[א] כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל מִינֵי נֶפֶשׁ חַיָּה בָּאִים מֵחֲמִשָּׁה מִינִים בִּלְבַד: מִן הַבָּקָר, וּמִן הַכְּבָשִׂים, וּמִן הָעִזִּים, וּמִן הַתּוֹרִים, וּמִן בְּנֵי הַיּוֹנָה. [ב] וְכָל הַקָּרְבָּנוֹת, בֵּין שֶׁל צִבּוּר בֵּין שֶׁל יָחִיד, אַרְבָּעָה מִינִין: עוֹלָה, וְחַטָּאת, וְאָשָׁם, וּשְׁלָמִים. [ג] וְעוֹד יֵשׁ שָׁם שְׁלֹשָׁה מִינֵי קָרְבַּן יָחִיד, וְהֵן: הַפֶּסַח, וְהַבְּכוֹר, וְהַמַּעֲשֵׂר.

ב. עוֹלָה. יתבארו דיניו לקמן פ"ו. וְחַטָּאת. יתבארו דיניו לקמן פ"ז. וְאָשָׁם. יתבארו דיניו לקמן ט,א-ב. וּשְׁלָמִים. יתבארו דיניו לקמן ט,ד-ח.
ג. הַפֶּסַח. קרבן פסח הנשחט בי"ד בניסן (הלכות קרבן פסח א,א). וְהַבְּכוֹר. בכור בהמה טהורה (הלכות בכורות א,ב). וְהַמַּעֲשֵׂר. מעשר בהמה (שם ו,ד). ומעשה ההקרבה של שלושתם מופיע לקמן ט,כה.

[ד] כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר הֵן עוֹלָה אוֹ חַטָּאת, וְאֵין בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר שְׁלָמִים, חוּץ מִשְּׁנֵי כְּבָשִׂים הַבָּאִים עִם לֶחֶם הַתְּנוּפָה בָּעֲצֶרֶת, וְהֵן הַנִּקְרָאִין זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר. וְאֵין הַצִּבּוּר מַקְרִיבִין אָשָׁם לְעוֹלָם וְלֹא עוֹף.

ד. מִשְּׁנֵי כְּבָשִׂים הַבָּאִים עִם לֶחֶם הַתְּנוּפָה בָּעֲצֶרֶת. שני כבשים שהיו באים בחג השבועות ומונפים יחד עם שתי הלחם, ולאחר מכן היו נשחטים וקרבים על המזבח (הלכות תמידין ומוספין ח,יא).

[ה] קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר הֵן שְׁנֵי תְּמִידִין שֶׁל כָּל יוֹם, וּמוּסְפֵי שַׁבָּתוֹת וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְהַמּוֹעֲדוֹת, וּשְׂעִיר חַטָּאת שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְכֵן אִם שָׁגְגוּ בֵּית דִּין וְהוֹרוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה – מֵבִיא כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט פַּר וְשָׂעִיר, הַפָּר עוֹלָה וְהַשָּׂעִיר חַטָּאת, וְאֵלּוּ הַשְּׂעִירִים הֵן הַנִּקְרָאִין שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְאִם שָׁגְגוּ וְהוֹרוּ בִּשְׁאָר הַמִּצְווֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר – מְבִיאִין פַּר לְחַטָּאת, וְהוּא הַנִּקְרָא פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר.

ה. שְׁנֵי תְּמִידִין שֶׁל כָּל יוֹם. שני כבשים שמקריבים מדי יום עבור קרבן התמיד, אחד בבוקר ואחד בצהריים (הלכות תמידין ומוספין א,א). וּמוּסְפֵי שַׁבָּתוֹת וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְהַמּוֹעֲדוֹת. קרבנות נוספים על התמיד, שהיו מקריבים בשבתות ובמועדים ונזכרים בפרשת פנחס שבחומש במדבר. וּשְׂעִיר חַטָּאת שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים. ראה שם י,ב, הלכות עבודת יום הכיפורים א,ג. וְהוֹרוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה. שמותר לעבדה והעם עבד על פיהם (הלכות שגגות יב,א). וְהוֹרוּ בִּשְׁאָר הַמִּצְווֹת. התירו את אחת ממצוות לא תעשה שחייבים עליה כרת, והעם עבר על אותה מצווה על פיהם. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. שם.

[ו] קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד הֵן: הַבְּכוֹר, וְהַמַּעֲשֵׂר, וְהַפֶּסַח, וְהַחֲגִיגָה וְהִיא שְׁלָמִים, וְהָרְאִיָּה וְהִיא עוֹלוֹת, וְקָרְבַּן הַגֵּר, וְהוּא עוֹלָה מִן הַבְּהֵמָה אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אוֹ שְׁתֵּי תּוֹרִים וּשְׁנֵיהֶן עוֹלָה, אוֹ שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת אַחַת עוֹלָה וְאַחַת שְׁלָמִים, וְהַנּוֹדֵר אוֹ הַמִּתְנַדֵּב עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים. וּשְׁלָמִים הַבָּאִים עִם הַלֶּחֶם, הֵן הַנִּקְרָאִין תּוֹדָה.
וְכֵן קָרְבְּנוֹת הַנָּזִיר, וְהֵן עוֹלָה וְחַטָּאת וּשְׁלָמִים, וְקָרְבְּנוֹת מְצֹרָע, וְהֵן הַחַטָּאת וְאָשָׁם וְעוֹלָה, וְקָרְבְּנוֹת זָבִים וְיוֹלְדוֹת, וְהֵן חַטָּאת וְעוֹלָה, וְקָרְבַּן הַשּׁוֹגֵג בְּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כָּרֵת, וְהוּא חַטָּאת. וְאִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם עָשָׂה אוֹ לֹא עָשָׂה אוֹתוֹ הַחֵטְא – מֵבִיא אָשָׁם, וְהוּא הַנִּקְרָא אָשָׁם תָּלוּי. וְיֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁמֵּבִיא עֲלֵיהֶן אָשָׁם, וְהוּא הַנִּקְרָא אָשָׁם וַדַּאי.
וְכֵן אֵיל הָעוֹלָה וּפַר הַחַטָּאת שֶׁמַּקְרִיב כֹּהֵן גָּדוֹל מִשֶּׁלּוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – הֲרֵי הֵן קָרְבַּן יָחִיד, וּפַר זֶה הוּא הַנִּקְרָא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְכָל אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת מְפֹרָשִׁין הֵן בַּתּוֹרָה, וְכָל אֶחָד מֵהֶן יִתְבָּאֲרוּ דִּינָיו בִּמְקוֹמוֹ.

ו. וְהַחֲגִיגָה וְהִיא שְׁלָמִים וְהָרְאִיָּה וְהִיא עוֹלוֹת. קרבן שלמים וקרבן עולה שמביאים בכל חג כשעולים לרגל (הלכות חגיגה א,א). וְקָרְבַּן הַגֵּר וכו'. קרבן שמקריב גוי המתגייר כחלק מתהליך גרותו (ראה גם הלכות איסורי ביאה יג,ד-ה, הלכות מחוסרי כפרה א,ב). וְהַנּוֹדֵר אוֹ הַמִּתְנַדֵּב עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים. אופנים שונים שהאדם מתחייב להביא קרבן למקדש (ראה לקמן יד,ד). וּשְׁלָמִים הַבָּאִים עִם הַלֶּחֶם הֵן הַנִּקְרָאִין תּוֹדָה. ראה לקמן ט,ה.
וְכֵן קָרְבְּנוֹת הַנָּזִיר. שמביא הנזיר כשהוא מסיים את ימי הנזירות שלו (ראה הלכות נזירות ח,א). וְקָרְבְּנוֹת מְצֹרָע. שמביא לאחר שמסיים את תהליך הטהרה שלו (הלכות שגגות י,ג). וְקָרְבְּנוֹת זָבִים וְיוֹלְדוֹת. שמביאים לאחר סיום תהליך הטהרה שלהם (הלכות מחוסרי כפרה א,ג). וְהוּא חַטָּאת. ראה הלכות שגגות א,א (ויש חטאים אחדים שמביא עליהם קרבן חטאת עולה ויורד – שם י,א). מֵבִיא אָשָׁם וְהוּא הַנִּקְרָא אָשָׁם תָּלוּי. שם ח,א. וְיֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁמֵּבִיא עֲלֵיהֶן אָשָׁם וְהוּא הַנִּקְרָא אָשָׁם וַדַּאי. ראה שם ט,א.
וְכֵן אֵיל הָעוֹלָה וּפַר הַחַטָּאת שֶׁמַּקְרִיב כֹּהֵן גָּדוֹל מִשֶּׁלּוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. ראה הלכות עבודת יום הכיפורים א,א.

[ז] כָּל קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד – חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן וּבְאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶן, חוּץ מִן הַנְּדָבָה. וְכָל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר – אֵינָן חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן וְלֹא בְּאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶן. וְאִם קָרַב הַזֶּבַח – חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶן. וְקָרְבַּן יָחִיד שֶׁקָּבוּעַ לוֹ זְמַן – הֲרֵי הוּא כְּקָרְבַּן צִבּוּר, וְאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ.

ז. חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן וּבְאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶן. הנסכים הם הסולת, השמן והיין הבאים עם הקרבן (לקמן ב,א). אם אבד הקרבן או הנסכים הבאים עמו, על הבעלים להביא קרבן או נסכים אחרים. חוּץ מִן הַנְּדָבָה. כשנדב בהמה לקרבן אינו חייב להביא אחרת אם אבדה (לקמן יד,ה). וְכָל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר אֵינָן חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן וְלֹא בְּאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶן. אם הפרישו בהמה לקרבן ציבור ועבר זמן הקרבתה אין חייבים להקריבה ולהביא את נסכיה. וְאִם קָרַב הַזֶּבַח חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶן. כשהקריבו את הקרבן בזמנו ולא הביאו אתו נסכים, על הציבור להקריב את נסכיו אפילו לאחר שעבר זמנו. וְקָרְבַּן יָחִיד שֶׁקָּבוּעַ לוֹ זְמַן. שיש לו תאריך מסוים להקרבתו, כגון פר ואיל שמביא כהן גדול ביום הכיפורים. וְאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. אינו חייב להקריבו לאחר זמנו.

[ח] כָּל עוֹלַת בְּהֵמָה אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַזְּכָרִים בִּלְבַד, וְהִיא בָּאָה מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים וּמִן הַבָּקָר, בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים, וּמִן הַתּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה, וְאֶחָד בָּהֶן הַזָּכָר וְהַנְּקֵבָה.

ח. וְאֶחָד בָּהֶן הַזָּכָר וְהַנְּקֵבָה. בקרבן העוף אין הבדל בין זכר לנקבה (ראה גם הלכות איסורי מזבח ג,א).

[ט] הַחַטָּאת בָּאָה מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים הָאֵלּוּ, מִן הַזְּכָרִים וּמִן הַנְּקֵבוֹת, מִן הַגְּדוֹלִים וּמִן הַקְּטַנִּים.

[י] הָאָשָׁם אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִזִּכְרֵי כְּבָשִׂים בִּלְבַד; יֵשׁ אָשָׁם בָּא מִגְּדוֹלֵי מִין זֶה, וְיֵשׁ אָשָׁם בָּא מִן הַקְּטַנִּים.

י. יֵשׁ אָשָׁם בָּא מִגְּדוֹלֵי מִין זֶה וְיֵשׁ אָשָׁם בָּא מִן הַקְּטַנִּים. ראה הלכות פסולי המוקדשין ד,כב.

[יא] הַשְּׁלָמִים בָּאִין מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים וּמִן הַבָּקָר, מִזְּכָרִים וּמִנְּקֵבוֹת, מִן הַגְּדוֹלִים וּמִן הַקְּטַנִּים. וְאֵין הָעוֹף בָּא שְׁלָמִים.
הַקְּטַנִּים הֵם מִבֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים עַד שָׁנָה תְּמִימָה מִיּוֹם לְיוֹם; אִם נִתְעַבְּרָה שָׁנָה – נִתְעַבְּרָה לוֹ. וְהַגְּדוֹלִים: בַּבָּקָר – עַד שָׁלֹשׁ שָׁנִים שְׁלֵמוֹת מִיּוֹם לְיוֹם; וּבַצֹּאן – עַד שְׁתֵּי שָׁנִים שְׁלֵמוֹת מִיּוֹם לְיוֹם. יָתֵר עַל זֶה – הֲרֵי הוּא זָקֵן, וְאֵין מַקְרִיבִין אוֹתוֹ.

יא. מִבֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים. ולפני כן הם פסולים (הלכות איסורי מזבח ג,ח). עַד שָׁנָה תְּמִימָה מִיּוֹם לְיוֹם. מיום הלידה עד שמגיע אותו התאריך כעבור שנה. אִם נִתְעַבְּרָה שָׁנָה נִתְעַבְּרָה לוֹ. ונחשב קטן עד סיום השנה לפי התאריך בו נולד, למרות שכבר עברו שנים עשר חודשים.

[יב] אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַקָּרְבָּנוֹת כְּשֵׁרִים מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה, אֵין מַקְרִיבִין לְכַתְּחִלָּה אֶלָּא מִיּוֹם הַשְּׁלֹשִׁים וָהָלְאָה, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַפֶּסַח וּמִן הַמַּעֲשֵׂר, שֶׁאִם רָצָה לְהַקְרִיבָן בַּשְּׁמִינִי לְכַתְּחִלָּה – מַקְרִיב.

יב. אֵין מַקְרִיבִין לְכַתְּחִלָּה אֶלָּא מִיּוֹם הַשְּׁלֹשִׁים וָהָלְאָה. שנאמר בתורה לגבי הקרבנות "מיום השמיני והלאה ירצה" (ויקרא כב,כז), ומכאן למדו שלכתחילה אין להקריבם ביום השמיני אלא רק בזמן מאוחר יותר. חוּץ מִן הַבְּכוֹר… שֶׁאִם רָצָה לְהַקְרִיבָן בַּשְּׁמִינִי לְכַתְּחִלָּה מַקְרִיב. שלגבי בכור נאמר "ביום השמיני תתנו לי" (שמות כב,כט), ומכאן שאפשר להקריבו אפילו לכתחילה ביום השמיני, וממנו למדו למעשר ולפסח (פה"מ פרה א,ד).

[יג] שָׁעוֹת מוֹנִין לַקֳּדָשִׁים, וְאִם הוֹסִיפוּ שָׁעָה אַחַת אוֹ פָּחֲתוּ שָׁעָה – פְּסוּלִין. כֵּיצַד? קָרְבָּן שֶׁמִּצְוָתוֹ לִהְיוֹת בֶּן שָׁנָה, אִם הוֹסִיף עַל הַשָּׁנָה שָׁעָה אַחַת – נִפְסַל. אֲפִלּוּ הָיָה בֶּן שָׁנָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה, וְהוֹסִיף עַל הַשָּׁנָה בִּשְׁעַת זְרִיקָה – נִפְסַל, עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן שָׁנָה עַד שְׁעַת זְרִיקָה. וְכֵן בְּכָל הַזְּבָחִים.

[יד] כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה "כֶּבֶשׂ" אוֹ "כִּבְשָׂה" אוֹ "כְּבָשִׂים" – הֲרֵי אֵלּוּ בְּנֵי שָׁנָה. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "אַיִל" אוֹ "אֵילִים" – הֵם הַזְּכָרִים בְּנֵי שְׁנָתַיִם. וּמֵאֵמָּתַי יִקָּרֵא אַיִל? מִשֶּׁיִּכָּנֵס בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים יוֹם. אֲבָל בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים אֵינוֹ כָּשֵׁר לֹא לְכֶבֶשׂ וְלֹא לְאַיִל, וְהוּא הַנִּקְרָא פַּלְגָּס. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "עֵגֶל" – הֲרֵי זֶה בֶּן שָׁנָה. "פַּר" – בֶּן שְׁנָתַיִם. "שְׂעִיר עִזִּים" – בֶּן שְׁתַּיִם; כָּל שָׁנָה שְׁנִיָּה הוּא נִקְרָא שָׂעִיר.

יד. הֲרֵי אֵלּוּ בְּנֵי שָׁנָה. עד סוף שנתם הראשונה. בְּנֵי שְׁנָתַיִם. עד גיל שנתיים. אֲבָל בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים. וכן מסוף השנה הראשונה ועד יום שלושים. פַּלְגָּס. משמעות המילה ביוונית: צעיר שכבר אינו ילד ועדיין אינו בוגר (וראה פה"מ פרה א,ג). פַּר בֶּן שְׁנָתַיִם. החל משנתו השנייה נקרא פר. אך אפשר להקריבו עד סוף שלוש שנים כדלעיל הי"א (כס"מ). כָּל שָׁנָה שְׁנִיָּה הוּא נִקְרָא שָׂעִיר. מתחילת השנה ועד סופה (בשונה מאיל – מרכה"מ).

[טו] כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר – זְכָרִים. וְכָל חַטָּאוֹת שֶׁל צִבּוּר – מִן הָעֵז אוֹ מִן הַבָּקָר, וְאֵין בָּהֶן מִן הַכְּבָשִׂים. וְכָל עוֹלוֹת הַצִּבּוּר – מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הַבָּקָר, וְאֵין לָהֶן עוֹלָה מִן הָעֵז.
כָּל חַטַּאת יָחִיד – הַנְּקֵבָה, וְתֵאָכֵל לַכֹּהֲנִים, וְאֵינָהּ בָּאָה מִן הַבָּקָר, חוּץ מִשָּׁלֹשׁ חַטָּאוֹת: חַטַּאת נָשִׂיא, שֶׁהִיא עֵז, וְנֶאֱכֶלֶת; וְחַטַּאת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, שֶׁהִיא פַּר, וְנִשְׂרֶפֶת, וְהוּא הַנִּקְרָא פַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְווֹת; וְהַשְּׁלִישִׁית – פַּר שֶׁמֵּבִיא כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְהוּא חַטָּאת, וְנִשְׂרָף.

טו. וְכָל חַטָּאוֹת שֶׁל צִבּוּר מִן הָעֵז. שעיר עבודה זרה של ציבור ושעירי ראשי חודשים ומועדות. אוֹ מִן הַבָּקָר. פר העלם דבר של ציבור. מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הַבָּקָר. תמידים ומוספים הבאים מהכבשים, מהאילים ומן הבקר.
חוּץ מִשָּׁלֹשׁ חַטָּאוֹת. הבאות מן הזכרים או מן הבקר. חַטַּאת נָשִׂיא שֶׁהִיא עֵז. זכר (שעיר), שמביא המלך כאשר חוטא בחטא שהיחיד מביא עליו חטאת (הלכות שגגות טו,א). וְחַטַּאת כֹּהֵן מָשִׁיחַ. שמביא הכהן הגדול כאשר טועה בהוראה ועובר על מצווה שחייבים עליה חטאת (שם). פַּר שֶׁמֵּבִיא כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. הלכות עבודת יום הכיפורים א,א.

[טז] כָּל חַטָּאת שֶׁל צִבּוּר נֶאֱכֶלֶת, חוּץ מִשָּׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחֲבֵרוֹ מִשְׁתַּלֵּחַ, וְכֵן שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה וּפַר הֶעְלֵם נִשְׂרָפִין. וּפַר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְווֹת וּפַר הֶעְלֵם נִקְרָאִין פָּרִים הַנִּשְׂרָפִין, וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה נִקְרָאִין שְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין. הָא לָמַדְתָּ שֶׁחָמֵשׁ חַטָּאוֹת הֵן הַנִּשְׂרָפוֹת: שְׁתַּיִם לַיָּחִיד וְשָׁלֹשׁ לַצִּבּוּר.

טז. מִשָּׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחֲבֵרוֹ מִשְׁתַּלֵּחַ. שעיר החטאת שהוא בן זוגו של השעיר שנשלח לעזאזל. אבל שעיר החטאת שקרב יחד עם המוספים, נאכל (הלכות עבודת יום הכיפורים א,א).

[יז] כָּל הַקָּרְבָּנוֹת הָאֵלּוּ נִקְרָאִין זְבָחִים, וְכָל הָעוֹלוֹת וְהַחַטָּאוֹת וְהָאֲשָׁמוֹת וּשְׁנֵי כִּבְשֵׂי שְׁלָמִים שֶׁל עֲצֶרֶת נִקְרָאִין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. אֲבָל שְׁלָמִים שֶׁל יָחִיד וְהַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח נִקְרָאִין קָדָשִׁים קַלִּים.

יז. זְבָחִים. קרבנות מן החי. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים… קָדָשִׁים קַלִּים. והם נבדלים ביניהם במקום השחיטה (לקמן ה,ב-ד); ובדיני האכילה (לקמן י,ג-ז).

[יח] הָאֵבָרִין שֶׁשּׂוֹרְפִין אוֹתָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ מִן הַחַטָּאוֹת הַנֶּאֱכָלוֹת וּמִן הָאֲשָׁמוֹת וּמִן הַשְּׁלָמִים, הֵם הַנִּקְרָאִין אֵמוּרִין. וְאֵלּוּ הֵן הָאֵמוּרִין שֶׁל שׁוֹר אוֹ שֶׁל עֵז: הַחֵלֶב שֶׁעַל הַקֶּרֶב, וּבִכְלָלוֹ חֵלֶב שֶׁעַל גַּבֵּי הַקֵּבָה, וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת בַּחֵלֶב שֶׁעֲלֵיהֶן עִם הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים, וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד, וְנוֹטֵל מִן הַכָּבֵד מְעַט עִם הַיּוֹתֶרֶת.
וְאִם הָיָה הַקָּרְבָּן מִמִּין הַכְּבָשִׂים – מוֹסִיף עַל אֵלּוּ הָאַלְיָה תְּמִימָה, עִם חֻלְיוֹת מִן הַשִּׁדְרָה עַד מָקוֹם הַכְּלָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְעֻמַּת הֶעָצֶה יְסִירֶנָּה" (ויקרא ג,ט). וְכָל הָאֵמוּרִין נִשְׂרָפִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.

יח. הָאֵבָרִין שֶׁשּׂוֹרְפִין אוֹתָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ מִן הַחַטָּאוֹת הַנֶּאֱכָלוֹת וכו'. ולעומתם, בשר העולה והחטאות הנשרפות היה נשרף כולו. הַחֵלֶב שֶׁעַל הַקֶּרֶב וּבִכְלָלוֹ חֵלֶב שֶׁעַל גַּבֵּי הַקֵּבָה. השומן המכסה את הכרס ואת ההמסס, בית הכוסות והקיבה (ראה גם הלכות מאכלות אסורות ז,ו). הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים. השומן במקום שבו מתחברות עצמות הירך לעצמות האגן. וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד וכו'. חתיכת כבד היוצאת מקצהו התחתון של הכבד ונראית כאצבע יחד עם מעט מהכבד עצמו.
הָאַלְיָה תְּמִימָה. כל הזנב המעובה המלא שומן המצוי בכבשים. עִם חֻלְיוֹת מִן הַשִּׁדְרָה עַד מָקוֹם הַכְּלָיוֹת. החוליות של עמוד השדרה נכנסות לתוך האליה, כשמסירים את האליה יש להסיר אתה את כל החוליות שבה ואת החוליות שמעליה עד מעל הכליות. הֶעָצֶה. הכליות.

[יט] הָיְתָה הַבְּהֵמָה מְעֻבֶּרֶת, אַף עַל פִּי שֶׁכָּלוּ חֳדָשָׁיו שֶׁל עֻבָּר, וַאֲפִלּוּ נִמְצָא חַי – אֵינוֹ מַעֲלֶה חֶלְבּוֹ עִם חֵלֶב אִמּוֹ, אֶלָּא חֵלֶב אִמּוֹ בִּלְבַד, וַהֲרֵי הָעֻבָּר כְּאֶחָד מֵאֵבָרֶיהָ.

יט. אַף עַל פִּי שֶׁכָּלוּ חֳדָשָׁיו שֶׁל עֻבָּר. נגמרו חודשי ההריון שלו. באופן זה חלבו אסור באכילה (הלכות מאכלות אסורות ז,ג) ולמרות זאת לא צריך להקריב אותו. וַאֲפִלּוּ נִמְצָא חַי. לאחר ששחטו את אמו. וַהֲרֵי הָעֻבָּר כְּאֶחָד מֵאֵבָרֶיהָ. נאכל כדין שאר איבריה (ראה הלכות תמורה ד,ג).