פרק א', הלכות עבודת יום הכיפורים, ספר עבודה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. בְּיוֹם הַצּוֹם מַקְרִיבִין תָּמִיד בַּשַּׁחַר וְתָמִיד בֵּין הָעַרְבַּיִם כְּסֵדֶר כָּל יוֹם וָיוֹם, וּמַקְרִיבִין מוּסַף הַיּוֹם פַּר וְאַיִל וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים כֻּלָּן עוֹלוֹת, וּשְׂעִיר חַטָּאת נַעֲשֶׂה בַּחוּץ, וְהוּא נֶאֱכָל לָעֶרֶב. וְעוֹד מַקְרִיבִין יָתֵר עַל מוּסָף זֶה פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְהוּא נִשְׂרָף, וְאַיִל לְעוֹלָה, וּשְׁנֵיהֶן מִשֶּׁל כֹּהֵן גָּדוֹל. וְאַיִל הַבָּא מִשֶּׁל צִבּוּר הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת, הוּא הָאַיִל הָאָמוּר בְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים בִּכְלַל הַמּוּסָף, וְהוּא הַנִּקְרָא אֵיל הָעָם. וְעוֹד מְבִיאִין מִשֶּׁל צִבּוּר שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים, אֶחָד קָרֵב חַטָּאת וְהוּא נִשְׂרָף, וְהַשֵּׁנִי שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. נִמְצְאוּ כָּל הַבְּהֵמוֹת הַקְּרֵבִין בְּיוֹם זֶה חֲמִשָּׁה עָשָׂר: שְׁנֵי תְּמִידִין, וּפַר, וּשְׁנֵי אֵילִים, וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים כֻּלָּן עוֹלוֹת, וּשְׁנֵי שְׂעִירִים חַטָּאת, אֶחָד נַעֲשֶׂה בַּחוּץ וְנֶאֱכָל לָעֶרֶב וְהַשֵּׁנִי נַעֲשֶׂה בִּפְנִים וְנִשְׂרָף, וּפַר כֹּהֵן גָּדוֹל לְחַטָּאת, וְהוּא נִשְׂרָף.
א. מוּסַף הַיּוֹם. קרבנות שמקריבים בשבתות ובמועדים נוסף על קרבן התמיד (למוספי יום הכיפורים ראה גם הלכות תמידין ומוספין י,א). וּשְׂעִיר חַטָּאת נַעֲשֶׂה בַּחוּץ. דמו נזרק על המזבח החיצון ובשרו נאכל לכהנים (כדין חטאת רגילה), שלא כשעיר הנזכר בסמוך שבא כחלק מחובות היום המיוחדות ודמו נזרק בפנים, בהיכל ובשרו נשרף. וְהוּא נֶאֱכָל לָעֶרֶב. במוצאי יום הכיפורים, שהרי אסור לאכול ביום הכיפורים. וְעוֹד מַקְרִיבִין יָתֵר עַל מוּסָף זֶה. מלבד קרבנות המוספים, מקריבים ביום הכיפורים קרבנות נוספים שלהם דינים מיוחדים. פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְהוּא נִשְׂרָף. בשרו נשרף, שלא כחטאת רגילה שבשרה נאכל לכהנים. וְאַיִל לְעוֹלָה. דינו כשאר עולות, אלא שהוא נקנה מכספי הכהן הגדול ולא מכספי הציבור, ולכן אינו נכלל במוספי היום (ראה גם הלכות מעשה הקרבנות א,ו). וְאַיִל הַבָּא מִשֶּׁל צִבּוּר הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת וכו'. איל העם הנזכר בתיאור עבודת יום הכיפורים בפרשת אחרי מות (ויקרא טז,ה), הוא אותו האיל שמוזכר ברשימת המוספים בחומש במדבר (כט,ח), ואין מדובר בשני קרבנות נפרדים. וְהַשֵּׁנִי שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. השעיר לעזאזל שנשלח למדבר (ראה לקמן פרק ג). חֲמִשָּׁה עָשָׂר. חוץ מהשעיר המשתלח, שאינו נחשב קרבן.
ב. עֲבוֹדַת כָּל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּהֵמוֹת אֵלּוּ הַקְּרֵבִין בְּיוֹם זֶה אֵינָהּ אֶלָּא בְּכֹהֵן גָּדוֹל בִּלְבַד, אֶחָד כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה אוֹ הַמְרֻבֶּה בִּבְגָדִים. וְאִם הָיְתָה שַׁבָּת – אַף מוּסַף שַׁבָּת אֵין מַקְרִיב אוֹתוֹ אֶלָּא כֹּהֵן גָּדוֹל. וְכֵן שְׁאָר הָעֲבוֹדוֹת שֶׁל יוֹם זֶה, כְּגוֹן הַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת שֶׁל כָּל יוֹם וַהֲטָבַת הַנֵּרוֹת – הַכֹּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל נָשׂוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ" (ויקרא טז,ו ועוד) – זוֹ אִשְׁתּוֹ.
ב. אֶחָד כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה אוֹ הַמְרֻבֶּה בִּבְגָדִים. מינוי הכהן הגדול נעשה על ידי משיחתו בשמן המשחה ולבישת בגדי הכהונה הגדולה, והוא המכונה 'המשוח בשמן המשחה'. כאשר אין בנמצא שמן המשחה מינויו נעשה על ידי לבישת הבגדים בלבד והוא המכונה 'המרובה בבגדים' (הלכות כלי המקדש ד,יב-יג, וראה שם א,ח). ושניהם כשרים לעבודת יום הכיפורים. בְּכֹהֵן גָּדוֹל נָשׂוּי. וצריך להיות נשוי אישה אחת בלבד (הלכות כלי המקדש ה,י).
ג. שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם לְיוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכָּתוֹ שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, וְדָבָר זֶה קַבָּלָה מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וּמַפְרִישִׁין אוֹתוֹ מֵאִשְׁתּוֹ כָּל שִׁבְעַת יָמִים אֵלּוּ, שֶׁמָּא תִּמָּצֵא נִדָּה וְנִמְצָא טָמֵא שִׁבְעַת יָמִים וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבֹד. וּמַתְקִינִין לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל אַחֵר, שֶׁאִם יֶאֱרַע בּוֹ פְּסוּל, יַעֲבֹד הָאַחֵר תַּחְתָּיו. בֵּין שֶׁאֵרַע בּוֹ פְּסוּל קֹדֶם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר בֵּין שֶׁאֵרַע בּוֹ אַחַר שֶׁהִקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת – זֶה שֶׁנִּכְנָס תַּחְתָּיו אֵינוֹ צָרִיךְ חִנּוּךְ, אֶלָּא עֲבוֹדָתוֹ מְחַנַּכְתּוֹ, וּמַתְחִיל מֵעֲבוֹדָה שֶׁפָּסַק בָּהּ הָרִאשׁוֹן. עָבַר יוֹם הַכִּפּוּרִים – הֲרֵי הָרִאשׁוֹן חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ, וְהַשֵּׁנִי עוֹבֵר, וְכָל מִצְווֹת כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה עָלָיו, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד כְּכֹהֵן גָּדוֹל. וְאִם עָבַד – עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה. וְאִם מֵת הָרִאשׁוֹן – זֶה הַשֵּׁנִי מִתְמַנֶּה תַּחְתָּיו.
ג. לְלִשְׁכָּתוֹ שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. חדר מיוחד של הכהן הגדול שהיה בעזרה (לשכה זו נקראה גם 'לשכת העץ' ו'לשכת פלהדרין' – הלכות בית הבחירה ה,יז; וראה הלכות כלי המקדש ה,ז). קַבָּלָה מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. נמסר במסורת לחכמי ישראל ממשה רבנו (ובדומה לכך ראה הלכות פרה ב,ב). שֶׁמָּא תִּמָּצֵא נִדָּה. בזמן בעילתה. וְנִמְצָא טָמֵא שִׁבְעַת יָמִים. כדין בועל נידה (הלכות מטמאי משכב ומושב ג,ב). וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבֹד. שהרי אסור לטמא לעבוד. וּמַתְקִינִין לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל אַחֵר. מזמנים אחד מהכהנים שיהיה מוכן להחליף את הכהן הגדול במקרה שהוא לא יוכל לעבוד. בֵּין שֶׁאֵרַע בּוֹ פְּסוּל… זֶה שֶׁנִּכְנָס תַּחְתָּיו אֵינוֹ צָרִיךְ חִנּוּךְ אֶלָּא עֲבוֹדָתוֹ מְחַנַּכְתּוֹ. בדרך כלל מינוי הכהן הגדול נעשה על ידי שמושחים אותו בשמן המשחה, ומלבישים אותו בשמונת בגדי הכהן הגדול – בגדי הזהב (ראה הלכות כלי המקדש ד,יב-יג). ואם ביום הכיפורים צריך למנות כהן גדול במקום זה שנפסל, גם אם הדבר מתרחש אחר הקרבת הקרבנות, שאז העבודה נעשית בבגדי לבן, חינוכו נעשה על ידי עצם העבודה ביום הכיפורים שהיא מותרת רק לכהן גדול. וְכָל מִצְווֹת כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה עָלָיו. גם לאחר שהכהן הגדול הוחזר וכהן זה עבר מתפקידו, כל האיסורים המיוחדים שיש לכהן גדול חלים גם עליו (כגון האיסור לשאת אלמנה ועוד). אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד כְּכֹהֵן גָּדוֹל. אינו עובד בבית המקדש בשמונה בגדים משום איבה. וגם בארבעה בגדים אינו עובד שהרי מעמדו כשל כהן גדול. וְאִם עָבַד. בשמונה בגדים.
ד. בְּשִׁבְעַת יָמִים אֵלּוּ מַזִּין עָלָיו מֵאֵפֶר הַפָּרָה: בַּשְּׁלִישִׁי לְהַפְרָשָׁתוֹ, וּבַשְּׁבִיעִי שֶׁהוּא עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁמָּא נִטְמָא בְּמֵת וְלֹא יָדַע. וְאִם חָל יוֹם הַשַּׁבָּת בַּשְּׁלִישִׁי אוֹ בַּשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ – דּוֹחִין אֶת הַהַזָּיָה.
ד. מַזִּין עָלָיו מֵאֵפֶר הַפָּרָה בַּשְּׁלִישִׁי לְהַפְרָשָׁתוֹ וּבַשְּׁבִיעִי. שטהרת הטמא מטומאת מת, היא על ידי הזאה עליו מאפר הפרה האדומה, ביום השלישי וביום השביעי לטומאתו, ואם שהה כמה ימים אחרי טומאתו, כשבא להיטהר מונה שלושה ימים ואחר כך מזים עליו (ראה הלכות פרה יא,א-ב). וְאִם חָל יוֹם הַשַּׁבָּת. שאסור להזות בו (ראה הלכות שבת כג,ח). דּוֹחִין אֶת הַהַזָּיָה. ולא מזים כלל על הכהן הגדול באותה שנה.
ה. כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים מַרְגִּילִין אוֹתוֹ בָּעֲבוֹדוֹת: זוֹרֵק אֶת הַדָּם, וּמַקְטִיר אֶת הַקְּטֹרֶת, וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וּמַקְטִיר אֵבְרֵי תָּמִיד עַל הַמִּזְבֵּחַ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רָגִיל בָּעֲבוֹדָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמוֹסְרִין לוֹ זְקֵנִים מִזִּקְנֵי בֵּית דִּין, וְקוֹרְאִין לְפָנָיו וּמְלַמְּדִין אוֹתוֹ עֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים וְסִדּוּרָהּ, וְאוֹמְרִין לוֹ: 'אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, קְרָא אַתָּה בְּפִיךָ, שֶׁמָּא שָׁכַחְתָּ אוֹ שֶׁמָּא לֹא לָמַדְתָּה דָּבָר זֶה'. וְעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים בַּשַּׁחֲרִית הָיוּ מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בְּשַׁעֲרֵי מִזְרָח וּמַעֲבִירִין לְפָנָיו פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׁים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מַכִּיר וְרָגִיל בָּעֲבוֹדָה.
ה. זוֹרֵק אֶת הַדָּם. של התמידים. וּמַקְטִיר אֵבְרֵי תָּמִיד. שורף אותם על המזבח החיצון. זְקֵנִים מִזִּקְנֵי בֵּית דִּין. דיינים מהסנהדרין הגדולה (ערוה"ש קנח,טו). וְקוֹרְאִין לְפָנָיו. את סדר עבודת יום הכיפורים מהמקרא בפרשת אחרי מות (ויקרא פרק טז). עֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים וְסִדּוּרָהּ. את כל דיני הקרבנות, הווידויים ומעשה הקטורת המבוארים להלן. אִישִׁי. אדוני (לשון כבוד כלפי הכהן הגדול). אוֹ שֶׁמָּא לֹא לָמַדְתָּה דָּבָר זֶה. בבית שני הכהנים התמנו על ידי המלכים על פי רצונם, והיה אז אפשרות שהכהן הגדול לא למד את דיני העבודה מעולם (פה"מ יומא א,ג). בְּשַׁעֲרֵי מִזְרָח. בשער המזרחי של העזרה. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מַכִּיר וְרָגִיל בָּעֲבוֹדָה. שיהיה מיומן בעבודה ובזיהוי הבהמות ביום הכיפורים.
ו. כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים לֹא הָיוּ מוֹנְעִין מִמֶּנּוּ מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה. עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם חֲשֵׁכָה לֹא הָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ לֶאֱכֹל הַרְבֵּה, שֶׁהַמַּאֲכָל מֵבִיא אֶת הַשֵּׁנָה, וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִישַׁן, שֶׁמָּא יִרְאֶה קֶרִי, וְלֹא הָיוּ מַאֲכִילִין אוֹתוֹ דְּבָרִים הַמַּרְגִּילִין לְשִׁכְבַת זֶרַע, כְּגוֹן בֵּיצִים וְחָלָב חַם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
ו. עִם חֲשֵׁכָה. לקראת חשכה, בצהריים. לֹא הָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ לֶאֱכֹל הַרְבֵּה. מכל סוגי המאכלים. וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִישַׁן. לא היו נותנים לו לישון כל הלילה של ליל יום הכיפורים. שֶׁמָּא יִרְאֶה קֶרִי. בשנתו. וְלֹא הָיוּ מַאֲכִילִין אוֹתוֹ. כלל, אפילו מעט. דְּבָרִים הַמַּרְגִּילִין לְשִׁכְבַת זֶרַע. המרבים את שכבת הזרע.
ז. בִּימֵי בַּיִת שֵׁנִי צָץ הַמִּינוּת בְּיִשְׂרָאֵל וְיָצְאוּ צְדוֹקִין מְהֵרָה יֹאבְדוּ, שֶׁאֵינָן מַאֲמִינִין בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְהָיוּ אוֹמְרִין שֶׁקְּטֹרֶת שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מַנִּיחִין אוֹתָהּ עַל הָאֵשׁ בַּהֵיכָל חוּץ לַפָּרֹכֶת, וּכְשֶׁיַּעֲלֶה עֲשָׁנָהּ מַכְנִיס אוֹתָהּ לִפְנִים לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. הִטְעָם זֶה שֶׁכָּתוּב: "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" (ויקרא טז,ב) – אָמְרוּ שֶׁהוּא עֲנַן הַקְּטֹרֶת. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ חֲכָמִים שֶׁאֵין נוֹתֵן הַקְּטֹרֶת אֶלָּא בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים לִפְנֵי הָאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי יי" (שם טז,יג). וּלְפִי שֶׁהָיוּ חוֹשְׁשִׁין בְּבַיִת שֵׁנִי שֶׁמָּא כֹּהֵן גָּדוֹל זֶה נוֹטֶה לְצַד מִינוּת, הָיוּ מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, אוֹמְרִין לוֹ: 'אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, אָנוּ שְׁלוּחֵי בֵּית דִּין וְאַתָּה שְׁלוּחֵנוּ וּשְׁלוּחַ בֵּית דִּין, מַשְׁבִּיעִין אָנוּ עָלֶיךָ בְּמִי שֶׁשִּׁכֵּן אֶת שְׁמוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה שֶׁלֹּא תְּשַׁנֶּה דָּבָר מִכָּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ לְךָ'. וְהָיָה פּוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה עַל שֶׁחֲשָׁדוּהוּ בְּמִינוּת, וְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין לְפִי שֶׁחָשְׁדוּ מִי שֶׁמַּעֲשָׂיו סְתוּמִין, שֶׁמָּא אֵין בְּלִבּוֹ כְּלוּם.
ז. צָץ הַמִּינוּת בְּיִשְׂרָאֵל וְיָצְאוּ צְדוֹקִין. נוצרה כת הצדוקים שלא היו מאמינים בתורה שבעל פה. וְהָיוּ אוֹמְרִין שֶׁקְּטֹרֶת שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים וכו'. ביום הכיפורים מקטיר הכהן הגדול קטורת בתוך קדש הקדשים (לקמן ד,א). לדעת הצדוקים יש לתת את הקטורת על הגחלים מחוץ לקודש הקדשים, כך שכניסתו לקדש הקדשים תהיה בתוך ענן הקטורת. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חז"ל. מַשְׁבִּיעִין אָנוּ עָלֶיךָ וכו'. לפי שאסור להיות בהיכל כשהכהן הגדול נכנס לקודש הקדשים (ראה ויקרא טז,יז) ואין כל אפשרות לדעת מה עושה הכהן הגדול, ולפיכך היו משביעים אותו (פה"מ יומא א,ה). והיו משביעים אותו בלשכה המכונה בית אבטינס. בְּמִי שֶׁשִּׁכֵּן אֶת שְׁמוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה. בקדוש ברוך הוא. שֶׁלֹּא תְּשַׁנֶּה דָּבָר מִכָּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ לְךָ. ותקטיר הקטורת כמסורת חז"ל. סְתוּמִין. לא ידועים. שֶׁמָּא אֵין בְּלִבּוֹ כְּלוּם. ואסור לחשוד במי שמעשיו סתומין אלא לצורך הכרחי (פה"מ יומא א,ה).
ח. כָּל לֵילֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים כֹּהֵן גָּדוֹל יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ אִם הָיָה חָכָם, וְאִם הָיָה תַּלְמִיד דּוֹרְשִׁין לְפָנָיו. אִם הָיָה רָגִיל לִקְרוֹא – קוֹרֵא, וְאִם לָאו – קוֹרְאִין לְפָנָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִישַׁן. וּבַמֶּה קוֹרְאִין לְפָנָיו? בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ. בִּקֵּשׁ לְהִתְנַמְנֵם – פִּרְחֵי לְוִיָּה מַכִּין לְפָנָיו בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה וְאוֹמְרִין לוֹ: 'אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, עֲמֹד וְהִצְטַנֵּן מְעַט עַל הָרִצְפָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּישַׁן', וּמִתְעַסְּקִין עִמּוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ זְמַן שְׁחִיטָה. וְלֹא הָיוּ שׁוֹחֲטִין עַד שֶׁמַּכִּירִין שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר בְּוַדַּאי, שֶׁמָּא יִשְׁחֲטוּ בַּלַּיְלָה.
ח. בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ. ספרי הכתובים (כגון איוב, עזרא, דברי הימים – משנה יומא ו,א). פִּרְחֵי לְוִיָּה. לוויים צעירים. מַכִּין לְפָנָיו בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה. הכאת האצבע (הסמוכה לאגודל) באגודל, על מנת להשמיע קול (פה"מ יומא א,ז). עֲמֹד וְהִצְטַנֵּן. הכהנים היו יחפים בזמן עבודתם במקדש, והעמידה על הרצפה יכולה לצנן ולעורר את הכהן הגדול. עַד שֶׁמַּגִּיעַ זְמַן שְׁחִיטָה. קודם עלות החמה משיאיר פני כל המזרח (הלכות תמידין ומוספין א,א)

תקציר הפרק 

פרק א' הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ראשון בנושא זה🎊🎊 ב5⃣ ימים הקרובים נלמד על כל עבודת כהן גדול ביום הכיפורים. יהיה מרתק❗ הכנות לעבודת יום הכיפורים כל עבודות המקדש ביום הכיפורים נעשות על-ידי הכהן הגדול בלבד. יום הכיפורים – מתחיל בהקרבת קרבן התמיד של שחר (ומסתיים בתמיד של בין הערביים) , ומוסף היום, ומלבד זה מקריבים פר בן בקר לחטאת, והוא נשרף, ואיל לעולה, ושניהם באים מכספו של כהן גדול. ואיל הבא מכספי הציבור (מתרומת הלשכה), והוא הנקרא: 'איל העם'. ועוד מביאים מכספי הציבור שני שעירי עיזים, אחד קרב חטאת והוא נשרף, והשני שעיר המשתלח. שבוע ההכנה לכהן הגדול לפני היום הקדוש: 🔹שבוע קודם -הפרישו את הכהן הגדול מאשתו, ושהה בלשכתו. והתאמן בעבודות היום. 🔹ערב יו"כ -לא אכל הרבה, שלא יירדם ויראה קרי. והשביעוהו שינהג כהלכה. 🔹ליל יו"כ -למדו עמו, ולא נתנו לו לישון.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן