פרק א', הלכות עבודה זרה, ספר המדע
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. בִּימֵי אֱנוֹשׁ טָעוּ בְּנֵי הָאָדָם טָעוּת גְּדוֹלָה, וְנִבְעֲרָה עֲצַת חַכְמֵי אוֹתוֹ הַדּוֹר, וֶאֱנוֹשׁ עַצְמוֹ מִן הַטּוֹעִים. וְזוֹ הָיְתָה טִעוּתָם: אָמְרוּ, הוֹאִיל וְהָאֵל בָּרָא כּוֹכָבִים אֵלּוּ וְגַלְגַּלִּים לְהַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם וּנְתָנָם בַּמָּרוֹם וְחָלַק לָהֶם כָּבוֹד, וְהֵם שַׁמָּשִׁים הַמְשַׁמְּשִׁים לְפָנָיו – רְאוּיִים הֵם לְשַׁבְּחָם וּלְפָאֲרָם וְלַחֲלֹק לָהֶם כָּבוֹד, וְזֶה הוּא רְצוֹן הָאֵל בָּרוּךְ הוּא, לְגַדֵּל וּלְכַבֵּד מִי שֶׁגִּדְּלוֹ וְכִבְּדוֹ, כְּמוֹ שֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹצֶה לְכַבֵּד עֲבָדָיו וְהָעוֹמְדִים לְפָנָיו, וְזֶה הוּא כְּבוֹדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ.
כֵּיוָן שֶׁעָלָה דָּבָר זֶה עַל לִבָּם, הִתְחִילוּ לִבְנוֹת לַכּוֹכָבִים הֵיכָלוֹת וּלְהַקְרִיב לָהֶם קָרְבָּנוֹת, וּלְשַׁבְּחָם וּלְפָאֲרָם בִּדְבָרִים וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לְמוּלָן, כְּדֵי לְהַשִּׂיג רְצוֹן הַבּוֹרֵא בְּדַעְתָּם הָרָעָה. וְזֶה הָיָה עִקַּר עֲבוֹדָה זָרָה.
וְכָךְ הֵם אוֹמְרִים עוֹבְדֶיהָ הַיּוֹדְעִים עִקָּרָהּ, לֹא שֶׁהֵם אוֹמְרִים שֶׁאֵין שָׁם אֱלוֹהַּ אֶלָּא כּוֹכָב זֶה. הוּא שֶׁיִּרְמְיָהוּ אוֹמֵר: "מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ, וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא" (ירמיהו י,ז-ח), כְּלוֹמַר: הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁאַתָּה הוּא הָאֵל לְבַדְּךָ, אֲבָל טִעוּתָם וְכִסְלוּתָם שֶׁמְּדַמִּין שֶׁזֶּה הַהֶבֶל רְצוֹנְךָ הוּא.
א. אֱנוֹשׁ. בן בנו של אדם הראשון. וְנִבְעֲרָה. נעשית טיפשה. כּוֹכָבִים אֵלּוּ וְגַלְגַּלִּים. ראה הלכות יסודי התורה ג,א, ג,ח-ט. מִי שֶׁגִּדְּלוֹ וְכִבְּדוֹ. את מי שהאל מגדל ומכבד.
וְכָךְ הֵם אוֹמְרִים עוֹבְדֶיהָ הַיּוֹדְעִים עִקָּרָהּ וכו'. אותם שסברו שהפולחן לכוכבים הוא קיום רצון הבורא, אך הם לא טענו שהכוכבים עצמם הם הבורא. כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ וכו'. למרות הכרתם בכך שאין כמוך, בדבר אחד נחשבים הם כבערים וכסילים, בהיותם מייסרים את העם לעבוד להבל העשוי מעץ כאמצעי להשגתך.
ב. וְאַחַר שֶׁאָרְכוּ הַיָּמִים, עָמְדוּ בִּבְנֵי הָאָדָם נְבִיאֵי שֶׁקֶר וְאָמְרוּ שֶׁהָאֵל צִוָּה לָהֶם וְאָמַר לָהֶם: 'עִבְדוּ כּוֹכָב פְּלוֹנִי' אוֹ 'כָּל הַכּוֹכָבִים', 'וְהַקְרִיבוּ לוֹ וְנַסְּכוּ לוֹ כָּךְ וְכָךְ, וּבְנוּ לוֹ הֵיכָל, וַעֲשׂוּ צוּרָתוֹ כְּדֵי לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהּ כָּל הָעָם, הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים וּשְׁאָר עַם הָאָרֶץ'. וּמוֹדִיעַ לָהֶם צוּרָה שֶׁבָּדָה מִלִּבּוֹ, וְאוֹמֵר: זוֹ הִיא צוּרַת הַכּוֹכָב הַפְּלוֹנִי שֶׁהוֹדִיעוּהוּ בִּנְבוּאָתוֹ.
וְהִתְחִילוּ עַל דֶּרֶךְ זוֹ לַעֲשׂוֹת צוּרוֹת בַּהֵיכָלוֹת וְתַחַת הָאִילָנוֹת וּבְרָאשֵׁי הֶהָרִים וְעַל הַגְּבָעוֹת. וּמִתְקַבְּצִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לָהֶם, וְאוֹמְרִין לְכָל הָעָם שֶׁזּוֹ הַצּוּרָה מְטִיבָה וּמְרֵעָה, וְרָאוּי לְעָבְדָהּ וּלְיִרְאָה מִמֶּנָּה. וְהַכּוֹמְרִין אוֹמְרִין לָהֶם שֶׁ'בַּעֲבוֹדָה זוֹ תִּרְבּוּ וְתַצְלִיחוּ', וַ'עֲשׂוּ כָּךְ וְכָךְ', וְ'אַל תַּעֲשׂוּ כָּךְ וְכָךְ'.
וְהִתְחִילוּ כּוֹזְבִים אֲחֵרִים לַעֲמֹד וְלֵאמֹר שֶׁהַכּוֹכָב עַצְמוֹ אוֹ הַגַּלְגַּל אוֹ הַמַּלְאָךְ דִּבֵּר עִמָּהֶם וְאָמַר לָהֶם: 'עִבְדוּנִי בְּכָךְ וְכָךְ' וְהוֹדִיעַ לָהֶן דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ, וַ'עֲשׂוּ כָּךְ' וְ'אַל תַּעֲשׂוּ כָּךְ', וּפָשַׁט דָּבָר זֶה בְּכָל הָעוֹלָם, לַעֲבֹד אֶת הַצּוּרוֹת בַּעֲבוֹדוֹת מְשֻׁנּוֹת זוֹ מִזּוֹ וּלְהַקְרִיב לָהֶן וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת.
וְכֵיוָן שֶׁאָרְכוּ הַיָּמִים, נִשְׁתַּקַּע הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא מִפִּי כָּל הַיְקוּם וּמִדַּעְתָּם וְלֹא הִכִּירוּהוּ. וְנִמְצְאוּ כָּל עַם הָאָרֶץ וְהַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים אֵינָן יוֹדְעִין אֶלָּא הַצּוּרָה שֶׁל עֵץ וָאֶבֶן וְהַהֵיכָל שֶׁל בִּנְיָן שֶׁנִּתְחַנְּכוּ מִקַּטְנוּתָן לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶן וּלְעָבְדָן וּלְהִשָּׁבַע בִּשְׁמָן.
וְהַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ בָּהֶן, כְּגוֹן הַכּוֹמְרִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, מְדַמִּין שֶׁאֵין שָׁם אֱלוֹהַּ אֶלָּא הַכּוֹכָבִים וְהַגַּלְגַּלִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ הַצּוּרוֹת הָאֵלּוּ בִּגְלָלָן וְלִדְמוּתָן. אֲבָל צוּר הָעוֹלָמִים, לֹא הָיָה שָׁם מַכִּירוֹ וְלֹא יוֹדְעוֹ, אֶלָּא יְחִידִים בָּעוֹלָם, כְּגוֹן חֲנוֹךְ וּמְתוּשֶׁלַח וְנֹחַ וְשֵׁם וָעֵבֶר. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ הָיָה הָעוֹלָם מִתְגַּלְגֵּל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁנּוֹלַד עַמּוּדוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁהוּא אַבְרָהָם אָבִינוּ.
ב. וַעֲשׂוּ צוּרָתוֹ. שיצרו דמויות שונות (של אדם או יצורים אחרים) וטענו שהיא דמותו האמיתית של אותו כוח (או כוכב).
שֶׁבָּדָה מִלִּבּוֹ. שהמציא.
צוּרוֹת. פסלים של הכוכבים. מְטִיבָה וּמְרֵעָה. ביכולתה לגרום טוב או רע. וְהַכּוֹמְרִין. כהני דת של עבודה זרה.
כּוֹזְבִים. שקרנים.
מְדַמִּין. חושבים בדעתם. שֶׁנַּעֲשׂוּ הַצּוּרוֹת הָאֵלּוּ בִּגְלָלָן וְלִדְמוּתָן. שהכמרים היו יודעים שהצורות (הפסלים) עצמן אינן אלוהות אלא רק סמל לכוכבים ולגלגלים, אך חשבו שאלו האחרונים הם המנהיגים את העולם. צוּר הָעוֹלָמִים. האלוה. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ הָיָה הָעוֹלָם מִתְגַּלְגֵּל וְהוֹלֵךְ. האנושות האמינה בשלושה סוגי התייחסות אלו למושג אלוה.
ג. כֵּיוָן שֶׁנִּגְמַל אֵיתָן זֶה, הִתְחִיל לְשׁוֹטֵט בְּדַעְתּוֹ וְהוּא קָטָן, וּלְחַשֵּׁב בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וְהָיָה תָּמֵהַּ, הֵיאַךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַגַּלְגַּל הַזֶּה נוֹהֵג תָּמִיד וְלֹא יִהְיֶה לוֹ מַנְהִיג, וּמִי יְסַבֵּב אוֹתוֹ, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיְּסַבֵּב אֶת עַצְמוֹ. וְלֹא הָיָה לוֹ לֹא מְלַמֵּד וְלֹא מוֹדִיעַ דָּבָר, אֶלָּא מֻשְׁקָע בְּאוּר כַּשְׂדִּים בֵּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הַטִּפְּשִׁים.
וְאָבִיו וְאִמּוֹ וְכָל הָעָם עוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה, וְהוּא הָיָה עוֹבֵד עִמָּהֶן, וְלִבּוֹ מְשׁוֹטֵט וּמֵבִין, עַד שֶׁהִשִּׂיג דֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְהֵבִין קַו הַצֶּדֶק מִדַּעְתּוֹ הַנְּכוֹנָה, וְיָדַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ אֶחָד, וְהוּא מַנְהִיג הַגַּלְגַּל, וְהוּא בָּרָא הַכֹּל, וְאֵין בְּכָל הַנִּמְצָא אֱלוֹהַּ חוּץ מִמֶּנּוּ.
וְיָדַע שֶׁכָּל הָעָם טוֹעִים, וְדָבָר שֶׁגָּרַם לָהֶם לְטָעוּת זֶה, שֶׁעוֹבְדִים אֶת הַכּוֹכָבִים וְאֶת הַצּוּרוֹת, עַד שֶׁאָבַד הָאֱמֶת מִדַּעְתָּם. וּבֶן אַרְבָּעִים שָׁנָה הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ.
כֵּיוָן שֶׁהִכִּיר וְיָדַע, הִתְחִיל לְהָשִׁיב תְּשׁוּבוֹת עַל בְּנֵי אוּר כַּשְׂדִּים וְלַעֲרֹךְ דִּין עִמָּהֶן, וְלוֹמַר שֶׁ'אֵין זוֹ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים בָּהּ', וְשִׁבֵּר הַצְּלָמִים, וְהִתְחִיל לְהוֹדִיעַ לָעָם שֶׁאֵין רָאוּי לַעֲבֹד אֶלָּא לֶאֱלוֹהַּ הָעוֹלָם, וְלוֹ רָאוּי לְהִשְׁתַּחֲווֹת וּלְהַקְרִיב וּלְנַסֵּך, כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּהוּ כָּל הַבְּרוּאִים הַבָּאִים. וְרָאוּי לְאַבֵּד וּלְשַׁבֵּר כָּל הַצּוּרוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעוּ בָּהֶם כָּל הָעָם, כְּמוֹ אֵלּוּ שֶׁהֵן מְדַמִּין שֶׁאֵין שָׁם אֱלוֹהַּ אֶלָּא אֵלּוּ.
כֵּיוָן שֶׁגָּבַר עֲלֵיהֶם בִּרְאָיוֹתָיו, בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ לְהָרְגוֹ. נַעֲשָׂה לוֹ נֵס, וְיָצָא לְחָרָן, וְהִתְחִיל לַעֲמֹד וְלִקְרוֹת בְּקוֹל גָּדוֹל לְכָל הָעָם וּלְהוֹדִיעָם שֶׁיֵּשׁ אֱלוֹהַּ אֶחָד לְכָל הָעוֹלָם, וְלוֹ רָאוּי לַעֲבֹד. וְהָיָה מְהַלֵּךְ וְקוֹרֵא וּמְקַבֵּץ הָעָם, מֵעִיר לְעִיר וּמִמַּמְלָכָה לְמַמְלָכָה, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאֶרֶץ כְּנָעַן וְהוּא קוֹרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יי אֵל עוֹלָם" (בראשית כא,לג).
וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ הָעָם מִתְקַבְּצִים לוֹ וְשׁוֹאֲלִים לוֹ עַל דְּבָרָיו, הָיָה מוֹדִיעַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי דַּעְתּוֹ עַד שֶׁיַּחֲזִירֵהוּ לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת, עַד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו אֲלָפִים וּרְבָבוֹת, וְהֵם "אַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם" (בראשית יז,כג). וְשָׁתַל בְּלִבָּם הָעִקָּר הַגָּדוֹל הַזֶּה, וְחִבֵּר בּוֹ סְפָרִים, וְהוֹדִיעוֹ לְיִצְחָק בְּנוֹ, וְיָשַׁב יִצְחָק מְלַמֵּד וּמַחֲזִיר. וְיִצְחָק הוֹדִיעוֹ לְיַעֲקֹב וּמִנָּהוּ לְלַמֵּד, וְיָשַׁב מְלַמֵּד וּמַחֲזִיר כָּל הַנִּלְוִים אֵלָיו.
וְיַעֲקֹב אָבִינוּ לִמֵּד בָּנָיו כֻּלָּם, וְהִבְדִּיל לֵוִי וּמִנָּהוּ רֹאשׁ, וְהוֹשִׁיבוֹ בִּישִׁיבָה לְלַמֵּד דֶּרֶךְ יי וְלִשְׁמֹר מִצְווֹת אַבְרָהָם. וְצִוָּה אֶת בָּנָיו שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּ מִבְּנֵי לֵוִי מְמֻנֶּה אַחַר מְמֻנֶּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכַּח הַלִּמּוּד.
וְהָיָה הַדָּבָר הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר בִּבְנֵי יַעֲקֹב וּבַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם, וְנַעֲשָׂת בָּעוֹלָם אֻמָּה שֶׁהִיא יוֹדַעַת אֶת יי. עַד שֶׁאָרְכוּ הַיָּמִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, וְחָזְרוּ לִלְמֹד מַעֲשֵׂיהֶם וְלַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹתָן, חוּץ מִשֵּׁבֶט לֵוִי שֶׁעָמַד בְּמִצְוַת אֲבוֹת. וּמֵעוֹלָם לֹא עָבַד שֵׁבֶט לֵוִי עֲבוֹדָה זָרָה.
וְכִמְעַט קָט הָיָה, וְהָעִקָּר שֶׁשָּׁתַל אַבְרָהָם נֶעֱקַר וְחָזְרוּ בְּנֵי יַעֲקֹב לְטָעוּת הָעַמִּים וּתְעִיָּתָם. וּמֵאַהֲבַת יי אוֹתָנוּ וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבוּעָה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, עָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְרַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים, וּשְׁלָחוֹ.
כֵּיוָן שֶׁנִּתְנַבֵּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וּבָחַר יי בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה – הִכְתִּירָן בְּמִצְווֹת וְהוֹדִיעָם דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתוֹ, וּמַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט עֲבוֹדָה זָרָה וְכָל הַטּוֹעִים אַחֲרֶיהָ.
ג. שֶׁנִּגְמַל. הפסיק לינוק. אֵיתָן. כינוי לאברהם אבינו. לְשׁוֹטֵט בְּדַעְתּוֹ וְהוּא קָטָן. לחשוב בנושא זה בעודו בקטנותו.
הַגַּלְגַּל הַזֶּה. שהוא הכוח המניע את מהלך העולם (ראה הלכות יסודי התורה ג,א). נוֹהֵג תָּמִיד. נשאר בכוחו תמיד. וְלֹא מוֹדִיעַ דָּבָר. אדם שיקנה לו דעה בשאלות אלו. מֻשְׁקָע. שקוע. בְּאוּר כַּשְׂדִּים. היא עיר הולדתו.
הָיָה עוֹבֵד עִמָּהֶן וְלִבּוֹ מְשׁוֹטֵט וּמֵבִין. עבד עמהם עבודה זרה ובלבו היה מתבונן ובוחן את אמתות העניין. וְהוּא מַנְהִיג הַגַּלְגַּל. ראה שם א,ה. בְּכָל הַנִּמְצָא. בכל המציאות.
לְהָשִׁיב תְּשׁוּבוֹת. להקשות. וְלַעֲרֹךְ דִּין עִמָּהֶן. להתווכח איתם. הַצְּלָמִים. פסלים של עבודה זרה. כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּהוּ כָּל הַבְּרוּאִים הַבָּאִים. הודיע להם אודות מציאות הבורא ושראוי לעבוד רק לו, כדי שאנשי הדורות הבאים לא ימשיכו לטעות כפי שטעו הדורות שלפניהם.
שֶׁגָּבַר עֲלֵיהֶם בִּרְאָיוֹתָיו. שטענותיו צדקו מטענותיהם. הַמֶּלֶךְ. נמרוד. נַעֲשָׂה לוֹ נֵס. שהשליכו נמרוד לכבשן האש, והצילו הקב"ה (ראה בבלי פסחים קיח,א). וְהָיָה מְהַלֵּךְ וְקוֹרֵא. מפרסם בקול את אחדות ה' ועבודתו.
ג. ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. אמר אברהם: יש אגדה בן שלש שנים, "עקב אשר שמע אברהם בקולי" – מנין עק"ב (בראשית רבה תולדות סד,ד).
והיה מהלך וקורא לעם מעיר לעיר וממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען שנאמר ויקרא שם בשם יי אל עולם. אמר אברהם: ותמה אני שהרי היו שם ועבר, איך לא היו מוחים. ואיפשר מוחים היו ולא אירע להם שישברו צלמיהם לפי שהיו מתחבאים מהם עד שבא אברהם ושבר של אביו.
לְפִי דַּעְתּוֹ. לפי רמת הבנתו. הָעִקָּר הַגָּדוֹל הַזֶּה. האמונה באל אחד ועבודתו. מְלַמֵּד וּמַחֲזִיר. מלמד ומחזיר את האנשים לדרך האמת.
בִּישִׁיבָה. מקום לימוד התורה.
וְנַעֲשָׂת. ונוצרה.

תקציר הפרק 

פרק א בהלכות עבודה זרה
פרק ראשון בנושא

כיצד התחילה עבודה זרה בעולם?

בתחילה חשבו אנשי העולם שרצון הבורא לחלוק כבוד גם לשמש ולכוכבים. לאחר זמן החלו לעשות צורות בדמות הכוכבים ולעבוד להן, ולאחר זמן התחילו להאמין שיש כוחות לצורה עצמה או לכוכב עצמו, ורק חכמים בודדים הכירו את ה', עד אברהם אבינו. אברהם הבין מדעתו שלא ייתכן שאין בורא ומנהיג לעולם, הכיר את ה' מדעתו, והתחיל להפיץ את שם ה'.
אחרי אברהם יצחק ואחריו יעקב.
יעקב אבינו הבדיל את לוי משאר האחים בתפקיד מעין "רב" כדי שלא ישתכח הלימוד.
גם בתוך טומאת מצרים שכמעט כל עם ישראל החל לעבוד עבודה זרה שבט לוי שמר על הגחלת.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר המדע ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. מה היתה הטעות של עובדי העבודה זרה הראשונים?

א. הם חשבו שאין אלוה זולת הכוכבים.
ב. הם חשבו שרצון ה' הוא לגדל ולכבד את הכוכבים.
ג. הם חשבו שע"י עבודת הכוכבים ישיגו את דעת ה'.
ד. הם חשבו שע"י עבודת הכוכבים יוכלו להכעיס את ה'.

[פרק א', הלכה א']

2. בן כמה היה אברהם בשעה שהכיר את בוראו?

א. 3.
ב. 20.
ג. 40.
ד. 75.

[פרק א', הלכה ג']

3. במי בחר יעקב לישב בישיבה וללמד את דרך ה'?

א. ראובן.
ב. לוי.
ג. יהודה.
ד. יוסף.

[פרק א', הלכה ג']

4. מדוע "כמעט קט היה והעקר ששתל אברהם נעקר"?

א. מפני שתרח רצה להרוג את אברהם.
ב. מפני שלא נולדו לאברהם ילדים.
ג. מפני שעם ישראל התחיל לעבוד עבודה זרה במצרים.
ד. מפני שהמצרים שיעבדו את ישראל בפרך.

[פרק א', הלכה ג']

תשובות
1-ב 2-ג 3-ב 4-ג

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן