פרק א', הלכות עבדים, ספר קניין
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. עֶבֶד עִבְרִי הָאָמוּר בַּתּוֹרָה – זֶה הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁמָּכְרוּ אוֹתוֹ בֵּית דִּין עַל כָּרְחוֹ, אוֹ הַמּוֹכֵר עַצְמוֹ לִרְצוֹנוֹ. כֵּיצַד? גָּנַב וְאֵין לוֹ לְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן – בֵּית דִּין מוֹכְרִין אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת גְּנֵבָה.
וְאֵין לְךָ אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁמּוֹכְרִין אוֹתוֹ בֵּית דִּין אֶלָּא הַגַּנָּב בִּלְבַד. וְעַל זֶה שֶׁמְּכָרוּהוּ בֵּית דִּין הוּא אוֹמֵר: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי" (שמות כא,ב), וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה: "כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי" (דברים טו,יב).
מוֹכֵר עַצְמוֹ כֵּיצַד? זֶה יִשְׂרָאֵל שֶׁהֶעֱנִי בְּיוֹתֵר – נָתְנָה לוֹ תּוֹרָה רְשׁוּת לִמְכֹּר אֶת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ" (ויקרא כה,לט). וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לִמְכֹּר אֶת עַצְמוֹ וּלְהַצְנִיעַ אֶת דָּמָיו אוֹ לִקְנוֹת בָּהֶן סְחוֹרָה אוֹ כֵּלִים אוֹ לִתְּנָן לְבַעַל חוֹבוֹ, אֶלָּא אִם צָרַךְ לְאָכְלָן בִּלְבַד. וְאֵין אָדָם רַשַּׁאי לִמְכֹּר אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לוֹ כְּלוּם, וַאֲפִלּוּ כְּסוּת לֹא תִּשָּׁאֵר לוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִמְכֹּר עַצְמוֹ.
א. גָּנַב וְאֵין לוֹ לְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן. אין לו כסף לשלם את שווי הגנבה (אבל אם אין לו כסף לשלם את הקנס אינו נמכר). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת גְּנֵבָה. ג,יא-יז.
בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה. חומש דברים.
וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ. אם יהפוך למסכן ועני. וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לִמְכֹּר אֶת עַצְמוֹ וּלְהַצְנִיעַ אֶת דָּמָיו. אינו רשאי למכור את עצמו בכדי לחסוך את הכסף שיקבל. אֶלָּא אִם צָרַךְ לְאָכְלָן בִּלְבַד. רשאי למכור את עצמו רק לצורך קניית מאכלים לקיום גופו. כְּסוּת. בגד.
ב. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נִמְכֶּרֶת בִּגְנֵבָתָהּ, וְכֵן אֵינָהּ מוֹכֶרֶת אֶת עַצְמָהּ, וְאֵינָהּ קוֹנָה עֶבֶד, לֹא עִבְרִי וְלֹא כְּנַעֲנִי, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד. וְאֵין הַגֵּר נִקְנֶה בְּעֶבֶד עִבְרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ" (ויקרא כה,מא) – מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִשְׁפָּחָה.
ב. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות גנבה ג,יב. וְאֵינָהּ קוֹנָה עֶבֶד. מגיל תשע ומעלה, אבל עבד קטן או שפחה אפילו גדולה רשאית לקנות (לקמן ט,ו). מִפְּנֵי הַחֲשָׁד. שמא תזנה עמו. וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִשְׁפָּחָה. נאמר בפסוק שעבד עברי שב אל משפחתו בשנת היובל, ולמדו מכך חכמים שרק מי שיש לו משפחה נמכר כעבד עברי, למעט גר שקשריו המשפחתיים מתנתקים בזמן הגיור.
ג. עֶבֶד עִבְרִי שֶׁמְּכָרוּהוּ בֵּית דִּין – אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל אוֹ לְגֵר צֶדֶק. וְכֵן הַמּוֹכֵר עַצְמוֹ – אֵינוֹ רַשַּׁאי לִמְכֹּר עַצְמוֹ לְגוֹי, אֲפִלּוּ לְגֵר תּוֹשָׁב. וְאִם עָבַר וּמָכַר עַצְמוֹ, אֲפִלּוּ לְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וַאֲפִלּוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ – הֲרֵי זֶה מָכוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר" (ויקרא כה,מז), "לְעֵקֶר" – זֶה הַנִּמְכָּר לַעֲבוֹדָה זָרָה.
ג. אֵינוֹ רַשַּׁאי לִמְכֹּר עַצְמוֹ לְגוֹי. שמא ילמד ממעשיו הרעים. אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר לְעֵקֶר זֶה הַנִּמְכָּר לַעֲבוֹדָה זָרָה. עבודה זרה נקראת בפסוק 'עקר' מפני שצריך לעקור אותה מהעולם (רמב"ן ויקרא כה,מז).
ד. בָּא וְאָמַר לְךָ: 'הֲרֵינִי מוֹכֵר עַצְמִי לְגוֹיִם' – אֵין אַתָּה זָקוּק לוֹ עַד שֶׁיִּמָּכֵר. אֲבָל אַחַר שֶׁנִּמְכַּר לְגוֹי, אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר וְעָשָׂה שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן – מִצְוָה לִפְדּוֹתוֹ, שֶׁלֹּא יִטָּמַע בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ" (ויקרא כה,מח).
ד. אֵין אַתָּה זָקוּק לוֹ. אינך מחויב למנעו. מִצְוָה לִפְדּוֹתוֹ. ראה גם לקמן ב,ז, הלכות מתנות עניים ח,יג.
ה. אֶחָד הַמּוֹכֵר עַצְמוֹ אוֹ שֶׁמְּכָרוּהוּ בֵּית דִּין – אֵינוֹ נִמְכָּר בְּפַרְהֶסְיָא עַל אֶבֶן הַמֶּקַח וְלֹא בְּסִימְטָא כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעֲבָדִים נִמְכָּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד" (ויקרא כה,מב) – אֵינוֹ נִמְכָּר אֶלָּא בְּצִנְעָה וְדֶרֶךְ כָּבוֹד.
ה. בְּפַרְהֶסְיָא עַל אֶבֶן הַמֶּקַח. בפומבי על אבן גדולה שמעמידים עליה עבדים למכירה. בְּסִימְטָא. ברחוב.
ו. כָּל עֶבֶד עִבְרִי אָסוּר לַעֲבֹד בּוֹ בְּפֶרֶךְ. וְאֵי זוֹ הִיא עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ? זוֹ עֲבוֹדָה שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָּה אוֹ עֲבוֹדָה שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָהּ אֶלָּא תִּהְיֶה מַחֲשַׁבְתּוֹ לְהַעֲבִידוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא יִבָּטֵל.
מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ: 'עֲדֹר תַּחַת הַגְּפָנִים עַד שֶׁאָבֹא', שֶׁהֲרֵי לֹא נָתַן קִצְבָּה, אֶלָּא יֹאמַר לוֹ: 'עֲדֹר עַד שָׁעָה פְּלוֹנִית' אוֹ 'עַד מָקוֹם פְּלוֹנִי'.
וְכֵן לֹא יֹאמַר לוֹ: 'חֲפֹר מָקוֹם זֶה' וְהוּא אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ. וַאֲפִלּוּ לְהָחֵם לוֹ כּוֹס שֶׁל חַמִּין אוֹ לְהָצֵן לוֹ וְהוּא אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ – אָסוּר, וְעוֹבֵר עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ" (ויקרא כה,מג; כה,מו), הָא אֵינוֹ עוֹשֶׂה לוֹ אֶלָּא דָּבָר קָצוּב שֶׁהוּא צָרִיךְ לוֹ.
וְכֵן הַגּוֹי שֶׁנִּמְכַּר לוֹ, אִם רָדָה בּוֹ בְּפֶרֶךְ – הֲרֵי יִשְׂרָאֵל מְצֻוִּין לְמָנְעוֹ, וְאִם הִנִּיחוּהוּ, עוֹבְרִין בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ" (ויקרא כה,נג). וְאֵין אָנוּ נִזְקָקִין לְהִכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ שֶׁל גּוֹי וְלִבְדֹּק אַחֲרָיו שֶׁלֹּא יַעֲבִידֶנּוּ בְּפֶרֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְעֵינֶיךָ" – בִּזְמַן שֶׁאַתָּה רוֹאֶה.

ו. כָּל עֶבֶד עִבְרִי אָסוּר לַעֲבֹד בּוֹ בְּפֶרֶךְ. לדין עבודת פרך בעבד כנעני ראה לקמן ט,ח. עֲבוֹדָה שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָּה. שאין לה גבול ושיעור קצוב.

לְהָצֵן לוֹ. לצנן, לקרר.
וְכֵן הַגּוֹי שֶׁנִּמְכַּר לוֹ. גוי שקנה ישראלי לעבד.

ז. כָּל עֶבֶד עִבְרִי – אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁקָּנָהוּ לְהַעֲבִידוֹ בִּדְבָרִים בְּזוּיִים שֶׁהֵן מְיֻחָדִין לַעֲשִׂיַּת הָעֲבָדִים, כְּגוֹן שֶׁיּוֹלִיךְ אַחֲרָיו כֵּלָיו לְבֵית הַמֶּרְחָץ אוֹ יַחֲלֹץ לוֹ מִנְעָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד" (ויקרא כה,לט); אֵינוֹ נוֹהֵג בּוֹ אֶלָּא כְּשָׂכִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ" (שם כה,מ).
וּמֻתָּר לְסַפֵּר לוֹ שְׂעָרוֹ וּלְכַבֵּס לוֹ כְּסוּתוֹ וְלֶאֱפוֹת לוֹ עִסָּתוֹ, אֲבָל לֹא יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ בַּלָּן לָרַבִּים אוֹ סַפָּר לָרַבִּים אוֹ נַחְתּוֹם לָרַבִּים. וְאִם הָיְתָה אֻמָּנוּתוֹ זֹאת קֹדֶם שֶׁיִּמָּכֵר – הֲרֵי זֶה יַעֲשֶׂה. אֲבָל רַבּוֹ לֹא יְלַמְּדֶנּוּ כַּתְּחִלָּה מְלָאכָה כְּלָל, אֶלָּא אֻמָּנוּת שֶׁהָיָה בָּהּ הִיא שֶׁעוֹשֶׂה כְּשֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מִקֹּדֶם.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּעֶבֶד עִבְרִי, מִפְּנֵי שֶׁנַּפְשׁוֹ שְׁפָלָה בַּמְּכִירָה. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא נִמְכַּר – מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כְּעֶבֶד, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ עוֹשֶׂה מְלָאכָה זוֹ אֶלָּא בִּרְצוֹנוֹ וּמִדַּעַת עַצְמוֹ.
ז. אֵינוֹ נוֹהֵג בּוֹ אֶלָּא כְּשָׂכִיר. נוהג עמו כמו בעל מלאכה ששכר אותו לעבודה מסוימת.
בַּלָּן לָרַבִּים. אחראי על הפעלת בית מרחץ. נַחְתּוֹם. אופה. רַבּוֹ. אדונו. לֹא יְלַמְּדֶנּוּ כַּתְּחִלָּה מְלָאכָה כְּלָל. לא ילמד אותו מלאכה חדשה שלא עסק בה לפני שנמכר.
ח. אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָן נוֹהֲגִין כַּשּׁוּרָה – מֻתָּר לִרְדּוֹתָן בְּחָזְקָה וּלְהִשְׁתַּעְבֵּד בָּהֶן. מֶלֶךְ שֶׁגָּזַר שֶׁכָּל מִי שֶׁלֹּא יִתֵּן הַמַּס הַקָּצוּב עַל כָּל אִישׁ וָאִישׁ, יִשְׁתַּעְבֵּד לָזֶה שֶׁנָּתַן הַמַּס עַל יָדוֹ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ יָתֵר מִדַּאי, אֲבָל לֹא כְּעֶבֶד. וְאִם אֵינוֹ נוֹהֵג כַּשּׁוּרָה – מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כְּעֶבֶד.
ח. יִשְׁתַּעְבֵּד לָזֶה שֶׁנָּתַן הַמַּס עַל יָדוֹ. לאדם שנתן את המס במקומו (ראה גם הלכות גזלה ה,טז). אֲבָל לֹא כְּעֶבֶד. מפני שמשתעבדים בהם שלא ברצונם (כס"מ שם).
ט. כָּל עֶבֶד עִבְרִי אוֹ אָמָה עִבְרִיָּה – חַיָּב הָאָדוֹן לְהַשְׁווֹתָן אֵלָיו בְּמַאֲכָל וּבְמַשְׁקֶה בִּכְסוּת וּבְמָדוֹר; "כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ" (דברים טו,טז) – שֶׁלֹּא תִּהְיֶה אַתָּה אוֹכֵל פַּת נְקִיָּה וְהוּא אוֹכֵל פַּת קִבָּר, אַתָּה שׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן וְהוּא שׁוֹתֶה יַיִן חָדָשׁ, אַתָּה יָשֵׁן עַל גַּבֵּי מוֹכִין וְהוּא יָשֵׁן עַל גַּבֵּי הַתֶּבֶן, אוֹ אַתָּה דָּר בַּכְּרַךְ וְהוּא דָּר בַּכְּפָר אוֹ אַתָּה בַּכְּפָר וְהוּא בַּכְּרַךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָצָא מֵעִמָּךְ" (ויקרא כה,מא). מִכָּאן אָמְרוּ: כָּל הַקּוֹנֶה עֶבֶד עִבְרִי – כְּקוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ.
וְחַיָּב לִנְהֹג בּוֹ מִנְהַג אַחְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו" וכו' (ויקרא כה,מו). וְאַף עַל פִּי כֵן, צָרִיךְ הָעֶבֶד לִנְהֹג בְּעַצְמוֹ מִנְהַג עַבְדוּת בְּאוֹתָן הָעֲבוֹדוֹת שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לוֹ.
ט. וּבְמָדוֹר. מגורים. פַּת קִבָּר. לחם עשוי מקמח גס שלא נופה כל צרכו. מוֹכִין. חתיכות צמר. אַתָּה דָּר בַּכְּרַךְ וְהוּא דָּר בַּכְּפָר אוֹ אַתָּה בַּכְּפָר וְהוּא בַּכְּרַךְ. שיש יתרון למגורים בעיר הגדולה ויש יתרון למגורים בכפר. שֶׁנֶּאֱמַר וְיָצָא מֵעִמָּךְ. הפסוק מדייק בלשונו שכאשר העבד משתחרר הוא אינו יוצא מתחתיך אלא מעמך – מלהיות שווה לך, שבזמן העבדות הרי הוא שווה לך (אלשיך ויקרא כה,מא). כָּל הַקּוֹנֶה עֶבֶד עִבְרִי כְּקוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ. שצריך לדאוג לכל מחסורו כשם שדואג לעצמו ולמשפחתו.
שֶׁנֶּאֱמַר וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו. המשך הכתוב: "לא תרדה בו בפרך".
י. אֵין אָמָה עִבְרִיָּה נוֹהֶגֶת וְלֹא עֶבֶד עִבְרִי נוֹהֵג אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג, בֵּין עֶבֶד עִבְרִי שֶׁמּוֹכֵר עַצְמוֹ בֵּין זֶה שֶׁמְּכָרוּהוּ בֵּית דִּין. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ מָתַי בָּטְלוּ הַיּוֹבְלוֹת.
י. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ. הלכות שמיטה ויובל י,ח.

תקציר הפרק 

🤔 למכירה: גנב?
הלכות עבדים הן הלכות לא מעשיות שבימינו אינן נוהגות, ובכל זאת, בהלכות הללו מסתתרות הנחיות שרלוונטיות גם לימינו. כזה, למשל, הוא הדין של מכירת אדם בגניבתו. יהודי שגנב מיהודי אחר ואין לו במה לשלם את שווי הגניבה, בית דין מוכרים אותו לעבדות וכספי המכירה עוברים לידי נפגע העבירה (הלכה א). דין זה מלמד אותנו עד כמה עלינו להיות זהירים בממונו של חברנו! 💰

🤷‍ כבוד? גם לאנשים שבשולי החברה!
אדם שנאלץ למכור עצמו לעבדות או שמכרוהו בית דין בגניבתו, "אינו נמכר בפרהסיא על אבן המקח", כלומר בפומבי ועל אבן גדולה שעליה היו מעמידים עבדים למכירה בימים ההם, ואפילו לא "בסימטא", ברחוב, "כדרך שהעבדים נמכרים", שכן גם אנשים אלו, על אף שהגיעו לשפל המדרגה, ראויים הם גם כן ליחס מכבד, והאופן היחיד שבו מותר למוכרם הוא "בצנעה ודרך כבוד" (הלכה ה) 📣

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מותר לבקש מעבד עברי לכבס לו 30 מכונות כביסה?

2.האם מותר להשתמש ביהודי חופשי לעבודות בזויות?

3.האם ניתן לחדש את דיני עבד עברי בימינו?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן