פרק א', הלכות קריאת שמע, ספר אהבה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם קוֹרְאִים קְרִיַּת שְׁמַע, בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו,ז; יא,יט) – בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִין, וְזֶה הוּא לַיְלָה, וּבְשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין, וְזֶה הוּא יוֹם.
א. קְרִיַּת שְׁמַע. המורכבת משלוש פרשיות מן התורה (יפורטו לקמן הל' ב-ג), ופותחת במילים 'שמע ישראל'. שֶׁנֶּאֱמַר וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. בשתי הפרשיות הראשונות נזכר שצריך לדבר באותם הדברים בזמנים הללו. בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִין. בזמן שאנשים ישנים. עוֹמְדִין. קמים משנתם.
ב. וּמַה הוּא קוֹרֵא? שָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ, וְהֵן: 'שְׁמַע' (דברים ו,ד-ט), 'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ' (דברים יא,יג-כא), וּ'וַיֹּאמֶר' (במדבר טו,לז-מא). וּמַקְדִּימִין לִקְרוֹת פָּרָשַׁת 'שְׁמַע', מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִוּוּי עַל יִחוּד הַשֵּׁם וְאַהֲבָתוֹ וְתַלְמוּדוֹ, שֶׁהוּא הָעִקָּר הַגָּדוֹל שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ. וְאַחֲרֶיהָ: 'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ', שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִוּוּי עַל שְׁאָר הַמִּצְווֹת כֻּלָּן. וְאַחַר כָּךְ פָּרָשַׁת צִיצִית, שֶׁגַּם הִיא יֵשׁ בָּהּ צִוּוּי עַל זְכִירַת כָּל הַמִּצְווֹת.
ב. וּמַקְדִּימִין לִקְרוֹת פָּרָשַׁת שְׁמַע. פרשה זו נאמרת ראשונה מביניהן. יִחוּד הַשֵּׁם. הצהרה על כך שה' בלבד הוא בורא העולם ומנהיגו, ושכוחו בלתי מוגבל, כאמור: "ה' אלהינו ה' אחד" (ראה הלכות יסודי התורה א,א-ז). וְאַהֲבָתוֹ. שיש מצווה לאהוב את ה', כאמור שם: "ואהבת את ה' אלהיך". ואהבה זו מביאה לידי 'תאוה גדולה לידע השם הגדול' (שם ב,א-ב). וְתַלְמוּדוֹ. לימוד ידיעת ה' שמביא לידי אהבתו (ראה הלכות תשובה י,ו). שֶׁהוּא הָעִקָּר הַגָּדוֹל שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ. שזו המצווה הבסיסית ביותר, שעליה עומדת הדת (ראה גם הלכות יסודי התורה א,ו, הלכות איסורי ביאה יד,ב). צִוּוּי עַל שְׁאָר הַמִּצְווֹת. הבטחת שכר על שמירתם, ועונש על ביטולם. צִוּוּי עַל זְכִירַת כָּל הַמִּצְווֹת. שהציצית נועדה להזכיר את כל המצוות כמו שכתוב: "וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות ה'…" (במדבר טו,לט).
ג. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִצְוַת צִיצִית נוֹהֶגֶת בַּלַּיְלָה, קוֹרְאִין אוֹתָהּ בַּלַּיְלָה, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ זִכְרוֹן יְצִיאַת מִצְרַיִם, וּמִצְוָה לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים טז,ג). וּקְרִיאַת שָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ עַל סֵדֶר זֶה, הִיא הַנִּקְרֵאת קְרִיַּת שְׁמַע.
ג. שֶׁאֵין מִצְוַת צִיצִית נוֹהֶגֶת בַּלַּיְלָה. שנאמר בה "וראיתם אותו" – בשעת ראייה, שהוא יום (הלכות ציצית ג,ז). כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. ודרשו חכמים שהמילה 'כל' באה לרבות את הלילות.
ד. הַקּוֹרֵא קְרִיַּת שְׁמַע – כְּשֶׁהוּא גּוֹמֵר פָּסוּק רִאשׁוֹן, אוֹמֵר בְּלַחַשׁ: 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד', וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא כְּדַרְכּוֹ: "וְאָהַבְתָּ אֵת יי" (דברים ו,ה) עַד סוֹפָהּ. וְלָמָּה קוֹרִין כֵּן? מָסֹרֶת הִיא בְּיָדֵנוּ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁקִּבֵּץ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת בָּנָיו בְּמִצְרַיִם בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ, צִוָּם וְזֵרְזָם עַל יִחוּד הַשֵּׁם וְעַל דֶּרֶךְ יי שֶׁהָלַךְ בָּהּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק אָבִיו, וְשָׁאַל אוֹתָן וְאָמַר לָהֶן: 'בָּנַי, שֶׁמָּא יֵשׁ בָּכֶם פְּסֹלֶת, מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד עִמִּי בְּיִחוּד אֲדוֹן כָּל הָעוֹלָם?', כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר לָנוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ: "פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה" וכו' (שם כט,יז). עָנוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ לוֹ: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יי אֱלֹהֵינוּ יי אֶחָד" (שם ו,ד), כְּלוֹמַר: שְׁמַע מִמֶּנּוּ אָבִינוּ יִשְׂרָאֵל: יי אֱלֹהֵינוּ יי אֶחָד. פָּתַח הַזָּקֵן וְעָנָה: 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד'. לְפִיכָךְ נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לוֹמַר שֶׁבַח שֶׁשִּׁבַּח בּוֹ יִשְׂרָאֵל הַזָּקֵן אַחַר פָּסוּק זֶה.
ד. גּוֹמֵר פָּסוּק רִאשׁוֹן. מסיים "ה' אלהינו ה' אחד".
וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא כְּדַרְכּוֹ. רק 'ברוך שם…' נאמר בלחש, ואחריו חוזר להמשך הפרשה שהפסיק, וקוראה כרגיל. וְלָמָּה קוֹרִין כֵּן. ומוסיפים בקריאת שמע משפט שאינו כתוב בתורה. דֶּרֶךְ יי שֶׁהָלַךְ בָּהּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק. שלימד אברהם אבינו לבניו כפי שנאמר: "אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח,יט; וראה הלכות דעות א,ז). שֶׁמָּא יֵשׁ בָּכֶם פְּסֹלֶת. שמבין הבנים יש מי שאינו ראוי להיכלל בתוך המשפחה. מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד עִמִּי בְּיִחוּד אֲדוֹן כָּל הָעוֹלָם. אדם שאינו מצטרף לאמונתי בייחוד השם. כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר לָנוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. כדרך שבדברי משה אל ישראל, התייחס לאפשרות שקיים אדם או קבוצה "אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלהינו, ללכת לעבד את אלהי הגוים ההם…". שְׁמַע מִמֶּנּוּ. הקשב להצהרתנו. אָבִינוּ יִשְׂרָאֵל. שכך נקרא שמו של יעקב (בראשית לב,כט; לה,י). הַזָּקֵן. יעקב אבינו. לְפִיכָךְ נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וכו'. לזכר אותו המעמד, ומשום שאף במשפט זה יש קבלת עול מלכות שמים.
ד. כְּשֶׁהוּא גּוֹמֵר פָּסוּק רִאשׁוֹן. ונוהגים לקראו בקול רם, כדי לעורר את הכוונה, ולהניח את יד ימין על הפנים בשעת קריאתו (שו"ע או"ח סא,ד-ה ומשנ"ב). ואת שאר קריאת שמע יש נוהגים לקרוא בקול רם, ויש נוהגים לקרוא בלחש (שו"ע סא,כו). והאשכנזים נוהגים לקרוא בלחש, מלבד פסוק ראשון (רמ"א). אוֹמֵר בְּלַחַשׁ בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. שו"ע או"ח סא,יג. אוֹמֵר בְּלַחַשׁ בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. ואם לא אמר, נחלקו האחרונים אם עליו לחזור או לא (ראה מג"א, שו"ע הרב ובה"ל). וְלָמָּה קוֹרִין כֵּן מָסֹרֶת הִיא בְּיָדֵנוּ וכו'. טור או"ח סא.
ה. כְּשֶׁהַקּוֹרֵא קוֹרֵא קְרִיַּת שְׁמַע, מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ: בַּיּוֹם מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ, וּבַלַּיְלָה מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ.
ה. מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. שלמצוות קריאת שמע נתקנו ברכות מיוחדות, כהכנה וכחתימה לקריאה.
ה. בַּיּוֹם מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ. טור או"ח נח. וּבַלַּיְלָה מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ. שו"ע או"ח רלו,א.
ו. בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ בַּיּוֹם: 'יוֹצֵר אוֹר' וכו', שְׁנִיָּה לָהּ: 'אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ'. וְשֶׁלְּאַחֲרֶיהָ: 'אֱמֶת וְיַצִּיב'. וּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ בַּלַּיְלָה: 'מַעֲרִיב עֲרָבִים', שְׁנִיָּה לָהּ: 'אַהֲבַת עוֹלָם בֵּית עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אָהַבְתָּ'. וּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ: 'אֱמֶת אֱמוּנָה', שְׁנִיָּה לָהּ: 'הַשְׁכִּיבֵנוּ'.
ו. יוֹצֵר אוֹר. ברכת שבח על יצירת המאורות, והזכרת השבח שנותנים מלאכי מרום על חידוש הבריאה. אַהֲבַת עוֹלָם. ברכות הודאה על אהבת ה' אותנו, ובקשות הנוגעות ללימוד התורה. אֱמֶת וְיַצִּיב… אֱמֶת אֱמוּנָה. ברכות שיש בהן הצהרה על ייחוד ה', והודאה על הגאולה. מַעֲרִיב עֲרָבִים. ברכת שבח על קביעת זמני היום. הַשְׁכִּיבֵנוּ. ברכה לשמירה בלילה.
ו. בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ בַּיּוֹם יוֹצֵר אוֹר. שו"ע או"ח נט,א. יוֹצֵר אוֹר. וגם סומא יכול לברך ברכה זו, שנהנה מן האור בעזרת אחרים המסייעים לו (שו"ע סט,ב). שְׁנִיָּה לָהּ אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ. שו"ע או"ח ס,א. שְׁנִיָּה לָהּ אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ. ויש אומרים שבשחרית יש לומר 'אהבה רבה', וכן נוהגים בכל אשכנז (רמ"א). והנוהגים על פי האר"י ז"ל אומרים 'אהבת עולם', ורק בשבת אומרים 'אהבה רבה' (שע"ת), וכך נוהגים הרבה מן החסידים. בַּלַּיְלָה מַעֲרִיב עֲרָבִים וכו'. טור או"ח רלו,א.
ז. בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ, בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה – פּוֹתֵחַ בָּהּ בְּ'בָרוּךְ' וְחוֹתֵם בְּ'בָרוּךְ'. וּשְׁאָר בִּרְכוֹתֶיהָ – חוֹתֵם בְּכָל אַחַת מֵהֶן בְּ'בָרוּךְ', וְאֵין לָהֶן פְּתִיחָה.
בְּרָכוֹת אֵלּוּ עִם שְׁאָר כָּל הַבְּרָכוֹת הָעֲרוּכוֹת בְּפִי כָּל יִשְׂרָאֵל – עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּם, וְאֵין אָדָם רַשַּׁאי לִפְחֹת מֵהֶן וְלֹא לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶן. מָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ לַחְתֹּם בְּ'בָרוּךְ' – אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתֹּם, וּמָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא לַחְתֹּם – אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתֹּם. מָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא לִפְתֹּחַ בְּ'בָרוּךְ' – אֵינוֹ רַשַּׁאי לִפְתֹּחַ, וּמָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ לִפְתֹּחַ – אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לִפְתֹּחַ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל הַמְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בַּבְּרָכוֹת – הֲרֵי זֶה טוֹעֶה, וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ כַּמַּטְבֵּעַ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר 'אֱמֶת וְיַצִּיב' בְּשַׁחֲרִית וֶ'אֱמֶת אֱמוּנָה' בְּעַרְבִית – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.
ז. פּוֹתֵחַ בָּהּ בְּבָרוּךְ. שבברכות הללו מתחילים בנוסח 'ברוך אתה ה". וְחוֹתֵם בְּבָרוּךְ. שמסיימים בנוסח 'ברוך אתה ה'…'. וְאֵין לָהֶן פְּתִיחָה. שאין פותחים בנוסח ברוך, אלא בברכה עצמה.
עִם שְׁאָר כָּל הַבְּרָכוֹת וכו'. דהיינו כל הברכות שתקנו חז"ל. עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּם. בתחילת ימי הבית השני (לסיבת התקנה ראה הלכות תפלה א,ד). וְאֵין אָדָם רַשַּׁאי לִפְחֹת מֵהֶן וְלֹא לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶן. בנוסח הברכה ובצורתה (ראה גם הלכות ברכות א,ה). כָּל הַמְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים. המברך שלא לפי התבנית שקבעו חכמים לאותה הברכה. וְכָל שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר אֱמֶת וְיַצִּיב בְּשַׁחֲרִית וֶאֱמֶת אֱמוּנָה בְּעַרְבִית. שהשמיט את המילים הללו מנוסח הברכה, ואף שאמר את שאר הברכה כתקנה. לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. ידי חובת ברכה זו, משום שהמילים הללו הן עיקרה של הברכה (השווה הלכות ברכות ב,ג).
ז. וְאֵין אָדָם רַשַּׁאי לִפְחֹת מֵהֶן וְלֹא לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶן. ולכן אין להוסיף פיוטים בברכות קריאת שמע (טור או"ח סח). ויש שאסרו אותם משום שמהווים הפסק בתפילה (שו"ע סח,א). והרמ"א הביא דעת הסוברים שאין בכך איסור, וכתב שהמנהג בכל המקומות הוא לאמרם (וראה הרחבות: 'אמירת פיוטים בקריאת שמע ובתפילה', עמ' 767). וְכָל שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר אֱמֶת וְיַצִּיב… לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. שו"ע או"ח סו,י. וְכָל שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר אֱמֶת וְיַצִּיב… לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. השו"ע כתב שלא יצא ידי חובת המצווה כתקנה. וכתב ערוה"ש שלא יצא ידי חובת הברכות, וגם הקריאת שמע אינה בהידור כתקון חכמים.
ח. הִקְדִּים בְּרָכָה שְׁנִיָּה לִבְרָכָה רִאשׁוֹנָה, בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה, בֵּין לְפָנֶיהָ בֵּין לְאַחֲרֶיהָ – יָצָא,
לְפִי שֶׁאֵין סֵדֶר לַבְּרָכוֹת. בְּשַׁחֲרִית: פָּתַח 'יוֹצֵר אוֹר' וְסִיֵּם 'מַעֲרִיב עֲרָבִים' – לֹא יָצָא; פָּתַח בְּ'מַעֲרִיב עֲרָבִים' וְסִיֵּם בְּ'יוֹצֵר אוֹר' – יָצָא. וְכֵן בְּעַרְבִית: אִם פָּתַח בְּ'מַעֲרִיב עֲרָבִים' וְסִיֵּם בְּ'יוֹצֵר אוֹר' – לֹא יָצָא; פָּתַח בְּ'יוֹצֵר אוֹר' וְסִיֵּם בְּ'מַעֲרִיב עֲרָבִים' – יָצָא, שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת הוֹלְכוֹת אַחַר חֲתִימָתָן.
ח. לְפִי שֶׁאֵין סֵדֶר לַבְּרָכוֹת. שאין הסדר מעכב. שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת הוֹלְכוֹת אַחַר חֲתִימָתָן. שעיקר הברכה הוא חתימתה – הברכה שבסיום.
ח. הִקְדִּים בְּרָכָה שְׁנִיָּה וכו'. שו"ע או"ח ס,ג. הִקְדִּים בְּרָכָה… יָצָא. וגם אם קרא קריאת שמע בלא ברכותיה, יצא ידי חובה, וחוזר ומברך ללא קריאת שמע. אך טוב לחזור ולקרוא קריאת שמע עם הברכות (שו"ע סעיף ב).
בְּשַׁחֲרִית פָּתַח יוֹצֵר אוֹר וכו'. שו"ע או"ח נט,ב. שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת הוֹלְכוֹת אַחַר חֲתִימָתָן. לפי שיטת השו"ע לא רק סיומת הברכה, אלא גם חלק מפתיחתה צריך להיות כתיקונו, ולכן אם פתח בשחרית ב'מעריב ערבים' יצא רק אם המשיך ואמר 'יוצר אור' וגם סיים 'יוצר המאורות', ועל דרך זה גם בנוגע לברכה של ערבית (שו"ע הרב). ויש אחרונים שפסקו שצריך רק חתימה כתיקנה (גר"א).
ט. אֵי זֶה הוּא זְמַן קְרִיַּת שְׁמַע בַּלַּיְלָה? מִצְוָתָהּ מִשְּׁעַת יְצִיאַת הַכּוֹכָבִים, עַד חֲצִי הַלַּיְלָה. וְאִם עָבַר וְאֵחֵר וְקָרָא עַד שֶׁלֹּא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר – יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, שֶׁלֹּא אָמְרוּ 'עַד חֲצוֹת' אֶלָּא לְהַרְחִיק מִן הַפְּשִׁיעָה.
ט. זְמַן קְרִיַּת שְׁמַע בַּלַּיְלָה. הזמן שנחשב "בשכבך" (לעיל ה"א). מִשְּׁעַת יְצִיאַת הַכּוֹכָבִים. שהיא כשליש שעה אחרי שקיעת השמש (הלכות תרומות ז,ב). עַד חֲצִי הַלַּיְלָה. אמצעיתו של הלילה. עַד שֶׁלֹּא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר. שקרא לפני זמן עלות השחר, שהוא תחילת הארת צד מזרח קודם הזריחה (כשעה וחמישית לפניה. פה"מ ברכות א,א). שֶׁלֹּא אָמְרוּ עַד חֲצוֹת וכו'. חכמים אמרו שזמן קריאת שמע עד חצות כדי שהאדם לא ידחה את קיום המצווה וישכחנה, אלא יזדרז בעשייתה; אך באמת זמנה עד עמוד השחר (לעיקרון זה ראה הלכות מעשה הקרבנות ד,ב).
ט. שו"ע או"ח רלה,ג. מִצְוָתָהּ מִשְּׁעַת יְצִיאַת הַכּוֹכָבִים. וימתין עד שיראה שלושה כוכבים קטנים. וביום המעונן, שאי אפשר לראות את הכוכבים, ימתין עד שיהיה בטוח שהגיע הזמן. ואם קראה קודם לכן, חוזר וקוראה בלא ברכות. ואם הציבור מקדים לקוראה מבעוד יום, יקרא ויתפלל עמהם, וכשיגיע הזמן, יקרא קריאת שמע שנית בלא ברכות (שו"ע סעיף א). וכתבו האחרונים שנהגו לצאת ידי חובה בקריאת שמע שקוראים בבית הכנסת, אפילו שהיא קצת מבעוד יום, וסומכים על השיטות המקדימות את זמנה. והוסיפו שכדאי להחמיר ולכוון לצאת גם בקריאת שמע שעל המיטה (מג"א וט"ז; וראה הרחבות: 'קריאת שמע ותפילת ערבית קודם הזמן', עמ' 769). יְצִיאַת הַכּוֹכָבִים. להגדרת זמן זה ושאר הזמנים שבהלכות אלו ראה הרחבות: 'חישוב זמני היום בהלכה', עמ' 772. וְאִם עָבַר וְאֵחֵר וכו'. ובמקום הצורך אפשר לסמוך על הדעות שיכול לכתחילה לקרוא עד עלות השחר (שע"ת ובה"ל).
י. הַקּוֹרֵא קְרִיַּת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית אַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה אָנוּס, כְּגוֹן שִׁכּוֹר אוֹ חוֹלֶה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאָנוּס שֶׁקָּרָא בְּעֵת זֶה – אֵינוֹ מְבָרֵךְ 'הַשְׁכִּיבֵנוּ'.
י. הָנֵץ הַחַמָּה. תחילת זריחת השמש. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה אָנוּס. שאף שהוא יום (ראה לקמן הי"ב), בשעת הדחק מסתמכים על כך שאף בזמן זה יש אנשים שישנים. אֵינוֹ מְבָרֵךְ הַשְׁכִּיבֵנוּ. שאין זה זמן התחלת השכיבה.
י. שו"ע או"ח רלה,ד. כְּגוֹן שִׁכּוֹר. שהשתכר לפני תחילת זמן קריאת שמע. ואם השתכר לאחר שכבר נתחייב בקריאה, אינו נחשב לאנוס (ט"ז). וְאָנוּס שֶׁקָּרָא בְּעֵת זֶה אֵינוֹ מְבָרֵךְ הַשְׁכִּיבֵנוּ. אבל את שאר הברכות אומר (רמ"א).
יא. וְאֵי זֶה הוּא זְמַנָּהּ בַּיּוֹם? מִצְוָתָהּ שֶׁיַּתְחִיל לִקְרוֹת קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה, כְּדֵי שֶׁיִּגְמֹר לִקְרוֹת וּלְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עִם הָנֵץ הַחַמָּה. וְשִׁעוּר זֶה – כְּמוֹ עִשּׂוּר שָׁעָה קֹדֶם שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ. וְאִם אֵחֵר וְקָרָא אַחַר שֶׁעָלְתָה הַשֶּׁמֶשׁ – יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, שֶׁעוֹנָתָהּ עַד סוֹף שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם לְמִי שֶׁעָבַר וְאֵחֵר.
יא. מִצְוָתָהּ. הזמן הראוי לכתחילה לקריאתה. שֶׁיַּתְחִיל לִקְרוֹת קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה. זמן מועט קודם זריחת השמש. שֶׁיִּגְמֹר לִקְרוֹת וּלְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עִם הָנֵץ הַחַמָּה. ויסמוך את חתימת הברכה האחרונה, 'גאל ישראל' לתפילת השחר, מיד בהגיע זמנה (הלכות תפילה ג,א, ז,יז). וְשִׁעוּר זֶה כְּמוֹ עִשּׂוּר שָׁעָה. משך הזמן שלוקח לקרוא קריאת שמע וברכותיה הוא כשש דקות. שֶׁעוֹנָתָהּ. זמן הקריאה. עַד סוֹף שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם. עד אחר שלוש 'שעות זמניות' מתחילת היום (שארכן משתנה לפי משך היום), שהוא רביע היום. שעד זמן זה עדיין יש אנשים שקמים משנתם.
יא. שו"ע או"ח נח,א-ב. מִצְוָתָהּ שֶׁיַּתְחִיל לִקְרוֹת קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה וכו'. והשו"ע כתב שזמנה הוא משיראה את חברו שמכירו קצת במרחק ארבע אמות ויכירנו ויזהה אותו (כחמישים דקות לפני הנץ החמה) אך המצווה מן המובחר היא לקראה כ'וותיקין' שמסיימים את הקריאה עם הנץ החמה. ומי שיוכל לעשות כך, שכרו מרובה מאוד. וְאִם אֵחֵר וְקָרָא אַחַר שֶׁעָלְתָה הַשֶּׁמֶשׁ. וצריך להקדים לקראה מהר ככל שיוכל (שו"ע). שֶׁעוֹנָתָהּ עַד סוֹף שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם לְמִי שֶׁעָבַר וְאֵחֵר. האחרונים חלקו בשאלה אם מונים שלוש שעות אלה מעלות השחר (מג"א) או מנץ החמה (גר"א; וראה משנ"ב).
יב. מִי שֶׁהִקְדִּים וְקָרָא קְרִיַּת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית אַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁלִים קֹדֶם שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה – יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וּבִשְׁעַת הַדְּחָק, כְּגוֹן שֶׁהָיָה מַשְׁכִּים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ – קוֹרֵא לְכַתְּחִלָּה מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר.
יב. אַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר. שאף זמן זה יכול להיחשב בגדר יום (לדוגמאות נוספות ראה הלכות תפילה ג,ז, הלכות מילה א,ח, הלכות פרה יא,א). וּבִשְׁעַת הַדְּחָק. כאשר הזמן מצומצם.
יב. שו"ע או"ח נח,ג-ד. וּבִשְׁעַת הַדְּחָק כְּגוֹן שֶׁהָיָה מַשְׁכִּים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ. ולדעת השו"ע מדובר במי שהוא אנוס ולא יוכל לעמוד בדרך ולקרוא ולכוון, או שבני השיירה לא ימתינו לו כלל (וראה פסקים ושיטות רמב"ם הלכות תפילה ג,ז). קוֹרֵא לְכַתְּחִלָּה מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר. ויכול לברך גם ברכות קריאת שמע (שו"ע). ויש שפסקו שברכת 'יוצר אור' אין לומר לפני הזמן שמכיר את חברו (מג"א). ואם קרא קריאת שמע של ערבית לאחר שעלה עמוד השחר (ראה לעיל ה"י), לא יכול לקראה שנית כדי לצאת ידי חובת קריאת שמע של שחרית, כיוון שכבר התייחס לשעה זו כלילה (שו"ע סעיף ה).
יג. הַקּוֹרֵא אַחַר שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, אֲפִלּוּ הָיָה אָנוּס – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבַת קְרִיַּת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ, אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה. וּמְבָרֵךְ הוּא לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ כָּל הַיּוֹם, אֲפִילּוּ אֵחֵר וְקָרָא אַחַר שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת.
יג. הַקּוֹרֵא אַחַר שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם. שכבר עבר זמן הקריאה (לעיל הי"א). יְדֵי חוֹבַת קְרִיַּת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ. שיש לקראה בזמן קימה (לעיל ה"א). הֲרֵי הוּא כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה. שאף זו מצווה. וּמְבָרֵךְ הוּא לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ כָּל הַיּוֹם. שאין לברכות זמן מוגבל, ואינן תלויות בזמן קריאת שמע.
יג. שו"ע או"ח נח,ו. וּמְבָרֵךְ הוּא לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ כָּל הַיּוֹם. והשו"ע כתב שיכול לברך רק עד סוף שעה רביעית, ולאחר מכן קוראה ללא ברכותיה. ויש שהכריעו לברך עד חצות (ראה בה"ל). ואם לא קראה במשך היום, יש אומרים שצריך להשלימה בערבית ולקרוא פעמיים, ויש חולקים (שו"ע סעיף ז). והאחרונים הכריעו כדעה השנייה (משנ"ב).

תקציר הפרק 

ספר חדש, אהבה❤
ספר שני מתוך 14 חלקי המשנה תורה.
ספר זה עוסק בצדדים הרגשיים שבעבודת ה' ובתוכם תפילה, ברכות ועוד.
הספר כולל 46 פרקים בלבד.

פרק א הלכות קרית שמע🤦🏻‍♂

קריאת שמע וברכותיה

חובה לקרוא את שלשת הפרשיות שבקריאת שמע, "ואהבת" "והיה אם שמוע" ו"ויאמר", בערב ובבוקר ולברך לפניהם ולאחריהם. בבוקר מברך לפני "יוצר אור" ו"אהבת עולם" ואחרי "אמת ויציב", ובערב מברך לפני "מעריב ערבים" ו"אהבת עולם" ואחרי "אמת ואמונה" ו"השכיבנו". אין לשנות מנוסח הברכות ובמקרה שטעה ביניהם הולכים אחר החתימה, אך סדר הברכות אינו מעכב.
זמן קריאת שמע של ערבית מצאת הכוכבים עד חצות ובדיעבד עד עלות השחר ואף עד הנץ במקרה שהיה אנוס. זמן קריאת שמע של שחרית מסמוך לנץ ועד סוף שלש שעות, ובדיעבד או בשעת הדחק אף מעלות השחר יצא. לאחר שלוש שעות קורא בברכות כל היום אך אינו יוצא ידי חובת קריאת שמע.

🗯🗯
שיטת הרמב"ם שניתן לקרוא ק"ש בברכות כל היום, אך להלכה פסק השו"ע כשיטת הרא"ש שמותר רק עד סוף שעה רביעית.
🗯🗯
סקרנים לדעת למה אומרים את המשפט: ברוך שם כבוד מלכותו.." לאחר קריאת שמע🤦🏼‍♂?
כמו כן,למה בלחש⁉
היום הפרק נלמד..

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות קריאת שמע ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. מה נקרא "קריאת שמע"?

א- פרשת "שמע" בלבד.
ב- שתי פרשיות ראשונות.
ג- שלוש הפרשיות.

[פרק א', הלכה ג']

2. מי תיקן את כל הברכות?

א- משה רבינו ובית דינו
ב- דוד המלך ובית דינו
ג- עזרא ובית דינו

[פרק א', הלכה ז']

3. מה הוא זמן קריאת שמע ביום?

א- מעלות השחר עד שלוש שעות, ואם איחר – עד חצות.
ב- מעט קודם הנץ החמה עד הנץ החמה, ואם איחר – עד שלוש שעות.
ג- מהנץ החמה עד שלוש שעות, ואם איחר – עד ארבע שעות.

[פרק א', הלכה י"א]

תשובות
1-ג 2-ג 3-ב

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן