כָּל שֵׁשֶׁת הַיָּמִים שֶׁלְּאַחַר חַג הַשָּׁבוּעוֹת. וְדָבָר זֶה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה נֶאֱמַר, שֶׁחַג הַשָּׁבוּעוֹת כְּחַג הַמַּצּוֹת לְתַשְׁלוּמִין.
ח. עוֹלַת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה אֵינָן דּוֹחִין לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת הַטֻּמְאָה, לְפִי שֶׁאֵין לָהֶן זְמַן קָבוּעַ כְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר, שֶׁאִם אֵינוֹ חוֹגֵג הַיּוֹם חוֹגֵג לְמָחָר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל דּוֹחִין אֶת יוֹם טוֹב; וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין בְּיוֹם טוֹב נְדָרִים וּנְדָבוֹת – מַקְרִיבִין עוֹלַת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה וְשַׁלְמֵי שִׂמְחָה, שֶׁאֵין אֵלּוּ נְדָרִים וּנְדָבוֹת אֶלָּא חוֹבוֹת.
ט. כְּשֶׁמַּקְרִיב הַמַּקְרִיב עוֹלַת רְאִיָּתוֹ וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָתוֹ וְשִׂמְחָתוֹ בְּיוֹם טוֹב – סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן בְּכָל כֹּחוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בִּשְׁאָר הַיָּמִים. אַף עַל פִּי שֶׁסְּמִיכָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת – לֹא גָּזְרוּ עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁבוּת.
י. הַמַּפְרִישׁ עוֹלַת רְאִיָּתוֹ וּמֵת – יוֹרְשִׁים חַיָּבִין לַהֲבִיאָהּ.
מֻתָּר לְהַקְרִיב בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד נְדָרִים וּנְדָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיי בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם" (במדבר כט,לט) – מִכְּלָל שֶׁקְּרֵבִין בָּרֶגֶל; "לְעֹלֹתֵיכֶם" (שם) – כְּגוֹן עוֹלַת מְצֹרָע וְעוֹלַת יוֹלֶדֶת; "וּלְמִנְחֹתֵיכֶם" (שם) – לְהָבִיא מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת; "וּלְשַׁלְמֵיכֶם" (שם) – לְרַבּוֹת שַׁלְמֵי נָזִיר; הַכֹּל קְרֵבִין בַּמּוֹעֵד וְאֵין קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב.
יא. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ אוֹכְלִין מְרֻבִּים וּנְכָסִים מְעוּטִין – מֵבִיא שַׁלְמֵי חֲגִיגָה מְרֻבִּין וְעוֹלוֹת רְאִיָּה מוּעָטִין. הָיוּ לוֹ אוֹכְלִין מוּעָטִין וּנְכָסִים מְרֻבִּין – מֵבִיא עוֹלוֹת רְאִיָּה מְרֻבּוֹת וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה מוּעָטוֹת. הָיָה זֶה וָזֶה מוּעָט – עַל זֶה אָמְרוּ: לֹא יִפְחֹת מִמָּעָה לְעוֹלָה וּשְׁתֵּי כֶּסֶף לִשְׁלָמִים. זֶה וָזֶה מְרֻבֶּה – עַל זֶה נֶאֱמַר: "כְּבִרְכַּת יי אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים טז,יז).
הַשִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה בָּרְגָלִים וכו'. ראה הלכות יום טוב ו,יז, שבכלל שמחה זו שישמח עם בני משפחתו כל אחד באופן שראוי לו. שֶׁיַּקְרִיב שְׁלָמִים יָתֵר עַל שַׁלְמֵי חֲגִיגָה. וישמח באכילת בשרם (ראה לקמן ב,י). וחיוב זה נוהג במשך כל ימי החג (הלכות יום טוב שם, וראה לקמן ה"ד). וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ. ומכאן ששמחה מתקיימת באכילת בשר שלמים.