פרק א', הלכות מקוואות, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַטְּמֵאִים, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים, בֵּין שֶׁנִּטְמְאוּ בְּטֻמְאָה חֲמוּרָה שֶׁל תּוֹרָה בֵּין שֶׁנִּטְמְאוּ בְּטֻמְאוֹת שֶׁל דִּבְרֵיהֶם – אֵין לָהֶן טָהֳרָה אֶלָּא בִּטְבִילָה בְּמַיִם הַנִּקְוִים בַּקַּרְקַע.
א. הַנִּקְוִים. המכונסים.
ב. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה רְחִיצַת בָּשָׂר וְכִבּוּס בְּגָדִים מִן הַטֻּמְאוֹת – אֵינוֹ אֶלָּא בִּטְבִילַת כָּל הַגּוּף בְּמִקְוֶה. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּזָּב: "וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם" (ויקרא טו,יא) – כְּלוֹמַר שֶׁיִּטְבֹּל כָּל גּוּפוֹ, וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַטְּמֵאִים, שֶׁאִם טָבַל כֻּלּוֹ חוּץ מֵרֹאשׁ אֶצְבָּעוֹ הַקְּטַנָּה – עֲדַיִן הוּא בְּטֻמְאָתוֹ. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִפִּי הַשְּׁמוּעָה, הֲרֵי נֶאֱמַר: "בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר" (שם יא,לב) – בִּנְיַן אָב לְכָל הַטְּמֵאִים שֶׁיָּבֹאוּ בַּמַּיִם.
ב. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִפִּי הַשְּׁמוּעָה הֲרֵי נֶאֱמַר בַּמַּיִם יוּבָא… בִּנְיַן אָב לְכָל הַטְּמֵאִים שֶׁיָּבֹאוּ בַּמַּיִם. הדינים הללו נאמרו במסורת חכמים בביאור המקראות, וניתן ללמדם גם בדרכי הדרשה שנמסרו לחכמים. וכאן למדים בבניין אב, שבכלי הנטמא משרץ מפורש בתורה שאינו נטהר עד שיובא במים, וממנו נלמד לכל הטמאים.
ג. כָּל הַכֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ – יֵשׁ לָהֶן טָהֳרָה בַּמִּקְוֶה, חוּץ מִכְּלֵי חֶרֶשׂ וּכְלֵי זְכוּכִית, וְכֵן הַמַּפָּץ. כְּלִי חֶרֶשׂ נֶאֱמַר בּוֹ: "וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ" (ויקרא יא,לג) – אֵין לוֹ טָהֳרָה אֶלָּא שְׁבִירָה. אֲפִלּוּ חִבְּרוֹ בַּקַּרְקַע, וַאֲפִלּוּ קְבָעוֹ בְּמַסְמֵר, וַאֲפִלּוּ מִלְּאָהוּ סִיד אוֹ גְּבָסִים – הֲרֵי הוּא כְּמוֹת שֶׁהָיָה עַד שֶׁיִּשָּׁבֵר. וּכְלֵי זְכוּכִית כִּכְלֵי חֶרֶשׂ עָשׂוּ אוֹתָן בְּדָבָר זֶה.
ג. הַמַּפָּץ. מחצלת הארוגה מחבלים או קנים וכדומה (הלכות כלים כג,א). אֲפִלּוּ חִבְּרוֹ בַּקַּרְקַע. שנעשה כקרקע שאינה מקבלת טומאה, מכל מקום אין זה מוציאו מידי טומאה. וַאֲפִלּוּ קְבָעוֹ בְּמַסְמֵר. קיבע אותו למבנה המחובר לקרקע, ובאופן זה נטהרים כלים אחרים (ראה שם כו,א). מִלְּאָהוּ סִיד. על מנת לבטלו מתורת כלי. גְּבָסִים. גבס. וּכְלֵי זְכוּכִית כִּכְלֵי חֶרֶשׂ. מכיוון שעשייתם מן החול ככלי חרס (שם א,ה).
ד. הַמַּפָּץ אֵינוֹ בִּכְלַל הַכֵּלִים הַמְקַבְּלִין שְׁאָר כָּל הַטֻּמְאוֹת: לְפִי שֶׁאֵינוֹ כְּלִי קִבּוּל – אֵינוֹ מִכְּלַל כְּלֵי עֵץ הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה; וְהוֹאִיל וְהוּא רָאוּי לְמִשְׁכָּב – נִתְרַבָּה לְטֻמְאַת מִדְרָס בִּלְבַד דִּין תּוֹרָה. וְכֵיוָן שֶׁאֵין לוֹ טֻמְאָה וְלֹא טָהֳרָה בְּפֵרוּשׁ, וְנִתְרַבָּה לַטֻּמְאָה – לֹא יִתְרַבֶּה לִטַּהֵר בַּמִּקְוֶה, שֶׁאֵין מִתְטַהֵר בַּמִּקְוֶה אֶלָּא כֵּלִים הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה. וְאֵין לַמַּפָּץ טָהֳרָה אֶלָּא קְרִיעָתוֹ עַד שֶׁיִּשָּׁאֵר פָּחוֹת מִשִּׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים.
ד. לְפִי שֶׁאֵינוֹ כְּלִי קִבּוּל אֵינוֹ מִכְּלַל כְּלֵי עֵץ הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה. שנאמר בתורה לגבי טומאת שרצים (ויקרא יא,לב) "מכל כלי עץ… או שק", ולמדו חכמים שרק כלי עץ שמקבל לתוכו דברים בדומה לשק, הרי הוא מקבל טומאה (הלכות כלים א,י). נִתְרַבָּה לְטֻמְאַת מִדְרָס בִּלְבַד. נלמד מלשון הפסוק שגם מפץ בכלל טומאת מדרס (ראה שם כלים כג,א), דהיינו שנטמא אם הוא נמצא מתחת לזב או זבה או נידה או יולדת (ראה הלכות מטמאי משכב ומושב א,א, ז,א). דִּין תּוֹרָה. מן התורה נטמא רק במדרס, אבל מדברי חכמים נטמא בכל הטומאות (הלכות כלים שם). בְּפֵרוּשׁ. במילים מפורשות בתורה.
ה. הַזָּב – אֵין לוֹ טָהֳרָה אֶלָּא בְּמַעְיָן, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בּוֹ: "בְּמַיִם חַיִּים" (ויקרא טו,יג). אֲבָל הַזָּבָה וּשְׁאָר הַטְּמֵאִים, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים – טוֹבְלִין אַף בַּמִּקְוֶה.
ה. בְּמַיִם חַיִּים. מים נובעים (תרגום אונקלוס ויקרא טו,יג).
ו. כָּל חַיָּבֵי טְבִילוֹת – טְבִילָתָן בַּיּוֹם, חוּץ מִנִּדָּה וְיוֹלֶדֶת שֶׁטְּבִילָתָן בַּלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה. וּבַעַל קֶרִי טוֹבֵל וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם" (דברים כג,יב), שֶׁטּוֹבֵל וְהוֹלֵךְ מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה עַד הַעֲרֵב הַשֶּׁמֶשׁ.
ו. כָּל חַיָּבֵי טְבִילוֹת. כגון זב, מצורע, בועל נידה וטמא מת (בבלי יומא ו,ב). טְבִילָתָן בַּיּוֹם. זמן טבילתם ביום האחרון של ספירתם, ואינם צריכים להמתין עד הערב. חוּץ מִנִּדָּה וְיוֹלֶדֶת שֶׁטְּבִילָתָן בַּלַּיְלָה. שצריכות להמתין עד תום ימי ספירתן, ולטבול בלילה שלאחר השלמת הספירה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה. הלכות איסורי ביאה ד,ו. וּבַעַל קֶרִי טוֹבֵל וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ וכו'. רשאי לטבול מיד כשנטמא, ואפילו אם נטמא בלילה אינו צריך להמתין לבוקר. שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם וכו'. פסוק זה עוסק ביציאת בעל קרי מחוץ למחנה במדבר, והמשכו: "וכבא השמש יבא אל תוך המחנה". ומכאן שבעל קרי יכול לטבול במשך כל היממה עד הערב, וכאשר מגיע הלילה הוא נטהר.
ז. כָּל הַטּוֹבֵל צָרִיךְ שֶׁיַּטְבִּיל כָּל גּוּפוֹ כְּשֶׁהוּא עָרֹם בְּבַת אַחַת. וְאִם הָיָה בַּעַל שֵׂעָר – יַטְבִּיל כָּל שְׂעַר רֹאשׁוֹ, וַהֲרֵי הוּא כְּגוּפוֹ דִּין תּוֹרָה. וְכָל הַטְּמֵאִים שֶׁטָּבְלוּ בְּבִגְדֵיהֶן – עָלְתָה לָהֶם טְבִילָה; מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם בָּאִין בָּהֶן, אֵינָן חוֹצְצִין. וְכֵן הַנִּדָּה שֶׁטָּבְלָה בִּבְגָדֶיהָ – מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ.
ז. וַהֲרֵי הוּא כְּגוּפוֹ דִּין תּוֹרָה. דין השער כדין הגוף שאם נשארה שערה אחת מחוץ למים, לא עלתה לו טבילה כלל. שֶׁהַמַּיִם בָּאִין בָּהֶן. נכנסים מתחת לבגדים או חודרים לתוכם.
ח. כָּל הַטּוֹבֵל – צָרִיךְ לְהִתְכַּוֵּן לַטְּבִילָה. וְאִם לֹא נִתְכַּוֵּן – עָלְתָה לוֹ טְבִילָה לְחֻלִּין. אֲפִלּוּ נִדָּה שֶׁטָּבְלָה בְּלֹא כַּוָּנָה, כְּגוֹן שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ יָרְדָה לְהָקֵר – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. אֲבָל לִתְרוּמָה וְקָדָשִׁים אֵינָהּ טְהוֹרָה עַד שֶׁתִּטְבֹּל בְּכַוָּנָה.
ח. לְהָקֵר. להתקרר. אֲבָל לִתְרוּמָה וְקָדָשִׁים אֵינָהּ טְהוֹרָה עַד שֶׁתִּטְבֹּל בְּכַוָּנָה. שתתכוון לשם טהרה לתרומה או לקדשים (ראה הלכות שאר אבות הטומאות יג,ב).
ט. הַכּוֹפֵת יָדָיו וְרַגְלָיו וְיָשַׁב לוֹ בְּאַמַּת הַמַּיִם, אִם נִכְנְסוּ מַיִם דֶּרֶךְ כֻּלּוֹ – טָהוֹר. הַקּוֹפֵץ לְתוֹךְ הַמִּקְוֶה – הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. וְהַטּוֹבֵל פַּעֲמַיִם בַּמִּקְוֶה – הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. וְהָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'כְּבֹשׁ יָדֶיךָ עָלַי בַּמִּקְוֶה' – הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה.
ט. הַכּוֹפֵת. מכופף ומקבץ זה על זה. אִם נִכְנְסוּ מַיִם דֶּרֶךְ כֻּלּוֹ. בכל חלקי הגוף, שכיוון שכופף גופו צריך לוודא שהמים נכנסו לכל גופו (כס"מ). וְהָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ כְּבֹשׁ יָדֶיךָ עָלַי בַּמִּקְוֶה הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. שאופנים אלו נראים כדרך שחוק ולא כדרך טבילה, ועוד שיכול להיות בהם חשש סכנה (ראה כס"מ ותס"ר מקוואות עמ' 28). ויש מפרשים שאופנים אלו הם דרך חומרה, ומוציא לעז על הטובלים שאינם נוהגים בדרך זו (ח"ד מקוואות ה,ד).
י. בֵּית הַסְּתָרִים וּבֵית הַקְּמָטִים – אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיָּבֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם" (ויקרא טו,יא) – אֵבָרִים הַנִּרְאִין בִּלְבַד. וְאַף עַל פִּי כֵן, צְרִיכִין לִהְיוֹת רְאוּיִין שֶׁיָּבֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם, וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶן דָּבָר חוֹצֵץ. לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁתִּהְיֶה אִשָּׁה מְדִיחָה קְמָטֶיהָ בַּמַּיִם וְאַחַר כָּךְ תִּטְבֹּל. וְהָאִשָּׁה טוֹבֶלֶת כְּדֶרֶךְ גְּדִילָתָהּ, כְּאוֹרֶגֶת וְכִמְנִיקָה אֶת בְּנָהּ.
י. בֵּית הַסְּתָרִים. מקומות פנימיים בגוף, כמו תוך הפה או תוך האף (פה"מ מקוואות ח,ה). וּבֵית הַקְּמָטִים. קיפולי הבשר (שם). מְדִיחָה קְמָטֶיהָ בַּמַּיִם. להסיר דברים חוצצים. וְהָאִשָּׁה טוֹבֶלֶת כְּדֶרֶךְ גְּדִילָתָהּ. בדרכה הרגילה. כְּאוֹרֶגֶת וְכִמְנִיקָה אֶת בְּנָהּ. שבפעולות אלה היא פושטת את איבריה והמים נכנסים תחת בית השחי וכדומה (ראה הלכות טומאת צרעת ט,יב).
יא. אִשָּׁה אֵינָהּ טוֹבֶלֶת בַּנָּמֵל, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְבַּיֶּשֶׁת מִבְּנֵי אָדָם וְאֵינָהּ טוֹבֶלֶת כַּהֹגֶן. וְאִם הִקִּיף לָהּ מַפָּץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ כְּדֵי לְהַצְנִיעָהּ – טוֹבֶלֶת בַּנָּמֵל. וְלֹא תִּטְבֹּל עַל גַּבֵּי חֶרֶשׂ אוֹ סַל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְפַחֶדֶת וְלֹא תַּעֲלֶה לָהּ טְבִילָה.
יא. בַּנָּמֵל. במקום שהספינות עוגנות. הִקִּיף לָהּ מַפָּץ. מחצלת העומדת כמחיצה מכל צדדיה. שֶׁהִיא מְפַחֶדֶת וְלֹא תַּעֲלֶה לָהּ טְבִילָה. חוששת ליפול, ושמא לא תטבול כהוגן (כס"מ).
יב. אֶחָד הָאָדָם וְאֶחָד הַכֵּלִים – לֹא יִהְיֶה דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינָם לְבֵין הַמַּיִם. וְאִם הָיָה דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינָם וּבֵין הַמַּיִם, כְּגוֹן שֶׁהָיָה בָּצֵק אוֹ טִיט מֻדְבָּק עַל בְּשַׂר הָאָדָם אוֹ עַל גּוּף הַכְּלִי – הֲרֵי זֶה טָמֵא כְּשֶׁהָיָה, וְלֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה.
דְּבַר תּוֹרָה, אִם הָיָה דָּבָר הַחוֹצֵץ חוֹפֶה אֶת רֹב הָאָדָם אוֹ רֹב הַכְּלִי – לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מַקְפִּיד עָלָיו וְרוֹצֶה לְהַעֲבִירוֹ. אֲבָל אִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו וְלֹא שָׂם אוֹתוֹ עַל לֵב בֵּין עָבַר בֵּין לֹא עָבַר – אֵינוֹ חוֹצֵץ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא חוֹפֶה אֶת רֻבּוֹ. וְכֵן אִם הָיָה חוֹפֶה מִעוּטוֹ – אֵינוֹ חוֹצֵץ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַקְפִּיד עָלָיו.
מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁכָּל דָּבָר הַחוֹצֵץ, אִם הָיָה מַקְפִּיד עָלָיו – לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עַל מִעוּטוֹ, גְּזֵרָה מִשּׁוּם רֻבּוֹ; וְכָל דָּבָר הַחוֹצֵץ, אִם הָיָה חוֹפֶה אֶת רֻבּוֹ – לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו, גְּזֵרָה מִשּׁוּם רֻבּוֹ הַמַּקְפִּיד עָלָיו.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, שֶׁאִם הָיָה עַל בְּשַׂר הָאָדָם אוֹ עַל גּוּף הַכְּלִי דָּבָר מִדְּבָרִים הַחוֹצְצִין, כְּגוֹן בָּצֵק וְזֶפֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אֲפִלּוּ טִפָּה כְּחַרְדָּל, וְהוּא מַקְפִּיד עָלֶיהָ – לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה; וְאִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלֶיהָ – עָלְתָה לוֹ טְבִילָה, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חוֹפֶה רֹב הַכְּלִי אוֹ רֹב הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

יב. חוֹפֶה. מכסה. מַקְפִּיד עָלָיו. שהדבר החוצץ מפריע לו. וְלֹא שָׂם אוֹתוֹ עַל לֵב בֵּין עָבַר בֵּין לֹא עָבַר. אין הבדל מבחינתו אם עבר ממנו או נשאר עליו.

טִפָּה כְּחַרְדָּל. כגרגר חרדל.

תקציר הפרק 

פרק א הלכות *מקוות* ​
*דיני הטבילה*

*טהרת מקווה*
כל טמא נטהר באמצעות הכנסת כולו למקווה מים, בבת אחת, עם כוונה (בתרומה וקדשים) בלי חציצה, ושכל המקומות ראויים שהמים יבואו בתוכם. זב צריך מעיין, כלי חרס וזכוכית אין להם טהרה אלא הריסה.
מעניין 🗯
למה אסור לקפוץ לתוך מקווה ❓
עיינו בהלכה ט ו'פסקים ושיטות' שם

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.כלי זכוכית וכלי חרס טהרתן שווה?

2.כל הזבים טובלים במעיין?

3.בעל קרי צריך להיות במקוה כל היום?

תשובות

1-כן 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן