פרק א', הלכות שגגות, ספר קרבנות
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הָעוֹבֵר בִּשְׁגָגָה עַל אַחַת מִמִּצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַעֲשֶׂה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת – הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַקְרִיב קָרְבַּן חַטָּאת, וּמִצְוַת עֲשֵׂה הִיא שֶׁיַּקְרִיב חַטָּאתוֹ עַל שִׁגְגָתוֹ.
א. שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת. שעונשה כרת כשעובר עליה במזיד ללא עדים וללא התראה (ואם עבר בעדים והתראה, יש שעונשן חנק ויש שעונשן סקילה ויש שעונשן מלקות).
ב. וְכָל עֲבֵרָה שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ כָּרֵת חַיָּבִין עַל שִׁגְגָתָהּ חַטָּאת, חוּץ מִשָּׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת: מְגַדֵּף, וּמְבַטֵּל מִילָה וְקָרְבַּן פֶּסַח. הַפֶּסַח וְהַמִּילָה – מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִצְווֹת עֲשֵׂה, וְאֵין מְבִיאִין חַטָּאת אֶלָּא עַל שִׁגְגַת לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יי אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה" (ויקרא ד,יג); וְהַמְגַדֵּף – מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, וְנֶאֱמַר: "לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה" (במדבר טו,כט) – יָצָא מְגַדֵּף, שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.
לְפִיכָךְ, הַמְקַבֵּל עָלָיו עֲבוֹדָה זָרָה בֶּאֱלוֹהַּ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב כָּרֵת וְאִם הָיָה מֵזִיד נִסְקָל, אִם קִבֵּל בִּשְׁגָגָה – פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן, לְפִי שֶׁלֹּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה, וְנֶאֱמַר: "בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת" וכו' (ויקרא ד,כז).
ב. חוּץ מִשָּׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת. שאף שעונשן כרת, אין חייבים על שגגתן חטאת. מְגַדֵּף. המקלל את ה' (לדיני המגדף ראה הלכות עבודה זרה ב,ז-ט). וְקָרְבַּן פֶּסַח. מי שלא הקריב את קרבן הפסח במועדו. שֶׁנֶּאֱמַר אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יי אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה. ייתכן שהפסוק הנכון הוא: "אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה" (ויקרא ד,כז), ואולי היא טעות העתקה (וראה פה"מ כריתות א,ב ובהערת הר"י קאפח שם). וְנֶאֱמַר לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה. פסוק זה נאמר בחיוב חטאת של יחיד שעבד עבודה זרה בשוגג, וחטא המגדף דומה לחטא עבודה זרה (ראה הלכות עבודה זרה ב,ו).
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב כָּרֵת וְאִם הָיָה מֵזִיד נִסְקָל. עבודה זרה היא מהעברות שחייבים עליהן כרת. ואם קיבלה עליו באלוה במזיד (בעדים והתראה), הוא נענש בפועל וחייב סקילה, ואפילו אם לא עשה מעשה (הלכות עבודה זרה ג,ד). אבל אם עשה זאת בשוגג אינו חייב חטאת מכיוון שלא עשה מעשה. וְנֶאֱמַר בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת. בפרשת קרבן חטאת על שגגה נאמר: "ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה" (ומכאן שאף בחטא שיש בו מעשה וחטא בו ללא עשיית מעשה, כגון עבודה זרה, פטור מקרבן חטאת – ריק"ו).
ג. כָּל כָּרֵתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה חוּץ מִשָּׁלֹשׁ כָּרֵתוֹת שֶׁבֵּאַרְנוּ, אִם עָבַר הַיָּחִיד עַל אַחַת מֵהֶן בִּשְׁגָגָה – מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה, חוּץ מִטָּמֵא שֶׁאָכַל קֹדֶשׁ וְטָמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשְּׁנֵיהֶן אֵין מְבִיאִין חַטָּאת קְבוּעָה, אֶלָּא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
ג. שֶׁשְּׁנֵיהֶן אֵין מְבִיאִין חַטָּאת קְבוּעָה אֶלָּא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן י,ד-ה.
ד. חַטָּאת קְבוּעָה הִיא הַבָּאָה מִן הַבְּהֵמָה בִּלְבַד. וְקָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד הוּא הַקָּרְבָּן שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ, אֶלָּא אִם הָיָה עָשִׁיר – מֵבִיא חַטָּאת בְּהֵמָה, וְאִם הָיָה עָנִי – מֵבִיא עוֹף אוֹ עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
נִמְצֵאתָ לָמֵד, שֶׁכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁהַיָּחִיד מֵבִיא עַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת קְבוּעָה – שָׁלֹשׁ וְאַרְבָּעִים, וְאֵלּוּ הֵן:
א) הַבָּא עַל אִמּוֹ. ב) וְהַבָּא עַל אֵם אִשְׁתּוֹ. ג) וְהַבָּא עַל אֵם אִמָּהּ. ד) וְהַבָּא עַל אֵם אָבִיהָ. ה) הַבָּא עַל בִּתּוֹ. ו) וְהַבָּא עַל בַּת בִּתּוֹ. ז) וְהַבָּא עַל בַּת בְּנוֹ. ח) וְהַבָּא עַל בַּת אִשְׁתּוֹ. ט) וְהַבָּא עַל בַּת בִּתָּהּ. י) וְהַבָּא עַל בַּת בְּנָהּ. יא) הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ. יב) וְהַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא בַּת אֵשֶׁת אָבִיו. יג) וְהַבָּא עַל אֲחוֹת אָבִיו. יד) וְהַבָּא עַל אֲחוֹת אִמּוֹ. טו) וְהַבָּא עַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ. יו) הַבָּא עַל אֵשֶׁת אָבִיו. יז) וְהַבָּא עַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו. יח) וְהַבָּא עַל אֵשֶׁת בְּנוֹ. יט) וְהַבָּא עַל אֵשֶׁת אָחִיו. כ) וְהַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ. כא) הַבָּא עַל הַנִּדָּה. כב) הַשּׁוֹכֵב עִם זְכוּר. כג) הַבָּא עַל אָבִיו. כד) הַבָּא עַל אֲחִי אָבִיו. כה) הַשּׁוֹכֵב עִם בְּהֵמָה. כו) הָאִשָּׁה הַמְּבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה. נִמְצָא כָּל כָּרֵתוֹת שֶׁבָּעֲרָיוֹת שִׁשָּׁה וְעֶשְׂרִים.
וּבִשְׁאָר הָעֲבֵרוֹת שִׁבְעָה עָשָׂר, וְאֵלּוּ הֵן: א) הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה בְּמַעֲשֶׂה. ב) הַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ. ג) בַּעַל אוֹב. ד) בַּעַל יִדְּעוֹנִי בְּמַעֲשֶׂה. ה) הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת. ו) הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. ז) הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. ח) הָאוֹכֵל חָמֵץ בְּפֶסַח. ט) הָאוֹכֵל חֵלֶב. י) הָאוֹכֵל דָּם. יא) הָאוֹכֵל נוֹתָר. יב) הָאוֹכֵל פִּגּוּל. יג) הַשּׁוֹחֵט קָדָשִׁים חוּץ לָעֲזָרָה. יד) הַמַּעֲלֶה קָרְבָּן חוּץ לָעֲזָרָה. טו) הַמְפַטֵּם אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. טז) הַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת. יז) הַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ וְאַרְבָּעִים עֲבֵרוֹת שֶׁמְּבִיאִין עַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת קְבוּעָה.
וּמַה הוּא הַקָּרְבָּן שֶׁמֵּבִיא הַשּׁוֹגֵג בְּאַחַת מֵאֵלּוּ? אִם בַּעֲבוֹדָה זָרָה שָׁגַג – מֵבִיא עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת, וְהִיא הָאֲמוּרָה בְּפָרָשַׁת 'שְׁלַח לְךָ', בֵּין שֶׁהָיָה הָעוֹשֶׂה הֶדְיוֹט אוֹ מֶלֶךְ אוֹ כֹּהֵן מָשִׁיחַ – הַכֹּל שָׁוִין בְּשִׁגְגַת עֲבוֹדָה זָרָה.
אֲבָל אִם שָׁגַג בְּאַחַת מִשְּׁאָר הַשְּׁתַּיִם וְאַרְבָּעִים: אִם הָיָה הֶדְיוֹט – מֵבִיא שְׂעִירַת עִזִּים אוֹ נְקֵבָה מִן הַכְּבָשִׂים, וְזוֹ הִיא חַטָּאת שֶׁל אֶחָד מֵעַם הָאָרֶץ הָאֲמוּרָה בְּפָרָשַׁת 'וַיִּקְרָא'; וְאִם הַמֶּלֶךְ הוּא שֶׁשָּׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן – מֵבִיא שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת; וְאִם כֹּהֵן מָשִׁיחַ הוּא – מֵבִיא פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת, וְהוּא נִשְׂרָף; כְּמוֹ שֶׁנִּתְפָּרֵשׁ שָׁם.
ד. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן י,ד.
ח) בַּת אִשְׁתּוֹ. מבעל אחר. יא) אֲחוֹתוֹ. וחייב כרת משום "ערות אחותך" (ויקרא יח,ט). יב) אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא בַּת אֵשֶׁת אָבִיו. אחותו שנולדה לאביו מאם אחרת, וחייב כרת משום "ערות בת אשת אביך" (ויקרא יח,יא; וראה הלכות איסורי ביאה ב,ג-ד). יו) אֵשֶׁת אָבִיו. אמו החורגת. כב) זְכוּר. זכר. כו) הָאִשָּׁה הַמְּבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה. מביאה את הבהמה עליה למשכב. נִמְצָא כָּל כָּרֵתוֹת שֶׁבָּעֲרָיוֹת שִׁשָּׁה וְעֶשְׂרִים. לפירוט העריות ודיניהן ראה הלכות איסורי ביאה פרקים א-ד.
א) הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה בְּמַעֲשֶׂה. כדלעיל ה"ב. ב) הַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ. מוסר את בנו לכהנים עובדי האש ואחר כך מעבירו בתוך השלהבת מצד לצד (הלכות עבודה זרה ו,ג). ג) בַּעַל אוֹב. מראה כאילו מת מדבר באמצעות טקסים ולחשים שונים (שם ה"א). ד) בַּעַל יִדְּעוֹנִי בְּמַעֲשֶׂה. מדבר באמצעות טקסים ולחשים שונים דברים העתידים להיות (שם ה"ב). ואם דיבר דברים העתידים להיות ללא עשיית מעשה, אף שבמזיד חייב כרת, אינו חייב על שגגתו חטאת קבועה (ראה לח"מ). ט) הָאוֹכֵל חֵלֶב. חלב של בהמה טהורה (הלכות מאכלות אסורות ח,א). י) הָאוֹכֵל דָּם. דם של בהמה או חיה או עוף בין טמאים בין טהורים (שם ו,א). יא) הָאוֹכֵל נוֹתָר. הבשר הנותר מן הקרבן לאחר תום זמן אכילתו (הלכות פסולי המוקדשין יח,י). יב) הָאוֹכֵל פִּגּוּל. מקרבן שנפסל מחמת מחשבה לאכלו שלא בזמנו (שם ה"ו). יד) הַמַּעֲלֶה קָרְבָּן חוּץ לָעֲזָרָה. מקריבו על מזבח מחוץ לעזרה. טו) הַמְפַטֵּם אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. הרוקח שמן כמעשה שמן המשחה ובכמות המדויקת של הסממנים שרקח משה במדבר, במטרה להימשח בו (הלכות כלי המקדש א,ד). טז) הַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת. הרוקח קטורת לפי יחסי המשקל של הקטורת שהייתה במקדש במטרה להריח בה (שם ב,ט). יז) הַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. אם סך את עצמו או את אחרים בשמן המשחה שעשה משה (שם א,ה-ו).
וּמַה הוּא הַקָּרְבָּן. איזה סוג בהמה מביא לחטאתו. בְּפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ. במדבר טו,כז: "ואם נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת". ולמדו חכמים שהפרשה מדברת על השוגג בעבודה זרה (ראה בבלי הוריות ח,א). הֶדְיוֹט. אדם פשוט. כֹּהֵן מָשִׁיחַ. כהן גדול שנמשח בשמן המשחה (כדלקמן טו,ו).
וְזוֹ הִיא חַטָּאת שֶׁל אֶחָד מֵעַם הָאָרֶץ הָאֲמוּרָה בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא. ויקרא ד,כז-כח: "ואם נפש אחת תחטא מעם הארץ בעשתה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה… והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה". וְהוּא נִשְׂרָף. לאחר השחיטה וזריקת הדם והקרבת האימורים מוציאים את השארית לשרפה בבית הדשן (הלכות מעשה הקרבנות ז,ב). כְּמוֹ שֶׁנִּתְפָּרֵשׁ שָׁם. שלגבי מלך נאמר: "אשר נשיא יחטא… והביא את קרבנו שעיר עזים זכר תמים" (ויקרא ד,כב-כג), והנשיא הוא המלך (משנה הוריות ג,ג; וראה גם לקמן טו,ו). ולגבי כהן משיח נאמר: "אם הכהן המשיח יחטא… והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת" (שם ד,ג).
ה. אֶחָד יָחִיד שֶׁשָּׁגַג בְּאַחַת מֵאֵלּוּ אוֹ מְרֻבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה" (במדבר טו,כט). כֵּיצַד? אַנְשֵׁי מְדִינָה שֶׁשָּׁגְגוּ וְדִמּוּ שֶׁהַיּוֹם חֹל, וַהֲרֵי הוּא יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְכֻלָּם אָכְלוּ וְעָשׂוּ מְלָאכָה – כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן מֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת כְּשָׂבוֹת אוֹ שְׂעִירוֹת. וְכֵן אִם שָׁגְגוּ כֻּלָּם וְהִקְטִירוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה – כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִן הָעוֹבְדִין מֵבִיא עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת.
ה. אֶחָד יָחִיד שֶׁשָּׁגַג בְּאַחַת מֵאֵלּוּ אוֹ מְרֻבִּים וכו'. דווקא כשלא קדמה למעשיהם הוראה מוטעית מבית דין. אולם, כאשר קדמה לעשיית רוב ישראל הוראה מוטעית של בית הדין ועשו על פיהם, אין כל יחיד ויחיד מהרבים מחויב בקרבן אלא מביאים פר אחד מכל שבט (כמפורט לקמן יב,א).

תקציר הפרק 

פרק א' הלכות שגגות
פרק ראשון בנושא זה🎉🎉

העברות שחייבים עליהן חטאת

כל העובר בשגגה על אחת ממצוות לא תעשה שיש בה מעשה שחייבים עליה כרת-הרי זה חייב להקריב קרבן חטאת.

כל עבירה שחייבים על זדונה כרת, חייבים על שגגתה חטאת -חוץ משלוש עבירות, מגדף (מקלל את ה') ומבטל ברית מילה ומי של הקריב קרבן פסח: הפסח והמילה–מפני שהן מצוות עשה, ואין מביאים חטאת אלא על שגגת לא תעשה.

אם שגג בעבודה זרה – מביא עז בת שנתה לחטאת, ואם שגג בשאר איסורי כרת (כגון: איסורי עריות, חילול שבת ויוה"כ, אכילת חמץ או חלב ודם וכו') – מביא שעירת עזים או נקבה מן הכבשים, המלך שחטא בשגגה – מביא שעיר עזים.
כהן גדול שחטא בשגגה – מביא פר בן בקר לחטאת.

בסה"כ כל העבירות שהיחיד מביא על שגגתן חטאת קבועה הם 43 (כמפורט בפרק)
ושאר עברות 17.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על פרק א' ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם מביא חטאת על מגדף, מקבל עבודה זרה לאלוה?

2.הכל שווין בעבודה זרה-שחטאתה לעולם בעז?

3.כהן גדול מביא את החטאת הגדולה ביותר?

תשובות
1-לא 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן