פרק א', הלכות סוטה, ספר נשים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. קִנּוּי הָאָמוּר בַּתּוֹרָה, "וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ" (במדבר ה,יד; ה,ל), הוּא שֶׁיֹּאמַר לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים: 'אַל תִּסָּתְרִי עִם פְּלוֹנִי', אֲפִלּוּ הָיָה אָבִיהָ אוֹ אָחִיהָ אוֹ גּוֹי אוֹ עֶבֶד אוֹ שָׁחוּף וְהוּא הָאִישׁ שֶׁאֵינוֹ מִתְקַשֶּׁה וְאֵינוֹ מוֹלִיד.
א. קִנּוּי הָאָמוּר בַּתּוֹרָה. נוסח האזהרה שמזהיר בה איש את אשתו, אם חושד בה שמזנה. אַל תִּסָּתְרִי עִם פְּלוֹנִי. אל תתייחדי איתו במקום סתר. אֲפִלּוּ הָיָה אָבִיהָ אוֹ אָחִיהָ. אף אם האדם החשוד היה מקרובי משפחתה, וניתן היה לחשוב שאין אישה חשודה בדרך כלל לזנות עמם. אוֹ גּוֹי אוֹ עֶבֶד. אף שאין קידושין תופסים בהם (הלכות אישות ד,טו), וניתן היה לחשוב שאין ביאתם נחשבת. שָׁחוּף… שֶׁאֵינוֹ מִתְקַשֶּׁה. אינו מסוגל לבעול.
ב. הַסְּתִירָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, "וְנִסְתְּרָה" (במדבר ה,יג), הִיא שֶׁתִּסָּתֵר עִם אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁאָמַר לָהּ 'אַל תִּסָּתְרִי עִמּוֹ' בִּפְנֵי שְׁנֵי עֵדִים. אִם שָׁהָת עִמּוֹ כְּדֵי טֻמְאָה, שֶׁהוּא כְּדֵי לִצְלוֹת בֵּיצָה וּלְגָמְעָהּ – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עַל בַּעְלָהּ עַד שֶׁתִּשְׁתֶּה מֵי הַמָּרִים וְיִבָּדֵק הַדָּבָר. וּבִזְמַן שֶׁאֵין שָׁם מֵי שׂוֹטָה – תֵּאָסֵר עָלָיו לְעוֹלָם, וְתֵצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה.
ב. הַסְּתִירָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. שממנה מזהיר האיש את אשתו, ואם עברה על דבריו ונסתרה נאסרת עליו עד שתיבדק. שָׁהָת עִמּוֹ כְּדֵי טֻמְאָה. היו יחד זמן המספיק לביאה. וּלְגָמְעָהּ. לבלעה. מֵי הַמָּרִים. המים הבודקים אם נטמאה האישה, שטעמם מר (לקמן ג,י). וּבִזְמַן שֶׁאֵין שָׁם מֵי שׂוֹטָה. משחרב בית המקדש, שאין משקים את הסוטה אלא בבית הדין הגדול שבמקדש (לקמן ג,א), ואף קודם לכן ביטלו הסנהדרין את מים המרים (ראה לקמן ג,יט). וְתֵצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה. יגרש אותה בלא לשלם את דמי כתובתה, שמפסידה אותה אם יש עדים על מעשים מכוערים המחשידים בזנות (ראה הלכות אישות כד,טו, כד).
ג. קִנֵּא לָהּ עִם שְׁנַיִם כְּאֶחָד, וְאָמַר לָהּ: 'אַל תִּסָּתְרִי עִם פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי', וְנִסְתְּרָה עִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, וְשָׁהָת כְּדֵי טֻמְאָה, אֲפִלּוּ הֵן שְׁנֵי אַחֶיהָ אוֹ אָבִיהָ וְאָחִיהָ – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עַד שֶׁתִּשְׁתֶּה.
ג. שְׁנַיִם כְּאֶחָד. הזהירה מהתייחדות עם שני אנשים יחד.
ד. אָמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם: 'אַל תְּדַבְּרִי עִם פְּלוֹנִי' – אֵין זֶה קִנּוּי. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּסְתְּרָה עִמּוֹ בְּעֵדִים וְשָׁהָת כְּדֵי טֻמְאָה – לֹא נֶאֶסְרָה עָלָיו, וְאֵינָהּ שׁוֹתָה בְּקִנּוּי זֶה.
ה. וְכֵן אִם אָמַר לָהּ: 'אַל תִּסָּתְרִי עִמּוֹ', וְרָאוּהָ מְדַבֶּרֶת עִמּוֹ – אֵין זוֹ סְתִירָה, וְלֹא נֶאֶסְרָה וְלֹא שׁוֹתָה. וְכֵן אִם לֹא קָדַם קִנּוּי, וּבָאוּ שְׁנַיִם וְהֵעִידוּ שֶׁנִּסְתְּרָה עִם זֶה וְשָׁהָת כְּדֵי טֻמְאָה – לֹא נֶאֶסְרָה עַל בַּעְלָהּ וְאֵינָהּ שׁוֹתָה.
ה. וְכֵן אִם לֹא קָדַם קִנּוּי וּבָאוּ שְׁנַיִם וְהֵעִידוּ… לֹא נֶאֶסְרָה עַל בַּעְלָהּ. שאין זו עדות ברורה על זנות אלא על הסתירה בלבד, וכל סתירה שלא קדם לה קינוי אינה אוסרת.
ו. אָמַר לָהּ: 'אַל תִּסָּתְרִי עִם פְּלוֹנִי', וְהָיָה קָטָן פָּחוֹת מִבֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, אוֹ שֶׁאָמַר לָהּ: 'אַל תִּסָּתְרִי עִם בְּהֵמָה זוֹ' – אֵין זֶה קִנּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ" (במדבר ה,יג) – פְּרָט לְקָטָן וְלִבְהֵמָה, שֶׁאֵינָן אוֹסְרִין אוֹתָהּ עָלָיו.
ו. קָטָן פָּחוֹת מִבֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. שאין ביאתו נחשבת ביאה (הלכות אישות יא,ג, הלכות איסורי ביאה א,יג).
ז. בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִנּוּיוֹ קֹדֶם שֶׁתִּסָּתֵר – קִנּוּיוֹ מָחוּל, וּכְאִלּוּ לֹא קִנֵּא לָהּ. אֲבָל אַחַר שֶׁתִּסָּתֵר – אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחֹל. גֵּרְשָׁהּ – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁמָּחַל, וְאִם הֶחֱזִירָהּ, צָרִיךְ לְקַנּוֹת קִנּוּי אַחֵר.
ז. בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִנּוּיוֹ. ויתר וביטל אותו. אֲבָל אַחַר שֶׁתִּסָּתֵר אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחֹל. שכבר נאסרה עליו עד שתשתה. גֵּרְשָׁהּ. לפני שנסתרה. צָרִיךְ לְקַנּוֹת קִנּוּי אַחֵר. אם רוצה לקנא לה, שהקינוי הראשון בטל.
ח. קִנֵּא לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם, וְרָאָה אוֹתָהּ שֶׁנִּסְתְּרָה עִם זֶה שֶׁקִּנֵּא לָהּ עָלָיו וְשָׁהָת כְּדֵי טֻמְאָה – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו וְיוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁקוֹתָהּ עַל פִּי עַצְמוֹ. וְכֵן אִם שָׁמַע הָעָם מְרַנְּנִין אַחֲרֶיהָ אַחַר הַקִּנּוּי וְהַסְּתִירָה, עַד שֶׁשָּׁמַע מֵהַנָּשִׁים הַטֹּווֹת לְאוֹר הַלְּבָנָה נוֹשְׂאוֹת וְנוֹתְנוֹת בָּהּ שֶׁזִּנָּת עִם הָאִישׁ שֶׁקִּנֵּא לָהּ עָלָיו – הֲרֵי זֶה אָסוּר לְקַיְּמָהּ, וְיוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
ח. וְיוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. שאין לו עדים המוכיחים את דבריו. שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁקוֹתָהּ עַל פִּי עַצְמוֹ. בעדות עצמו, אלא צריך שני עדים כשרים על הסתירה, ולכן אסורה עליו לעולם. מְרַנְּנִין אַחֲרֶיהָ. מספרים שזינתה. מֵהַנָּשִׁים הַטֹּווֹת לְאוֹר הַלְּבָנָה. הדברים נתפרסמו עד שהנשים המתקבצות יחד לטווות בלילה, מדברות במעשיה, אך אין שני עדים על כך שנסתרה עם אותו אדם. לְקַיְּמָהּ. לחיות עמה.
ט. בָּא עֵד אֶחָד וְהֵעִיד לוֹ שֶׁנִּסְתְּרָה עִמּוֹ אַחַר הַקִּנּוּי וְשָׁהָת כְּדֵי טֻמְאָה: אִם הוּא נֶאֱמָן לוֹ וְדַעְתּוֹ סוֹמֶכֶת עָלָיו – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה; וְאִם לָאו – הֲרֵי אִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת לוֹ.
ט. שֶׁנִּסְתְּרָה עִמּוֹ. עם זה שקינא לו. אִם הוּא נֶאֱמָן לוֹ… יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. שעד אחד אינו נאמן להפסידה כתובתה, ואינה נאסרת אלא משום שדעת הבעל סומכת על העד (לדין דומה ראה הלכות אישות כד,יז). ואף אם דעתו סומכת עליו, אינו יכול להשקותה בלא שני עדים (כדלעיל ה"ח).
י. וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן: מִי שֶׁנִּתְחָרֵשׁ בַּעְלָהּ, אוֹ נִשְׁתַּטָּה, אוֹ שֶׁהָיָה בִּמְדִינָה אַחֶרֶת, אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים; לֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ, אֶלָּא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ.
י. שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן. בית הדין מקנא במקום הבעל ומזהיר את האישה שלא להתייחד עם אדם מסוים. מִי שֶׁנִּתְחָרֵשׁ בַּעְלָהּ וכו'. שכל אלה אינם מסוגלים לקנא בעצמם, ובית הדין נעשים כשליחי הבעל. לֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ אֶלָּא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ. שאין הקינוי של בית הדין מועיל להשקות את האישה ולבדקה, אלא שתפסיד כתובתה מפני שהתנהגה בפריצות.
יא. כֵּיצַד? שָׁמְעוּ בֵּית דִּין שֶׁהָעָם מְרַנְּנִין אַחֲרֶיהָ – קוֹרְאִין לָהּ וְאוֹמְרִין לָהּ: 'אַל תִּסָּתְרִי עִם פְּלוֹנִי'. בָּאוּ עֵדִים אַחַר כָּךְ שֶׁנִּסְתְּרָה עִמּוֹ וְשָׁהָת כְּדֵי טֻמְאָה – בֵּית דִּין אוֹסְרִין אוֹתָהּ עַל בַּעְלָהּ לְעוֹלָם, וְקוֹרְעִין כְּתֻבָּתָהּ. וּכְשֶׁיָּבֹא בַּעְלָהּ אוֹ יַבְרִיא אוֹ יֵצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים – נוֹתֵן לָהּ גֵּט, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁקוֹתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קִנֵּא לָהּ.
יא. וְקוֹרְעִין כְּתֻבָּתָהּ. שהפסידה את זכויותיה, וקורעים אותה כדין שטר שאינו עומד לגבייה (הלכות מלווה ולווה כג,יד).
יב. שָׁתָת מֵי הַמָּרִים וְנִקְּתָה מֵהֶן, וְחָזַר וְקִנֵּא לָהּ עִם הָאִישׁ שֶׁהִשְׁקָהּ עַל יָדוֹ, וְנִסְתְּרָה עִמּוֹ – אֵינוֹ מַשְׁקֶה אוֹתָהּ עַל יָדוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה, אֶלָּא תֵּאָסֵר עָלָיו לְעוֹלָם וְתֵצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה. אֲבָל אִם קִנֵּא לָהּ עִם אַחֵר וְנִסְתְּרָה עִם הָאַחֵר בְּעֵדִים – מַשְׁקֶה אוֹתָהּ פַּעַם שְׁנִיָּה, וַאֲפִלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים, וְהוּא שֶׁיַּשְׁקֶה כָּל פַּעַם בִּגְלַל אִישׁ אַחֵר.
יב. שָׁתָת מֵי הַמָּרִים וְנִקְּתָה מֵהֶן. התברר על ידי בדיקת המים שלא נטמאה (ראה לקמן ג,כא). וְחָזַר וְקִנֵּא לָהּ עִם הָאִישׁ שֶׁהִשְׁקָהּ עַל יָדוֹ. שחשד שוב באשתו שזינתה עם אותו האיש. אֵינוֹ מַשְׁקֶה אוֹתָהּ… וְתֵצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה. שמסתבר שזינתה עם אותו אדם (או"ש, והשווה לקמן הי"ג).
יג. הִשְׁקָה אוֹתָהּ וְגֵרְשָׁהּ, וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר, וְקִנֵּא לָהּ הָאַחֵר עִם הָאִישׁ שֶׁהִשְׁקָה אוֹתָהּ הַבַּעַל הָרִאשׁוֹן בִּגְלָלוֹ, וְנִסְתְּרָה עִמּוֹ בְּעֵדִים – הֲרֵי הַבַּעַל הַשֵּׁנִי מַשְׁקֶה אוֹתָהּ עַל יָדוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בַּעַל שֵׁנִי. וַאֲפִלּוּ מֵאָה, וְנִשֵּׂאת לָזֶה אַחַר זֶה – מַשְׁקִין אוֹתָהּ עַל יְדֵי אִישׁ אֶחָד, וְאֵין אוֹמְרִין וַדַּאי שֶׁהֻחְזְקָה לָזֶה וְטָמְאָה, עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁם עֵד.
יג. הִשְׁקָה אוֹתָהּ. ונמצאה טהורה. וְקִנֵּא לָהּ הָאַחֵר. הבעל השני. וְאֵין אוֹמְרִין וַדַּאי שֶׁהֻחְזְקָה וכו'. אף שכל בעליה חושדים אותה מאותו האדם, אין מניחים שבוודאי זינתה עמו, ואינה אסורה בלא עד.
יד. הָאִשָּׁה שֶׁקִּנֵּא לָהּ בַּעְלָהּ וְנִסְתְּרָה אַחַר הַקִּנּוּי עִמּוֹ בְּעֵדִים, וַהֲרֵי הִיא עוֹמֶדֶת לִשְׁתּוֹת, וּבָא עֵד אֶחָד וְהֵעִיד עָלֶיהָ שֶׁנִּבְעֲלָה בְּפָנָיו עִם זֶה שֶׁקִּנֵּא לָהּ עִמּוֹ – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עַל בַּעְלָהּ לְעוֹלָם, וְאֵינָהּ שׁוֹתָה, וְיוֹצִיאָהּ בְּלֹא כְּתֻבָּה, וַאֲפִלּוּ הָיָה עֵד טֻמְאָה זֶה אֶחָד מֵעֵדֵי הַסְּתִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעֵד אֵין בָּהּ" (במדבר ה,יג) – וַהֲרֵי עֵד.
יד. הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עַל בַּעְלָהּ לְעוֹלָם וְאֵינָהּ שׁוֹתָה. שנאסרה מכיוון שכבר קינא לה בעלה ונסתרה, אך לא יכולה לשתות ולהיבדק בכך משום העד האומר שנבעלה. שֶׁנֶּאֱמַר וְעֵד אֵין בָּהּ וַהֲרֵי עֵד. שרק אם אין עד שותה, ומשמע שעדות כלשהי, אף אם אינה קבילה במקום אחר, מספיקה כאן, כדלקמן.
טו. אֲפִלּוּ אִשָּׁה וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וּפָסוּל לְעֵדוּת בַּעֲבֵרָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וַאֲפִלּוּ קָרוֹב – נֶאֱמָן לְעֵדוּת שׂוֹטָה לְהָעִיד עָלֶיהָ שֶׁזִּנָּת, וְתֵאָסֵר עַל בַּעְלָהּ לְעוֹלָם וְאֵינָהּ שׁוֹתָה וְתֵצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה. הוֹאִיל וְקָדַם הַקִּנּוּי וְהַסְּתִירָה בְּעֵדִים כְּשֵׁרִים, וְהַתּוֹרָה הֶאֱמִינָה עֵד אֶחָד בְּטֻמְאָה – הֲרֵי כֻּלָּן כְּשֵׁרִים לְעֵדוּת טֻמְאָה.
אַף חָמֵשׁ הַנָּשִׁים שֶׁשּׂוֹנְאוֹת זוֹ אֶת זוֹ מְעִידוֹת זוֹ עַל זוֹ שֶׁנִּטְמֵאת, וְנֶאֱמֶנֶת עָלֶיהָ לְאָסְרָהּ עַל בַּעְלָהּ וְשֶׁלֹּא לְהַשְׁקוֹתָהּ, אֲבָל לֹא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ, אֶלָּא נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ וְיוֹצְאָה.
טו. אֲפִלּוּ אִשָּׁה וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה. הפסולים לעדות מן התורה (הלכות עדות ט,א). וּפָסוּל לְעֵדוּת בַּעֲבֵרָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. שפסול לעדות מתקנת חכמים (ראה שם י,ג-ד). קָרוֹב. קרוב משפחה הפסול לעדות (שם ט,א).
חָמֵשׁ הַנָּשִׁים שֶׁשּׂוֹנְאוֹת זוֹ אֶת זוֹ. חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה, שחזקתן ששונאות אותה (הלכות גירושין יב,טז). וְנֶאֱמֶנֶת עָלֶיהָ לְאָסְרָהּ… אֲבָל לֹא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ. שאינן נאמנות לגביה מפני ששונאות אותה, אך בעניין טומאה חוששים לדבריהן משום שרגליים לדבר, שהרי קינא לה קודם לכן.
טז. בָּא עֵד אֶחָד כָּשֵׁר וְאָמַר: 'נִטְמֵאת' – הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ שׁוֹתָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בָּא אֶחָד וְהִכְחִישׁוֹ וְאָמַר: 'לֹא נִטְמֵאת' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁעֵד אֶחָד בְּטֻמְאַת שׂוֹטָה כִּשְׁנַיִם, וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אַחֲרוֹן דּוֹחִין דִּבְרֵי הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא כִּשְׁנַיִם.
טז. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הי"ד. שֶׁעֵד אֶחָד בְּטֻמְאַת שׂוֹטָה כִּשְׁנַיִם וכו'. משום שהעד הראשון נאמן כשניים, אין עד אחר יכול להכחישו (לדינים דומים ראה הלכות גירושין יב,יח-כג, הלכות רוצח ט,יג-יז).
יז. בָּאוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, זֶה אוֹמֵר: 'נִטְמֵאת' וְזֶה אוֹמֵר: 'לֹא נִטְמֵאת', אוֹ שֶׁאָמַר אֶחָד: 'נִטְמֵאת' וּבָאוּ שְׁנַיִם אַחֲרָיו וְאָמְרוּ: 'לֹא נִטְמֵאת' – הֲרֵי זוֹ שׁוֹתָה.
יז. בָּאוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד. שני העדים באו יחד, ובמקרה זה מלכתחילה לא ניתנה לעד הטומאה נאמנות כשניים. וּבָאוּ שְׁנַיִם אַחֲרָיו. אפילו לאחר שנתקבלה עדותו. הֲרֵי זוֹ שׁוֹתָה. שהעדים שקולים ומכחישים זה את זה, ואין כאן עד טומאה.
יח. בָּא עֵד אֶחָד כָּשֵׁר וְנָשִׁים רַבּוֹת אוֹ פְּסוּלִים רַבִּים כְּאֶחָד, הָעֵד אוֹמֵר: 'נִטְמֵאת' וְהַנָּשִׁים וְהַפְּסוּלִים אוֹמְרִין: 'לֹא נִטְמֵאת' – הֲרֵי זוֹ שׁוֹתָה, שֶׁעֵד אֶחָד וּפְסוּלִים רַבִּים כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה הֵם.
יח. כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה הֵם. שקולים בכוח עדותם.
יט. הָיוּ כֻּלָּם פְּסוּלִים – הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. כֵּיצַד? שְׁתֵּי נָשִׁים אוֹמְרוֹת: 'נִטְמֵאת' וְשָׁלֹשׁ אוֹמְרוֹת: 'לֹא נִטְמֵאת' – הֲרֵי זוֹ שׁוֹתָה. שָׁלֹשׁ אוֹמְרוֹת: 'לֹא נִטְמֵאת' וְאַרְבַּע אוֹמְרוֹת: 'נִטְמֵאת' – הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ שׁוֹתָה. הָיוּ מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – הֲרֵי זוֹ שׁוֹתָה.
יט. הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. מכריעים את דינה לפי רוב המעידים.
כ. כָּל שׂוֹטָה שֶׁאֵינָהּ שׁוֹתָה מִפְּנֵי עֵדֵי טֻמְאָה – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עַל בַּעְלָהּ לְעוֹלָם, וְתֵצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה, שֶׁהֲרֵי נֶאֶסְרָה בְּקִנּוּי וּסְתִירָה, וְהַשְּׁתִיָּה שֶׁתַּתִּירָהּ נִמְנְעָה, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בָּהּ עֵד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
כ. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הי"ד.

תקציר הפרק 

פרק א הלכות שׁוֹטה
נושא חדש 🎉

אדם החושד באשתו שבוגדת בו מְצוּוֶּה לבדוק אחריה ולוודא שהחשד נכון או לשלול את החשד.

קינוי האמור בתורה הוא שיאמר לה בפני עדים, 'אל תיסתרי עם פלוני'.
הסתירה האמורה בתורה היא שתיסתר עם אותו האיש שאמר לה אל תיסתרי עימו, בפני שני עדים. אם שהת עימו כדי טומאה, שהוא כדי לצלות ביצה ולגומעה -הרי זו אסורה על בעלה, עד שתשתה מי המרים וייבדק הדבר; ובימינו שאין בית מקדש -תיאסר עליו לעולם, ותצא בלא כתובה.
בעל שמחל על קינויו קודם שתיסתר האשה-קינויו מחול, וכאילו לא קינא לה; אבל אחר שתיסתר, אינו יכול למחול.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם נבדקת כשנסתרה בפניו בלבד?

2.האם נבדקת כשיש שני עדים כנגד אחד שלא נטמאת?

3.האם קינוי צריך עדים כשרים?

תשובות
1-לא 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן