פרק א', הלכות מלוה ולווה, ספר משפטים
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַלְוֹת לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" (שמות כב,כד). יָכוֹל רְשׁוּת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "הַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ" וכו' (דברים טו,ח, ושם: וְהַעֲבֵט). וּמִצְוָה זוֹ גְּדוֹלָה מִן הַצְּדָקָה עַל הֶעָנִי הַשּׁוֹאֵל, שֶׁזֶּה כְּבָר נִצְרַךְ לִשְׁאֹל, וְזֶה עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לְמִדָּה זוֹ. וְהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל מִי שֶׁיִּמָּנַע מִלְּהַלְוֹת לֶעָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן" וכו' (שם טו,ט).
א. יָכוֹל רְשׁוּת תַּלְמוּד לוֹמַר הַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ. הלשון 'אם' במצוות התורה משמעה בדרך כלל שבמידה ויקרה כך וכך התורה מצווה כך וכך, ולפי זה אפשר להבין מהפסוק שאין ציווי להלוות אלא שבמידה והאדם יחליט להלוות לעני התורה מצווה אותו לא להיות לו כנושה (כמובא בהמשך הפסוק). אך מן הפסוק 'העבט תעביטנו' נלמד שיש ציווי להלוות. וּמִצְוָה זוֹ גְּדוֹלָה מִן הַצְּדָקָה עַל הֶעָנִי הַשּׁוֹאֵל. מלתת צדקה לעני שמבקש צדקה (ראה הלכות מתנות עניים י,ז). לְמִדָּה זוֹ. של בקשת צדקה. וְהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל מִי שֶׁיִּמָּנַע מִלְּהַלְוֹת לֶעָנִי. ואפילו אם נמנע מלהלוות מחשש שהלווה יתאחר מלפרוע וחובו יישמט בשנת השמיטה (ראה גם הלכות שמיטה ט,ד).
ב. כָּל הַנּוֹגֵשׂ אֶת הֶעָנִי וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ מַה יַּחֲזִיר לוֹ – עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" (שמות כב,כד). וּמִצְוַת עֲשֵׂה לִנְגֹּשׂ אֶת הַנָּכְרִי וּלְהָצֵר לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ" (דברים טו,ג, ושם: אֶת הַנָּכְרִי). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה.
ב. הַנּוֹגֵשׂ אֶת הֶעָנִי. דוחק בו לפרוע את החוב. וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ מַה יַּחֲזִיר לוֹ. שאין לו ממה להחזיר, לא כסף ולא שווה כסף. עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה. שכאשר יודע שאין לו ממה להחזיר, הרי התביעה מצערת את הלווה לשווא, והתורה אוסרת על המלווה לדחוק בלווה באכזריות שאינה מועילה לגביית החוב (יד"פ). וּמִצְוַת עֲשֵׂה לִנְגֹּשׂ אֶת הַנָּכְרִי. לגבי ישראל, שהוא 'אחיך', התורה מצווה לנהוג בהתנהלות כלכלית של חסד ורחמים, ואילו לגבי שאר העולם התורה מצווה לנהוג בהתנהלות כלכלית של שורת הדין כפי שמקובל בעולם בענייני ממונות (ראה עוד לקמן ה,א).
ג. אָסוּר לְאָדָם לְהֵרָאוֹת לְבַעַל חוֹבוֹ בִּזְמַן שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ, אֲפִלּוּ לַעֲבֹר לְפָנָיו, שֶׁלֹּא יַפְחִידוֹ אוֹ יַכְלִימוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תּוֹבְעוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם תְּבָעוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁאָסוּר לָזֶה לִתְבֹּעַ, כָּךְ אָסוּר לַלֹּוֶה לִכְבֹּשׁ מָמוֹן חֲבֵרוֹ שֶׁבְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ: 'לֵךְ וָשׁוּב' וְהוּא יֵשׁ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תֹּאמַר לְרֵעֲךָ לֵךְ וָשׁוּב" (משלי ג,כח).
וְכֵן אָסוּר לַלֹּוֶה לִקַּח הַהַלְוָאָה וּלְהוֹצִיאָהּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ וּלְאַבְּדָהּ עַד שֶׁלֹּא יִמְצָא בַּעַל חוֹב מֵאַיִן יִגְבֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּלְוֶה עָשִׁיר גָּדוֹל. וְעוֹשֶׂה זֶה רָשָׁע הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם" (תהלים לז,כא). וְצִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ: יִהְיֶה מָמוֹן חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ.
ג. אָסוּר לְאָדָם לְהֵרָאוֹת לְבַעַל חוֹבוֹ וכו'. כחלק מאיסור "לא תהיה לו כנֹשה". לְהֵרָאוֹת. להראות את עצמו בכוונה ללווה גם אם אינו תובעו. שֶׁלֹּא יַפְחִידוֹ אוֹ יַכְלִימוֹ. שמכך שהלווה יראה את המלווה עובר לפניו עלול לפחד או להתבייש ממנו. לִכְבֹּשׁ. לכסות, להעלים. וְלוֹמַר לוֹ לֵךְ וָשׁוּב וְהוּא יֵשׁ לוֹ. לדחות את הלווה, וזאת כאשר יש לו מה לשלם כעת. אַל תֹּאמַר לְרֵעֲךָ לֵךְ וָשׁוּב. המשך הפסוק: "ומחר אתן (אפרע את החוב), ויש אתך (כסף לשלם כעת)" (וראה לקמן ב,ד שכאשר יש לו אפשרות לשלם ומסרב לעשות זאת, עובר על איסור).
ד. כְּשֶׁיִּתְבַּע הַמַּלְוֶה הַלְוָאָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָשִׁיר וְהַלֹּוֶה דָּחוּק וְטָרוּד בִּמְזוֹנוֹת – אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין, אֶלָּא גּוֹבִין לוֹ חוֹבוֹ עַד פְּרוּטָה אַחֲרוֹנָה מִכָּל הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁיִּמָּצְאוּ לוֹ. וְאִם לֹא הִסְפִּיקוּ הַמִּטַּלְטְלִין – גּוֹבִין מִן הַקַּרְקַע, אַחַר שֶׁמַּחֲרִימִין עַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִטַּלְטְלִין אוֹ מִי שֶׁיָּדַע לוֹ מִטַּלְטְלִין וְלֹא יְבִיאֵם לְבֵית דִּין.
וְגוֹבִין מִכָּל קַרְקַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ; אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְשֻׁעְבֶּדֶת לִכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ אוֹ לְבַעַל חוֹב שֶׁקָּדַם – גּוֹבִין לָזֶה, וְאִם יָבֹא הָרִאשׁוֹן וְיִטְרֹף, יִטְרֹף.טָעַן הַלֹּוֶה שֶׁ'מִּטַּלְטְלִין אֵלּוּ שֶׁבְּיָדִי אֵינָן שֶׁלִּי, אֶלָּא פִּקָּדוֹן הֵם בְּיָדִי' אוֹ 'שְׂכוּרִין' וּ'שְׁאוּלִין' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא אוֹ יָבִיא רְאָיָה אוֹ יִגְבֶּה מֵהֶן בַּעַל חוֹבוֹ.

ד. כְּשֶׁיִּתְבַּע וכו'. ראה לקמן פרק כב שם מפורט סדר גביית החוב. שֶׁיִּמָּצְאוּ לוֹ. שישנם ברשותו. וְאִם לֹא הִסְפִּיקוּ הַמִּטַּלְטְלִין גּוֹבִין מִן הַקַּרְקַע. פריעת החוב צריכה להיעשות בכסף או במיטלטלין שניתן למכרם בכל מקום תמורת כסף, ולכן אדם שיש לו מיטלטלין אינו יכול לשלם בקרקע. אך אם בית דין רואים שהמיטלטלין הידועים אינם מספיקים, גובים מן הקרקע. אַחַר שֶׁמַּחֲרִימִין עַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִטַּלְטְלִין וכו'. מתקנת הגאונים במקרים מסוימים כאשר אדם חושד באדם אחר שטוען כנגדו בשקר ואינו יכול לחייבו שבועה, הוא יכול להטיל חרם (קללה) באופן כללי על מי שמשקר כנגדו באותו העניין בלי להזכיר את שמו של החשוד כדי לאיים עליו שלא יטען כנגדו שלא כדין (ראה הלכות טוען ונטען א,ד במ"מ, הלכות גזלה ד,ז-ח, הלכות שלוחין ושותפין ג,יא). וכאן תיקנו הגאונים שלפני הגבייה מהקרקע יטילו בית דין חרם (קללה) על מי שחייב לתובע כסף ויש לו מיטלטלין או על כל אדם אחר שיודע על מיטלטלין של החייב ואינו מביאם לבית דין.
אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְשֻׁעְבֶּדֶת לִכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ אוֹ לְבַעַל חוֹב שֶׁקָּדַם. שהתחייב להם לפני שלווה מזה, ויש להם זכות קדימה בגבייה (כדלקמן כ,א), אלא שעדיין לא תבעו אותו לשלם. גּוֹבִין לָזֶה וְאִם יָבֹא הָרִאשׁוֹן וְיִטְרֹף יִטְרֹף. נותנים את הקרקע לבעל החוב שתובע כעת, אף על פי שיש אפשרות שלאחר מכן בעל החוב המוקדם יתבע גם כן ויוציא מידיו את הקרקע.
ה. אֵין בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה לֹא מִכְּסוּת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו שֶׁל לֹוֶה, וְלֹא מִבְּגָדִים צְבוּעִים שֶׁצְּבָעָן לִשְׁמָן אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא לָבְשׁוּ אוֹתָן, וְלֹא מִסַּנְדָּלִים חֲדָשִׁים שֶׁלְּקָחָן לִשְׁמָן, אֶלָּא הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלָּהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּכְלֵי הַחוֹל. אֲבָל בִּגְדֵי הַשַּׁבָּת וְהַמּוֹעֵד – גּוֹבֶה אוֹתָן בַּעַל חוֹב. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיָה בָּהֶן טַבָּעוֹת וַחֲלִי זָהָב אוֹ כֶּסֶף, שֶׁהַכֹּל לְבַעַל חוֹבוֹ.
ה. אֵין בַּעַל חוֹב וכו'. השווה הלכות ערכין וחרמין ג,יד. שֶׁצְּבָעָן לִשְׁמָן… שֶׁלְּקָחָן לִשְׁמָן. שצבעם או קנאם לצורך אשתו ובניו. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיָה בָּהֶן טַבָּעוֹת וַחֲלִי זָהָב אוֹ כֶּסֶף. תכשיט מזהב או מכסף, שלאלו זקוקים אף פחות מבגדי שבת ומועד.
ו. הָיָה לוֹ מִטַּלְטְלִין אוֹ קַרְקַע וַהֲרֵי עָלָיו שִׁטְרֵי חוֹבוֹת לַגּוֹיִם, וְאָמַר: 'הֲרֵי כָּל נְכָסַי מְשֻׁעְבָּדִין לַגּוֹיִם, וְאִם יִטְּלוּ אוֹתָן הַיִּשְׂרְאֵלִים בְּחוֹבָן, יַאַסְרוּ אוֹתִי הַגּוֹיִם בְּחוֹבָן וֶאֱהִי בַּשִּׁבְיָה!' – הוֹרוּ רַבּוֹתַי שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, וְיִגְבּוּ הַיִּשְׂרְאֵלִים, וּכְשֶׁיָּבֹאוּ הַגּוֹיִם וְיַאַסְרוּהוּ, הֲרֵי כָּל יִשְׂרָאֵל מְצֻוִּין לִפְדּוֹתוֹ.
ו. הֲרֵי כָּל יִשְׂרָאֵל מְצֻוִּין לִפְדּוֹתוֹ. שפדיון שבויים היא מצווה גדולה וקודמת למתן צדקה לעניים (ראה הלכות מתנות עניים ח,י), והלווה אינו יכול להטיל חיוב זה על המלווה לבדו.
ז. מְסַדְּרִין לְבַעַל חוֹב כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּסַדְּרִין בַּעֲרָכִין. כֵּיצַד? אוֹמְרִין לַלֹּוֶה: 'הָבֵא כָּל מִטַּלְטְלִין שֶׁיֵּשׁ לְךָ, וְלֹא תַּנִּיחַ אֲפִלּוּ מַחַט אַחַת', וְנוֹתְנִין לוֹ מִן הַכֹּל מְזוֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם וּכְסוּת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִכְּסוּת הָרְאוּיָה לוֹ, לֹא שֶׁיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי מֶשִׁי אוֹ מִצְנֶפֶת זְהוּבָה, אֶלָּא מַעֲבִירִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ וְנוֹתְנִין לוֹ כְּסוּת הָרְאוּיָה לוֹ לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וּמִטָּה לֵישֵׁב עָלֶיהָ, וּמִטָּה וּמַצָּע הָרְאוּיִן לוֹ לִישַׁן עֲלֵיהֶן, וְאִם הָיָה עָנִי – מִטָּה וּמַפָּץ לִישַׁן עָלָיו. וְאֵין נוֹתְנִין כֵּלִים כָּאֵלּוּ לְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָם. וְנוֹתְנִין לוֹ סַנְדָּלָיו וּתְפִלָּיו.
הָיָה אֻמָּן – נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי כְּלֵי אֻמָּנוּת מִכָּל מִין וָמִין, כְּגוֹן שֶׁהָיָה חָרָשׁ – נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי מַעֲצָדִין וּשְׁתֵּי מְגֵרוֹת. הָיָה לוֹ מִין אֶחָד מְרֻבֶּה וּמִין אֶחָד מוּעָט – נוֹתְנִין לוֹ שְׁנַיִם מִן הַמְרֻבֶּה וְכָל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַמּוּעָט, וְאֵין לוֹקְחִין לוֹ כֵּלִים מִדְּמֵי הַמְרֻבֶּה.
הָיָה אִכָּר אוֹ חַמָּר – אֵין נוֹתְנִין לוֹ לֹא צִמְדּוֹ וְלֹא חֲמוֹרוֹ. וְכֵן אִם הָיָה סַפָּן – אֵין נוֹתְנִין לוֹ סְפִינָתוֹ; אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ מְזוֹנוֹת אֶלָּא מֵאֵלּוּ, אֵין אֵלּוּ כֵּלִים, אֶלָּא נְכָסִים, וְיִמָּכְרוּ עִם שְׁאָר הַמִּטַּלְטְלִין בְּבֵית דִּין, וְיִנָּתְנוּ לְבַעַל חוֹבוֹ.
ז. מְסַדְּרִין. כשגובים מרכושו של החייב משאירים לו דברים מסוימים לשימושו ולא לוקחים ממנו הכול. כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּסַדְּרִין בַּעֲרָכִין. ראה הלכות ערכין וחרמין ג,יד-כ. וְנוֹתְנִין לוֹ מִן הַכֹּל מְזוֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם וכו'. מכל מה שהביא משאירים לו חפצים בשווי מזון שלושים יום וכו'. וּכְסוּת. מלבוש. וּמַצָּע. סדינים ושמיכות. וְאִם הָיָה עָנִי. שמורגל בתנאים פשוטים יותר. וּמַפָּץ. מחצלת מאריג גס. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָם. שפירעון החוב קודם להתחייבותו כלפיהם כדלקמן ה"ח. וּתְפִלָּיו. תפילין שלו.
חָרָשׁ. נגר, אומן עץ. מַעֲצָדִין. כלים להחלקת העץ ויישורו (פה"מ ערכין ו,ב). מְגֵרוֹת. מסורים. וְאֵין לוֹקְחִין לוֹ כֵּלִים מִדְּמֵי הַמְרֻבֶּה. אין מוכרים מהכלים המרובים וקונים כלי מהסוג השני כדי שיהיו לו ממנו שניים.
חַמָּר. מוליך חמורים. צִמְדּוֹ. צמד הבקר שחורש בו. אֵין אֵלּוּ כֵּלִים. אף על פי שהוא משתמש בהם לצורך פרנסתו, הם אינם נחשבים לכלים.
ח. מַלְוֶה שֶׁבָּא לְהִפָּרַע שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַלֹּוֶה, כְּגוֹן שֶׁהָיָה הַלֹּוֶה בִּמְדִינָה רְחוֹקָה, וְתָפְסָה הָאִשָּׁה מִטַּלְטְלִין מִנִּכְסֵי הַבַּעַל כְּדֵי שֶׁתִּזּוֹן מֵהֶן – מוֹצִיאִין אוֹתָן מִיָּדָהּ וְנוֹתְנִין לְבַעַל חוֹב, שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה בַּעְלָהּ עוֹמֵד, לֹא הָיָה יָכוֹל לָזוּן אֶת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו עַד שֶׁיִּפְרַע כָּל חוֹבוֹ.
ח. וְתָפְסָה הָאִשָּׁה מִטַּלְטְלִין מִנִּכְסֵי הַבַּעַל כְּדֵי שֶׁתִּזּוֹן מֵהֶן. שחובת הבעל לזון את אשתו. וכשאינו נמצא יש לה אפשרות למכור מנכסיו ולקנות בהם מזון (ראה הלכות אישות יב,טז). שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה בַּעְלָהּ עוֹמֵד. נמצא לפנינו.

תקציר הפרק 

🤔 לקחתם הלוואה? תיזהרו שלא לצאת רשעים!
הלוואות הן דרך מקובלת מאוד להתמודד עם חודש עם הוצאות כלכליות חריגות או רגעי משבר בפרנסה; יש גם שכאלו שלווים כדי לקנות דברים שכרגע אין להם את הכסף לרכוש, מתוך תקווה שהעתיד יאיר פנים יותר. בשנת תשע"ז, למשל, עמד סך ההלוואות של משקי הבית בישראל על 12 מיליארד ש"ח! אך האם מותר לקחת הלוואה כאשר אנחנו יודעים שלא נוכל להחזיר אותה? – ההלכה ברורה וחריפה, אם מדובר בהלוואה "שלא לצורך" – אסור! "אסור ללווה ליקח הלוואה ולהוציאה שלא לצורך ולאבדה, עד שלא ימצא בעל חוב מאין יגבה… ועושה זה רשע הוא" (הלכה ג). השאלה היחידה שנשארת פתוחה היא מה זה הלוואה "שלא לצורך". מה דעתכם, הלוואה לצורך חופשה בחו"ל, לצורך או לא לצורך? 🏝

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מחל חוב לגוי – ביטל מצוות עשה?

2.האם מותר לגבות חוב מבגדי משפחת הלווה?

3.משאירים ללווה מזון לחודש ובגדים לשנה?

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן