א. מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁיְּיַבֵּם אָדָם אֵשֶׁת אָחִיו מֵאָבִיו, בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין בֵּין מִן הָאֵרוּסִין, אִם מֵת בְּלֹא זֶרַע, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבֵן אֵין לוֹ… יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ" (דברים כה,ה). וּמִן הַתּוֹרָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יְבִמְתּוֹ, שֶׁזּוֹ אִשְׁתּוֹ הִיא שֶׁהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, אֶלָּא יָבֹא עָלֶיהָ. וּכְתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעְלָהּ שֶׁמֵּת.
א. אִם מֵת בְּלֹא זֶרַע. שמת בלא שנולדו לו בנים או בנות. וּמִן הַתּוֹרָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יְבִמְתּוֹ שֶׁזּוֹ אִשְׁתּוֹ הִיא שֶׁהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. מדין התורה אין צורך בקניין הקידושין, מכיוון שהיא כבר קנויה לו מתוקף מצוות התורה. אמנם חכמים תיקנו קידושין ביבמה (ראה לקמן ב,א). וּכְתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעְלָהּ שֶׁמֵּת. הכתובה נגבית מנכסי בעלה שמת (לקמן ב,ב).
ב. לֹא רָצָה לְיַבֵּם, אוֹ שֶׁלֹּא רָצָת הִיא – הֲרֵי זֶה חוֹלֵץ לָהּ, וְאַחַר כָּךְ תִּהְיֶה מֻתֶּרֶת לְהִנָּשֵׂא לְאַחֵר. וּמִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לַחֲלֹץ אִם לֹא רָצָה לְיַבֵּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחָלְצָה נַעֲלוֹ" וכו' (דברים כה,ט). וּמִצְוַת יִבּוּם קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת חֲלִיצָה.
ב. לֹא רָצָה לְיַבֵּם אוֹ שֶׁלֹּא רָצָת הִיא. לפירוט הדינים כשיש כמה אחים ראה לקמן ב,ז-יג. וּמִצְוַת יִבּוּם קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת חֲלִיצָה. יש עדיפות למצוות הייבום על פני החליצה.
ג. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וּבֵן אֵין לוֹ" (דברים כה,ה) – אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת אוֹ זֶרַע הַבֵּן אוֹ זֶרַע הַבַּת; הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ זֶרַע מִכָּל מָקוֹם, בֵּין מֵאִשָּׁה זוֹ בֵּין מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת – הֲרֵי זֶה פּוֹטֵר אֶת אִשְׁתּוֹ מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם.
אֲפִלּוּ הָיָה לוֹ זֶרַע מַמְזֵר אוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה – הֲרֵי זֶה פּוֹטֵר אֶת אִשְׁתּוֹ.
אֲפִלּוּ הָיָה לוֹ זֶרַע מַמְזֵר אוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה – הֲרֵי זֶה פּוֹטֵר אֶת אִשְׁתּוֹ.
ג. מַמְזֵר. שנולד מאיסורי עריות, ואסור הוא לבוא בקהל, ולישא בת ישראל (הלכות איסורי ביאה טו,א). עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. הנחשב כגוי לעניינים מסוימים בהלכה (ראה הלכות שבת ל,טו).
ד. אֲבָל מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַנָּכְרִית – אֵינוֹ פּוֹטֵר, שֶׁזֶּרַע הַבָּא מִן הַשִּׁפְחָה – עֲבָדִים, וְהַבָּא מִן הַגּוֹיָּה – גּוֹיִם, וּכְאִלּוּ אֵינָם. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בַּשִּׁפְחָה: "הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ" (שמות כא,ד) – מְלַמֵּד שֶׁיְּלָדֶיהָ כְּמוֹתָהּ; וּבַגּוֹיָה הוּא אוֹמֵר: "כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי" (דברים ז,ד) – מֵסִיר אוֹתוֹ מִלֵּחָשֵׁב בַּקָּהָל. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּחְרֵר בְּנוֹ מִן הַשִּׁפְחָה אוֹ נִתְגַּיֵּר מִן הַגּוֹיָּה – הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר הַגֵּרִים וְהַמְשֻׁחְרָרִין, וְאֵין פּוֹטְרִין אֶת אִשְׁתּוֹ.
הֲרֵי שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן מִן הַשִּׁפְחָה שֶׁלּוֹ וְשִׁחְרְרוֹ, וְשִׁחְרְרָהּ וּנְשָׂאָהּ וּמֵת בְּלֹא זֶרַע – הֲרֵי זוֹ תִּתְיַבֵּם לְאָחִיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּנָהּ מִמֶּנּוּ קַיָּם, שֶׁכְּבָר שִׁחְרְרוֹ.
הֲרֵי שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן מִן הַשִּׁפְחָה שֶׁלּוֹ וְשִׁחְרְרוֹ, וְשִׁחְרְרָהּ וּנְשָׂאָהּ וּמֵת בְּלֹא זֶרַע – הֲרֵי זוֹ תִּתְיַבֵּם לְאָחִיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּנָהּ מִמֶּנּוּ קַיָּם, שֶׁכְּבָר שִׁחְרְרוֹ.
ד. וּכְאִלּוּ אֵינָם. כאילו אינם קיימים כלל, ואינם נחשבים כילדיו לכל דיני התורה. תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ. הילדים מיוחסים לאמם השפחה והם אפוא עבדים. וּבַגּוֹיָה הוּא אוֹמֵר. באזהרה שלא להינשא לה. כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי מֵסִיר אוֹתוֹ מִלֵּחָשֵׁב בַּקָּהָל. העובר על האיסור "לא תתחתן בם" ונושא גויה, יגרום לכך שהבנים לא ייחשבו בקהל ה' – בכלל ישראל. שֶׁנִּשְׁתַּחְרֵר בְּנוֹ. שעבד ששוחרר נעשה כגר המצטרף לעם ישראל לכל עניין (הלכות איסורי ביאה יג,יב). הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר הַגֵּרִים וְהַמְשֻׁחְרָרִין. שנחשבים 'כקטן שנולד', ובטלה כל קרבה משפחתית שהייתה להם לפני שהתגיירו (הלכות איסורי ביאה יד,יא).
שֶׁכְּבָר שִׁחְרְרוֹ. שדינו כעבד משוחרר (וראה עוד הלכות גירושין י,יט).
שֶׁכְּבָר שִׁחְרְרוֹ. שדינו כעבד משוחרר (וראה עוד הלכות גירושין י,יט).
ה. מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת: אִם הִפִּילָה אַחַר מוֹתוֹ – הֲרֵי זוֹ תִּתְיַבֵּם; וְאִם יָלְדָה, וְיָצָא הַוָּלָד חַי לַאֲוִיר הָעוֹלָם, אֲפִלּוּ מֵת בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד – הֲרֵי אִמּוֹ פְּטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים – עַד שֶׁיִּוָּדַע בְּוַדַּאי שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו וְנוֹלַד לְתִשְׁעָה חֳדָשִׁים גְּמוּרִים. אֲבָל אִם לֹא נוֹדַע לְכַמָּה נוֹלַד: אִם שָׁהָה שְׁלֹשִׁים יוֹם – הֲרֵי זֶה וְלַד קַיָּמָה, וּפוֹטֵר אֶת נְשֵׁי אָבִיו מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם; וְאִם מֵת בְּתוֹךְ הַשְּׁלֹשִׁים, אֲפִלּוּ בְּיוֹם הַשְּׁלֹשִׁים, בֵּין שֶׁמֵּת מֵחֹלִי בֵּין שֶׁנָּפַל מִן הַגַּג אוֹ אֲכָלוֹ אֲרִי – הֲרֵי זֶה סָפֵק נֵפֶל סָפֵק בֶּן קַיָּמָה, וּלְפִיכָךְ אִמּוֹ חוֹלֶצֶת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
ה. שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו. שנולד בגמר התפתחותו, לאחר תשעה חודשי הריון שלמים, וכבר אין ספק שמא הוא נפל. וְלַד קַיָּמָה. העשוי לחיות. אִמּוֹ חוֹלֶצֶת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. שגזרו חכמים לחשוש שמא היה נפל, ולא פטר את אמו.
ו. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח מִכָּל מָקוֹם, אֲפִלּוּ מַמְזֵר אוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, בֵּין קָטָן בֵּין גָּדוֹל – מִשֶּׁיֵּצֵא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם קֹדֶם שֶׁיָּמוּת אָחִיו, הֲרֵי זֶה זוֹקֵק אֶת אִשְׁתּוֹ לְיִבּוּם. וְאִם הָיָה לוֹ אָח מִן הַשִּׁפְחָה אוֹ מִן הַנָּכְרִית – אֵינוֹ אָחִיו לְדָבָר מִן הַדְּבָרִים, וְאֵינוֹ זוֹקֵק אֶת אִשְׁתּוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה לֵידָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה, הוֹאִיל וְהָיְתָה הוֹרָתוֹ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה – אֵינוֹ אָחִיו.
ו. מִשֶּׁיֵּצֵא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם קֹדֶם שֶׁיָּמוּת אָחִיו. שיצא ראשו או רוב הגוף מבטן אמו, שאז הוא נחשב כיילוד. שאם נולד אחרי מות אחיו – אינו מחייב בייבום (לקמן ו,טז). זוֹקֵק. קושר ומחייב (מונח מיוחד לקשר של מצוות ייבום). אֵינוֹ אָחִיו לְדָבָר מִן הַדְּבָרִים. אינו נחשב אחיו לשום עניין (כדלעיל ה"ד). לֵידָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה. שנולד לאחר שהאם התגיירה או השתחררה. הוֹרָתוֹ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה. האם התעברה כשהייתה גויה.
ז. אַחִים מִן הָאֵם אֵינָן חֲשׁוּבִים אַחִים אֶלָּא לַאֲבֵלוּת וּלְעֵדוּת. אֲבָל לְעִנְיַן יְרֻשָּׁה אוֹ לְיִבּוּם וַחֲלִיצָה – הֲרֵי הֵן כְּמִי שֶׁאֵינָן, שֶׁאֵין אַחְוָה אֶלָּא מֵאָב.
ז. אֵינָן חֲשׁוּבִים אַחִים אֶלָּא לַאֲבֵלוּת וּלְעֵדוּת. שתיקנו בהם חכמים שיהיו כאחים מן האב לעניינים אלה, שאדם יתאבל על אחיו מן האם שמת (הלכות אבל ב,א), ואסור לאדם להעיד בדין של אחיו מן האם או להצטרף עמו לעדות (הלכות עדות יג,א). לְעִנְיַן יְרֻשָּׁה. שאין אדם יורש את אחיו מן האם (הלכות נחלות א,ו). אַחְוָה. קשרי אחים.
ח. גֵּרִים שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ וַעֲבָדִים שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ – אֵין לָהֶם אַחְוָה כְּלָל, וַהֲרֵי הֵן כְּזָרִים זֶה לָזֶה. וַאֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶן הוֹרָתוֹ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵידָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה, וְהַשֵּׁנִי הוֹרָתוֹ וְלֵידָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה – הֲרֵי הֵן כְּזָרִים. וַאֲפִלּוּ תְּאוֹמִים וְנוֹלְדוּ בִּקְדֻשָּׁה – אֵין בֵּינֵיהֶן אַחְוָה, עַד שֶׁתִּהְיֶה הוֹרָתָן וְלֵידָתָן בִּקְדֻשָּׁה.
ח. וַהֲרֵי הֵן כְּזָרִים זֶה לָזֶה. שקרבת המשפחה בטלה עם הגיור (ראה לעיל ה"ד).
ט. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ נָשִׁים רַבּוֹת וּמֵת – בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת אֶת הַשְּׁאָר. וְאֵינוֹ מְיַבֵּם לִשְׁתַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו" (דברים כה,ט) – בַּיִת אֶחָד הוּא בּוֹנֶה, וְאֵינוֹ בּוֹנֶה שְׁנֵי בָּתִּים. וְכֵן אִם הָיוּ לוֹ אַחִים רַבִּים – אֶחָד מֵהֶן חוֹלֵץ אוֹ מְיַבֵּם לְאַחַת מִן הַיְבָמוֹת, וְיֻתְּרוּ שְׁאָר הַצָּרוֹת.
ט. פּוֹטֶרֶת אֶת הַשְּׁאָר. מייבום או חליצה, והן מותרות להינשא לאחר. הַצָּרוֹת. שאר נשותיו של האח.
י. הָיוּ בִּיבָמוֹת אֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת לִכְהֻנָּה וּפְסוּלוֹת: אִם הָיָה מְיַבֵּם – מְיַבֵּם לְאֵי זוֹ שֶׁיִּרְצֶה; וְאִם הָיָה חוֹלֵץ – חוֹלֵץ לַפְּסוּלָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְסֹל אֶת הַכְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה בַּחֲלִיצָה.
י. כְּשֵׁרוֹת לִכְהֻנָּה. נשים שמותר לכהן לשאתן (ראה הלכות איסורי ביאה פרקים יז-יט). שֶׁלֹּא יִפְסֹל… בַּחֲלִיצָה. ותוכל להינשא לכהן כאלמנה. והחלוצה אסורה להינשא לכהן מדברי חכמים, מפני שהיא דומה לגרושה (הלכות אישות א,ז, הלכות איסורי ביאה יז,ז).
יא. מֵתוּ לוֹ אַחִים רַבִּים וְנָפְלוּ נְשׁוֹתֵיהֶם לְפָנָיו: אִם אֶפְשָׁר לוֹ לְיַבֵּם אֶת כֻּלָּם – מְיַבֵּם; וְאִם לָאו – חוֹלֵץ לְכֻלָּן, אוֹ חוֹלֵץ לְמִי שֶׁיִּרְצֶה מֵהֶן וּמְיַבֵּם לְמִי שֶׁיִּרְצֶה, אַחַת מִכָּל בַּיִת וּבַיִת.
יא. אִם אֶפְשָׁר לוֹ לְיַבֵּם אֶת כֻּלָּם. שיוכל לספק את צרכיהן (ראה הלכות אישות יד,ג). מִכָּל בַּיִת. מכל אחד מן האחים שמתו.
יב. הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ – נֶאֶסְרוּ צָרוֹתֶיהָ עָלָיו וְעַל שְׁאָר הָאַחִים. וְאִם בָּא הוּא אוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו עַל צָרָתָהּ – הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ" (דברים כה,ה) – לֹא עָלֶיהָ וְעַל צָרָתָהּ, וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה – עֲשֵׂה.
וְכֵן הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ – נֶאֶסְרָה הַחֲלוּצָה הִיא וְכָל צָרוֹתֶיהָ עַל הַחוֹלֵץ וְעַל שְׁאָר הָאַחִים, וְכֻלָּן אֲסוּרוֹת עֲלֵיהֶן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כִּשְׁנִיּוֹת, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁמֵּת אָחִיו בְּלֹא וָלָד, נִסְתַּלֵּק אִסּוּר עֶרְוָה מֵעַל כָּל נָשָׁיו, לְפִיכָךְ תּוֹפְסִין בָּהֶן הַקִּדּוּשִׁין כִּשְׁנִיּוֹת.
וְכֵן הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ – נֶאֶסְרָה הַחֲלוּצָה הִיא וְכָל צָרוֹתֶיהָ עַל הַחוֹלֵץ וְעַל שְׁאָר הָאַחִים, וְכֻלָּן אֲסוּרוֹת עֲלֵיהֶן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כִּשְׁנִיּוֹת, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁמֵּת אָחִיו בְּלֹא וָלָד, נִסְתַּלֵּק אִסּוּר עֶרְוָה מֵעַל כָּל נָשָׁיו, לְפִיכָךְ תּוֹפְסִין בָּהֶן הַקִּדּוּשִׁין כִּשְׁנִיּוֹת.
יב. הַכּוֹנֵס. נושא. וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה וכו'. שאיסור זה נלמד מכלל ציווי של מצוות עשה, ולפיכך לא נחשב כאיסור לאו אלא כמצוות עשה.
מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כִּשְׁנִיּוֹת. אסורות כדין קרובות משפחה שאסורות מדברי חכמים (ראה הלכות אישות א,ו). נִסְתַּלֵּק אִסּוּר עֶרְוָה. בטל איסור הערווה של אשת אח (הלכות איסורי ביאה ב,א). לְפִיכָךְ תּוֹפְסִין בָּהֶן הַקִּדּוּשִׁין כִּשְׁנִיּוֹת. להבדיל מעריות האסורות מן התורה, שבהן קידושין אינם תקפים (הלכות אישות ד,יב).
מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כִּשְׁנִיּוֹת. אסורות כדין קרובות משפחה שאסורות מדברי חכמים (ראה הלכות אישות א,ו). נִסְתַּלֵּק אִסּוּר עֶרְוָה. בטל איסור הערווה של אשת אח (הלכות איסורי ביאה ב,א). לְפִיכָךְ תּוֹפְסִין בָּהֶן הַקִּדּוּשִׁין כִּשְׁנִיּוֹת. להבדיל מעריות האסורות מן התורה, שבהן קידושין אינם תקפים (הלכות אישות ד,יב).
יג. הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ – כְּשֵׁם שֶׁהִיא אֲסוּרָה עָלָיו, כָּךְ קְרוֹבוֹתֶיהָ, כְּגוֹן אִמָּהּ וּבִתָּהּ, וְכֵן הִיא אֲסוּרָה לִבְנוֹ וּלְאָחִיו. וַאֲפִלּוּ שְׁנִיּוֹת שֶׁלָּהּ אֲסוּרוֹת, כְּגוֹן בַּת בַּת בִּתָּהּ, וְכֵן הִיא אֲסוּרָה לְבֶן בֶּן בְּנוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ שֶׁגֵּרְשָׁהּ. וְכֵן אִם מֵתָה יְבִמְתּוֹ וַעֲדַיִן הִיא זְקוּקָה לוֹ – אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ כְּאִלּוּ הָיְתָה אִשְׁתּוֹ וּמֵתָה תַּחְתָּיו. וְכָל הָאִסּוּרִין הָאֵלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם. וּמֻתָּר אָדָם לִשָּׂא אֲחוֹת צָרַת חֲלוּצָתוֹ וּשְׁאָר קְרוֹבוֹתֶיהָ.
יג. כְּאִשְׁתּוֹ שֶׁגֵּרְשָׁהּ. שקרובותיה אסורות עליו גם אם גירש אותה (לפירוטן ראה הלכות איסורי ביאה ב,ז), והחליצה דומה לגירושין. מֵתָה יְבִמְתּוֹ וַעֲדַיִן הִיא זְקוּקָה לוֹ. שמתה בלא שנתייבמה או שחלצה. וּמֻתָּר אָדָם לִשָּׂא אֲחוֹת צָרַת חֲלוּצָתוֹ. שקרובות אשת האח שלא נעשה בהן מעשה, לא נאסרו עליו.
יד. אָסוּר לַיָּבָם לִשָּׂא קְרוֹבַת זְקוּקָתוֹ, כְּגוֹן אִמָּהּ אוֹ בִּתָּהּ, עַד שֶׁיְּיַבֵּם אֶחָד מֵאֶחָיו לָהּ אוֹ יַחֲלֹץ, וְתָסוּר זִקָּתוֹ מֵעָלֶיהָ, יִשָּׂא אִמָּהּ אוֹ בִּתָּהּ אוֹ שְׁאָר קְרוֹבוֹתֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כֻּלָּן אֲסוּרוֹת עַל אָחִיו שֶׁחָלַץ אוֹ יִבֵּם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יד. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הל' יב-יג.
טו. הַכּוֹנֵס יְבִמְתּוֹ וְגֵרְשָׁהּ – אִם רָצָה לְהַחֲזִיר, יַחֲזִיר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא אִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר; לֹא נִשְׁאַר עָלֶיהָ שֵׁם אִסּוּר מִפְּנֵי אָחִיו כְּלָל, לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
טו. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר. ואינה נחשבת כאשת אחיו שלא במקום מצוות ייבום, האסורה עליו.
טז. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת שֶׁבֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד בִּיאָתוֹ בִּיאָה, וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה. לְפִיכָךְ, יָבָם קָטָן שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ: אִם הָיָה בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד – יְקַיֵּם, אֲבָל אֵינוֹ חוֹלֵץ עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיִבָּדֵק, שֶׁהֲרֵי "אִישׁ" כָּתוּב בַּפָּרָשָׁה לְעִנְיַן חֲלִיצָה; וְאִם הָיָה פָּחוּת מִזֶּה – אֵין בִּיאָתוֹ בִּיאָה. וּבִיאַת בֶּן תֵּשַׁע אֵינָהּ קוֹנָה קִנְיָן גָּמוּר, לְפִיכָךְ אֵין יְבִמְתּוֹ נִתֶּרֶת לְזָר עַד שֶׁיָּבֹא עָלֶיהָ אַחַר שֶׁיַּגְדִּיל, אוֹ עַד שֶׁתַּחֲלֹץ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
טז. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת. יא,ג. מִפִּי הַקַּבָּלָה. מסורת הלכתית. שֶׁיַּגְדִּיל וְיִבָּדֵק. שיגדל ויהיה בן שלוש עשרה שנה ויום אחד, וייבדק אם הביא סימני גדלות (הלכות אישות ב,י). שֶׁהֲרֵי אִישׁ כָּתוּב בַּפָּרָשָׁה לְעִנְיַן חֲלִיצָה. "ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו" (דברים כה,ז), ומשמעות המילה "איש" היא אדם גדול. נִתֶּרֶת. מותרת. אַחַר שֶׁיַּגְדִּיל. ויתן לה גט. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן ה,יח-כא.
יז. וְכֵן הַיְבָמָה הַקְּטַנָּה, אִם רָצָה הַיָּבָם לְיַבֵּם אוֹתָהּ – מְיַבֵּם; אֲבָל אֵינָהּ חוֹלֶצֶת עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתִבָּדֵק. וַאֲפִלּוּ נִבְעֲלָה אַחַר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה – אֵינָהּ חוֹלֶצֶת עַד שֶׁתִּבָּדֵק וְיִמָּצְאוּ בָּהּ הַסִּימָנִין.
יז. הַקְּטַנָּה. שהיא מתחת גיל שתים עשרה או שלא הביאה סימני גדלות (הלכות אישות ב, א,ג). וַאֲפִלּוּ נִבְעֲלָה אַחַר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה. במקרה שנישואיה היו מדברי חכמים, ונבעלה אחרי שהגיעה לגיל שתים עשרה, מניחים שהיא גדולה, וכבר אינה יכולה למאן (ראה הלכות גירושין יא,ד). אולם לעניין החליצה אין סומכים על חזקת השנים בלא בדיקה.
יח. כְּשֵׁם שֶׁאֵין הַיָּבָם חוֹלֵץ עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה אִישׁ, כָּךְ הַיְבָמָה לֹא תַּחֲלֹץ עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אִשָּׁה גְּדוֹלָה. וְיָבָם קָטָן שֶׁבָּא עַל יְבָמָה קְטַנָּה – יִגְדְּלוּ זֶה עִם זֶה.
יח. יִגְדְּלוּ זֶה עִם זֶה. שכן אינו יכול לגרשה עד שיגדל.
יט. הַיְבָמָה לֹא תִּתְיַבֵּם וְלֹא תַּחֲלֹץ עַד שֶׁתַּמְתִּין תִּשְׁעִים יוֹם, חוּץ מִיּוֹם הַמִּיתָה וְיוֹם הַיִּבּוּם אוֹ יוֹם הַחֲלִיצָה, כִּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים. וּמִפְּנֵי מָה לֹא תַּחֲלֹץ בְּתוֹךְ תִּשְׁעִים יוֹם? מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְיִבּוּם, וְנֶאֱמַר: "וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ וכו' וְחָלְצָה נַעֲלוֹ" וכו' (דברים כה,ז-ט): בְּעֵת שֶׁהִיא עוֹלָה לְיִבּוּם – עוֹלָה לַחֲלִיצָה, וְכָל זְמַן שֶׁאֵינָהּ עוֹלָה לְיִבּוּם – אֵינָהּ עוֹלָה לַחֲלִיצָה. וְאִם יִבֵּם אוֹתָהּ אוֹ חָלַץ בְּתוֹךְ הַשְּׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, הוֹאִיל וְאֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת – הֲרֵי זוֹ נִפְטְרָה, וְאֵינָהּ צְרִיכָה כְּלוּם.
יט. שֶׁתַּמְתִּין תִּשְׁעִים יוֹם… כִּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים. תקנת חכמים היא שלא תינשא אישה עד תשעים יום לאחר שהתאלמנה או התגרשה, כדי להבחין אם היא מעוברת (ראה הלכות גירושין יא,יח). ומחמת תקנה זו אין היא ראויה לייבום באותו הזמן. עוֹלָה לְיִבּוּם. מותרת לייבום. הוֹאִיל וְאֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת. שנתברר שלא הייתה מעוברת.
כ. הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, וְנִמְצֵאת מְעֻבֶּרֶת וְיָלְדָה: אִם הָיָה וָלָד שֶׁל קַיָּמָה – הֲרֵי זוֹ כְּמִי שֶׁלֹּא נֶחְלְצָה לוֹ מֵעוֹלָם, וּמֻתֶּרֶת לִכְהֻנָּה וּמֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ; וְאִם הִפִּילָה אוֹ שֶׁלֹּא שָׁהָה שְׁלֹשִׁים יוֹם אַחַר שֶׁנּוֹלַד – חוֹזֵר וְחוֹלֵץ לָהּ הוּא אוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו, שֶׁחֲלִיצַת הַמְעֻבֶּרֶת אֵינָהּ חֲלִיצָה, וּבִיאַת הַמְעֻבֶּרֶת אֵינָהּ יִבּוּם.
כ. הֲרֵי זוֹ כְּמִי שֶׁלֹּא נֶחְלְצָה לוֹ מֵעוֹלָם. כאילו לא נעשתה חליצה כלל, שהרי שאינה זקוקה לה, מכיוון שנתברר שיש לבעלה זרע. שֶׁלֹּא שָׁהָה שְׁלֹשִׁים יוֹם אַחַר שֶׁנּוֹלַד. הנחשב כנפל שאינו פוטר מייבום (לעיל ה"ה).
כא. לְפִיכָךְ, הַכּוֹנֵס אוֹ הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ הַמְעֻבֶּרֶת – לֹא תִּנָּשֵׂא צָרָתָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד זוֹ, שֶׁאֵין הַוָּלָד מַתִּיר עַד שֶׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם.
כא. לֹא תִּנָּשֵׂא צָרָתָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד זוֹ וכו'. שהחליצה והייבום לא מועילות במעוברת. ואמנם אם תלד ולד של קיימא יתברר שאינן זקוקות כלל לייבום, אך הוולד אינו פוטר עד שיוולד.
כב. הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעֻבֶּרֶת – מַפְרִישִׁין אוֹתָן וּמַמְתִּינִין לָהּ: אִם הִפִּילָה – יַחֲזֹר וִיקַיֵּם; וְאִם יָלְדָה – אֲפִלּוּ מֵת בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלַד, הֲרֵי זֶה מוֹצִיאָהּ בְּגֵט וְחוֹלֵץ לָהּ, וְאַחַר כָּךְ תִּהְיֶה מֻתֶּרֶת לַאֲחֵרִים. וְאִם נִתְקַיֵּם הַוָּלָד שְׁלֹשִׁים יוֹם אַחַר שֶׁנּוֹלַד – הֲרֵי זֶה וָלָד שֶׁל קַיָּמָה, וְאֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֶרְוָה עָלָיו.
כב. מַפְרִישִׁין. מפרידים ביניהם, עד שיתברר אם היא אסורה לו. יַחֲזֹר וִיקַיֵּם. יחזור ויבעל אחרי שהפילה, שאז יחול הייבום כהוגן. מוֹצִיאָהּ בְּגֵט וְחוֹלֵץ לָהּ. שצריך גט משום שנראתה כאשתו מעת שכנסה (מ"מ), וחליצה שמא אין הוולד הזה פוטר וזקוקה לייבום (לעיל ה"ה). עֶרְוָה עָלָיו. שהיא אשת אחיו, שאינה זקוקה לייבום.
כג. יָלְדָה לְאַחַר שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים מִשֶּׁנִּתְיַבְּמָה וָלָד שֶׁל קַיָּמָה – הֲרֵי הַוָּלָד סָפֵק אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן, לְפִיכָךְ יוֹצִיא בְּגֵט, וְהַוָּלָד כָּשֵׁר. וְאִם בָּא עָלֶיהָ אַחַר שֶׁיָּלְדָה – הַבָּנִים שֶׁיָּבֹאוּ אַחֲרָיו סָפֵק מַמְזֵרִים.
כג. סָפֵק אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן. ספק אם נולד מן הבעל הראשון שמת, או מן היבם. לְפִיכָךְ יוֹצִיא בְּגֵט. שאם הוולד מבעלה הראשון, היא אסורה על היבם באיסור אשת אח, שלא הותר אלא כשאין לו זרע. סָפֵק מַמְזֵרִים. שמא אין שם חובת ייבום.
