א. מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה לִשְׁמֹעַ תְּרוּעַת הַשּׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט,א). וְשׁוֹפָר שֶׁתּוֹקְעִין בּוֹ, בֵּין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֵּין בַּיּוֹבֵל – הוּא קֶרֶן הַכְּבָשִׂים הַכָּפוּף. וְכָל הַשּׁוֹפָרוֹת חוּץ מִקֶּרֶן הַכֶּבֶשׂ – פְּסוּלִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ בַּתּוֹרָה תְּרוּעָה בְּשׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בַּיּוֹבֵל: "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה… תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר" (ויקרא כה,ט), וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: מַה תְּרוּעַת יוֹבֵל בְּשׁוֹפָר, אַף תְּרוּעַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשׁוֹפָר.
א. הַכָּפוּף. על הקרן להיות כפופה ולא ישרה. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ בַּתּוֹרָה תְּרוּעָה בְּשׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. שבתורה לא פורט באיזה כלי יש להריע בראש השנה. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בַּיּוֹבֵל. במצוות התקיעה ביום הכיפורים של שנת היובל (ראה הלכות שמיטה ויובל י,י). וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים.
ב. בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ תּוֹקְעִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשׁוֹפָר אֶחָד, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מִן הַצְּדָדִין, הַשּׁוֹפָר מַאֲרִיךְ וְהַחֲצוֹצְרוֹת מְקַצְּרוֹת, שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּשּׁוֹפָר. וְלָמָּה תּוֹקְעִין עִמּוֹ בַּחֲצוֹצְרוֹת? מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יי" (תהלים צח,ו). אֲבָל בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת – אֵין תּוֹקְעִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֶלָּא בְּשׁוֹפָר בִּלְבַד.
ב. מִן הַצְּדָדִין. של התוקע בשופר. שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּשּׁוֹפָר. והחצוצרות אינן אלא לשם הכבוד וההדר. לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יי. בבית המקדש.
#איור Z89.jpg. כותרת: תקיעת שופר וחצוצרות במקדש#
#איור Z89.jpg. כותרת: תקיעת שופר וחצוצרות במקדש#
ג. שׁוֹפָר שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה – אֵין תּוֹקְעִין בּוֹ לְכַתְּחִלָּה, וְאִם תָּקַע בּוֹ – יָצָא. וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת, אִם תָּקַע – לֹא יָצָא. שׁוֹפָר הַגָּזוּל שֶׁתָּקַע בּוֹ – יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, שֶׁאֵין הַמִּצְוָה אֶלָּא בִּשְׁמִיעַת הַקּוֹל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ וְלֹא הִגְבִּיהוֹ הַשּׁוֹמֵעַ, וְאֵין בַּקּוֹל דִּין גָּזֵל. וְכֵן שׁוֹפָר שֶׁל עוֹלָה – לֹא יִתְקַע, וְאִם תָּקַע – יָצָא, שֶׁאֵין בַּקּוֹל דִּין מְעִילָה. וְאִם תֹּאמַר, וַהֲלֹא נֶהֱנֶה בִּשְׁמִיעַת הַקּוֹל? מִצְווֹת לֹא לֵהָנוֹת נִתְּנוּ. לְפִיכָךְ, הַמֻּדָּר הֲנָיָה מִשּׁוֹפָר – מֻתָּר לִתְקֹעַ בּוֹ תְּקִיעָה שֶׁל מִצְוָה.
ג. שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה. שהוא רכוש עבודה זרה ואסור בהנאה, אך אין מצווה להשמידו (ר"י קאפח ויד"פ). וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת. עיר שרוב תושביה עובדי עבודה זרה, ויש לשרוף את כל רכושה (הלכות עבודה זרה ד,ו), והשופר נחשב כשרוף וכאילו חסר משיעורו המבואר לקמן ה"ה (ראה הלכות שבת יז,יב; וראה גם לקמן ח,א). שׁוֹפָר הַגָּזוּל שֶׁתָּקַע בּוֹ יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ וכו'. ואינו פסול משום מצווה הבאה בעברה (ראה לקמן ח,א), משום שהמצווה מתקיימת בקול התקיעה שאין בה גזל, ולא בגוף השופר. שֶׁל עוֹלָה. בהמה שהוקדשה לקרבן עולה. שֶׁאֵין בַּקּוֹל דִּין מְעִילָה. שאין איסור מעילה חל על דברים שאין להם ממשות, כגון קול (הלכות מעילה ה,טז), ולכן אין כאן מצווה הבאה בעברה. וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא נֶהֱנֶה בִּשְׁמִיעַת הַקּוֹל. וכיצד יצא ידי חובתו באיסורי הנאה. מִצְווֹת לֹא לֵהָנוֹת נִתְּנוּ. ואף שנהנה בכך ששומע קול שופר, אין קיום המצוות נכלל בגדר הנאה. לְפִיכָךְ הַמֻּדָּר הֲנָיָה וכו'. מי שנדר שלא ייהנה משופר מסוים, מותר לו לתקוע בו לשם מצווה, שאין זו הנאה.
ד. שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה – אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת יוֹם טוֹב, וַאֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת. כֵּיצַד? הָיָה הַשּׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ מֵעֵבֶר נָהָר, וְאֵין לוֹ שׁוֹפָר אֶלָּא הוּא – אֵינוֹ עוֹלֶה בָּאִילָן וְלֹא שָׁט עַל פְּנֵי הַמַּיִם כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין חוֹתְכִין אוֹתוֹ וְאֵין עוֹשִׂין בּוֹ מְלָאכָה, מִפְּנֵי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר מִצְוַת עֲשֵׂה, וְיוֹם טוֹב עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. וּמֻתָּר לִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם אוֹ יַיִן אוֹ חֹמֶץ בְּיוֹם טוֹב כְּדֵי לְצַחְצְחוֹ. וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מֵי רַגְלַיִם לְעוֹלָם מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִצְווֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו.
ד. אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת יוֹם טוֹב. כדי לקיים מצוות שופר. וַאֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת. שהוא אסור מדברי חכמים. אֵינוֹ עוֹלֶה בָּאִילָן. שאסרו זאת חכמים שמא יתלוש (הלכות שבת כא,ו). וְלֹא שָׁט עַל פְּנֵי הַמַּיִם. שאסרו זאת חכמים שמא יתקין כלי שיט (שם כג,ה). וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין חוֹתְכִין אוֹתוֹ. שפעולה זו לעיתים אסורה מן התורה (ראה פה"מ ראש השנה ד,ח). שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר מִצְוַת עֲשֵׂה וְיוֹם טוֹב עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. ביום טוב יש מצוות עשה לשבות ממלאכה ולא תעשה לא לעשות מלאכה, ומצוות עשה של שופר אינה דוחה לא תעשה ועשה (לכלל זה ראה גם הלכות יום טוב ג,ח, הלכות ייבום וחליצה ו,יא, הלכות שחיטה יג,יט, הלכות נזירות ז,טו, הלכות גזלה ואבדה יא,יח). לְצַחְצְחוֹ. לנקותו ולשפר את קולו, ואינו נחשב כמלאכת תיקון שאסורה ביום טוב. וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מֵי רַגְלַיִם. שתן, למרות שחמיצותו מועילה לניקוי השופר ותיקונו. שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִצְווֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו. לעיקרון זה ראה גם הלכות שחיטה יד,טז.
ה. שִׁעוּר הַשּׁוֹפָר – כְּדֵי שֶׁיֹּאחֲזֶנּוּ בְּיָדוֹ וְיֵרָאֶה לְכָאן וּלְכָאן. נִסְדַּק לְאָרְכּוֹ – פָּסוּל; לְרָחְבּוֹ – אִם נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ כַּשִּׁעוּר, כָּשֵׁר, וּכְאִלּוּ נִכְרַת מִמְּקוֹם הַסֶּדֶק. נִקַּב: אִם סְתָמוֹ שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ – פָּסוּל; סְתָמוֹ בְּמִינוֹ, אִם נִשְׁתַּיֵּר רֻבּוֹ שָׁלֵם וְלֹא עִכְּבוּ הַנְּקָבִים שֶׁנִּסְתְּמוּ אֶת הַתְּקִיעָה – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. קְדָחוֹ בְּזַכְרוּתוֹ – כָּשֵׁר, שֶׁמִּין בְּמִינוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ. דִּבֵּק שִׁבְרֵי שׁוֹפָרוֹת עַד שֶׁהִשְׁלִימוֹ לְאֶחָד – פָּסוּל.
ה. וְיֵרָאֶה לְכָאן וּלְכָאן. יבלוט החוצה מכף ידו משני צדדיה. אִם נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ כַּשִּׁעוּר וכו'. אם יש מפיית השופר ועד הסדק שיעור שופר – כשר, שמתייחסים רק לחלק השופר שלא נסדק, והשאר כאילו נחתך. אִם סְתָמוֹ שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ. מחומר אחר שאינו קרן הבהמה. אִם נִשְׁתַּיֵּר רֻבּוֹ שָׁלֵם. רוב השופר לא ניקב. וְלֹא עִכְּבוּ הַנְּקָבִים שֶׁנִּסְתְּמוּ אֶת הַתְּקִיעָה. שקודם סתימת הנקבים התקיעה נשמעה כראוי (הג"מ, וראה פסקים ושיטות). קְדָחוֹ בְּזַכְרוּתוֹ כָּשֵׁר. קרן הבהמה מורכבת מעצם ('זכרות') וסביבה חומר קרנִי. ואם לא הוציא את העצם מן הקרן החיצונית, אלא קדח בעצם חור מקצה לקצה, כשר. שֶׁמִּין בְּמִינוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ. העצם והקרן החיצונית נחשבים מין אחד, ולכן אין העצם מהווה תוספת וחציצה בין הקרן לחלל השופר שאליו נושפים (לעיקרון זה ראה לקמן ז,יב, הלכות פסולי המוקדשין א,כא).
#איור Z91.jpg. כותרת: זכרותו של השופר. כיתוב: העצם המחוברת לגולגולת המצויה בתוך הקרן#
#איור Z91.jpg. כותרת: זכרותו של השופר. כיתוב: העצם המחוברת לגולגולת המצויה בתוך הקרן#
ו. הוֹסִיף עָלָיו כָּל שֶׁהוּא, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ – פָּסוּל. צִפָּהוּ זָהָב מִבִּפְנִים אוֹ בִּמְקוֹם הַנָּחַת הַפֶּה – פָּסוּל. צִפָּהוּ מִבַּחוּץ: אִם נִשְׁתַּנָּה קוֹלוֹ מִכְּמוֹת שֶׁהָיָה – פָּסוּל; וְאִם לֹא נִשְׁתַּנָּה – כָּשֵׁר. נָתַן שׁוֹפָר בְּתוֹךְ שׁוֹפָר: אִם קוֹל פְּנִימִי שָׁמַע – יָצָא; וְאִם קוֹל חִיצוֹן שָׁמַע – לֹא יָצָא. הִרְחִיב אֶת הַקָּצָר וְקִצֵּר אֶת הָרָחָב – פָּסוּל.
ו. הוֹסִיף עָלָיו כָּל שֶׁהוּא. האריך את השופר. אוֹ בִּמְקוֹם הַנָּחַת הַפֶּה. ואפילו מבחוץ, שהרי יש חציצה בין פי התוקע לשופר. צִפָּהוּ מִבַּחוּץ. שלא במקום הנחת הפה. הִרְחִיב אֶת הַקָּצָר וְקִצֵּר אֶת הָרָחָב. הקטין והצר את קצהו הרחב של השופר כך שישמש פיה, ואת הפיה הגדיל והרחיב.
# איור Z93.jpg. כותרת: ציפהו זהב במקום הנחת הפה #
# איור Z93.jpg. כותרת: ציפהו זהב במקום הנחת הפה #
ז. הָיָה אָרֹךְ וְקִצְּרוֹ – כָּשֵׁר. גֵּרְדוֹ, בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ, אֲפִלּוּ הֶעֱמִידוֹ עַל גִּלְדּוֹ – כָּשֵׁר. הָיָה קוֹלוֹ עָבֶה אוֹ דַּק אוֹ צָרוּר – כָּשֵׁר, שֶׁכָּל הַקּוֹלוֹת כְּשֵׁרִים בַּשּׁוֹפָר.
ז. גֵּרְדוֹ. גרד את השופר והוריד ממנו שכבה או שכבות אחדות מעוביו. הֶעֱמִידוֹ עַל גִּלְדּוֹ. השכבה הדקה ביותר. עָבֶה אוֹ דַּק. נמוך או גבוה.
ח. הַתּוֹקֵעַ בְּתוֹךְ הַבּוֹר אוֹ בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה: אוֹתָן הָעוֹמְדִין בְּתוֹךְ הַבּוֹר וְהַמְּעָרָה – יָצְאוּ; וְהָעוֹמְדִים בַּחוּץ: אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמְעוּ – יָצְאוּ, וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמְעוּ – לֹא יָצְאוּ. וְכֵן הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הֶחָבִית הַגְּדוֹלָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ: אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע – יָצָא, וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמַע – לֹא יָצָא.
ח. הֲבָרָה. הד.
