פרק א', הלכות מגילה וחנוכה, ספר זמנים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. קְרִיאַת הַמְּגִלָּה בִּזְמַנָּהּ – מִצְוַת עֲשֵׂה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְהַדְּבָרִים יְדוּעִים שֶׁהִיא תַּקָּנַת נְבִיאִים. וְהַכֹּל חַיָּבִין בִּקְרִיאָתָהּ, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים. וּמְחַנְּכִין אֶת הַקְּטַנִּים לִקְרוֹתָהּ. וַאֲפִלּוּ כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָן מְבַטְּלִין עֲבוֹדָתָן וּבָאִין לִשְׁמֹעַ מִקְרָא מְגִלָּה. וְכֵן מְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה לְמִקְרָא מְגִלָּה, קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר הַמִּצְווֹת שֶׁל תּוֹרָה, כֻּלָּן נִדְחִין מִפְּנֵי מִקְרָא מְגִלָּה. וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁנִּדְחֶה מִקְרָא מְגִלָּה מִפָּנָיו חוּץ מִמֵּת שֶׁאֵין לוֹ קוֹבְרִים, שֶׁהַפּוֹגֵעַ בּוֹ קוֹבְרוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא.
א. בִּזְמַנָּהּ. בזמנים שקבעו חכמים (ראה לקמן ה"ד ואילך). וְהַדְּבָרִים יְדוּעִים שֶׁהִיא תַּקָּנַת נְבִיאִים.תקנה זו נעשתה בימי מרדכי ואסתר והיו שם כמה נביאים (ראהבבלימגילהיד,א, ירושלמי שם א,ה). וַאֲפִלּוּ כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָן מְבַטְּלִין עֲבוֹדָתָן.פוסקיםמעבודתםבביתהמקדש. כֻּלָּן נִדְחִין מִפְּנֵי מִקְרָא מְגִלָּה.מקדימיםלקרוא את המגילה, ולאחרמכןמקיימיםאתהמצווה. חוּץ מִמֵּת שֶׁאֵין לוֹ קוֹבְרִים. הנקרא 'מת מצוה' (ראה הלכות אבל ג,ח), ומפנישמוטלבביזיוןמקדימים לקברו קודם הקריאה. שֶׁהַפּוֹגֵעַ בּוֹ. המוצא אותו.
ב. אֶחָד הַקּוֹרֵא וְאֶחָד הַשּׁוֹמֵעַ מִן הַקּוֹרֵא – יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְהוּא שֶׁיִּשְׁמַע מִמִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּקְרִיאָתָהּ. לְפִיכָךְ, אִם הָיָה הַקּוֹרֵא קָטָן אוֹ שׁוֹטֶה – הַשּׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ לֹא יָצָא.
ב. וְהוּא שֶׁיִּשְׁמַע מִמִּי שֶׁהוּא חַיָּבבִּקְרִיאָתָהּ.לעיקרון זה ראההלכות שופר ב,ב.
ג. מִצְוָה לִקְרוֹת אֶת כֻּלָּהּ, וּמִצְוָה לִקְרוֹתָהּ בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם. וְכָל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַלַּיְלָה, וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַיּוֹם. וּמְבָרֵךְ קֹדֶם קְרִיאָתָהּ בַּלַּיְלָה שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִקְרָא מְגִלָּה', 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה', 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה'. וּבַיּוֹם אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ 'שֶׁהֶחֱיָנוּ'. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ אַחֲרֶיהָ, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל הָרָב אֶת רִיבֵנוּ, וְהַדָּן אֶת דִּינֵנוּ, וְהַנּוֹקֵם אֶת נִקְמָתֵנוּ, הַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ, וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ, בָּרוּךְ אַתָּה יי, הָאֵל הַנִּפְרָע לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִכָּל צָרֵיהֶם, הָאֵל הַמּוֹשִׁיעַ'.
ג. כֻּלָּהּ. מתחילתה עד סופה. בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם. פעם אחת בלילה ופעם אחת ביום. הָאֵל הָרָב אֶת רִיבֵנוּ וכו'. ברכת הודאה על שהקב"ה נוקם נקמתו מאויבי ישראל.
ד. אֵיזֶה הוּא זְמַן קְרִיאָתָהּ? זְמַנִּים הַרְבֵּה תִּקְּנוּ לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּזְמַנֵּיהֶם" (אסתר ט,לא), וְאֵלּוּ הֵן זְמַנֵּי קְרִיאָתָהּ: כָּל מְדִינָה שֶׁהָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ עַכְשָׁיו חוֹמָה – קוֹרְאִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַאֲדָר, וּמְדִינָה זוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת כְּרַךְ. וְכָל מְדִינָה שֶׁלֹּא הָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה בִּימוֹת יְהוֹשֻׁעַ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת עַתָּה – קוֹרְאִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, וּמְדִינָה זוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת עִיר.
ד. מְדִינָה. עיר.
ה. שׁוּשַׁן הַבִּירָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ – קוֹרְאִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר, שֶׁבָּהּ הָיָה הַנֵּס, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ" (אסתר ט,יח). וְלָמָּה תָּלוּ הַדָּבָר בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ? כְּדֵי לַחֲלֹק כָּבוֹד לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיְתָה חֲרֵבָה בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ קוֹרְאִין כִּבְנֵי שׁוּשָׁן, וְיֵחָשְׁבוּ כְּאִלּוּ הֵן כְּרַכִּין מֻקָּפִין, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם עַתָּה חֲרֵבִין, הוֹאִיל וְהָיוּ מֻקָּפִין בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ, וְיִהְיֶה זִכָּרוֹן לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּנֵס זֶה.
ה. שֶׁבָּהּ הָיָה הַנֵּס שֶׁנֶּאֱמַר וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ.כמתוארבמגילהשיהודישושןנלחמובאויביהםגםבי"ג באדרוגםבי"ד בו, ונחו מהמלחמהביוםט"ו, ואילובשארהעריםנלחמורקביוםי"ג ונחוביוםי"ד. ומשוםשקבעואתיוםהפוריםביוםהמנוחה מהמלחמה, השוו בין כל הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון לעיר שושן שנחה בט"ו, ואתהערים הפרוזות השוולשארהעריםשנחובי"ד.
ו.בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת. שבכפרים. בְּיוֹם הַכְּנִיסָה. ביום שבו הם מתכנסים בבית הכנסת, כדי שיוכלו לקרוא את המגילהבמניין.
ו. בְּנֵי הַכְּפָרִים שֶׁאֵינָן מִתְקַבְּצִין בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת אֶלָּא בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי – תִּקְּנוּ לָהֶן שֶׁיִּהְיוּ מַקְדִּימִין וְקוֹרְאִין בְּיוֹם הַכְּנִיסָה. כֵּיצַד? אִם חָל יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשֵׁנִי אוֹ בַּחֲמִישִׁי – קוֹרְאִין בּוֹ בַּיּוֹם; וְאִם חָל לִהְיוֹת בְּיוֹם אַחֵר חוּץ מִשֵּׁנִי וַחֲמִישִׁי – מַקְדִּימִין וְקוֹרְאִים בְּשֵׁנִי אוֹ בַּחֲמִישִׁי הַסָּמוּךְ לְאַרְבָּעָה עָשָׂר.
ז. כֵּיצַד? חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת – מַקְדִּימִין וְקוֹרְאִים בַּחֲמִישִׁי, שֶׁהוּא יוֹם אַחַד עָשָׂר; חָל לִהְיוֹת בִּשְׁלִישִׁי – קוֹרְאִין בְּשֵׁנִי, שֶׁהוּא יוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר; חָל לִהְיוֹת בִּרְבִיעִי – קוֹרְאִין בְּשֵׁנִי, שֶׁהוּא יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר. וְכָל אֵלּוּ שֶׁמַּקְדִּימִין וְקוֹרְאִין קֹדֶם אַרְבָּעָה עָשָׂר – אֵין קוֹרְאִין אוֹתָהּ בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה.
ז. אֵין קוֹרְאִין אוֹתָהּ בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה. שהטעם שתיקנו להם להקדים הוא כדי שיקראו את המגילה במניין.
ח.עֲשָׂרָה בַּטְלָנִין קְבוּעִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לְצָרְכֵי צִבּוּר.עשרהאנשיםשאינםעוסקיםבמלאכה, ותפקידםלהישארבביתהכנסתלדברמצווהאולענייןאחרמצרכיהציבור (פה"מ מגילה א,ג; ובשו"ת הרמב"ם קכגפירש באופן אחר, וראה המספיק לעובדי ה' עמ' 112 שהרמב"ם חזרבו מדעתו שבשו"ת). הֲרֵי הִיא כִּכְפָר.משום שכאשר אין שם אנשים מזומנים למניין, התכנסותהמניין היא בשני ובחמישי כבני הכפרים. תַּקָּנָתוֹ קַלְקָלָתוֹ.תיקון עיר זו לקרוא כעיר גדולה בארבעה עשר ולא בזמני הקריאה המיוחדים, נובע מקלקלתה, שאין בה עשרה בני אדם, משוםשגםביוםהכניסהלאיהיהבהמנייןאנשים (כס"מ, לביטוי זה ראה גם הלכות ביאת מקדש א,ז).
ח. כְּפָר שֶׁאֵין נִכְנָסִין בּוֹ בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי – אֵין קוֹרְאִין אוֹתָהּ אֶלָּא בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. וְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ עֲשָׂרָה בַּטְלָנִין קְבוּעִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לְצָרְכֵי צִבּוּר – הֲרֵי הִיא כִּכְפָר, וּמַקְדִּימִין וְקוֹרְאִין בְּיוֹם הַכְּנִיסָה. וְאִם אֵין בָּעִיר עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם – תַּקָּנָתוֹ קַלְקָלָתוֹ, וַהֲרֵי הֵן כְּאַנְשֵׁי עִיר גְּדוֹלָה, וְאֵין קוֹרְאִין אֶלָּא בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר.
ט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמַּקְדִּימִין וְקוֹרְאִין בְּיוֹם הַכְּנִיסָה? בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מַלְכוּת. אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה – אֵין קוֹרְאִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ, שֶׁהוּא יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר וְיוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר: בְּנֵי כְּפָרִים וּבְנֵי עֲיָרוֹת קוֹרְאִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, וּבְנֵי כְּרַכִּין קוֹרְאִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר.
ט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים… בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מַלְכוּת.ויכוליםלכוף על קיום המצוות, ולכן אין חשש שיתבטלו בני הכפרים מקריאת המגילה (ראהפה"מ מגילה א,א).
י. בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לַכְּרַךְ וּבֶן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לָעִיר: אִם הָיְתָה דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ בִּזְמַן קְרִיאָה, וְנִתְעַכֵּב וְלֹא חָזַר – קוֹרֵא כִּמְקוֹמוֹ; וְאִם לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לַחֲזֹר אֶלָּא אַחַר זְמַן הַקְּרִיאָה – קוֹרֵא עִם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם. וּכְרַךְ וְכָל הַסָּמוּךְ לוֹ וְכָל הַנִּרְאֶה עִמּוֹ, אִם אֵין בֵּינֵיהֶן יָתֵר עַל אַלְפַּיִם אַמָּה – הֲרֵי זֶה כִּכְרַךְ, וְקוֹרְאִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר.
י. בֶּן עִיר. שזמן קריאתה בי"ד. וּבֶן כְּרַךְ. שזמן קריאתו בט"ו. אִם הָיְתָה דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ בִּזְמַן קְרִיאָה.שלהמקוםשנמצאבועתהוזמן הקריאה הקובע הוא זמן קריאת היום שהוא עלות השחר. כגון בן כרך שנמצא בעיר בליל ארבעה עשר ובכוונתו לשוב לכרך באותו הלילה כך שיהיה בכרך בעלות השחר, או בן עיר שנמצא בכרך בליל חמשה עשר ובכוונתו לשוב לעיר באותו הלילהכך שיהיה בעירבעלותהשחר. קוֹרֵא כִּמְקוֹמוֹ. ואינו קורא עם אנשי המקום שנמצא בו עכשיו. וְאִם לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לַחֲזֹר אֶלָּא אַחַר זְמַן הַקְּרִיאָה.שלהמקוםשנמצאבו, כגוןבןכרךשבכוונתולהתעכבבלילארבעהעשרבעיר כך שיהיה בו בעלות השחר, אובןעירשכוונתולהתעכבבלילחמשהעשרבכרךכך שיהיה בו בעלות השחר (ע"פ כס"מ, וראה פסקים ושיטות). אִם אֵין בֵּינֵיהֶן יָתֵר עַל אַלְפַּיִם אַמָּה הֲרֵי זֶה כִּכְרַךְ.אך אם יש ביניהם יותר מאלפיים אמה, אף כאשר נראה עמו, אינו נחשב ככרך, וקוראים בי"ד.
יא. עִיר שֶׁהִיא סָפֵק וְאֵין יָדוּעַ אִם הָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה בִּימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אוֹ אַחַר כֵּן הֻקְּפָה – קוֹרְאִין בִּשְׁנֵי הַיָּמִים, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר, וּבְלֵילֵיהֶן. וּמְבָרְכִין עַל קְרִיאָתָהּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בִּלְבַד, הוֹאִיל וְהוּא זְמַן קְרִיאָה לְרֹב הָעוֹלָם.
יב. קָרְאוּ אֶת הַמְּגִלָּה בַּאֲדָר וְאַחַר כָּךְ עִבְּרוּ בֵּית דִּין אֶת הַשָּׁנָה – חוֹזְרִין וְקוֹרְאִין אוֹתָהּ בַּאֲדָר הַשֵּׁנִי בִּזְמַנָּהּ.
יב. וְאַחַר כָּךְ עִבְּרוּ בֵּית דִּין אֶת הַשָּׁנָה. הוסיפו בה חודש אדר נוסף (ראה הלכות קידוש החודש ד,א), והוא החודש הקובע לעניין קריאתהמגילהושארמצוותהיום (והשווהלקמןב,יג).
יג. אֵין קוֹרְאִין אֶת הַמְּגִלָּה בְּשַׁבָּת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטֹּל אוֹתָהּ בְּיָדוֹ וְיֵלֵךְ אֵצֶל מִי שֶׁהוּא בָּקִי לִקְרוֹת וְיַעֲבִירֶנָּה אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁהַכֹּל חַיָּבִים בִּקְרִיאָתָהּ, וְאֵין הַכֹּל בְּקִיאִין בִּקְרִיאָתָהּ. לְפִיכָךְ, אִם חָל זְמַן קְרִיאָתָהּ בְּשַׁבָּת – מַקְדִּימִין וְקוֹרְאִין אוֹתָהּ קֹדֶם הַשַּׁבָּת, וְשׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּהִלְכוֹת פּוּרִים בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת כְּדֵי לְהַזְכִּיר שֶׁהוּא פּוּרִים.
יג. גְּזֵרָה. שגזרו חכמים. וְיֵלֵךְ אֵצֶל מִי שֶׁהוּא בָּקִי לִקְרוֹת.על מנת שיקרא בשבילו או שילמדולקרותה (ראה גם הלכות שופר סוכה ולולב ב,ו, ז,יג). וְיַעֲבִירֶנָּה אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. שהיא אחת מהמלאכות האסורות בשבת (ראה הלכות שבת יב,ח).
יד. כֵּיצַד? יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת – בְּנֵי עֲיָרוֹת מַקְדִּימִין וְקוֹרְאִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וּבְנֵי כְּרַכִּין קוֹרְאִים בִּזְמַנָּם בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת. חָל יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת – בְּנֵי כְּרַכִּין מַקְדִּימִין וְקוֹרְאִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁהוּא יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר, וּבְנֵי עֲיָרוֹת קוֹרְאִין בּוֹ בַּיּוֹם שֶׁהוּא זְמַנָּם, וְנִמְצְאוּ הַכֹּל קוֹרְאִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר.

תקציר הפרק 

פרק א הלכות מגילה וחנוכה

הקריאה והמגילה, מצות היום

אופנים בהם אין יוצאים ידי חובת קריאת מגילה: הקורא למפרע (בהיפוך סדר הפסוקים), אפילו פסוק אחד; הקורא בעל פה; היתה כתובה בלשון מלשון הגויים (למעט יוונית), ואינו מכיר באותה לשון, או שאינה כתובה בכתב של אותה לשון; הקורא בלא כוונה לצאת; הקורא מספר שאינו שלם; קרא בציבור במגילה הכתובה בין הכתובים, ולא היתה ניכרת ביניהם.
אופנים בהם יוצאים ידי חובת קריאת מגילה: היתה כתובה בלשון הקדש או ביוונית, אע"פ שאינו מכיר באותה לשון; קרא בצורה משובשת; קרא בעמידה או בישיבה; קראו עשרה כאחד; יחיד שקרא במגילה הכתובה בין הכתובים, אע"פ שלא היתה ניכרת ביניהם.

כתיבת המגילה – יש לכותבה בדיו על גויל או על קלף.

הספד ותענית – י"ד וט"ו באדר אסורים בהספד ותענית, בין באדר הראשון ובין באדר השני.

מצוות היום – בני הכפרים והעיירות עושים את יום י"ד באדר יום משתה ושמחה, ומשלוח מנות לרעים, ומתנות לאביונים, וראוי שלא לעשות בו מלאכה. ובני הכרכים עושים כל זה בט"ו באדר. ובני הכפרים שהקדימו לשני וחמישי, מחלקים מעות לאביונים ביום הקריאה, ועושים משתה ושמחה בי"ד.
סעודת פורים.
משלוח מנות – יש לשלוח שתי מנות של בשר או מיני תבשיל או שאר אוכלין לחבירו, שתי מנות לאדם אחד, וכל המרבה לשלוח לרעים הרי זה משובח.
מתנות לאביונים – יש לחלק מתנה לשני עניים לפחות, מעות או מיני אוכלין. ומוטב להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ולשלוח לרעיו.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מי שקובר מת מצוה-חוזר לקרוא מגילה?

2.ירושלמי שנסע לת"א ואיחר את האוטובוס האחרון-קורא בת"א?

3.פורים שחל בשבת-האם מאחרין את הקריאה ליום א'?

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן