פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אַחַר שֶׁמַּפְרִישִׁין תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, מַפְרִישׁ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה מִן הַנִּשְׁאָר, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, וּבוֹ נֶאֱמַר: "כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וכו' (במדבר יח,כד). וְהַמַּעֲשֵׂר הַזֶּה לַלְוִיִּם, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה" (שם יח,כא).
א. כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. והמשך הפסוק: "אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים לנחלה".
ב. מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן מֻתָּר בַּאֲכִילָה לְיִשְׂרָאֵל, וּמֻתָּר לְאָכְלוֹ בְּטֻמְאָה, שֶׁאֵין בּוֹ קְדֻשָּׁה כְּלָל. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֹּאמַר בַּמַּעֲשֵׂר 'קֹדֶשׁ' אוֹ 'פְּדִיָּה' – אֵינוֹ אֶלָּא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
וּמִנַּיִן שֶׁמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן חֻלִּין? שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב" (במדבר יח,כז) – מַה גֹּרֶן וְיֶקֶב חֻלִּין לְכָל דָּבָר, אַף מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ חֻלִּין לְכָל דָּבָר. לְפִיכָךְ, בַּת לֵוִי שֶׁנִּשְׁבָּת אוֹ שֶׁנִּבְעֲלָה בְּעִילַת זְנוּת – נוֹתְנִין לָהּ הַמַּעֲשֵׂר וְאוֹכֶלֶת. אֲבָל מִי שֶׁשָּׁמְעָה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ אוֹ הֵעִיד לָהּ עֵד אֶחָד וְנִשֵּׂאת, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעְלָהּ – קָנְסוּ אוֹתָהּ חֲכָמִים שֶׁתִּהְיֶה אֲסוּרָה בַּמַּעֲשֵׂר.
ב. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֹּאמַר בַּמַּעֲשֵׂר קֹדֶשׁ אוֹ פְּדִיָּה אֵינוֹ אֶלָּא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. כל מקום שהזכיר הרמב"ם דינים העוסקים בקדושה או בפדיון של מעשר, הכוונה למעשר שני שקרוי 'קודש' (ראה הלכות מעשר שני ג,ד; וייתכן שיש לנקד: "וכל מקום שֶׁנֶּאֱמַר…", והכוונה לפסוקי התורה שנזכר בהם לשון 'קדש' ודין פדיון, ראה ויקרא כז,ל-לא, דברים יד,כה, כו,יב-יג – יד"פ).
וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם וכו'. פסוק זה נאמר ללוויים לגבי תרומת מעשר שהלוי נותן לכהן מתוך מעשר ראשון, והפסוק משווה בין תרומת מעשר לתרומה גדולה, ובין מעשר ראשון לחולין שמהם מפרישים תרומה גדולה. כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן. כמו ראשית הדגן (תרומה גדולה) שמפרישים מהגורן (מקום דישת התבואה). וְכַמְלֵאָה. ענבים בשלות. מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ. שהפרישו ממנו תרומת מעשר. שֶׁנִּשְׁבָּת. שנשבתה על ידי גויים, ויש חשש שמא בעלו אותה. נוֹתְנִין לָהּ הַמַּעֲשֵׂר וְאוֹכֶלֶת. בניגוד לתרומה (ראה הלכות תרומות ו,ז-יא). קָנְסוּ אוֹתָהּ חֲכָמִים שֶׁתִּהְיֶה אֲסוּרָה בַּמַּעֲשֵׂר. כיוון שלא בדקה היטב אם בעלה אכן מת (לקנסות נוספים שקנסו אותה ראה הלכות גירושין י,ז).
ג. לְוִיִּם וְכֹהֲנִים מַפְרִישִׁין מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן כְּדֵי לְהַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר, וְכֵן הַכֹּהֲנִים מַפְרִישִׁין שְׁאָר תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת לְעַצְמָן. וּלְפִי שֶׁהַכֹּהֲנִים נוֹטְלִין מִן הַכֹּל, יָכוֹל יֹאכְלוּ פֵּרוֹתֵיהֶן בְּטִבְלָן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם" (במדבר יח,כח), מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: "אַתֶּם" – אֵלּוּ הַלְוִיִּם, "גַּם אַתֶּם" – לְרַבּוֹת הַכֹּהֲנִים.
ג. מַפְרִישִׁין מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן. אף שאינם נותנים אותו לאדם אחר צריכים להפריש מעשר ראשון מהפירות שלהם. נוֹטְלִין מִן הַכֹּל. מקבלים תרומות מלוויים וישראלים, ואינם נותנים כלל. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים בפירוש הכתובים.
ד. אֵין מוֹצִיאִין הַמַּעֲשֵׂר מִיַּד הַכֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וכו' (במדבר יח,כו). וְכֵן כָּל מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה – אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָן מִכֹּהֵן לְכֹהֵן. וְעֶזְרָא קָנַס אֶת הַלְוִיִּם בִּזְמַנּוֹ שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לָהֶם מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, אֶלָּא יִנָּתֵן לַכֹּהֲנִים, לְפִי שֶׁלֹּא עָלוּ עִמּוֹ לִירוּשָׁלַיִם.
ד. הַמַּעֲשֵׂר. מעשר ראשון. שֶׁלֹּא עָלוּ עִמּוֹ לִירוּשָׁלַיִם. מגלות בבל, בתחילת תקופת בית המקדש השני (ראה עזרא ח,טו).
ה. הָאוֹכֵל פֵּרוֹתָיו טְבָלִים, וְכֵן לֵוִי שֶׁאָכַל הַמַּעֲשֵׂר בְּטִבְלוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חַיָּבִין מִיתָה לַשָּׁמַיִם – אֵין מְשַׁלְּמִין הַמַּתָּנוֹת לְבַעְלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיי" (במדבר יח,כד) – אֵין לְךָ בָּהֶן כְּלוּם עַד שֶׁיָּרִימוּ אוֹתָן. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ מֻתָּר לְאָדָם לִהְיוֹת אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת.
ה. הַמַּעֲשֵׂר בְּטִבְלוֹ. לפני שהופרשה ממנו תרומת מעשר. שֶׁהֵן חַיָּבִין מִיתָה לַשָּׁמַיִם. הלכות מאכלות אסורות י,יט. לְבַעְלֵיהֶן. לאחד הכהנים. אֵין לְךָ בָּהֶן כְּלוּם עַד שֶׁיָּרִימוּ אוֹתָן. אין לכהנים וללוויים זכות במתנות עד שיפרישו אותן. מֻתָּר לְאָדָם לִהְיוֹת אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ תְּחִלָּה. לאכול מהפירות בעודם טבל על דעת שיפריש לאחר מכן (ראה גם הלכות ביכורים ה,יב).
ו. מְעַשְּׂרִין מִמָּקוֹם עַל מָקוֹם אַחֵר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר מִן הַמֻּקָּף. אֲבָל אֵין מְעַשְּׂרִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, וְלֹא מִן הַחַיָּב עַל הַפָּטוּר, וְלֹא מִן הַפָּטוּר עַל הַחַיָּב, וְאִם עִשֵּׂר – אֵינוֹ מַעֲשֵׂר.
ו. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר מִן הַמֻּקָּף. מפירות סמוכים (בניגוד לתרומה גדולה שאינה ניטלת אלא מן המוקף – הלכות תרומות ג,יז). אֲבָל אֵין מְעַשְּׂרִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ וכו'. בדומה לתרומה גדולה (שם ה,ב-ג, ה,יב).
ז. כָּל שֶׁאָמַרְנוּ בַּתְּרוּמָה 'אֵין תּוֹרְמִין מִזֶּה עַל זֶה', כָּךְ בַּמַּעֲשֵׂר אֵין מְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה. וְכָל שֶׁאָמַרְנוּ בַּתְּרוּמָה 'אִם תָּרַם – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה', כָּךְ בַּמַּעֲשֵׂר אִם הִפְרִישׁ – מַעַשְׂרוֹתָיו מַעַשְׂרוֹת. וְכָל שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַתְּרוּמָה, פָּטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְכָל הַתּוֹרֵם, מְעַשֵּׂר. וְכָל שֶׁאָמַרְנוּ בָּהֶם 'לֹא יִתְרֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ – תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה', כָּךְ אִם עִשְּׂרוּ – מַעַשְׂרוֹתֵיהֶן מַעַשְׂרוֹת. וְכָל שֶׁאֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, כָּךְ אֵין מַעַשְׂרוֹתָיו מַעַשְׂרוֹת.
ז. כָּל שֶׁאָמַרְנוּ בַּתְּרוּמָה וכו'. דין מעשר כדין תרומה לעניין הפרשה על פירות מסוג אחר לכתחילה ובדיעבד כמפורט בהלכות תרומות פרק ה. וְכָל שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַתְּרוּמָה. פירות שלא צריך להפריש מהם (הלכות תרומות ב,ט-יב). וְכָל הַתּוֹרֵם מְעַשֵּׂר וכו'. כל מי שמותר לו לתרום תרומה לכתחילה, מותר לו לעשר. וכל מי שלכתחילה לא יתרום אך בדיעבד תרומתו נחשבת, כך גם לגבי מעשר (שם פרק ד).
ח. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'הֲרֵינִי מְעַשֵּׂר עַל יָדֶיךָ' – אֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲמֹד עִמּוֹ עַד שֶׁיִּרְאֶה אִם יְעַשֵּׂר אוֹ לֹא יְעַשֵּׂר. וְאִם אָמַר הוּא לַחֲבֵרוֹ: 'עַשֵּׂר עַל יָדִי' – צָרִיךְ לַעֲמֹד עִמּוֹ.
ח. עַל יָדֶיךָ. בשבילך. אֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲמֹד וכו'. וכן אינו צריך לשאול אותו לאחר מעשה אם עישר, כיוון שהשליח התנדב מעצמו לעשר ויש להניח שעשה כך. וְאִם אָמַר הוּא לַחֲבֵרוֹ עַשֵּׂר עַל יָדִי. אם בעל הפירות ביקש מחברו שיעשר בשבילו, והוא הסכים. צָרִיךְ לַעֲמֹד עִמּוֹ. או לשאול אותו לאחר מכן אם עישר, שיש לחשוש שמא הסכמתו לעשר נבעה מחוסר נעימות ולא הייתה בלב שלם, ולכן אין לסמוך על הסכמה זו עד שיברר הדבר (ריק"ו, ד"א).
ט. הֶחָרוּבִין אֵינָן חַיָּבִין בַּמַּעַשְׂרוֹת אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם, לְפִי שֶׁאֵינָן מַאֲכַל רֹב הָאָדָם. וְהַשְּׁקֵדִים הַמָּרִים, בֵּין בְּקָטְנָן בֵּין בְּגָדְלָן – פְּטוּרִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן אֹכֶל.
ט. הֶחָרוּבִין וכו'. מדובר כאן בזן מסוים של חרובים שהוא זן גרוע ואינו ראוי כל כך למאכל אדם (הלכות מעשר שני א,ג). מִדִּבְרֵיהֶם. מדברי חכמים.
י. אִילָן שֶׁנְּטָעוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת – פָּטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה" (דברים יד,כב). וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת מִדִּבְרֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי תְּאֵנָה הָעוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר – חַיָּב לְעַשֵּׂר פֵּרוֹתֶיהָ אִם אֲסָפָן כְּאַחַת.
י. שֶׁהֲרֵי תְּאֵנָה הָעוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר חַיָּב לְעַשֵּׂר פֵּרוֹתֶיהָ אִם אֲסָפָן כְּאַחַת. אם קטף בחצר שתי תאנים יחד צריך לעשרן (כדלקמן ד,טו), ומוכח מכך שיש חיוב מעשרות גם במקום שאינו מוגדר שדה, שהרי חצר אינה מיועדת לזריעה כשדה.
יא. בְּצָלִים שֶׁהִשְׁרִישׁוּ זֶה בְּצַד זֶה, וַאֲפִלּוּ הִשְׁרִישׁוּ בְּקַרְקַע עֲלִיָּה – פְּטוּרִין מִן הַמַּעַשְׂרוֹת. נָפְלָה עֲלֵיהֶן מַפֹּלֶת וַהֲרֵי הֵן מְגֻלִּין – הֲרֵי אֵלּוּ כִּנְטוּעִים בַּשָּׂדֶה, וְחַיָּבִין בַּמַּעַשְׂרוֹת.
יא. בְּצָלִים שֶׁהִשְׁרִישׁוּ זֶה בְּצַד זֶה. בצלים תלושים מהקרקע שהונחו יחד, ומחמת הלחות העוברת מאחד לשני הוסיפו לצמוח ולגדול (יד"פ). בְּקַרְקַע עֲלִיָּה. בגג הבית, שמצוי שם עפר. פְּטוּרִין מִן הַמַּעַשְׂרוֹת. מכיוון שהם כנטועים בבית ואינם חייבים מהתורה, ואף חכמים לא חייבו במקרה זה, כיוון שאינו מעוניין בהשרשתם (או"ש, תוכ"פ מעשרות עמ' 702). נָפְלָה עֲלֵיהֶן מַפֹּלֶת וַהֲרֵי הֵן מְגֻלִּין. נפל גג העלייה שבה הונחו הבצלים וכעת הבצלים גלויים לאוויר (שם).
יב. הַמְשַׁמֵּר שָׂדֵהוּ מִפְּנֵי עֲנָבָיו, וּבָא אֶחָד וְאָסַף אֶת הַתְּאֵנִים הַנִּשְׁאָרוֹת בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה, אוֹ שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּר שָׂדֵהוּ מִפְּנֵי הַמִּקְשָׁאוֹת וְהַמִּדְלָעוֹת, וּבָא אֶחָד וְאָסַף אֶת הָעֲנָבִים הַנִּשְׁאָרִים שָׁם הַמְפֻזָּרִים בַּשָּׂדֶה: בִּזְמַן שֶׁבַּעַל הַשָּׂדֶה מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן – אֲסוּרִין מִשּׁוּם גָּזֵל, וּלְפִיכָךְ חַיָּבִין בַּמַּעַשְׂרוֹת וּבַתְּרוּמָה; אֵין בַּעַל הַבַּיִת מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן – מֻתָּרִין מִשּׁוּם גָּזֵל וּפְטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר.
יב. הַתְּאֵנִים הַנִּשְׁאָרוֹת בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה. שזמן קטיפת התאנים כבר עבר, ונשארו בשדה מעט תאנים. הַמִּקְשָׁאוֹת וְהַמִּדְלָעוֹת. שדות קישואים ודלועים. וּלְפִיכָךְ חַיָּבִין בַּמַּעַשְׂרוֹת וּבַתְּרוּמָה. שהם בגדר "אוכל אדם הנשמר" (הלכות תרומות ב,א), ואינם הפקר, למרות ששמירת השדה אינה בגללם.
יג. אֵין מְעַשְּׂרִין אֶלָּא מִן הַמֻּבְחָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ וְנֶחְשַׁב לַלְוִיִּם כִּתְבוּאַת גֹּרֶן וְכִתְבוּאַת יָקֶב" (במדבר יח,ל): כְּשֵׁם שֶׁמַּעֲשֵׂר שֶׁמַּפְרִישִׁין הַלְוִיִּם – מִן הַחֵלֶב שֶׁבּוֹ, כָּךְ מַעֲשֵׂר שֶׁמַּפְרִישִׁין יִשְׂרָאֵל מִן הַגֹּרֶן וּמִן הַיֶּקֶב – מִן הַחֵלֶב.
יג. אֵין מְעַשְּׂרִין אֶלָּא מִן הַמֻּבְחָר. יש להפריש למעשר את הפירות הטובים (ראה גם הלכות תרומות ה,א). שֶׁנֶּאֱמַר. לגבי תרומת מעשר. חֶלְבּוֹ. החלק הטוב שבו (ראה הלכות מאכלות אסורות ז,ה). שֶׁמַּעֲשֵׂר שֶׁמַּפְרִישִׁין הַלְוִיִּם. תרומת מעשר שהיא עשירית ממעשר ראשון שהלוי מקבל.
יד. אֵין מְעַשְּׂרִין בְּאֹמֶד, אֶלָּא בְּמִדָּה אוֹ בְּמִשְׁקָל אוֹ בְּמִנְיָן, וְכָל הַמְדַקְדֵּק בַּשִּׁעוּר – מְשֻׁבָּח. וְהַמַּרְבֶּה בְּמַעַשְׂרוֹת – מַעַשְׂרוֹתָיו מְקֻלְקָלִין, שֶׁהֲרֵי הַטֶּבֶל מְעֹרָב בָּהֶן, וּפֵרוֹתָיו מְתֻקָּנִין.
יד. אֵין מְעַשְּׂרִין בְּאֹמֶד. באומדן ובהשערה, כיוון ששיעור מעשר מפורש בתורה ואסור לשנות ממנו (כבתרומת מעשר, ובניגוד לתרומה גדולה – ראה הלכות תרומות ג,ד, ג,י). אֶלָּא בְּמִדָּה וכו'. כל דבר לפי הדרך שרגילים למדוד אותו (ראה הלכות תרומות ג,יא). בְּמִדָּה. מידת נפח. מַעַשְׂרוֹתָיו מְקֻלְקָלִין שֶׁהֲרֵי הַטֶּבֶל מְעֹרָב בָּהֶן. שהפירות העודפים על שיעור מעשר לא חל עליהם שם מעשר, אלא נשארים טבל כפי שהיו קודם ונמצא שיש כאן תערובת של טבל ומעשר. וּפֵרוֹתָיו מְתֻקָּנִין. שהרי הופרש מהם מעשר.
טו. הַמַּפְרִישׁ מִקְצָת מַעֲשֵׂר – אֵינוֹ מַעֲשֵׂר, אֶלָּא בְּמִי שֶׁחִלֵּק אֶת הָעֲרֵמָה, אֲבָל צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מִזֶּה הַחֵלֶק שֶׁהוֹצִיא מַעֲשֵׂר שֶׁלּוֹ. כֵּיצַד? הָיוּ לוֹ מֵאָה סְאָה, הִפְרִישׁ מֵהֶן חֲמִשָּׁה לְשֵׁם מַעֲשֵׂר – אֵינָן מַעֲשֵׂר, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְרִישׁ עַל הֶחָמֵשׁ סְאִין מַעֲשֵׂר מִמָּקוֹם אַחֵר, אֶלָּא מַפְרִישׁ מֵהֶן חֲצִי סְאָה, שֶׁהִיא מַעֲשֵׂר שֶׁלָּהֶן.
טו. מִקְצָת מַעֲשֵׂר. פחות מהשיעור. אֵינוֹ מַעֲשֵׂר אֶלָּא בְּמִי שֶׁחִלֵּק אֶת הָעֲרֵמָה. לא חל עליו שם מעשר והפירות נשארו טבל, אלא אם כן חילק את הפירות והפריש מחלק אחד כשיעור שמתאים לאותו חלק (ויש נוסחאות: "אלא כמי שחלק את הערמה", והיינו שהפרשה כזו אינה נחשבת אלא כחלוקת ערמת הטבל לשניים. ובדומה לכך בהלכות תרומות ג,ז: "והרי הוא כחולק הכרי"). אֲבָל צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מִזֶּה הַחֵלֶק שֶׁהוֹצִיא מַעֲשֵׂר שֶׁלּוֹ וכו'. את המעשר שצריך לתת עבור החלק שהפריש (שדינו טבל), צריך להפריש מתוך אותם הפירות עצמם, ולא מפירות טבל אחרים. שהואיל ובתחילה הפריש פירות אלו על דעת שהם מעשר, צריך להפריש את המעשר מתוכם (ראה פה"מ תרומות ד,א, הלכות תרומות שם).
טז. הַמַּפְרִישׁ מַעֲשֵׂר זֶה – מְבָרֵךְ תְּחִלָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין עַל כָּל הַמִּצְווֹת. וְכֵן מְבָרֵךְ עַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְעַל מַעְשַׂר עָנִי וְעַל מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר. מְבָרֵךְ עַל כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְאִם הִפְרִישׁ הַכֹּל זֶה אַחַר זֶה מִיָּד וְלֹא סָח בֵּינֵיהֶן – כּוֹלְלָן בְּרָכָה אַחַת, וּמְבָרֵךְ: 'לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת'.
טז. מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר. תרומת מעשר.

תקציר הפרק 

פרק א הלכות מעשר
פרק ראשון בנושא זה 🎉

דינים כלליים במעשר

אחר שמפרישים תרומה גדולה לכהן, מפריש אחד מעשרה מן הנשאר -וזה הוא הנקרא מעשר ראשון והמעשר הזה ללויים.
מעשר ראשון מותר באכילה לישראל, ומותר לאוכלו בטומאה -שאין בו קדושה כלל.
בכללות – כדיני תרומה דיני מעשרות -תומרים מין במינו וכד'.
גם לוי וכהן יכולים להפריש לעצמם וחובה שיפרישו ולא יאכלו טבל.
להבדיל מתרומה גדולה אופן העישור הוא אף מדבר מרוחק. ובכמות מדויקת של עשירית.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם דבר שאני נחשב למאכל פטור מהמעשר?

2.האם קיימת אפשרות להפסיד מהלווים את מעשרותיהם?

3.ההבדל העיקרי בין תרומה למעשר הוא, שתרומה ניתנת לכהן טהור בלבד והמעשר ניתן ללוי ונאכל
לכל אדם?

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן