א. הַשּׁוֹאֵל כְּלִי אוֹ בְּהֵמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר מִטַּלְטְלִין מֵחֲבֵרוֹ, וְאָבַד אוֹ נִגְנַב, אֲפִלּוּ נֶאֱנַס אֹנֶס גָּדוֹל, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבָּה אוֹ נִשְׁבְּרָה הַבְּהֵמָה אוֹ מֵתָה – חַיָּב לְשַׁלֵּם הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם" (שמות כב,יג, ושם: וְכִי).
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁנֶּאֱנַס שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה. אֲבָל אִם שָׁאַל בְּהֵמָה מֵחֲבֵרוֹ לַחֲרֹשׁ בָּהּ, וּמֵתָה כְּשֶׁהִיא חוֹרֶשֶׁת – הֲרֵי זֶה פָּטוּר. אֲבָל אִם מֵתָה קֹדֶם שֶׁיַּחֲרֹשׁ בָּהּ אוֹ אַחַר שֶׁחָרַשׁ בָּהּ, אוֹ שֶׁרָכַב עָלֶיהָ אוֹ דָּשׁ בָּהּ וּמֵתָה כְּשֶׁהִיא דָּשָׁה אוֹ בִּשְׁעַת רְכִיבָה – הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
וְכֵן הַשּׁוֹאֵל בְּהֵמָה מֵחֲבֵרוֹ לֵילֵךְ בָּהּ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי וּמֵתָה תַּחְתָּיו בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, אוֹ שֶׁשָּׁאַל דְּלִי לְמַלֹּאות בּוֹ וְנִקְרַע בַּבּוֹר בִּשְׁעַת מִלּוּי, אוֹ שֶׁשָּׁאַל קַרְדֹּם לְפַצֵּל בּוֹ עֵצִים וְנִשְׁבַּר בְּעֵת שֶׁפִּצֵּל בּוֹ מֵחֲמַת הַבִּקּוּעַ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, שֶׁלֹּא שָׁאַל אֶלָּא לַעֲשׂוֹת בָּהּ מְלָאכָה זוֹ, וַהֲרֵי לֹא שִׁנָּה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁנֶּאֱנַס שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה. אֲבָל אִם שָׁאַל בְּהֵמָה מֵחֲבֵרוֹ לַחֲרֹשׁ בָּהּ, וּמֵתָה כְּשֶׁהִיא חוֹרֶשֶׁת – הֲרֵי זֶה פָּטוּר. אֲבָל אִם מֵתָה קֹדֶם שֶׁיַּחֲרֹשׁ בָּהּ אוֹ אַחַר שֶׁחָרַשׁ בָּהּ, אוֹ שֶׁרָכַב עָלֶיהָ אוֹ דָּשׁ בָּהּ וּמֵתָה כְּשֶׁהִיא דָּשָׁה אוֹ בִּשְׁעַת רְכִיבָה – הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
וְכֵן הַשּׁוֹאֵל בְּהֵמָה מֵחֲבֵרוֹ לֵילֵךְ בָּהּ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי וּמֵתָה תַּחְתָּיו בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, אוֹ שֶׁשָּׁאַל דְּלִי לְמַלֹּאות בּוֹ וְנִקְרַע בַּבּוֹר בִּשְׁעַת מִלּוּי, אוֹ שֶׁשָּׁאַל קַרְדֹּם לְפַצֵּל בּוֹ עֵצִים וְנִשְׁבַּר בְּעֵת שֶׁפִּצֵּל בּוֹ מֵחֲמַת הַבִּקּוּעַ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, שֶׁלֹּא שָׁאַל אֶלָּא לַעֲשׂוֹת בָּהּ מְלָאכָה זוֹ, וַהֲרֵי לֹא שִׁנָּה.
ב. הַשּׁוֹאֵל בְּהֵמָה מֵחֲבֵרוֹ וּמֵתָה, וְטָעַן הַשּׁוֹאֵל שֶׁבִּשְׁעַת מְלָאכָה מֵתָה, אִם הָיָה הַמָּקוֹם שֶׁשְּׁאָלָהּ לֵילֵךְ בּוֹ מָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם מְצוּיִין שָׁם – יָבִיא רְאָיָה שֶׁמֵּתָה אוֹ נֶאֶנְסָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְשֶׁלֹּא שִׁנָּה בָּהּ, וְיִפָּטֵר; וְאִם לֹא הֵבִיא רְאָיָה – מְשַׁלֵּם.
שְׁאָלָהּ מִמֶּנּוּ לְמַלֹּאות בָּהּ בְּתוֹךְ חֻרְבָּתוֹ, שֶׁאֵין הָעֵדִים מְצוּיִין שָׁם, אוֹ שֶׁשָּׁאַל מִמֶּנּוּ דְּלִי לְמַלֹּאות בּוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְנִקְרַע בַּבּוֹר: אִם הֵבִיא רְאָיָה – יִפָּטֵר אַף מִשְּׁבוּעָה; וְאִם לָאו – יִשָּׁבַע הַשּׁוֹאֵל שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִין שֶׁמֵּתָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה, וְיִפָּטֵר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
שְׁאָלָהּ מִמֶּנּוּ לְמַלֹּאות בָּהּ בְּתוֹךְ חֻרְבָּתוֹ, שֶׁאֵין הָעֵדִים מְצוּיִין שָׁם, אוֹ שֶׁשָּׁאַל מִמֶּנּוּ דְּלִי לְמַלֹּאות בּוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְנִקְרַע בַּבּוֹר: אִם הֵבִיא רְאָיָה – יִפָּטֵר אַף מִשְּׁבוּעָה; וְאִם לָאו – יִשָּׁבַע הַשּׁוֹאֵל שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִין שֶׁמֵּתָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה, וְיִפָּטֵר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ב. יָבִיא רְאָיָה וכו'. שבמקום שאנשים מצויים צריך להביא עדים על מה שקרה, ואינו יכול להיפטר באמצעות שבועה (ראה הלכות שכירות ג,א). וְשֶׁלֹּא שִׁנָּה בָּהּ. שלא עשה בה שימוש שלא סיכם עליו מראש עם המשאיל.
לְמַלֹּאות בָּהּ בְּתוֹךְ חֻרְבָּתוֹ. שאל את הבהמה לעשות עמה עבודה מסוימת בתוך החורבה שהיא מקום שאין בו רואים.
לְמַלֹּאות בָּהּ בְּתוֹךְ חֻרְבָּתוֹ. שאל את הבהמה לעשות עמה עבודה מסוימת בתוך החורבה שהיא מקום שאין בו רואים.
ג. הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵרוֹ, וְנִשְׁבַּר – שָׁמִין לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁשָּׁמִין לַנְּזָקִין: אוֹמְדִין כַּמָּה הָיָה שָׁוֶה שָׁלֵם וְכַמָּה הוּא שָׁוֶה עַתָּה, וּמַחֲזִיר לוֹ הַכְּלִי אוֹ הַבְּהֵמָה הַשְּׁבוּרִים, וּמַשְׁלִים הַפְּחָת. וְכֵן אִם מֵתָה הַבְּהֵמָה – מַחֲזִיר הַנְּבֵלָה, וּמַשְׁלִים הַפְּחָת.
ג. כְּדֶרֶךְ שֶׁשָּׁמִין לַנְּזָקִין. כפי שמזיק משלם רק את ההפרש בין מה שהיה שווה הדבר לפני הנזק למה ששווה עכשיו, ואת מה שנותר ממנו מחזיר לבעלים (הלכות נזקי ממון ז,ח).
ד. הַשּׁוֹאֵל בְּהֵמָה – חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ מִשָּׁעָה שֶׁמְּשָׁכָהּ עַד סוֹף יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ. וְאִם כָּחַשׁ בְּשָׂרָהּ – חַיָּב לְשַׁלֵּם מַה שֶּׁפָּחֲתָה בְּדָמֶיהָ. כָּחַשׁ בְּשָׂרָהּ מֵחֲמַת מְלָאכָה – פָּטוּר, וְיִשָּׁבַע שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִין שֶׁמֵּחֲמַת מְלָאכָה כָּחַשׁ.
ד. מִשָּׁעָה שֶׁמְּשָׁכָהּ. שתיקנו חכמים שהשאלה מתחילה בשעה שמשך השואל את החפץ או את הבהמה (ראה הלכות שכירות ב,ח). וְאִם כָּחַשׁ בְּשָׂרָהּ. הידלדל בשרה במשך זמן השאלה שלא מחמת המלאכה. חַיָּב לְשַׁלֵּם. כשם שיש לו אחריות על הפסד כל הבהמה כך יש לו אחריות על הפסד חלקי.
ה. הַשּׁוֹאֵל מֵחֲבֵרוֹ כְּלִי אוֹ בְּהֵמָה סְתָם – הֲרֵי הַמַּשְׁאִיל מַחֲזִירוֹ כָּל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. שְׁאָלוֹ לִזְמַן קָצוּב, כֵּיוָן שֶׁמָּשַׁךְ וְזָכָה בּוֹ – אֵין הַבְּעָלִים יְכוֹלִין לְהַחֲזִירוֹ מִתַּחַת יָדוֹ עַד סוֹף זְמַן הַשְּׁאֵלָה, וַאֲפִלּוּ מֵת הַשּׁוֹאֵל – הֲרֵי הַיּוֹרְשִׁין מִשְׁתַּמְּשִׁין בַּשְּׁאֵלָה עַד סוֹף הַזְּמַן.
וְדִין הוּא: הַלּוֹקֵחַ – קוֹנֶה הַגּוּף קִנְיַן עוֹלָם בַּדָּמִים שֶׁנָּתַן, וּמְקַבֵּל מַתָּנָה – קָנָה הַגּוּף קִנְיַן עוֹלָם וְלֹא נָתַן כְּלוּם; וְהַשּׂוֹכֵר – קָנָה הַגּוּף לְפֵרוֹתָיו עַד זְמַן קָצוּב בַּדָּמִים שֶׁנָּתַן, וְהַשּׁוֹאֵל – קָנָה הַגּוּף לְפֵרוֹתָיו עַד זְמַן קָצוּב וְלֹא נָתַן כְּלוּם. כְּשֵׁם שֶׁהַנּוֹתֵן כַּמּוֹכֵר, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר לְעוֹלָם, כָּךְ הַמַּשְׁאִיל כַּמַּשְׂכִּיר, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בְּתוֹךְ הַזְּמַן.
הִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן פָּרָה שְׁאוּלָה, וּמֵתָה – אֵין חַיָּבִין בָּאֳנָסֶיהָ. דִּמּוּ שֶׁהִיא שֶׁל אֲבִיהֶן, וּטְבָחוּהָ וַאֲכָלוּהָ – מְשַׁלְּמִין דְּמֵי בָּשָׂר בְּזוֹל. וְאִם הִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן נְכָסִים, וּמֵתָה אוֹ שֶׁטְּבָחוּהָ – מְשַׁלְּמִין אֶת דָּמֶיהָ מִנְּכָסָיו.
וְדִין הוּא: הַלּוֹקֵחַ – קוֹנֶה הַגּוּף קִנְיַן עוֹלָם בַּדָּמִים שֶׁנָּתַן, וּמְקַבֵּל מַתָּנָה – קָנָה הַגּוּף קִנְיַן עוֹלָם וְלֹא נָתַן כְּלוּם; וְהַשּׂוֹכֵר – קָנָה הַגּוּף לְפֵרוֹתָיו עַד זְמַן קָצוּב בַּדָּמִים שֶׁנָּתַן, וְהַשּׁוֹאֵל – קָנָה הַגּוּף לְפֵרוֹתָיו עַד זְמַן קָצוּב וְלֹא נָתַן כְּלוּם. כְּשֵׁם שֶׁהַנּוֹתֵן כַּמּוֹכֵר, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר לְעוֹלָם, כָּךְ הַמַּשְׁאִיל כַּמַּשְׂכִּיר, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בְּתוֹךְ הַזְּמַן.
הִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן פָּרָה שְׁאוּלָה, וּמֵתָה – אֵין חַיָּבִין בָּאֳנָסֶיהָ. דִּמּוּ שֶׁהִיא שֶׁל אֲבִיהֶן, וּטְבָחוּהָ וַאֲכָלוּהָ – מְשַׁלְּמִין דְּמֵי בָּשָׂר בְּזוֹל. וְאִם הִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן נְכָסִים, וּמֵתָה אוֹ שֶׁטְּבָחוּהָ – מְשַׁלְּמִין אֶת דָּמֶיהָ מִנְּכָסָיו.
ה. סְתָם. ללא שסוכם מראש על תקופה קצובה. הֲרֵי הַמַּשְׁאִיל מַחֲזִירוֹ כָּל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. רשאי לקחת את החפץ בחזרה בכל זמן שהוא (שלא כהלוואה סתם שאינו רשאי לתבעה עד שלושים יום – ראה הלכות מלווה ולווה יג,ה).
וְדִין הוּא. אפשר ללמוד זאת מסברה. הַלּוֹקֵחַ וכו'. לוקח ומקבל מתנה מקבילים לשוכר ושואל: לוקח ומקבל מתנה מקבלים את הדבר לגמרי – בתשלום או בחינם, ושוכר ושואל מקבלים את הדבר לזמן מסוים – בתשלום או בחינם. וכשם שדין הנותן מתנה שווה לדין המוכר לעניין שאינו יכול לחזור בו, כך דין המשאיל כדין המשכיר שאינו יכול לחזור בתוך הזמן שסוכם עליו.
הִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן. אם השואל מת, בניו זכאים להמשיך את השאלה, אך אין דינם כשואל שחייב באונס מפני שלא קיבלו עליהם אחריות כשואל. אמנם חייבים בגנבה ואבדה שכן דינם כשומר שכר שהרי משתמשים בפרה ויש להם הנאה (סמ"ע שמא ס"ק ח). דִּמּוּ. חשבו בטעות. מְשַׁלְּמִין דְּמֵי בָּשָׂר בְּזוֹל. לפי השער הזול שלו, והוא שני שלישים מהמחיר בשוק באותה העת (ראה הלכות זכייה ומתנה ו,כג). שמשלמים רק מה שנהנו, ולא את כל הנזק שנגרם לבעלים (השווה הלכות נזקי ממון ג,ב). וְאִם הִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן נְכָסִים וכו'. נכסי האב שירשו היתומים משועבדים לחובותיו של האב (ראה הלכות מלווה ולווה יא,ז ושם הי"א). וכאן מרגע ששאל האב את החפץ השתעבדו הנכסים לתשלום האונס אם יארע בעתיד.
וְדִין הוּא. אפשר ללמוד זאת מסברה. הַלּוֹקֵחַ וכו'. לוקח ומקבל מתנה מקבילים לשוכר ושואל: לוקח ומקבל מתנה מקבלים את הדבר לגמרי – בתשלום או בחינם, ושוכר ושואל מקבלים את הדבר לזמן מסוים – בתשלום או בחינם. וכשם שדין הנותן מתנה שווה לדין המוכר לעניין שאינו יכול לחזור בו, כך דין המשאיל כדין המשכיר שאינו יכול לחזור בתוך הזמן שסוכם עליו.
הִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן. אם השואל מת, בניו זכאים להמשיך את השאלה, אך אין דינם כשואל שחייב באונס מפני שלא קיבלו עליהם אחריות כשואל. אמנם חייבים בגנבה ואבדה שכן דינם כשומר שכר שהרי משתמשים בפרה ויש להם הנאה (סמ"ע שמא ס"ק ח). דִּמּוּ. חשבו בטעות. מְשַׁלְּמִין דְּמֵי בָּשָׂר בְּזוֹל. לפי השער הזול שלו, והוא שני שלישים מהמחיר בשוק באותה העת (ראה הלכות זכייה ומתנה ו,כג). שמשלמים רק מה שנהנו, ולא את כל הנזק שנגרם לבעלים (השווה הלכות נזקי ממון ג,ב). וְאִם הִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן נְכָסִים וכו'. נכסי האב שירשו היתומים משועבדים לחובותיו של האב (ראה הלכות מלווה ולווה יא,ז ושם הי"א). וכאן מרגע ששאל האב את החפץ השתעבדו הנכסים לתשלום האונס אם יארע בעתיד.
ו. הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה פְּלוֹנִית – אֵין הַמַּשְׁאִיל יָכוֹל לְהַחֲזִירוֹ מִתַּחַת יָדוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ אוֹתָהּ מְלָאכָה. וְכֵן אִם שָׁאַל מִמֶּנּוּ בְּהֵמָה לֵילֵךְ בָּהּ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ מִיַּד הַשּׁוֹאֵל עַד שֶׁיֵּלֵךְ בָּהּ לְשָׁם וְיַחֲזֹר.
ו. אֵין הַמַּשְׁאִיל יָכוֹל לְהַחֲזִירוֹ מִתַּחַת יָדוֹ וכו'. לאחר שמשך השואל את החפץ, אין המשאיל יכול לקחת אותו בחזרה קודם שיעשה השואל את המלאכה ששאל את הכלי עבורה, כדין השואל לזמן קצוב.
ז. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֹּם לַעֲדֹר בּוֹ הַפַּרְדֵּס הַזֶּה' – עוֹדֵר בּוֹ אוֹתוֹ הַפַּרְדֵּס בִּלְבַד, וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לַעֲדֹר בּוֹ פַּרְדֵּס אַחֵר. אָמַר לוֹ 'פַּרְדֵּס' סְתָם – עוֹדֵר בּוֹ פַּרְדֵּס אֶחָד, אֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה. שְׁאָלוֹ לַעֲדֹר בַּפַּרְדֵּסִים שֶׁלּוֹ – עוֹדֵר בּוֹ כָּל הַפַּרְדֵּסִים שֶׁלּוֹ; וַאֲפִלּוּ נִשְׁחַל כָּל הַבַּרְזֶל בָּעֲדִירָה – מַחֲזִיר לוֹ הַנִּצָּב שֶׁל עֵץ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ז. נִשְׁחַל. נשחק (ראה פה"מ כלים יא,ג). הַנִּצָּב. ידית.
ח. הַשּׁוֹאֵל מֵחֲבֵרוֹ כְּלִי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, וְאָמַר לוֹ: 'הַשְׁאִילֵנִי דָּבָר פְּלוֹנִי בְּטוֹבָתְךָ', כְּלוֹמַר: אֵין אַתָּה מַשְׁאִיל לִי דָּבָר זֶה כְּדֶרֶךְ כָּל הַמַּשְׁאִילִין, אֶלָּא כְּפִי טוֹבַת לִבְּךָ וּנְדִיבוּתְךָ, שֶׁאֵין אַתָּה מַקְפִּיד עַל הַזְּמַן אִם אָרַךְ – אִם קָנוּ מִיַּד הַמַּשְׁאִיל עַל זֶה, הֲרֵי הַשּׁוֹאֵל מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְעוֹלָם, עַד שֶׁיִּבְטַל הַכְּלִי מִלַּעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ, יַחֲזִיר לוֹ שְׁבָרָיו אוֹ שְׁיָרָיו. וְאֵין הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לַחֲזֹר וּלְתַקֵּן הַכְּלִי אוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ פַּעַם אַחֶרֶת.
ח. אִם קָנוּ מִיַּד הַמַּשְׁאִיל עַל זֶה. עשו קניין סודר כדי לתת תוקף לדברים (ראה הלכות מכירה ה,ה ובביאור שם). וְאֵין הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לַחֲזֹר וּלְתַקֵּן הַכְּלִי אוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ פַּעַם אַחֶרֶת. שהרי לא השאיל לו אלא את הכלי הזה כמות שהוא.
ט. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'הַשְׁאִילֵנִי שֹׁקֶת זוֹ שֶׁל מַיִם', וְנֶהֶרְסָה – אֵינוֹ יָכוֹל לִבְנוֹתָהּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אָמַר לוֹ: 'הַשְׁאִילֵנִי שֹׁקֶת' סְתָם, וְהִשְׁאִילוֹ שֹׁקֶת וְנֶהֶרְסָה – יֵשׁ לוֹ לִבְנוֹתָהּ. אָמַר לוֹ: 'הַשְׁאִילֵנִי מְקוֹם שֹׁקֶת', אִם קָנוּ מִיַּד הַמַּשְׁאִיל – הֲרֵי הַשּׁוֹאֵל בּוֹנֶה וְהוֹלֵךְ בְּקַרְקַע הַמַּשְׁאִיל, עַד שֶׁתָּבֹא לְיָדוֹ שֹׁקֶת שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְהַשְׁקוֹת מִמֶּנָּה בְּהֶמְתּוֹ אוֹ אַרְצוֹ כְּמוֹ שֶׁהִתְנָה עִם הַמַּשְׁאִיל.
ט. שֹׁקֶת. בור או באר שהוכשרו לשתיית בהמות או להשקיית השדות. וְנֶהֶרְסָה. עד שאינה ראויה לשימוש. אֵינוֹ יָכוֹל לִבְנוֹתָהּ. כדי להמשיך להשתמש בה עד סוף זמן השאלה, משום שהשאילו שוקת זו דווקא. יֵשׁ לוֹ לִבְנוֹתָהּ. מכיוון שלא השאיל לו שוקת מסוימת לא הסתיימה השאלה כשנהרסה השוקת הראשונה. אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי מְקוֹם שֹׁקֶת. ביקש שישאיל לו קרקע כדי לבנות בה שוקת.
י. הַשּׁוֹאֵל פֻּנְדָּק מֵחֲבֵרוֹ: לְלִינָה – אֵין פָּחוֹת מִיּוֹם אֶחָד; לִשְׁבִיתָה – אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנֵי יָמִים; לְנִשּׂוּאִין – אֵין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם. שָׁאַל חָלוּק מֵחֲבֵרוֹ לֵילֵךְ בּוֹ לְבֵית הָאֵבֶל – כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ וְיַחֲזֹר. שְׁאָלוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה – כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. שְׁאָלוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ מִשְׁתֶּה שֶׁלּוֹ – אֵין פָּחוֹת מִשִּׁבְעָה יָמִים.
י. לְלִינָה אֵין פָּחוֹת מִיּוֹם אֶחָד וכו'. ראה הלכות שכירות ו,ו ובביאור שם. חָלוּק. בגד עליון. לֵילֵךְ בּוֹ לְבֵית הָאֵבֶל. לניחום האבלים. כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ וְיַחֲזֹר. שאין דרך המנחמים לשהות זמן רב בבית האבל. לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. שאנשים משתהים בבית החתן והכלה זמן רב. לַעֲשׂוֹת בּוֹ מִשְׁתֶּה שֶׁלּוֹ אֵין פָּחוֹת מִשִּׁבְעָה יָמִים. שימי משתה חתן וכלה נמשכים שבעה ימים.
בְּשֶׁנֶּאֱנַס שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה. כשהחפץ או הבהמה לא נאנסו תוך כדי עשיית המלאכה שלשמה הושאלו. אוֹ שֶׁרָכַב עָלֶיהָ אוֹ דָּשׁ בָּהּ וכו'. מכיוון ששאלה לחרישה ושינה ועשה בה מלאכה אחרת, גם אם מתה תוך כדי המלאכה, חייב.
קַרְדֹּם לְפַצֵּל בּוֹ עֵצִים. גרזן לבקע בו חתיכות עצים.