א. אַרְבָּעָה מִינֵי שְׁבוּעוֹת הֵן: שְׁבוּעַת בִּטּוּי, וּשְׁבוּעַת שָׁוְא, וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת.
שְׁבוּעַת בִּטּוּי – הוּא שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: "אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא" (ויקרא ה,ד), וְהִיא נֶחֱלֶקֶת לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים: שְׁתַּיִם לְהַבָּא וּשְׁתַּיִם לְשֶׁעָבַר, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע עַל דָּבָר שֶׁעָבַר שֶׁנַּעֲשָׂה אוֹ שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה, וְעַל דָּבָר שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה.
שְׁבוּעַת בִּטּוּי – הוּא שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: "אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא" (ויקרא ה,ד), וְהִיא נֶחֱלֶקֶת לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים: שְׁתַּיִם לְהַבָּא וּשְׁתַּיִם לְשֶׁעָבַר, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע עַל דָּבָר שֶׁעָבַר שֶׁנַּעֲשָׂה אוֹ שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה, וְעַל דָּבָר שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה.
א. אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא. ובהמשך הפסוק נאמר: "להרע או להיטיב", ומשמעו הן לחיוב והן לשלילה. ולמדו חכמים שהשבועה היא הן לשעבר והן להבא (משנה שבועות ג,ה).
ב. וְאֵין שְׁבוּעַת בִּטּוּי נוֹהֶגֶת אֶלָּא בִּדְבָרִים שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹתָן, בֵּין לְהַבָּא בֵּין לְשֶׁעָבַר.
כֵּיצַד לְשֶׁעָבַר? 'שֶׁאָכַלְתִּי' אוֹ 'שֶׁזָּרַקְתִּי אֶבֶן לַיָּם' אוֹ 'שֶׁדִּבֵּר פְּלוֹנִי עִם פְּלוֹנִי', אוֹ 'שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי' אוֹ 'שֶׁלֹּא זָרַקְתִּי אֶבֶן לַיָּם' אוֹ 'שֶׁלֹּא דִּבֵּר פְּלוֹנִי עִם פְּלוֹנִי'. וְכֵיצַד לְהַבָּא? 'שֶׁאֹכַל' אוֹ 'שֶׁאֶזְרֹק אֶבֶן לַיָּם', אוֹ 'שֶׁלֹּא אֹכַל' אוֹ 'שֶׁלֹּא אֶזְרֹק אֶבֶן לַיָּם' – הֲרֵי אֵלּוּ שְׁתַּיִם לְשֶׁעָבַר וּשְׁתַּיִם לְהַבָּא.
כֵּיצַד לְשֶׁעָבַר? 'שֶׁאָכַלְתִּי' אוֹ 'שֶׁזָּרַקְתִּי אֶבֶן לַיָּם' אוֹ 'שֶׁדִּבֵּר פְּלוֹנִי עִם פְּלוֹנִי', אוֹ 'שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי' אוֹ 'שֶׁלֹּא זָרַקְתִּי אֶבֶן לַיָּם' אוֹ 'שֶׁלֹּא דִּבֵּר פְּלוֹנִי עִם פְּלוֹנִי'. וְכֵיצַד לְהַבָּא? 'שֶׁאֹכַל' אוֹ 'שֶׁאֶזְרֹק אֶבֶן לַיָּם', אוֹ 'שֶׁלֹּא אֹכַל' אוֹ 'שֶׁלֹּא אֶזְרֹק אֶבֶן לַיָּם' – הֲרֵי אֵלּוּ שְׁתַּיִם לְשֶׁעָבַר וּשְׁתַּיִם לְהַבָּא.
ב. בִּדְבָרִים שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹתָן. שהנשבע על דברים שאין באפשרותו לעשות, הרי זו שבועת שווא, כדלקמן ה"ז.
וְכֵיצַד לְהַבָּא וכו'. בשבועה להבא לא הוזכרה כאן דוגמה של 'ידבר פלוני עם פלוני' משום שאין זה תלוי בנשבע אלא במישהו אחר (ראה לקמן ה,א-ב).
וְכֵיצַד לְהַבָּא וכו'. בשבועה להבא לא הוזכרה כאן דוגמה של 'ידבר פלוני עם פלוני' משום שאין זה תלוי בנשבע אלא במישהו אחר (ראה לקמן ה,א-ב).
ג. נִשְׁבַּע עַל אַחַת מֵאַרְבַּע מַחֲלָקוֹת אֵלּוּ וְהֶחֱלִיף, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֹאכַל וְאָכַל, אוֹ 'שֶׁאָכַלְתִּי' וְהוּא לֹא אָכַל – הֲרֵי זוֹ שְׁבוּעַת שֶׁקֶר, וְעַל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר: "וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר" (ויקרא יט,יב). וְאִם נִשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר: בְּמֵזִיד – לוֹקֶה, בְּשׁוֹגֵג – מֵבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע" (שם ה,ד).
ג. וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר. הן לשקר בפועל בנוגע למה שכבר היה בשבועה לשעבר, והן לגרום לשבועה להיות שקר בעתיד בשבועה להבא. בְּמֵזִיד לוֹקֶה. אף שכשנשבע שיעשה ולא עשה אינו לוקה, משום שזהו לאו שאין בו מעשה (כדלקמן ד,כ-כא), פעמים שלוקה אף במקרה זה, כגון שנשבע שיאכל את הכיכר וזרקו לים, שהרי עבר על שבועתו בעשיית מעשה (פני יהושע שבועות ד,א, וראה כס"מ ולח"מ). בְּשׁוֹגֵג. כגון שנשבע שלא אכל והוא אכל, וכשנשבע ידע שאכל ואף ידע שאסור להישבע לשקר בצורה כזו, אך לא ידע שחייבים על שבועה כזו קרבן (להגדרת השוגג ראה לקמן ג,ו-ז). קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. קרבן חטאת שסוגו משתנה לפי מצבו הכלכלי של האדם (הלכות שגגות א,ד).
ד. שְׁבוּעַת שָׁוְא נֶחֱלֶקֶת לְאַרְבַּע מַחֲלָקוֹת: הָאַחַת – נִשְׁבַּע עַל דָּבָר הַיָּדוּעַ שֶׁאֵינוֹ כֵּן. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע עַל הָאִישׁ שֶׁהוּא אִשָּׁה וְעַל הָאִשָּׁה שֶׁהִיא אִישׁ וְעַל עַמּוּד שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁהוּא זָהָב, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ה. הַשְּׁנִיָּה – שֶׁנִּשְׁבַּע עַל דָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין בּוֹ סָפֵק לְאָדָם בָּעוֹלָם שֶׁהוּא כֵּן, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע עַל הַשָּׁמַיִם שֶׁהִיא שָׁמַיִם וְעַל אֶבֶן זוֹ שֶׁהִיא אֶבֶן וְעַל שְׁנַיִם שֶׁהֵן שְׁנַיִם, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, שֶׁזֶּה הַדָּבָר אֵין בּוֹ סָפֵק לְאָדָם שָׁלֵם כְּדֵי לְצַדֵּק הַדָּבָר בִּשְׁבוּעָה.
ה. שֶׁאֵין בּוֹ סָפֵק לְאָדָם בָּעוֹלָם שֶׁהוּא כֵּן. ראה לקמן ה,כב. לְאָדָם שָׁלֵם. בדעתו.
ו. שְׁלִישִׁית – שֶׁנִּשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יִתְעַטֵּף בְּצִיצִית וְשֶׁלֹּא יִלְבַּשׁ תְּפִלִּין, וְשֶׁלֹּא יֵשֵׁב בְּסֻּכָּה בֶּחָג וְלֹא יֹאכַל מַצָּה בְּלֵילֵי הַפֶּסַח, אוֹ שֶׁיִּתְעַנֶּה בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ו. שֶׁנִּשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה. ואם עבר ונשבע, מחויב לקיים את המצווה, ולוקה על שבועת שווא (לקמן ה,יד). שֶׁלֹּא יִתְעַטֵּף בְּצִיצִית. שילבש בגד של ארבע כנפות ולא יטיל בו ציציות. אבל הנשבע שלא ילבש בגד עם ציצית אינו מבטל את המצווה, משום שאינו מחויב ללבשו (ראה הלכות ציצית ג,יא, רדב"ז; וראה ר"י קאפח שדברי הרמב"ם כאן לפי מה שסבר בתחילה שיש חובה על האדם להתעטף בציצית).
ז. רְבִיעִית – שֶׁנִּשְׁבַּע עַל דָּבָר שֶׁאֵין כֹּחַ בּוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יִישָׁן שְׁלֹשָׁה יָמִים לַיְלָה וָיוֹם רְצוּפִין, אוֹ שֶׁלֹּא יִטְעֹם כְּלוּם שִׁבְעַת יָמִים רְצוּפִין, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
כָּל הַנִּשְׁבָּע שְׁבוּעַת שָׁוְא מֵאַרְבַּע שְׁבוּעוֹת אֵלּוּ – עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יי אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא" (שמות כ,ז; דברים ה,יא). וְאִם הָיָה מֵזִיד – לוֹקֶה, וְאִם הָיָה שׁוֹגֵג – פָּטוּר מִכְּלוּם.
כָּל הַנִּשְׁבָּע שְׁבוּעַת שָׁוְא מֵאַרְבַּע שְׁבוּעוֹת אֵלּוּ – עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יי אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא" (שמות כ,ז; דברים ה,יא). וְאִם הָיָה מֵזִיד – לוֹקֶה, וְאִם הָיָה שׁוֹגֵג – פָּטוּר מִכְּלוּם.
ז. וְאִם הָיָה מֵזִיד לוֹקֶה. אף שבדרך כלל אין לוקים על לאו שאין בו מעשה, שבועת שווא יוצאת מן הכלל הזה משום שנאמר בה "כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא" (שמות כ,ז, דברים ה,יא), ולמדו חכמים שבית דין מנקים אותו על ידי מלקות (הלכות סנהדרין יח,ב; וראה בבלי שבועות כא,א).
ח. שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן כֵּיצַד? כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ מָמוֹן חֲבֵרוֹ בְּיָדוֹ, בֵּין פִּקָּדוֹן בֵּין מִלְוָה, אוֹ שֶׁגְּזָלוֹ אוֹ עֲשָׁקוֹ, אוֹ מָצָא לוֹ אֲבֵדָה וְלֹא הֶחֱזִירָהּ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְתָבַע מִמֶּנּוּ מָמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּיָדוֹ וְכָפַר בּוֹ – הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תְכַחֲשׁוּ" (ויקרא יט,יא, ושם: וְלֹא) – זוֹ אַזְהָרָה לִכְפִירַת מָמוֹן. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה. וְאִם נִשְׁבַּע לוֹ עַל שֶׁקֶר עַל מָמוֹן שֶׁכָּפַר בּוֹ – הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלָאו אַחֵר, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ" (שם) – זוֹ אַזְהָרָה לַנִּשְׁבָּע עַל כְּפִירַת מָמוֹן. וּשְׁבוּעָה זוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן.
ח. עֲשָׁקוֹ. כגון שלא שילם לו שכר תמורת עבודתו. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה. משום שאין בו מעשה. וּשְׁבוּעָה זוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. אף שהיא כוללת גם שבועה על מלווה או על גזל וכדומה, נקראת שבועת הפיקדון משום שכפירת הפיקדון מצויה יותר ובה פתח הכתוב (רדב"ז).
ט. וּמַה הוּא חַיָּב עַל שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן שֶׁשִּׁקֵּר בָּהּ? מְשַׁלֵּם הַקֶּרֶן שֶׁכָּפַר בּוֹ עִם תּוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ, וּמַקְרִיב אָשָׁם וַדַּאי, בֵּין שֶׁהָיָה מֵזִיד בֵּין שֶׁהָיָה שׁוֹגֵג, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד וגו' אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וכו' וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם" (ויקרא ה,כא-כג), וְלֹא נֶאֱמַר בּוֹ 'וְנֶעְלַם' – לְחַיֵּב שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד.
ט. מְשַׁלֵּם. למפקיד או למלווה וכדומה. עִם תּוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ. מוסיף על הקרן רבע משוויה, כך שיחד עם הקרן התוספת היא חומש (ראה הלכות ערכין וחרמין ד,ה). ואינו משלם חומש אלא אם כן הודה מעצמו, אבל אם העידו עליו עדים, משלם קרן בלבד (הלכות גזלה ואבדה ז,ח). אָשָׁם וַדַּאי. אשם הבא על חטא ודאי, השונה מאשם תלוי הבא על ספק חטא (ראה הלכות מעשה הקרבנות א,ו). בִתְשׂוּמֶת יָד. ששם בידו ממון בשותפות או בהלוואה. וְלֹא נֶאֱמַר בּוֹ וְנֶעְלַם. משום שלא נאמרה במקרה זה המילה 'ונעלם', שפירושה שהיה שוגג, משמע שאין חילוק בין שוגג למזיד (בשונה משבועת ביטוי, לעיל ה"ג).
י. וְהוּא שֶׁיָּזִיד בַּפִּקָּדוֹן אוֹ בַּמָּמוֹן שֶׁיִּתְחַיֵּב בּוֹ וְיֵדַע בּוֹ בִּשְׁעַת שְׁבוּעָה. אֲבָל אִם שָׁגַג וְשָׁכַח שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶצְלוֹ מָמוֹן, וְכָפַר וְנִשְׁבַּע וְאַחַר כָּךְ יָדַע – הֲרֵי זֶה אָנוּס, וּפָטוּר מִכְּלוּם.
וְכֵן אִם לֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִשָּׁבַע לַשֶּׁקֶר עַל כְּפִירַת מָמוֹן – הֲרֵי זֶה אָנוּס, וּפָטוּר.
וְכֵן אִם לֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לִשָּׁבַע לַשֶּׁקֶר עַל כְּפִירַת מָמוֹן – הֲרֵי זֶה אָנוּס, וּפָטוּר.
י. וּפָטוּר מִכְּלוּם. הן מתשלום החומש והן מן הקרבן, ואינו עובר על הלאו של 'לא תכחשו' (ראה גם לקמן ג,ו).
וּפָטוּר. מן החומש ומן הקרבן, אבל עבר על לאו של "לא תכחשו" שהרי ידע שהממון אצלו (רדב"ז).
וּפָטוּר. מן החומש ומן הקרבן, אבל עבר על לאו של "לא תכחשו" שהרי ידע שהממון אצלו (רדב"ז).
יא. אִם כֵּן, הֵיאַךְ הִיא שִׁגְגַת שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן? כְּגוֹן שֶׁנֶּעְלַם מִמֶּנּוּ אִם חַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן אִם לָאו, וְיָדַע שֶׁהִיא אֲסוּרָה וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶצְלוֹ מָמוֹן – זוֹ הִיא שִׁגְגָתָהּ. וּזְדוֹנָהּ – שֶׁיָּדַע שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן.
יב. שְׁבוּעַת הָעֵדוּת כֵּיצַד? הָעֵדִים שֶׁיָּדְעוּ עֵדוּת מָמוֹן, וּתְבָעָם בַּעַל הָעֵדוּת לְהָעִיד לוֹ, וְכָפְרוּ בְּעֵדוּתָם וְלֹא הֵעִידוּ, וְנִשְׁבְּעוּ לוֹ שֶׁאֵינָן יוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת – זוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת שְׁבוּעַת הָעֵדוּת. וְחַיָּבִין עַל שְׁבוּעָה זוֹ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, בֵּין שֶׁהָיוּ מְזִידִין בֵּין שֶׁהָיוּ שׁוֹגְגִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד" וגו' (ויקרא ה,א), וְלֹא נֶאֱמַר בָּהּ 'וְנֶעְלַם' – לְחַיֵּב עַל הַזָּדוֹן כַּשְּׁגָגָה.
יג. כֵּיצַד שִׁגְגַת שְׁבוּעַת הָעֵדוּת? כְּגוֹן שֶׁנֶּעְלַם מִמֶּנּוּ שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן, וְיָדַע שֶׁשְּׁבוּעָה זוֹ אֲסוּרָה וְשֶׁהִיא שֶׁקֶר. וּזְדוֹנָהּ – שֶׁיָּדַע שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן. אֲבָל אִם לֹא יָדַע שֶׁהִיא אֲסוּרָה אוֹ שֶׁשָּׁכְחוּ אֶת הָעֵדוּת וְנִשְׁבְּעוּ, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לָהֶם שֶׁהֵן יוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת וְשֶׁנִּשְׁבְּעוּ עַל שֶׁקֶר – הֲרֵי אֵלּוּ אֲנוּסִים, וּפְטוּרִין אַף מִן הַקָּרְבָּן.
יג. הֲרֵי אֵלּוּ אֲנוּסִים וּפְטוּרִין אַף מִן הַקָּרְבָּן. ראה גם לקמן ג,ו.