פרק א', הלכות מעילה, ספר עבודה
ט״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אָסוּר לְהֶדְיוֹט לֵהָנוֹת מִקָּדְשֵׁי יי, בֵּין מִדְּבָרִים הַקְּרֵבִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ בֵּין מִקָּדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. וְכָל הַנֶּהֱנֶה בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה מִקָּדְשֵׁי יי – מָעַל.
א. מִקָּדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. הקדשות של דברים שאינם מיועדים למזבח ומשתמשים בהם (או בדמיהם) לצורך תיקון המקדש ושאר צרכיו. מָעַל. דינו יתבאר לקמן ה"ג.
ב. דְּבָרִים שֶׁהֻתְּרוּ בַּאֲכִילָה מִן הַקָּרְבָּנוֹת, כְּגוֹן בְּשַׂר חַטָּאת וְאָשָׁם אַחַר זְרִיקַת דָּמָן אוֹ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם אַחַר זְרִיקַת דַּם שְׁנֵי הַכְּבָשִׂים – אֵין בָּהֶן מְעִילָה. אֲפִלּוּ אָכַל הַזָּר מֵאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, הוֹאִיל וְהֵן מֻתָּרִין לְמִקְצָת בְּנֵי אָדָם לֵהָנוֹת בָּהֶן – כָּל הַנֶּהֱנֶה מֵהֶן לֹא מָעַל. וַאֲפִלּוּ נִפְסְלוּ וְנֶאֶסְרוּ בַּאֲכִילָה, הוֹאִיל וְהָיְתָה לָהֶן שְׁעַת הֶתֵּר – אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מְעִילָה.
ב. שְׁתֵּי הַלֶּחֶם אַחַר זְרִיקַת דַּם שְׁנֵי הַכְּבָשִׂים. בשבועות מקריבים שני כבשים שלמים. הקרבת הכבשים מתירה את אכילת שתי הלחם המובאים אתם (הלכות תמידין ומוספין ח,יא). אֲפִלּוּ אָכַל הַזָּר מֵאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וכו'. אף שזר שאוכל דברים אלו עובר על לא תעשה (הלכות מעשה הקרבנות יא,ח), מכיוון שמותרים לכהנים, אין בהם דין מעילה. וַאֲפִלּוּ נִפְסְלוּ וְנֶאֶסְרוּ בַּאֲכִילָה. וכעת אסורים באכילה לכולם, והאוכל מהם עובר על לא תעשה (הלכות פסולי המוקדשין יח,ג-ד).
ג. כָּל הַמּוֹעֵל בְּזָדוֹן – לוֹקֶה, וּמְשַׁלֵּם מַה שֶּׁפָּגַם מִן הַקֹּדֶשׁ בְּרֹאשׁוֹ. וְאַזְהָרָה שֶׁל מְעִילָה, מִזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וכו' וּנְדָרֶיךָ" (דברים יב,יז, ושם: וְכָל נְדָרֶיךָ) – מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה לָאוֹכֵל בְּשַׂר עוֹלָה, הוֹאִיל וְכֻלָּהּ לַיי. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר כָּל קֹדֶשׁ שֶׁהוּא לַיי לְבַדּוֹ, בֵּין מִקָּדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ בֵּין מִקָּדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, אִם נֶהֱנָה בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה – לוֹקֶה. מָעַל בִּשְׁגָגָה – מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנָה וְתוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ, וּמֵבִיא אַיִל בִּשְׁנֵי סְלָעִים וּמַקְרִיבוֹ אָשָׁם, וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא אֲשַׁם מְעִילוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי יי וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ וכו' וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם וְאֶת חֲמִישִׁתוֹ" וכו' (ויקרא ה,טו-טז). וְשִׁלּוּם הַקֶּרֶן בְּתוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ עִם הֲבָאַת הַקָּרְבָּן – מִצְוַת עֲשֵׂה.
ג. בְּרֹאשׁוֹ. מחיר הקרן של מה שפגם ללא תוספת. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה לָאוֹכֵל בְּשַׂר עוֹלָה. איסור אכילת 'נדריך' מתייחס לאכילת בשר עולה (ראה גם הלכות מעשה הקרבנות יא,א). שֶׁהוּא לַיי לְבַדּוֹ. ואין בו הנאה לאחרים. מַה שֶּׁנֶּהֱנָה וְתוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ. מוסיף רבע על הקרן, ולאחר ההוספה התוספת היא חמישית מכל מה שמביא (לקמן ה"ה). אַיִל בִּשְׁנֵי סְלָעִים. כבש בן שנתיים בשווי שני מטבעות של סלע.
ד. תַּשְׁלוּם הַקֶּרֶן וַהֲבָאַת הָאָשָׁם מְעַכְּבִין הַכַּפָּרָה, וְאֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּאֵיל הָאָשָׁם" (ויקרא ה,טז) – אַיִל וְאָשָׁם מְעַכְּבִין, וְאֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב.
ד. מְעַכְּבִין הַכַּפָּרָה. כל עוד לא הביאם נשאר עליו חטא. אַיִל וְאָשָׁם. הבאת האיל ותשלום הקרן.
ה. הֵבִיא מְעִילָתוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ – לֹא יָצָא. נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם מָעַל אוֹ לֹא מָעַל – פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין וּמִן הַקָּרְבָּן. וְהַחֹמֶשׁ הֲרֵי הוּא כִּתְחִלַּת הַהֶקְדֵּשׁ, וְאִם נֶהֱנָה בּוֹ – מוֹסִיף חֹמֶשׁ עַל הַחֹמֶשׁ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהַחֹמֶשׁ אֶחָד מֵאַרְבָּעָה מִן הַקֶּרֶן, עַד שֶׁיִּהְיֶה הוּא וְחֻמְשׁוֹ חֲמִשָּׁה.
ה. הֵבִיא מְעִילָתוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ. הביא את הקרבן לפני תשלום הקרן. וְהַחֹמֶשׁ הֲרֵי הוּא כִּתְחִלַּת הַהֶקְדֵּשׁ וְאִם נֶהֱנָה בּוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ עַל הַחֹמֶשׁ. אף שהחומש לא הוקדש באופן ישיר להקדש, הנהנה ממנו משלם על המעילה כשם שמשלם על כל מעילה – מביא את מחיר החומש כקרן, ומוסיף עליו חומש. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים. הלכות תרומות י,כו, הלכות מעשר שני ה,א, הלכות ערכין וחרמין ד,ה. שֶׁהַחֹמֶשׁ אֶחָד מֵאַרְבָּעָה מִן הַקֶּרֶן עַד שֶׁיִּהְיֶה הוּא וְחֻמְשׁוֹ חֲמִשָּׁה. כשמוסיף רבע מהקרן על הקרן, התוספת היא חמישית מכל מה שמשלם. וכגון שהקרן מאה צריך להוסיף עשרים וחמש שהם רבע ממאה, וחמישית ממאה עשרים וחמש שהוא הסך הכולל שמשלם.
ו. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מְעִילָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, אֲבָל אָסוּר לֵהָנוֹת בָּהֶן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְהַנֶּהֱנֶה מֵהֶן – מְשַׁלֵּם קֶרֶן בִּלְבַד, וְאֵינוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ, וְאֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם.
ו. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן וכו'. כגון בהמת קדשים שמתה (לקמן ג,א).
ז. כָּל קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, בֵּין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין קָדָשִׁים קַלִּים – אֲסוּרִין בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ" (דברים טו,יט), וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר קָדָשִׁים. וְהַגּוֹזֵז אֶת הַשּׁוֹר אוֹ הָעוֹבֵד בַּצֹּאן – לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. וְתוֹלֵשׁ אֵינוֹ כְּגוֹזֵז. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיִּגְזֹז כְּדֵי רֹחַב הַסִּיט כָּפוּל; לֹא יְהִי זֶה חָמוּר מִשַּׁבָּת.
ז. כָּל קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. ראה לקמן הי"ב לגבי איסור גיזה ועבודה בקדשי בדק הבית. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר קָדָשִׁים. חוץ מבכור. וְהַגּוֹזֵז אֶת הַשּׁוֹר אוֹ הָעוֹבֵד בַּצֹּאן לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. הגיזה והעבודה נאסרו בכל מיני הבהמות (ולא רק עבודה בשור וגיזה בצאן). וְתוֹלֵשׁ אֵינוֹ כְּגוֹזֵז. תלישת צמר ביד אינה אסורה מהתורה כתלישה בכלי (ולפעמים היא מותרת אף לכתחילה – ראה לקמן הל' י-יא). כְּדֵי רֹחַב הַסִּיט כָּפוּל וכו'. שיגזוז צמר שאפשר לטוות ממנו חוט באורך ארבעה טפחים שהם פעמיים המרחק שבין האגודל והאצבע (רוחב סיט). שיעור זה הוא השיעור לחיוב של העובר על מלאכת גוזז בשבת (הלכות שבת ט,ז).
ח. סְפֵק קָדָשִׁים, כְּגוֹן בְּהֵמָה שֶׁהִיא סְפֵק בְּכוֹר וְכַיּוֹצֵא בָּהּ – הֲרֵי הֵן אֲסוּרִין בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה, וְהַגּוֹזֵז אוֹ הָעוֹבֵד בָּהֶן אֵינוֹ לוֹקֶה.
ט. בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּפַל בָּהּ מוּם וְנִפְדָּת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ – אֵינָהּ מֻתֶּרֶת בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה, וַהֲרֵי הִיא בְּאִסּוּרָהּ עַד שֶׁתִּשָּׁחֵט. נִשְׁחֲטָה אַחַר פִּדְיוֹנָהּ – הֻתְּרָה בַּאֲכִילָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן, אוֹ קָדַם מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן. אֲבָל הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם קָבוּעַ לַמִּזְבֵּחַ – אֵינָהּ אֲסוּרָה בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם. נִפְדָּת – הֲרֵי זוֹ כְּחֻלִּין לְכָל דָּבָר, וְתֵצֵא לַחֻלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר, שֶׁהַקְּדֻשָּׁה חָלָה עַל גּוּפָן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בַּעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִין מִתְּחִלָּתָן, וְאֵינָן יוֹצְאִין לַחֻלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד לְעוֹלָם. וְאָסוּר לְהַרְבִּיעַ בַּבְּכוֹר אוֹ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין.
ט. שֶׁנָּפַל בָּהּ מוּם וְנִפְדָּת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות איסורי מזבח א,י. וַהֲרֵי הִיא בְּאִסּוּרָהּ. נשאר עליה איסור גיזה ועבודה כפי שהיה לפני הפדיון. נִשְׁחֲטָה אַחַר פִּדְיוֹנָהּ הֻתְּרָה בַּאֲכִילָה. כחולין. בְּשֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן. הקדישו אותם תמימים ואחר כך נפל בהם מום. קָדַם מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן. הקדישו אותם כשהם בעלי מום עובר (שהקרבן פסול להקרבה עד שיעבור המום) ואחר כך נפל בהם מום קבוע. באופנים אלו חלה קדושה גמורה על גופם לפני שנעשו בעלי מום ונפסלו לגמרי מהקרבה. הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם קָבוּעַ לַמִּזְבֵּחַ אֵינָהּ אֲסוּרָה וכו'. כאשר כבר מתחילת ההקדש הייתה פסולה לחלוטין מהקרבה, לא חלה קדושה על גופה אלא על דמיה בלבד (שם הי"א). אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם. ככל קדשי בדק הבית האסורים בגיזה ועבודה מדבריהם (לקמן הי"ב). חוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁהַקְּדֻשָּׁה חָלָה עַל גּוּפָן וכו'. קדושת הבכור והמעשר אינה מכוח הקדשה בפה, אלא קדושתם מרחם (בכור) או ביציאתם מהדיר (הבהמה העשירית שיוצאת מהדיר קדושה בקדושת מעשר, הלכות בכורות ז,א), ולכן קדושתם חלה גם על בעלי מומים. וְאָסוּר לְהַרְבִּיעַ בַּבְּכוֹר אוֹ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. ההרבעה נחשבת כעבודה האסורה בבהמת קדשים (מל"מ; וראה הלכות כלאיים ט,יא בעניין איסור כלאיים בהרבעת בהמת פסולי המוקדשין).
י. מֻתָּר לִתְלֹשׁ אֶת הַשֵּׂעָר לְכַתְּחִלָּה מִן הַקֳּדָשִׁים כְּדֵי לְהַרְאוֹת הַמּוּם לְמֻמְחֶה. וְאוֹתוֹ הַשֵּׂעָר שֶׁתָּלַשׁ אוֹ שֶׁנָּשַׁר מִן הַבְּהֵמָה, אִם מִן הַבְּכוֹר אוֹ מִן הַמַּעֲשֵׂר הוּא – הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּהֲנָיָה אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁיִּשָּׁחֲטוּ מִפְּנֵי מוּמָן, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַשְׁהֶה אוֹתָם, הוֹאִיל וְאֵינָם בָּאִין לְכַפָּרָה. אֲבָל צֶמֶר הַנּוֹשֵׁר מִן הַחַטָּאת וְהָאָשָׁם – מֻתָּר בַּהֲנָיָה לְאַחַר שְׁחִיטָתָן מִפְּנֵי מוּמָן; הוֹאִיל וּלְכַפָּרָה הֵן בָּאִין, אֵינוֹ מַשְׁהֶה אוֹתָן. וְאִם נִתְלַשׁ מִן הָעוֹלָה – הֲרֵי זֶה סָפֵק. וְכָל שֶׁיִּתָּלֵשׁ מִכָּל הַקֳּדָשִׁים אַחַר שֶׁנָּפַל בָּהֶם מוּם – הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּהֲנָיָה, שֶׁהֲרֵי לֹא תָּלַשׁ בְּיָדוֹ, חוּץ מִן הַבְּכוֹר, שֶׁאַף הַנִּתְלָשׁ מִמֶּנּוּ אַחַר שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם אָסוּר בַּהֲנָיָה.
י. מֻתָּר לִתְלֹשׁ אֶת הַשֵּׂעָר לְכַתְּחִלָּה. ביד. ויש להשאירו מסובך בצמר כמו בתולש לשחוט, האמור לקמן הי"א (מל"מ). לְהַרְאוֹת הַמּוּם לְמֻמְחֶה. התרת בכור להישחט במומו נעשית על ידי מומחה שהוסמך לכך על ידי נשיא הסנהדין (הלכות בכורות ג,א). וְאוֹתוֹ הַשֵּׂעָר שֶׁתָּלַשׁ. בהיתר כדי להראות למומחה. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַשְׁהֶה אוֹתָם הוֹאִיל וְאֵינָם בָּאִין לְכַפָּרָה. כיוון שהבכור והמעשר אינם מכפרים, יש חשש שמא ישאיר אותם כדי ליהנות מהצמר שלהם ולא יזדרז להקריבם. הַנּוֹשֵׁר מִן הַחַטָּאת וְהָאָשָׁם מֻתָּר בַּהֲנָיָה לְאַחַר שְׁחִיטָתָן מִפְּנֵי מוּמָן. אם ייפול בהם מום והם יישחטו (לאחר פדיון), יהיה מותר להשתמש בשער אפילו אם נשר לפני שנפל בבהמה מום. וְאִם נִתְלַשׁ מִן הָעוֹלָה הֲרֵי זֶה סָפֵק. אף שעולה מכפרת על ביטול עשה, עיקרה אינו לכפרת חטא אלא נדבת הלב (בבלי בכורות כו,ב). שֶׁהֲרֵי לֹא תָּלַשׁ בְּיָדוֹ. אבל שער שתלש באיסור אסור בכל הקדשים, תמימים ובעלי מומים (ריק"ו). חוּץ מִן הַבְּכוֹר. והמעשר, ששניהם אינם באים לכפרה, וגזרו איסור בשערם גם כשנתלש לאחר שנעשו בעלי מום (הלכות בכורות ג,יא).
יא. הַשּׁוֹחֵט בְּכוֹר אוֹ שְׁאָר מֻקְדָּשִׁין – תּוֹלֵשׁ אֶת הַשֵּׂעָר מִכָּאן וּמִכָּאן לַעֲשׂוֹת מָקוֹם לַסַּכִּין, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַזִּיזֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ.
יא. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַזִּיזֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ. לא יטול את השער התלוש אלא ישאירו מסובך בצמר (ובדומה לכך התירו לשוחט ביום טוב לתלוש את הצמר ביד – הלכות יום טוב ג,ג).
יב. קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת אֲסוּרִין בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אֲבָל מִן הַתּוֹרָה אֵינָן אֲסוּרִין. לְפִיכָךְ הַגּוֹזֵז אוֹתָן אוֹ הָעוֹבֵד בָּהֶן אֵינוֹ לוֹקֶה, אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
יב. מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות מדברי חכמים.
יג. הַמַּקְדִּישׁ עֻבָּר לַמִּזְבֵּחַ – אִמּוֹ אֲסוּרָה בַּעֲבוֹדָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים; מִפְּנֵי שֶׁעֲבוֹדָתָהּ מַכְחֶשֶׁת אֶת הָעֻבָּר גָּזְרוּ בָּהּ. וַהֲרֵי הִיא מֻתֶּרֶת בְּגִזָּה, שֶׁאֵין בָּזֶה הֶפְסֵד לַוָּלָד. הִקְדִּישׁ אֵבֶר אֶחָד מִן הַבְּהֵמָה, בֵּין לְבֶדֶק הַבַּיִת בֵּין לַמִּזְבֵּחַ – הֲרֵי הַדָּבָר סָפֵק אִם אֲסוּרָה כֻּלָּהּ בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה אוֹ אֵינָהּ אֲסוּרָה, לְפִיכָךְ אֵין לוֹקִין עָלֶיהָ.
יג. הִקְדִּישׁ אֵבֶר אֶחָד מִן הַבְּהֵמָה. אם הקדיש איבר שחיי הבהמה לא תלויים בו. בֵּין לְבֶדֶק הַבַּיִת בֵּין לַמִּזְבֵּחַ. שכאשר מקדיש בהמה הראויה למזבח, גם אם מקדישה לבדק הבית דינה שתקרב למזבח (הלכות ערכין וחרמין ה,ה).

תקציר הפרק 

פרק א' הלכות מעילה מתחילים נושא חדש-אחרון לספר עבודה🎊🎉 איסור מעילה אסור בשום צורה להנות מקדשי ה' (כמפורט בפרק). ואם נהנה בדבר האסור לאכילה מהתורה -מעל, ומשלם הקרן, ובשוגג מוסיף חומש וקרבן אשם. הכלל: יש מעילה בכל הקדשים מרגע שהוקדשו ועד שישרפו או יותרו באכילה, בכל דבר לפי ענינו. מלבד קדשים קלים, בהם אין מעילה לפני זריקה, וכן דברים נוספים שלא נהנים ולא מועלים (כמפורט בפרק).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן