א. הָעֵד מְצֻוֶּה לְהָעִיד בְּבֵית דִּין בְּכָל עֵדוּת שֶׁיֵּדַע, בֵּין בְּעֵדוּת שֶׁיְּחַיֵּב בָּהּ חֲבֵרוֹ בֵּין בְּעֵדוּת שֶׁיְּזַכֵּהוּ בָּהּ, וְהוּא שֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ לְהָעִיד בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ" (ויקרא ה,א).
א. בֵּין בְּעֵדוּת שֶׁיְּחַיֵּב בָּהּ חֲבֵרוֹ. שתאשר את טענת התובע. בֵּין בְּעֵדוּת שֶׁיְּזַכֵּהוּ בָּהּ. שתאשר את טענת הנתבע. וְהוּא שֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ לְהָעִיד בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת. בדיני ממונות חלה החובה להעיד רק אם אחד מבעלי הדין תבעו להעיד. לעומת זאת, בעדות נפשות ומכות וכדומה חייב לבוא מעצמו להעיד אפילו אם לא תבעוהו לכך (ראה כס"מ ולקמן ה"ב; וראה הלכות סנהדרין יב,ג). שֶׁנֶּאֱמַר וְהוּא עֵד וכו'. החובה להעיד המוזכרת בתחילת ההלכה נלמדת ממשמעות הפסוק "והוא עד… אם לא יגיד ונשא עונו". והגם שהכתוב שם מתפרש לעניין שהיודע עדות ונשבע לשקר שאינו יודע מתחייב על שבועה זו קרבן עולה ויורד (ראה הלכות שבועות א,יב), מכל מקום נכלל במשמעות הכתוב גם עצם החובה להעיד (ראה יד"פ).
ב. הָיָה הָעֵד חָכָם גָּדוֹל וְהָיָה בֵּית דִּין פָּחוּת מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה, הוֹאִיל וְאֵין כְּבוֹדוֹ שֶׁיֵּלֵךְ לִפְנֵיהֶן – עֲשֵׂה שֶׁל כְּבוֹד תּוֹרָה עוֹדֵף, וְיֵשׁ לוֹ לְהִמָּנַע. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּעֵדוּת מָמוֹן. אֲבָל בְּעֵדוּת שֶׁמַּפְרִישׁ בָּהּ מִן הָאִסּוּר, וְכֵן בְּעֵדוּת נְפָשׁוֹת אוֹ מַכּוֹת – הוֹלֵךְ וּמֵעִיד, "אֵין חָכְמָה… לְנֶגֶד יי" (משלי כא,ל) – כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם, אֵין מַשְׁגִּיחִין עַל כְּבוֹד הָרַב.
ב. עֲשֵׂה שֶׁל כְּבוֹד תּוֹרָה עוֹדֵף. המצווה להיזהר בכבוד תלמיד חכם (ראה הלכות תלמוד תורה ו,א) חשובה ועדיפה על המצווה להעיד. וְיֵשׁ לוֹ לְהִמָּנַע. רשאי להימנע, ואינו חייב למחול על כבודו. אֲבָל בְּעֵדוּת שֶׁמַּפְרִישׁ בָּהּ מִן הָאִסּוּר. כגון להעיד על אישה שבעלה הנעדר חי והיא אסורה להינשא. וְכֵן בְּעֵדוּת נְפָשׁוֹת אוֹ מַכּוֹת. להעיד בדינים שעונשם מיתה או מלקות. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם. שאם לא יעיד, לא ידעו לפרוש מן האיסור, או לא יענישו עוברי עברה, ונמצא שם שמים מתחלל.
ג. כֹּהֵן גָּדוֹל אֵינוֹ חַיָּב לְהָעִיד; אֶלָּא עֵדוּת שֶׁהִיא לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד – הוֹלֵךְ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל וּמֵעִיד בָּהּ, אֲבָל בִּשְׁאָר הָעֵדֻיּוֹת פָּטוּר.
ג. כֹּהֵן גָּדוֹל אֵינוֹ חַיָּב לְהָעִיד. שאין זה מכבודו לבוא לבית דין להעיד (ראה גם הלכות כלי המקדש ה,ט). אֶלָּא עֵדוּת שֶׁהִיא לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. הנוגעת למלך.
ד. מִצְוַת עֲשֵׂה לִדְרֹשׁ הָעֵדִים וְלַחֲקֹר אוֹתָן וּלְהַרְבּוֹת בִּשְׁאֵלָתָן. וּמְדַקְדְּקִין עֲלֵיהֶן וּמַסִּיעִין אוֹתָן מֵעִנְיָן לְעִנְיָן בְּעֵת שְׁאֵלָה, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתֹּקוּ אוֹ יַחְזְרוּ בָּהֶן אִם יֵשׁ בְּעֵדוּתָן דֹּפִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב" (דברים יג,טו). וּצְרִיכִין הַדַּיָּנִין לְהִזָּהֵר בְּעֵת חֲקִירַת הָעֵדִים, שֶׁמָּא מִתּוֹכָן יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר.
בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת בּוֹדְקִין הָעֵדִים: בְּאֵי זֶה שָׁבוּעַ, בְּאֵי זוֹ שָׁנָה, בְּאֵי זֶה חֹדֶשׁ, בְּכַמָּה בַּחֹדֶשׁ, בְּאֵי זֶה יוֹם מִימֵי הַשַּׁבָּת, וּבְכַמָּה שָׁעוֹת בַּיּוֹם, וּבְאֵי זֶה מָקוֹם. אֲפִלּוּ אָמַר: 'הַיּוֹם הֲרָגוֹ' אוֹ 'אֶמֶשׁ הֲרָגוֹ' – שׁוֹאֲלִין לוֹ בְּאֵי זֶה שָׁבוּעַ, בְּאֵי זוֹ שָׁנָה, בְּאֵי זֶה חֹדֶשׁ, בְּכַמָּה בַּחֹדֶשׁ, בְּאֵי זֶה יוֹם, בְּאֵי זוֹ שָׁעָה. וּמִכְּלַל הַחֲקִירוֹת, יָתֵר עַל הַשֶּׁבַע הַשָּׁווֹת בַּכֹּל, שֶׁאִם הֵעִידוּ עָלָיו שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה – שׁוֹאֲלִין לָהֶם אֶת מָה עָבַד וּבְאֵי זוֹ עֲבוֹדָה עָבַד; הֵעִידוּ שֶׁחִלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת – שׁוֹאֲלִין אוֹתָם אֵי זוֹ מְלָאכָה עָשָׂה וְהֵיאַךְ עָשָׂה; הֵעִידוּ שֶׁאָכַל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – שׁוֹאֲלִין אוֹתָן אֵי זֶה מַאֲכָל אָכַל וְכַמָּה אָכַל; שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ – שׁוֹאֲלִין אוֹתָן בַּמֶּה הֲרָגוֹ; וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה הֲרֵי הוּא מִכְּלַל הַחֲקִירוֹת.
בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת בּוֹדְקִין הָעֵדִים: בְּאֵי זֶה שָׁבוּעַ, בְּאֵי זוֹ שָׁנָה, בְּאֵי זֶה חֹדֶשׁ, בְּכַמָּה בַּחֹדֶשׁ, בְּאֵי זֶה יוֹם מִימֵי הַשַּׁבָּת, וּבְכַמָּה שָׁעוֹת בַּיּוֹם, וּבְאֵי זֶה מָקוֹם. אֲפִלּוּ אָמַר: 'הַיּוֹם הֲרָגוֹ' אוֹ 'אֶמֶשׁ הֲרָגוֹ' – שׁוֹאֲלִין לוֹ בְּאֵי זֶה שָׁבוּעַ, בְּאֵי זוֹ שָׁנָה, בְּאֵי זֶה חֹדֶשׁ, בְּכַמָּה בַּחֹדֶשׁ, בְּאֵי זֶה יוֹם, בְּאֵי זוֹ שָׁעָה. וּמִכְּלַל הַחֲקִירוֹת, יָתֵר עַל הַשֶּׁבַע הַשָּׁווֹת בַּכֹּל, שֶׁאִם הֵעִידוּ עָלָיו שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה – שׁוֹאֲלִין לָהֶם אֶת מָה עָבַד וּבְאֵי זוֹ עֲבוֹדָה עָבַד; הֵעִידוּ שֶׁחִלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת – שׁוֹאֲלִין אוֹתָם אֵי זוֹ מְלָאכָה עָשָׂה וְהֵיאַךְ עָשָׂה; הֵעִידוּ שֶׁאָכַל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – שׁוֹאֲלִין אוֹתָן אֵי זֶה מַאֲכָל אָכַל וְכַמָּה אָכַל; שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ – שׁוֹאֲלִין אוֹתָן בַּמֶּה הֲרָגוֹ; וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה הֲרֵי הוּא מִכְּלַל הַחֲקִירוֹת.
ד. לִדְרֹשׁ הָעֵדִים. היאך בדיוק היה גוף המעשה. וְלַחֲקֹר אוֹתָן. היכן ומתי בדיוק נעשה המעשה. וּמַסִּיעִין. מעבירים. כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתֹּקוּ. שלא ידעו להשיב. דֹּפִי. פגם. וּצְרִיכִין הַדַּיָּנִין לְהִזָּהֵר. בניסוח שאלותיהם לעדים. שֶׁמָּא מִתּוֹכָן יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר. שמא מתוך השאלות שהדיינים ישאלו אותם ילמדו העדים אלו פרטים ידועים לבית הדין, וייקל עליהם לשקר.
בְּאֵי זֶה שָׁבוּעַ. באיזה מחזור שמיטה משמיטות היובל היה האירוע. בְּאֵי זוֹ שָׁנָה. מתוך שנות השמיטה. אֲפִלּוּ אָמַר הַיּוֹם הֲרָגוֹ אוֹ אֶמֶשׁ הֲרָגוֹ שׁוֹאֲלִין לוֹ וכו'. כך שלצורך בירור העובדות אין עוד מקום לשאול אותם 'באיזה שבוע' 'באיזו שנה' וכו', מכל מקום חוזרים ושואלים אותם כדי להרבות בחקירתם ולהכביד עליהם שאם יש בעדותם שקר יחזרו בהם (פה"מ סנהדרין ה,א). וּמִכְּלַל הַחֲקִירוֹת יָתֵר עַל הַשֶּׁבַע הַשָּׁווֹת בַּכֹּל וכו'. מלבד שבע חקירות העדים השייכות בכל עדות שהיא, כוללת חקירת העדים גם שאלות העוסקות בבירור גוף המעשה (ושאלות אלו מכונות דרישה – ראה לקמן ה"ו, ב,א, ג,ג). שֶׁאִם הֵעִידוּ עָלָיו שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה שׁוֹאֲלִין לָהֶם אֶת מָה עָבַד. את איזו עבודה זרה עבד. וּבְאֵי זוֹ עֲבוֹדָה עָבַד. באיזו דרך עבד אותה.
בְּאֵי זֶה שָׁבוּעַ. באיזה מחזור שמיטה משמיטות היובל היה האירוע. בְּאֵי זוֹ שָׁנָה. מתוך שנות השמיטה. אֲפִלּוּ אָמַר הַיּוֹם הֲרָגוֹ אוֹ אֶמֶשׁ הֲרָגוֹ שׁוֹאֲלִין לוֹ וכו'. כך שלצורך בירור העובדות אין עוד מקום לשאול אותם 'באיזה שבוע' 'באיזו שנה' וכו', מכל מקום חוזרים ושואלים אותם כדי להרבות בחקירתם ולהכביד עליהם שאם יש בעדותם שקר יחזרו בהם (פה"מ סנהדרין ה,א). וּמִכְּלַל הַחֲקִירוֹת יָתֵר עַל הַשֶּׁבַע הַשָּׁווֹת בַּכֹּל וכו'. מלבד שבע חקירות העדים השייכות בכל עדות שהיא, כוללת חקירת העדים גם שאלות העוסקות בבירור גוף המעשה (ושאלות אלו מכונות דרישה – ראה לקמן ה"ו, ב,א, ג,ג). שֶׁאִם הֵעִידוּ עָלָיו שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה שׁוֹאֲלִין לָהֶם אֶת מָה עָבַד. את איזו עבודה זרה עבד. וּבְאֵי זוֹ עֲבוֹדָה עָבַד. באיזו דרך עבד אותה.
ה. הַחֲקִירוֹת וְהַדְּרִישׁוֹת הֵם הַדְּבָרִים שֶׁהֵן עִקַּר הָעֵדוּת, וּבָהֶן יִתְחַיֵּב אוֹ יִפָּטֵר, וְהֵן כַּוָּנַת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה, וְכִוּוּן הַזְּמַן וְכִוּוּן הַמָּקוֹם שֶׁבָּהֶן יוּזְמוּ הָעֵדִים אוֹ לֹא יוּזְמוּ, שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְהָזִים הָעֵדִים עַד שֶׁיְּכַוְּנוּ הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם.
ה. כַּוָּנַת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה. בירור מדויק של גוף המעשה, באמצעות דרישת העדים. וְכִוּוּן הַזְּמַן וְכִוּוּן הַמָּקוֹם. בירור מדויק של הזמן והמקום שבהם נעשה המעשה, באמצעות חקירת העדים. שֶׁבָּהֶן יוּזְמוּ הָעֵדִים אוֹ לֹא יוּזְמוּ. שכן רק לאחר בירור הזמן והמקום תיתכן אפשרות שעדים אחרים יזימו את העדים (ראה לקמן יח,ב). שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְהָזִים הָעֵדִים עַד שֶׁיְּכַוְּנוּ הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם. וכלל הוא שכל עדות שאי אפשר להזימה אינה עדות (ראה בבלי סנהדרין מא,א).
עֳקָצִין. זנב הפרי, החלק שמחבר אותו לאילן.
ו. וְעוֹד מַרְבִּין לִבְדֹּק הָעֵדִים בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָן עִקָּר בָּעֵדוּת וְאֵין הָעֵדוּת תְּלוּיָה בָּהֶן, וְהֵן הַנִּקְרָאִין בְּדִיקוֹת. וְכָל הַמַּרְבֶּה בִּבְדִיקוֹת – הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.
כֵּיצַד הֵן הַבְּדִיקוֹת? הֲרֵי שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו שֶׁהֲרָגוֹ, וְנֶחְקְרוּ בְּשֶׁבַע הַחֲקִירוֹת שֶׁמָּנִינוּ שֶׁהֵן בְּכַוָּנַת הַזְּמַן וְכַוָּנַת הַמָּקוֹם, וְנִדְרְשׁוּ בְּכַוָּנַת הַמַּעֲשֶׂה וְכִוְּנוּ הַכְּלִי שֶׁהֲרָגוֹ בּוֹ – בּוֹדְקִין אוֹתָן עוֹד, וְאוֹמְרִין לָהֶן: 'מֶה הָיָה לוֹבֵשׁ הַנֶּהֱרָג' אוֹ 'הַהוֹרֵג', 'בְּגָדִים לְבָנִים אוֹ שְׁחֹרִים?', 'עֲפַר הָאָרֶץ שֶׁנֶּהֱרַג עָלֶיהָ – לָבָן אוֹ אָדֹם?'. אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֵן הַבְּדִיקוֹת.
מַעֲשֶׂה שֶׁאָמְרוּ עֵדִים: 'הֲרָגוֹ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי תַּחַת הַתְּאֵנָה', וּבָדְקוּ הָעֵדִים וְאָמְרוּ לָהֶן: 'תְּאֵנִים שֶׁלָּהּ – שְׁחֹרוֹת הָיוּ אוֹ לְבָנוֹת? עֳקָצִין שֶׁל אוֹתָן הַתְּאֵנִים – אֲרֻכּוֹת הָיוּ אוֹ קְצָרוֹת?'. וְכָל הַמַּרְבֶּה בִּבְדִיקוֹת אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מְשֻׁבָּח.
כֵּיצַד הֵן הַבְּדִיקוֹת? הֲרֵי שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו שֶׁהֲרָגוֹ, וְנֶחְקְרוּ בְּשֶׁבַע הַחֲקִירוֹת שֶׁמָּנִינוּ שֶׁהֵן בְּכַוָּנַת הַזְּמַן וְכַוָּנַת הַמָּקוֹם, וְנִדְרְשׁוּ בְּכַוָּנַת הַמַּעֲשֶׂה וְכִוְּנוּ הַכְּלִי שֶׁהֲרָגוֹ בּוֹ – בּוֹדְקִין אוֹתָן עוֹד, וְאוֹמְרִין לָהֶן: 'מֶה הָיָה לוֹבֵשׁ הַנֶּהֱרָג' אוֹ 'הַהוֹרֵג', 'בְּגָדִים לְבָנִים אוֹ שְׁחֹרִים?', 'עֲפַר הָאָרֶץ שֶׁנֶּהֱרַג עָלֶיהָ – לָבָן אוֹ אָדֹם?'. אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֵן הַבְּדִיקוֹת.
מַעֲשֶׂה שֶׁאָמְרוּ עֵדִים: 'הֲרָגוֹ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי תַּחַת הַתְּאֵנָה', וּבָדְקוּ הָעֵדִים וְאָמְרוּ לָהֶן: 'תְּאֵנִים שֶׁלָּהּ – שְׁחֹרוֹת הָיוּ אוֹ לְבָנוֹת? עֳקָצִין שֶׁל אוֹתָן הַתְּאֵנִים – אֲרֻכּוֹת הָיוּ אוֹ קְצָרוֹת?'. וְכָל הַמַּרְבֶּה בִּבְדִיקוֹת אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מְשֻׁבָּח.