פרק א', הלכות יסודי התורה, ספר המדע
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. יְסוֹד הַיְסוֹדוֹת וְעַמּוּד הַחָכְמוֹת לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם מָצוּי רִאשׁוֹן, וְהוּא מַמְצִיא כָּל הַנִּמְצָא, וְכָל הַנִּמְצָאִים מִן שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּמַה בֵּינֵיהֶם לֹא נִמְצְאוּ אֶלָּא מֵאֲמִתַּת הִמָּצְאוֹ.
א. שֶׁיֵּשׁ שָׁם. קיים במציאות (הביטוי 'יש שם' הוא על דרך הלשון הערבית). מָצוּי רִאשׁוֹן. והוא האלהים (לקמן ה"ה), שמציאותו קודמת לכל המציאות כולה. קדימות זו היא גם קדימות בזמן, וגם קדימות סיבתית, כפי שיתבאר. אֶלָּא מֵאֲמִתַּת הִמָּצְאוֹ. מעצם קיומו האמתי של המצוי הראשון.
ב. וְאִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁהוּא אֵינוֹ מָצוּי – אֵין דָּבָר אַחֵר יָכוֹל לְהִמָּצְאוֹת.
ב. וְאִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁהוּא אֵינוֹ מָצוּי וכו'. אם אפשר להעלות על הדעת שאין המצוי הראשון קיים – אי אפשר לחשוב על כל מציאות.
ג. וְאִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁאֵין כָּל הַנִּמְצָאִים מִלְּבַדּוֹ מְצוּיִים – הוּא לְבַדּוֹ יִהְיֶה מָצוּי וְלֹא יִבְטַל הוּא לְבִטּוּלָם, שֶׁכָּל הַנִּמְצָאִים צְרִיכִין לוֹ, וְהוּא בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶם וְלֹא לְאֶחָד מֵהֶם.
לְפִיכָךְ אֵין אֲמִתָּתוֹ כַּאֲמִתַּת אֶחָד מֵהֶם.
ג. וְאִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁאֵין כָּל הַנִּמְצָאִים מִלְּבַדּוֹ מְצוּיִים. אם מעלים את המחשבה שאין נמצאים אחרים מלבדו – אין לדבר משמעות לעניין הימצאו של המצוי הראשון.
לְפִיכָךְ אֵין אֲמִתָּתוֹ כַּאֲמִתַּת אֶחָד מֵהֶם. קיומו האמתי של ה' אינו דומה לכל דבר אחר, שהרי כולם תלויים בו ואין להם קיום מלבדו, והוא לבדו הוא האמת באופן מוחלט.
ד. הוּא שֶׁנָּבִיא אוֹמֵר: "וַיי אֱלֹהִים אֱמֶת" (ירמיהו י,י) – הוּא לְבַדּוֹ הָאֱמֶת, וְאֵין לְאַחֵר אֱמֶת כַּאֲמִתּוֹ. וְהוּא שֶׁהַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת: "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" (דברים ד,לה), כְּלוֹמַר: אֵין שָׁם מָצוּי אֱמֶת מִלְּבַדּוֹ כְּמוֹתוֹ.
ד. אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ וכו'. לשון זו יש להבינה לא כשלילת שאר המציאויות, אלא כשלילת ערך האמת המושלם (של מציאות קיימת תמיד) לכל מצוי אחר שמציאותו עשויה להיבטל ואינה נצחית כמציאות הבורא.
ה. הַמָּצוּי הַזֶּה הוּא אֱלוֹהַּ הָעוֹלָם, אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ, וְהוּא הַמַּנְהִיג הַגַּלְגַּל בְּכֹחַ שֶׁאֵין לוֹ קֵץ וְתַכְלִית, בְּכֹחַ שֶׁאֵין לוֹ הֶפְסֵק. שֶׁהַגַּלְגַּל סוֹבֵב תָּמִיד, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּסֹּב בְּלֹא מְסַבֵּב, וְהוּא בָּרוּךְ הוּא הוּא הַמְסַבֵּב אוֹתוֹ בְּלֹא יָד וְלֹא גּוּף.
ה. הַמַּנְהִיג הַגַּלְגַּל. שהוא ההגדרה מבחינת תפיסת המדע של אז, לגבי הכוח הראשוני המפעיל את כל הדברים (ראה לקמן פרק ג). בְּכֹחַ שֶׁאֵין לוֹ קֵץ וְתַכְלִית. שלעולם אינו נגמר. בְּלֹא יָד וְלֹא גּוּף. כלומר בלי שום אמצעי חומרי מכל סוג.
ו. וִידִיעַת דָּבָר זֶה – מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ,ב; דברים ה,ו). וְכָל הַמַּעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ אַחֵר חוּץ מִזֶּה – עָבַר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שם), וְכָפַר בָּעִקָּר, שֶׁזֶּה הוּא הָעִקָּר הַגָּדוֹל שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ.
ו. וִידִיעַת דָּבָר זֶה. שיש מצוי ראשון, ואת היחס בין אמתת הימצאו לאמיתת הימצאות שאר המצויים. אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ. להודיע שה' המדבר לישראל הוא האלהים. ודבר זה אינו רק הודעת המציאות אלא מצווה לדעת ולהאמין בו. וְכָפַר בָּעִקָּר. ביסוד העיקרי של הדת. שֶׁזֶּה הוּא הָעִקָּר הַגָּדוֹל שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ. שאמונת יחידות ה' היא עיקר ובסיס מצוות התורה כולן.
ז. אֱלוֹהַּ זֶה – אֶחָד הוּא, אֵינוֹ לֹא שְׁנַיִם וְלֹא יָתֵר עַל שְׁנַיִם, אֶלָּא אֶחָד שֶׁאֵין כְּיִחוּדוֹ אֶחָד מִן הָאֲחָדִים הַנִּמְצָאִים בָּעוֹלָם: לֹא אֶחָד כַּמִּין שֶׁהוּא כּוֹלֵל אֲחָדִים הַרְבֵּה, וְלֹא אֶחָד כַּגּוּף שֶׁהוּא נֶחֱלָק לְמַחְלָקוֹת וְלִקְצָווֹת, אֶלָּא יִחוּד שֶׁאֵין יִחוּד אַחֵר כְּמוֹתוֹ בָּעוֹלָם.
אִלּוּ הָיוּ הָאֱלוֹהוֹת הַרְבֵּה – הָיוּ גּוּפִין וּגְוִיּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַנִּמְנִין הַשָּׁוִין בִּמְצִיאָתָן נִפְרָדִין זֶה מִזֶּה אֶלָּא בַּמְּאֹרָעִים שֶׁיֶּאֶרְעוּ הַגּוּפוֹת וְהַגְּוִיּוֹת. וְאִלּוּ הָיָה הַיּוֹצֵר גּוּף וּגְוִיָּה – הָיָה לוֹ קֵץ וְתַכְלִית, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת גּוּף שֶׁאֵין לוֹ קֵץ. וְכָל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קֵץ וְתַכְלִית – יֵשׁ לְכֹחוֹ קֵץ וָסוֹף.
וֵאלֹהֵינוּ בָּרוּךְ שְׁמוֹ, הוֹאִיל וְכֹחוֹ אֵין לוֹ קֵץ וְאֵינוֹ פָּסֵק, שֶׁהֲרֵי הַגַּלְגַּל סוֹבֵב תָּמִיד – אֵין כֹּחוֹ כֹּחַ גּוּף. וְהוֹאִיל וְאֵינוֹ גּוּף – לֹא יֶאֶרְעוֹ מְאֹרְעוֹת הַגּוּפוֹת כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נֶחֱלָק וְנִפְרָד מֵאַחֵר. לְפִיכָךְ אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה אֶלָּא אֶחָד. וִידִיעַת דָּבָר זֶה – מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "יי אֱלֹהֵינוּ יי אֶחָד" (דברים ו,ד).
ז. שֶׁאֵין כְּיִחוּדוֹ אֶחָד מִן הָאֲחָדִים. שאין הגדרתו כאחד דומה להגדרה של המושג 'אחד' בכל מובן והקשר, הקיימת בברואים אחרים. לֹא אֶחָד כַּמִּין שֶׁהוּא כּוֹלֵל אֲחָדִים הַרְבֵּה. שבמין אחד כלולים פרטים שונים. וְלֹא אֶחָד כַּגּוּף שֶׁהוּא נֶחֱלָק לְמַחְלָקוֹת וְלִקְצָווֹת. שגוף אחד מתחלק לאיברים המרכיבים אותו.
אִלּוּ הָיוּ הָאֱלֹהוּת הַרְבֵּה הָיוּ גּוּפִין וּגְוִיּוֹת וכו'. ההוכחה ליחידות ה' נובעת מעצם ההגדרה שאינו גוף, שהרי התוצאה ההכרחית של התייחסות לאלוהויות מרובות היא הגבלתם בגופים, שכן אין השונוּת בין דברים שמהותם זהה מתבטאת אלא בגופים השונים ומאורעותיהם. וְאִלּוּ הָיָה הַיּוֹצֵר גּוּף וּגְוִיָּה הָיָה לוֹ קֵץ וְתַכְלִית וכו'. ומכך שלכוחו אין קץ מובן שלו עצמו אין קץ, ובכך נשללת האפשרות לריבוי האלוהויות.
וִידִיעַת דָּבָר זֶה. בדבר אחדות ה'.
ח. הֲרֵי מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה וּבַנָּבִיא שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוּף וּגְוִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יי הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת" (דברים ד,לט), וְהַגּוּף לֹא יִהְיֶה בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת. וְנֶאֱמַר: "כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה" (שם ד,טו), וְנֶאֱמַר: "וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה" (ישעיהו מ,כה), וְאִלּוּ הָיָה גּוּף – הָיָה דּוֹמֶה לִשְׁאָר גּוּפִים.
ח. וְהַגּוּף לֹא יִהְיֶה בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת. שכל גוף נתון למגבלות המרחב. וְנֶאֱמַר כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה. שגם בעת ההתגלות של ה' אל ישראל בהר סיני, לא נראתה כל תמונת דמות. וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה. אל מי ואל מה ניתן בכלל לדמות את ה'? שהרי אין לו דמות, ולכן לא ניתן להשוותו לכל דבר אחר. וְאִלּוּ הָיָה גּוּף הָיָה דּוֹמֶה לִשְׁאָר גּוּפִים. אם היו לו תכונות שיש לכל גוף (אורך, רוחב וכדומה) היה ניתן לדמותו ולהשוותו לגופים אחרים.

ט. אִם כֵּן, מַה הוּא זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וְתַחַת רַגְלָיו" (שמות כד,י), "כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" (שם לא,יח; דברים ט,י), "יַד יי" (שמות ט,ג; במדבר יא,כג ועוד), וְ"עֵינֵי יי" (דברים יא,יב), וְ"אָזְנֵי יי" (במדבר יא,א; יא,יח), וְכַיּוֹצֵא בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ? הַכֹּל לְפִי דַּעְתָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם הוּא שֶׁאֵינָן מַכִּירִין אֶלָּא הַגּוּפוֹת, וְדִבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, וְהַכֹּל כִּנּוּיִים הֵם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי" (דברים לב,מא). וְכִי חֶרֶב יֵשׁ לוֹ וּבַחֶרֶב הוּא הוֹרֵג? אֶלָּא מָשָׁל, וְהַכֹּל מָשָׁל.

רְאָיָה לְדָבָר זֶה, שֶׁנָּבִיא אֶחָד אוֹמֵר שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר" (דניאל ז,ט), וְאַחֵר רָאָהוּ "חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה" (ישעיהו סג,א), וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עַצְמוֹ רָאָהוּ עַל הַיָּם כְּגִבּוֹר עוֹשֵׂה מִלְחָמָה, וּבְסִינַי כִּשְׁלִיחַ צִבּוּר עָטוּף, לוֹמַר שֶׁאֵין לוֹ דְּמוּת וְצוּרָה, אֶלָּא הַכֹּל בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה וּבַמַּחֲזֶה. וַאֲמִתַּת הַדָּבָר – אֵין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם יְכוֹלָה לְהַשִּׂיגוֹ וּלְחָקְרוֹ, וְזֶה הוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא" (איוב יא,ז).

ט. אִם כֵּן. אם אכן אין לה' גוף, כיצד יש להסביר את הפסוקים המתייחסים לגופו? וְתַחַת רַגְלָיו. של ה', בעת ההתגלות בברית סיני "כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר". כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים. לוחות העדות שניתנו למשה בסיני. לְפִי דַּעְתָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם הוּא. בהתאם לדרך ההשגה והחשיבה של בני אדם. שֶׁאֵינָן מַכִּירִין אֶלָּא הַגּוּפוֹת. כל הכרתם היא בדברים בעלי תכונות גופניות. כִּנּוּיִים. דימויים ומשלים. אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי. אם אשנן (אחדד) את להב חרבי. אלו דברי ה' בסוף שירת האזינו. וְהַכֹּל מָשָׁל. כל דימוי גופני שנאמר בתורה אינו תיאור ממשי אלא משל לפעולותיו ולהתגלותו.

רְאָיָה לְדָבָר זֶה. שכל התיאורים הגופניים אודות ה' אינם אלא משל. לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר. לבושו כשלג הלבן. חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה. כאשר הוא שב מהעיר בצרה בגדיו היו אדומים. עַל הַיָּם. בקריעת ים סוף. כְּגִבּוֹר עוֹשֵׂה מִלְחָמָה. כמו ששר בשירת הים: "ה' איש מלחמה" (שמות טו,ג). וּבְסִינַי. כאשר משה שב ועלה לבדו על הר סיני לאחר חטא העגל, והקב"ה גילה לו את סדר שלוש עשרה מידות הרחמים. ודרשו חכמים כי נתעטף הקב"ה כשליח ציבור והראה לו סדר תפילה. לוֹמַר שֶׁאֵין לוֹ דְּמוּת וְצוּרָה. שהרי מתגלה באופנים שונים, ואף לא אחד מהם הוא תיאור המציאות אלא משל. וַאֲמִתַּת הַדָּבָר. טיבו האמיתי של העניין.

י. מַה הוּא זֶה שֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לְהַשִּׂיג כְּשֶׁאָמַר: "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" (שמות לג,יח)? בִּקֵּשׁ לֵידַע אֲמִתַּת הִמָּצְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּהְיֶה יָדוּעַ בְּלִבּוֹ כְּמוֹ יְדִיעַת אֶחָד מִן הָאֲנָשִׁים שֶׁרָאָה פָּנָיו וְנֶחְקְקָה צוּרָתוֹ בְּקִרְבּוֹ, שֶׁנִּמְצָא אוֹתוֹ הָאִישׁ נִפְרָד בְּדַעְתּוֹ מִשְּׁאָר הָאֲנָשִׁים. כָּךְ בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לִהְיוֹת מְצִיאַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרֶדֶת בְּלִבּוֹ מִשְּׁאָר מְצִיאַת הַנִּמְצָאִים, עַד שֶׁיֵּדַע אֲמִתַּת הִמָּצְאוֹ כְּמָה שֶׁהִיא. וֶהֱשִׁיבוֹ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין כֹּחַ בְּדַעַת הָאָדָם הַחַי, שֶׁהוּא מְחֻבָּר מִגּוּף וְנֶפֶשׁ, לְהַשִּׂיג אֲמִתַּת דָּבָר זֶה עַל בֻּרְיוֹ.
וְהוֹדִיעוֹ בָּרוּךְ הוּא מַה שֶּׁלֹּא יָדַע אָדָם לְפָנָיו וְלֹא יֵדַע לְאַחֲרָיו, עַד שֶׁהִשִּׂיג מֵאֲמִתַּת הִמָּצְאוֹ דָּבָר שֶׁנִּפְרָד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדַעְתּוֹ מִשְּׁאָר הַנִּמְצָאִים, כְּמוֹ שֶׁיִּפָּרֵד אֶחָד מִן הָאֲנָשִׁים שֶׁרָאָה אֲחוֹרָיו וְהִשִּׂיג כָּל גּוּפוֹ וּמַלְבּוּשׁוֹ בְּדַעְתּוֹ מִשְּׁאָר הָאֲנָשִׁים. וְעַל דָּבָר זֶה רָמַז הַכָּתוּב וְאָמַר: "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" (שמות לג,כג).

י. מַה הוּא זֶה וכו'. אם אין לה' דמות כלל, מה הייתה כוונתו של משה שביקש ממנו, לאחר חטא העגל, שיראה לו את כבודו? בִּקֵּשׁ לֵידַע וכו'. כוונת משה רבנו גם היא בדרך משל, שיכיר את מציאות ה' באותה בהירות שצורתו ודמותו של אדם אחר ברורות בדעתו של האדם שראהו, עד שמוצא בו מאפיינים ייחודיים משאר האנשים. וֶהֱשִׁיבוֹ בָּרוּךְ הוּא וכו'. ה' ענה לו כי לעולם כל מה שהאדם ישיג בדעתו מבוסס על כך שהאדם יכול להבין בשלמות רק דברים חומריים גופניים, ולכן לא ייתכן כי ישיג בדעתו את אמתת טיבו ומציאותו של ה' כפי שהם באמת.

וְהוֹדִיעוֹ בָּרוּךְ הוּא. למשה. עַד שֶׁהִשִּׂיג מֵאֲמִתַּת הִמָּצְאוֹ דָּבָר שֶׁנִּפְרָד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדַעְתּוֹ מִשְּׁאָר הַנִּמְצָאִים וכו'. אף שלא גילה למשה את ההכרה החיובית לגבי מציאות ה' (שאינה ניתנת להשגה אנושית כלל), מכל מקום השיג בדעתו הכרה גמורה בדרך השלילה, כלומר, את ההבדל המהותי בין מציאות ה' לכל דבר אחר. ולפיכך נמצא שהשיג השגה עליונה מאוד, אבל בדרך השלילה בלבד.

יא. וְכֵיוָן שֶׁנִּתְבָּרֵר שֶׁאֵינוֹ גּוּף וּגְוִיָּה, יִתְבָּאֵר שֶׁלֹּא יֶאֶרְעוֹ וְלֹא אֶחָד מִמְּאֹרְעוֹת הַגּוּף, לֹא חִבּוּר וְלֹא פֵּרוּד, וְלֹא מָקוֹם וְלֹא מִדָּה, וְלֹא עֲלִיָּה וְלֹא יְרִידָה, וְלֹא יָמִין וְלֹא שְׂמֹאל, וְלֹא פָּנִים וְלֹא אָחוֹר, וְלֹא יְשִׁיבָה וְלֹא עֲמִידָה. וְאֵינוֹ מָצוּי בַּזְּמַן עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רֵאשִׁית וְאַחֲרִית וּמִנְיַן שָׁנִים. וְאֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה, שֶׁאֵין לוֹ דָּבָר שֶׁיִּגְרֹם לוֹ שִׁנּוּי.
וְאֵין לוֹ לֹא מָוֶת וְלֹא חַיִּים כְּחַיֵּי הַגּוּף הַחַי, וְלֹא סִכְלוּת וְלֹא חָכְמָה כְּחָכְמַת הָאִישׁ הֶחָכָם, לֹא שֵׁנָה וְלֹא הֲקָצָה, וְלֹא כַּעַס וְלֹא שְׂחוֹק, וְלֹא שִׂמְחָה וְלֹא עַצְבוּת, לֹא שְׁתִיקָה וְלֹא דִּבּוּר כְּדִבּוּר אָדָם. כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין לְמַעְלָה לֹא יְשִׁיבָה וְלֹא עֲמִידָה, לֹא עֹרֶף וְלֹא עִפּוּי.

יא. שֶׁלֹּא יֶאֶרְעוֹ וְלֹא אֶחָד מִמְּאֹרְעוֹת הַגּוּף. לא יכולות לחול עליו אף לא אחת מהתכונות המאפיינות עצמים גופניים. לֹא חִבּוּר וְלֹא פֵּרוּד. אין אפשרות לחברו עם גוף אחר, או לחלקו לחלקים קטנים יותר. וְלֹא מָקוֹם וְלֹא מִדָּה. אינו תופס ונמצא במקום כלשהו במרחב, או שיש לו מידה. וְלֹא עֲלִיָּה וְלֹא יְרִידָה. שהיא תנועה במרחב. וְלֹא יָמִין וְלֹא שְׂמֹאל וְלֹא פָּנִים וְלֹא אָחוֹר. שהם מושגים השייכים רק בגוף. וְאֵינוֹ מָצוּי בַּזְּמַן. אין מימד הזמן שייך כלפיו.

כְּחַיֵּי הַגּוּף הַחַי. אלו תכונות המאפיינות רק את הגופים של בעלי החיים. סִכְלוּת. טיפשות. הֲקָצָה. יקיצה, התעוררות משינה. שְׂחוֹק. צחוק. עֹרֶף. צד אחורי. עִפּוּי. עייפות.

יב. וְהוֹאִיל וְהַדָּבָר כֵּן הוּא, כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה וּבְדִבְרֵי נְבִיאִים – הַכֹּל מָשָׁל וּמְלִיצָה הֵם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק" (תהלים ב,ד), "כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם" (דברים לב,כא), "כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ יי" (שם כח,סג), וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, עַל הַכֹּל אָמְרוּ חֲכָמִים: דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "הַאֹתִי הֵם מַכְעִסִים" (ירמיהו ז,יט).
הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "אֲנִי יי לֹא שָׁנִיתִי" (מלאכי ג,ו), וְאִלּוּ הָיָה פְּעָמִים כּוֹעֵס וּפְעָמִים שָׂמֵחַ – הָיָה מִשְׁתַּנֶּה. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֵינָם מְצוּיִים אֶלָּא לַגּוּפִים הָאֲפֵלִים הַשְּׁפָלִים, שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם. אֲבָל הוּא בָּרוּךְ הוּא יִתְעַלֶּה וְיִתְרוֹמֵם עַל כָּל זֶה.
יב. כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. כל הביטויים בהם מיוחסות התכונות הללו לאלהים. הַכֹּל מָשָׁל וּמְלִיצָה. כלדעיל ה"ט. וְכֵן הוּא אוֹמֵר. בדומה לכך הכתוב עצמו מעיד כי ביחס לה' עצמו תכונות אלו אינן שייכות. הַאוֹתִי הֵם מַכְעִסִים. בני ישראל החוטאים בזמן ירמיהו, האם באמת הם מכעיסים את ה'?
אֲנִי יי לֹא שָׁנִיתִי. אין כל מושג של שינוי ביחס לה'. וְאִלּוּ הָיָה וכו'. הרי שכל תכונה אנושית, כגון כעס ושמחה, אינה אפשרית ביחס לה'. הָאֲפֵלִים הַשְּׁפָלִים. הגופים החומריים והגסים. שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם. לשון ספר איוב (ד,יט) – בני אדם אשר רוחם שוכנת בתוך גוף חומרי, שנוצר מעפר (ראה בראשית ב,ז).

תקציר הפרק 

אנחנו, האייפון והקב"ה
את הסמרטפון הראשון, האייפון, המציא סטיב ג'ובס. ואם הוא לא היה ממציא אותו? אז מישהו אחר היה ממציא אותו; האייפון אולי רשום על שמו של ג'ובס, אבל לא יותר מזה. הם לא תלויים אחד בשני. לכן, גם אחרי שג'ובס מת, האייפון ממשיך להתקיים וכל שנה יוצאת גרסה חדשה, שלא קשורה בכלום לג'ובס שכבר מזמן אינו בין החיים… העולם כולו, לעומת זאת, שונה לגמרי: אם ה' לא היה ממציא אותו, הוא לא היה קיים; אם גם ה' לא היה קיים – אז לא היה שום דבר בכלל: לא אני, לא אתם, לא העולם. כלום. גם לא ג'ובס והאייפון… זה מצד אחד. מצד שני, גם במציאות שאין בה עולם, ה' מתקיים, שהרי כולנו תלויים בו והוא לא תלוי באף דבר. ובלשונו של הרמב"ם בפרקנו: "הוא ממציא כל נמצא… ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי – אין דבר אחר יכול להמצאות. ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים – הוא לבדו יהיה מצוי ולא יבטל הוא לבטולם" (הלכות ב-ג)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר המדע ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. מה פירוש "אין עוד מלבדו"?

א. אין עוד מצוי אמת מלבדו.
ב. אין עוד ברואים מלבדו.
ג. אין עוד תקיפים ובעלי יכולת מלבדו.

[פרק א', הלכה ד']

2. מהי משמעות הביטוי "כופר בעיקר"?

א. כופר בנבואת משה, שהיא העיקר שהתורה תלויה בו.
ב. כופר באחדות ה', שהיא העיקר שהכל תלוי בו.
ג. כופר בבחירה החופשית, שהיא העיקר לעבודת האדם בעולם.

[פרק א', הלכה ו']

3. מדוע מוכרח שה' הוא אחד?

א. מפני שהוא קדמון.
ב. משום שכל הנמצאים צריכין לו והוא אינו צריך לאחד מהן.
ג. משום שאינו גוף, ואינו יכול להיחלק ולהיפרד.

[פרק א', הלכה ז']

4. מה ביקש משה כשאמר "הראיני נא את כבודך", והאם ה' מילא בקשתו?

א. ביקש לדעת את כל ענייני ההשגחה, והשכר והעונש; ולא נענה.
ב. ביקש לדעת את אמיתת מציאות הבורא; ולא נענה.
ג. ביקש לדעת את אמיתת מציאות הבורא; ונענה.

[פרק א', הלכה י']

 

תשובות:

1-א 2-ב 3-ג 4-ב

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן