א. הַמֵּת מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל טֻמְאַת שִׁבְעָה. טֻמְאַת מַגָּע וְאֹהֶל מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים" (במדבר יט,יא), וְנֶאֱמַר: "כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים" (שם יט,יד).
א. בְּמַגָּע. על ידי נגיעה בו. וּבְמַשָּׂא. על ידי נשיאתו. וּבְאֹהֶל. כמבואר לקמן ה"י. טֻמְאַת שִׁבְעָה. שצריך שבעה ימים להיטהר ממנה (ראה הלכות פרה יא,א).
ב. טֻמְאַת מַשָּׂא מִפִּי הַשְּׁמוּעָה: וְקַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים, אִם נְבֵלָה שֶׁהִיא טֻמְאַת עֶרֶב וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל, מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָם" (ויקרא יא,כח), הַמֵּת לֹא כָּל שֶׁכֵּן? וּמַה נְּבֵלָה שֶׁמַּגָּעָהּ טֻמְאַת עֶרֶב, מַשָּׂאָהּ טֻמְאַת עֶרֶב, אַף הַמֵּת שֶׁמַּגָּעוֹ טֻמְאַת שִׁבְעָה – מַשָּׂאוֹ טֻמְאַת שִׁבְעָה.
אֵין טֻמְאַת מַשָּׂא בְּמֵת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אֶלָּא דִּין תּוֹרָה. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁזֶּה שֶׁשָּׁתַק מִמֶּנָּה הַכָּתוּב – כְּדֶרֶךְ שֶׁשָּׁתַק מֵאִסּוּר הַבַּת לְפִי שֶׁאָסַר בְּפֵרוּשׁ אֲפִלּוּ בַּת הַבַּת, וְשָׁתַק מֵאִסּוּר אֲכִילַת בָּשָׂר בְּחָלָב לְפִי שֶׁאָסַר בְּפֵרוּשׁ אֲפִלּוּ בִּשּׁוּלוֹ; כָּךְ שָׁתַק מִטֻּמְאַת מַשָּׂא בְּמֵת, לְפִי שֶׁטִּמֵּא בְּפֵרוּשׁ אֲפִלּוּ אָהֳלוֹ.
אֵין טֻמְאַת מַשָּׂא בְּמֵת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אֶלָּא דִּין תּוֹרָה. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁזֶּה שֶׁשָּׁתַק מִמֶּנָּה הַכָּתוּב – כְּדֶרֶךְ שֶׁשָּׁתַק מֵאִסּוּר הַבַּת לְפִי שֶׁאָסַר בְּפֵרוּשׁ אֲפִלּוּ בַּת הַבַּת, וְשָׁתַק מֵאִסּוּר אֲכִילַת בָּשָׂר בְּחָלָב לְפִי שֶׁאָסַר בְּפֵרוּשׁ אֲפִלּוּ בִּשּׁוּלוֹ; כָּךְ שָׁתַק מִטֻּמְאַת מַשָּׂא בְּמֵת, לְפִי שֶׁטִּמֵּא בְּפֵרוּשׁ אֲפִלּוּ אָהֳלוֹ.
ב. טֻמְאַת מַשָּׂא מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. ההלכה שמת מטמא במשא נלמדה במסורת חז"ל. אִם נְבֵלָה שֶׁהִיא טֻמְאַת עֶרֶב. שהנטמא ממנה טמא רק עד שיטבול ויגיע הערב אחר טבילתו (ראה הלכות שאר אבות הטומאות י,א). הַמֵּת לֹא כָּל שֶׁכֵּן. שיטמא במשא, שהרי הוא חמור יותר שמטמא טומאת שבעה. וּמַה נְּבֵלָה… אַף הַמֵּת וכו'. כשם שבנבלה טומאת מגעה ומשאה שווים כך יש ללמוד שבמת טומאת מגעו ומשאו יהיו שווים.
אֶלָּא דִּין תּוֹרָה. אף על פי שלא מוזכרת בפירוש בתורה. כְּדֶרֶךְ שֶׁשָּׁתַק מֵאִסּוּר הַבַּת וכו'. האיסור לבוא על בתו לא נזכר בפירוש בתורה, אלא רק האיסור לבוא על בת בנו או בת בתו, וממנו למדו שאסור לבוא על הבת (ראה הלכות איסורי ביאה ב,ו). וְשָׁתַק מֵאִסּוּר אֲכִילַת בָּשָׂר בְּחָלָב וכו'. וכן האיסור לאכול בשר וחלב שהתבשלו יחד לא נזכר בפירוש בתורה, אלא רק האיסור לבשלם זה עם זה (ראה הלכות מאכלות אסורות ט,א-ב).
אֶלָּא דִּין תּוֹרָה. אף על פי שלא מוזכרת בפירוש בתורה. כְּדֶרֶךְ שֶׁשָּׁתַק מֵאִסּוּר הַבַּת וכו'. האיסור לבוא על בתו לא נזכר בפירוש בתורה, אלא רק האיסור לבוא על בת בנו או בת בתו, וממנו למדו שאסור לבוא על הבת (ראה הלכות איסורי ביאה ב,ו). וְשָׁתַק מֵאִסּוּר אֲכִילַת בָּשָׂר בְּחָלָב וכו'. וכן האיסור לאכול בשר וחלב שהתבשלו יחד לא נזכר בפירוש בתורה, אלא רק האיסור לבשלם זה עם זה (ראה הלכות מאכלות אסורות ט,א-ב).
ג. טֻמְאַת מַגָּע הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם, בֵּין בְּמֵת בֵּין בִּשְׁאָר הַמְטַמְּאִין, הוּא שֶׁיִּגַּע הָאָדָם בִּבְשָׂרוֹ בְּטֻמְאָה, בֵּין בְּיָדוֹ בֵּין בְּרַגְלוֹ אוֹ בִּשְׁאָר גּוּפוֹ, אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹנוֹ – הֲרֵי זֶה נִטְמָא. וְכֵן יֵרָאֶה לִי שֶׁאִם נָגַע בְּצִפָּרְנוֹ אוֹ בְּשִׁנּוֹ – נִטְמָא; כֵּיוָן שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין לַגּוּף, הֲרֵי הֵן כַּגּוּף.
אֲבָל אִם תָּחַב אָדָם טֻמְאָה בְּכוּשׁ, וְהִכְנִיסָהּ לְתוֹךְ גְּרוֹנוֹ שֶׁל טָהוֹר וְלֹא נָגְעָה בִּלְשׁוֹנוֹ, אוֹ שֶׁהִכְנִיסָהּ לְתוֹךְ מְעֵי הָאִשָּׁה מִלְּמַטָּה וְלֹא נָגְעָה בִּבְשָׂרָהּ – לֹא נִטְמָא הַבּוֹלֵעַ מִשּׁוּם נוֹגֵעַ, שֶׁהֲרֵי לֹא נָגַע, שֶׁנְּגִיעַת פְּנִים אֵינָהּ נְגִיעָה.
אֲבָל אִם תָּחַב אָדָם טֻמְאָה בְּכוּשׁ, וְהִכְנִיסָהּ לְתוֹךְ גְּרוֹנוֹ שֶׁל טָהוֹר וְלֹא נָגְעָה בִּלְשׁוֹנוֹ, אוֹ שֶׁהִכְנִיסָהּ לְתוֹךְ מְעֵי הָאִשָּׁה מִלְּמַטָּה וְלֹא נָגְעָה בִּבְשָׂרָהּ – לֹא נִטְמָא הַבּוֹלֵעַ מִשּׁוּם נוֹגֵעַ, שֶׁהֲרֵי לֹא נָגַע, שֶׁנְּגִיעַת פְּנִים אֵינָהּ נְגִיעָה.
ג. אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹנוֹ. שלעניין קבלת טומאה הלשון נחשבת כאיבר חיצוני אף שלעניינים אחרים היא נחשבת לאיבר פנימי (ראה הלכות פרה יב,א).
אֲבָל אִם תָּחַב אָדָם טֻמְאָה בְּכוּשׁ. תקע את הטומאה בכלי עץ המשמש לטווייה. לְתוֹךְ מְעֵי הָאִשָּׁה. לרחם שלה. לֹא נִטְמָא הַבּוֹלֵעַ מִשּׁוּם נוֹגֵעַ. אבל נטמא משום נושא (ראה לקמן ה"ח, וראה הלכות שאר אבות הטומאות ג,ד). שֶׁנְּגִיעַת פְּנִים אֵינָהּ נְגִיעָה. ראה גם לקמן כה,יב, הלכות שאר אבות הטומאות ה,ט.
אֲבָל אִם תָּחַב אָדָם טֻמְאָה בְּכוּשׁ. תקע את הטומאה בכלי עץ המשמש לטווייה. לְתוֹךְ מְעֵי הָאִשָּׁה. לרחם שלה. לֹא נִטְמָא הַבּוֹלֵעַ מִשּׁוּם נוֹגֵעַ. אבל נטמא משום נושא (ראה לקמן ה"ח, וראה הלכות שאר אבות הטומאות ג,ד). שֶׁנְּגִיעַת פְּנִים אֵינָהּ נְגִיעָה. ראה גם לקמן כה,יב, הלכות שאר אבות הטומאות ה,ט.
ד. קְרוּם שֶׁעַל הַמַּכָּה – הֲרֵי הוּא כְּעוֹר הַבָּשָׂר לְעִנְיַן מַגַּע טֻמְאוֹת, וּכְשׁוּת שֶׁל קָטָן – אֵינָהּ כְּעוֹר הַבָּשָׂר. כֵּיצַד? מִי שֶׁנָּגְעָה טֻמְאָה בִּקְרוּם מַכָּתוֹ – נִטְמָא כְּאִלּוּ נָגְעָה בְּעוֹרוֹ. נָגְעָה בַּשֵּׂעָר הַדַּק שֶׁעַל בְּשַׂר הַקָּטָן – לֹא נִטְמָא.
וְכֵן אָדָם טָמֵא שֶׁהָיְתָה בּוֹ מַכָּה, וְנָגַע הַטָּהוֹר בִּקְרוּם מַכַּת הַטָּמֵא – נִטְמָא. הָיָה הַקָּטָן טָמֵא וְנָגַע הַטָּהוֹר בִּכְשׁוּת שֶׁלּוֹ – לֹא נִטְמָא, בֵּין בְּטֻמְאַת מֵת בֵּין בִּשְׁאָר הַטֻּמְאוֹת. וְכֵן לִכְלוּכֵי צוֹאָה וְטִיט וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁחוֹצְצִין עַל הַגּוּף – אֵינָם כְּעוֹר הַבָּשָׂר לֹא לְטַמֵּא וְלֹא לְהִתְטַמֵּא.
וְכֵן אָדָם טָמֵא שֶׁהָיְתָה בּוֹ מַכָּה, וְנָגַע הַטָּהוֹר בִּקְרוּם מַכַּת הַטָּמֵא – נִטְמָא. הָיָה הַקָּטָן טָמֵא וְנָגַע הַטָּהוֹר בִּכְשׁוּת שֶׁלּוֹ – לֹא נִטְמָא, בֵּין בְּטֻמְאַת מֵת בֵּין בִּשְׁאָר הַטֻּמְאוֹת. וְכֵן לִכְלוּכֵי צוֹאָה וְטִיט וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁחוֹצְצִין עַל הַגּוּף – אֵינָם כְּעוֹר הַבָּשָׂר לֹא לְטַמֵּא וְלֹא לְהִתְטַמֵּא.
ד. קְרוּם שֶׁעַל הַמַּכָּה. הגלד שעל גבי המכה. הֲרֵי הוּא כְּעוֹר הַבָּשָׂר לְעִנְיַן מַגַּע טֻמְאוֹת. אף שלעניינים אחרים אינו נחשב כעור הבשר (ראה הלכות מקוואות ב,א). וּכְשׁוּת שֶׁל קָטָן. השער הדק הנמצא בבשר הקטן ונושר אחר כך.
וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁחוֹצְצִין עַל הַגּוּף. שכאשר הם דבוקים לגופו של האדם הטובל הם נחשבים כדבר החוצץ בינו לבין המים ומעכבים את הטבילה (לרשימת החוצצים ראה הלכות מקוואות פרק ב. ובהלכה יד שם נאמר כי לכלוכי צואה אינם חוצצים, וראה כס"מ שכותב שהגרסה הנכונה כאן היא: "וכן לכלוכי צואה או טיט מדברים שאין חוצצים על הגוף וכן גלדי צואה מן הדברים החוצצים על הגוף אינם כעור הבשר").
וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁחוֹצְצִין עַל הַגּוּף. שכאשר הם דבוקים לגופו של האדם הטובל הם נחשבים כדבר החוצץ בינו לבין המים ומעכבים את הטבילה (לרשימת החוצצים ראה הלכות מקוואות פרק ב. ובהלכה יד שם נאמר כי לכלוכי צואה אינם חוצצים, וראה כס"מ שכותב שהגרסה הנכונה כאן היא: "וכן לכלוכי צואה או טיט מדברים שאין חוצצים על הגוף וכן גלדי צואה מן הדברים החוצצים על הגוף אינם כעור הבשר").
ה. כְּשֵׁם שֶׁהָאָדָם מִתְטַמֵּא בִּנְגִיעָתוֹ בַּטּוּמְאָה, כָּךְ הַכֵּלִים כֻּלָּן מִתְטַמְּאִין בִּנְגִיעַת הַטֻּמְאָה בָּהֶן, חוּץ מִכְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁאֵינוֹ מִתְטַמֵּא אֶלָּא מֵאֲוִירוֹ בִּלְבַד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת כֵּלִים. וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּטֻּמְאוֹת: כָּל הַמְטַמֵּא אָדָם בְּמַגָּע – מְטַמֵּא כֵּלִים; וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם בְּמַגָּע – אֵינוֹ מְטַמֵּא כֵּלִים.
ה. אֶלָּא מֵאֲוִירוֹ בִּלְבַד. שאם נכנסה טומאה לתוך חללו הוא נטמא ואפילו לא נגעה בו, ואין הוא נטמא כשאר כלים על ידי נגיעה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת כֵּלִים. יג,א. וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּטֻּמְאוֹת וכו'. ראה גם לקמן ה,ז.
ו. טֻמְאַת מַשָּׂא הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם, בֵּין בְּמֵת בֵּין בִּשְׁאָר הַמְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא, הוּא שֶׁיִּשָּׂא הָאָדָם אֶת הַטֻּמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בָּהּ. אֲפִלּוּ הָיָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ אֶבֶן, הוֹאִיל וּנְשָׂאָהּ – נִטְמָא. וְאֶחָד הַנּוֹשֵׂא עַל רֹאשׁוֹ אוֹ בְּיָדוֹ אוֹ עַל שְׁאָר גּוּפוֹ, וְאֶחָד הַנּוֹשֵׂא הוּא בְּעַצְמוֹ אוֹ שֶׁנְּשָׂאָהּ אַחֵר וְהִנִּיחָהּ לְמַעְלָה מִזֶּה, הוֹאִיל וְנִשֵּׂאת עָלָיו מִכָּל מָקוֹם – נִטְמָא. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה הַטֻּמְאָה תְּלוּיָה בְּחוּט אוֹ בִּשְׂעָרָה, וְתָלָה הַחוּט בְּיָדוֹ וְהִגְבִּיהַּ הַטֻּמְאָה כָּל שֶׁהוּא – הֲרֵי זֶה נוֹשֵׂא, וְנִטְמָא.
ו. אֲפִלּוּ הָיָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ אֶבֶן. שאינה מקבלת טומאה.
ז. מֵסִיט בִּכְלַל נוֹשֵׂא הוּא, וְכָל דָּבָר שֶׁמְּטַמֵּא בְּמַשָּׂא – מְטַמֵּא בְּהֶסֵּט. כֵּיצַד? קוֹרָה שֶׁהִיא מֻנַּחַת עַל הַכֹּתֶל, וְעַל צִדָּהּ מֵת אוֹ נְבֵלָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וּבָא הַטָּהוֹר לִקְצֵה הַקּוֹרָה הַשֵּׁנִי וֶהֱנִידוֹ, כֵּיוָן שֶׁהֵנִיד אֶת הַטֻּמְאָה שֶׁבַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי – נִטְמָא מִשּׁוּם נוֹשֵׂא. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם מָשַׁךְ אֶת הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי כְּנֶגֶד הָאָרֶץ עַד שֶׁהִגְבִּיהַּ הַטֻּמְאָה, אוֹ שֶׁגָּרַר הַטֻּמְאָה עַל הָאָרֶץ – שֶׁזֶּה נוֹשֵׂא וַדַּאי. וְזוֹ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהּ הִיא טֻמְאַת הֶסֵּט הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם.
ז. קוֹרָה שֶׁהִיא מֻנַּחַת עַל הַכֹּתֶל. באופן שאמצע הקורה מונח על עובי הכותל ושני צדדיה משני עברי הכותל. וְעַל צִדָּהּ מֵת אוֹ נְבֵלָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. על גבי אחד מצדדיה מונח דבר המטמא במשא. מָשַׁךְ אֶת הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי כְּנֶגֶד הָאָרֶץ עַד שֶׁהִגְבִּיהַּ הַטֻּמְאָה. משך כלפי מטה את הצד של הקורה וכך גרם לצד שמנגד שעליו הטומאה לעלות מעלה. אוֹ שֶׁגָּרַר הַטֻּמְאָה עַל הָאָרֶץ. על ידי חפץ כלשהו אפילו מבלי לנגוע בה. שֶׁזֶּה נוֹשֵׂא וַדַּאי. שבמקרים אלה הזיז את הטומאה ממקומה למקום אחר ולא רק הנידה.
ח. הַנּוֹשֵׂא בְּתוֹךְ בֵּית הַסְּתָרִים – נִטְמָא, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַנְּגִיעָה שָׁם נְגִיעָה, הַנּוֹשֵׂא שָׁם נוֹשֵׂא הוּא, אֶלָּא אִם כֵּן נִבְלְעָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹךְ מֵעָיו, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהִגִּיעָה לְתוֹךְ בִּטְנוֹ אֵינוֹ לֹא נוֹגֵעַ וְלֹא נוֹשֵׂא, וְאִם טָבַל טָהַר, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַטֻּמְאָה בְּתוֹךְ מֵעָיו.
ח. הַנּוֹשֵׂא בְּתוֹךְ בֵּית הַסְּתָרִים. שהטומאה נמצאת בתוך המקומות הפנימיים שבגופו כגון תוך האף, האוזן והפה. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַנְּגִיעָה שָׁם נְגִיעָה. כדלעיל ה"ג. הַנּוֹשֵׂא שָׁם נוֹשֵׂא הוּא. ראה הלכות מטמאי משכב ומושב ח,ה. שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהִגִּיעָה לְתוֹךְ בִּטְנוֹ אֵינוֹ לֹא נוֹגֵעַ וְלֹא נוֹשֵׂא. ולכן אף על פי שהטומאה טימאה אותו בעודה בתוך פיו אין היא מטמאת אותו מכאן ולהבא. וְאִם טָבַל טָהַר. ראה הלכות מקוואות ב,ח.
ט. אֵין מִתְטַמֵּא בְּמַשָּׂא אֶלָּא הָאָדָם בִּלְבַד, לֹא הַכֵּלִים. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל יָדוֹ עֲשָׂרָה כֵּלִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, וְהַנְּבֵלָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ בַּכְּלִי הָעֶלְיוֹן – הָאָדָם טָמֵא מִשּׁוּם נוֹשֵׂא נְבֵלָה, וְהַכֵּלִים שֶׁעַל יָדוֹ כֻּלָּן טְהוֹרִים, חוּץ מִכְּלִי הָעֶלְיוֹן שֶׁנָּגְעָה בּוֹ הַטֻּמְאָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ט. מֻנָּח עַל יָדוֹ. שהוא נושא אותם בידו.
י. טֻמְאַת אֹהֶל אֵינָהּ בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת אֶלָּא בַּמֵּת בִּלְבַד. בֵּין שֶׁהֶאֱהִיל הָאָדָם אוֹ הַכְּלִי, אֲפִלּוּ מַחַט שֶׁהֶאֱהִילָה עַל הַמֵּת, אוֹ שֶׁהֶאֱהִיל הַמֵּת עַל הָאָדָם אוֹ עַל הַכְּלִי, אוֹ שֶׁהָיָה הַמֵּת עִם הָאָדָם אוֹ עִם הַכֵּלִים תַּחַת אֹהֶל אֶחָד – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים.
י. בֵּין שֶׁהֶאֱהִיל הָאָדָם אוֹ הַכְּלִי וכו'. שאם אדם או כלי ואפילו הקטן ביותר נמצא מעל המת או מתחתיו או שנמצא יחד עמו תחת אוהל אחד הרי הוא נטמא בטומאת אוהל.
יא. וְטֻמְאַת אֹהֶל הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם הוּא שֶׁתְּטַמֵּא אוֹתָהּ טֻמְאָה אֶת הָאָדָם אוֹ אֶת הַכֵּלִים בְּאֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּרָכִים אֵלּוּ.
אֶחָד הַבָּא כֻּלּוֹ לְאֹהֶל הַמֵּת אוֹ הַבָּא מִקְצָתוֹ – הֲרֵי זֶה נִטְמָא בְּאֹהֶל. אֲפִלּוּ הִכְנִיס יָדוֹ אוֹ רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו אוֹ חָטְמוֹ לְאֹהֶל הַמֵּת – הֲרֵי זֶה נִטְמָא כֻּלּוֹ. נָגַע בַּמַּשְׁקוֹף וְצֵרֵף יָדוֹ עִם הַמַּשְׁקוֹף – נִטְמָא, וּכְאִלּוּ בָּא מִקְצָתוֹ. נָגַע בָּאַסְקֻפָּה: מִטֶּפַח וּלְמַטָּן קָרוֹב לָאָרֶץ – טָהוֹר; וּמִטֶּפַח וּלְמַעְלָן – טָמֵא. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁדָּבָר זֶה מִדִּבְרֵיהֶם.
אֶחָד הַבָּא כֻּלּוֹ לְאֹהֶל הַמֵּת אוֹ הַבָּא מִקְצָתוֹ – הֲרֵי זֶה נִטְמָא בְּאֹהֶל. אֲפִלּוּ הִכְנִיס יָדוֹ אוֹ רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו אוֹ חָטְמוֹ לְאֹהֶל הַמֵּת – הֲרֵי זֶה נִטְמָא כֻּלּוֹ. נָגַע בַּמַּשְׁקוֹף וְצֵרֵף יָדוֹ עִם הַמַּשְׁקוֹף – נִטְמָא, וּכְאִלּוּ בָּא מִקְצָתוֹ. נָגַע בָּאַסְקֻפָּה: מִטֶּפַח וּלְמַטָּן קָרוֹב לָאָרֶץ – טָהוֹר; וּמִטֶּפַח וּלְמַעְלָן – טָמֵא. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁדָּבָר זֶה מִדִּבְרֵיהֶם.
יא. נָגַע בַּמַּשְׁקוֹף. בקורה שמעל הפתח. וְצֵרֵף יָדוֹ עִם הַמַּשְׁקוֹף. הסמיך ידו אל המשקוף מבחוץ באופן שהיא ממשיכה את עובי המשקוף. הריהו נטמא מכיוון שידו נחשבת כחלק מן האוהל שמאהיל על המת, אף על פי שהיא לא נכנסה לתוך חלל המשקוף (מרכה"מ). נָגַע בָּאַסְקֻפָּה. נגע בצדה החיצוני של המדרגה שבפתח הבית המקבילה למשקוף. מִטֶּפַח וּלְמַטָּן קָרוֹב לָאָרֶץ טָהוֹר. שנחשב כמי שנוגע בקרקע (וראה גם לקמן ו,ח). וּמִטֶּפַח וּלְמַעְלָן טָמֵא וְיֵרָאֶה לִי שֶׁדָּבָר זֶה מִדִּבְרֵיהֶם. שהרי מן התורה אין צדה החיצוני של האסקופה נחשב כחלק מן הבית לעניין טומאה (ראה לקמן כה,ו).
יב. אֶחָד הַמֵּת מִיִּשְׂרָאֵל אוֹ מִן הַגּוֹיִם מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא.
יג. וְאֵין הַגּוֹי מְטַמֵּא בְּאֹהֶל. וְדָבָר זֶה קַבָּלָה הוּא, וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּמִלְחֶמֶת מִדְיָן: "כֹּל נֹגֵעַ בֶּחָלָל" (במדבר לא,יט, ושם: וְכֹל), וְלֹא הִזְכִּיר שָׁם אֹהֶל.
וְכֵן הַגּוֹי אֵינוֹ נַעֲשֶׂה טְמֵא מֵת, אֶלָּא גּוֹי שֶׁנָּגַע בְּמֵת אוֹ נְשָׂאוֹ אוֹ הֶאֱהִיל עָלָיו – הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁלֹּא נָגַע. לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לִבְהֵמָה שֶׁנָּגְעָה בְּמֵת אוֹ הֶאֱהִילָה עַל הַמֵּת. וְלֹא בְּטֻמְאַת מֵת בִּלְבַד, אֶלָּא בְּכָל הַטֻּמְאוֹת כֻּלָּן אֵין הַגּוֹיִם וְלֹא הַבְּהֵמָה מִתְטַמְּאִין בָּהֶן.
וְכֵן הַגּוֹי אֵינוֹ נַעֲשֶׂה טְמֵא מֵת, אֶלָּא גּוֹי שֶׁנָּגַע בְּמֵת אוֹ נְשָׂאוֹ אוֹ הֶאֱהִיל עָלָיו – הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁלֹּא נָגַע. לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לִבְהֵמָה שֶׁנָּגְעָה בְּמֵת אוֹ הֶאֱהִילָה עַל הַמֵּת. וְלֹא בְּטֻמְאַת מֵת בִּלְבַד, אֶלָּא בְּכָל הַטֻּמְאוֹת כֻּלָּן אֵין הַגּוֹיִם וְלֹא הַבְּהֵמָה מִתְטַמְּאִין בָּהֶן.
יג. וְאֵין הַגּוֹי מְטַמֵּא בְּאֹהֶל. ראה גם לקמן ט,ד, הלכות אבל ג,ג. וְדָבָר זֶה קַבָּלָה הוּא. מסורת חכמים. וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּמִלְחֶמֶת מִדְיָן. לגבי האנשים שנטמאו בטומאת מת מהרוגי המלחמה המדייניים. וְלֹא הִזְכִּיר שָׁם אֹהֶל. ומכאן שאין הגוי מטמא באוהל.
יד. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁיְּהוּ הַגּוֹיִם כְּזָבִים לְכָל דִּבְרֵיהֶם. וְאֵין לְךָ בְּכָל מִינֵי נֶפֶשׁ חַיָּה מַה שֶּׁמִּתְטַמֵּא וְהוּא חַי אוֹ מְטַמֵּא וְהוּא חַי חוּץ מִן הָאָדָם בִּלְבַד, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה יִשְׂרְאֵלִי.
אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן מִתְטַמְּאִין בְּכָל הַטֻּמְאוֹת, אֲפִלּוּ בְּטֻמְאַת הַמֵּת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: "אִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא" (במדבר יט,כ, ושם: וְאִישׁ) – אֶחָד הָאִישׁ בָּהּ וְאֶחָד הַקָּטָן, שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר שָׁם: "וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם" (שם יט,יח), אֲפִלּוּ קָטָן בֶּן יוֹמוֹ שֶׁנָּגַע אוֹ נָשָׂא אוֹ הֶאֱהִיל הַמֵּת עָלָיו – נִטְמָא, וַהֲרֵי הוּא טְמֵא מֵת, וְהוּא שֶׁנּוֹלַד לְתִשְׁעָה. אֲבָל בֶּן שְׁמוֹנָה – הֲרֵי הוּא כְּאֶבֶן, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה.
אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן מִתְטַמְּאִין בְּכָל הַטֻּמְאוֹת, אֲפִלּוּ בְּטֻמְאַת הַמֵּת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: "אִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא" (במדבר יט,כ, ושם: וְאִישׁ) – אֶחָד הָאִישׁ בָּהּ וְאֶחָד הַקָּטָן, שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר שָׁם: "וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם" (שם יט,יח), אֲפִלּוּ קָטָן בֶּן יוֹמוֹ שֶׁנָּגַע אוֹ נָשָׂא אוֹ הֶאֱהִיל הַמֵּת עָלָיו – נִטְמָא, וַהֲרֵי הוּא טְמֵא מֵת, וְהוּא שֶׁנּוֹלַד לְתִשְׁעָה. אֲבָל בֶּן שְׁמוֹנָה – הֲרֵי הוּא כְּאֶבֶן, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה.
יד. שֶׁיְּהוּ הַגּוֹיִם כְּזָבִים לְכָל דִּבְרֵיהֶם. שמטמאים בכל הדרכים שבהן מטמא הזב (לפירוט הדין ראה הלכות מטמאי משכב ומושב ב,י). וְאֵין לְךָ בְּכָל מִינֵי נֶפֶשׁ חַיָּה מַה שֶּׁמִּתְטַמֵּא וכו'. מדברי תורה.
וְעַל הַנְּפָשׁוֹת. כל נפשות במשמע ואפילו קטנים. וְהוּא שֶׁנּוֹלַד לְתִשְׁעָה. לאחר תשעה חודשי הריון. בֶּן שְׁמוֹנָה. שנולד אחר שמונה חודשי הריון. הֲרֵי הוּא כְּאֶבֶן. ולד זה אינו מוגדר כאדם חי, מפני שסופו למות, והוא נחשב כדומם שאינו חי ואינו מת (ראה גם הלכות מילה א,יג, הלכות שבת כה,ו).
וְעַל הַנְּפָשׁוֹת. כל נפשות במשמע ואפילו קטנים. וְהוּא שֶׁנּוֹלַד לְתִשְׁעָה. לאחר תשעה חודשי הריון. בֶּן שְׁמוֹנָה. שנולד אחר שמונה חודשי הריון. הֲרֵי הוּא כְּאֶבֶן. ולד זה אינו מוגדר כאדם חי, מפני שסופו למות, והוא נחשב כדומם שאינו חי ואינו מת (ראה גם הלכות מילה א,יג, הלכות שבת כה,ו).
טו. הַמֵּת אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. אֲפִלּוּ מְגֻיָּד אוֹ גּוֹסֵס, אֲפִלּוּ נִשְׁחֲטוּ בּוֹ שְׁנֵי סִימָנִין – אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת" (במדבר יט,יג). נִשְׁבְּרָה מַפְרַקְתּוֹ וְרֹב בָּשָׂר עִמָּהּ, אוֹ שֶׁנִּקְרַע כְּדָג מִגַּבּוֹ, אוֹ שֶׁהֻתַּז רֹאשׁוֹ, אוֹ שֶׁנֶּחְתַּךְ לִשְׁנֵי חֲלָקִים בְּבִטְנוֹ – הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הוּא מְרַפְרֵף בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו.
טו. מְגֻיָּד. מחותך הוורידים (פה"מ אהלות א,ז). אֲפִלּוּ נִשְׁחֲטוּ בּוֹ שְׁנֵי סִימָנִין. הקנה והוושט, וכל אלו מיתתם קרובה. שֶׁנֶּאֱמַר בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת. משמע רק כאשר מתה נפשו ולא לפני כן. נִשְׁבְּרָה מַפְרַקְתּוֹ וְרֹב בָּשָׂר עִמָּהּ. נשברו חוליות הצוואר עם רוב הבשר שעליהן. הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא. שכל אלו נחשבים כאילו כבר יצאה נפשם ומתו (ראה גם הלכות שחיטה ג,יט). אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הוּא מְרַפְרֵף בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו. שכן אף לאחר המוות האיברים עלולים להתנועע מעט.
