פרק א', הלכות ציצית, ספר אהבה
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. עָנָף שֶׁעוֹשִׂין עַל כְּנַף הַבֶּגֶד מִמִּין הַבֶּגֶד — הוּא הַנִּקְרָא צִיצִית, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְצִיצִית הָרֹאשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי" (יחזקאל ח,ג). וְזֶה הֶעָנָף — הוּא הַנִּקְרָא לָבָן, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ מְצֻוִּין לְצָבְעוֹ. וְאֵין לְחוּטֵי הֶעָנָף מִנְיָן מִן הַתּוֹרָה.
א. עָנָף. קבוצת חוטים שמשתלשלים מן הבגד כענף מן העץ. כְּנַף הַבֶּגֶד. פינת הבגד. מִמִּין הַבֶּגֶד. מן החומר שהבגד עשוי ממנו (כמבואר לקמן ג,ה). לְצִיצִית הָרֹאשׁ. שיער הראש. מִנְיָן מִן הַתּוֹרָה. אבל מדברי סופרים יש לו מנין, כמבואר לקמן ה"ו.
ב. וְלוֹקְחִין חוּט צֶמֶר שֶׁנִּצְבַּע כְּעֵין הָרָקִיעַ, וְכוֹרְכִין אוֹתוֹ עַל הֶעָנָף, וְחוּט זֶה הוּא הַנִּקְרָא תְּכֵלֶת. וְאֵין לְמִנְיַן הַכְּרִיכוֹת שֶׁכּוֹרֵךְ חוּט זֶה שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה.
ב. כְּעֵין הָרָקִיעַ. כצבע הרקיע. וְכוֹרְכִין אוֹתוֹ עַל הֶעָנָף. מלפפים אותו סביב שאר החוטים שבענף. שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה. וראה לקמן ה"ו כיצד נוהגים למעשה.
ג. נִמְצְאוּ בְּמִצְוָה זוֹ שְׁתֵּי צַוָּיוֹת: שֶׁיַּעֲשֶׂה עַל הַכָּנָף עָנָף יוֹצֵא מִמֶּנָּה, וְשֶׁיִּכְרֹךְ עַל הֶעָנָף חוּט תְּכֵלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת" (במדבר טו,לח), "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת" (שם).
ג. שְׁתֵּי צַוָּיוֹת. שני ציוויים. וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת. ציווי על עשיית ענף הציצית. וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. ציווי על כריכת התכלת.
ד. הַתְּכֵלֶת אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַלָּבָן, וְהַלָּבָן אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַתְּכֵלֶת. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁאֵין לוֹ תְּכֵלֶת — עוֹשֶׂה לָבָן לְבַדּוֹ. וְכֵן אִם עָשָׂה לָבָן וּתְכֵלֶת, וְנִפְסַק הַלָּבָן וְנִתְמַעֵט עַד הַכָּנָף וְנִשְׁאַר הַתְּכֵלֶת לְבַדּוֹ — כָּשֵׁר.
ד. אֵינוֹ מְעַכֵּב. ניתן לקיים את המצווה האחת מבלי לקיים את השנייה. וְנִפְסַק הַלָּבָן וְנִתְמַעֵט עַד הַכָּנָף. נקרעו חוטי הלבן לגמרי.
ה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶן מְעַכֵּב אֶת חֲבֵרוֹ — אֵינָן שְׁתֵּי מִצְווֹת, אֶלָּא מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת, וְהַלּוֹבֵשׁ טַלִּית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לָבָן אוֹ תְּכֵלֶת אוֹ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד — הֲרֵי קִיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת. אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים: "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת" (במדבר טו,לט) — מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם מִצְוָה אַחַת. וְאַרְבַּע הַצִּיצִיּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, שֶׁאַרְבַּעְתָּן מִצְוָה אַחַת.
ה. וְאַרְבַּע הַצִּיצִיּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. רק אם הטיל ציציות בכל ארבע הכנפות קיים המצווה.
ו. כֵּיצַד עוֹשִׂין הַצִּיצִית? מַתְחִיל מִזָּוִית שֶׁל טַלִּית שֶׁהִיא סוֹף הָאָרִיג, וּמַרְחִיק מִמֶּנָּה לֹא יָתֵר עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת לְמַעְלָה וְלֹא פָּחוֹת מִקֶּשֶׁר גּוּדָל, וּמַכְנִיס שָׁם אַרְבָּעָה חוּטִין וְכוֹפְלָן בָּאֶמְצַע, נִמְצְאוּ שְׁמוֹנָה חוּטִין מְשֻׁלְשָׁלִין תְּלוּיִין מִן הַקֶּרֶן. וְאֹרֶךְ הַחוּטִין הַשְּׁמוֹנָה — אֵין פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. וְאִם הָיוּ יָתֵר עַל כֵּן אֲפִלּוּ אַמָּה אוֹ שְׁתַּיִם — כְּשֵׁרוֹת. וְכָל הָאֶצְבָּעוֹת בְּגוּדָל. וְיִהְיֶה אֶחָד מִשְּׁמוֹנַת הַחוּטִין חוּט תְּכֵלֶת, וְהַשִּׁבְעָה לָבָן.
ו. מִזָּוִית. פינת הבגד. מִקֶּשֶׁר גּוּדָל. המרחק שבין המפרק שבאמצע האגודל ועד קצה הציפורן. וְכוֹפְלָן בָּאֶמְצַע. באופן שארבעת החוטים משתלשלים משני עברי הבגד. וְכָל הָאֶצְבָּעוֹת בְּגוּדָל. מדידת שיעור אצבע נעשית ברוחבו של האגודל (ושיעורו מבואר בהלכות ספר תורה ט,ט). וְיִהְיֶה אֶחָד מִשְּׁמוֹנַת הַחוּטִין חוּט תְּכֵלֶת. שטווה חוט אחד שמקצתו תכלת ומקצתו לבן (שו"ת הרמב"ם רפו).
ז. וְלוֹקֵחַ חוּט אֶחָד מִן הַלָּבָן וְכוֹרֵךְ בּוֹ כְּרִיכָה אַחַת עַל שְׁאָר הַחוּטִין בְּצַד הַבֶּגֶד וּמַנִּיחוֹ, וְלוֹקֵחַ חוּט הַתְּכֵלֶת וְכוֹרֵךְ בּוֹ שְׁתֵּי כְּרִיכוֹת בְּצַד כְּרִיכָה שֶׁל לָבָן וְקוֹשֵׁר. וְאֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ כְּרִיכוֹת הֵן הַנִּקְרָאִין חֻלְיָה. וּמַרְחִיק מְעַט וְעוֹשֶׂה חֻלְיָה שְׁנִיָּה בַּחוּט שֶׁל תְּכֵלֶת לְבַדּוֹ, וּמַרְחִיק מְעַט וְעוֹשֶׂה חֻלְיָה שְׁלִישִׁית, וְכֵן עַד חֻלְיָה אַחֲרוֹנָה שֶׁהוּא כּוֹרֵךְ בָּהּ שְׁתֵּי כְּרִיכוֹת שֶׁל תְּכֵלֶת וּכְרִיכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל לָבָן; מִפְּנֵי שֶׁהִתְחִיל בְּלָבָן — מְסַיֵּם בּוֹ, שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. וְלָמָּה יַתְחִיל בְּלָבָן? כְּדֵי שֶׁיְּהֵא סָמוּךְ לַכָּנָף — מִינָהּ. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ הוּא עוֹשֶׂה בְּאַרְבַּע הַכְּנָפוֹת.
ז. שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. הואיל ומתחיל בלבן מסיים בו, כדי שלא לפגוע בחשיבותו.
כְּדֵי שֶׁיְּהֵא סָמוּךְ לַכָּנָף מִינָהּ. כדי שסמוך לפינת הבגד יהיה חוט שהוא ממין הבגד ובצבעו. אך עיקר הכריכות הן מפתיל התכלת.
ח. כַּמָּה חֻלְיוֹת הוּא עוֹשֶׂה בְּכָל כָּנָף? לֹא פָּחוֹת מִשֶּׁבַע וְלֹא יָתֵר עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, וְזוֹ הִיא מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר. וְאִם לֹא כָּרַךְ אֶלָּא חֻלְיָה אַחַת — כְּשֵׁרָה. וְאִם כָּרַךְ הַתְּכֵלֶת עַל רֹב הַצִּיצִית — כְּשֵׁרָה. וְנוֹיִי תְּכֵלֶת שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַחֻלְיוֹת בִּשְׁלִישׁ הַחוּטִין הַמְשֻׁלְשָׁלִין, וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁיהֶן עָנָף. וְצָרִיךְ לְפָרְדוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּצִיצִית שְׂעַר הָרֹאשׁ.
ח. לֹא פָּחוֹת מִשֶּׁבַע וְלֹא יָתֵר עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. שבע — כנגד שבעה רקיעים, ושלש עשרה — כנגד שבעה רקיעים ושישה חללים שביניהם (בבלי מנחות לט,א). וְנוֹיִי תְּכֵלֶת. הדרך הנאה לקשור את התכלת. וְצָרִיךְ לְפָרְדוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּצִיצִית שְׂעַר הָרֹאשׁ. ישאיר את קצה הענף ללא כריכות כך שיישארו החוטים מפורדים בדומה לשערות הראש.
ט. הָעוֹשֶׂה לָבָן בְּלֹא תְּכֵלֶת — לוֹקֵחַ אֶחָד מִשְּׁמוֹנַת הַחוּטִין וְכוֹרֵךְ אוֹתוֹ עַל שְׁאָר הַחוּטִין עַד שְׁלִישָׁן, וּמַנִּיחַ שְׁנֵי שְׁלִישֵׁיהֶן עָנָף. וּכְרִיכָה זוֹ, אִם רָצָה לִכְרֹךְ אוֹתָהּ חֻלְיוֹת חֻלְיוֹת כְּעֵין שֶׁכּוֹרֵךְ בַּתְּכֵלֶת — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, וְזֶה הוּא מִנְהָגֵנוּ, וְאִם רָצָה לִכְרֹךְ בְּלֹא מִנְיַן חֻלְיוֹת — עוֹשֶׂה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, יִתְכַּוֵּן לִהְיוֹת הַכָּרוּךְ שְׁלִישׁ וְהֶעָנָף שְׁנֵי שְׁלִישִׁים. וְיֵשׁ מִי שֶׁאֵינוֹ מְדַקְדֵּק דָּבָר זֶה בַּלָּבָן. וְאִם כָּרַךְ הַלָּבָן עַל רֹב הַחוּטִין, אוֹ שֶׁלֹּא כָּרַךְ אֶלָּא חֻלְיָה אַחַת — כְּשֵׁרָה.
ט. הָעוֹשֶׂה לָבָן בְּלֹא תְּכֵלֶת. שהתכלת אינו מעכב, כמבואר לעיל ה"ד. וכגון מי שאין לו תכלת (ראה לקמן ב,ט).
י. אֶחָד חוּטֵי הַלָּבָן וְאֶחָד חוּטֵי הַתְּכֵלֶת, אִם רָצָה לַעֲשׂוֹתָן שְׁזוּרִין — עוֹשֶׂה. אֲפִלּוּ הָיָה הַחוּט כָּפוּל מִשְּׁמוֹנָה חוּטִין וְשָׁזוּר עַד שֶׁנַּעֲשָׂה פְּתִיל אֶחָד — אֵינוֹ נֶחֱשָׁב אֶלָּא חוּט אֶחָד.
י. שְׁזוּרִין. טוויים מכמה חוטים דקים. אֵינוֹ נֶחֱשָׁב אֶלָּא חוּט אֶחָד. אף שהחוט שזור משמונה חוטים נפרדים, אינו נחשב לשמונה חוטים אלא לאחד.
יא. חוּטֵי צִיצִית, בֵּין לָבָן בֵּין תְּכֵלֶת — צְרִיכִין טְוִיָּה לְשֵׁם צִיצִית. וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לֹא מִן הַצֶּמֶר הַנֶּאֱחָז בַּקּוֹצִים כְּשֶׁהַצֹּאן רוֹבְצִין בֵּינֵיהֶן, וְלֹא מִן הַנִּימִין הַנִּתְלָשִׁין מִן הַבְּהֵמָה, וְלֹא מִשִּׁיּוּרֵי שְׁתִי שֶׁהָאוֹרֵג מְשַׁיֵּר בְּסוֹף הַבֶּגֶד, אֶלָּא מִן הַגִּזָּה שֶׁל צֶמֶר אוֹ מִן הַפִּשְׁתָּן. וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לֹא מִצֶּמֶר הַגָּזוּל, וְלֹא מִשֶּׁל עִיר הַנִּדַּחַת, וְלֹא מִשֶּׁל קֳדָשִׁים, וְאִם עָשָׂה — פְּסוּלָה. הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לִבְהֵמָה — צַמְרָהּ פָּסוּל לְצִיצִית. אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַפִּשְׁתָּן הַנָּטוּעַ — הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר, שֶׁהֲרֵי נִשְׁתַּנָּה.
יא. לְשֵׁם צִיצִית. לצורך המצווה.
הַנִּימִין הַנִּתְלָשִׁין מִן הַבְּהֵמָה. שערות שנתלשו ולא נגזזו. מִשִּׁיּוּרֵי שְׁתִי שֶׁהָאוֹרֵג מְשַׁיֵּר בְּסוֹף הַבֶּגֶד. הבגד עשוי מחוטי אורך (הנקראים שתי) וחוטי רוחב (הנקראים ערב). ולעתים לאחר האריגה נותרים השוליים של חוטי האורך. מִן הַגִּזָּה. הצמר שנגזז לצורך טוויה. עִיר הַנִּדַּחַת. עיר שרוב תושביה עובדי עבודה זרה, ויש לשרוף את כל רכושה (הלכות עבודה זרה ד,ו). מִשֶּׁל קֳדָשִׁים. מצאן או צמר השייך להקדש. הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לִבְהֵמָה צַמְרָהּ פָּסוּל לְצִיצִית. שאף שאין הצמר נאסר בשל כך (ראה הלכות עבודה זרה ח,א), מכל מקום אין להשתמש בו לדבר מצווה. שֶׁהֲרֵי נִשְׁתַּנָּה. כשנעבד היה עץ, ועתה נעשה ממנו חוטים (בדומה לכך ראה הלכות איסורי מזבח ג,יד).
יב. צִיצִית שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ גּוֹי — פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת" (במדבר טו,לח). אֲבָל אִם עָשָׂה אוֹתָהּ יִשְׂרָאֵל בְּלֹא כַּוָּנָה — כְּשֵׁרָה. וְצִיצִית שֶׁנַּעֲשֵׂית מִן הֶעָשׂוּי מִקֹּדֶם — פְּסוּלָה.
יב. וְצִיצִית שֶׁנַּעֲשֵׂית מִן הֶעָשׂוּי מִקֹּדֶם. שתליית החוטים נעשתה באופן שאינו מועיל לקיום מצוות ציצית, ורק אחרי שהציצית כבר קשורה תיקן את הדבר, כמבואר בהלכות הבאות.
יג. כֵּיצַד? הֵבִיא כָּנָף שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִיצִית וּתְפָרָהּ עַל הַבֶּגֶד, אֲפִלּוּ יֵשׁ בְּאוֹתָהּ הַכָּנָף אַמָּה עַל אַמָּה — פְּסוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת" (במדבר טו,לח) — לֹא מִן הֶעָשׂוּי. הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְמִי שֶׁנַּעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ. וּמֻתָּר לְהַתִּיר צִיצִית מִבֶּגֶד זֶה וְלִתְלוֹתָהּ בְּבֶגֶד אַחֵר, בֵּין לָבָן בֵּין תְּכֵלֶת.
יג. כָּנָף שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִיצִית. פיסת בגד שכבר הטילו בו חוטי ציצית.
יד. תָּלָה הַחוּטִין בֵּין שְׁתֵּי כְּנָפַיִם מִזּוֹ לָזוֹ, וְקָשַׁר כָּנָף זוֹ כְּהִלְכָתָהּ וְכָנָף זוֹ כְּהִלְכָתָהּ, וְאַחַר כָּךְ חֲתָכָן בָּאֶמְצַע וְנִפְרְדוּ זֶה מִזֶּה — פְּסוּלָה, שֶׁהֲרֵי בְּעֵת שֶׁקְּשָׁרָן הָיוּ פְּסוּלִים, לְפִי שֶׁשְּׁתֵּי הַכְּנָפַיִם מְעֹרוֹת זוֹ בָּזוֹ בַּחוּטִין שֶׁבֵּינֵיהֶן, וּבְשָׁעָה שֶׁפָּסַק וְנַעֲשׂוּ שְׁתֵּי צִיצִיּוֹת, נִמְצָא עוֹשֶׂה מִן הֶעָשׂוּי.
יד. תָּלָה הַחוּטִין וכו'. חיבר חוטים לשתי כנפות באותו הבגד וקשר כל כנף כהלכתו, ולאחר מכן חתך את החוטים כך שנוצרו שתי ציציות כשרות. מְעֹרוֹת זוֹ בָּזוֹ. מחוברות אחת לשנייה.
טו. הִטִּיל צִיצִית עַל צִיצִית: אִם נִתְכַּוֵּן לְבַטֵּל אֶת הָרִאשׁוֹנָה — מַתִּיר אֶת הָרִאשׁוֹנָה אוֹ חוֹתְכָהּ, וּכְשֵׁרָה; וְאִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף, אַף עַל פִּי שֶׁחָתַךְ אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן — הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁהוֹסִיף פָּסַל הַכֹּל, וּכְשֶׁהִתִּיר אוֹ חָתַךְ הַתּוֹסֶפֶת נִמְצָא הַנִּשְׁאָר נַעֲשָׂה מִן הֶעָשׂוּי, שֶׁעֲשִׂיָּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה פְּסוּלָה הָיְתָה.
טו. הִטִּיל צִיצִית עַל צִיצִית. קשר חוטי ציצית על כנף שכבר היו בה חוטים. אִם נִתְכַּוֵּן לְבַטֵּל אֶת הָרִאשׁוֹנָה. כשקשר את החוטים השניים היה בדעתו לבטל את החוטים הראשונים. כְּשֶׁהוֹסִיף פָּסַל הַכֹּל. שכנף שיש בה שני ענפים פסולה משום 'בל תוסיף'.
טז. וְכֵן הַמַּטִּיל לְבַעֲלַת שָׁלֹשׁ, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִימָהּ לְאַרְבַּע וְהִטִּיל לָרְבִיעִית — כֻּלָּהּ פְּסוּלָה, מִשּׁוּם 'תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי'.
טז. הַמַּטִּיל לְבַעֲלַת שָׁלֹשׁ. כנפות, שאינה חייבת בציצית כמבואר לקמן ג,ג.
יז. אֵין כּוֹפְלִין אֶת הַטַּלִּית לִשְׁנַיִם וּמַטִּילִין צִיצִית עַל אַרְבַּע כְּנָפֶיהָ כְּשֶׁהִיא כְּפוּלָה, אֶלָּא אִם כֵּן תְּפָרָהּ כֻּלָּהּ, וַאֲפִלּוּ מֵרוּחַ אַחַת.
יז. כּוֹפְלִין. מקפלים. וּמַטִּילִין צִיצִית עַל אַרְבַּע כְּנָפֶיהָ כְּשֶׁהִיא כְּפוּלָה. שהרי אם יפשוט את הקפלים, יהיו שתי ציציות במרכז הטלית. תְּפָרָהּ כֻּלָּהּ. תפר את כל הכפל כך שהקיפול קבוע.
יח. נִפְסַק הַכָּנָף שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַצִּיצִית: חוּץ לְשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת — תּוֹפְרָהּ בִּמְקוֹמָהּ; בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ — לֹא יִתְפֹּר. נִתְמַעֲטָה זָוִית שֶׁל בֶּגֶד שֶׁבֵּין חוּטֵי הַצִּיצִית וּבֵין סוֹף הָאָרִיג, אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁאַר מִן הָאָרִיג אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא — כְּשֵׁרָה. וְכֵן אִם נִתְמַעֲטוּ חוּטֵי הַצִּיצִית, אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶן אֶלָּא כְּדֵי עֲנִיבָה — כְּשֵׁרָה. וְאִם נִפְסַק הַחוּט מֵעִקָּרוֹ, אֲפִלּוּ חוּט אֶחָד — פְּסוּלָה.
יח. נִפְסַק הַכָּנָף. נקרע ונפרד מהבגד. חוּץ לְשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. במרחק שלוש אצבעות ומעלה מקצה הבגד. בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ לֹא יִתְפֹּר. שכן החתיכה שנתלשה קטנה משיעור כנף (ראה לעיל ה"ו), ואינה נחשבת עוד שייכת לבגד זה, וכשתופרה חזרה נעשה כמי שמחבר כנף חדשה לבגד, והרי זה כמו שנעשית מאליה (כמבואר לעיל הי"ג). נִתְמַעֲטָה זָוִית שֶׁל בֶּגֶד. פינת הבגד החלה להיקרע כך שחוטי הציצית סמוכים לקצה הבגד אף פחות מקשר גודל (ראה לעיל ה"ו). כְּדֵי עֲנִיבָה. די אורך כדי ליצור ממנו לולאה. מֵעִקָּרוֹ. במקום חיבורו לבגד, לפני הכריכות והקשירות.

תקציר הפרק 

פרק א הלכות ציצית
נושא חדש🎉
פרק ראשון (מתוך 3⃣) בנושא זה‼

* קשירת הציצית*

קושרים את הציצית ע"י כריכת חוט התכלת על חוטי הלבן. מן התורה אין שיעור למספר החוטים או למספר הכריכות, אך מדברי חכמים יש לעשות ארבעה חוטים הכפולים על הבגד, וכך הופכים לשמונה חוטים ולכרוך את חוט התכלת ביחידות של שלוש כריכות בכל פעם, ולעשות בין שבע לשלוש עשרה יחידות כאלו (כאשר הכריכה הראשונה ביחידה הראשונה, והאחרונה ביחידה האחרונה נעשית בחוט לבן). לכתחילה יש לעשות את הכריכות עד שליש מאורך החוטים.
חוטי הציצית צריכים טוויה לשם ציצית. גוי שעשה ציצית הציצית פסולה. בציצית יש דין "תעשה ולא מן העשוי", ועל כן אם הביא כנף שיש בה ציצית ותפרה על הבגד – פסולה. אם נתמעטו חוטי הציצית ונשתייר מהם כדי עניבה כשר, אך אם נפסק מעיקרו אפילו חוט אחד – פסולה.
קשירת חוט התכלת והחוטים הלבנים הינם מצווה אחת. אעפ"כ, מי שאין לו תכלת חייב לעשות ציצית מחוטים לבנים בלבד.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. מה נקרא "ציצית"?

א- הבגד שמטילים בו חוטי לבן ותכלת.
ב- הענף שעושין על כנף הבגד.
ג- חוטי הצמר שנצבעו כעין הרקיע.

[פרק א', הלכה א']

2. מה היחס בין התכלת ללבן?

א- התכלת והלבן הן מצוה אחת, ומעכבות זו את זו.
ב- התכלת והלבן הן מצוה אחת, ואינן מעכבות זו את זו.
ג- התכלת והלבן הן שתי מצוות, ואינן מעכבות זו את זו.

[פרק א', הלכה ד-ה]

3. באיזה מקרה הציצית אינה פסולה?

א- עשה ציצית מצמר הגזול.
ב- ציצית שנעשתה על ידי גוי.
ג- השתחווה לפשתן הנטוע, ועשה ממנו ציצית.

[פרק א', הלכה יא-יב]

תשובות
1-ב 2-ב 3-ג

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן