פרק א', הלכות כלים, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שִׁבְעָה מִינֵי כֵּלִים הֵן שֶׁמְּקַבְּלִין טֻמְאָה מִן הַתּוֹרָה, וְאֵלּוּ הֵן: הַבְּגָדִים, וְהַשַּׂקִּים, וּכְלֵי עוֹר, וּכְלֵי עֶצֶם, וּכְלֵי מַתָּכוֹת, וּכְלֵי עֵץ, וּכְלֵי חֶרֶשׂ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק" (ויקרא יא,לב), וּבִכְלֵי מַתָּכוֹת נֶאֱמַר: "אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף" וכו' (במדבר לא,כב), וּבִכְלֵי חֶרֶשׂ נֶאֱמַר: "וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ" וכו' (ויקרא יא,לג).
א. הַבְּגָדִים. להגדרת בגד ראה לקמן הי"א. וְהַשַּׂקִּים. ראה לקמן הי"ב. וּכְלֵי עֶצֶם. כלים העשויים מעצמות בעלי חיים. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק. שכל אלו נטמאים כאשר נופל עליהם שרץ. וּבִכְלֵי מַתָּכוֹת נֶאֱמַר אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף. במלחמת מדין נצטוו בני ישראל לטהר את כלי המתכת שלקחו שלל, ומכאן שהם מקבלים טומאה. וּבִכְלֵי חֶרֶשׂ נֶאֱמַר וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ. שהשרץ מטמא כלי חרס בכניסה לאוויר הכלי (לקמן יג,א). והוא הדין בכל הטומאות, שכולן נלמדות זו מזו על ידי המידות שהתורה נדרשת בהן (פה"מ כלים ב,א).
ב. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים" (במדבר לא,כ) – לְרַבּוֹת כֵּלִים הָעֲשׂוּיִין מִן הַקַּרְנַיִם וּמִן הַטְּלָפַיִם וּמִן הָעֲצָמוֹת שֶׁל עִזִּים, וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר מִינֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה. אֲבָל כֵּלִים הָעֲשׂוּיִין מֵעַצְמוֹת הָעוֹף – אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה, חוּץ מִכֵּלִים הָעֲשׂוּיִין מִכְּנַף הָעָזְנִיָּה בִּלְבַד וּבֵיצַת הַנַּעֲמִית הַמְצֻפָּה, הוֹאִיל וְהֵן דּוֹמִין לְעֶצֶם – מְקַבְּלִין טֻמְאָה כִּכְלֵי עֶצֶם. וְקָרוֹב בְּעֵינַי שֶׁטֻּמְאָתָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
ב. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים בפירוש המקראות. שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים וכו'. במלחמת מדין שנצטוו לטהר את כלי השלל. ואת הלשון "מעשה עזים" פירשו שמרבה כלים העשויים מחלקים שונים מן העז. הַטְּלָפַיִם. פרסות. חוּץ מִכֵּלִים הָעֲשׂוּיִין מִכְּנַף הָעָזְנִיָּה. כלים העשויים מנוצה של עזניה (מין עוף דורס גדול). וּבֵיצַת הַנַּעֲמִית הַמְצֻפָּה. ביצת יען שציפה אותה בחומר ועשה ממנה כלי.
ג. כֵּלִים הָעֲשׂוּיִין מֵעַצְמוֹת חַיָּה שֶׁבַּיָּם וּמֵעוֹרָהּ – טְהוֹרִים; כָּל שֶׁבַּיָּם – טָהוֹר, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה מִן הַטֻּמְאוֹת וְלֹא טֻמְאַת מִדְרָס. אַף הָאוֹרֵג בֶּגֶד מִצֶּמֶר הַגָּדֵל בַּיָּם – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר" (ויקרא יא,לב), מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: מַה בֶּגֶד מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ, אַף עוֹר מִן הַגָּדֵל בָּאָרֶץ. חִבֵּר מִן הַגָּדֵל בַּיָּם עִם הַגָּדֵל בָּאָרֶץ, אֲפִלּוּ חוּט אוֹ מְשִׁיחָה, אִם חִבְּרוֹ חִבּוּר שֶׁמֵּשִׂים אֶת שְׁנֵיהֶן כְּאִלּוּ הֵן אֶחָד לַטֻּמְאָה, שֶׁאִם נִטְמָא זֶה יִטָּמֵא זֶה – הֲרֵי הַכֹּל מְקַבֵּל טֻמְאָה.
ג. טֻמְאַת מִדְרָס. טומאה שמקבל כלי מחמת שהזב ישב, שכב או רכב עליו (ראה הלכות מטמאי משכב ומושב ז,א). מְשִׁיחָה. חוט דק. אִם חִבְּרוֹ חִבּוּר שֶׁמֵּשִׂים אֶת שְׁנֵיהֶן כְּאִלּוּ הֵן אֶחָד לַטֻּמְאָה שֶׁאִם נִטְמָא זֶה יִטָּמֵא זֶה. אם מחבר אותם באופן שאם היו שניהם ממין המקבל טומאה היה נטמא האחד כשהטומאה נוגעת בשני. וחיבור כזה נעשה כשהעביר את החוט בתוך הבגד לפחות פעמיים (פה"מ נגעים יא,א).
ד. יֵרָאֶה לִי שֶׁהַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִין מֵעוֹר הָעוֹף אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה, כְּמוֹ עַצְמוֹתָיו. וְאִם תֹּאמַר: וַהֲלֹא הוּא כָּשֵׁר לִכְתֹּב עָלָיו תְּפִלִּין כְּעוֹר בְּהֵמָה וְחַיָּה? הִנֵּה עוֹר הַדָּג אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְלוּלֵי זֻהֲמָתוֹ שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת הָיָה כָּשֵׁר לִתְפִלִּין, הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁאַף דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כָּשֵׁר לִתְפִלִּין אִם אֵין לוֹ זֻהֲמָה.
ד. כְּמוֹ עַצְמוֹתָיו. כשם שעצמותיו אינן מקבלות טומאה, כך עורו אינו מקבל טומאה. וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא הוּא כָּשֵׁר לִכְתֹּב עָלָיו תְּפִלִּין כְּעוֹר בְּהֵמָה וְחַיָּה. לכאורה היה ניתן להוכיח שעור העוף מקבל טומאה מכך שניתן לכתוב עליו תפילין, שהרי עור בהמה וחיה שכשר לתפילין מקבל טומאה. הִנֵּה עוֹר הַדָּג אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. עור הדג כשר באופן עקרוני לכתיבת תפילין אף שהוא אינו מקבל טומאה. וְלוּלֵי זֻהֲמָתוֹ שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת הָיָה כָּשֵׁר לִתְפִלִּין. הסיבה שבפועל עור הדג פסול לתפילין היא שהוא מסריח באופן תמידי. ומכאן שאין קשר בין כשרות לכתיבת תפילין לבין קבלת טומאה, ואף שעור העוף כשר לכתיבת תפילין הוא אינו מקבל טומאה.
ה. כְּלֵי זְכוּכִית אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, וַחֲכָמִים גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן שֶׁיִּהְיוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה; הוֹאִיל וּתְחִלַּת בְּרִיָּתָן מִן הַחוֹל כִּכְלֵי חֶרֶשׂ, הֲרֵי הֵן כִּכְלֵי חֶרֶשׂ. וּמִפְּנֵי שֶׁתּוֹכָן נִרְאֶה כְּבָרָן, לֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן שֶׁיִּטָּמְאוּ מֵאֲוִירָן, אֶלָּא עַד שֶׁתִּגַּע הַטֻּמְאָה בָּהֶן, בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מִגַּבָּן, כִּכְלֵי מַתָּכוֹת. וְלֹא גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל פְּשׁוּטֵיהֶן, אֶלָּא עַל מְקַבְּלֵיהֶן. וְאֵין לָהֶן טָהֳרָה בַּמִּקְוֶה. וְאֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים, שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן אֶלָּא לִתְלוֹת.
ה. הוֹאִיל וּתְחִלַּת בְּרִיָּתָן מִן הַחוֹל כִּכְלֵי חֶרֶשׂ. שהם עשויים מן החול, בדומה לכלי חרס העשויים מאדמה. וּמִפְּנֵי שֶׁתּוֹכָן נִרְאֶה כְּבָרָן לֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן שֶׁיִּטָּמְאוּ מֵאֲוִירָן. כלי חרס מיטמא רק מתוכו, דהיינו כאשר נכנסה טומאה לאוויר הכלי (לקמן יג,א). אבל כלי זכוכית שהם שקופים וניתן לראות את תוכם כמו את צדם החיצוני, אין אווירם מוגדר כ'תוך' ולכן אינם נטמאים אלא בנגיעת הטומאה בדפנותיהם בין מבפנים ובין מבחוץ (ראה מרכה"מ וערוה"ש קפו,ג). וְלֹא גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל פְּשׁוּטֵיהֶן. כלים שטוחים ללא דפנות או שקע. אֶלָּא עַל מְקַבְּלֵיהֶן. כלים בעלי שפה או שקע שיכולים להכיל נוזל (פה"מ כלים ב,א). אבל בטומאת מדרס גזרו גם על פשוטי כלי זכוכית (לקמן ה"י). וְאֵין לָהֶן טָהֳרָה בַּמִּקְוֶה. אין אפשרות לטהרם על ידי הטבלה במקווה אלא על ידי שבירה כדין כלי חרס (הלכות מקוואות א,ג). וְאֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים. תרומה וקדשים שנטמאו טעונים שרפה, אך אם נטמאו כתוצאה מנגיעה בכלי זכוכית טמא אין שורפים אותם. שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן אֶלָּא לִתְלוֹת. לא לאכול ולא לשרוף.
ו. כְּלֵי גְּלָלִים, כְּלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה – טְהוֹרִין לְעוֹלָם, וְאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִן הַטֻּמְאוֹת וְלֹא טֻמְאַת מִדְרָס לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, בֵּין פְּשׁוּטֵיהֶן בֵּין מְקַבְּלֵיהֶן.
ו. כְּלֵי גְּלָלִים. כלים העשויים מגללי בהמה. וּכְלֵי אֲדָמָה. כלים מאדמה שלא נשרפו בתנור ולא נעשו כלי חרס.
ז. פִּיל שֶׁבָּלַע הוּצִין וֶהֱקִיאָן דֶּרֶךְ בֵּית הָרְעִי, הָעוֹשֶׂה מֵהֶן כֵּלִים – הֲרֵי הֵן סָפֵק אִם הֵן כִּכְלֵי גְּלָלִים אוֹ כְּלֵי עֵץ כְּשֶׁהָיוּ. אֲבָל קְפִיפָה שֶׁנִּטְמֵאת, וּבָלַע אוֹתָהּ פִּיל וֶהֱקִיאָהּ דֶּרֶךְ בֵּית הָרְעִי – הֲרֵי הִיא בְּטֻמְאָתָהּ.
ז. הוּצִין. עלי דקל. וֶהֱקִיאָן דֶּרֶךְ בֵּית הָרְעִי. הוציאם דרך פי הטבעת. הֲרֵי הֵן סָפֵק אִם הֵן כִּכְלֵי גְּלָלִים אוֹ כְּלֵי עֵץ כְּשֶׁהָיוּ. שיש ספק אם ההוצין נחשבים כמעוכלים ודינם כגללים או שאינם נחשבים כמעוכלים ועדיין הם כעץ. קְפִיפָה. סל העשוי מעלים. הֲרֵי הִיא בְּטֻמְאָתָהּ. מכיוון שהקפיפה בשלמותה אינה נחשבת כמעוכלת.
ח. פְּשׁוּטֵי כְּלֵי חֶרֶשׂ, כְּגוֹן מְנוֹרָה וְכִסֵּא וְשֻׁלְחָן שֶׁל חֶרֶשׂ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִן הַטֻּמְאוֹת וְלֹא טֻמְאַת מִדְרָס, לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ" (ויקרא יא,לג): כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹךְ בִּכְלֵי חֶרֶשׂ – מְקַבֵּל טֻמְאָה; וְשֶׁאֵין לוֹ תּוֹךְ – טָהוֹר.
ח. פְּשׁוּטֵי כְּלֵי חֶרֶשׂ. כלי חרס שטוחים.
ט. כְּלֵי מַתָּכוֹת, אֶחָד פְּשׁוּטֵיהֶן כְּגוֹן הַסַּכִּינִים וְהַמִּסְפָּרַיִם אוֹ מְקַבְּלֵיהֶן כְּגוֹן הַיּוֹרוֹת וְהַקֻּמְקְמוּסִין – הַכֹּל מְקַבְּלִין טֻמְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ" (במדבר לא,כג) – בֵּין מְקַבֵּל בֵּין פָּשׁוּט. אֲפִלּוּ תֵּבָה אוֹ מִגְדָּל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁהֵן מְקַבְּלִין אַרְבָּעִים סְאָה בְּלַח אוֹ יָתֵר – מְקַבְּלִין טֻמְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל דָּבָר".
ט. הַיּוֹרוֹת. סירים. וְהַקֻּמְקְמוּסִין. קומקומים. שֶׁנֶּאֱמַר כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ. נאמר בעניין כלי המתכת שנלקחו שלל במלחמת מדין שיש לטהרם. מִגְדָּל. ארון. שֶׁהֵן מְקַבְּלִין אַרְבָּעִים סְאָה בְּלַח. שיכולים להכיל נוזלים בשיעור ארבעים סאה או יותר, וכלי עץ בגודל זה אינם מקבלים טומאה (לקמן ג,ב).
י. כְּלֵי עֵץ, כְּלֵי עוֹר וּכְלֵי עֶצֶם: מְקַבְּלֵיהֶן, כְּגוֹן הָעֲרֵבָה וְהַחֵמֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה; אֲבָל פְּשׁוּטֵיהֶן, כְּגוֹן הַלּוּחוֹת וְהַכִּסֵּא וְהָעוֹר שֶׁאוֹכְלִין עָלָיו וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד" וכו' (ויקרא יא,לב). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: מַה שַּׂק שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית קִבּוּל, אַף כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית קִבּוּל. וּכְלֵי עֶצֶם כִּכְלֵי עֵץ לְכָל דָּבָר.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁטֻּמְאַת פְּשׁוּטֵיהֶן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים? בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת חוּץ מִטֻּמְאַת מִדְרָס. אֲבָל בְּמִדְרַס הַזָּב וַחֲבֵרָיו – מִתְטַמְּאִין מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב" (ויקרא טו,ד) – כָּל הֶעָשׂוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמֶרְכָּב, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן כְּלִי זְכוּכִית הֶעָשׂוּי לְמִשְׁכָּב – מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס מִדִּבְרֵיהֶם.
י. הָעֲרֵבָה. קערה גדולה. וְהַחֵמֶת. נאד, שק קטן עשוי מעור. וְהָעוֹר שֶׁאוֹכְלִין עָלָיו. מפה. אֲבָל פְּשׁוּטֵיהֶן… אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. ולא כל כלי העץ והעור אלא חלקם, ראה לקמן ד,א. שֶׁנֶּאֱמַר מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד. והמשך הפסוק: "או עור או שק…", ולמדו מכאן להשוות את דין כלי עץ ועור לכלי שק. וּכְלֵי עֶצֶם כִּכְלֵי עֵץ לְכָל דָּבָר. דינם ככלי עץ שרק מקבליהם מקבלים טומאה מן התורה.
אֲבָל בְּמִדְרַס הַזָּב וַחֲבֵרָיו. הנידה, הזבה, היולדת והמצורע שמטמאים כולם טומאת משכב ומושב (הלכות מטמאי משכב ומושב א,א, הלכות צרעת י,יא). כָּל הֶעָשׂוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמֶרְכָּב. כלי המיוחד לשכב או לרכב עליו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות מטמאי משכב ומושב ז,ח. כְּלִי זְכוּכִית הֶעָשׂוּי לְמִשְׁכָּב. כגון מיטה של זכוכית. מִדִּבְרֵיהֶם. מדברי חכמים.
יא. כָּל שֶׁהוּא אָרִיג, בֵּין מִצֶּמֶר וּפִשְׁתִּים בֵּין מִן הַקִּנְבֵּס אוֹ הַמֶּשִׁי אוֹ מִשְּׁאָר דְּבָרִים הַגְּדֵלִים בַּיַּבָּשָׁה – הוּא הַנִּקְרָא בֶּגֶד לְעִנְיַן טֻמְאָה. וְהַלְּבָדִים כִּבְגָדִים לְכָל דָּבָר.
יא. הַקִּנְבֵּס. קנאביס תרבותי, צמח שסיביו משמשים לייצור אריגים. הוּא הַנִּקְרָא בֶּגֶד לְעִנְיַן טֻמְאָה. ראה לקמן בפרק כב. וְהַלְּבָדִים. בד שאינו טווי וארוג העשוי מסיבים דחוסים.
יב. הַשַּׂק הוּא חוּטֵי שֵׂעָר הַגְּדוּלִים כְּשַׁלְשֶׁלֶת אוֹ הָאֲרוּגִים כִּבְגָדִים, אֶחָד הֶעָשׂוּי מִן הָעִזִּים אוֹ מִצֶּמֶר גְּמַלִּים אוֹ מִזְּנַב הַסּוּס וְהַפָּרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן; וְאֶחָד הָאָרִיג מֵהֶן, כְּמוֹ הַמַּרְצוּפִין, אוֹ הַגָּדוּל, כְּמוֹ חֲבָק שֶׁל חֲמוֹר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. אֲבָל הַחֲבָלִים וְהַמְּשִׁיחוֹת הַשְּׁזוּרִין, בֵּין מִן הַשֵּׂעָר בֵּין מִצֶּמֶר וּפִשְׁתִּים – אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָן.
יב. חוּטֵי שֵׂעָר. חוטים טוויים העשויים משער בהמות או חיות ולא מצמר כבשים. הַגְּדוּלִים כְּשַׁלְשֶׁלֶת. קלועים כטבעות. הָאֲרוּגִים כִּבְגָדִים. בצורת שתי וערב. מִצֶּמֶר גְּמַלִּים. שאינו נחשב כצמר אלא כשער. הַמַּרְצוּפִין. שקים גדולים. הַגָּדוּל. חוטים קלועים זה לתוך זה כמו צמה. חֲבָק שֶׁל חֲמוֹר. רצועות שקושרים לחמור תחת בטנו. הַחֲבָלִים וְהַמְּשִׁיחוֹת הַשְּׁזוּרִין. שעשויים מחוטים דקים שגלגלו אותם יחד עד שנעשו חבל. אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָן. מפני שאינם ארוגים או קלועים.
יג. כָּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִין מִן הַגֹּמֶא וּמִן הָעֲרָבָה וּמִן הַקָּנִים וּמִן כַּפּוֹת הַתְּמָרִים וּמִן הֶעָלִים וְהַשָּׂרִיגִים וּמִקְּלִפֵּי הָאִילָנוֹת וּמִן הַחֵלֶף, כְּגוֹן הַקְּפִיפוֹת וְהַטְּרַסְקָלִין וְהַמַּחְצָלוֹת וְהַמַּפָּצוֹת – הַכֹּל בִּכְלַל כְּלֵי הָעֵץ, שֶׁהַכֹּל גָּדֵל מִן הָאָרֶץ כָּעֵץ.
אֶחָד כְּלֵי חֶרֶשׂ וְאֶחָד כְּלֵי נֶתֶר לְכָל דָּבָר. כָּל כְּלִי הֶעָשׂוּי מֵעָפָר מִן הָעֲפָרוֹת וְאַחַר כָּךְ שׂוֹרְפִין אוֹתָן בְּכִבְשָׁן – הֲרֵי זֶה כְּלִי חֶרֶשׂ. וְהַתַּנּוּר וְהַכִּירַיִם וְהַכֻּפָּח וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר הַבִּנְיָנוֹת שֶׁאוֹפִין בָּהֶן אוֹ שֶׁמְּבַשְּׁלִין עֲלֵיהֶן – הַכֹּל מְקַבְּלִין טֻמְאָה דִּין תּוֹרָה, וְטֻמְאָתָן וְטֻמְאַת כְּלֵי חֶרֶשׂ שָׁוָה.
יג. וְהַשָּׂרִיגִים. ענפי עץ. הַחֵלֶף. מין עשב המשמש להכנת מחצלות. הַקְּפִיפוֹת וְהַטְּרַסְקָלִין. מיני סלים קלועים. וְהַמַּפָּצוֹת. מחצלות שעשויות אריג גס של נצרים וכדומה (פה"מ מעילה ד,ח).
כְּלֵי נֶתֶר. כלים העשויים מנתר (כנראה נתרן פחמתי) שצורפים אותם באש צירוף קל. וְהַתַּנּוּר. התנור היה עשוי בצורת עיגול רחב בבסיסו וצר בחלקו העליון ויש עליו מקום להניח קדרה אחת. וְהַכִּירַיִם. עשויות כמלבן ויש עליהן מקום להניח שתי קדרות. וְהַכֻּפָּח. העשוי כמלבן ויש עליו מקום לקדרה אחת (פה"מ כלים ז,ג). הַכֹּל מְקַבְּלִין טֻמְאָה דִּין תּוֹרָה. כלים אלו מקבלים טומאה אף על פי שהם מחוברים לקרקע (ובדרך כלל המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה), שכן נאמר בתורה במפורש: "וכל אשר יפֹל מנבלתם עליו יטמא תנור וכירים יתץ" (ויקרא יא,לה).

תקציר הפרק 

נושא חדש
פרק א הלכות *כלים*
כמו בכל המשנה תורה פרקים ראשונים בנושא הינם חשובים מאד וכדאי ללמוד בנחת, פרק קצר.

*אילו כלים מקבלים טומאה*
הפרק מבאר את תנאי קבלת הטומאה בכלים:
א) החומר – כל כלי ובגד מקבלים טומאה, אלא אם כן נעשו מעצמות ועור העוף, מדברים הבאים מהים, מגללים, אבנים ואדמה. אלו הם הטמאים *מהתורה*.
*מדרבנן* גם כלי זכוכית מקבלים טומאה.
ב) הצורה – בחרס רק כלי שיש לו בית קיבול, ובמתכת אף כלים שטוחים. זוהי טומאה *מהתורה*.
*מחכמים*אף פשוטי כלי עץ עור ועצם מקבלים טומאה.

מעניין 🗯

הפתגם *אין תוכו כבורו* (שפירושו שהתנהגות אינה דומה לליבו של אדם) (עיין יומא עב:) מוזכרת כפשוטו דרך הלכות כלים בפרק.
בהלכה ה נפסק דין הלכות זכוכית לפי כלל זה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם כל כלי המיוצר מעפר מוגדר ככלי חרס?

2.כלי מתכת מקבלים טומאה ללא יוצא מן הכלל?

3.כל כלי האבן לא מקבלים טומאה כלל?

תשובות

1-כן 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן