א. מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַלְוֹת לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" (שמות כב,כד). יָכוֹל רְשׁוּת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "הַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ" וכו' (דברים טו,ח, ושם: וְהַעֲבֵט). וּמִצְוָה זוֹ גְּדוֹלָה מִן הַצְּדָקָה עַל הֶעָנִי הַשּׁוֹאֵל, שֶׁזֶּה כְּבָר נִצְרַךְ לִשְׁאֹל, וְזֶה עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לְמִדָּה זוֹ. וְהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל מִי שֶׁיִּמָּנַע מִלְּהַלְוֹת לֶעָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן" וכו' (שם טו,ט).
ב. כָּל הַנּוֹגֵשׂ אֶת הֶעָנִי וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ מַה יַּחֲזִיר לוֹ – עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" (שמות כב,כד). וּמִצְוַת עֲשֵׂה לִנְגֹּשׂ אֶת הַנָּכְרִי וּלְהָצֵר לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ" (דברים טו,ג, ושם: אֶת הַנָּכְרִי). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה.
ג. אָסוּר לְאָדָם לְהֵרָאוֹת לְבַעַל חוֹבוֹ בִּזְמַן שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ, אֲפִלּוּ לַעֲבֹר לְפָנָיו, שֶׁלֹּא יַפְחִידוֹ אוֹ יַכְלִימוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תּוֹבְעוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם תְּבָעוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁאָסוּר לָזֶה לִתְבֹּעַ, כָּךְ אָסוּר לַלֹּוֶה לִכְבֹּשׁ מָמוֹן חֲבֵרוֹ שֶׁבְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ: 'לֵךְ וָשׁוּב' וְהוּא יֵשׁ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תֹּאמַר לְרֵעֲךָ לֵךְ וָשׁוּב" (משלי ג,כח).
וְכֵן אָסוּר לַלֹּוֶה לִקַּח הַהַלְוָאָה וּלְהוֹצִיאָהּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ וּלְאַבְּדָהּ עַד שֶׁלֹּא יִמְצָא בַּעַל חוֹב מֵאַיִן יִגְבֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּלְוֶה עָשִׁיר גָּדוֹל. וְעוֹשֶׂה זֶה רָשָׁע הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם" (תהלים לז,כא). וְצִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ: יִהְיֶה מָמוֹן חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ.
ד. כְּשֶׁיִּתְבַּע הַמַּלְוֶה הַלְוָאָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָשִׁיר וְהַלֹּוֶה דָּחוּק וְטָרוּד בִּמְזוֹנוֹת – אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין, אֶלָּא גּוֹבִין לוֹ חוֹבוֹ עַד פְּרוּטָה אַחֲרוֹנָה מִכָּל הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁיִּמָּצְאוּ לוֹ. וְאִם לֹא הִסְפִּיקוּ הַמִּטַּלְטְלִין – גּוֹבִין מִן הַקַּרְקַע, אַחַר שֶׁמַּחֲרִימִין עַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִטַּלְטְלִין אוֹ מִי שֶׁיָּדַע לוֹ מִטַּלְטְלִין וְלֹא יְבִיאֵם לְבֵית דִּין.
וְגוֹבִין מִכָּל קַרְקַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ; אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְשֻׁעְבֶּדֶת לִכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ אוֹ לְבַעַל חוֹב שֶׁקָּדַם – גּוֹבִין לָזֶה, וְאִם יָבֹא הָרִאשׁוֹן וְיִטְרֹף, יִטְרֹף.טָעַן הַלֹּוֶה שֶׁ'מִּטַּלְטְלִין אֵלּוּ שֶׁבְּיָדִי אֵינָן שֶׁלִּי, אֶלָּא פִּקָּדוֹן הֵם בְּיָדִי' אוֹ 'שְׂכוּרִין' וּ'שְׁאוּלִין' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא אוֹ יָבִיא רְאָיָה אוֹ יִגְבֶּה מֵהֶן בַּעַל חוֹבוֹ.
ה. אֵין בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה לֹא מִכְּסוּת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו שֶׁל לֹוֶה, וְלֹא מִבְּגָדִים צְבוּעִים שֶׁצְּבָעָן לִשְׁמָן אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא לָבְשׁוּ אוֹתָן, וְלֹא מִסַּנְדָּלִים חֲדָשִׁים שֶׁלְּקָחָן לִשְׁמָן, אֶלָּא הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלָּהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּכְלֵי הַחוֹל. אֲבָל בִּגְדֵי הַשַּׁבָּת וְהַמּוֹעֵד – גּוֹבֶה אוֹתָן בַּעַל חוֹב. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיָה בָּהֶן טַבָּעוֹת וַחֲלִי זָהָב אוֹ כֶּסֶף, שֶׁהַכֹּל לְבַעַל חוֹבוֹ.
ו. הָיָה לוֹ מִטַּלְטְלִין אוֹ קַרְקַע וַהֲרֵי עָלָיו שִׁטְרֵי חוֹבוֹת לַגּוֹיִם, וְאָמַר: 'הֲרֵי כָּל נְכָסַי מְשֻׁעְבָּדִין לַגּוֹיִם, וְאִם יִטְּלוּ אוֹתָן הַיִּשְׂרְאֵלִים בְּחוֹבָן, יַאַסְרוּ אוֹתִי הַגּוֹיִם בְּחוֹבָן וֶאֱהִי בַּשִּׁבְיָה!' – הוֹרוּ רַבּוֹתַי שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, וְיִגְבּוּ הַיִּשְׂרְאֵלִים, וּכְשֶׁיָּבֹאוּ הַגּוֹיִם וְיַאַסְרוּהוּ, הֲרֵי כָּל יִשְׂרָאֵל מְצֻוִּין לִפְדּוֹתוֹ.
ז. מְסַדְּרִין לְבַעַל חוֹב כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּסַדְּרִין בַּעֲרָכִין. כֵּיצַד? אוֹמְרִין לַלֹּוֶה: 'הָבֵא כָּל מִטַּלְטְלִין שֶׁיֵּשׁ לְךָ, וְלֹא תַּנִּיחַ אֲפִלּוּ מַחַט אַחַת', וְנוֹתְנִין לוֹ מִן הַכֹּל מְזוֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם וּכְסוּת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִכְּסוּת הָרְאוּיָה לוֹ, לֹא שֶׁיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי מֶשִׁי אוֹ מִצְנֶפֶת זְהוּבָה, אֶלָּא מַעֲבִירִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ וְנוֹתְנִין לוֹ כְּסוּת הָרְאוּיָה לוֹ לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וּמִטָּה לֵישֵׁב עָלֶיהָ, וּמִטָּה וּמַצָּע הָרְאוּיִן לוֹ לִישַׁן עֲלֵיהֶן, וְאִם הָיָה עָנִי – מִטָּה וּמַפָּץ לִישַׁן עָלָיו. וְאֵין נוֹתְנִין כֵּלִים כָּאֵלּוּ לְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָם. וְנוֹתְנִין לוֹ סַנְדָּלָיו וּתְפִלָּיו.
הָיָה אֻמָּן – נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי כְּלֵי אֻמָּנוּת מִכָּל מִין וָמִין, כְּגוֹן שֶׁהָיָה חָרָשׁ – נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי מַעֲצָדִין וּשְׁתֵּי מְגֵרוֹת. הָיָה לוֹ מִין אֶחָד מְרֻבֶּה וּמִין אֶחָד מוּעָט – נוֹתְנִין לוֹ שְׁנַיִם מִן הַמְרֻבֶּה וְכָל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַמּוּעָט, וְאֵין לוֹקְחִין לוֹ כֵּלִים מִדְּמֵי הַמְרֻבֶּה.
הָיָה אִכָּר אוֹ חַמָּר – אֵין נוֹתְנִין לוֹ לֹא צִמְדּוֹ וְלֹא חֲמוֹרוֹ. וְכֵן אִם הָיָה סַפָּן – אֵין נוֹתְנִין לוֹ סְפִינָתוֹ; אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ מְזוֹנוֹת אֶלָּא מֵאֵלּוּ, אֵין אֵלּוּ כֵּלִים, אֶלָּא נְכָסִים, וְיִמָּכְרוּ עִם שְׁאָר הַמִּטַּלְטְלִין בְּבֵית דִּין, וְיִנָּתְנוּ לְבַעַל חוֹבוֹ.
ח. מַלְוֶה שֶׁבָּא לְהִפָּרַע שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַלֹּוֶה, כְּגוֹן שֶׁהָיָה הַלֹּוֶה בִּמְדִינָה רְחוֹקָה, וְתָפְסָה הָאִשָּׁה מִטַּלְטְלִין מִנִּכְסֵי הַבַּעַל כְּדֵי שֶׁתִּזּוֹן מֵהֶן – מוֹצִיאִין אוֹתָן מִיָּדָהּ וְנוֹתְנִין לְבַעַל חוֹב, שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה בַּעְלָהּ עוֹמֵד, לֹא הָיָה יָכוֹל לָזוּן אֶת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו עַד שֶׁיִּפְרַע כָּל חוֹבוֹ.
