פרק א', הלכות סנהדרין, ספר שופטים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה לְמַנּוֹת שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ" (דברים טז,יח). "שׁוֹפְטִים" – אֵלּוּ הַדַּיָּנִין הַקְּבוּעִין בְּבֵית דִּין, וּבַעֲלֵי דִּינִין בָּאִין לִפְנֵיהֶם.
הַ"שּׁוֹטְרִים" – אֵלּוּ בַּעֲלֵי מַקֵּל וּרְצוּעָה, וְהֵן הָעוֹמְדִין לִפְנֵי הַדַּיָּנִין, הַמְסַבְּבִין בַּשְּׁוָקִים וְעַל הַחֲנֻיּוֹת לְתַקֵּן הַשְּׁעָרִים וְהַמִּדּוֹת וּלְהַכּוֹת כָּל מְעַוֵּת, וְכָל מַעֲשֵׂיהֶן עַל פִּי הַדַּיָּנִין, וְכָל שֶׁיִּרְאוּ בּוֹ עֶרְוַת דָּבָר מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין וְדָנִין אוֹתוֹ כְּפִי רִשְׁעוֹ.

א. מְדִינָה. עיר. פֶּלֶךְ. אזור ובו כמה עיירות (שכאשר יש עיירות שאין בכל אחת מהן די אנשים כדי להעמיד בה סנהדרין, כדלקמן ה"ד, מעמידים בית דין אחד לאזור כולו – מרכה"מ, לחם יהודה; וראה לקמן ה,א בפסקים ושיטות).

בַּעֲלֵי מַקֵּל וּרְצוּעָה. להכות עוברי עברה בשליחות הדיינים במקרה הצורך, ולהלקות ברצועה את חייבי המלקות (לקמן טז,ח). הַמְסַבְּבִין בַּשְּׁוָקִים וְעַל הַחֲנֻיּוֹת וכו'. השוטרים מסתובבים במקומות המסחר ומפקחים על שערי המחירים שלא יפקיעו אותם, ובודקים את הדיוק של כלי המידה והמשקל (ראה הלכות גזלה ח,כ). וְכָל שֶׁיִּרְאוּ בּוֹ עֶרְוַת דָּבָר וכו'. השוטרים צריכים גם לפקח על המון העם שלא יתנהגו באופן שיביא לזימה ופריצות (ראה הלכות שביתת יום טוב ו,כא).

ב. אֵין אָנוּ חַיָּבִין לְהַעֲמִיד בָּתֵּי דִּינִין בְּכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ וּבְכָל עִיר וָעִיר אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד, אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֵינָן חַיָּבִין לְהַעֲמִיד בֵּית דִּין בְּכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יי אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ" (דברים טז,יח).
ב. אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֵינָן חַיָּבִין לְהַעֲמִיד בֵּית דִּין בְּכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ. וכל שכן שאין חייבים להעמיד בכל עיר ועיר (לחם יהודה על פי רמב"ן דברים טז,יח, וראה מאירי מכות ז,א).
ג. כַּמָּה בָּתֵּי דִּינִין קְבוּעִין יִהְיוּ בְּיִשְׂרָאֵל וְכַמָּה יִהְיֶה מִנְיָנָם? קוֹבְעִין בַּתְּחִלָּה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בַּמִּקְדָּשׁ, וְהוּא הַנִּקְרָא 'סַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה', וּמִנְיָנָם אֶחָד וְשִׁבְעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר יא,טז), וּמֹשֶׁה עַל גַּבֵּיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ" (שם) – הֲרֵי שִׁבְעִים וְאֶחָד.
הַגָּדוֹל בְּחָכְמָה שֶׁבְּכֻלָּם – מוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ רֹאשׁ עֲלֵיהֶן, וְהוּא רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, וְהוּא שֶׁקּוֹרְאִין חֲכָמִים 'נָשִׂיא' בְּכָל מָקוֹם, וְהוּא הָעוֹמֵד תַּחַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וּמוֹשִׁיבִין הַגָּדוֹל שֶׁבַּשִּׁבְעִים מִשְׁנֶה לָרֹאשׁ, וְיוֹשֵׁב מִימִינוֹ, וְהוּא הַנִּקְרָא 'אַב בֵּית דִּין'.
וּשְׁאָר הַשִּׁבְעִים יוֹשְׁבִין לִפְנֵי שְׁנֵיהֶן כְּפִי מַעֲלָתָן, כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בְּחָכְמָה יִהְיֶה קָרוֹב לַנָּשִׂיא מִשְּׂמֹאלוֹ יָתֵר מֵחֲבֵרוֹ. וְהֵם יוֹשְׁבִין בִּכְמוֹ חֲצִי גֹּרֶן בְּעִגּוּל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַנָּשִׂיא עִם אַב בֵּית דִּין רוֹאִין אֶת כֻּלָּם.
וְעוֹד מַעֲמִידִין שְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִין שֶׁל שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים, אֶחָד עַל פֶּתַח הָעֲזָרָה וְאֶחָד עַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת.
וּמַעֲמִידִין בְּכָל עִיר וָעִיר מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים אוֹ יָתֵר סַנְהֶדְרִי קְטַנָּה, וְיוֹשֶׁבֶת בְּשַׁעַר הָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַשִּׂיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט" (עמוס ה,טו, ושם: וְהַצִּיגוּ). וְכַמָּה יִהְיֶה מִנְיָנָהּ? שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים דַּיָּן, וְהַגָּדוֹל בְּחָכְמָה שֶׁבְּכֻלָּם רֹאשׁ עֲלֵיהֶן, וְהַשְּׁאָר יוֹשְׁבִין בְּעִגּוּל כְּמוֹ חֲצִי גֹּרֶן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָרֹאשׁ רוֹאֶה אֶת כֻּלָּם.

ג. קוֹבְעִין בַּתְּחִלָּה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בַּמִּקְדָּשׁ. בלשכת הגזית (הלכות בית הבחירה ה,יז).

יוֹשְׁבִין לִפְנֵי שְׁנֵיהֶן כְּפִי מַעֲלָתָן. שאר הדיינים יושבים לצד הנשיא ואב בית הדין לפי סדר חשיבותם. כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בְּחָכְמָה יִהְיֶה קָרוֹב לַנָּשִׂיא מִשְּׂמֹאלוֹ יָתֵר מֵחֲבֵרוֹ. הגדולים בחכמה יתיישבו משמאל הנשיא והפחותים מהם יתיישבו מימין אב בית הדין (רדב"ז; וביד"פ הסביר שהדיינים מסודרים בזוגות לפי מעלתם – הגדול שבכל זוג משמאל לנשיא, וחברו מימין אב בית הדין).
אֶחָד עַל פֶּתַח הָעֲזָרָה וְאֶחָד עַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת. ובתי דינים אלו שימשו את בתי הדין בכל ערי ישראל לענות להם על שאלות שהסתפקו בהן (ראה הלכות ממרים א,ד).
וְיוֹשֶׁבֶת בְּשַׁעַר הָעִיר. ברחבת הכניסה לעיר שבה היו מתאספים העם ושם היו רגילים להושיב דיינים.

ד. עִיר שֶׁאֵין בָּהּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים – מַעֲמִידִין בָּהּ שְׁלֹשָׁה דַּיָּנִין, שֶׁאֵין בֵּית דִּין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן רֹב וּמִעוּט אִם הָיְתָה בֵּינֵיהֶן מַחֲלֹקֶת בְּדִין מִן הַדִּינִין.
ד. מַעֲמִידִין בָּהּ שְׁלֹשָׁה דַּיָּנִין. הדנים דיני מלקות ודיני ממונות, אך אין בסמכותם לדון דיני נפשות (לקמן פרק ה). כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן רֹב וּמִעוּט וכו'. מעמידים מספר לא זוגי של דיינים, כדי שיהיה אפשר להכריע על פי הרוב במקרה של מחלוקת.
ה. כָּל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ שְׁנֵי חֲכָמִים גְּדוֹלִים, אֶחָד רָאוּי לְלַמֵּד וּלְהוֹרוֹת בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְאֶחָד יוֹדֵעַ לִשְׁמֹעַ וְיוֹדֵעַ לִשְׁאֹל וּלְהָשִׁיב – אֵין מוֹשִׁיבִין בָּהּ סַנְהֶדְרִין אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל.
ה. וְאֶחָד יוֹדֵעַ לִשְׁמֹעַ וְיוֹדֵעַ לִשְׁאֹל וּלְהָשִׁיב. שאינו גדול כמו הראשון, אבל מבין כל דבר שמסבירים לו בכל התורה, ויכול לשאת ולתת עם הראשון ולחוות דעתו. ושאר הדיינים צריכים להיות חכמים בחלק מן הדינים (כס"מ).
ו. סַנְהֶדְרִין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁנַיִם אֵלּוּ, אֶחָד שֶׁרָאוּי לְדַבֵּר וְאֶחָד רָאוּי לִשְׁמֹעַ – הֲרֵי זוֹ סַנְהֶדְרִין. הָיוּ בָּהּ שְׁלֹשָׁה – הֲרֵי זוֹ בֵּינוֹנִית. הָיוּ בָּהּ אַרְבָּעָה יוֹדְעִין לְדַבֵּר – הֲרֵי זוֹ סַנְהֶדְרִי חֲכָמָה.
ו. הֲרֵי זוֹ סַנְהֶדְרִין. סנהדרין כשרה, שיש בה את הכמות המינימלית של דיינים חכמים הנדרשים בסנהדרין.
ז. כָּל סַנְהֶדְרִי קְטַנָּה, מוֹשִׁיבִין לִפְנֵיהֶן שָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, בְּכָל שׁוּרָה וְשׁוּרָה שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים אִישׁ. שׁוּרָה רִאשׁוֹנָה קְרוֹבָה לַסַּנְהֶדְרִין, וְשׁוּרָה שְׁנִיָּה לְמַטָּה מִמֶּנָּה, וּשְׁלִישִׁית לְמַטָּה מִמֶּנָּה, וְכָל שׁוּרָה וְשׁוּרָה יוֹשְׁבִין בָּהּ לְפִי מַעֲלָתָן בְּחָכְמָה.
ז. שׁוּרָה רִאשׁוֹנָה קְרוֹבָה לַסַּנְהֶדְרִין. ובה יושבים התלמידים החכמים ביותר. וְכָל שׁוּרָה וְשׁוּרָה יוֹשְׁבִין בָּהּ לְפִי מַעֲלָתָן בְּחָכְמָה. החכמים יושבים בראש השורה והבאים אחריהם בחכמה יושבים אחריהם לפי סדר חכמתם.
ח. אִם נֶחְלְקוּ הַסַּנְהֶדְרִין וְצָרְכוּ לִסְמֹךְ אֶחָד לְהוֹסִיף עַל מִנְיָנָם – סוֹמְכִין מִן הָרִאשׁוֹנָה גָּדוֹל שֶׁבָּהּ, וְהָרִאשׁוֹן שֶׁבְּשׁוּרָה שְׁנִיָּה בָּא וְיוֹשֵׁב בְּסוֹף שׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה כְּדֵי לְמַלֹּאות חֶסְרוֹנָהּ, וְהָרִאשׁוֹן שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית בָּא וְיוֹשֵׁב בְּסוֹף שׁוּרָה שְׁנִיָּה, וּבוֹרְרִין לָהֶן אֶחָד מִשְּׁאָר הַקָּהָל וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בְּסוֹף הַשּׁוּרָה הַשְּׁלִישִׁית. וְכֵן אִם צָרְכוּ לִסְמֹךְ שֵׁנִי אוֹ שְׁלִישִׁי, עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה הֵם עוֹשִׂין.
ח. אִם נֶחְלְקוּ הַסַּנְהֶדְרִין וְצָרְכוּ לִסְמֹךְ אֶחָד לְהוֹסִיף עַל מִנְיָנָם. כשאי אפשר להכריע את הדין על ידי עשרים ושלושה דיינים ויש צורך להוסיף דיינים, כגון שהיה רוב של אחד לחייב בדיני נפשות (ראה לקמן ח,א), או שאחד הדיינים אינו יודע להכריע כיצד לפסוק (לקמן ט,ב). וכן הדין כשמת אחד מהם ויש צורך לסמוך דיין במקומו להשלים את המניין (מאירי סנהדרין לז,א, וראה יד"פ).
ט. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַנְהֶדְרִין – יִהְיוּ שָׁם שְׁנֵי סוֹפְרֵי דַּיָּנִין עוֹמְדִין לִפְנֵיהֶן, אֶחָד מִן הַיָּמִין וְאֶחָד מִן הַשְּׂמֹאל, אֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְאֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְחַיְּבִין.
ט. אֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְאֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְחַיְּבִין. ובמקרה שצריכים לדעת מה היה טעמו של כל אחד ואינם זוכרים, סופרי הדיינים מזכירים להם (לקמן יב,ג).
י. וְלָמָּה אֵין מַעֲמִידִין סַנְהֶדְרִין אֶלָּא בְּעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים? כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מֵהֶן סַנְהֶדְרִין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, וְשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל תִּשְׁעָה וְשִׁשִּׁים, וַעֲשָׂרָה בַּטְלָנִין שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת, וּשְׁנֵי סוֹפְרִים, וּשְׁנֵי חַזָּנִים, וּשְׁנֵי בַּעֲלֵי דִּינִין, וּשְׁנֵי עֵדִים, וּשְׁנֵי זוֹמְמִין, וּשְׁנֵי זוֹמְמֵי זוֹמְמִין, וּשְׁנֵי גַּבָּאֵי צְדָקָה, וְעוֹד אֶחָד כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁלֹשָׁה לְחַלֵּק הַצְּדָקָה, וְרוֹפֵא אֻמָּן, וְלַבְלָר, וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת – הֲרֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים.
י. כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מֵהֶן וכו'. עיר שחייבת בסנהדרין היא עיר שיש בה מספיק אנשים כנגד כל התפקידים שצריך לצורך ניהול מערכת משפט ולאיוש התפקידים החיוניים של העיר (ראה הלכות דעות ד,כג). וְשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל תִּשְׁעָה וְשִׁשִּׁים. שורות התלמידים שיושבים לפני הסנהדרין (לעיל ה"ז). וַעֲשָׂרָה בַּטְלָנִין שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת. עשרה אנשים שאינם עוסקים במלאכה אלא נשארים בבית הכנסת לצרכי ציבור (ראה הלכות מגילה א,ח). וּשְׁנֵי סוֹפְרִים. סופרי הדיינים. וּשְׁנֵי חַזָּנִים. שמשי בית הדין המלקים את חייבי המלקות והמזמינים את בעלי הדין לדין (רש"י סנהדרין יז,ב, וראה לקמן טז,ח; והם השוטרים הנזכרים לעיל ה"א). וּשְׁנֵי זוֹמְמִין. שני אנשים נוספים שעשויים להעיד ולהזים את העדים במקרה שהם משקרים. וּשְׁנֵי זוֹמְמֵי זוֹמְמִין. אנשים נוספים שעשויים להזים את העדים המזימים שהם עדי שקר. כדי לנהל את הדין יש צורך שיהיו אנשים שיכולים להזים עדי שקר, שהרי אם לא תהיה אפשרות להזים את העדים הם לא יפחדו לשקר (רש"י שם). וּשְׁנֵי גַּבָּאֵי צְדָקָה וְעוֹד אֶחָד כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁלֹשָׁה לְחַלֵּק הַצְּדָקָה. כדי לגבות צדקה (בכפייה) יש צורך לפחות בשניים שיגבו, וכדי להכריע בדרך חלוקת הצדקה יש צורך לצרף אליהם עוד אחד, כדי שיהיו לפחות שלושה אנשים הנחשבים כבית דין של דיני ממונות (הלכות מתנות עניים ט,ה). וְרוֹפֵא אֻמָּן. רופא מומחה. וְלַבְלָר. עוסק במלאכת הכתיבה. וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת. שמלמדם תורה (ראה גם הלכות תלמוד תורה ב,א).

תקציר הפרק 

🤔 מה תפקידו האמיתי של השוטר?
האם השוטר צריך רק לתפוס עבריינים או שעליו גם למנוע עבירות עוד לפני שהתבצעו? לפי סעיף 3 לפקודת המשטרה, "משטרת ישראל תעסוק במניעת עבירות ובגילוין, בתפיסת עבריינים ובתביעתם לדין, בשמירתם הבטוחה של אסירים, ובקיום הסדר הציבורי ובטחון הנפש והרכוש". בדומה לכך, וכמה מאות שנים קודם לכן, כבר כתב הרמב"ם בפרקנו דברים דומים: "השוטרים – אלו בעלי מקל ורצועה, והם העומדים לפני הדיינין המסבבין בשווקים ועל החנויות לתקן השערים והמידות, ולהכות כל מעוות, וכל מעשיהם על פי הדיינים. וכל שיראו בו ערוות דבר מביאין אותו לבית דין, ודנין אותו כפי רשעו". כלומר, תפקיד השוטרים הוא לא רק תפיסת עבריינים פסיבית אלא גם מניעת עבירות אקטיבית (הלכה ב). בהצלחה לכחולי המדים! 🚔

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות סנהדרין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.בהר הבית יש שלשה בתי דין?

2.כל עיר שיש בה 120 תושב יש בה בית דין של 71?

3.סנהדרין מחייבת חכם שמורה וחכם שיכול להתווכח עמו?

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן