פרק א', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִצְווֹת עֲשֵׂה הֵן הַסִּימָנִין שֶׁמַּבְדִּילִין בָּהֶן בֵּין בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף וְדָג וְחָגָב שֶׁמֻּתָּר לְאָכְלָן, וּבֵין שֶׁאֵין מֻתָּר לְאָכְלָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר" (ויקרא כ,כה), וּ"לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל" (שם יא,מז).
א. מִצְווֹת עֲשֵׂה הֵן הַסִּימָנִין. מצוות אלו אינן ציווי על פעולה מסוימת אלא מצוות המלמדות על עצם דין ההבדלה.
ב. סִימָנֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה נִתְפָּרְשׁוּ בַּתּוֹרָה, וְהֵן שְׁנֵי סִימָנִין: מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וּמַעֲלַת גֵּרָה – עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם. וְכָל בְּהֵמָה וְחַיָּה שֶׁהִיא מַעֲלַת גֵּרָה – אֵין לָהּ שִׁנַּיִם בַּלֶּחִי הָעֶלְיוֹן. וְכָל בְּהֵמָה שֶׁהִיא מַעֲלַת גֵּרָה – הֲרֵי הִיא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, חוּץ מִן הַגָּמָל. וְכָל בְּהֵמָה שֶׁהִיא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה – הֲרֵי הִיא מַעֲלַת גֵּרָה, חוּץ מִן הַחֲזִיר.
ב. מַפְרֶסֶת פַּרְסָה. שהפרסה מחולקת לשנים. וּמַעֲלַת גֵּרָה. תהליך עיכול שבו עובר המזון מהפה לכרס ומשם חוזר לפה, נלעס, וחוזר שוב אל הכרס. בַּלֶּחִי הָעֶלְיוֹן. בקדמת הלסת העליונה, ומדובר בבעלי החיים הטהורים (מ"מ). וְכָל בְּהֵמָה… חוּץ מִן הַגָּמָל. וכן הארנבת והשפן שהם מין חיה.
ג. לְפִיכָךְ הַמּוֹצֵא בְּהֵמָה בַּמִּדְבָּר וְאֵינוֹ מַכִּירָהּ, וּמְצָאָהּ חֲתוּכַת הַפְּרָסוֹת – בּוֹדֵק בְּפִיהָ: אִם אֵין לָהּ שִׁנַּיִם לְמַעְלָה – בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְהוֹרָה, וְהוּא שֶׁיַּכִּיר גָּמָל. מָצָא בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ חָתוּךְ – בּוֹדֵק בְּפַרְסוֹתֶיהָ: אִם הִיא שְׁסוּעָה – טְהוֹרָה, וְהוּא שֶׁיַּכִּיר חֲזִיר.
מָצָא פִּיהָ חָתוּךְ וְרַגְלֶיהָ חֲתוּכוֹת – בּוֹדֵק בָּהּ אַחַר שְׁחִיטָתָהּ בְּכַנְפֵי הָעֹקֶץ: אִם מָצָא בְּשָׂרָהּ שָׁם מְהַלֵּךְ שְׁתִי וָעֵרֶב – טְהוֹרָה, וְהוּא שֶׁיַּכִּיר עָרוֹד, שֶׁכֵּן הוּא בְּשָׂרוֹ – מְהַלֵּךְ שְׁתִי וָעֵרֶב.
ג. חֲתוּכַת הַפְּרָסוֹת. שניטלו פרסותיה, ואי אפשר לבדוק אם היא מפרסת פרסה. שֶׁיַּכִּיר גָּמָל. וידע שהחיה שמצא אינה גמל. שֶׁפִּיהָ חָתוּךְ. ואי אפשר לבדוק בשיניה אם היא מעלה גרה. שְׁסוּעָה. מחולקת לשניים. שֶׁיַּכִּיר חֲזִיר. ויזהה שזה אינו חזיר.
בְּכַנְפֵי הָעֹקֶץ. בקצה השדרה, בחלק העליון של הירך. מְהַלֵּךְ שְׁתִי וָעֵרֶב. שיש שם שתי שכבות בשר, שסיביהן פונים לכיוונים שונים זה מזה. עָרוֹד. חמור בר, והוא טמא.
ד. בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין בְּהֵמָה טְמֵאָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַפְרִיס פַּרְסָה וְלֹא מַעֲלֵה גֵּרָה אֶלָּא כְּמִין סוּס אוֹ חֲמוֹר לְכָל דָּבָר – הֲרֵי הוּא מֻתָּר בַּאֲכִילָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁיָּלְדָה בְּפָנָיו. אֲבָל אִם הִנִּיחַ פָּרָה מְעֻבֶּרֶת בְּעֶדְרוֹ, וּבָא וּמָצָא כְּמִין חֲזִיר כָּרוּךְ אַחֲרֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹנֵק מִמֶּנָּה – הֲרֵי זֶה סָפֵק, וְאָסוּר בַּאֲכִילָה, שֶׁמָּא מִן הַטְּמֵאָה נוֹלַד וְנִכְרַךְ אַחַר הַטְּהוֹרָה.
ד. כְּמִין בְּהֵמָה טְמֵאָה. ולד בדמות בהמה טמאה. בְּשֶׁיָּלְדָה בְּפָנָיו. שראה בעצמו שהדומה לטמאה נולד מן הטהורה. כְּמִין חֲזִיר כָּרוּךְ אַחֲרֶיהָ. ולד הדומה לחזיר, המתנהג כאילו היא אמו.
ה. בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין בְּהֵמָה טְהוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַפְרִיס פַּרְסָה וּמַעֲלֵה גֵּרָה וַהֲרֵי הוּא כְּמִין שׁוֹר לְכָל דָּבָר אוֹ כְּמִין שֶׂה – הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּאֲכִילָה; שֶׁהַגָּדֵל מִן הַטָּמֵא – טָמֵא, וְהַגָּדֵל מִן הַטָּהוֹר – טָהוֹר. לְפִיכָךְ דָּג טָמֵא הַנִּמְצָא בִּמְעֵי דָּג טָהוֹר – אָסוּר, וְדָג טָהוֹר הַנִּמְצָא בִּמְעֵי דָּג טָמֵא – מֻתָּר, לְפִי שֶׁאֵינוֹ גִּדּוּלָיו אֶלָּא בְּלָעוֹ.
ה. שֶׁהַגָּדֵל מִן הַטָּמֵא טָמֵא וְהַגָּדֵל מִן הַטָּהוֹר טָהוֹר. ראה גם לקמן ג,א. לְפִיכָךְ דָּג טָמֵא וכו'. שמניחים שלא גדל במעיו, אלא נבלע על ידו. בִּמְעֵי. בתוך גופו.
ו. בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁיָּלְדָה אוֹ שֶׁנִּמְצָא בָּהּ בְּרִיָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁתֵּי שְׁדָרוֹת – אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה, וְזוֹ הִיא הַשְּׁסוּעָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה" (דברים יד,ז), כְּלוֹמַר בְּרִיָּה שֶׁנּוֹלְדָה שְׁסוּעָה לִשְׁתֵּי בְּהֵמוֹת.
ו. שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁתֵּי שְׁדָרוֹת. מום הדומה לתאומים מחוברים (סיאמיים).
ז. וְכֵן בְּהֵמָה שֶׁנִּמְצָא בָּהּ דְּמוּת עוֹף, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹף טָהוֹר – הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּאֲכִילָה; לֹא הֻתַּר מִין הַנִּמְצָא בַּבְּהֵמָה אֶלָּא מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ פַּרְסָה.
ח. אֵין לְךָ בְּכָל בְּהֵמָה וְחַיָּה שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁמֻּתָּר בַּאֲכִילָה חוּץ מֵעֲשֶׂרֶת הַמִּינִים הַמְּנוּיִין בַּתּוֹרָה: שְׁלֹשָׁה מִינֵי בְּהֵמָה, וְהֵן: שׁוֹר שֶׂה וְעֵז; וְשִׁבְעַת מִינֵי חַיָּה: אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישׁוֹן וּתְאוֹ וָזָמֶר. הֵן וּמִינֵיהֶן, כְּגוֹן שׁוֹר הַבָּר וְהַמְּרִיא שֶׁהֵן מִמִּין הַשּׁוֹר. וְכָל הָעֲשָׂרָה מִינִין וּמִינֵיהֶן – מַעֲלֵה גֵּרָה וּמַפְרִיסֵי פַּרְסָה. לְפִיכָךְ, מִי שֶׁהוּא מַכִּירָן – אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק לֹא בַּפֶּה וְלֹא בָּרַגְלַיִם.
ח. וְאַקּוֹ. יש אומרים שמדובר ביעל. וְדִישׁוֹן. אחד מסוגי הראמים. וּתְאוֹ. יש אומרים שמדובר באחד מזני הבקר שנכחדו, ויש סוברים שמדובר בביזון. וָזָמֶר. יש שכתבו שמדובר בג'ירף. שׁוֹר הַבָּר. יש המשערים כי מדובר בג'אמוס (בָּאפלו). וְהַמְּרִיא. יש המשערים כי מדובר בזֶבּוּ או בקר אפריקני.
ט. אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּן מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה, צְרִיכִין אָנוּ לְהַבְדִּיל בֵּין בְּהֵמָה טְהוֹרָה וְחַיָּה טְהוֹרָה, שֶׁהַחַיָּה – חֶלְבָּהּ מֻתָּר וְדָמָהּ טָעוּן כִּסּוּי, וְהַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה – חֶלְבָּהּ בְּכָרֵת וְאֵין דָּמָהּ טָעוּן כִּסּוּי.
ט. וְדָמָהּ טָעוּן כִּסּוּי. דיני כיסוי הדם מפורטים בהלכות שחיטה פרק יד. חֶלְבָּהּ בְּכָרֵת. דיני חלב מפורטים לקמן פרק ז.
י. וְסִימָנֵי חַיָּה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה הֵן.
כָּל מִין שֶׁהוּא מַפְרִיס פַּרְסָה וּמַעֲלֵה גֵּרָה, וְיֵשׁ לוֹ קַרְנַיִם מְפֻצָּלוֹת כְּגוֹן הָאַיָּל – הֲרֵי זֶה חַיָּה טְהוֹרָה בְּוַדַּאי. וְכָל שֶׁאֵין קַרְנָיו מְפֻצָּלוֹת, אִם הָיוּ קַרְנָיו כְּרוּכוֹת כְּקַרְנֵי הַשּׁוֹר וַחֲדוּקוֹת כְּקַרְנֵי הָעֵז, וְיִהְיֶה הַחֶדֶק מֻבְלָע בָּהֶן, וַהֲדוּרוֹת כְּקַרְנֵי הַצְּבִי – הֲרֵי זוֹ חַיָּה טְהוֹרָה, עַד שֶׁיִּהְיוּ בַּקַּרְנַיִם שְׁלֹשָׁה סִימָנִין אֵלּוּ: כְּרוּכוֹת וַחֲדוּקוֹת וַהֲדוּרוֹת.
י. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה הֵן. נתקבלו במסורת, ואינן מפורשות בתורה.
מְפֻצָּלוֹת. מן הקרן מתפצלים כעין ענפים נוספים. כְּרוּכוֹת. כפופות. וַחֲדוּקוֹת. יש בהן חריץ. הַחֶדֶק מֻבְלָע בָּהֶן. שנראה כאילו עצם כרוכה סביבות הקרן. וַהֲדוּרוֹת. מסולסלות (ע"פ פה"מ חולין ג,ו), ויש פירושים אחרים. עַד שֶׁיִּהְיוּ בַּקַּרְנַיִם. שרק אם יש את כל שלושת הסימנים, היא בוודאי חיה אפילו שאין קרניה מפוצלות.
יא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִין שֶׁאֵינוֹ מַכִּירוֹ. אֲבָל שִׁבְעַת מִינֵי חַיָּה הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה, אִם הָיָה מַכִּיר אוֹתָן, אֲפִלּוּ לֹא מָצָא לוֹ קַרְנַיִם – הֲרֵי זֶה אוֹכֵל חֶלְבּוֹ וְחַיָּב לְכַסּוֹת דָּמוֹ.
יב. שׁוֹר הַבָּר – מִין בְּהֵמָה הוּא. וְהַקֶּרֶשׁ – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא קֶרֶן אַחַת, הֲרֵי הוּא חַיָּה. וְכָל סָפֵק שֶׁיִּסְתַּפֵּק לְךָ אִם הוּא מִין חַיָּה אוֹ מִין בְּהֵמָה – חֶלְבּוֹ אָסוּר וְאֵין לוֹקִין עָלָיו, וּמְכַסִּין אֶת דָּמוֹ.
יב. וְהַקֶּרֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא קֶרֶן אַחַת. יש שזיהו את הקרש עם הג'ירף, שיש לו בליטה גרמית כעין קרן במצחו, ויש לו כל סימני הטהרה.
יג. כִּלְאַיִם הַבָּא מִבְּהֵמָה טְהוֹרָה עִם חַיָּה טְהוֹרָה, הוּא הַנִּקְרָא כּוֹי – חֶלְבּוֹ אָסוּר וְאֵין לוֹקִין עָלָיו, וּמְכַסִּין אֶת דָּמוֹ. וְאֵין מִין טָמֵא מִתְעַבֵּר מִמִּין טָהוֹר כְּלָל.
יד. סִימָנֵי עוֹף טָהוֹר לֹא נִתְפָּרְשׁוּ מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא מָנָה מִינִין טְמֵאִים בִּלְבַד, וּשְׁאָר מִינֵי הָעוֹף מֻתָּרִין. וְהַמִּינִים הָאֲסוּרִין אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים מִין, וְאֵלּוּ הֵן: נֶשֶׁר, פֶּרֶס, עָזְנִיָּה, דָּאָה, וְהִיא הָרָאָה הָאֲמוּרָה בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה, וְאַיָּה, וְהִיא הַדַּיָּה הָאֲמוּרָה בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה, וּמִין הָאַיָּה, שֶׁכֵּן כָּתוּב בָּהּ: "לְמִינָהּ" (ויקרא יא,יד; דברים יד,יג), מִכְּלָל שֶׁהֵן שְׁנֵי מִינִין; וְעוֹרֵב, וְזַרְזִיר, שֶׁכֵּן נֶאֱמַר בָּעוֹרֵב: "לְמִינוֹ" (ויקרא יא,טו; דברים יד,יד) – לְהָבִיא אֶת הַזַּרְזִיר; וְיַעֲנָה, וְתַחְמָס, וְשַׁחַף, וְנֵץ, וְשַׁרְנִיקָא, וְהוּא מִמִּין הַנֵּץ, שֶׁכֵּן כָּתוּב בּוֹ: "לְמִינֵהוּ" (ויקרא יא,טז; דברים יד,טו); וְכוֹס, וְשָׁלָךְ, וְיַנְשׁוּף, וְתִנְשֶׁמֶת, וְקָאָת, וְרָחָם, חֲסִידָה, וְהָאֲנָפָה, וּמִין הָאֲנָפָה, שֶׁכֵּן כָּתוּב בָּהּ: "לְמִינָהּ" (ויקרא יא,יט; דברים יד,יח); וְהַדּוּכִיפַת, וְהָעֲטַלֵּף. הֲרֵי אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים.
יד. אֶלָּא מָנָה מִינִין טְמֵאִים בִּלְבַד וכו'. התורה ציינה את המינים האסורים בלבד, ומכאן ששאר מיני העופות מותרים. וְהַמִּינִים הָאֲסוּרִין אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים מִין. ומפורטים ברשימת העופות הטמאים שבספר ויקרא (יא,יג-יט), ודברים (יד,יב-יח). וְהִיא הָרָאָה הָאֲמוּרָה בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה. המדובר באותו המין, אלא שנקרא בשם אחר ברשימה המקבילה.
טו. כָּל מִי שֶׁהוּא בָּקִי בְּמִינִין אֵלּוּ וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן – הֲרֵי זֶה אוֹכֵל כָּל עוֹף שֶׁאֵינוֹ מֵהֶן, וְאֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה. וְעוֹף טָהוֹר נֶאֱכָל בְּמָסֹרֶת, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר פָּשׁוּט בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁזֶּה עוֹף טָהוֹר. וְנֶאֱמָן צַיָּד לוֹמַר: 'עוֹף זֶה הִתִּיר לִי רַבִּי הַצַּיָּד', וְהוּא שֶׁהֻחְזַק אוֹתוֹ הַצַּיָּד שֶׁהוּא בָּקִי בְּמִינִין אֵלּוּ וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן.
טו. בָּקִי בְּמִינִין אֵלּוּ וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן. מזהה את העופות ומכיר את שמות מיניהן. וְעוֹף טָהוֹר נֶאֱכָל בְּמָסֹרֶת וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר פָּשׁוּט וכו'. שמקובל על הכל באותו המקום שאותו העוף טהור. רַבִּי הַצַּיָּד. המורה שלמדני לצוד.
טז. מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירָן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ שְׁמוֹתֵיהֶן, בּוֹדֵק בְּסִימָנִין אֵלּוּ שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים: כָּל עוֹף שֶׁהוּא דּוֹרֵס וְאוֹכֵל – בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מֵאֵלּוּ הַמִּינִין, וְטָמֵא; וְשֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס וְאוֹכֵל, אִם יֵשׁ בּוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה סִימָנִין – הֲרֵי זֶה עוֹף טָהוֹר, וְאֵלּוּ הֵן: אֶצְבַּע יְתֵרָה, וְזֶפֶק וְהִיא הַמֻּרְאָה, אוֹ שֶׁיִּהְיֶה קֻרְקְבָנוֹ נִקְלָף בַּיָּד.
טז. וְזֶפֶק וְהִיא הַמֻּרְאָה. מעין כיס בתחתית ושט העוף שבו שוהה המזון ומתרכך. קֻרְקְבָנוֹ נִקְלָף בַּיָּד. שכבתו הפנימית של הקורקבן ניתנת להפרדה ממנו, ואינה דבוקה אליו בחזקה.
יז. לְפִי שֶׁאֵין בְּכָל אֵלּוּ הַמִּינִין הָאֲסוּרִין מִין שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס וְיֵשׁ בּוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה סִימָנִין אֵלּוּ חוּץ מִפֶּרֶס וְעָזְנִיָּה, וּפֶרֶס וְעָזְנִיָּה אֵינָן מְצוּיִין בַּיִּשּׁוּב אֶלָּא בְּמִדְבָּרוֹת אִיֵּי הַיָּם הָרְחוֹקוֹת עַד מְאֹד, שֶׁהֵן סוֹף הַיִּשּׁוּב.
יח. הָיָה הַקֻּרְקְבָן נִקְלָף בְּסַכִּין וְאֵינוֹ נִקְלָף בַּיָּד, וְאֵין בּוֹ סִימָן אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס – הֲרֵי זֶה סָפֵק. הָיָה חָזָק וְדָבֵק, וְהִנִּיחוֹ בַּשֶּׁמֶשׁ וְנִתְרַפָּה וְנִקְלַף בַּיָּד – הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
יח. הָיָה חָזָק וְדָבֵק. שכבות הקורקבן היו צמודות זו לזו בחזקה.
יט. אָמְרוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁמָּסֹרֶת בִּידֵיהֶן שֶׁאֵין מוֹרִין לְהַתִּיר עוֹף הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה אוֹתוֹ סִימָן שֶׁיִּקָּלֵף קֻרְקְבָנוֹ בַּיָּד. אֲבָל אִם אֵינוֹ נִקְלָף בַּיָּד, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זֶפֶק אוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה – מֵעוֹלָם לֹא הִתִּירוּהוּ.
יט. הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד. שיש לו רק אחד מן הסימנים שנזכרו לעיל הט"ז.
כ. כָּל עוֹף שֶׁחוֹלֵק אֶת רַגְלָיו כְּשֶׁמּוֹתְחִין לוֹ חוּט, שְׁתַּיִם לְכָאן וּשְׁתַּיִם לְכָאן, אוֹ שֶׁקּוֹלֵט מִן הָאֲוִיר וְאוֹכֵל בָּאֲוִיר – הֲרֵי זֶה דּוֹרֵס, וְטָמֵא. וְכָל הַשּׁוֹכֵן עִם הַטְּמֵאִים וְנִדְמֶה לָהֶן – הֲרֵי זֶה טָמֵא.
כ. שֶׁחוֹלֵק אֶת רַגְלָיו כְּשֶׁמּוֹתְחִין לוֹ חוּט. שכשעומד על החוט מניח שתי אצבעות מכל צד. וְכָל הַשּׁוֹכֵן עִם הַטְּמֵאִים וְנִדְמֶה לָהֶן. עוף המקנן יחד עם הטמאים, ודומה להם במקצת.
כא. מִינֵי חֲגָבִים שֶׁהִתִּירָה תּוֹרָה – שְׁמוֹנָה, וְאֵלּוּ הֵן: חָגָב, וּמִין חָגָב, וְהִיא הַדֻּבְנִית; חַרְגּוֹל, וּמִין חַרְגּוֹל, וְהִיא עַצְרוֹנְיָא; אַרְבֶּה, וּמִין אַרְבֶּה, וְהִיא צִפֹּרֶת כְּרָמִים; סָלְעָם, וּמִין סָלְעָם, וְהִיא יוֹחָנָה יְרוּשַׁלְמִית.
כא. מִינֵי חֲגָבִים שֶׁהִתִּירָה תּוֹרָה. רשימת החגבים הטהורים מופיעה בספר ויקרא יא,כב.
כב. מִי שֶׁהוּא בָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן – אוֹכֵל. וְהַצַּיָּד נֶאֱמָן עֲלֵיהֶן כָּעוֹף. וּמִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בָּהֶן – בּוֹדֵק בַּסִּימָנִין, וּשְׁלֹשָׁה סִימָנִין יֵשׁ בָּהֶן: כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם שֶׁחוֹפוֹת רֹב אֹרֶךְ גּוּפוֹ וְרֹב הֶקֵּף גּוּפוֹ, וְיֵשׁ לוֹ שְׁנֵי כְּרָעַיִם לְנַתֵּר בָּהֶן – הֲרֵי זֶה מִין טָהוֹר. וְאַף עַל פִּי שֶׁרֹאשׁוֹ אָרֹךְ וְיֵשׁ לוֹ זָנָב, אִם הָיָה שְׁמוֹ חָגָב – טָהוֹר.
כב. וְהַצַּיָּד נֶאֱמָן עֲלֵיהֶן כָּעוֹף. לומר שהם טהורים, ושכך למדו רבו, וכדלעיל הט"ו. שֶׁחוֹפוֹת. מכסות. כְּרָעַיִם. רגליים אחוריות.
כג. מִי שֶׁאֵין לוֹ עַכְשָׁו כְּנָפַיִם אוֹ כְּרָעַיִם, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ כְּנָפַיִם הַחוֹפוֹת אֶת רֻבּוֹ וְעָתִיד לְגַדֵּל אוֹתָן אַחַר זְמַן כְּשֶׁיַּגְדִּיל – הֲרֵי זֶה מֻתָּר מֵעַתָּה.
כד. וּבַדָּגִים שְׁנֵי סִימָנִין: סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת. וּסְנַפִּיר – הוּא שֶׁפּוֹרֵחַ בּוֹ, וְקַשְׂקֶשֶׂת – הִיא הַדְּבוּקָה בְּכָל גּוּפוֹ. וְכָל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת, יֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר. אֵין לוֹ עַכְשָׁיו וּכְשֶׁיַּגְדִּיל יִהְיוּ לוֹ, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת כְּשֶׁהוּא בַּיָּם וּכְשֶׁיַּעֲלֶה יַשִּׁיר קַשְׂקַשָּׂיו – הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וּמִין שֶׁאֵין קַשְׂקַשָּׂיו הַחוֹפִין אֶת כֻּלּוֹ – מֻתָּר; אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ אֶלָּא סְנַפִּיר אֶחָד וְקַשְׂקֶשֶׂת אַחַת – הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
כד. וּבַדָּגִים שְׁנֵי סִימָנִין. סימני הדגים מוזכרים בתורה בויקרא יא,ט-יב, ודברים יד,ט-י. שֶׁפּוֹרֵחַ. שט. הַדְּבוּקָה בְּכָל גּוּפוֹ. על גבי עורו. הַחוֹפִין. מכסים.

תקציר הפרק 

יום חמישי כ"ב תמוז
פרק א הלכות א מאכלות אסורות
פרק ראשון בנושא זה💪🏻

*ממשיכים בקדושה!לאחר שלמדנו איך נוהגים בקדושת היחסים בין גבר לאשה לומדים איך נוהגים בקדושת האכילה*

*בעלי החיים המותרים באכילה*

🐄🐐סימני בהמה וחיה נתפרשו בתורה, והם שני סימנין: "מפרסת פרסה", ו"מעלת גרה" (וצריך שיהיו את 2 הסימנים)

🔹אין בכל בהמה וחיה שבעולם שמותר באכילה, חוץ מעשרת המינין המנויין בתורה: שלושה מיני בהמה–והן שור, שה, ועז; ושבעת מיני חיה–אייל, וצבי, ויחמור, ואקו, ודישון, ותאו, וזמר. (יש אומרים שהוא הגירף)

🐔🦆סימני עוף טהור, לא נתפרשו בתורה; אלא מנה הכתוב את המינים הטמאים בלבד, ולכן שאר מיני העוף מותרים.(כמפורט בפרק)
סימנים שנתנו חז"ל לזיהוי העוף הטהור: כל עוף שהוא 'דורס ואוכל' (מניח רגליו על האוכל בשעה שהוא אוכל אותו), בידוע שהוא מאלו המינים הטמאים. ושאינו דורס ואוכל–אם יש בו אחד משלושה סימנין אלו, הרי זה עוף טהור:
אצבע יתרה, או זפק והיא המוראה, או שיהיה קורקבנו נקלף ביד.

🦗סימני חגב טהור: 8 המפורשים בתורה וסימנם: כל שיש לו ארבע רגליים, וארבע כנפיים שחופות רוב אורך גופו ורוב היקף גופו, ויש לו שני כרעיים לנתר בהן.

🐟🐠סמני דגים טהורים:סנפיר, וקשקשת. ומי שאין קשקשיו מכסים את כולו, מותר, אפילו אין בו אלא סנפיר אחד, וקשקשת אחת-הרי זה מותר.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.ההבדל בין בהמה לחיה הוא רק במצוות כיסוי הדם?

2.אם יודע לזהות את העופות – מותר לאכול עוף בלא מסורת?

3.האם יש מצווה להכיר את סימני הכשרות?

תשובות
1-לא 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן