פרק א', הלכות ממרים, ספר שופטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הֵם עִקַּר תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְהֵם עַמּוּד הַהוֹרָאָה, וּמֵהֶם חֹק וּמִשְׁפָּט יוֹצֵא לְכָל יִשְׂרָאֵל, וַעֲלֵיהֶם הִבְטִיחָה תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה" (דברים יז,יא) – זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה. וְכָל הַמַּאֲמִין בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ וּבְתוֹרָתוֹ, חַיָּב לִסְמֹךְ מַעֲשֵׂה הַדָּת אֲלֵיהֶם וּלְהִשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם.
א. בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם. שיש בו שבעים ואחד דיינים, והוא יושב בלשכת הגזית שבמקדש (הלכות סנהדרין א,ג). וַעֲלֵיהֶם הִבְטִיחָה תּוֹרָה. התורה אמרה שיש לבטוח ולהסתמך על ההוראה שלהם (השווה הלכות איסורי ביאה יא,א). חַיָּב לִסְמֹךְ מַעֲשֵׂה הַדָּת אֲלֵיהֶם וּלְהִשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם. לעשות כפי הוראתם ולקבל על עצמו את סמכותם.
ב. כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה בְּהוֹרָאָתָן – עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תָסוּר מִכָּל הַדָּבָר" (דברים יז,יא, ושם: מִן הַדָּבָר). וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה, מִפְּנֵי שֶׁנִּתַּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין, שֶׁכָּל חָכָם שֶׁמָּרָה עַל דִּבְרֵיהֶם – מִיתָתוֹ בְּחֶנֶק, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן" (שם יז,יב). אֶחָד דְּבָרִים שֶׁלָּמְדוּ אוֹתָן מִפִּי שְׁמוּעָה, וְהֵם תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁלָּמְדוּ אוֹתָן מִפִּי דַּעְתָּן בְּאַחַת מִן הַמִּדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן, וְנִרְאֶה בְּעֵינֵיהֶן שֶׁהַדִּין בְּדָבָר זֶה כָּךְ הוּא, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁעָשׂוּ אוֹתָן סְיָג לַתּוֹרָה וּלְפִי מַה שֶּׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה, וְהֵם הַגְּזֵרוֹת וְהַתַּקָּנוֹת וְהַמִּנְהָגוֹת; בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ, מִצְוַת עֲשֵׂה לִשְׁמֹעַ לָהֶן, וְהָעוֹבֵר עַל כָּל אַחַת מֵהֶן בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ" (דברים יז,יא) – אֵלּוּ הַגְּזֵרוֹת וְהַתַּקָּנוֹת וְהַמִּנְהָגוֹת שֶׁיּוֹרוּ בָּהֶן לָרַבִּים כְּדֵי לְחַזֵּק הַדָּת וּלְתַקֵּן הָעוֹלָם; "וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ" (שם) – אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁלָּמְדוּ אוֹתָן מִן הַדִּין בְּאַחַת מִן הַמִּדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן; "מִכָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ" (שם, ושם: מִן הַדָּבָר) – זוֹ הַקַּבָּלָה שֶׁקִּבְּלוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ.
ב. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה מִפְּנֵי שֶׁנִּתַּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין וכו'. מכיוון שעיקרו של לאו זה מתייחס לדין זקן ממרא שהוא חייב מיתה (כמבואר לקמן ג,ד ואילך), נמצא שלאו זה אינו בא להזהיר מפני מלקות. ולפיכך גם אדם שאינו זקן ממרא, אם עבר על הוראת חכמים אינו חייב מלקות (לכלל זה ראה הלכות סנהדרין יח,ב). שֶׁמָּרָה. מרד וסירב. שֶׁנֶּאֱמַר וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן. ובהמשך הפסוק נאמר: "ומת האיש ההוא", וסתם מיתה האמורה בתורה היא בחנק (הלכות סנהדרין יד,א). דְּבָרִים שֶׁלָּמְדוּ אוֹתָן מִפִּי שְׁמוּעָה וְהֵם תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. פירושים והלכות שעברו במסורת בעל פה ממשה רבנו. בְּאַחַת מִן הַמִּדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן. באחת הדרכים המקובלות לדרשת המקראות. וְהֵם הַגְּזֵרוֹת. דינים שקבעו הנביאים והחכמים לעשות סייג לדיני התורה, כדי לשמור שלא יעברו עליהם. וְהַתַּקָּנוֹת. דינים שנעשו להסדרת העניינים שבין אדם לחברו או מפני תיקון העולם לפי מה שהשעה צריכה. וְהַמִּנְהָגוֹת. דברים שנהגו העם או חכמים יחידים מעצמם, והסכימו עליהם בית הדין הגדול והורו לכל העם לנהוג כך (לפירוט המושגים הללו ראה הקדמת הרמב"ם לפה"מ).
ג. דִּבְרֵי הַקַּבָּלָה אֵין בָּהֶן מַחֲלֹקֶת לְעוֹלָם, וְכָל דָּבָר שֶׁתִּמְצָא בּוֹ מַחֲלֹקֶת, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ קַבָּלָה מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ. וּדְבָרִים שֶׁלְּמֵדִין מִן הַדִּין: אִם הִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶן בֵּית דִּין הַגָּדוֹל כֻּלָּן – הֲרֵי הִסְכִּימוּ; וְאִם נֶחְלְקוּ בָּהֶן – הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב, וּמוֹצִיאִין הַדִּין אֶחָד לָרַבִּים. וְכֵן הַגְּזֵרוֹת וְהַתַּקָּנוֹת וְהַמִּנְהָגוֹת: אִם רָאוּ מִקְצָתָן שֶׁרָאוּי לִגְזֹר גְּזֵרָה זוֹ אוֹ לְתַקֵּן תַּקָּנָה זוֹ אוֹ שֶׁיַּנִּיחוּ הָעָם עַל מִנְהָג זֶה, וְרָאוּ מִקְצָתָן שֶׁאֵין רָאוּי לִגְזֹר גְּזֵרָה זוֹ וְלֹא לְתַקֵּן תַּקָּנָה זוֹ וְלֹא לְהַנִּיחַ מִנְהָג זֶה – נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ, וְהוֹלְכִין אַחַר רֻבָּן, וּמוֹצִיאִין הַדָּבָר אֶחָד לָרַבִּים.
ג. דִּבְרֵי הַקַּבָּלָה. שנמסרו מפי משה רבנו. וּדְבָרִים שֶׁלְּמֵדִין מִן הַדִּין. דברים שלמדו חכמים מדעתם באחת המידות שהתורה נדרשת בהן.
ד. כְּשֶׁהָיָה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל קַיָּם, לֹא הָיְתָה מַחֲלֹקֶת בְּיִשְׂרָאֵל, אֶלָּא כָּל דִּין שֶׁנּוֹלַד בּוֹ סָפֵק לְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שׁוֹאֵל לְבֵית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ: אִם יָדְעוּ – אָמְרוּ לוֹ, וְאִם לָאו – הֲרֵי הַשּׁוֹאֵל עִם אוֹתוֹ בֵּית דִּין אוֹ עִם שְׁלוּחוֹ עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם וְשׁוֹאֲלִין לְבֵית דִּין שֶׁבְּהַר הַבַּיִת; אִם יָדְעוּ – אָמְרוּ לָהֶם, וְאִם לָאו – הַכֹּל בָּאִין לְבֵית דִּין שֶׁעַל פֶּתַח הָעֲזָרָה; אִם יָדְעוּ – אָמְרוּ לָהֶם, וְאִם לָאו – הַכֹּל בָּאִים לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל וְשׁוֹאֲלִין. אִם הָיָה הַדָּבָר שֶׁנּוֹלַד בּוֹ הַסָּפֵק לַכֹּל יָדוּעַ אֵצֶל בֵּית דִּין הַגָּדוֹל, בֵּין מִפִּי הַקַּבָּלָה בֵּין מִן הַמִּדָּה שֶׁדָּנוּ בָּהּ – אוֹמְרִין לָהֶם מִיָּד; וְאִם לֹא הָיָה הַדָּבָר בָּרוּר אֵצֶל בֵּית דִּין הַגָּדוֹל – דָּנִין בּוֹ בִּשְׁעָתָן, וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר, עַד שֶׁיַּסְכִּימוּ כֻּלָּן, אוֹ יַעַמְדוּ לְמִנְיָן וְיֵלְכוּ אַחַר הָרֹב, וְיֹאמְרוּ לְכָל הַשּׁוֹאֲלִין: 'כָּךְ הֲלָכָה', וְיֵלְכוּ לָהֶן. מִשֶּׁבָּטַל בֵּית דִּין הַגָּדוֹל רָבְתָה מַחֲלֹקֶת בְּיִשְׂרָאֵל, זֶה מְטַמֵּא וְנוֹתֵן טַעַם לִדְבָרָיו וְזֶה מְטַהֵר וְנוֹתֵן טַעַם לִדְבָרָיו, זֶה אוֹסֵר וְזֶה מַתִּיר.
ד. שׁוֹאֵל לְבֵית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ. שבכל עיר ועיר בארץ ישראל מצווה להעמיד בית דין (ראה הלכות סנהדרין א,א-ב). וְשׁוֹאֲלִין לְבֵית דִּין שֶׁבְּהַר הַבַּיִת… בָּאִין לְבֵית דִּין שֶׁעַל פֶּתַח הָעֲזָרָה וכו'. שמלבד בית הדין הגדול שבלשכת הגזית, יש בהר הבית עוד שני בתי דינים של עשרים ושלושה דיינים, אחד יושב על פתח הר הבית, ואחד יושב על פתח העזרה (שם ה"ג). דָּנִין בּוֹ בִּשְׁעָתָן. דנים בו מיד, ואין פונים לערכאה נוספת.
ה. שְׁנֵי חֲכָמִים אוֹ שְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִין שֶׁנֶּחְלְקוּ שֶׁלֹּא בִּזְמַן הַסַּנְהֶדְרִין אוֹ עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַדָּבָר לָהֶן, בֵּין בִּזְמַן אֶחָד בֵּין בָּזֶה אַחַר זֶה, אֶחָד מְטַמֵּא וְאֶחָד מְטַהֵר, אֶחָד אוֹסֵר וְאֶחָד מַתִּיר, אִם אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה – בְּשֶׁל תּוֹרָה הַלֵּךְ אַחַר הַמַּחֲמִיר, וּבְשֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים הַלֵּךְ אַחַר דִּבְרֵי הַמֵּקֵל.
ה. שֶׁלֹּא בִּזְמַן הַסַּנְהֶדְרִין. לאחר שבטל בית דין הגדול. אוֹ עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַדָּבָר לָהֶן. שנחלקו בזמן שבית דין הגדול קיים, אלא שדין זה טרם הובא להכרעתו, ובינתיים צריך לדעת מה לעשות (לח"מ). בֵּין בִּזְמַן אֶחָד בֵּין בָּזֶה אַחַר זֶה. בין אם שני החכמים חיו באותה התקופה, ובין אם בתקופות שונות. בְּשֶׁל תּוֹרָה. כאשר הספק הוא לגבי דין מן התורה. וּבְשֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים. דין מדברי חכמים.

תקציר הפרק 

🤔 להחמיר או להקל? "נמצאה חומרה חדשה". המשפט הקצר שבפתיח יכול להיות הודעה מטעם מערכת ההפעלה של המחשב, אבל גם קריאת שמחה של חובב חומרות, הכול תלוי בניקוד… ה"חומרא" וה"קולא" הם שני כיוונים הפוכים בפסיקת ההלכה ובמנהגים, כאשר לרוב חומרא, מלשון חמוּר, היא פסיקה שאוסרת ומחייבת ואילו קולא, מלשון קל, היא פסיקה שמתירה ופוטרת. אז מה עדיף ליהודי לרדוף, את החומרות או את הקולות? זו שאלה מורכבת מאוד, שתשובתה תלויה בגורמים רבים מספור. ובכל זאת, בפרקנו, הפרק הפותח את הלכות ממרים, מציע הרמב"ם כלל פשוט ליישום: "אם אין אתה יודע להיכן הדין נוטה, בשל תורה – הַלֵּךְ אחר המחמיר, ובשל דברי סופרים – הלך אחר דברי המֵּקל" (סוף הלכה ד) ⚖️

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן