פרק א', הלכות פרה אדומה, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה שֶׁתִּהְיֶה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים אוֹ בַּת אַרְבַּע. וְאִם הָיְתָה זְקֵנָה – כְּשֵׁרָה, אֶלָּא שֶׁאֵין מַמְתִּינִין לָהּ, שֶׁמָּא תַּשְׁחִיר וְתִפָּסֵל. וְאֵין לוֹקְחִין עֶגְלָה וּמְגַדְּלִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה" (במדבר יט,ב) – לֹא עֶגְלָה. מָצְאוּ עֶגְלָה – פּוֹסְקִין עָלֶיהָ דָּמִים, וְתִהְיֶה אֵצֶל בְּעָלֶיהָ עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתֵעָשֶׂה פָּרָה. וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.
א. מִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה. שמאפרה מטהרים טמא מת (במדבר פרק יט). וְאִם הָיְתָה זְקֵנָה. מעל ארבע שנים. שֶׁמָּא תַּשְׁחִיר וְתִפָּסֵל. כדלקמן ה"ב. וְאֵין לוֹקְחִין עֶגְלָה. אין קונים אותה כאשר היא קטנה מגיל זה. פּוֹסְקִין עָלֶיהָ דָּמִים וכו'. קובעים את מחירה, אך אינם משלמים עד שתגדיל. מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. המטבעות שהופרשו בשלוש קופות מתוך כספי מחצית השקל שהונחו בלשכה במקדש (ראה הלכות שקלים ב,ד), ומכספים אלו קונים קרבנות ציבור ובכללם פרה אדומה (שם ד,א).
ב. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: "תְּמִימָה" (במדבר יט,ב) – תְּמִימַת אַדְמוּת, לֹא תְּמִימַת קוֹמָה. אֶלָּא אִם הָיְתָה נַנָּסָה – כְּשֵׁרָה כִּשְׁאָר הַקֳּדָשִׁים. הָיוּ בָּהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת אוֹ שְׁחוֹרוֹת בְּתוֹךְ גֻּמָּא אַחַת, אוֹ בְּתוֹךְ שְׁתֵּי כּוֹסוֹת וְהֵן מוֹכִיחוֹת זוֹ עַל זוֹ – פְּסוּלָה.
ב. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה תְּמִימָה. שאין הכוונה לתמימה ממום שהרי כתוב בה בפירוש "אשר אין בה מום". תְּמִימַת אַדְמוּת. שתהיה כולה אדומה. הָיְתָה נַנָּסָה כְּשֵׁרָה כִּשְׁאָר הַקֳּדָשִׁים. שהננס הוא פסול באדם העובד במקדש אך לא בבהמה (ראה הלכות ביאת מקדש ח,יד). בְּתוֹךְ גֻּמָּא אַחַת. שצומחות יחדיו מתוך שורש אחד בעור. כּוֹסוֹת. הכוס היא מקבץ של שערות סמוכות (כעין תלתל). וְהֵן מוֹכִיחוֹת זוֹ עַל זוֹ. שאמנם השערות צומחות בכוסות נפרדות, אך הן סמוכות ומכוונות זו כנגד זו.
ג. הָיוּ בָּהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, עִקָּרָן מַאְדִּים וְרֹאשָׁן מַשְׁחִיר, עִקָּרָן מַשְׁחִיר וְרֹאשָׁן מַאְדִּים – הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָעִקָּר. וְגוֹזֵז בְּמִסְפָּרַיִם אֶת רֹאשָׁן הַמַּשְׁחִיר, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם גִּזָּה בַּקֳּדָשִׁים, שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ לָגֹז.
ג. עִיקָּרָן. מקום צמיחת השערות. וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם גִּיזָּה בַּקֳּדָשִׁים. שדין הפרה כקדשי בדק הבית שאיסור גיזתם מדרבנן (ראה הלכות מעילה א,יב) ובמקרה זה התירו.
ד. וְצָרִיךְ שֶׁיִּשָּׁאֵר מִן הַמַּאְדִּים כְּדֵי שֶׁתִּנָּטֵל בְּזוּג, שֶׁכָּל שְׂעָרָה שֶׁאֵינָהּ נִטֶּלֶת בְּזוּג – הֲרֵי הִיא כְּאִלּוּ אֵינָהּ. לְפִיכָךְ אִם הָיוּ בָּהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת אוֹ שְׁחוֹרוֹת שֶׁאֵינָן נִלְקָטִין בְּזוּג – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה.
ד. וְצָרִיךְ שֶׁיִּשָּׁאֵר. אחרי שגזז את החלק השחור של השערה. כְּדֵי שֶׁתִּנָּטֵל בְּזוּג. שתהיה מספיק ארוכה שתוכל להינטל על ידי מספריים (ור"י קאפח פירש ע"פ פה"מ נגעים ד,ד שהכוונה למלקטת). הֲרֵי הִיא כְּאִלּוּ אֵינָהּ. אם העיקר המאדים פחות מכדי נטילת זוג נחשב כאילו השערה היא כולה שחורה או לבנה ולא מועילה בה נטילה.
ה. הָיוּ קַרְנֶיהָ אוֹ טְלָפֶיהָ שְׁחוֹרִין – יָגֹד. גַּלְגַּל הָעַיִן וְהַשִּׁנַּיִם וְהַלָּשׁוֹן – אֵין מַרְאֵיהֶן פּוֹסְלִין בַּפָּרָה.
ה. טְלָפֶיהָ. החלק הקרנִי המכסה את קצות האצבעות. יָגֹד. יחתוך את החלק השחור.
ו. הָיְתָה בָּהּ יַבֹּלֶת וַחֲתָכָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁצָּמַח בִּמְקוֹמָהּ שֵׂעָר אָדֹם – פְּסוּלָה.
ו. יַבֹּלֶת. יבלת. אַף עַל פִּי שֶׁצָּמַח בִּמְקוֹמָהּ שֵׂעָר אָדֹם פְּסוּלָה. כיוון שאין זו תמימת אדמות (ראה ראב"ד ומפרשים; ובמשנ"א ובערוה"ש נג,כב כתבו שהפסול הוא משום מום).
ז. כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּקֳּדָשִׁים פּוֹסְלִין בַּפָּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם" (במדבר יט,ב). הָיְתָה יוֹצֵא דֹּפֶן אוֹ מְחִיר אוֹ אֶתְנָן אוֹ טְרֵפָה אוֹ שֶׁנִּרְבְּעָה – פְּסוּלָה, שֶׁכָּל הַפּוֹסֵל אֶת הַקֳּדָשִׁים לַמִּזְבֵּחַ פּוֹסֵל אֶת הַפָּרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, הוֹאִיל וּקְרָאָהּ הַכָּתוּב "חַטָּאת" (שם יט,ט). וּמֻתָּר לִקַּח אוֹתָהּ מִן הַגּוֹי, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא רְבָעָהּ הַגּוֹי, שֶׁאֵינוֹ מַפְסִיד בְּהֶמְתּוֹ.
יְתֵרָה פָּרָה עַל הַקֳּדָשִׁים, שֶׁהָעֲבוֹדָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל" (במדבר יט,ב), וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה הוּא אוֹמֵר: "אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל" (דברים כא,ג): מָה עֹל הָאָמוּר בָּעֶגְלָה עָשָׂה שְׁאָר עֲבוֹדוֹת כָּעֹל, אַף עֹל הָאָמוּר בַּפָּרָה יִפְסֹל בָּהּ שְׁאָר עֲבוֹדוֹת כָּעֹל. אֶלָּא שֶׁהָעֹל פּוֹסֵל בֵּין בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, וּשְׁאָר עֲבוֹדוֹת אֵין פּוֹסְלוֹת אֶלָּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה. כֵּיצַד? קָשַׁר עָלֶיהָ הָעֹל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָרְשָׁה בּוֹ – פְּסוּלָה. הִכְנִיסָהּ לָדוּשׁ – אֵינָהּ נִפְסֶלֶת עַד שֶׁיָּדוּשׁ בָּהּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
רָכַב עָלֶיהָ, נִשְׁעַן עָלֶיהָ, נִתְלָה בִּזְנָבָהּ וְעָבַר בָּהּ אֶת הַנָּהָר, קִפֵּל עָלֶיהָ אֶת הַמּוֹסֵרָה, נָתַן טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ, נָתַן עָלֶיהָ כְּסוּת שֶׁל שַׂקִּין – פְּסוּלָה. קְשָׁרָהּ בְּמוֹסֵרָה: אִם הָיְתָה מוֹרֶדֶת וּצְרִיכָה שְׁמִירָה – כְּשֵׁרָה; וְאִם לֹא הָיְתָה צְרִיכָה – פְּסוּלָה, שֶׁכָּל שְׁמִירָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה, מַשּׂוֹי הוּא.
עָשָׂה לָהּ סַנְדָּל שֶׁלֹּא תַּחֲלִיק, פֵּרֵשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַזְּבוּבִין – כְּשֵׁרָה. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁהוּא לְצָרְכָּהּ – כְּשֵׁרָה, לְצֹרֶךְ אַחֵר – פְּסוּלָה.
נַעֲשֵׂית בָּהּ מְלָאכָה מֵאֵלֶיהָ אוֹ שֶׁעָלָה עָלֶיהָ דָּבָר מֵאֵלָיו, אִם לִרְצוֹנוֹ – פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ" (דברים כא,ג), שֶׁאִם עֻבַּד בָּהּ לִרְצוֹנוֹ – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁעָבַד בָּהּ. לְפִיכָךְ, אִם שָׁכַן עָלֶיהָ הָעוֹף – כְּשֵׁרָה, עָלָה עָלֶיהָ זָכָר: פְּסוּלָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהַמְעֻבֶּרֶת פְּסוּלָה.
הִכְנִיסָהּ לְרִבְקָה וְדָשָׁה מֵאֵלֶיהָ – כְּשֵׁרָה. הִכְנִיסָהּ כְּדֵי שֶׁתִּינַק וְתָדוּשׁ – פְּסוּלָה, שֶׁהֲרֵי עָשָׂת לִרְצוֹנוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ז. כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּקֳּדָשִׁים. מלהקריבם על המזבח (לרשימת המומים ראה הלכות ביאת מקדש פרק ז והלכות איסורי מזבח פרק ב). יוֹצֵא דֹּפֶן. ולד שהוצא דרך דופן הבטן, ולא דרך פתח הרחם (ניתוח קיסרי). מְחִיר. שהוחלפה תמורת כלב (ראה הלכות איסורי מזבח ד, טז-יח). אֶתְנָן. שניתנה לזונה בשכרה (ראה שם הלכות ח-טו). טְרֵפָה. בהמה פגועה שמסתבר שתמות בקרוב (להגדרת מושג זה ראה הלכות מאכלות אסורות ד,ו-ט). שֶׁנִּרְבְּעָה. בא עליה אדם, ודברים אלו פוסלים את שאר הקדשים מהקרבה על המזבח (ראה הלכות איסורי מזבח ג,ד, ג,ו-ז). אַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. שהרי אינה נקרבת על גבי המזבח, וקדשי בדק הבית אינם נפסלים מחמת דברים אלו. הוֹאִיל וּקְרָאָהּ הַכָּתוּב חַטָּאת. הכתוב מכנה את הפרה "חטאת", ומכאן נלמד שלדינים מסוימים דינה של הפרה כקרבן (ראה גם לקמן ב,ג). שֶׁאֵינוֹ מַפְסִיד בְּהֶמְתּוֹ. הואיל והרביעה עלולה להזיק לה (וכן הדין בשאר הקרבנות, ראה הלכות איסורי מזבח ג,טו).
שֶׁהָעֲבוֹדָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ. אם השתמש בה לעבודה כלשהי פסולה. וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה וכו'. כאשר מצאו הרוג שלא נודע מי הכהו, מצווה על העיר הקרובה אל ההרוג להביא עגלה ולערוף אותה (ראה הלכות רוצח פרקים ט-י). ומן הכתוב "אשר לא עבד בה" נלמד שהמלאכה פוסלת בעגלה זו (שם י,ג-ד). עָשָׂה שְׁאָר עֲבוֹדוֹת כָּעֹל. שהרי כתוב "אשר לא עבד בה". הִכְנִיסָהּ לָדוּשׁ. למקום שבו דשים את התבואה.
נִתְלָה בִּזְנָבָהּ וְעָבַר בָּהּ אֶת הַנָּהָר. נעזר בה כשחצה את הנהר. קִפֵּל עָלֶיהָ אֶת הַמּוֹסֵרָה. החבל שהוא מושך בו את הבהמה והניחו על גבה. כְּסוּת שֶׁל שַׂקִּין. מעין חגורה שאוגדים סביב הבהמה לצורך נשיאת שקים ומשאות. אִם הָיְתָה מוֹרֶדֶת. וירא שמא תברח. שֶׁכָּל שְׁמִירָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה מַשּׂוֹי הוּא. השווה הלכות שבת כ,ח.
לְצֹרֶךְ אַחֵר פְּסוּלָה. משום עול.
אִם לִרְצוֹנוֹ. של בעליה. אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ. מצורת הפֻעל "עֻבַּד", נלמד שאף אם נעשתה המלאכה מאליה פסולה כל עוד נעשתה לרצון הבעלים. לְפִיכָךְ אִם שָׁכַן עָלֶיהָ הָעוֹף כְּשֵׁרָה וכו'. שאין לבעלים הנאה מכך. אבל מזכר יש להם הנאה שהיא יכולה להתעבר וללדת.
הִכְנִיסָהּ לְרִבְקָה. מקום שבו מקובצים הבקר, וכגון שהיו שם לצורך דישת התבואה. וְדָשָׁה מֵאֵלֶיהָ כְּשֵׁרָה. מכיוון שהדישה לא הייתה לרצונו. הִכְנִיסָהּ כְּדֵי שֶׁתִּינַק וְתָדוּשׁ. כגון שהייתה אמה דשה, והכניס את הבת לשם שתינק, ואף נתכוון שתדוש (ראה גם הלכות חובל ומזיק ז,ה).
ח. פָּרָה שֶׁנּוֹלַד בָּהּ פְּסוּל – תִּפָּדֶה. וְכֵן אִם מֵתָה – תִּפָּדֶה מִפְּנֵי עוֹרָהּ, אֲבָל לֹא לְהַאֲכִיל בְּשָׂרָהּ לַכְּלָבִים.
ח. פָּרָה שֶׁנּוֹלַד בָּהּ פְּסוּל. לאחר שהקדישוה. תִּפָּדֶה. יחללו אותה על מעות בשוויה והיא תצא לחולין. תִּפָּדֶה מִפְּנֵי עוֹרָהּ וכו'. כשם שאין פודים קדשי מזבח להאכיל בשרם לכלבים (הלכות איסורי מזבח ב,י), כך אין פודים את הפרה לצורך זה אלא לצורך השימוש בעורה בלבד.
ט. נִשְׁחֲטָה לְשֵׁם חֻלִּין – תִּפָּדֶה וְאֵינָהּ מְכַפֶּרֶת. נִשְׁחֲטָה עַל גַּב מַעֲרַכְתָּהּ – אֵין לָהּ פִּדְיוֹן עוֹלָמִית.
ט. וְאֵינָהּ מְכַפֶּרֶת. אינה כשרה לעשות ממנה אפר חטאת. נִשְׁחֲטָה עַל גַּב מַעֲרַכְתָּהּ. במקום המיועד לה (ראה לקמן ג,א-ב). אֵין לָהּ פִּדְיוֹן עוֹלָמִית. שגנאי הוא להוציאה לחולין אחרי שנהגו בה ככל הסדרים המחויבים בשחיטתה.
י. לָקְחוּ פָּרָה וּמָצְאוּ אַחֶרֶת נָאָה מִמֶּנָּה – הֲרֵי זוֹ תִּפָּדֶה שֶׁלֹּא בְּמוּם.
י. הֲרֵי זוֹ תִּפָּדֶה שֶׁלֹּא בְּמוּם. שלא כקדשי מזבח שאין נפדים אלא במום.
יא. אַף כֹּהֵן הֶדְיוֹט כָּשֵׁר לִשְׂרֵפַת הַפָּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן" (במדבר יט,ג), וַעֲדַיִן אַהֲרֹן הָיָה קַיָּם. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: זוֹ נַעֲשָׂת בְּאֶלְעָזָר, וּשְׁאָר כָּל הַפָּרוֹת בֵּין בְּכֹהֵן גָּדוֹל בֵּין בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט.
יא. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חז"ל. זוֹ נַעֲשָׂת בְּאֶלְעָזָר. שהיה הסגן של הכהן הגדול, אך בשאר כל הפרות אין זה משנה באיזה כהן נעשית.
יב. וְהָעוֹשֶׂה אוֹתָהּ לוֹבֵשׁ אַרְבָּעָה כֵּלִים שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט, בֵּין שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ כֹּהֵן הֶדְיוֹט בֵּין שֶׁעֲשָׂיָהּ כֹּהֵן גָּדוֹל.
יב. אַרְבָּעָה כֵּלִים. ארבעת בגדי כהן הדיוט (לפירוטם ראה הלכות כלי המקדש ח,א).
יג. כָּל הָעוֹסְקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף שֶׁהָיוּ טְבוּלֵי יוֹם – כְּשֵׁרִים לְמַעֲשֵׂה הַפָּרָה, וּלְקַדֵּשׁ וּלְהַזּוֹת מֵאֶפְרָהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הֶעֱרִיב שִׁמְשָׁן, שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בְּכָל הַפָּרָשָׁה: "אִישׁ טָהוֹר" (במדבר יט,ט; יט,יח) – הוּא הַטָּהוֹר לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לִתְרוּמָה עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ, הֲרֵי הוּא טָהוֹר לַפָּרָה.
יג. שֶׁהָיוּ טְבוּלֵי יוֹם. שנטמאו באב הטומאה וכבר טבלו אלא שעוד לא הגיע הערב, ולעניינים מסוימים הם נחשבים עדיין טמאים (הלכות שאר אבות הטומאות י,א). שֶׁעֲדַיִן לֹא הֶעֱרִיב שִׁמְשָׁן. לא הגיע הערב אחר טבילתם. הַטָּהוֹר לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. שמעשר שני נאכל בטהרה וכשר בטבול יום (הלכות מעשר שני ג,ד).
יד. הַצְּדוֹקִין הָיוּ אוֹמְרִין שֶׁאֵין מַעֲשֵׂה הַפָּרָה כָּשֵׁר אֶלָּא בִּמְעֹרְבֵי שֶׁמֶשׁ. לְפִיכָךְ הָיוּ בֵּית דִּין בְּבַיִת שֵׁנִי מְטַמְּאִין אֶת הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה בְּשֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וְטוֹבֵל, וְאַחַר כָּךְ עוֹסֵק בָּהּ, כְּדֵי לְבַטֵּל דִּבְרֵי אֵלּוּ הַזֵּדִים שֶׁמּוֹרִין מֵהָעוֹלֶה עַל רוּחָם, לֹא מִן הַקַּבָּלָה. וְכֵן כָּל הַכֵּלִים שֶׁמַּכְנִיסִין לְתוֹכָן אֵפֶר הַפָּרָה – כּוּלָּם טְבוּלֵי יוֹם הָיוּ.
יד. הַצְּדוֹקִין. אנשים המערערים על מסורת וסמכות חכמי התורה שבעל פה (ראה הלכות תשובה ג,ח, הלכות ממרים ג,ג). בִּמְעֹרְבֵי שֶׁמֶשׁ. ולא בטבולי יום. בְּשֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. אחד מאבות הטומאות. כָּל הַכֵּלִים שֶׁמַּכְנִיסִין לְתוֹכָן אֵפֶר הַפָּרָה. שצריכים להיות טהורים (לקמן יג,א).
טו. הַחוֹתֵךְ שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל קָנֶה לְהַנִּיחַ בָּהּ אֵפֶר חַטָּאת – יְטַמֵּא אוֹתָהּ וְיַטְבִּילֶנָּה, וְאַחַר כָּךְ יַנִּיחַ בָּהּ. וְהַחוֹתֵךְ אֶת הַשְּׁפוֹפֶרֶת וְהַמַּטְבִּילָהּ – טָעוּן טְבִילָה, מִפְּנֵי שֶׁעָשׂוּהָ כִּטְמֵא מֵת בַּשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ, לְפִיכָךְ אֵינָהּ צְרִיכָה הַזָּיָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי, אֶלָּא מְטַמְּאָהּ כְּדֵי לְהַרְאוֹת לַצְּדוֹקִין, וּמַטְבִּילָהּ וְנוֹתֵן בָּהּ.
טו. הַחוֹתֵךְ שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל קָנֶה. מרוקן את התוך של הקנה והופכו לכלי קיבול המקבל טומאה. יְטַמֵּא אוֹתָהּ וְיַטְבִּילֶנָּה. כדי לבטל דברי הצדוקים, כבהלכה הקודמת. טָעוּן טְבִילָה מִפְּנֵי שֶׁעָשׂוּהָ כִּטְמֵא מֵת וכו'. גזרת חכמים ששפופרת שעשאוה לשם אפר חטאת נחשבת כטמא מת ומטמאה את העושה אותה והמטבילה. כִּטְמֵא מֵת בַּשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ. לאחר שהוזה עליו שלישי ושביעי וטעון רק טבילה (ראה לקמן יא,א-ב). אֶלָּא מְטַמְּאָהּ כְּדֵי לְהַרְאוֹת לַצְּדוֹקִין. אף על פי שעשאוה כטמא מת כיוון שזו טומאה מגזירת חכמים בלבד אין היכר לצדוקים בכך, וצריך לטמאה שוב כדי לבטל דברי הצדוקים.

תקציר הפרק 

פרק א' הלכות פרה אדומה🐄
פרק ראשון בנושא זה🎉🎊

כשרות הפרה והעוסקים בה

🔹 פרה אדומה צריכה להיות בגיל 3 או 4 לכתחילה.
🔹אדומה לגמרי (מקסימום שערה 1 שחורה/לבנה) (עוד פרטים בהלכות ב-ו)
🔹 ללא מום כמו בקרבנות.
🔹שלא עבדו בה.
🔹דין מיוחד: על הכהן וכלי הטהרה להיות "טבולי יום" (שנטמאו וכבר טבלו אלא שעוד לא הגיע הערב. ולעניינים אחרים הם נחשבים עדיים טמאים) וזה דין חשוב מול ה'צדוקים' (כעין קראים האומרים שלומדים תורה בכתב ללא פרשנות חז"ל ) שלא קבלו דין זה.
ותקנו חכמים שדווקא מטמאים את העוסקים בפרה אדומה (וטובלים) נגד הוראת הצדוקים.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.פרה שקרני שחורות-האם ניתן להכשירה?

2.חמורה פרה אדומה משאר קדשים משום שמדקדקין יותר במומיה?

3.קלה פרה אדומה משאר קדשים שעושה אותה טבול יום?

תשובות

1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן