א. כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה שֶׁהִיא בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁהִזִּיקָה – הַבְּעָלִים חַיָּבִין לְשַׁלֵּם, שֶׁהֲרֵי מָמוֹנָם הִזִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ" (שמות כא,לה, ושם: וְכִי) – אֶחָד הַשּׁוֹר וְאֶחָד שְׁאָר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, לֹא דִּבֵּר הַכָּתוּב בְּשׁוֹר אֶלָּא בַּהֹוֶה.
א. כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה וכו'. ודווקא בעל חיים שאין בו דעת. אך אין אדם חייב על נזקי עבדיו, שיש בהם דעת ואינו יכול לשמרם, ואם היה חייב יכול היה העבד להזיק בכוונה ולחייב את אדונו בכל עת שזה יקניטנו (הלכות גנבה א,ט). כִּי יִגֹּף. ידחוף או יכה באחד מאיבריו. אֶחָד הַשּׁוֹר וְאֶחָד שְׁאָר בְּהֵמָה וכו'. הדין חל הן על שור והן על כל בהמה, חיה או עוף, אף שבתורה נזכר רק שור (השווה לקמן י,ב, יב,א). אֶלָּא בַּהֹוֶה. במציאות הרווחת והמצויה.
ב. וְכַמָּה מְשַׁלֵּם? אִם הִזִּיקָה בִּדְבָרִים שֶׁדַּרְכָּהּ לַעֲשׂוֹתָן תָּמִיד כְּמִנְהַג בְּרִיָּתָהּ, כְּגוֹן בְּהֵמָה שֶׁאָכְלָה תֶּבֶן אוֹ עָמִיר אוֹ שֶׁהִזִּיקָה בְּרַגְלָהּ כְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ – חַיָּב לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם" (שמות כב,ד).
וְאִם שִׁנָּת וְעָשָׂת מַעֲשִׂים שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ תָּמִיד לַעֲשׂוֹתָן וְהִזִּיקָה בָּהֶן, כְּגוֹן שׁוֹר שֶׁנָּגַח אוֹ נָשַׁךְ – חַיָּב לְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִגּוּף הַמַּזִּיק עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ" (שמות כא,לה).
וְאִם שִׁנָּת וְעָשָׂת מַעֲשִׂים שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ תָּמִיד לַעֲשׂוֹתָן וְהִזִּיקָה בָּהֶן, כְּגוֹן שׁוֹר שֶׁנָּגַח אוֹ נָשַׁךְ – חַיָּב לְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִגּוּף הַמַּזִּיק עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ" (שמות כא,לה).
ב. כְּמִנְהַג בְּרִיָּתָהּ. כטבען של בהמות כמותה. עָמִיר. הקש (הגבעול) של צמח התלתן (ערוך ערך 'עמר'; ולפי רש"י נראה שהוא הקש והתבן של הדגן, ראה פירושו שבת עו,א, בבא קמא כ,א). כְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ. שהזיקה במהלך הליכתה הרגילה ולא באופן חריג ומכוון. מֵיטַב שָׂדֵהוּ… יְשַׁלֵּם. ישלם מן הקרקע המשובחת (וראה לקמן ח,י שקודם גובים ממיטלטלין, ולאו דווקא המשובחים, ורק אם אין מיטלטלין גובים מן הקרקע).
חֲצִי נֶזֶק. שקנסה אותו התורה לשלם חלק מהנזק כדי שישמור על בהמתו להבא (בבלי בבא קמא טו,א, וראה לקמן ב,ז). מִגּוּף הַמַּזִּיק עַצְמוֹ. מתוך שווייה של הבהמה המזיקה, לאחר שימכרוה.
ג. כֵּיצַד? שׁוֹר שָׁוֶה מָנֶה שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שָׁוֶה עֶשְׂרִים וֶהֱמִיתוֹ, וַהֲרֵי הַנְּבֵלָה שָׁוָה אַרְבָּעָה – בַּעַל הַשּׁוֹר חַיָּב לְשַׁלֵּם שְׁמוֹנָה, שֶׁהוּא חֲצִי הַנֶּזֶק, וְאֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם אֶלָּא מִגּוּף הַשּׁוֹר שֶׁהִזִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי" (שמות כא,לה). לְפִיכָךְ, אִם הֵמִית שׁוֹר שָׁוֶה עֶשְׂרִים לְשׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְהַנְּבֵלָה שָׁוָה מָנֶה – אֵין בַּעַל הַנְּבֵלָה יָכוֹל לוֹמַר לְבַעַל הַחַי: 'תֵּן לִי חֲמִשִּׁים', אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ: 'הֲרֵי שׁוֹר שֶׁהִזִּיק לְפָנֶיךָ, קָחֵהוּ וָלֵךְ', אֲפִלּוּ אֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא דִּינָר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ג. מָנֶה. מאה דינרי כסף. וַהֲרֵי הַנְּבֵלָה שָׁוָה אַרְבָּעָה. כך שסך הנזק הוא שישה עשר דינרים. וְהַנְּבֵלָה שָׁוָה מָנֶה. כך שסך הנזק הוא מאה דינרים, וחצי הנזק (חמישים דינרים) גבוה מערך השור המזיק השווה רק עשרים דינרים. אֵין בַּעַל הַנְּבֵלָה יָכוֹל לוֹמַר וכו'. אין הניזק יכול לדרוש את כל דמי חצי הנזק, שכן על התשלום להגיע מתוך שוויו של השור המזיק. אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ. המזיק לניזק. הֲרֵי שׁוֹר שֶׁהִזִּיק לְפָנֶיךָ קָחֵהוּ וָלֵךְ. שנותן לו המזיק את שורו החי, ולא מעבר לזה.
ד. הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה שֶׁדַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ תָּמִיד כְּמִנְהַג בְּרִיָּתוֹ – הוּא הַנִּקְרָא מוּעָד; וְהַמְשַׁנֶּה וְעָשָׂה מַעֲשֶׂה שֶׁאֵין דֶּרֶךְ כָּל מִינוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן תָּמִיד, כְּגוֹן שׁוֹר שֶׁנָּגַח אוֹ נָשַׁךְ – הוּא הַנִּקְרָא תָּם. וְזֶה הַמְשַׁנֶּה, אִם הֻרְגַּל בַּשִּׁנּוּי פְּעָמִים רַבּוֹת – נַעֲשָׂה מוּעָד לְאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁהֻרְגַּל בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא" (שמות כא,לו).
ד. הוּא הַנִּקְרָא מוּעָד. ועל הבעלים לשלם נזק שלם מנכסיהם. הוּא הַנִּקְרָא תָּם. ועל הבעלים לשלם חצי נזק מגוף הבהמה שהזיקה. אִם הֻרְגַּל בַּשִּׁנּוּי פְּעָמִים רַבּוֹת וכו'. ולקמן פרק ו יתבאר כיצד נעשית בהמה מועדת לעניין מעשה מסוים. לְאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁהֻרְגַּל בּוֹ. שאם הורגל בנגיחות הרי הוא מועד לנגוח אך לא לנשוך או לבעוט וכדומה. אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא. בפסוק מדובר על שור שהפך למועד לנגיחות, ובהמשכו נאמר שבמקרה כזה על המזיק לשלם לניזק נזק שלם.
ה. חֲמִשָּׁה מַעֲשִׂים תַּמִּים יֵשׁ בַּבְּהֵמָה, אִם הוּעֲדָה לְאֶחָד מֵהֶן – נַעֲשָׂת מוּעֶדֶת לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, וְאֵלּוּ הֵן: הַבְּהֵמָה אֵינָהּ מוּעֶדֶת מִתְּחִלָּתָהּ לֹא לִגַּח, וְלֹא לִגֹּף, וְלֹא לִנְשֹׁךְ, וְלֹא לִרְבֹּץ עַל כֵּלִים גְּדוֹלִים, וְלֹא לִבְעֹט. וְאִם הוּעֲדָה לְאֶחָד מֵהֶם – הֲרֵי זוֹ מוּעֶדֶת לוֹ.
אֲבָל הַשֵּׁן מוּעֶדֶת מִתְּחִלָּתָהּ לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ, וְהָרֶגֶל מוּעֶדֶת מִתְּחִלָּתָהּ לְשַׁבֵּר כְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ, וְהַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת מִתְּחִלָּתָהּ לִרְבֹּץ עַל פַּכִּים קְטַנִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וּלְמַעֵךְ אוֹתָן.
אֲבָל הַשֵּׁן מוּעֶדֶת מִתְּחִלָּתָהּ לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ, וְהָרֶגֶל מוּעֶדֶת מִתְּחִלָּתָהּ לְשַׁבֵּר כְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ, וְהַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת מִתְּחִלָּתָהּ לִרְבֹּץ עַל פַּכִּים קְטַנִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וּלְמַעֵךְ אוֹתָן.
ה. חֲמִשָּׁה מַעֲשִׂים תַּמִּים וכו'. מעשים שהבהמה נחשבת תמה לגביהם, ורק אם תתרגל באחד מהם תיחשב מועדת לגביו. לֹא לִגַּח וכו'. נזקים אלה הם מנזקי ה'קרן' (לקמן ה"י). לִגֹּף. לדחוף בגופה בכוונה.
לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ. מיני מאכלים שדרכה לאכול (וראה לקמן ג,ב-ג). לִרְבֹּץ עַל פַּכִּים קְטַנִּים. בניגוד לכלים גדולים שאין רגילות לרבוץ עליהם, הבהמה מועדת לרבוץ על כלים קטנים.
לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ. מיני מאכלים שדרכה לאכול (וראה לקמן ג,ב-ג). לִרְבֹּץ עַל פַּכִּים קְטַנִּים. בניגוד לכלים גדולים שאין רגילות לרבוץ עליהם, הבהמה מועדת לרבוץ על כלים קטנים.
ו. חֲמִשָּׁה מִינֵי בְּהֵמָה מוּעָדִין מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתָן לְהַזִּיק וַאֲפִלּוּ הֵם תַּרְבּוּת, לְפִיכָךְ אִם הִזִּיקוּ אוֹ הֵמִיתוּ בִּנְגִיחָה אוֹ בִּנְשִׁיכָה וּדְרִיסָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם – חַיָּבִין נֶזֶק שָׁלֵם, וְאֵלּוּ הֵן: הַזְּאֵב, וְהָאֲרִי, וְהַדֹּב, וְהַנָּמֵר, וְהַבֻּרְדְּלָס. וְכֵן הַנָּחָשׁ שֶׁנָּשַׁךְ – הֲרֵי זֶה מוּעָד, וַאֲפִלּוּ הָיָה תַּרְבּוּת.
ו. תַּרְבּוּת. שהבעלים גידל אותם בביתו. וּדְרִיסָה. תקיפה בעזרת טלפיה של החיה. וְהַבֻּרְדְּלָס. נראה שהכוונה כאן לצבוע (פה"מ בבא קמא א,ד, ערוך השלם ערך 'ברדלס' ו'אפא').
ז. כָּל מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו, וְכָל תָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִגּוּפוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁנִּכְנְסָה הַבְּהֵמָה לִרְשׁוּת הַנִּזָּק וְהִזִּיקַתּוּ. אֲבָל אִם נִכְנַס הַנִּזָּק לִרְשׁוּת הַמַּזִּיק וְהִזִּיקַתּוּ בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת – הֲרֵי זֶה פָּטוּר עַל הַכֹּל, שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר לוֹ: 'אִלּוּ לֹא נִכְנַסְתָּה לִרְשׁוּתִי לֹא הִגִּיעַ לְךָ הֶזֵּק'; וַהֲרֵי מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה: "וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירֹה וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר" (שמות כב,ד).
ז. כָּל מוּעָד מְשַׁלֵּם… וְכָל תָּם מְשַׁלֵּם וכו'. כמבואר לעיל ה"ב. וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירֹה וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר. המשך הפסוק "מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם", ומן ההדגשה "אחר" נלמד שאם בהמתו לא הזיקה ברשות אחר אלא בתוך רשותו יהיה פטור. בְּעִירֹה. בהמתו.
ח. הִזִּיקָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ בְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁנֵיהֶם לֹא לַמַּזִּיק וְלֹא לַנִּזָּק, אוֹ בְּחָצֵר שֶׁהִיא שֶׁל שְׁנֵיהֶם וַהֲרֵי הִיא מְיֻחֶדֶת לְהַנִּיחַ בָּהּ פֵּרוֹת וּלְהַכְנִיס לָהּ בְּהֵמָה, כְּגוֹן הַבִּקְעָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ: אִם בְּשֵׁן וָרֶגֶל הִזִּיקָה כְּדַרְכָּהּ – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהּ רְשׁוּת לְהַלֵּךְ בְּכָאן, וְדֶרֶךְ הַבְּהֵמָה לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּהּ וְלֶאֱכֹל וּלְשַׁבֵּר כְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ; וְאִם נָגְחָה אוֹ נָגְפָה אוֹ רָבְצָה אוֹ בָּעֲטָה אוֹ נָשְׁכָה: אִם תַּמָּה הִיא – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק; וְאִם מוּעֶדֶת – מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.
ח. בְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁנֵיהֶם. אלא של אדם אחר. אוֹ בְּחָצֵר שֶׁהִיא שֶׁל שְׁנֵיהֶם. שהם שותפים בה. וַהֲרֵי הִיא מְיֻחֶדֶת וכו'. חצר זו מיועדת גם להנחת פירות וגם להכניס לה בהמות. מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהּ רְשׁוּת לְהַלֵּךְ בְּכָאן. מותר לה ללכת ברשות הרבים וכן בחצר של שניהם. ואף בחצר שאינה של שניהם פטור משום ששניהם שווים במקום זה ואין לניזק שם יותר רשות מן המזיק.
ט. הָיְתָה הֶחָצֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶם מְיֻחֶדֶת לְפֵרוֹת, לֹא לְהַכְנִיס לָהּ בְּהֵמָה, וְהִכְנִיס לָהּ אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין בְּהֶמְתּוֹ וְהִזִּיקָה – חַיָּב אֲפִלּוּ עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל. וְכֵן אִם הָיְתָה מְיֻחֶדֶת לִבְהֵמָה לִשְׁנֵיהֶם, וְהָיָה רְשׁוּת לְאֶחָד מֵהֶם בִּלְבַד לְהַכְנִיס לָהּ פֵּרוֹת, וְהִזִּיקָה פֵּרוֹתָיו – חַיָּב אַף עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל.
ט. הָיְתָה הֶחָצֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶם מְיֻחֶדֶת לְפֵרוֹת וכו'. שהוסכם שניתן להכניס לשם פירות אך לא בהמות. חַיָּב אֲפִלּוּ עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל. שהרי לא היה המזיק רשאי להכניס את בהמתו לשם. וְכֵן אִם הָיְתָה מְיֻחֶדֶת לִבְהֵמָה לִשְׁנֵיהֶם וכו'. ששניהם רשאים להכניס שם בהמות אך רק אחד רשאי להכניס פירות. חַיָּב אַף עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל. שכיוון שהסכימו על זכותו הבלעדית של אחד להכניס פירות הרי זה כאילו החצר מיוחדת לו והיא כחצר הניזק.
י. שְׁלֹשָׁה אֲבוֹת נְזָקִים בַּשּׁוֹר: הַקֶּרֶן, וְהַשֵּׁן, וְהָרֶגֶל. תּוֹלְדוֹת הַקֶּרֶן: נְגִיפָה, נְשִׁיכָה, רְבִיצָה, בְּעִיטָה. תּוֹלְדוֹת הַשֵּׁן: אִם נִתְחַכְּכָה בַּכֹּתֶל לַהֲנָיָתָהּ וְהִזִּיקָה בְּחִכּוּכָהּ, וְכֵן אִם טִנְּפָה פֵּרוֹת לַהֲנָיָתָהּ.
תּוֹלְדוֹת הָרֶגֶל: הִזִּיקָה בְּגוּפָהּ דֶּרֶךְ הִלּוּכָהּ, אוֹ שֶׁהִזִּיקָה בִּשְׂעָרָהּ כְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ, אוֹ שֶׁכִּשְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ, אוֹ בָּאֻכָּף שֶׁעָלֶיהָ, בִּפְרוּמְבְּיָא שֶׁבְּפִיהָ, בְּזוּג שֶׁבְּצַוָּארָהּ, וְכֵן חֲמוֹר שֶׁהִזִּיק בְּמַשָּׂאוֹ בִּשְׁעַת הִלּוּכוֹ, וַעֲגָלָה הַמּוֹשֶׁכֶת שֶׁהִזִּיקָה בִּשְׁעַת מְשִׁיכָתָהּ – כָּל אֵלּוּ תּוֹלְדוֹת הָרֶגֶל הֵם, וּבִרְשׁוּת הָרַבִּים פְּטוּרִים, וּבִרְשׁוּת הַנִּזָּק מְשַׁלְּמִין נֶזֶק שָׁלֵם.
תּוֹלְדוֹת הָרֶגֶל: הִזִּיקָה בְּגוּפָהּ דֶּרֶךְ הִלּוּכָהּ, אוֹ שֶׁהִזִּיקָה בִּשְׂעָרָהּ כְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ, אוֹ שֶׁכִּשְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ, אוֹ בָּאֻכָּף שֶׁעָלֶיהָ, בִּפְרוּמְבְּיָא שֶׁבְּפִיהָ, בְּזוּג שֶׁבְּצַוָּארָהּ, וְכֵן חֲמוֹר שֶׁהִזִּיק בְּמַשָּׂאוֹ בִּשְׁעַת הִלּוּכוֹ, וַעֲגָלָה הַמּוֹשֶׁכֶת שֶׁהִזִּיקָה בִּשְׁעַת מְשִׁיכָתָהּ – כָּל אֵלּוּ תּוֹלְדוֹת הָרֶגֶל הֵם, וּבִרְשׁוּת הָרַבִּים פְּטוּרִים, וּבִרְשׁוּת הַנִּזָּק מְשַׁלְּמִין נֶזֶק שָׁלֵם.
י. שְׁלֹשָׁה אֲבוֹת נְזָקִים בַּשּׁוֹר. שלוש קבוצות של נזקי בעלי החיים, ולכל אחת 'אב' המוזכר בתורה ומייצג את דפוס הנזק. הַקֶּרֶן. נגיחה, והיא אב טיפוס לנזקים שאין דרך הבהמה לעשותם ויש בהם שינוי ממעשיה הרגילים. וְהַשֵּׁן. שהזיקה באכילה, והיא אב טיפוס לנזקים שיש לבהמה הנאה מהם. וְהָרֶגֶל. דריסת רכוש, והיא אב טיפוס לנזקים שנעשו אגב הילוכה. תּוֹלְדוֹת הַקֶּרֶן וכו'. ובכלל תולדות הקרן אם אכלה דברים שאינם ראויים לה, כגון בגדים או כלים, שפעולות אלו הן שינוי מדרכה של הבהמה (ראה לקמן ג,ג). טִנְּפָה פֵּרוֹת לַהֲנָיָתָהּ. עשתה צרכיה על הפירות (ר"ח בבא קמא ג,א). ויש מפרשים שהתגלגלה עליהם לצורך גירוד וכדומה (רש"י שם).
הִזִּיקָה בְּגוּפָהּ דֶּרֶךְ הִלּוּכָהּ. שגופה פגע ברכוש תוך כדי הליכתה. בִּשְׂעָרָהּ. כגון שנדבק לה דבר מה בשערה. בִּפְרוּמְבְּיָא. רסן. בְּזוּג שֶׁבְּצַוָּארָהּ. פעמון שתלוי עליה. וַעֲגָלָה הַמּוֹשֶׁכֶת. עגלה הרתומה לבהמה ונושאת משא, וגרמה העגלה לנזק. וּבִרְשׁוּת הָרַבִּים פְּטוּרִים וּבִרְשׁוּת הַנִּזָּק מְשַׁלְּמִין נֶזֶק שָׁלֵם. כמבואר לעיל ה"ח דינם של נזקי רגל.
הִזִּיקָה בְּגוּפָהּ דֶּרֶךְ הִלּוּכָהּ. שגופה פגע ברכוש תוך כדי הליכתה. בִּשְׂעָרָהּ. כגון שנדבק לה דבר מה בשערה. בִּפְרוּמְבְּיָא. רסן. בְּזוּג שֶׁבְּצַוָּארָהּ. פעמון שתלוי עליה. וַעֲגָלָה הַמּוֹשֶׁכֶת. עגלה הרתומה לבהמה ונושאת משא, וגרמה העגלה לנזק. וּבִרְשׁוּת הָרַבִּים פְּטוּרִים וּבִרְשׁוּת הַנִּזָּק מְשַׁלְּמִין נֶזֶק שָׁלֵם. כמבואר לעיל ה"ח דינם של נזקי רגל.
יא. כִּשְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ כִּשְׁכּוּשׁ רַב שֶׁאֵינוֹ דַּרְכָּהּ תָּמִיד וְהִזִּיקָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ שֶׁכִּשְׁכְּשָׁה בַּגִּיד שֶׁלָּהּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקָה – פָּטוּר, וְאִם תָּפַשׂ הַנִּזָּק, גּוֹבֶה חֲצִי נֶזֶק מִמַּה שֶּׁתָּפַשׂ, שֶׁזֶּה הַדָּבָר סָפֵק הוּא אִם אֵלּוּ תּוֹלְדוֹת הַקֶּרֶן, שֶׁחַיָּב עָלֶיהָ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ תּוֹלְדוֹת הָרֶגֶל, שֶׁפָּטוּר עָלֶיהָ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יא. כִּשְׁכּוּשׁ רַב שֶׁאֵינוֹ דַּרְכָּהּ תָּמִיד. ומשום כך ייתכן שיש לדונו כקרן. בַּגִּיד שֶׁלָּהּ. באיבר מינה, ובכך אין אמנם כוונה להזיק אך זהו מעשה פתאומי הנעשה בלהט היצר בדומה קצת לקרן. פָּטוּר. משום שיש כאן ספק כמבואר בהמשך, על כן נוקטים בכלל שלפיו 'המוציא מחברו עליו הראיה' (ראה דוגמאות לקמן בפרק ט), שאם רוצה הניזק להוציא את הכסף מיד המזיק, חובת הראיה לצדקתו מוטלת עליו. וְאִם תָּפַשׂ הַנִּזָּק. שלקח את בהמתו של המזיק על דעת עצמו, קודם שבאו לבית הדין. גּוֹבֶה חֲצִי נֶזֶק מִמַּה שֶּׁתָּפַשׂ. כדין קרן בבהמה תמה. ואף שמעיקר הדין המזיק פטור, אם כבר תפס הניזק אין מוציאים מידו. שכעת הוא מחזיק בממון, ועל המזיק הטוען לצדקתו להביא ראיה כדי להוציא ממנו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ח.
