[א] מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לַדְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִין מְשִׁיחָה בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ" וכו' (שמות ל,כה). [ב] וְכָכָה עָשָׂהוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בַּמִּדְבָּר: לָקַח מִן הַמֹּר וְהַקִּנָּמוֹן וְהַקִּדָּה, מִכָּל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, וּמִקְּנֵה הַבֹּשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם" (שם ל,כג) – שֶׁשּׁוֹקְלִין אוֹתוֹ בִּשְׁנֵי פְּעָמִים, חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם בְּכָל פַּעַם.
וְשָׁחַק כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְבַדּוֹ, וְעֵרֵב הַכֹּל וְשָׁרָה אוֹתָן בְּמַיִם זַכִּים וּמְתוּקִים עַד שֶׁיָּצָא כָּל כֹּחָן בַּמַּיִם, וְנָתַן עַל הַמַּיִם שֶׁמֶן זַיִת הִין, וְהוּא שְׁנֵים עָשָׂר לֹג, כָּל לֹג אַרְבַּע רְבִיעִיּוֹת, וּבִשֵּׁל הַכֹּל עַל הָאֵשׁ עַד שֶׁאָבְדוּ הַמַּיִם וְנִשְׁאַר הַשֶּׁמֶן, וְהִנִּיחוֹ בִּכְלִי לְדוֹרוֹת.

ב. הַמֹּר וְהַקִּנָּמוֹן וְהַקִּדָּה… וּמִקְּנֵה הַבֹּשֶׂם. יתבארו לקמן ה"ג. בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. 14.2 גרם (ע"פ פה"מ בכורות ח,ח, וראה גם הלכות שקלים א,ב-ג). ולפי זה המשקל הכולל של סממני השמן הוא כ–25 קילו. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וכו'. אין הפירוש שהקינמון הוא חצי מהמשקל של המור שנזכר קודם לכן ולפיכך משקלו מאתים וחמישים, אלא משמעות הלשון "מחציתו" היא שחצי מהמשקל של הקינמון הוא מאתים חמישים, ומשקל כולו חמש מאות שקל. והסיבה שנכתב כך בתורה ללמד שנשקל בשתי פעמים.
שֶׁיָּצָא כָּל כֹּחָן בַּמַּיִם. עבר כל ריחם וטעמם למים. עַד שֶׁאָבְדוּ הַמַּיִם. התאדו. וְהִנִּיחוֹ בִּכְלִי לְדוֹרוֹת. כפי שנאמר "שמן משחת קדש יהיה זה לי לדרתיכם" (שמות ל,לא; וראה לקמן ה"ה).

[ג] הַמֹּר הוּא הַדָּם הַצָּרוּר בַּחַיָּה שֶׁבְּהֹדּוּ הַיָּדוּעַ לַכֹּל, שֶׁמִּתְבַּשְּׂמִין בּוֹ בְּנֵי הָאָדָם בְּכָל מָקוֹם. וְהַקִּנָּמוֹן הוּא הָעֵץ הַבָּא מֵאִיֵּי הֹדּוּ, שֶׁרֵיחוֹ טוֹב וּמִתְגַּמְּרִין בּוֹ בְּנֵי אָדָם. וְהַקִּדָּה הִיא הַקֹּשְׁטְ. וּקְנֵה בֹּשֶׂם הֵם הַקָּנִים הַדַּקִּין כַּתֶּבֶן, הָאֲדֻמִּים, הַבָּאִים מֵאִיֵּי הֹדּוּ וְרֵיחָן טוֹב, וְהֵן מִמִּינֵי בְּשָׂמִים שֶׁנּוֹתְנִין אוֹתָן הָרוֹפְאִים בַּצֳּרִי.

ג. הַמֹּר הוּא הַדָּם הַצָּרוּר בַּחַיָּה שֶׁבְּהֹדּוּ הַיָּדוּעַ לַכֹּל. נוזל בעל ריח חריף הנמצא בכיס מיוחד שיש לאילי המושק הזכרים. וְהַקִּנָּמוֹן הוּא הָעֵץ הַבָּא מֵאִיֵּי הֹדּוּ. והבושם מופק מקליפתו. וּמִתְגַּמְּרִין בּוֹ בְּנֵי אָדָם. מתבשמים מעשנו. וְהַקִּדָּה הִיא הַקֹּשְׁטְ. בושם ידוע שמשתמשים בו גם לרפואה. בַּצֳּרִי. מרקחות לרפואה.

[ד] הָעוֹשֶׂה שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה בַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה וּבַמִּשְׁקָל הַזֶּה וְלֹא הוֹסִיף וְלֹא גָּרַע: בְּמֵזִיד – חַיָּב כָּרֵת, וּבְשׁוֹגֵג – מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ" (שמות ל,לג), וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ לְהִמָּשַׁח בּוֹ. אֲבָל אִם עָשָׂהוּ לְהִתְלַמֵּד אוֹ לִתְּנוֹ לַאֲחֵרִים – פָּטוּר.

ד. בַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה. כפי שעשה משה. חַטָּאת קְבוּעָה. הבאה תמיד מן הבהמה, בניגוד ל'עולה ויורד' שמשתנה לפי מצבו הכספי של האדם (הלכות שגגות א,ד). אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ. רק כמוהו בדיוק אסור. לְהִתְלַמֵּד. ללמוד כיצד לעשותו.

[ה] הַסָּךְ מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה כַּזַּיִת: בְּמֵזִיד – חַיָּב כָּרֵת, וּבְשׁוֹגֵג – מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר וְנִכְרַת מֵעַמָּיו" (שמות ל,לג). וְאֵין חַיָּבִין אֶלָּא עַל סִיכַת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִמֶּנּוּ" – מִזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי" (שם ל,לא), וּמֵעוֹלָם לֹא נַעֲשָׂה שֶׁמֶן אַחֵר חוּץ מִמַּה שֶּׁעָשָׂה מֹשֶׁה.

ה. קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה. אבל שמן אחר, אפילו נעשה באותו האופן, אינו קודש. וּמֵעוֹלָם לֹא נַעֲשָׂה שֶׁמֶן אַחֵר. וכן לעולם לא ייעשה שמן אחר (פה"מ כריתות א,א), אלא כל השמן שעשה משה נשאר קיים לעתיד לבוא, וזה היה אחד מנסים רבים שנעשו בשמן (בבלי כריתות ה,ב).

[ו] אֶחָד הַסָּךְ אֶת עַצְמוֹ וְאֶחָד הַסָּךְ אֶת אֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר" (שמות ל,לג). הַסָּךְ בְּהֵמָה וְכֵלִים וְגוֹיִם, שֶׁהֵן כַּבְּהֵמָה, אוֹ שֶׁסָּךְ מֵתִים בּוֹ – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ" (שם ל,לב).

[ז] אֵין מוֹשְׁחִין מִמֶּנּוּ לְדוֹרוֹת אֶלָּא כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה וּמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד. אֲפִילּוּ כֹּהֵן בֶּן כֹּהֵן – מוֹשְׁחִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ" (ויקרא כא,י). [ח] בְּבַיִת שֵׁנִי שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל מִתְרַבֶּה בִּלְבִישַׁת בְּגָדִים בִּלְבַד, שֶׁהָיָה לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה.

ז. וּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה. כהן הממונה לדבר אל העם בשעת היציאה למלחמה (הלכות מלכים ז,א). וּמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד. אבל מלכי ישראל מושחים בשמן אפרסמון (שם א,י). וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ. בדפוסים הובא כאן פסוק אחר: "והכהן המשיח תחתיו מבניו" (ו,טו). וזהו הפסוק שממנו נלמד הדין בבבלי (כריתות ה,ב) כפי שנמצא שלפנינו.
ח. בְּבַיִת שֵׁנִי שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. מפני שנגנז על ידי יאשיהו המלך (הלכות בית הבחירה ד,א). מִתְרַבֶּה. מתמנה לגדולה. שֶׁהָיָה לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה. ראה לקמן ד,יג.

[ט] כֵּיצַד מוֹשְׁחִין אֶת הַכֹּהֵן? צָק אֶת הַשֶּׁמֶן עַל רֹאשׁוֹ וְסָךְ מִמֶּנּוּ עַל גַּבֵּי עֵינָיו כְּמִין כִי יְוָנִי, כָּזֶה: C, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ" (ויקרא ח,יב). וּמַלְכֵי בֵּית דָּוִד – מוֹשְׁחִין אוֹתוֹ כְּמִין נֵזֶר עַל רֹאשׁוֹ. וְלֹא יִמְשַׁח בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרוֹת, וְלֹא יַרְבֶּה בַּשֶּׁמֶן.

ט. צָק אֶת הַשֶּׁמֶן עַל רֹאשׁוֹ וְסָךְ מִמֶּנּוּ עַל גַּבֵּי עֵינָיו. שופך שמן על ראש הכהן ואת השמן הזה היה מושך באצבע לעיניו. כְּמִין כִי יְוָנִי. זו הצורה שנוצרה על ידי משיכת השמן מראשו לשתי עיניו. שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ. מפסוק זה לומדים שבתחילה יוצקים את השמן ואחר כך מושחים. וּמַלְכֵי בֵּית דָּוִד מוֹשְׁחִין אוֹתוֹ. את המלך המתמנה ממלכי בית דוד מושכים באופן זה. כְּמִין נֵזֶר עַל רֹאשׁוֹ. כמו כתר מסביב לראשו ועל מצחו.

[י] הַנּוֹתֵן מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל גַּבֵּי מֶלֶךְ אוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁכְּבָר נִמְשְׁחוּ – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר" (שמות ל,לג), וְאֵין אֵלּוּ זָרִים אֶצְלוֹ. אֲבָל הַסָּךְ מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ לְמֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל – חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ" (שם ל,לב) – כָּל אָדָם בְּמַשְׁמָע. וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁנָּטַל שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה מֵרֹאשׁוֹ וְסָךְ בְּמֵעָיו – חַיָּב כָּרֵת, וְהוּא שֶׁיָּסוּךְ מִמֶּנּוּ בְּכַזַּיִת.

י. הַנּוֹתֵן מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וכו'. כשנותן על הראש פטור, וכשסך בשאר חלקי הגוף כזית חייב כרת (רדב"ז, ליקו"ה כריתות ו,ב). ויש שפירשו שהיוצק ללא משיחת השמן פטור, והסך (מושח, מורח) את השמן חייב כרת (ערוה"ש יז,י). בְּמֵעָיו. על בטנו.

[יא] אֵין מוֹשְׁחִין אֶת הַמֶּלֶךְ אֶלָּא עַל גַּבֵּי מַעְיָן. וְאֵין מוֹשְׁחִין מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ, שֶׁהַמַּלְכוּת יְרֻשָּׁה לַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל" (דברים יז,כ). וְאִם הָיְתָה שָׁם מַחֲלֹקֶת – מוֹשְׁחִין אוֹתוֹ כְּדֵי לְסַלֵּק הַמַּחֲלֹקֶת וּלְהוֹדִיעַ לַכֹּל שֶׁזֶּה הוּא הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁמָּשְׁחוּ שְׁלֹמֹה מִפְּנֵי מַחֲלֹקֶת אֲדוֹנִיָּה, וְיוֹאָשׁ מִפְּנֵי עֲתַלְיָה, וִיהוֹאָחָז מִפְּנֵי יְהוֹיָקִים אָחִיו. וְזֶה שֶׁמָּשַׁח אֱלִישָׁע לְיֵהוּא – לֹא בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה מְשָׁחוֹ, אֶלָּא בְּשֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן, וְדָבָר זֶה מָסֹרֶת בְּיַד חֲכָמִים.

יא. אֶלָּא עַל גַּבֵּי מַעְיָן. לסימן טוב, כדי שתימשך מלכותו (בבלי כריתות ה,ב; וראה גם הלכות מלכים א,יא). שֶׁהַמַּלְכוּת יְרֻשָּׁה לַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם. והוא נעשה מלך ממילא ואינו צריך משיחה בשמן (ראה גם שם ה"ז). וְאִם הָיְתָה שָׁם מַחֲלֹקֶת וכו'. ראה גם שם הי"ב. שְׁלֹמֹה מִפְּנֵי מַחֲלֹקֶת אֲדוֹנִיָּה. אדוניה היה מבני דוד המבוגרים משלמה, ועוד בימי דוד הכריז על עצמו כמלך. ולפיכך כשהמליכו את שלמה, משחו אותו (מלכים א א,ה-לט). וְיוֹאָשׁ מִפְּנֵי עֲתַלְיָה. לאחר מיתת אחזיהו, עתליה אמו הרגה את כל זרע המלוכה (חוץ מיואש שהוחבא) ותפסה את המלוכה לעצמה. לאחר שש שנים המליכו את יואש בנו ומשחוהו (מלכים ב יא,א-יב). וִיהוֹאָחָז מִפְּנֵי יְהוֹיָקִים אָחִיו. שהיה גדול ממנו בשנתיים (בבלי כריתות ה,ב), ולפיכך משחו את יהואחז בעת המלכתו (מלכים ב,כג,ל). וְזֶה שֶׁמָּשַׁח אֱלִישָׁע לְיֵהוּא וכו'. יהוא היה מלך ישראל, ולכן אסור היה למשוח אותו בשמן המשחה (לעיל ה"ז). אמנם כיוון שהומלך כמרד במלך יהורם בן אחאב (מלכים ב פרק ט) והיה צורך לחזק את מלכותו משחו אותו בשמן אפרסמון (ראה מלכים ב ט,א–יג). בְּשֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן. שמן שהופק מצמח האפרסמון (כנראה Commiphora apobalsamum שהוא שיח או עץ נמוך בעל ענפים דקים ועלים מורכבים, ובכל אופן אין זה עץ פרי האפרסמון של ימינו). שמן זה היה יקר ביותר. וְדָבָר זֶה מָסֹרֶת בְּיַד חֲכָמִים. שמשיחת יהוא הייתה בשמן אפרסמון.

[יב] כָּל כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר לֹא נִתְקַדְּשׁוּ אֶלָּא בִּמְשִׁיחָתָן בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם" (במדבר ז,א). וְדָבָר זֶה אֵינוֹ נוֹהֵג לְדוֹרוֹת, אֶלָּא הַכֵּלִים כֻּלָּן כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן בַּמִּקְדָּשׁ בִּמְלַאכְתָּן – נִתְקַדְּשׁוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם בַּקֹּדֶשׁ" (שם ד,יב) – בְּשֵׁרוּת הֵן מִתְקַדְּשִׁין.

[יג] הַכַּפּוֹת וְהַקְּעָרוֹת שֶׁמְּקַבְּלִין בָּהֶן הַמְּנָחוֹת, וְכֵן הַמִּזְרָקוֹת שֶׁמְּקַבְּלִין בָּהֶן הַדָּם, וּשְׁאָר כְּלֵי הַשָּׁרֵת – כֻּלָּם שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב הָיוּ, וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹתָם שֶׁל שְׁאָר מַתָּכוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְכֻלָּן מִתְקַדְּשִׁין בִּמְלַאכְתָּן, וְאִם נִשְׁבְּרוּ – מַתִּיךְ אוֹתָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן כְּלִי אֶחָד, וְאֵין קְדֻשָּׁתָן מִסְתַּלֶּקֶת מֵהֶן לְעוֹלָם.

יג. הַכַּפּוֹת וְהַקְּעָרוֹת שֶׁמְּקַבְּלִין בָּהֶן הַמְּנָחוֹת. כלי קיבול שבהם מניחים את סולת המנחה והלבונה. וְכֵן הַמִּזְרָקוֹת שֶׁמְּקַבְּלִין בָּהֶן הַדָּם. ובהם זורקים את הדם על המזבח. כלים אלו היו מחודדים בתחתיתם, שלא יניחום ויקרוש הדם (הלכות קרבן פסח א,יג). וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹתָם שֶׁל שְׁאָר מַתָּכוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות בית הבחירה א,יח. וְאִם נִשְׁבְּרוּ מַתִּיךְ אוֹתָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן כְּלִי אֶחָד. כלי שנשבר מתיך אותו ועושה ממנו כלי חדש, ולא מחבר את השברים.

[יד] כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּקְּבוּ אוֹ שֶׁנִּסְדְּקוּ – אֵין סוֹתְמִין אוֹתָן, אֶלָּא מַתִּיכִין אוֹתָן וְעוֹשִׂין אוֹתָן חֲדָשִׁים. [טו] סַכִּין שֶׁנִּשְׁמַט מִן הַנִּצָּב אוֹ שֶׁנִּפְגַּם – אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ וְלֹא מַשְׁחִיזִין אוֹתוֹ, אֶלָּא גּוֹנְזִין אוֹתוֹ בְּצַד הַהֵיכָל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וְהָאוּלָם לַדָּרוֹם, וְעוֹשִׂין אֲחֵרִים, שֶׁאֵין עֲנִיּוּת בִּמְקוֹם עֲשִׁירוּת.

יד. אֶלָּא מַתִּיכִין אוֹתָן וְעוֹשִׂין אוֹתָן חֲדָשִׁים. ראה הלכות פסולי המוקדשין ג,כ מה דינם במקרה שניקבו וניתן להשתמש בהם באופן שבו השתמשו בהם ללא הנקב.
טו. הַנִּצָּב. ידית האחיזה של הסכין. שֶׁנִּפְגַּם. הלהב שלו אינו חלק. בְּצַד הַהֵיכָל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וְהָאוּלָם לַדָּרוֹם. בבית החליפות הדרומי (ראה הלכות בית הבחירה ד,ח באיור).

[טז] שְׁתֵּי מִדּוֹת שֶׁל יָבֵשׁ הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ – עִשָּׂרוֹן וַחֲצִי עִשָּׂרוֹן. הָעִשָּׂרוֹן לַמְּנָחוֹת, וַחֲצִי הָעִשָּׂרוֹן לַחֲלֹק בּוֹ מִנְחַת כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁבְּכָל יוֹם.

טז. מִדּוֹת שֶׁל יָבֵשׁ. כלי מדידה (בעלי קיבול מדויק) למדידת נפח של מוצקים. עִשָּׂרוֹן. עשירית האיפה (כ–2 ליטרים). הָעִשָּׂרוֹן לַמְּנָחוֹת. לצורך מדידת כמות הסולת למנחות, שכל המנחות היו באות בעשרונות שלמים (ראה הלכות מעשה הקרבנות יז,ט), וכשהיו צריכים שניים או שלושה עשרונים היו מודדים פעמיים או שלוש בכלי של עישרון (שם ב,ח). וַחֲצִי הָעִשָּׂרוֹן לַחֲלֹק בּוֹ מִנְחַת כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁבְּכָל יוֹם. את עישרון הסולת של מנחת כהן גדול (שהיה מקריב כל בוקר וערב עם קרבן התמיד) היו מחלקים לשני חצאים, את חציה היה מקריב בבוקר ואת חציה היה מקריב בין הערביים (שם יג,ב).

[יז] וְשֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁל לַח הָיוּ שָׁם: הִין, וַחֲצִי הַהִין, וּשְׁלִישִׁית הַהִין, וּרְבִיעִית הַהִין, לֹג, וַחֲצִי לֹג, וּרְבִיעִית. וְלָמָּה הָיוּ חֲצִי הַהִין וּרְבִיעִית הַהִין וּשְׁלִישִׁית הַהִין? לִמְדִידַת הַנְּסָכִים שֶׁל זְבָחִים. וְלֹג – לִמְדִידַת שֶׁמֶן הַמְּנָחוֹת, וַחֲצִי לֹג – לִמְדִידַת שֶׁמֶן לְכָל נֵר מִנֵּרוֹת הַמְּנוֹרָה, וּרְבִיעִית – לְחַלֵּק בָּהּ הַשֶּׁמֶן לַחֲבִתִּין. [יח] וְאֵין לָנוּ דָּבָר לִמְדֹּד בּוֹ הִין. וְלָמָּה הָיָה שָׁם? הוֹאִיל וְהָיָה בַּמִּקְדָּשׁ בִּימֵי מֹשֶׁה, שֶׁמָּדַד בּוֹ שֶׁמֶן לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.
וּבַחֲצִי לֹג שֶׁהָיָה בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ מוֹדְדִין מַיִם לְמֵי שׂוֹטָה וְשֶׁמֶן לְתוֹדָה, וּבָרְבִיעִית שֶׁהָיְתָה שָׁם הָיוּ מוֹדְדִין שֶׁמֶן לֶחֶם נָזִיר וּמַיִם לְטָהֳרַת הַמְּצֹרָע. וְלֹא מִפְּנֵי מַעֲשִׂים אֵלּוּ נִתְקַדְּשׁוּ, אֶלָּא מִפְּנֵי הַמְּלָאכוֹת שֶׁל מִקְדָּשׁ שֶׁאָמַרְנוּ.

יז. מִדּוֹת שֶׁל לַח. למדידת נוזלים. הִין. שנים עשר לוג. לֹג. כ-300 סמ"ק. וּרְבִיעִית. רבע לוג. לִמְדִידַת הַנְּסָכִים שֶׁל זְבָחִים. יחד עם הקרבנות היו מקריבים סולת בלולה בשמן על המזבח (מנחת נסכים) ומנסכים יין על המזבח, וכל אלו מכונים 'נסכים' (הלכות מעשה הקרבנות ב,א). נסכי הפר כללו חצי הין של שמן ויין, נסכי האיל שליש הין ונסכי הכבש רבע הין (שם ב,ד; וראה גם שם ב,ח). וְלֹג לִמְדִידַת שֶׁמֶן הַמְּנָחוֹת. עם כל עישרון סולת של מנחה היו מביאים לוג שמן (שם יב,ז). וַחֲצִי לֹג לִמְדִידַת שֶׁמֶן לְכָל נֵר מִנֵּרוֹת הַמְּנוֹרָה. הלכות תמידין ומוספין ג,יא. וּרְבִיעִית לְחַלֵּק בָּהּ הַשֶּׁמֶן לַחֲבִתִּין. עם מנחת חביתין היו מביאים שלושה לוגין שמן, ועשו ממנה שתים עשרה חלות, קליית כל חלה הייתה עם רבע לוג שמן (הלכות מעשה הקרבנות יג,ב-ג).
יח. שֶׁמָּדַד בּוֹ שֶׁמֶן לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. לעיל ה"ב.
מַיִם לְמֵי שׂוֹטָה. לתוך מים אלו היו מוחקים את מגילת הסוטה ומשקים אותה במים (ראה הלכות סוטה פרק ג). וְשֶׁמֶן לְתוֹדָה. עם חלות התודה היו מביאים חצי לוג שמן (הלכות מעשה הקרבנות ט,כ). שֶׁמֶן לֶחֶם נָזִיר. עם איל השלמים שהביא הנזיר מביאים לחמים שנאפים ברביעית לוג שמן (שם הכ"ג, הלכות נזירות ח,א). וּמַיִם לְטָהֳרַת הַמְּצֹרָע. מים חיים שהיו מביאים בכלי חרס ושוחטים מעליו את אחת מציפורי המצורע (הלכות טומאת צרעת יא,א). וְלֹא מִפְּנֵי מַעֲשִׂים אֵלּוּ נִתְקַדְּשׁוּ אֶלָּא מִפְּנֵי הַמְּלָאכוֹת שֶׁל מִקְדָּשׁ שֶׁאָמַרְנוּ. קדושת כלי השרת שנעשתה על ידי השימוש בכלים במקדש, נעשתה בכלי המדידה על ידי השימוש העיקרי שלהם (המפורט לעיל הל' טז-יז), ולא על ידי השימושים הנוספים שנכתבו כאן.

[יט] כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ קֹדֶשׁ וּמִכְּלֵי שָׁרֵת, אֶלָּא שֶׁמִּדּוֹת הַלַּח נִמְשְׁחוּ מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ, וּכְלֵי הַיָּבֵשׁ לֹא נִמְשְׁחוּ אֶלָּא מִבִּפְנִים. לְפִיכָךְ בֵּרוּצֵי מִדּוֹת הַלַּח קֹדֶשׁ, וּבֵרוּצֵי מִדּוֹת הַיָּבֵשׁ חֹל.

יט. שֶׁמִּדּוֹת הַלַּח נִמְשְׁחוּ מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ. מידות הלח נמשחו בשמן המשחה גם מבחוץ, ולכן צדם החיצוני קדוש בקדושת כלי שרת. וּכְלֵי הַיָּבֵשׁ לֹא נִמְשְׁחוּ אֶלָּא מִבִּפְנִים. וצדם החיצוני אינו קדוש בקדושת כלי שרת. בֵּרוּצֵי מִדּוֹת הַלַּח קֹדֶשׁ. מה שעולה וגודש מעל גובה שפתו של הכלי מתקדש, מכיוון שגם הצד החיצוני של מידות הלח נמשח (ראה גם הלכות מעשה הקרבנות ב,ט).