א. אַרְבָּעָה הֵן הַנִּקְרָאִין מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה: הַזָּבָה, וְהַיּוֹלֶדֶת, וְהַזָּב, וְהַמְּצֹרָע. וְלָמָּה נִקְרְאוּ מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה? שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן אַף עַל פִּי שֶׁטָּהַר מִטֻּמְאָתוֹ וְטָבַל וְהֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ, עֲדַיִן הוּא חָסֵר, וְלֹא גָּמְרָה טָהֳרָתוֹ כְּדֵי לֶאֱכֹל בַּקֳּדָשִׁים עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבָּנוֹ, וְקֹדֶם שֶׁיָּבִיא כַּפָּרָתוֹ אָסוּר הוּא לֶאֱכֹל בַּקֳּדָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין.
א. הַזָּבָה. אישה הרואה דם בימי זיבתה המטמא אותה באופן שהיא חייבת להביא קרבן לאחר שנטהרה (ראה לקמן ה"ו). וְהַיּוֹלֶדֶת. לאחר שמלאו ימי טומאתה וימי הטוהר שלה חייבת בהבאת קרבן (לקמן ה"ה). וְהַזָּב. אדם שיוצא ממנו זוב המטמא אותו באופן שהוא חייב בקרבן לאחר שנטהר (כמפורט לקמן פרק ב). וְהַמְּצֹרָע. לאחר שמתרפא מצרעתו ונטהר חייב בהבאת קרבן (כמפורט לקמן פרק ד). אַף עַל פִּי שֶׁטָּהַר מִטֻּמְאָתוֹ וְטָבַל וְהֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ. המתין לערב לאחר טבילתו, וכעת הוא טהור אפילו לאכילת תרומה (ראה הלכות טומאת צרעת יא,ב). אָסוּר הוּא לֶאֱכֹל בַּקֳּדָשִׁים. ואם נגע בקדשים פסל אותם כדין טבול יום הנוגע בהם (ראה הלכות שאר אבות הטומאות י,ג-ד, יא,ד). וכן אסור להיכנס למקדש מעזרת ישראל ולפנים (הלכות ביאת מקדש ג,ז). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. יח,יד.
ב. גֵּר שֶׁמָּל וְטָבַל וַעֲדַיִן לֹא הֵבִיא קָרְבָּנוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר לֶאֱכֹל בַּקֳּדָשִׁים עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבָּנוֹ – אֵינוֹ מִמְּחֻסְּרֵי כַּפָּרָה; שֶׁקָּרְבָּנוֹ עִכְּבוֹ לִהְיוֹת גֵּר גָּמוּר וְלִהְיוֹת כְּכָל כְּשֵׁרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִפְּנֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים, שֶׁעֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה כִּכְשֵׁרֵי יִשְׂרָאֵל. וְכֵיוָן שֶׁיָּבִיא כַּפָּרָתוֹ וְיֵעָשֶׂה יִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר, אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים. הֵבִיא פְּרִידָה אַחַת בְּשַׁחֲרִית – אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים לָעֶרֶב, וְיָבִיא פְּרִידָה שְׁנִיָּה, שֶׁקָּרְבָּנוֹ שֶׁל גֵּר עוֹלַת בְּהֵמָה אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אוֹ שְׁתֵּי תּוֹרִים וּשְׁנֵיהֶם עוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת.
ב. גֵּר שֶׁמָּל וְטָבַל וַעֲדַיִן לֹא הֵבִיא קָרְבָּנוֹ. אדם הבא להתגייר חייב במילה, בטבילה ובהבאת קרבן (ראה הלכות איסורי ביאה יג,א-ה). וּמִפְּנֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים שֶׁעֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה כִּכְשֵׁרֵי יִשְׂרָאֵל. הסיבה שאסור בקדשים אינה משום שהוא מחוסר כפרת הקרבן, אלא משום שאינו נחשב כישראל גמור עד שיביא קרבנו. הֵבִיא פְּרִידָה אַחַת. עוף אחד מבין שני העופות שצריך הגר להביא. אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים לָעֶרֶב. אף על פי שעדיין לא קרב כל קרבנו, שדי בפרידה אחת כדי להתירו באכילת קדשים (אבל קודם שיגיע הערב אסור בקדשים שמא לא הקריבו הכהנים את הפרידה שהביא עד סמוך לערב, תוספות חגיגה כא,א, וראה לקמן הי"ב). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת. א,ו.
ג. הַזָּב וְהַזָּבָה – קָרְבַּן כָּל אֶחָד מֵהֶן שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. וְהַיּוֹלֶדֶת – קָרְבָּנָהּ כֶּבֶשׂ עוֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תּוֹר חַטָּאת. וְאִם אֵין יָדָהּ מַשֶּׂגֶת – מְבִיאָה שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. וְהַמְּצֹרָע – קָרְבָּנוֹ שְׁלֹשָׁה כְּבָשִׂים, אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד אָשָׁם וְכִבְשָׂה לְחַטָּאת. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת – מֵבִיא קֵן, אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת, וְכֶבֶשׂ אָשָׁם.
ג. וְאִם אֵין יָדָהּ מַשֶּׂגֶת. שהיא ענייה (השווה הלכות שגגות י,ב). מֵבִיא קֵן. שני עופות.
ד. הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַמְּצֹרָע – מֵבִיא כָּל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּם כַּפָּרָתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְטָהֳרָתוֹ, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן סוֹפֵר שִׁבְעָה יְמֵי טָהֳרָה וְטוֹבֵל בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ, וּמַקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי.
ה. הַיּוֹלֶדֶת אֵינָהּ מְבִיאָה קָרְבָּנָהּ בְּיוֹם אַרְבָּעִים לְזָכָר אוֹ בְּיוֹם שְׁמוֹנִים לִנְקֵבָה, אֶלָּא מַעֲרֶבֶת שִׁמְשָׁהּ וּמְבִיאָה קָרְבָּנָהּ לְמָחָר, שֶׁהוּא יוֹם אֶחָד וְאַרְבָּעִים לְזָכָר וְיוֹם אֶחָד וּשְׁמוֹנִים לִנְקֵבָה, וְהוּא הַיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ" (ויקרא יב,ו). וְאִם הֵבִיאָה קָרְבָּנָהּ בְּתוֹךְ מְלֹאת – לֹא יָצָאת. אֲפִלּוּ הֵבִיאָה עַל וְלָדוֹת הָרִאשׁוֹנִים בְּתוֹךְ יְמֵי מְלֹאת שֶׁל וָלָד זֶה – לֹא יָצָאת.
עָבְרוּ יָמִים אֵלּוּ וְלֹא הֵבִיאוּ כַּפָּרָתָן – הֲרֵי אֵלּוּ מַקְרִיבִין כַּפָּרָתָן לְאַחַר זְמַן. וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא הִקְרִיבוּ חַטָּאתָן – אֲסוּרִין לֶאֱכֹל בַּקֳּדָשִׁים, אֲבָל הָעוֹלָה וְהָאָשָׁם אֵינָן מְעַכְּבִין.
כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁכָּל מְחֻיְּבֵי קָרְבָּן אֵין מַקְרִיבִין עַל יָדָן אֶלָּא מִדַּעְתָּן, חוּץ מִמְּחֻסְּרֵי כַּפָּרָה, שֶׁאֵינָן צְרִיכִין דַּעַת בְּעָלִים, שֶׁהֲרֵי אָדָם מֵבִיא קָרְבָּן עַל בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַקְּטַנִּים אִם הָיוּ מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה וּמַאֲכִילָן בַּזְּבָחִים.
עָבְרוּ יָמִים אֵלּוּ וְלֹא הֵבִיאוּ כַּפָּרָתָן – הֲרֵי אֵלּוּ מַקְרִיבִין כַּפָּרָתָן לְאַחַר זְמַן. וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא הִקְרִיבוּ חַטָּאתָן – אֲסוּרִין לֶאֱכֹל בַּקֳּדָשִׁים, אֲבָל הָעוֹלָה וְהָאָשָׁם אֵינָן מְעַכְּבִין.
כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁכָּל מְחֻיְּבֵי קָרְבָּן אֵין מַקְרִיבִין עַל יָדָן אֶלָּא מִדַּעְתָּן, חוּץ מִמְּחֻסְּרֵי כַּפָּרָה, שֶׁאֵינָן צְרִיכִין דַּעַת בְּעָלִים, שֶׁהֲרֵי אָדָם מֵבִיא קָרְבָּן עַל בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַקְּטַנִּים אִם הָיוּ מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה וּמַאֲכִילָן בַּזְּבָחִים.
ה. הַיּוֹלֶדֶת אֵינָהּ מְבִיאָה קָרְבָּנָהּ בְּיוֹם אַרְבָּעִים לְזָכָר אוֹ בְּיוֹם שְׁמוֹנִים לִנְקֵבָה וכו'. היולדת טמאה מעת לידתה שבעה ימים לזכר וארבעה עשר לנקבה ודינה כנידה. לאחר ימים אלו היא טובלת, והימים שלאחר מכן עד ליום הארבעים ללידת זכר והיום השמונים ללידת נקבה נקראים 'ימי טוהר', וכל דם שתראה בהם אינו מטמא אותה (הלכות איסורי ביאה ד,ה, הלכות מטמאי משכב ומושב ה,ב). לאחר הטבילה ובמשך ימי הטוהר שלה היולדת טמאה כטבולת יום ואסורה באכילת תרומה וקדשים עד שיעריב שמשה בסוף היום הארבעים לזכר והשמונים לנקבה ואז היא מותרת בתרומה, אך עדיין אסורה בקדשים עד שתביא את קרבנה למחרת (ראה הלכות מטמאי משכב ומושב ה,ד). וְהוּא הַיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ. שהמילה 'ובמלאת' כאן פירושה לאחר שנשלמו, וביום ארבעים ושמונים עדיין לא נשלמו (ריק"ו). בְּתוֹךְ מְלֹאת. בתוך ארבעים לזכר או שמונים לנקבה. לֹא יָצָאת. וצריכה להביא קרבן אחר כדי להתירה בקדשים. אֲפִלּוּ הֵבִיאָה עַל וְלָדוֹת הָרִאשׁוֹנִים בְּתוֹךְ יְמֵי מְלֹאת שֶׁל וָלָד זֶה. אף על פי שחלפו ימי מלאת של הוולדות הראשונים, אין היא יוצאת ידי חובה בקרבן זה עד שתביאו לאחר שיסתיימו ימי המלאת של הוולד האחרון (ראה לקמן ה"ח).
אֲבָל הָעוֹלָה וְהָאָשָׁם אֵינָן מְעַכְּבִין. אף שצריכים להשלים את הקרבנות שבהם מחויבים, גמר הטהרה לעניין אכילת קדשים אינו תלוי בהם אלא בהבאת החטאת (ראה גם הלכות נזירות י,ח).
כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת. יד,י. עַל יָדָן. בשבילם. שֶׁהֲרֵי אָדָם מֵבִיא קָרְבָּן עַל בָּנָיו וכו'. הלכות שגגות י,ו. עַל בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַקְּטַנִּים. אף על פי שאינם בני דעת, ומכאן שאין צורך בדעת הבעלים (וראה לקמן ג,ו).
ו. אֵי זוֹ הִיא זָבָה? זוֹ שֶׁזָּב דָּמָהּ שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה בְּלֹא עֵת נִדָּתָהּ, וְזוֹ הִיא זָבָה גְּדוֹלָה שֶׁצְּרִיכָה סְפִירַת שִׁבְעָה וְחַיֶּבֶת בְּקָרְבָּן. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן הַנִּדָּה אֵימָתַי תִּהְיֶה הָאִשָּׁה זָבָה בַּדָּמִים שֶׁתִּרְאֶה, וְאֵימָתַי לֹא תִּהְיֶה זָבָה אֶלָּא נִדָּה אוֹ טְהוֹרָה, וּמָתַי תִּהְיֶה סְפֵק זָבָה.
כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא זָבָה וְסוֹפֶרֶת שִׁבְעָה – הֲרֵי הִיא חַיֶּבֶת לְהָבִיא קָרְבָּן, וְחַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת; וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא סְפֵק זָבָה – הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן, וְאֵין חַטָּאתָה נֶאֱכֶלֶת, שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁחַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק תִּשָּׂרֵף.
וְשָׁם בֵּאַרְנוּ מַה תֵּלֵד הָאִשָּׁה אוֹ תַּפִּיל וְתִהְיֶה טְמֵאָה לֵדָה, וּמַה תֵּלֵד אוֹ תַּפִּיל וְלֹא תִּהְיֶה טְמֵאָה לֵדָה. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא טְמֵאָה לֵדָה – הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן, וְחַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת; וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאֵינָהּ טְמֵאָה לֵדָה – הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן.
כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא זָבָה וְסוֹפֶרֶת שִׁבְעָה – הֲרֵי הִיא חַיֶּבֶת לְהָבִיא קָרְבָּן, וְחַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת; וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא סְפֵק זָבָה – הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן, וְאֵין חַטָּאתָה נֶאֱכֶלֶת, שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁחַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק תִּשָּׂרֵף.
וְשָׁם בֵּאַרְנוּ מַה תֵּלֵד הָאִשָּׁה אוֹ תַּפִּיל וְתִהְיֶה טְמֵאָה לֵדָה, וּמַה תֵּלֵד אוֹ תַּפִּיל וְלֹא תִּהְיֶה טְמֵאָה לֵדָה. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא טְמֵאָה לֵדָה – הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן, וְחַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת; וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאֵינָהּ טְמֵאָה לֵדָה – הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן.
ו. בְּלֹא עֵת נִדָּתָהּ. לא בימים שבהם היא נעשית נידה אלא בימים שבהם היא נעשית זבה. וְזוֹ הִיא זָבָה גְּדוֹלָה וכו'. שלא כזבה קטנה שזב דמה רק יום אחד או שניים, שאינה סופרת שבעה אלא שומרת יום אחד בלבד לטהרתה ופטורה מן הקרבן. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן הַנִּדָּה. הלכות איסורי ביאה פרק ו.
שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות פסולי המוקדשין ז,י.
וְשָׁם בֵּאַרְנוּ. הלכות איסורי ביאה פרק י.
שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות פסולי המוקדשין ז,י.
וְשָׁם בֵּאַרְנוּ. הלכות איסורי ביאה פרק י.
ז. הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא הֻחְזְקָה עֻבָּרָה, וְהִפִּילָה וְלֹא יָדְעָה מַה הִפִּילָה, אִם נֵפֶל שֶׁחַיֶּבֶת עָלָיו קָרְבָּן אוֹ דָּבָר שֶׁאֵינָהּ חַיֶּבֶת עָלָיו – הֲרֵי זוֹ סְפֵק יוֹלֶדֶת, וּמְבִיאָה קָרְבָּן, וְאֵין חַטָּאתָה נֶאֱכֶלֶת.
וְכֵן שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ שְׁנֵי נְפָלִים, נֵפֶל אֶחָד רָאוּי לְהַקְרִיב עָלָיו וְהַנֵּפֶל הָאַחֵר פְּטוּרָה עָלָיו, וְאֵין אַחַת מֵהֶן מַכֶּרֶת נִפְלָהּ – כָּל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן מְבִיאָה קָרְבָּן מִסָּפֵק, וְאֵין חַטָּאת אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן נֶאֱכֶלֶת; שֶׁחַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק נִשְׂרֶפֶת, שֶׁמָּא אֵינָהּ חַיֶּבֶת, וְנִמְצֵאת חַטָּאת זוֹ חֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה, שֶׁהֵן אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁחִיטָה.
וְכֵן שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ שְׁנֵי נְפָלִים, נֵפֶל אֶחָד רָאוּי לְהַקְרִיב עָלָיו וְהַנֵּפֶל הָאַחֵר פְּטוּרָה עָלָיו, וְאֵין אַחַת מֵהֶן מַכֶּרֶת נִפְלָהּ – כָּל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן מְבִיאָה קָרְבָּן מִסָּפֵק, וְאֵין חַטָּאת אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן נֶאֱכֶלֶת; שֶׁחַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק נִשְׂרֶפֶת, שֶׁמָּא אֵינָהּ חַיֶּבֶת, וְנִמְצֵאת חַטָּאת זוֹ חֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה, שֶׁהֵן אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁחִיטָה.
ז. שֶׁלֹּא הֻחְזְקָה עֻבָּרָה. לא הייתה בחזקת מעוברת. הֲרֵי זוֹ סְפֵק יוֹלֶדֶת. אבל במקרה שהייתה בחזקת מעוברת, אפילו לא ידעה מה הפילה הרי זו בחזקת שהפילה ולד וחטאתה נאכלת (כס"מ, וראה הלכות איסורי ביאה י,יט).
וְנִמְצֵאת חַטָּאת זוֹ חֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה. שכיוון שאינה חייבת אין קרבנה נחשב כקדשים אלא כחולין שאסור לשחטם בעזרה. שֶׁהֵן אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה. וכל שכן באכילה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁחִיטָה. ב,ב.
וְנִמְצֵאת חַטָּאת זוֹ חֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה. שכיוון שאינה חייבת אין קרבנה נחשב כקדשים אלא כחולין שאסור לשחטם בעזרה. שֶׁהֵן אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה. וכל שכן באכילה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁחִיטָה. ב,ב.
ח. אַחַת הַיּוֹלֶדֶת וְאַחַת הַמַּפֶּלֶת וָלָד אֶחָד אוֹ וְלָדוֹת הַרְבֵּה – הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד לְכֻלָּם, וְהוּא שֶׁתֵּלֵד כֻּלָּן בְּתוֹךְ יְמֵי מְלֹאת. אֲבָל אִם הִפִּילָה אַחַר יְמֵי מְלֹאת – מְבִיאָה אַף עַל הַשֵּׁנִי.
כֵּיצַד? יָלְדָה נְקֵבָה – כָּל נְפָלִים שֶׁתַּפִּיל מִיּוֹם הַלֵּדָה עַד סוֹף יוֹם שְׁמוֹנִים הֲרֵי הֵן נֶחֱשָׁבִין עִם הַוָּלָד הָרִאשׁוֹן, וּכְאִלּוּ יָלְדָה תְּאוֹמִים זֶה אַחַר זֶה, וְאֵינָהּ מְבִיאָה אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד. הִפִּילָה נֵפֶל בְּלֵיל אֶחָד וּשְׁמוֹנִים, וּמִיּוֹם אֶחָד וּשְׁמוֹנִים וָהָלְאָה, אִם הָיָה רָאוּי לְקָרְבָּן – הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
יָלְדָה נְקֵבָה, וּלְאַחַר שִׁשִּׁים אוֹ שִׁבְעִים יוֹם הִפִּילָה נְקֵבָה שְׁנִיָּה – כָּל נֵפֶל שֶׁתַּפִּיל בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה זוֹ הַשְּׁנִיָּה, פְּטוּרָה עָלָיו. וְכֵן אִם הִפִּילָה נְקֵבָה שְׁלִישִׁית אַחַר שִׁשִּׁים אוֹ שִׁבְעִים יוֹם שֶׁל נְקֵבָה שְׁנִיָּה – הֲרֵי כָּל נֵפֶל שֶׁתַּפִּיל בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה שְׁלִישִׁית, פְּטוּרָה עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָשׁוּב עִם הַנֵּפֶל הַשְּׁלִישִׁי, וְהַנֵּפֶל הַשְּׁלִישִׁי חָשׁוּב עִם הַשֵּׁנִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ יְמֵי מְלֹאת שֶׁלּוֹ, וְהַשֵּׁנִי חָשׁוּב עִם הָרִאשׁוֹנָה, וְאֵינָהּ מְבִיאָה אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד עַל הַכֹּל.
כֵּיצַד? יָלְדָה נְקֵבָה – כָּל נְפָלִים שֶׁתַּפִּיל מִיּוֹם הַלֵּדָה עַד סוֹף יוֹם שְׁמוֹנִים הֲרֵי הֵן נֶחֱשָׁבִין עִם הַוָּלָד הָרִאשׁוֹן, וּכְאִלּוּ יָלְדָה תְּאוֹמִים זֶה אַחַר זֶה, וְאֵינָהּ מְבִיאָה אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד. הִפִּילָה נֵפֶל בְּלֵיל אֶחָד וּשְׁמוֹנִים, וּמִיּוֹם אֶחָד וּשְׁמוֹנִים וָהָלְאָה, אִם הָיָה רָאוּי לְקָרְבָּן – הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
יָלְדָה נְקֵבָה, וּלְאַחַר שִׁשִּׁים אוֹ שִׁבְעִים יוֹם הִפִּילָה נְקֵבָה שְׁנִיָּה – כָּל נֵפֶל שֶׁתַּפִּיל בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה זוֹ הַשְּׁנִיָּה, פְּטוּרָה עָלָיו. וְכֵן אִם הִפִּילָה נְקֵבָה שְׁלִישִׁית אַחַר שִׁשִּׁים אוֹ שִׁבְעִים יוֹם שֶׁל נְקֵבָה שְׁנִיָּה – הֲרֵי כָּל נֵפֶל שֶׁתַּפִּיל בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה שְׁלִישִׁית, פְּטוּרָה עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָשׁוּב עִם הַנֵּפֶל הַשְּׁלִישִׁי, וְהַנֵּפֶל הַשְּׁלִישִׁי חָשׁוּב עִם הַשֵּׁנִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ יְמֵי מְלֹאת שֶׁלּוֹ, וְהַשֵּׁנִי חָשׁוּב עִם הָרִאשׁוֹנָה, וְאֵינָהּ מְבִיאָה אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד עַל הַכֹּל.
ח. מְבִיאָה אַף עַל הַשֵּׁנִי. ואינה יוצאת ידי חובה בקרבן אחד בלבד.
יָלְדָה נְקֵבָה. שימי המלאת שלה הם שמונים יום. וְאֵינָהּ מְבִיאָה אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד. לאחר שחלפו ימי מלאת של הנפל האחרון. הִפִּילָה נֵפֶל בְּלֵיל אֶחָד וּשְׁמוֹנִים… הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ. שהלילה שלפני שמונים ואחד נחשב כבר לאחר מלאת לעניין זה (ראה לקמן ג,ד).
כָּל נֵפֶל שֶׁתַּפִּיל בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה זוֹ הַשְּׁנִיָּה פְּטוּרָה עָלָיו. אינה צריכה להביא עליו קרבן בפני עצמו.
יָלְדָה נְקֵבָה. שימי המלאת שלה הם שמונים יום. וְאֵינָהּ מְבִיאָה אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד. לאחר שחלפו ימי מלאת של הנפל האחרון. הִפִּילָה נֵפֶל בְּלֵיל אֶחָד וּשְׁמוֹנִים… הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ. שהלילה שלפני שמונים ואחד נחשב כבר לאחר מלאת לעניין זה (ראה לקמן ג,ד).
כָּל נֵפֶל שֶׁתַּפִּיל בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה זוֹ הַשְּׁנִיָּה פְּטוּרָה עָלָיו. אינה צריכה להביא עליו קרבן בפני עצמו.
ט. הַיּוֹלֶדֶת טֻמְטוּם אוֹ אַנְדְּרָגִינָס, וְהִפִּילָה נֵפֶל אַחַר אַרְבָּעִים מִיּוֹם לֵדָתוֹ – הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן עַל נֵפֶל זֶה, שֶׁמָּא זָכָר הוּא הָרִאשׁוֹן, וַהֲרֵי הִפִּילָה אַחַר מְלֹאת; וְאֵין חַטָּאתָה נֶאֱכֶלֶת, שֶׁמָּא נְקֵבָה הִיא הָרִאשׁוֹנָה, וּבְתוֹךְ מְלֹאת הִפִּילָה, שֶׁהִיא פְּטוּרָה מִקָּרְבָּן שֵׁנִי.
ט. טֻמְטוּם. שאיברי המין שלו מכוסים ומינו אינו ברור. [הערה: הרמב"ם בפה"מ מנקד מילה זו: טֻומְטוֹם.] אַנְדְּרָגִינָס. שיש לו איברי זכרות ואיברי נקבות; וכל אחד מהם הוא ספק אם הוא זכר או נקבה (הלכות אישות ב,כד-כה, וראה הלכות איסורי ביאה י,יח דין טומאת היולדת אותם). שֶׁמָּא זָכָר הוּא הָרִאשׁוֹן. שימי מלאת שלו הם ארבעים יום בלבד.
י. הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ סְפֵק חָמֵשׁ לֵדוֹת אוֹ חָמֵשׁ זִיבוֹת – מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בַּזְּבָחִים, וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. הָיוּ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵדוֹת וַדָּאִיּוֹת, חָמֵשׁ זִיבוֹת וַדָּאִיּוֹת – מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בַּזְּבָחִים, וְהַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. וְכֵן הַדִּין בַּזָּב.
הָיוּ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵדוֹת וַדָּאִיּוֹת וְחָמֵשׁ לֵדוֹת סָפֵק, אוֹ חָמֵשׁ לֵדוֹת וַדָּאִיּוֹת וְחָמֵשׁ זִיבוֹת סָפֵק – מְבִיאָה שְׁנֵי קָרְבָּנוֹת, אֶחָד עַל הַוַּדַּאי וְנֶאֱכָל, וּשְׁאָר הַוַּדָּאִיּוֹת עָלֶיהָ חוֹבָה, וְאֶחָד עַל הַסָּפֵק וְאֵינוֹ נֶאֱכָל, וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה, וְאוֹכֶלֶת בַּזְּבָחִים.
הָיוּ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵדוֹת וַדָּאִיּוֹת וְחָמֵשׁ לֵדוֹת סָפֵק, אוֹ חָמֵשׁ לֵדוֹת וַדָּאִיּוֹת וְחָמֵשׁ זִיבוֹת סָפֵק – מְבִיאָה שְׁנֵי קָרְבָּנוֹת, אֶחָד עַל הַוַּדַּאי וְנֶאֱכָל, וּשְׁאָר הַוַּדָּאִיּוֹת עָלֶיהָ חוֹבָה, וְאֶחָד עַל הַסָּפֵק וְאֵינוֹ נֶאֱכָל, וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה, וְאוֹכֶלֶת בַּזְּבָחִים.
י. סְפֵק חָמֵשׁ לֵדוֹת אוֹ חָמֵשׁ זִיבוֹת. שאין ידוע אם היא חייבת עליהם קרבן. מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בַּזְּבָחִים וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. שכדי להתירה באכילת קדשים מספיק להביא קרבן אחד, ואינה חייבת להביא את השאר מכיוון שחיובה מסופק. מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בַּזְּבָחִים וְהַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. שאף על פי שהיא חייבת ודאי בחמישה קרבנות, מותרת היא באכילת קדשים כבר לאחר שהביאה את הקרבן הראשון.
מְבִיאָה שְׁנֵי קָרְבָּנוֹת וכו'. אף על פי שלכאורה די בקרבן אחד בכדי להתירה באכילת קדשים, גזרו חכמים שבמקרה שהיא חייבת מוודאי ומספק צריכה להביא שני קרבנות אחד על ודאי ואחד על ספק (ובטעם הגזרה ראה ערוה"ש רלב,י, שפת אמת כריתות ח,א, וראה פסקים ושיטות).
מְבִיאָה שְׁנֵי קָרְבָּנוֹת וכו'. אף על פי שלכאורה די בקרבן אחד בכדי להתירה באכילת קדשים, גזרו חכמים שבמקרה שהיא חייבת מוודאי ומספק צריכה להביא שני קרבנות אחד על ודאי ואחד על ספק (ובטעם הגזרה ראה ערוה"ש רלב,י, שפת אמת כריתות ח,א, וראה פסקים ושיטות).
יא. הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְגַּיְּרָה, וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיְּרָה יָלְדָה אוֹ מִשֶּׁנִּתְגַּיְּרָה יָלְדָה – הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן מִסָּפֵק, וְאֵין חַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת.
כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁגָגוֹת שֶׁכָּל מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה מִסָּפֵק שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים, חַיָּבִין לְהָבִיא אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁקָּרְבָּן זֶה מַכְשִׁירָן לֶאֱכֹל בַּקֳּדָשִׁים.
כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁגָגוֹת שֶׁכָּל מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה מִסָּפֵק שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים, חַיָּבִין לְהָבִיא אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁקָּרְבָּן זֶה מַכְשִׁירָן לֶאֱכֹל בַּקֳּדָשִׁים.
יא. אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיְּרָה יָלְדָה. והיא פטורה מקרבן היולדת שהרי ילדה בעודה גויה.
כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁגָגוֹת. ג,יא. שֶׁכָּל מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה מִסָּפֵק… חַיָּבִין לְהָבִיא אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים וכו'. שאף על פי שיום הכיפורים מכפר במקרים של ספק עברה ופוטר מחובת הבאת אשם תלוי (ראה שם ה"ט), אין הוא פוטר קרבנות אלו שבאים להשלים את הטהרה כדי להתיר לאכול בקדשים.
כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁגָגוֹת. ג,יא. שֶׁכָּל מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה מִסָּפֵק… חַיָּבִין לְהָבִיא אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים וכו'. שאף על פי שיום הכיפורים מכפר במקרים של ספק עברה ופוטר מחובת הבאת אשם תלוי (ראה שם ה"ט), אין הוא פוטר קרבנות אלו שבאים להשלים את הטהרה כדי להתיר לאכול בקדשים.
יב. הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ לֵדָה אוֹ זִיבָה – מְבִיאָה מְעוֹת הַקִּנִּים וְנוֹתֶנֶת בַּשּׁוֹפָר, וְאוֹכֶלֶת בַּקֳּדָשִׁים לָעֶרֶב; חֲזָקָה שֶׁאֵין בֵּית דִּין שֶׁל כֹּהֲנִים עוֹמְדִין מִשָּׁם עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַמָּעוֹת שֶׁבַּשּׁוֹפָר וְיַקְרִיבוּ כְּנֶגְדָּן קִנִּים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁקָלִים וּבְהִלְכוֹת כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהָעוֹבְדִים בּוֹ.
יב. מְבִיאָה מְעוֹת הַקִּנִּים וְנוֹתֶנֶת בַּשּׁוֹפָר. נותנת את הכסף שהביאה עבור הקנים שהיא חייבת בתוך תיבה (שופר) שבמקדש המיועדת לכך. וְאוֹכֶלֶת בַּקֳּדָשִׁים לָעֶרֶב. שיכולה לסמוך על כך שהכהנים הקריבו את קרבנה באותו יום. שֶׁאֵין בֵּית דִּין שֶׁל כֹּהֲנִים עוֹמְדִין מִשָּׁם. ממקום מושבם במקדש. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁקָלִים. ב,ב. וּבְהִלְכוֹת כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהָעוֹבְדִים בּוֹ. ז,ט.
יג. הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ וּמֵתָה – יָבִיאוּ הַיּוֹרְשִׁין עוֹלָתָהּ; אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִפְרִישָׁה אוֹתָהּ מֵחַיִּים, כְּבָר נִשְׁתַּעְבְּדוּ נְכָסֶיהָ בַּקָּרְבָּן, וְהַשִּׁעְבּוּד דִּין תּוֹרָה הוּא.
יג. הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ וּמֵתָה וכו'. אבל אם הביאה עולתה ומתה לא יביאו היורשים חטאתה (משנה קנים ב,ה), הואיל והיא חטאת שמתו בעליה שדינה למות (ראה הלכות פסולי המוקדשין ד,א). ודין זה תקף גם באיש כגון זב או מצורע שדינם להביא חטאת ועולה (רמב"ן ומאירי קידושין יג,ב, ראב"ד קנים ב,ה). מֵחַיִּים. בעודה בחיים. כְּבָר נִשְׁתַּעְבְּדוּ נְכָסֶיהָ בַּקָּרְבָּן וְהַשִּׁעְבּוּד דִּין תּוֹרָה הוּא. שמכיוון שהייתה האישה חייבת בקרבן נשתעבדו לכך נכסיה, ושעבוד זה מוטל על הנכסים אף לאחר מותה גם אם לא הופרשה העולה על ידי האישה בפועל.
