פרק א', הלכות טומאת אוכלין, ספר טהרה
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל אֹכֶל הַמְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם, כְּגוֹן לֶחֶם וּבָשָׂר וַעֲנָבִים וְזֵיתִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מְקַבֵּל טֻמְאָה; וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם – הֲרֵי הוּא טָהוֹר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, אֶלָּא אִם כֵּן חָשַׁב עָלָיו וְיִחֲדוֹ לְמַאֲכַל אָדָם. וְזֶה וָזֶה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּבָּלֵל תְּחִלָּה בְּאֶחָד מִשִּׁבְעָה מַשְׁקִין, וְזֶהוּ הַנִּקְרָא הֶכְשֵׁר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע" וכו' (ויקרא יא,לח).
א. עַד שֶׁיִּבָּלֵל תְּחִלָּה… וְזֶהוּ הַנִּקְרָא הֶכְשֵׁר. האוכל צריך להתרטב במשקה (מתוך שבעת המשקים המפורטים לקמן) קודם שתיגע בו הטומאה, ובכך הוא מוכשר לקבל טומאה. שֶׁנֶּאֱמַר וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע. והמשך הפסוק: "ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם".
ב. וְאֵלּוּ הֵן הַשִּׁבְעָה מַשְׁקִין שֶׁמַּכְשִׁירִין אֶת הָאֳכָלִים לְטֻמְאָה: הַמַּיִם, וְהַטַּל, וְהַשֶּׁמֶן, וְהַיַּיִן, וְהֶחָלָב, וְהַדָּם, וְהַדְּבַשׁ. וְאֵינָן מַכְשִׁירִין עַד שֶׁיִּפְּלוּ עַל הָאֳכָלִים בִּרְצוֹן הַבְּעָלִים, וְלֹא יִהְיוּ סְרוּחִין, שֶׁהַמַּשְׁקֶה הַסָּרוּחַ אֵינוֹ מַכְשִׁיר. וְכֵיוָן שֶׁהֻכְשַׁר הָאֹכֶל, אַף עַל פִּי שֶׁיָּבַשׁ וַהֲרֵי הוּא נָגוּב – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה.
ב. וְהַשֶּׁמֶן. שמן זית. וְהַדְּבַשׁ. דבש דבורים (אבל דבש תמרים אינו נחשב משקה, לקמן הכ"א). וְלֹא יִהְיוּ סְרוּחִין. מקולקלים, שאינם ראויים לכלום (פה"מ עדויות ב,ג, וראה לקמן ב,יד, ב,כא).
ג. אֹכֶל שֶׁהָיָה בָּלוּל בְּמֵי פֵּרוֹת, כְּגוֹן מֵי תּוּתִים וְרִמּוֹנִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בָּלוּל וְנָגַע בּוֹ הַזָּב אוֹ בְּשַׂר הַמֵּת – הֲרֵי הוּא טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֻכְשַׁר בְּאֶחָד מִשִּׁבְעַת הַמַּשְׁקִין.
ד. אֵין שָׁם מַשְׁקֶה שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה אֶלָּא שִׁבְעַת הַמַּשְׁקִין שֶׁמָּנִינוּ בִּלְבַד. אֲבָל שְׁאָר מֵי פֵּרוֹת – כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מַכְשִׁירִין, כָּךְ אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּלָל.
ה. זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ שְׁלִישׁ – מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן אֵינָן מַכְשִׁירִין וְלֹא מְקַבְּלִין טֻמְאָה, אֶלָּא הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר מֵי פֵּרוֹת, שֶׁהֵן טְהוֹרִין לְעוֹלָם.
ה. שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ שְׁלִישׁ. לא הגיעו לכדי שליש גידולם (להגדרת שליש גידול בזיתים ראה הלכות מעשר ב,ה), ולפיכך גם המשקים היוצאים מהם אינם נחשבים כמשקים לעניין טומאה.
ו. אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּנֵי אָדָם אוֹכְלִין אוֹתָן, לְפִי שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין לַהֲנָאַת גּוּפָן, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁנּוֹתְנִין טַעַם בַּמַּאֲכָלוֹת, אוֹ מִפְּנֵי הָרֵיחַ אוֹ הַמַּרְאֶה, וְאֵלּוּ הֵן: הַקֹּשְׁט, וְהַחֲמַם, וְרָאשֵׁי בְּשָׂמִים, וְהַתִּיָּה, וְהַחִלְתִּית, וְהַפִּלְפְּלִין, וְחַלּוֹת חָרִיעַ, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
ו. הַקֹּשְׁט. צמח שמפיקים ממנו בושם. וְהַחֲמַם. צמח בעל ריח עז ממשפחת הזנגביליים, ויש מפרשים שהוא סוג של קינמון. וְרָאשֵׁי בְּשָׂמִים. כל הצמחים הריחניים (פה"מ עוקצין ג,ה). וְהַתִּיָּה וְהַחִלְתִּית. צמחי תיבול בארצות קרות (שם). וְהַפִּלְפְּלִין. פלפל שחור. וְחַלּוֹת חָרִיעַ. חריע הוא קורטם הצבעים, וחלות חריע הן חלק מסוים בצמח ששימש לצביעת תבשילים (שם).
ז. הַשֶּׁבֶת – סְתָמוֹ לַאֲכִילַת גּוּפוֹ כִּשְׁאָר יַרְקוֹת שָׂדֶה, וְאִם חָשַׁב עָלָיו לִקְדֵרָה – אֵינוֹ מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין. וְהַשֶּׁבֶת, מִשֶּׁנָּתְנָה טַעַם בַּקְּדֵרָה – הֲרֵי הִיא כְּזֶבֶל, וְאֵינוֹ מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין.
ז. הַשֶּׁבֶת. ירק (המכונה כיום שמיר) שדרך לאכלו חי כקינוח בסוף הסעודה (פה"מ עוקצין ג,ד) או לכתשו ולאכלו בתוך מאכל הנקרא כותח (רש"י נידה נא,ב), אך משתמשים בו גם לנתינת טעם בתבשיל ולאחר מכן מוציאים אותו ממנו. סְתָמוֹ לַאֲכִילַת גּוּפוֹ. שכל עוד לא חשב עליו אחרת הוא עומד לאכילה חי, ולפיכך הוא מיטמא טומאת אוכלין (פה"מ שם). וְאִם חָשַׁב עָלָיו לִקְדֵרָה. אם חשב עליו במפורש להשתמש בו לצורך בישול (ריק"ו, בפירוש השני). וְהַשֶּׁבֶת מִשֶּׁנָּתְנָה טַעַם בַּקְּדֵרָה וכו'. כאן מדובר בשבת שלא חשב עליו לקדרה, ואם בכל זאת נתנו לקדרה אינו יוצא מידי טומאתו עד שייתן טעם בקדרה ולא יהיה ראוי לאכילה יותר (ראה שם).
ח. הַתְּמָרִים וְהַגְּרוֹגָרוֹת שֶׁנְּתָנָן לַקְּדֵרָה כִּתְבָלִין – עֲדַיִן הֵן מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִים, עַד שֶׁיִּפָּסְלוּ מִלֶּאֱכֹל אָדָם.
ח. וְהַגְּרוֹגָרוֹת. תאנים. עַד שֶׁיִּפָּסְלוּ מִלֶּאֱכֹל אָדָם. כדין כל האוכלים שאינם מקבלים טומאה במצב זה (לקמן ב,יד).
ט. הַכַּרְשִׁינִין, אִם יִחֲדָן לְמַאֲכַל אָדָם – מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִים.
ט. הַכַּרְשִׁינִין. מין קטנית (מכונה בימינו בקיית הכרשינה) שמשמשת בעיקר למאכל בהמה.
י. הַקֹּר – הֲרֵי הוּא כְּעֵץ לְכָל דָּבָר, וְאִם שְׁלָקוֹ וְטִגְּנוֹ – מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים.
י. הַקֹּר. החלק הרך שנמצא בראש הדקל וראוי לאכילת אדם. וְאִם שְׁלָקוֹ וְטִגְּנוֹ. השליקה היא בישול במים והטיגון נעשה בשמן.
יא. הַחַרְצַנִּין וְהַזֻּגִּין, אַף עַל פִּי שֶׁכְּנָסָן לָאֳכָלִין – אֵינָן מִתְטַמְּאִין.
יא. הַחַרְצַנִּין. גרעיני הענב הפנימיים. וְהַזֻּגִּין. קליפות הענב החיצוניות. החרצנים והזגים נחשבים כפסולת הפרי (הלכות נזירות ה,ב).
יב. זֵיתִים וַעֲנָבִים הַקָּשִׁים שֶׁנִּפְרָצִין וְיוֹצְאִין מִתַּחַת הַקּוֹרָה בִּשְׁעַת הַדְּרִיכָה – אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְעַד כַּמָּה? עַד אַרְבַּעַת קַבִּין לְכָל כּוֹר. הָיָה הַנִּפְרָץ יָתֵר מִזֶּה – מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְאִם כְּנָסָן לָאֳכָלִין, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן פָּחוֹת מֵאַרְבַּעַת קַבִּין – מְקַבְּלִין טֻמְאָה.
יב. זֵיתִים וַעֲנָבִים הַקָּשִׁים שֶׁנִּפְרָצִין וְיוֹצְאִין מִתַּחַת הַקּוֹרָה בִּשְׁעַת הַדְּרִיכָה. שמחמת שהם קשים אינם נסחטים על ידי הקורה אלא נפלטים החוצה. עַד אַרְבַּעַת קַבִּין לְכָל כּוֹר. כל עוד כמות הזיתים והענבים הנפרצים אינה גדולה משיעור של ארבעה קבים לכל כור של יבול (כ-2.25 אחוז). הָיָה הַנִּפְרָץ יָתֵר מִזֶּה מְקַבְּלִין טֻמְאָה. שבכמות כזו יש להם חשיבות משל עצמם אף על פי שהם קשים ולא ראויים לסחיטה. וְאִם כְּנָסָן לָאֳכָלִין. אסף אותם לצורך אכילה.
יג. הַכַּפְנִיּוֹת וְהַפַּגִּים וְהַבֹּסֶר וְהַקֶּצַח – הֲרֵי הֵן כָּאֳכָלִים, וּמְקַבְּלִין טֻמְאָה.
יג. הַכַּפְנִיּוֹת. אשכולות תמרים בתחילת צמיחתם (פה"מ ערלה א,ט). וְהַפַּגִּים. פירות קטנים מאוד בתחילת תהליך ההבשלה. וְהַבֹּסֶר. פירות בשלב הבשלה מתקדם יותר אך טרם גמרו להתבשל (פה"מ עוקצין ג,ו).
יד. לוּלְבֵי זְרָדִין וְהֶחָרוּבִין וְשֶׁל עֲדָל וַעֲלֵי הַלּוּף הַשּׁוֹטֶה – אֵינָן מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה עַד שֶׁיִּמְתְּקוּ.
יד. לוּלְבֵי זְרָדִין וְהֶחָרוּבִין. ראשי הענפים הרכים וראשי החרובים בזמן פריחת האילנות. וְשֶׁל עֲדָל. לולבים של ירק הדומה לצנון. הַלּוּף הַשּׁוֹטֶה. מין בצל שעליו רחבים (פירוש רה"ג לעוקצין ג,ד). עַד שֶׁיִּמְתְּקוּ. עד שיכשירו אותם לאכילה על ידי כבישה (פה"מ שביעית ז,ה, עוקצין ג,ד).
טו. הַחַרְדָּל וְהַתֻּרְמוֹסִין וּשְׁאָר כָּל הַנִּכְבָּשִׁין – מִטַּמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִים, בֵּין מִשֶּׁהִמְתִּיקוּ בֵּין עַד שֶׁלֹּא הִמְתִּיקוּ.
טו. מִטַּמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִים בֵּין מִשֶּׁהִמְתִּיקוּ בֵּין עַד שֶׁלֹּא הִמְתִּיקוּ. כיוון שהם ראויים לאכילה אף לפני הכבישה.
טז. זֵיתִים שֶׁכְּבָשָׁן בֶּעָלִין שֶׁלָּהֶן – אֵין הֶעָלִים מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה, שֶׁלֹּא כְּבָשָׁן לְאָכְלָן, אֶלָּא לְמַרְאֶה.
טז. שֶׁכְּבָשָׁן בֶּעָלִין שֶׁלָּהֶן. כבש אותם ביין או בחומץ יחד עם העלים שלהם. שֶׁלֹּא כְּבָשָׁן לְאָכְלָן אֶלָּא לְמַרְאֶה. וכל שאינו מיוחד למאכל אינו מקבל טומאת אוכלין.
יז. כְּשׁוּת שֶׁל קִשּׁוּת וְהַנֵּץ שֶׁלָּהּ – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ אֹכֶל.
יז. כְּשׁוּת שֶׁל קִשּׁוּת. השער הדק שעל הקישות (מין קישוא הדומה למלפפון). וְהַנֵּץ שֶׁלָּהּ. הפרח שבראשו.
יח. דְּבַשׁ בְּכַוַּרְתּוֹ – מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין שֶׁלֹּא בְּמַחֲשָׁבָה. רָדָה הַדְּבַשׁ – מִשֶּׁיְּרַסֵּק הַחַלּוֹת מִתְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. דְּבַשׁ הַזָּב מִכַּוַּרְתּוֹ – מִתְטַמֵּא טֻמְאַת מַשְׁקִין. חָשַׁב עָלָיו לָאֳכָלִין – מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים.
יח. שֶׁלֹּא בְּמַחֲשָׁבָה. מבלי שחישב עליו לאכילה, כיוון שהוא נחשב כאוכל כבר מעצמו. מִשֶּׁיְּרַסֵּק הַחַלּוֹת מִתְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. אף שהדבש נחשב כאוכל בעודו בכוורת, אין הוא נחשב כמשקה לעניין הכשר (כדלעיל ה"ב) ולעניין טומאה (שטומאת המשקים חמורה מטומאת האוכלים, ראה הלכות שאר אבות הטומאות פרק ז) עד שירסק האדם את החלות שבכוורת ויוציא מהם את הדבש. דְּבַשׁ הַזָּב מִכַּוַּרְתּוֹ מִתְטַמֵּא טֻמְאַת מַשְׁקִין חָשַׁב עָלָיו לָאֳכָלִין מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים. הדבש הנוזל מן הכוורת מאליו אין דינו כשאר הדבש שבכוורת שהוא כאוכל, אלא דינו כמשקה (רשב"ם בבא בתרא פ,א), ואם חישב עליו לאכילה הוציאו מטומאת משקים לטומאת אוכלים (ראה ח"ד טהרות ב,ה, ט"ז או"ח קנח ס"ק ז).
יט. הַשֶּׁמֶן שֶׁקָּרַשׁ – אֵינוֹ אֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. חָשַׁב עָלָיו כְּשֶׁהוּא קָרוּשׁ, בֵּין לָאֳכָלִין בֵּין לְמַשְׁקִין – בָּטְלָה דַּעְתּוֹ. וְכֵן הַדָּם שֶׁקָּרַשׁ – אֵינוֹ אֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. חָשַׁב עָלָיו לָאֳכָלִין – מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין; חָשַׁב עָלָיו לְמַשְׁקִין – בָּטְלָה דַּעְתּוֹ.
יט. בָּטְלָה דַּעְתּוֹ. שאין דרך בני אדם להשתמש בשמן קרוש לצרכי אכילה או שתייה. חָשַׁב עָלָיו לָאֳכָלִין מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין. שדם קרוש נחשב אוכל כאשר חושבים עליו (ראה תוספתא כריתות ב,יט שהאוכל דם קרוש חייב עליו משום איסור אכילת דם).
כ. חָלָב שֶׁקָּרַשׁ – לֹא אֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. חָשַׁב עָלָיו לָאֳכָלִין – מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין; לְמַשְׁקִין – בָּטְלָה דַּעְתּוֹ.
כ. חָלָב שֶׁקָּרַשׁ וכו'. ראה גם לקמן ט,ב.
כא. דְּבַשׁ תְּמָרִים – אֵינוֹ לֹא אֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. חָשַׁב עָלָיו לָאֳכָלִין – מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים; לְמַשְׁקִין – בָּטְלָה דַּעְתּוֹ. וּשְׁאָר כָּל מֵימֵי פֵּרוֹת כֻּלָּם – לֹא אֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. חָשַׁב עָלָיו בֵּין לָאֳכָלִים בֵּין לְמַשְׁקִים – בָּטְלָה דַּעְתּוֹ.
כב. הַשֶּׁלֶג – אֵינוֹ אֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. חָשַׁב עָלָיו לָאֳכָלִין – בָּטְלָה דַּעְתּוֹ; חָשַׁב עָלָיו לְמַשְׁקֶה – מִתְטַמֵּא טֻמְאַת מַשְׁקִין. נִטְמָא מִקְצָתוֹ – לֹא נִטְמָא כֻּלּוֹ. הֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי כְּלִי חֶרֶשׂ הַטָּמֵא – נִטְמָא כֻּלּוֹ.
כב. נִטְמָא מִקְצָתוֹ לֹא נִטְמָא כֻּלּוֹ. אלא רק המקום שנגע בטומאה, שאין השלג נחשב כגוש אחד לעניין טומאתו (מה שאין כן לעניין טהרתו, ראה לקמן ב,כג). הֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי כְּלִי חֶרֶשׂ הַטָּמֵא. הכניס את השלג לתוך חלל הכלי. נִטְמָא כֻּלּוֹ. שכלי חרש טמא מטמא את כל האוכלים והמשקים הנכנסים לאווירו (הלכות כלים יג,ב).
כג. הֶחָלָב שֶׁבַּכְּחַל שֶׁחָשַׁב עָלָיו – בָּטְלָה דַּעְתּוֹ, וַהֲרֵי הוּא טָהוֹר. חָשַׁב עַל הֶחָלָב שֶׁבַּקֵּבָה – הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין.
כג. הֶחָלָב שֶׁבַּכְּחַל שֶׁחָשַׁב עָלָיו. חלב שבעטין הבהמה שחשב עליו למשקה בעודו בלוע בכחל (ביאור הגר"א לתוספתא טהרות ב,ד). בָּטְלָה דַּעְתּוֹ וַהֲרֵי הוּא טָהוֹר. שהחלב שבכחל אינו נחשב חלב (ראה הלכות מאכלות אסורות ט,יב לעניין איסור בשר וחלב), ואפילו לאחר שנסחט אינו מתטמא, שבשעה שחשב לא היה משקה כלל (שם). הֶחָלָב שֶׁבַּקֵּבָה. חלב שינקה הבהמה לפני שנשחטה ונמצא עדיין בקיבתה, וגם הוא אינו נחשב כחלב (ראה הלכות מאכלות אסורות ט,טו). הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין. שבניגוד לחלב שבכחל, החלב שבקיבה כנוס במקום אחד ולפיכך מועילה בו המחשבה (ביאור הגר"א שם).
כד. עֲנָבִים שֶׁדְּרָכָן, מִשֶּׁיְּהַלֵּךְ בָּהֶן הַדּוֹרֵךְ שְׁתִי וָעֵרֶב – מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת מַשְׁקִין. נִשְׁתַּיְּרוּ בָּהֶן גַּרְגְּרִים שְׁלֵמִים – אוֹתָן גַּרְגְּרִים מִתְטַמְּאוֹת טֻמְאַת אֳכָלִים. וְכֵן הַזֵּיתִים – מִשֶּׁיֵּעָטְנוּ מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת מַשְׁקִין. נִשְׁאֲרוּ בָּהֶן גַּרְגְּרִים שְׁלֵמִים – מִתְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין.
כד. מִשֶּׁיְּהַלֵּךְ בָּהֶן הַדּוֹרֵךְ שְׁתִי וָעֵרֶב. שילך בגת לאורכה ולרוחבה. גַּרְגְּרִים שְׁלֵמִים. ענבים שלא נסחטו. מִשֶּׁיֵּעָטְנוּ. את הזיתים מאחסנים לקראת הסחיטה בכלי הנקרא מעטן כדי שיתרככו. ומשעה זו נגמרה מלאכתם והם מוכנים לסחיטה, ולפיכך השמן היוצא מהם נחשב כמשקה (ראה פה"מ טהרות ט,א ולקמן יא,ו-יג לעניין הכשר; והשווה הלכות תרומות ה,ה).
כה. הָעָרְלָה, וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל שֶׁנִּשְׁחַט, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה בֵּין שֶׁנִּשְׁחֲטָה בֵּין שֶׁנֶּעֶרְפָה, וְצִפֳּרֵי מְצֹרָע, וּפֶטֶר חֲמוֹר, וּבָשָׂר בְּחָלָב, וּבְשַׂר פָּרָה אֲדֻמָּה, וְהַפִּגּוּל, וְהַנּוֹתָר, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֵלּוּ אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה – כֻּלָּם מִתְטַמְּאוֹת טֻמְאַת אֳכָלִים.

כה. הָעָרְלָה. פירות אילן מאכל בשלוש שנים הראשונות לנטיעתו אסורים בהנאה (הלכות מאכלות אסורות י,ט). וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם. ירקות או תבואה שנזרעו בצד גפנים או גפן שנטעה בצד ירקות, שניהם אסורים בהנאה (שם ה"ו, הלכות כלאיים ה,ז). וְשׁוֹר הַנִּסְקָל שֶׁנִּשְׁחַט. שור שדינו להיסקל (כגון שהמית אדם) אסור בהנאה משעה שנגמר דינו (הלכות מאכלות אסורות ד,כב). ובמקרה ששחטו הוא מטמא טומאת אוכלים (שאילו לאחר שנסקל הרי הוא נבלה ומטמא כנבלה). וְעֶגְלָה עֲרוּפָה בֵּין שֶׁנִּשְׁחֲטָה בֵּין שֶׁנֶּעֶרְפָה. הרוג שנמצא בדרך ואין ידוע מי הרגו, מודדים את המרחק ממנו אל הערים שמסביב, וזקני העיר הקרובה מביאים עגלה ועורפים אותה בנחל איתן לכפרה (הלכות רוצח ט,ב-ג). העגלה נאסרת בהנאה משעה שיורדת לנחל (שם י,ו), וכשנשחטה או נערפה היא מטמאת טומאת אוכלים, שעריפתה מטהרת אותה מידי נבלה כשחיטה כשרה (כס"מ, ראה הלכות שאר אבות הטומאות ג,יג). וְצִפֳּרֵי מְצֹרָע. מצורע הנטהר מטומאתו מביא שני ציפורי דרור, את אחת הציפורים שוחטים לכלי ובו מים חיים (הלכות צרעת יא,א), ציפור זו נאסרת בהנאה לאחר שחיטתה (שם ה"ז). וּפֶטֶר חֲמוֹר. את הוולד הבכור של החמור יש לפדות בשה ולתתו לכהן. כשהבעלים אינו מעוניין בפדיון החמור עורפים את ראשו, והוא אסור בהנאה (הלכות ביכורים יב,ד). ומדובר כאן במקרה שלא ערפו אותו אלא שחטו שבכגון כך הוא מטמא טומאת אוכלים כל עוד הוא מפרכס כדין כל בהמה טמאה (ראה לקמן ג,ד, הלכות שאר אבות הטומאות ב,א; כס"מ בשם רש"י בכורות ט,ב וראה פירוש נוסף ברש"י שם). וייתכן לפרש שמדובר כשערפו אותו ועריפה זו מטהרת אותו מידי נבלה (בדומה לעגלה ערופה), ולפיכך הוא מטמא טומאת אוכלין (ראה זכר ישעיהו). וּבָשָׂר בְּחָלָב. שאסור בהנאה (הלכות מאכלות אסורות ט,א). וּבְשַׂר פָּרָה אֲדֻמָּה. שמאפרה מטהרים טמא מת, ואסורה בהנאה משהוקדשה ועד שתיעשה אפר (ראה הלכות מעילה ב,ה; ומתטמאת טומאת אוכלים רק במקרה שחשב עליה לאכילה, הלכות שאר אבות הטומאות ג,ג). וְהַפִּגּוּל וְהַנּוֹתָר. בשר קרבנות שנפסלו (להגדרתם ראה הלכות פסולי המוקדשין יג,א-ג), והם אסורים בהנאה וטעונים שרפה. כֻּלָּם מִתְטַמְּאוֹת טֻמְאַת אֳכָלִים. שכולם נחשבים כאוכלים לעניין טומאה אף שאינם מותרים באכילה.

תקציר הפרק 

פרק א הלכות טומאת אוכלין
מהו אוכל ומשקה 🍏🍾 לעניין קבלת טומאה:

תנאי הטומאה

א) שמיועד וראוי למאכל אדם באופן שההנאה מגוף המאכל, ואפילו אם אינו כשר ❗

ב) שהתערבב במשקה משבעה משקים (מים💦, טל💧, שמן🍶, יין🍷, חלב,🍼 דם💉, דבש🍯) ופעמים שהדבר מצד עצמו אינו אוכל ומשקה, ומחשבת האדם קובעת את דינו, כמו שלג❄ (כמפורט).

💬 מעניין…
מומלץ לקרוא בנחת…

טומאת אוכלים כוללת את דרכי ההיטמאות של מאכלים ומשקים ואת הדרכים בהם מאכלים ומשקים טמאים מעבירים את הטומאה.
מהתורה לטומאת אוכלים יש השלכה על מאכל קדשים ותרומה בלבד. כלומר, רק מאכלי תרומה וקדשים יכולים להעביר את הטומאה למאכל אחר. מאכל חולין אינו מטמא מאכלים אחרים כלל. (למעט נבלה)
אמנם חכמים תקנו שמאכל מטמא מאכל חולין אחר [אבות הטומאה ז.א] ואף מטמא את האוכלו להיות שני לטומאה לאסור בתרומה ובקדשים.
למרות שעיקרה של טומאת אוכלין קשור לענייני הקדש, הרמב"ם מבאר בסוף הלכות אלו שהחסידים היו נזהרים שלא לאכול אף מאכל חולין שנטמא. זאת מתוך ההכרה שהגוף הוא המצע והבסיס לנפש. לכן גוף טהור, הוא הכנה לטהרת הנפש מהמידות הלא טובות ומתוך כך הכנה לדבקות בשכינה.

2⃣ תנאים העיקריים לתחולת טומאת אוכלין הם:
מאכל+הֱכְשר
אוכל מיוחד לאדם – מה שאינו מיוחד לאדם יכול לקבל טומאה.
עומד לאכילה – צמח המחובר לקרקע או בהמה חייה אינם מוגדרים כמאכל. לכן טומאת אוכלים חלה רק על גידולי קרקע תלושים או בשר בהמה שאינה חיה.
שיעור – כדי לקבל טומאה די בשיעור כלשהוא, אמנם רק מאכל בשיעור כביצה מטמא אחרים.
הֱכְשר טומאה =שבוע הבא….

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם תבלינים מקבלים טומאה?

2.מיץ גזר נטמא כמשקה?

3.בשר שבושל בחלב-אפשר שיטמא?

תשובות

1-לא 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן