פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אַחַר שֶׁמַּפְרִישִׁין מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן בְּכָל שָׁנָה, מַפְרִישִׁין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ" וכו' (דברים יד,כב). וּבְשָׁנָה שְׁלִישִׁית וְשִׁשִּׁית מַפְרִישִׁין מַעְשַׂר עָנִי חֵלֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
א. אַחַר שֶׁמַּפְרִישִׁין מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן בְּכָל שָׁנָה. שמעשר ראשון נוהג בכל השנים (מלבד שנת השמיטה). מַפְרִישִׁין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. עשירית ממה שנשאר. וּבְשָׁנָה שְׁלִישִׁית וְשִׁשִּׁית. על פי מחזור השמיטה. חֵלֶף. במקום. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות מתנות עניים ו,א-ד.
ב. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי הוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעֲשַׂר תְּבוּאָה וְקִטְנִיּוֹת וִירָקוֹת, וְכָל מָקוֹם שֶׁנֹּאמַר 'רֹאשׁ הַשָּׁנָה' סְתָם, הוּא בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי. וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעֲשַׂר הָאִילָנוֹת.
כֵּיצַד? תְּבוּאָה וְקִטְנִיּוֹת שֶׁהִגִּיעוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁלִישִׁית, אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְמְרוּ וְנֶאֶסְפוּ בַּשְּׁלִישִׁית – מַפְרִישִׁין מֵהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְאִם לֹא בָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת אֶלָּא אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁלִישִׁית – מַפְרִישִׁין מֵהֶן מַעְשַׂר עָנִי.
וְכֵן פֵּרוֹת הָאִילָן שֶׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת קֹדֶם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט שֶׁל שְׁלִישִׁית, אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְמְרוּ וְנֶאֶסְפוּ אַחֲרֵי כֵן בְּסוֹף שָׁנָה שְׁלִישִׁית – מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר, וּמַפְרִישִׁין מֵהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְכֵן אִם בָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת קֹדֶם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט שֶׁל רְבִיעִית, אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְמְרוּ וְנֶאֶסְפוּ בָּרְבִיעִית – מַפְרִישִׁין מֵהֶן מַעְשַׂר עָנִי. וְאִם בָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת אַחַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט – מִתְעַשְּׂרִין לְהַבָּא.

ב. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי וכו'. ראה גם הלכות תרומות ה,יא.

לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת. שלב הגידול שבו מתחייבים הפירות בתרומות ומעשרות (ראה הלכות מעשר ב,ג-ה). שֶׁנִּגְמְרוּ. התבשלו כל צרכם. וְנֶאֶסְפוּ. נקטפו.

מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר. כדין שנה שעברה.

ג. וְהֶחָרוּבִין, אַף עַל פִּי שֶׁחָנְטוּ פֵּרוֹתֵיהֶן קֹדֶם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט – מִתְעַשְּׂרִין לְהַבָּא, הוֹאִיל וּמַעַשְׂרוֹתֵיהֶן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין הַדְּבָרִים אֲמוּרִים אֶלָּא בְּחָרוּבֵי צַלְמוֹנָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְמַאֲכַל רֹב הָאָדָם, וְהֵן הֵן שֶׁמַּעַשְׂרוֹתֵיהֶן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אֲבָל שְׁאָר הֶחָרוּבִין, יֵרָאֶה לִי שֶׁהֵן כִּשְׁאָר פֵּרוֹת הָאִילָן.
ג. שֶׁחָנְטוּ פֵּרוֹתֵיהֶן. שהתחילו להבשיל (זמן חנטת הפרי הוא 'עונת המעשרות' – ריק"ו, חזו"א שביעית ז,יב). בְּחָרוּבֵי צַלְמוֹנָה. חרובים הגדלים במקום ששמו צלמונה.
ד. הַיָּרָק – בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִשּׂוּרוֹ. כֵּיצַד? אִם נִלְקַט בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁלִישִׁית, אַף עַל פִּי שֶׁבָּא לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת וְנִגְמַר בַּשְּׁנִיָּה – מַפְרִישִׁין מִמֶּנּוּ מַעְשַׂר עָנִי; וְאִם נִלְקַט בָּרְבִיעִית – מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
ד. הַיָּרָק בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִשּׂוּרוֹ. זמן תלישת הירק הוא הזמן הקובע לעניין חיוב מעשרות.
ה. וְכֵן הָאֶתְרֹג בִּלְבַד מִשְּׁאָר פֵּרוֹת הָאִילָן – הֲרֵי הוּא כַּיָּרָק, וְהוֹלְכִין אַחַר לְקִיטָתוֹ, בֵּין לַמַּעֲשֵׂר בֵּין לַשְּׁבִיעִית. כֵּיצַד? אִם נִלְקַט בַּשְּׁלִישִׁית אַחַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט – מַפְרִישִׁין מִמֶּנּוּ מַעְשַׂר עָנִי, אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְמַר בַּשְּׁנִיָּה. וְכֵן אִם נִלְקַט בָּרְבִיעִית קֹדֶם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט – מַפְרִישִׁין מִמֶּנּוּ מַעְשַׂר עָנִי. נִלְקַט בָּהּ אַחַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט – מַפְרִישִׁין מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
ה. הֲרֵי הוּא כַּיָּרָק וְהוֹלְכִין אַחַר לְקִיטָתוֹ. דין האתרוג כירק לעניין זה שהזמן הקובע בו הוא הקטיף שלו, אך ראש השנה שלו הוא בט"ו בשבט כפירות האילן. בֵּין לַמַּעֲשֵׂר. לקביעה אם חייב במעשר שני או עני. בֵּין לַשְּׁבִיעִית. אם נקטף בשנת שמיטה יש בו קדושת שביעית (הלכות שמיטה ד,יב; וראה שם ד,ט ששנת שמיטה מתחילה באחד בתשרי גם ביחס לפירות האילן, שפירות החונטים לאחר אחד בתשרי יש בהם קדושת שביעית, וכן ירקות הנלקטים או אתרוג שנקטף בזמן זה).
ו. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוֹלְכִין אַחַר לְקִיטָתוֹ – אֶתְרֹג בַּת שִׁשִּׁית שֶׁנִּכְנְסָה לַשְּׁבִיעִית, אֲפִלּוּ הָיְתָה כַּזַּיִת וְנַעֲשָׂת כַּכַּד – חַיֶּבֶת בְּמַעַשְׂרוֹת.
ו. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוֹלְכִין אַחַר לְקִיטָתוֹ וכו'. אף שלעניין קדושת שביעית הזמן הקובע באתרוג הוא לקיטתו, מכל מקום אם הגיע לעונת המעשרות בשנה השישית מתחייב במעשרות. ואף שפירות שביעית פטורים ממעשרות (הלכות מתנות עניים ו,ה), החמירו חכמים וחייבו אותו במעשרות כדין שאר פירות שחנטו בשנה שישית, וזאת אפילו אם עיקר גידולו בשביעית, כגון שבשישית היה קטן כזית ובשביעית גדל כמו כד (ראה גם הלכות שמיטה ד,יב).
ז. הָאֲבִיּוֹנוֹת שֶׁל צָלָף – נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי אִילָן וְחֻמְרֵי זְרָעִים: שֶׁאִם הָיוּ מִשָּׁנָה שְׁנִיָּה שֶׁנִּכְנְסוּ לַשְּׁלִישִׁית, וְנִלְקְטוּ קֹדֶם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט – מַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ מַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר אַחֵר וּפוֹדֵהוּ, וְאַחַר שֶׁפּוֹדֵהוּ נוֹתְנוֹ לָעֲנִיִּים, וְאוֹכֵל פִּדְיוֹנוֹ בְּתוֹרַת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְנִמְצָא כְּמִי שֶׁהִפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּמַעְשַׂר עָנִי.
ז. הָאֲבִיּוֹנוֹת שֶׁל צָלָף. הצלף הוא שיח קוצני רב שנתי המכונה כך גם בימינו, והאביונות הם הפירות שלו. נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי אִילָן וְחֻמְרֵי זְרָעִים. הזמן הקובע באביונות הוא לקיטתם (בדומה לירק). אך לגבי ראש השנה שלהם הסתפקו חכמים אם הוא באחד בתשרי כדין הירק או בט"ו בשבט כדין האילן. וְאַחַר כָּךְ מַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר אַחֵר וּפוֹדֵהוּ. כדין פירות מעשר שני שניתן להעביר את הקדושה שלהם לכסף (כדלקמן ד,א). וְאַחַר שֶׁפּוֹדֵהוּ נוֹתְנוֹ לָעֲנִיִּים. כדין פירות מעשר עני. וְאוֹכֵל פִּדְיוֹנוֹ בְּתוֹרַת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. קונה בכסף מאכלים ואוכלם בירושלים כדין אכילת מעשר שני המבואר בפרקים הבאים.
ח. הָאֹרֶז וְהַדֹּחַן וְהַפְּרָגִין וְהַשֻּׁמְשְׁמִין, אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁרִישׁוּ קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה – אֵין הוֹלְכִין בָּהֶן אֶלָּא אַחַר גְּמַר הַפְּרִי, וּמִתְעַשְּׂרִין לְהַבָּא. וְכֵן פּוֹל הַמִּצְרִי, אַף עַל פִּי שֶׁמִּקְצָתוֹ הִשְׁרִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וּמִקְצָתוֹ לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה – צוֹבֵר גָּרְנוֹ לְתוֹכוֹ, וְתוֹרֵם וּמְעַשֵּׂר מִן הַכֹּל כְּאֶחָד, שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר גְּמַר הַפְּרִי.
ח. הָאֹרֶז וְהַדֹּחַן וכו'. ראה גם הלכות שמיטה ד,יא. גְּמַר הַפְּרִי. הבשלתו המלאה, ואין הולכים במינים אלו אחר עונת המעשרות כשאר קטניות, כיוון שכל ערוגה מגיעה לשלב זה בזמן שונה (ריבמ"ץ שביעית ב,ז על פי בבלי ר"ה יג,ב, וראה שם תוס' ד"ה אחר). פּוֹל הַמִּצְרִי. מין ממיני הזרעונים שנמצא רק במצרים (פה"מ נדרים ז,ב). צוֹבֵר גָּרְנוֹ לְתוֹכוֹ. רשאי לאסוף למקום אחד יבול שהשריש בשנה זו ויבול שהשריש בשנה שעברה (וראה עוד לקמן ה"י פרטים נוספים בדיני פול המצרי).
ט. הַבְּצָלִים הַסָּרִיסִים שֶׁמָּנַע מֵהֶן הַמַּיִם שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְשֶׁל בַּעַל שֶׁמָּנַע מֵהֶן שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה – מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר. מָנַע מֵהֶן פָּחוֹת מִכָּאן, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְחִילוּ לִיבַשׁ קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה – מִתְעַשְּׂרִין לְהַבָּא.
ט. הַבְּצָלִים הַסָּרִיסִים. מין בצל שזקוק להשקיה מרובה, ונקרא 'סריס' (שאינו מזריע) לפי שאינו כשאר בצלים שצומחים ומוציאים עלים כאשר מניחים אותם במקום רטוב לאחר עקירתם מהקרקע (פה"מ שביעית ב,ט, וראה גם הלכות שמיטה ד,יז). וְשֶׁל בַּעַל. בצלים רגילים שרוב חיותם ממי גשמים. שֶׁמָּנַע מֵהֶן שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת. שלושה מועדי השקיה, והעובדה שמנע מהמינים הללו מים מראה שהגיעו לגמר הבשלתם ועומדים להיתלש מן הקרקע (פה"מ שם). מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר. מפרישים מהם מעשר כדין השנה שמסתיימת, שדנים בהם כאילו נתלשו, ובירקות הולכים אחר שנת הלקיטה (ריק"ו).
י. פּוֹל הַמִּצְרִי שֶׁהֵבִיא שְׁלִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה: אִם זְרָעוֹ לְזֶרַע – מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר; זְרָעוֹ לְיָרָק – מִתְעַשֵּׂר לְהַבָּא; זְרָעוֹ לְזֶרַע וּלְיָרָק, אוֹ שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע וְחָשַׁב עָלָיו לְיָרָק – מְעַשֵּׂר מִזַּרְעוֹ עַל יְרָקוֹ וּמִיְּרָקוֹ עַל זַרְעוֹ.
לֹא הֵבִיא שְׁלִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה: אִם זְרָעוֹ לְזֶרַע – זַרְעוֹ מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר, וִירָקוֹ בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ, וְהוּא שֶׁלָּקַט מִמֶּנּוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אֲבָל אִם לָקַט אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה – בֵּין יְרָקוֹ בֵּין זַרְעוֹ מִתְעַשֵּׂר לְהַבָּא.
זְרָעוֹ לְזֶרַע וְחָשַׁב עָלָיו לְיָרָק – הוֹלְכִין אַחַר מַחֲשַׁבְתּוֹ. זְרָעוֹ לְיָרָק וְחָשַׁב עָלָיו לְזֶרַע – אֵין מַחֲשֶׁבֶת זֶרַע חָלָה עָלָיו, אֶלָּא אִם כֵּן מָנַע מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ אֲרִיּוֹת, וְהוּא שֶׁהֵבִיא שְׁלִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אֲבָל אִם הֵבִיא לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִמְנַע מִלֶּאֱרוֹת מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ אֲרִיּוֹת.
זְרָעוֹ לְזֶרַע, וְעָשָׂה כֻּלּוֹ קְצָצִים גְּמוּרִים לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה – זַרְעוֹ מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר, וִירָקוֹ בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ. מִקְצָתוֹ עָשָׂה קְצָצִים גְּמוּרִים וּמִקְצָתוֹ לֹא עָשָׂה – זֶה הוּא שֶׁאָמַרְנוּ צוֹבֵר גָּרְנוֹ לְתוֹכוֹ, וְנִמְצָא מְעַשֵּׂר מִזַּרְעוֹ עַל יְרָקוֹ וּמִיְּרָקוֹ עַל זַרְעוֹ.
י. אִם זְרָעוֹ לְזֶרַע. לצורך אכילת הגרגרים היבשים (רש"י ר"ה יג,ב; וראה פה"מ שביעית ב,ח מהדורת המאור ובהערה שם). מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר. שבמקרה זה הזמן הקובע למעשרות הוא שליש גידולו כדין תבואה (ראה הלכות מעשר ב,ה). ולעיל ה"ח מדובר שזרע את הפול סתם ללא כוונה מיוחדת, שאז הולכים אחר גמר הפרי, וכן בכל מקרה שמטרת הזריעה אינה ברורה כל צרכה הולכים אחר גמר הפרי. זְרָעוֹ לְיָרָק. לצורך אכילת תרמילי הפרי בעודם לחים. מִתְעַשֵּׂר לְהַבָּא. כדין ירקות שהולכים בהם אחר זמן הלקיטה. וְחָשַׁב עָלָיו לְיָרָק. לאחר הזריעה חשב עליו גם לירק. מְעַשֵּׂר מִזַּרְעוֹ עַל יְרָקוֹ וּמִיְּרָקוֹ עַל זַרְעוֹ. שהזרעים והתרמילים מתעשרים יחד, והולכים אחר גמר הפרי כדין הזורע סתם.
זַרְעוֹ מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר… וְהוּא שֶׁלָּקַט מִמֶּנּוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. כאשר לקט מהזרעים לפני ראש השנה, הזרעים נידונים על פי השנה החולפת אף אם לא הביא שליש, שהרי לא יביא שליש לעולם. וִירָקוֹ בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ. אם יש תרמילים לחים שרוצה לאכלם ירק, נדונים בפני עצמם והולכים בהם אחר זמן הלקיטה.
וְחָשַׁב עָלָיו לְיָרָק. לאחר הזריעה שינה דעתו והחליט שרצונו לצורך ירק. הוֹלְכִין אַחַר מַחֲשַׁבְתּוֹ. על פי מחשבתו האחרונה ונידון כירק. אֵין מַחֲשֶׁבֶת זֶרַע חָלָה עָלָיו. מחשבתו האחרונה אין בכוחה לבטל את מחשבתו הראשונה. אֶלָּא אִם כֵּן מָנַע מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ אֲרִיּוֹת. לא לקט ממנו בשלושה מועדי לקיטה, כפי שנהוג בפול המצרי הנזרע לזרע שלא לוקטים ממנו אלא ממתינים שהזרעים יתייבשו. שכאשר עושה מעשה שמוכיח שרצונו כעת לצורך זרע, יש בזה תוקף לבטל את מחשבתו הראשונה. אֲרִיּוֹת. לקיטות. אֲבָל אִם הֵבִיא וכו'. כאשר הביא שליש לאחר ראש השנה, אין חילוק בין הזורע לצורך הזרע ובין הזורע לצורך ירק, וממילא מתעשר כדין השנה החדשה אף אם לא עשה מעשה שמוכיח את שינוי דעתו.
זְרָעוֹ לְזֶרַע וכו'. מקרה זה מסתעף מהמקרה בפסקה הקודמת שזרעו לזרע ואחר כך חשב עליו לירק, אך במקרה זה המתין עד שהתרמילים יתבשלו לגמרי ויתחילו להתייבש ('קצצים גמורים'), ומתוך כך נראה שרצונו באכילת הזרעים היבשים כמחשבתו הראשונה. וִירָקוֹ בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ. אם צמחו תרמילים נוספים, נדונים על פי מחשבתו השנייה. מִקְצָתוֹ עָשָׂה קְצָצִים גְּמוּרִים וכו'. במקרה זה נראה שרצונו הן לזרע כמחשבתו הראשונה והן לירק כמחשבתו השנייה, ולכן הזרעים והתרמילים מתעשרים יחד, והולכים אחר גמר פרי כדין אדם שכוונתו אינה מבוררת. זֶה הוּא שֶׁאָמַרְנוּ. לעיל ה"ח. בהבנת הפרטים השונים בהלכה זו וכן ביחס בינה לבין ה"ח רבו הקשיים, והמפרשים הלכו בדרכים שונות (ראה לדוגמה ריק"ו וד"א), ואנו פירשנו אותה על פי ערוה"ש זרעים קיח,כד-ל, ובתוספת הסבר מפירוש ר"י פליקס לירושלמי שביעית ב,ה.
יא. פֵּרוֹת שָׁנָה שְׁנִיָּה שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּפֵרוֹת שְׁלִישִׁית, אוֹ שֶׁל שְׁלִישִׁית בָּרְבִיעִית – הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – מַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִן הַכֹּל, אֲבָל לֹא מַעְשַׂר עָנִי, שֶׁמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי חָמוּר, שֶׁהֲרֵי הוּא קֹדֶשׁ, וּמַעְשַׂר עָנִי חֹל. וְכֵן פֵּרוֹת שֶׁהֵן סָפֵק אִם פֵּרוֹת שְׁנִיָּה הֵן אוֹ פֵּרוֹת שְׁלִישִׁית – מַפְרִישׁ מֵהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
יא. פֵּרוֹת שָׁנָה שְׁנִיָּה שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּפֵרוֹת שְׁלִישִׁית. כגון שיש לו מאגר של פירות שנה שניה ומאגר של פירות שנה שלישית, ומצא פירות שאינו יודע מהיכן נפלו (חזו"א שביעית ז,טו). הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. שסביר יותר להניח שנפלו מהרוב (ראה הלכות מאכלות אסורות ח,יא). מַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִן הַכֹּל וכו'. מפריש מעשר ונוהג בו דין מעשר שני, ואין צריך לתת לעני. שכאשר יש ספק במציאות אם יש כאן חיוב מעשר עני או לא, המוציא מחברו עליו הראיה (מה שאין כן בספק בדין כמו אביונות לעיל ה"ז – ד"א על פי חזו"א שביעית שם).
יב. כָּל הַפָּטוּר מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן – פָּטוּר מִן הַשֵּׁנִי וּמִן הֶעָנִי, וְכָל שֶׁחַיָּב בָּרִאשׁוֹן – חַיָּב בָּהֶן. וְכָל הַתּוֹרֵם – מְעַשֵּׂר, וְכָל שֶׁאֵינוֹ תּוֹרֵם – אֵינוֹ מוֹצִיא מַעֲשֵׂר זֶה. וְכָל מִי שֶׁאִם תָּרַם תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה – כָּךְ אִם עִשֵּׂר מַעֲשֵׂר זֶה הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר. וְכָל מִי שֶׁאֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה – כָּךְ אִם הוֹצִיא מַעֲשֵׂר זֶה אֵינוֹ מַעֲשֵׂר.
יב. כָּל הַפָּטוּר מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן. כמפורט בהלכות תרומות ב,א-יב. וְכָל הַתּוֹרֵם מְעַשֵּׂר… וְכָל מִי שֶׁאִם תָּרַם וכו'. בהלכות תרומות ד,א-יג, מפורט מי כשר לתרום לכתחילה, מי כשר בדיעבד, ומי פסול אפילו בדיעבד. דינים אלו נכונים גם לגבי מעשר שני ועני.
יג. פֵּרוֹת שֶׁהוֹצִיא מֵהֶן מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן קֹדֶם שֶׁיִּקָּבְעוּ לַמַּעֲשֵׂר – הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי קֹדֶם שֶׁיּוֹצִיא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹן קוֹבֵעַ לַשֵּׁנִי. אֲבָל מִשֶּׁנִּקְבְּעוּ לַמַּעֲשֵׂר, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיא אֶת הָרִאשׁוֹן – אָסוּר לֶאֱכֹל מֵהֶן עֲרַאי עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת הַשֵּׁנִי אוֹ אֶת מַעְשַׂר עָנִי.
יג. קֹדֶם שֶׁיִּקָּבְעוּ לַמַּעֲשֵׂר… שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹן קוֹבֵעַ לַשֵּׁנִי. קביעות למעשר היא השלב שבו הפירות מתחייבים בחיוב גמור של תרומות ומעשרות, ואסור לאכול מהם אפילו אכילת עראי לפני הפרשת תרומות ומעשרות (ראה הלכות מעשר ג,א-ג). הפרשת תרומה מפירות שנגמרה מלאכתם קובעת למעשרות (שם ה"ג). כאן מתבאר שהפרשת מעשר ראשון אינה קובעת למעשרות, ולכן מותר לאכול עראי לפני הפרשת מעשר שני (וכגון שהפרשת תרומה הייתה לפני גמר מלאכה, ובשל כך לא קבעה למעשרות – ירושלמי מעשרות ב,ג).
יד. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, הוֹאִיל וְהוּא טָעוּן הֲבָאַת מָקוֹם – אֵין מְבִיאִין אוֹתוֹ מִחוּצָה לָאָרֶץ, כִּבְכוֹר בְּהֵמָה. לְפִיכָךְ לֹא חִיְּבוּ לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּסוּרְיָא. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁמַּפְרִישִׁין בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וּבְאֶרֶץ מִצְרַיִם – פּוֹדִין אוֹתוֹ שָׁם, וּמְבִיאִין דָּמָיו לִירוּשָׁלַיִם. וְכֵן יֵרָאֶה לִי שֶׁלֹּא חִיְּבוּ מְקוֹמוֹת אֵלּוּ בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶלָּא כְּדֵי לִקְבֹּעַ מַעְשַׂר עָנִי, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן.
יד. כִּבְכוֹר בְּהֵמָה. שאף הוא טעון הבאת מקום להביאו למקדש ולהקריבו שם, ואין מביאים אותו מחוץ לארץ לארץ ישראל (הלכות בכורות א,ה). לְפִיכָךְ לֹא חִיְּבוּ לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּסוּרְיָא. אדם שקנה קרקע בארצות שכבש דוד המלך, חייב להפריש תרומות ומעשרות מדברי חכמים (הלכות תרומות א,ג-ד), מלבד מעשר שני שטעון הבאת מקום לירושלים, וכיוון שלא ניתן להביאו – לא חייבו חכמים להפרישו. וְיֵרָאֶה לִי… וְכֵן יֵרָאֶה לִי וכו'. בארץ שנער וארץ מצרים תיקנו נביאים וחכמים להפריש תרומות ומעשרות (הלכות תרומות א,א), ויש להפריש שם גם מעשר שני ולהעביר את קדושתו למטבעות שיקנה בהן מאכלים בירושלים (ראה לקמן ד,א). חכמים תיקנו כך על מנת שבעלי השדות יפרישו מעשר עני לצורך פרנסת עניי ישראל שהיו מצויים בארצות אלו (בניגוד לסוריא – ריק"ו), שאם בעלי השדות יתרגלו לא להפריש מעשר שני – לא יפרישו גם מעשר עני שמחליף את המעשר שני בשנה השלישית והשישית לשמיטה.

תקציר הפרק 

פרק א הלכות מעשר שני ונטע רבעי
פרק ראשון בנושא זה💪🏻

קביעת שנת המעשר ודינים כלליים

מעשר שני היא מצווה מהתורה להפריש עשירית מיבול התבואה השנתי (בנוסף על המעשר הראשון). מעשר שני הוא מעשר מיוחד שאינו ניתן לאף אדם ועל החקלאי עצמו לאוכלו בקדושה ובטהרה בירושלים.

המצווה מתקיימת בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית למניין שנות מחזור השמיטה. בשנים שבהן אין מפרישים מעשר שני, כלומר בשנה השלישית והשישית למחזור השמיטה, מפרישים מעשר עני.

⬅בפרק זה מבאר הרמב"ם את הדינים הבסיסיים של מצוות מעשר שני.

קביעת הזמן:

🗓א' תשרי -שנת המעשרות בתבואה וקטנית בזמן שהתבואה והקטנית ראויים לעישור:
בירק לפי לקיטתו, באורז וכדומה לפי גמר הפרי, בבצלים בהתאם לזמן שנמנע מהם מים וכד'
🗓ט"ו שבט – בפירות בזמן שראויים לעישור (בשלים לאכילה וכד'), באתרוג לפי לקיטתו.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.השיוך לשנת המעשר נעשה לפי חנטת הפירות – לפני או אחרי טו' בשבט?

2.הדבר החריג באתרוג הוא שחייב במעשרות אף בשביעית?

3.האם מעשר עני חמור יותר ממעשר שני?

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן